סיפור בהמשכים צדיקמן מכה שנית!

  • הוסף לסימניות
  • #1
זוכרים את צדיקמן? גיבור העל שמשתמש בכוחות הקדושה ומנצח כל אויב?
כמו כל עם ישראל, גם הוא נרתם למאמץ המלחמתי ורוצה לתרום למערכה מניסיונו ומקדושתו.

☢️⚠️ אזהרת הומור שחור ⚠️☢️
רבים יאמרו שאין זו השעה לצחוק, בשעה שמתינו מוטלים לפנינו. אך הומור שחור היא אחת הדרכים להתמודד עם כאב וקושי. מי שהדרך מתאימה לו - מוזמן.



"צדיקמן, קום נא, עור נא, הושע נא, והצליחה נא".
צדיקמן שפשף את עיניו העייפות מלילה שכולו שינה. "מה קרה?"
"עם ישראל זקוק לישועתך"
"ישועתי קרובה לבוא. אבל מה קרה?"
"לא שמעת?! פתח חדשות".
"לא שומע חדשות, עמלק. אפשר אמל;ק?"
"טבח. רצח. מצח".
"מצח?" קימט צדיקמן את המצח.
"בשביל החרוז. אז מה עדיף, קצח?"
"אתם לא מתביישים?" בערה חמתו, "לעשות צחוק מהמצב?"
"אז מה עדיף? שנשב בחושך ונהיה בדיכאון? שנאכל עוגיות עם קצח? זה בדיוק מה שהחמאס רוצים".
"מאיפה אתם יודעים מה החמאס רוצים?"
"אמממ..."

"טוב, חבר'ה. אני מתגייס למשימה. אבל לפני הכול – ג'ינגל, בבקשה".
--- מנגינת מעבר דרמטית: "צדיקמן - גיבור על (יצרו)"---


החמ"ל התכנס. צדיקמן עטה סבר פנים של כובד ראש, "תכלס. מה אני יכול לעזור?"
"בשביל מה אתה גיבור על? מהר קח את הלבוש ואת הסוס והכה בהם מכת חרב והרג ואבדן".
"יודעים מה? תנו לי דקה לחשוב על משהו"
"קבל. אפילו שתיים".
"אפשר קצת שקט פה?"
"קיבלת".
"אל תענו לי".
"בסדר".
"אוךךך".

לאחר דקות של חשיבה מאומצת ושאיפות קצובות מהסיגריה האלקטרונית דקדושה, נצנצה רוח הקודש מעיניו של צדיקמן.
"אני חושב שעליתי על משהו".
"נוווו", נרכנו אליו כל הנוכחים.
"הרי מה הדבר שהחמאסניקים הכי מפחדים ממנו?"
"נו, מה?"
"תחשבו. איזה דבר מפחיד אותם פחד מוות? זה רמז".
"פחד מוות?... לא יודעים. נו, תגלה"
"למות!" חשף צדיקמן בצהלה. "הם מפחדים להיהרג".
מבט של התפעלות חלף בקרב הנוכחים.

"שימו לב לתכנית. הם מפחדים למות – אנחנו נביא אליהם את הדבר שהכי מפחיד אותם. אנחנו נהרוג אותם!!!1" סיים צדיקמן את דבריו בשלושה סימני קריאה ובספרה 1.

"אבל... איך בדיוק?"
"את הפרטים הקטנים אני משאיר לצוות שלי לתכנן"
"יש לך צוות?"
"האמת שלא. נאלתר משהו".

"קדימה! יוצאים לדרך!" שאג צדיקמן בעוז ובתעצומות, "מבצע חביות נוזל!"
"הרב. זה חרבות ברזל".
"מה שאמרתם. אתם בינתיים תהיו מוכנים פה עם חם-צוואר".
"בשביל מה?"
"מה זאת אומרת. להגן על העורף".
"לא מצחיק".
"נכון. זה לא זמן מתאים לצחוק".


