פתיחת חשבון בנק לעובדת צעירה - איפה כדאי?

  • הוסף לסימניות
  • #1
לבחורה בת 17 שיש לה משכורת חודשית
איפה כדאי לפתוח חשבון?
ראיתי שכמה בנקים מפרסמים הטבות לצעירים
מה הכי משתלם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
למורים יש הטבות במסד ודיסקונט
לעובדי הייטק יש הטבות בבינלאומי
וכן על זה הדרך
זה תלוי במה היא עובדת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אני חושב שהכי שווה זה בדיסקונט שאצלם יש 100% פטור מעמלות עד גיל 26, דבר שלא קיים בשום בנק אחר (חוץ מוואן זירו)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #4
לא רק דיסקונט,
לאומי הוא גם כן מצוין.
מה שכן, לגבי הטבות זה תמיד משתנה ולכן כדאי לבדוק מול הבנקים אם יש עכשו הטבות לחשבון צעיר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
זה חשבון שלא יהיה פעיל מדי כרגע
רק הפקדת משכורות
אז סעיף העמלות פחות משמעותי
מעניין אותי מענק כספי או הטבות דומות
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
צ
מעניין אותי מענק כספי או הטבות דומות
בשביל לבדוק את זה צריך להיכנס לאתר של כל בנק ולראות מה הוא מציע למפקידי משכורת (בדר"כ זה מינימום 7,000 לחודש)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
  • הוסף לסימניות
  • #11
בפאגי היה לאחרונה מענק של 400 ש"ח לפותחת צעירה
מלבד זאת - כל הבנקים אותו הדבר, אין עמלות ומקבלים כרטיס אשראי
השיקול הכי משמעותי בעיני הוא סניף קרוב ונגיש. (עבור פתיחת החשבון, הוצאה והפקדת כספים וכו')

בכל מקרה, המעבר בין הבנקים מאד פשוט היום, כך שגם אם לא מרוצים מהבנק מסיבה כלשהי, אפשר להחליף בקלות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אני בן 25 ללא עמלות בהפועלים
פתחתי את החשבון לפני כ 5 שנים ולפני כחצי שנה הייתי צריך להעלות שוב אישור לימודים
זה הטבת סטודנט, וזה קיים בכל הבנקים, אני דיברתי על מסלול צעיר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

את הפוסט הזה קראתי במייל שקיבלתי ברשימת תפוצה של קובי.
2. חשיפה מיוחדת איך החרדים קונים דירות?

זה אחד הנושאים שהכי מסקרנים את הציבור בארץ.

כדי לענות על השאלה הזו אריאל פייגלין ראיין אותי לעיתון מעריב ויאמר לשבחו שהוא לא שינה ולא עיוות את מה שאמרתי

מפה לשם יצאה מזה סדרת כתבות.

זה מה שהם פרסמו:

כתבה ראשונה:

"ארבע מנורות בדירת שלושה חדרים": כך החרדים קונים דירות | חלק ראשון
בלי טיסות, בלי רכב ועם הכנסה שלא מאוד שונה מההכנסה הממוצעת למשק בית בישראל: המתמטיקה הפשוטה שמאחורי ההון העצמי החרדי

"בתור התחלה, בוא אני אגלה לך סוד - החרדים מרוויחים די יפה", אומר טורנהיים ל"מעריב". "אפילו מורה חרדית כבר מרוויחה היום 9,000 שקל נטו. תוסיף לזה אברך כולל שלומד שלושה סדרים ומביא 6,000-8,000 שקל בחודש ממלגות - גם זה נטו - וקיבלת ביחד משק בית שמכניס 14,000-16,000 שקל. זה כמעט שווה ערך להכנסה ממוצעת למשק בית בישראל".


עוד תפיסה שטורנהיים מבקש לנפץ היא זו שכל הנשים החרדיות הן מורות. "כבר לפני עשרים שנה החרדיות הפסיקו להיות רק מורות", הוא אומר בנחרצות. "כבר בדור הקודם הן הבינו שכדי להחזיק בית של תורה צריך לדאוג לפרנסה. אז הן נהיו רואות חשבון בהתחלה, ולפני עשור התחילה גם נהירה להייטק. היום יש כמויות של חרדיות שהן מתכנתות - שמתחילות ב-9,000 שקל כמו מורה עם ותק - ויכולות להגיע גם ל-20 ו-30 אלף. אלה נשים שמחזיקות את הבית, ולפעמים אפילו משלמות את המשכנתה של ההורים שלהן".

אבל ההכנסה היא רק חלק מהסיפור. האקו-סיסטם החרדי, מסביר טורנהיים, שונה בתכלית מזה החילוני. "החרדים מוכווני דירות מגיל אפס. יש שם הסתפקות במועט שהחילונים לא מכירים. אתה יכול להיכנס לבית של שלושה חדרים שיש בו רק ארבע מנורות, זהו. חשמל עולה להם 100 שקל בחודש. קונים רק מוצרי בסיס. אין חופשות, אין בילויים, אין רכבים", הוא מתאר.

"עד שהעירייה שינתה את המדיניות בבני ברק, בנו בניינים עם חניות תת-קרקעיות כי החוק חייב את זה, אבל זה פשוט נשאר ריק - כי אנשים בבני ברק לא מחזיקים רכבים. הם מעדיפים לחסוך את הכסף הזה להון עצמי לדירה לילדים. אני אישית גדלתי בבית שמהיום שנולדתי ידעתי שההורים שלי חוסכים כדי לחתן אותנו, ומהיום שהתחתנתי חסכתי כדי לחתן את הילדים שלי".

השילוב הזה - בין הכנסה שהיא ממוצעת לבין הוצאה שהיא משמעותית מתחת לממוצע - מאפשר למשפחה חרדית לחסוך 3,000-4,000 שקל מדי חודש, ולעיתים אף יותר אצל משפחות שבהן האם היא רואת חשבון או מתכנתת. כך מצליחים להגיע להון עצמי שמספיק לרכישת דירה לילדים.

עם זאת, טורנהיים מזהיר מהשינויים התרבותיים שעלולים לשבור את האיזון. "הבעיה מתחילה כשמרוויחים הרבה ואז גם מבזבזים הרבה", הוא אומר. "ברגע שהציבור החרדי נכנס למעגל ההכנסות הגבוהות - הוא נכנס גם למעגל הפיתויים של החברה הכללית: טיסות, סמארטפונים, חופשות, מותגים. פתאום משפחה שהייתה רגילה לחיות מצמצום מרגישה ש'מגיע לה קצת ליהנות', ושם בדיוק נוצר הסדק. לא בטוח שההכנסה הגבוהה תתורגם לחיסכון גבוה - לפעמים זה אפילו הפוך, כי ככל שיש יותר כסף, כך גדל גם היצר לצרוך אותו".

לדבריו, ככל שהמשפחה החרדית יותר "אדוקה" - כך היא גם חוסכת יותר. וככל שהיא מודרנית יותר - כך גדלים הפיתויים. "וזה מה שמתחיל לשחוק את היתרון שהיה לציבור החרדי במשך שנים: היכולת להסתפק במועט ולהפוך כל שקל להון עצמי לדירה".

כתבה שניה

ראיון שפרסמנו אתמול קובי טורנהיים, בעלים של משרד יעוץ משכנתאות ו"אושיית רשת" - מדורג מקום ראשון בסטטוס וואטסאפ, הרשת החברתית של המגזר החרדי, בתחום הנדל"ן – הסביר איך משפחות חרדיות מצליחות, כמעט בניגוד לכל היגיון כלכלי, לחסוך מאות אלפי שקלים לדירה בזכות אורח חיים צנוע ונטול מותרות.