התעטף צדיקמן בטליתו כשליח ציבור והתעופף לשמי מרומים בהנעה רקטית.
לאחר ח"י רגעים הוא חזר בארשת ניצחון. "השתמשתי בכוחות הקודש והפצצתי את גדר המערכת".
"מההה??!! למה?"
"כדי שהחמאסניקים לא יוכלו לפרוץ את הגדר".
"ר' צדיקמן. אם אין גדר, אז הותרה הרצועה".
"שזה אומר מה?
"שהתוכנית שלך הייתה ממש דבילית".
"זה הזמן להעליב? עכשיו צריך לכידות חברתית. אחווה ואחדות. רוח ניצחון. ועוד כל מיני קלישאות כאלה. אם נריב בתוכנו אנחנו משחקים לידיהם של החמאס. זה מה שהם היו רוצים שנעשה".
"איך אתה יודע מה הם היו רוצים?"

"עזבו. אין ייאוש בעולם כלל. עוברים לתוכנית ב".
"יש לך תוכנית ב'?"
"בוודאי. שימו לב: הרי מה שותים בעזה?"
"אנא עארף נישט. כנראה מים".
"יפה מאוד. ומאיפה המים מגיעים?"
"מהברז"
"ברור. אבל מאיפה הם זורמים לברז?"
"מישראל"
"מצוין. בואו ננתק להם את המים!" הכריז צדיקמן.
"כבר עשו את זה".
"רגע, זה לא הכול. אחרי שננתק, נפתח בחזרה, ואז יצאו להם המים החומים המלוכלכים האלה"
"גדול! עצום ורב!"

"ויש לי עוד. אפשר לנתק להם את החשמל"
"גם את זה כבר עשו"
"לא. אבל אחרי זה צריך להחזיר להם את החשמל, ועוד לפני שהם יגמרו להגיד "אווו" - ננתק להם שוב בחזרה"
"גדול. ענק. ענק החשמל"

"ואם אחרי כל זה הם עדיין לא ייכנעו, נעבור לנשק יום הדין"
"נו"
"כל מחבל שנהרג, יפרסמו את התמונה שלו מהרב-קו"
"לא אכזרי מדי?"
"לא. מגיע להם".

"ואם כל זה לא יעזור, לא תישאר לנו כל ברירה, ואני איאלץ לעבור לתוכנית הסודית ביותר"
"שהיא?"
"לא יכול לגלות. צריך לשמור על אפקט ההפתעה"
"תן רמז"
"רמז? בסדר. מנהרות".
כל הנוכחים נשנקו בהפתעה.
"אתה הולך לחדור למנהרות של החמאס?!?"
"מה פתאום. אין שם קליטה של כוחות הקדושה"
"אז מה כן?"
"חכו לפרק הבא ותדעו"
"מה?? יהיה עוד פרק??"
"אויש", ספק צדיקמן את כפיו. "הרסתי את אפקט ההפתעה".
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ואוו כתוב ממש טוב, העלית לי חיוך על הפנים-תודה
"לא. אבל אחרי זה צריך להחזיר להם את החשמל, ועוד לפני שהם יגמרו להגיד "אווו" - ננתק להם שוב בחזרה"
"גדול. ענק. ענק החשמל"
גמר אותי מצחוק...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
קטע מושלם כהרגלך,
הייתי חייב להעלות פרודיה קצרה שקיבלתי