אבל גם אחרי שההורים חסכו, מכרו את הרכב וויתרו על חופשות, נשאלת השאלה הגדולה באמת - איך לוקחים משכנתא במשפחה שבה אחד מבני הזוג הוא בלי תלוש שכר מסודר ובלי הכנסה קבועה? התשובה, כמו הרבה דברים במגזר החרדי, נמצאת במשפחה. "פה בדיוק נכנסת הערבות ההדדית", מסביר טורנהיים. "אצל חילונים, אם תגיד לבחור שאבא שלו יהיה ערב למשכנתה – או, "חס וחלילה", ישלם חלק ממנה - זה נגמר שם. הוא יעדיף כבר לוותר על הדירה".

"אצל החרדים זה ההפך: אבא ערב לילד, אח ערב לאח. אפילו ראיתי עסקאות שבהן גם האמא וגם האחות חתמו ערבות על המשכנתה של ילדה בת שמונה־עשרה. אחרי כמה שנים, כשהאחות הזו מתחתנת ומרוויחה, היא כבר ערבה בחזרה לאחותה הבאה בתור. זו מערכת של ערבות הדדית שמחזיקה את כל הסיפור הזה".

הבנקים מבינים את הפוטנציאל. "בנק מזרחי באופן מסורתי עובד עם הציבור החרדי, והחלק שלו בעוגת המשכנתאות עלה ל-41%", אומר טורנהיים. "יש לו לפחות ארבעה סניפים בבני ברק. בנק לאומי, הבנק הגדול בארץ, יש לו שניים. בנק הפועלים - אחד".

בשנתיים האחרונות, כשהציבור החילוני הוריד את הרגל מהגז בנדל"ן בגלל הרפורמה המשפטית, החרדים המשיכו לקנות. "החבר'ה בתל אביב, בחוגי ההייטק, רצו לקנות דירות בקפריסין, ביוון, פורטוגל - רק לא בארץ. מי קנה? החרדים. כי אצלם לא קונים לשנה-שנתיים. אין להם לאן ללכת, יש ילדים, צריך לקנות".

החרדה הזו לקנות דירה לילדים מגיעה לרמה שלעיתים ההורים גם ממשכנים את הבית שלהם כדי לעזור לילדים לקנות את הדירה הראשונה. "כן, זה קורה הרבה," מודה טורנהיים. "הורים מוכנים לשים את הדירה שלהם כבטוחה, בידיעה שכנראה בעוד עשור הם ייאלצו למכור ולעבור לשכירות - העיקר שלילדים תהיה דירה. זו תפיסה שמבחינתם חשובה יותר מהביטחון האישי שלהם. הרצון לחתן את הבת עם בחור טוב, עם בחור מישיבה טובה, גובר על הכל".

אבל זה לא יוצר מעגל קסמים שהיחידים שמרוויחים ממנו הם הבנקים? שכל דור ממשכן את הבית שלו כדי לקנות בית לדור הבא? טורנהיים מסכים, אבל חושב שהמעגל יישבר בדור שלנו. "הדור החדש כבר שם. הבנות מתכנתות, עובדות בבנקים, מרוויחות הרבה יותר מההורים. הן אלו שמחזיקות את המשפחה, והן אלו שמאפשרות את רכישת הדירה.

ועדיין, אחרי שכל זה נאמר ועם כל השכר שעלה, החיסכון הקיצוני והערבות המשפחתית, טורנהיים סבור שהמודל הנוכחי הגיע לקצה גבול היכולת במרכז, ושמכאן והלאה החרדים יקנו דירות בעיקר בפריפריה. "בני ברק שהייתה פעם יותר יקרה מפתח תקווה ורמת גן, הפכה לעיר הכי זולה בגוש דן אחרי לוד", הוא אומר, "החרדים פשוט הגיעו למקסימום יכולת ההכנסה שלהם".

מה דעתכם?

הנתונים האלו נשמעים לכם??
מורה מרוויחה נטו 9000 ש"ח? (לא מדברת על משרד החינוך)
אברך שלומד 3 סדרים מכניס ממלגות 6000-8000??
תספרו לי איפה.
תעתועי הזמן פרק י"ב

פרק יב
יוליאנה נחפזה לחדרה. היא חייבת להירגע לפני שתמשיך לשרת את גבירתה. מה ששמעה הרגע מפי ניקולאוס סופר המלך יפיל פצצה בחצר המלוכה המשוסעת בלאו הכי, ועלול לקרוע את מארג היחסים המתוחים ממילא.

ניקולאוס סיפר שהמרכבה המלכותית חזרה מטקס המינוי של הכהן הגדול. חננאל, רעו משכבר הימים של מלכנו הורדוס, התמנה לשמש בקודש. למלך היה חשוב להחיש את מינויו.

אבל ממש לפני שסגרה את דלת חדרה, הופיע פיוס גנן החצר ומסר לה הוראה משלומית, להתייצב לפניה בדחיפות. יוליאנה, שחשה פחד הזוחל במעלה גבה, מיהרה לפקודת אחות המלך. היא עוד הספיקה לבקש מפיוס שינקוש על דלת חדרה של אלכסנדרה וימסור לה על המינוי השנוי במחלוקת. אולי יואיל להסיר אבן אחת מליבה, כי כרגע ישנה אחרת הכבדה ממנה.

שלומית עמדה על המדרגה באולם הכניסה שבחזית. חיוך לעגני על שפתיה ועיניה הקרות סוקרות את דמותה הרועדת של יוליאנה.

יוליאנה חשה שנאה עזה לעומדת מולה. רודנית שלא שוכחת מעולם לתת לשני תחושת השפלה, בעומדה בזווית מתנשאת המשפילה את קורבנה. תרתי משמע.

יוליאנה לא ידעה מה יותר עז ממה: השנאה או הפחד. "פיוס מסר שיש לך דבר מה לומר לי".

לאחר שתיקה ארוכה ומצמיתה פתחה שלומית פיה. "הפקדנו אתמול בידייך את הסוסים. איפה בדיוק היית?"

"ביקשתי מאלכסנדרה שתתיר לי לבקר אצל קרובתי".

"האם ידוע לך שהסוסים שהופקדו בידייך הם רכוש הארמון?"

"ודאי. האם קרה להם משהו?"

"הם חזרו ללא תליוני הזהב שעיטרו את מצחם".

"מה?" נבהלה יוליאנה.

"על גנבה בארמון אי אפשר לעבור בשתיקה".

"אינני יודעת איך זה קרה".

"אינני מבינה. את מקבלת פה יחס של בת בית. אוכלת מכל מעדני המלכות, גבירתך אלכסנדרה נוהגת עימך במתינות. את מבצעת עבודות קלות. מקבלת משכורת מעוררת קנאה. וזו התודה שלך? עד השעה התשיעית עלייך להחזיר את הגנבה. זו פקודה! כדאי שזה יקרה. כי אם לא, לא נסתפק בלהוריד אותך לדרגת משרתת שפלה המנקה ביבי שופכין".

"אני מבטיחה שלא נגעתי בכלום". ייבבה יוליאנה ודמעות הרטיבו את פניה. "האזיני לדברייך, הרי אין לי סיבה לגנוב. וכי זהב אני חסרה? אנא, שימי על ליבך את חוסר ההיגיון שבדבר. וכי איך יעלה על הדעת שאעשה שטות זו ואסתיר באמתחתי דווקא תליוני זהב הנראים לעין כול, המסמלים את בית המלוכה? הלוא יש לי די והותר לגזול מחדרה של אלכסנדרה. אילו חלילה רציתי בכך".

"הפסיקי לייבב, הדמעות מזמן אינן מטבע עובר לסוחר. את יודעת שכל הנידונים למוות אצלנו בכו בתחנונים שהם חפים מפשע. אילו היינו נמסים מדמעות, היו עוד אלפי רוצחים וגנבים מסתובבים חופשי בחוצות קריה".