------------

האווירה הייתה קודרת, נער צעיר החזיק בכוחות אחרונים את ידית דלת המקלט, נאבק במחבלים שניסו לפותחה, אותות מצוקה נראו על פניו - "זהו, אני לא מסוגל יותר".
הנוכחים בחדר החווירו כאשר הידית החלה לנוע בכיוון הפתיחה, מוכיחה את חולשתו ההולכת וגוברת של הנער, אבל צדיקמן לא איבד את העשתונות.
הוא חגר את עצמו באבנט, התעטף בטלית וניגש בעזות דקדושה אל הדלת.
ארבעה מחבלים רעולי פנים שלפו מולו נשקים שלופים, מוכנים לזנק פנימה.
"הבא להרגך השכם להורגו" הרעים צדיקמן בעוז, אותות מצוקה ניכרו מתנועות המחבלים והם קפאו על מקומם.
"ל-א ת-ר-צ-ח" הוסיף לסלסל בנעימה בניחוח גן עדן, המחבלים כרעו ברך לפניו, עיניהם מביעות תחינה לחמלה.
"כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא!" סיים צדיקמן את תוכחתו, ארבעת הערבים התרוממו באיטיות ובהכנעה, "אנחנו נשמור עליכם, אף אחד לא יגע במי שנמצא בבית הזה!".
בזה אחר זה נגשו שוכני המקלט אל צדיקמן והודו לו "הצלת את החיים של כולנו, בלעדיך לא היינו עכשיו בין החיים". צדיקמן כהרגלו ממאן לקבל את השבחים ומתענוו בסלוגן הקבוע "זה לא אני, זה כח התורה"
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
התמוגגתי, כמובן. אדיר.
הסיגריה האלקטרונית דקדושה,
סטראט אפ מאין כמוהו!
"ר' צדיקמן. אם אין גדר, אז הותרה הרצועה".
"שזה אומר מה?
"שהתוכנית שלך הייתה ממש דבילית".
גאונות על גאונות. גם מילולית וגם תוכנית.
חייבת להעיר שנשכחו כאן גרשיים, אבל איך אומרים? שאלו יהיו הצרות שלנו…
אגב, מותר להגיד ליד צדיקמן דבילי? זה לא מילה שמעוררת את כוחות הטומאה מרבצם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אגב, מותר להגיד ליד צדיקמן דבילי? זה לא מילה שמעוררת את כוחות הטומאה מרבצם?
מממ.
זה באמת בעיה,
ככה זה שיש כל כך הרבה כוחות טומאה בעולם.
גם גיבורים עלולים ליפול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
חזק ביותר!
נהניתי במיוחד מהרב קו, וכן מהסוף שחזרתי שורה אחורה לראות אם לא פספסתי משהו עד שנפל לי האסימון...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
  • הוסף לסימניות
  • #11
"ואם כל זה לא יעזור, לא תישאר לנו כל ברירה, ואני איאלץ לעבור לתוכנית הסודית ביותר"
"שהיא?"
"לא יכול לגלות. צריך לשמור על אפקט ההפתעה"
"תן רמז"
"רמז? בסדר. מנהרות".
כל הנוכחים נשנקו בהפתעה.
"אתה הולך לחדור למנהרות של החמאס?!?"
"מה פתאום. אין שם קליטה של כוחות הקדושה"
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
צדיקמ'ן פרץ כרוח סופה וכפצצת תאורה לתוך הסמטה, מנווט באמונה, ברגישות ובנחישות. עם ישראל טרם ידע, אך המערכה הוכרעה בו ברגע. לחמאס נותר לגלות זאת בדרך הקשה, כמו שהערבים אוהבים.

- צדיקמ'ן, לאן אתה הולך?
לעשות נקמה בגויים, לכלותם, להומם ולאבדם.

- אתה צריך עזרה?
"לא".

- מים קרים אולי?
"מה שחסר לי".

- יש משהו שנוכל לעשות בשבילך?
"שלא תפריעו".

עיניו בוערות, רוח הקודש מפזזת סביבו, פוצץ צדיקמן את קיר הבניין ונבלע בתוכו, דקות אחר כך ספגה הסמטה מטר עזתיים ללא רוח חיים, מתערבלים באדים ובריח של גופרית ואש.

החיילים נכנסו אחריו, מתארגנים לתפוס עמדה באחד הבתים שטוהרו, צדיקמ'ן תמה: לישון? עכשיו? יש עוד עבודה עזה לעשות...

בחמ"ל, מלמל רפי, מפקד אוגדת אויש:
לא חבל על התקציב? אולי נשגר כמה חודרות בונקרים?

המילים טרם התייבשו על שפתיו, וצדיקמ'ן התנוצץ באורות גדולים, ערפל זוהר סביבו: בשביל מה?
- אחרת הם יחלידו במחסנים.
עדיף לשמור את הפצצות לכריית המטרו החדש בין אילת למטולה.

רפי מלמל: אויש, ונשך מייד את שפתיו, מודע זה מכבר לכינוי הנלעג שהצמידו לו חבריו.

ביבי טפח על השולחן בקול ואמר: איראן איראן איראן.

בשלב הזה התערב עיתונלי בלינקן, שר ההגנה של אימפריית החסד והרחמים, ופנה לצדיקמ'ן: מי אתה, אדוני?

ג'ינג'ל
"צדיקמן - גיבור על (יצרו)"---

עיתונלי שאל את צדיקמ'ן איך חותמים אצלו מנוי, וצדיקמ'ן התפוגג בעודו מפטיר: יש לי עבודה גם בצפון, תמשיכו להתפלל.
דקה אחר כך נשמע תזזז, תזזז, במרתף מס' 67B, כשני קילומטר מזרחית לרובע הדאחייה, ונחיל כינים אדיר כרסם ברעבתנות את זקנו של נאסרללה.

חוחית אל אסלאם, מגישת תכנית הערב באל ג'אזירה, עצרה את הראיון וצחוקה התפרץ ממנה בפראות, מתפזר סביבה כמו ירי כושל של רקטה מעל בית חולים עזתי.

נאסרללה עמד לסמן לסגניו, מחמוד המכוער ואל מבחוח עם השפה המצולקת לסלק מעליו את חוחית, אלא שהכינים גדלו מרגע לרגע, לועסת את אוזניו, מחטטות באפו ומנקרות במצחו. חורטות שלל קללות בערבית משובחת.

רועד למדיי, ניסה נאסרללה להסתיר את פניו ממצלמת אל ג'אזירה ולגזור את השידור, אלא שידיו הפכו לשמוטות מאוד. הוא ניסה להרים אותם, ונתקל פנים אל פנים בצדיקמ'ן.

ג'ינג'ל
"צדיקמן - גיבור על (יצרו)"---

צדיקמן הניף באחת את חרב דוד המלך, ושאג: יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם! ונעץ את חרבו בנאסרללה, עד שלהב החרב נעלם כליל. הוא שלף את חרבו במהירות, ונופף בה במהירות האור, מחסל זדים על ימין ועל שמאל, מעופף בין קומות הבונקר, מנתק את החיווט של הרקטות והטילים המדוייקים, משאיר מאחוריו ריח של ישועה.

רבע שעה לאחר מכן התפוצצו בת אחת מאות אלפי הרקטות של חיזבאללה על כני השיגור, הופכו את דרום לבנון למסננת אדירה, ולעם ישראל הרווחה והצהלה.

צדיקמ'ן נעלם, ולמחרת כותרת ראשית בהארץ:

- דיווח באל ג'זירה -
היועצת המשפטית בוחנת דיווחים לפיהם ביבי עסק באובססיביות באיראן במקום להתמקד בהשבת המים והחשמל לתושבי עזה.
ביבי - הביתה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
קול הלימוד התערב עם קולות הקבינט המורחב שהתכנס בחדר הקפה.

צליל אזעקה שקט ניסר את האויר הדחוס שריחף במקלט שהוסב לכולל, עשרות זוגות עיניים עפעפו לכיוונו של בערל שישב מול מחשבו וכתב חידושים.
"שוב אתה משוטט בפרוג?" זעם הראש כולל, "איפה עכשיו האזעקה"?
בער'ל העיף מבט במסך המבדיל וצעק "חדירת מחבלים בצפון!!!"