שלומית התקרבה עד כדי נגיעה, סיננה בכעס: "כדאי שתמהרי", ומיהרה להיעלם במעלה המדרגות.

אני שונאת אותך בתכלית השנאה. שלומית האכזרית. צעקה יוליאנה מקירות ליבה, שפתיה רועדות אך קולה לא נשמע. מי ייתן שאראה במפלתך ובמפלת כל הבית הנורא הזה. ראויה את להיות אחות להורדוס הרוצח והוא ראוי לך. לעולם לא אשכח איך שכנעת את הורדוס להרוג את בעלי אנטוניו, כי חשדת בו שרצה להרעיל את המלך. הרבה זמן עומדת אני באלמנותי. הכול רשום על שמך. גם ללכת מפה לא נתת לי. אמרת לי בטקס ההוצאה להורג של אנטוניו, בשאננות בלתי נסבלת, שאף אני נושאת באשמה, אבל בחסדך הרב חננת אותי שאהיה משרתת לעולם.

בצעדים כושלים ובבכי בלתי נשלט חזרה יוליאנה לחדרה ועלתה על יצועה.

התנומה הגואלת ריפתה את גופה המתוח, ייבשה את דמעותיה והניחה לנפשה הסוערת.

מבעד לעיניה המצועפות הביטה בהוריה. הם רכנו מעליה ועיניהם מביעות חמלה. אבא בזקנו הצחור משלג ובפאותיו המבריקות קורא: בתי, את בת מלך! את צריכה להיות בארמון אמיתי. החזיקי מעמד. חזרי לעם היהודי. היי בת חורין.

אבא, איך אעשה זאת?

חטאת לה' בתי. אנטוניו לא היה בשבילך. אבל כבר כתוב "אל יתייאש מן הרחמים". אל תתייראי מאיש, רק מהחטאים.

אימא, בכתה יוליאנה, קחו אותי איתכם. אימה טלטלה את כתפה ואמרה: יהי ה' עימך.

הם המשיכו לטלטל אותה ולקרוא בשמה.

הטלטול העיר אותה משנתה בבהלה. עורפה, השפחה הערבייה האחראית לניקיון הקומה, מעירה אותה כבר שעה ארוכה.

"מה השעה?" שאלה יוליאנה בבהלה.

"כמה רגעים אחר השעה התשיעית".
<<<<<<<<
איילת ישבה בירכתי הפתח בחצר הפונה אל השביל. עולי הרגל מילאו את הדרכים המובילות אל בית המקדש. יעל ובלה, צפורה ועוזיהו עלו על העגלה המקושתת והצפופה ביהודים עליזים. כל אחד נשא על שכמו סלסילה יפיפייה מעשה יד העמוסה בפירות ביכורים. הם נופפו לה לשלום. קריאותיהם נבלעו בשירה סוחפת. היא לא תצטרף אליהם. למזלה הרע נקעה את רגלה וכל תזוזה גורמת לה כאבים איומים. מדוע זה קרה היום? דווקא ביום שבו יכלה להכיר מקרוב את מקום המקדש ולראות במו עיניה את הכוהנים? כל בני הבית מתכוננים זמן רב ליום הגדול והצליחו בכישרון רב לפתח בה רצון עז להגיע לקרבת נגיעה לחלום שנישא אלפיים שנה.

ברור לה מדוע זה קרה. לא צריך להתאמץ כדי להבין שזה תוכנן מלמעלה. להם יש זכות, לי עדיין לא. כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו. להם הוא בנוי. לי הוא חרב.

תחילת החורבן כבר נראתה בשטח. פסלי הנשרים שהעמיד הורדוס על גג המקדש היו כצלם בהיכל. כוהנים רבים נהרגו בזמן הקרבת הקורבנות. מיסים כבדים רוששו את העם.

חרבו של מלך רשע זה ממהרת לשחוט וקורבנותיו הרבים פיתחו שנאה עזה לאדומי שעלה לגדולה. לא פלא שקמה בעם תנועת מרידה. העם לא רואה בו מלך הממשיך את מלכות חשמונאי. הנועזים שבהם לא מכבדים אותו בחולפו על פניהם בקריאת "הורדוס מלכנו", כפי שציווה. יש מהם שמשלמים בחייהם על כך. קבוצת הקנאים שיוצאת לפעולות חבלה הגדילה לעשות. הם מחכים לשעת כושר להחזיר את המלכות להורקנוס הקשיש הנמצא בגולת בבל.

ככל שגדל כבודו של הורדוס בעיני אנטוניוס, מושל רומא, במזרח, ובעיני אוקטביאנוס, קיסר רומי, כך גדלה בדידותו בתוך עמו שעליו הוא מושל. אכזריותו עמדה לו לרועץ. היהודים ראו בו מושל זר, עבד בית חשמונאי, בן משפחה אדומית, שאולצה להתגייר על ידי יוחנן הורקנוס החשמונאי. אפילו הצדוקים והבייתוסים עושי דברו העדיפו לשמור מרחק. המקורבים ביותר והנאמנים נרכשו בהטבות מפליגות על חשבון העם. אף הם ידעו שהם חיים על זמן שאול. ככל שהרגיש שנוא ובודד, כך הכביד את עולו על כל מי שנחשד שאולי רוצה ליטול את חייו. בתי הסוהר התמלאו באומללים מעונים, ותלייניו לא נחו לרגע.

ככל שהעמיקה איילת בהרהורים אלו, מועקתה גדלה. אולי זו שאלה של זמן עד שגם היא תהיה קורבן, והיא כל כך רוצה לחזור הביתה. כולם טובים אליה, אבל אף אחד לא מכיר בקושי האדיר שלה, והכי קשה הוא שאין מי שייתן בה את אמונו שהיא מזמן אחר.

היא ניסתה לדדות ברגל אחת עד לחדרה. הכאבים היו חדים. בתוך צלחת חרס הייתה מונחת שקית בד. היא שלפה מתוכה פירות טריים שנבררו מפירות הביכורים. הפעם זכרה שאין זה נאה ומכובד לנגוס ללא ברכה. עוד למדה שתרומות ומעשרות הן מצוות מוקפדות בבית זה. אפילו יוחאי הנחשב לפשרן בהלכה וזלזל במצוות, היה מכניס את היבול שקטף מהשדות דרך הגג, כדי שלא יתחייבו במעשרות. ממש כמו שעשו רבים כמוהו מהיהודים היראים פחות. אין ספק שהיום היא למודת הלכות מהשטח.

בבית זה חשים באוויר את ממלכת הכוהנים וגוי קדוש. התפקיד הרם של העם היהודי ממומש בכל תזוזה. ההבדל הקוטבי בין גוי ליהודי, זועק לשמיים. שפלותם של העמים ובורותם, הגדילה בעיניה את חוכמתם והשכלתם של יהודי המשנה. מעבר לכך בבית זה יותר מאחרים, נשבה תורתו הלל הזקן.

בעודה לועסת נזכרה בעובדה שבעולם שממנו באה לא נהנתה כל כך מטעם הפירות כמו פה. אבל אז נזכרה שקראה פעם שמאז שנחרב בית המקדש ניטל טעם הפירות, טעם הבשר וכו'. הינה ההוכחה.

נעירת סוסים קרעה את הרהוריה. לא ייתכן שמשפחתה של יעל חזרה כה מהר, ואם לא - של מי הפסיעות הגסות המתקרבות אל הבית?

חריקת צירה החלוד של הדלת נשמעה לה כצווחה. "מי שם?" קראה בבהלה.

איילת התעלמה מכאביה ודידתה במהירות לדלת החיצונה. שני חיילים רומאים ניצבו בפתח, מכוונים אליה כידונים ארוכים. פניהם שוחרות רע ומאיימות. אימת מוות נפלה עליה. שאלתה קפאה בפיה.