הוריקן פרץ את הדלת, בתווך נראו פניהם של יענק'ל ואברום "מדווחים בסקופים על עשרות מחבלים שטסים עם רחפנים לכיוון הכור בדימונה!!!"

מוישה זינק ממקומו אגב הפלת הספסל,
הרש'ל כבד הגוף הוטח ארצה בקול רעש גדול,
שני עורבים מנומנמים פרשו כנף.

מוישה צעד דוך למקומו של צדיקמן שישב עטור אוזניות והכה על קודקודו "המבלי אין קברים במצרים??? עוד שניות כולנו הופכים להירושימה!!!.
צדיקמן השתיק את הרב רוזנבלום שנאם בנגן ונעץ במוישה עיני עגלה ערופה, "וממתי הפכת לכזה מאמין ואינו מאמין?
אתה תחריש, ה' ייתן לי את כוחות הקדושה הרלוונטיים, והמלחמה תוכרע בהרף עין וזרת".

צדיקמן התמתח, אזר כגבר חלציו בכוחות קדושה נעלים, התנתק מחללית האם, חימם מנועים וכיבה את הווייז אגב גערה, "נוווו, קול אשה".
שובל ניצוצות הקדושה התפזר וענן עשן מלוב"ן התרומם.


ג'ינג'ל "צדיקמן - גיבור על (יצרו)"---


צדיקמן חצה בסערת רגשות את שיכון ה', והגיע מעל ז'בוטינסקי, כשעבר מעל חדרו של יענקי ויסנשטרן בן ה8 שאחז באמצע בניית מגדל מגנטים, חש כי המעגל המגנטי מושך אותו כלפי מטה.
צדיקמן לא איבד את עשתונותיו המושקעים, ומיהר לכוון את תיבות הפסוק "ואת האנשים אשר פתח הבית היכו בסנוורים מקטון ועד גדול וילאו מלמצוא הפתח".
אך סיים צדיקמן את הפסוק, זינק כלפי מעלה והמשיך בדרך המלך כשהוא ממלמל לעצמו "שבע יפול צדיקמן וקם".

צדיקמן התקרב לעבר דימונה והתכונן נפשית לקיים את מצות מחיית עמלק, "רק חבל שאף אחד לא מסריט את המלחמה ההיסטורית של כוחות הקדושה בכוחות הטומאה" הרהר לעצמו.
הוא הכין את ציציות התכלת של טליתו המהוהה לירי ארטילרי חסר הבחנה והביט בעיניים צופיות ומצועפות לכיוון צפון "כמה זמן הם נותנים לי לחכות" התרעם בליבו.

"אוי סיני סיני לו נקרא" זימר אהרל'ה סאמעט בחדווה, צדיקמן שלף את הנוקיה 208 מהפאוצ' וענה לשיחה בכעס "למה תמיד ברגעים הכי קריטיים חייבים להפריע לי???"
מוישה לא התרגש, וצעק לסלולרי "צדיקמן, צפירת הרגעה, התברר שזו היתה התרעת שוא, אתה יכול לחזור לכולל"...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #14
אזר צדיקמן מיודענו עיזוז וגבורה, והחליט: היה לא תהיה!
הרסו לו את התכנית, הימחשמויניקים האלו מהצפון. אני יהרוס להם! מי שמתחיל עם צדיקמן לא כ"כ מהר גומר!!
לפת את ציציותיו, נאחז בכוחות הקדושה, צעק מ- מש- משי- משיח עכשיו! והמריא הנגבה.
כשעבר מעל לקופת הצדקה הכללית של ועד הרבונים, הוציא שקל מכיסו תוך מלמול "אני יוצא למשימת חיי. צדקה תציל ממוות!!!" כל תושבי בני ברק מחאו לו כפיים. הוא