"באנו בפקודת המלך לאסור את יוחאי".

"הוא לא בבית". אמרה בשפתיים רועדות.

"בן מוות הוא הנבל!" צעק החייל בקול ונעץ את חוד כידונו בקיר המפריד בינם לבין חדרה.

"אם לא תאמרי מייד היכן מסתתר הבריון היהודי, תחרצי את גורל כל יושבי בית זה". קרא אליה בזעם.

"אף אחד מהמשפחה לא נמצא".

החייל השני דחף אותה בכידונו ושניהם פרצו לתוך החדרים בחיפוש יסודי אחרי המבוקש.

איילת נפלה על רגלה וצעקת כאב חנוקה נפלטה מגרונה.

לאחר רגע חזרו החיילים. "כדאי שתפתחי פיך ותספרי היכן הוא מסתתר, ולא, גורלך יהיה כגורל כל משפחות הקנאים שהסבו נזק גדול לממלכת הורדוס".

"הם בציפורי". שיקרה איילת שפחדה שמה יאונה להם רע.

"ומדוע פניהם מועדות לשם?"

"מדי פעם הם נוסעים לשם. זו עיר הסנהדרין בצפון". איילת התפללה בליבה שלא ימהר אי מי לחזור בשעה זו.

"את משקרת!"

"הוא נאלץ לצאת למסע לעיתים קרובות. הוא מרבה להביא שאלות רבות בהלכה שהצטברו. באמת". הפעם היה המשפט אמיתי. אבל לא נכון לאותה שעה.

"אם נגלה כי שקר בפיך, אוי לנפשך". איים עליה בעל החרב השלופה.

"בינתיים נציב פה בפתח משמר של חיילים עד לבואם".

"הו, לא. הם לא יחזרו מהר. יש להם עוד להתעכב בגלבוע ולאחר מכן הם משנים את מסעם לשוק שעל חוף ימה של פתולאמיס. יש להם לפרוק את יבול השדה ולמוכרו". ניסתה בקול רועד לסלקם.

"אם כך, תהי את בת ערובה ונעשה בך כדת מה שעושים למשפחות המורדים הנעלמים".

"אני לא שייכת למשפחה".

"ומה מעשייך פה?"

"אני משרתת".

שני החיילים החליפו מספר מילים. בינתיים הצליחה איילת להיעמד. רועדת מפחד החלה לחשוב במהירות איך להיחלץ. היא הכניסה יד לכיסה הענק כמנסה להיאחז במשהו. שוב מצאה עצמה מתפללת מעומק ליבה. הם הביטו בה במבט קוטל. לפתע בתנועה בוטחת הניף החייל את חרבו בתנועה מאיימת והתקרב לעברה.

ידה מיששה בכיסה וגילתה את הפנס. מהחפצים הבודדים ששמרה עליהם ולא גילתה אותם לאיש פן יאשימוה בכישוף. כמוצא אחרון לסכנה המיידית המרחפת על ראשה, שלפה אותו ולחצה על המתג. אור מזמן אחר סנוור לפתע את פני העומדים ליטול את חייה.

צעקה נפלטה מפי החיילים העשויים ללא חת, והם מיהרו להסתלק כשם שבאו.

הפנס "המכושף" שהציל אותה ממוות לא הושב לכיסה. הפעם היא תסתיר אותו במקום שמור יותר. היא הביטה כה וכה. חיפשה סדקים שיסתירו היטב את אוצרה. בין המדרגות לעליית הגג בתקרה מצאה לבנה שלא מהודקת היטב. היא שלפה אותה בקלות ממקומה, דחסה את הפנס והידקה שוב את הלבנה בכוח. קצותיה התפוררו וצבעו את כפות ידיה בלבן. היא הביטה מרוצה ממעשי ידיה. היא לא תיארה לעצמה שזוג עיניים זרות צפה בנעשה ממקום מחבואו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה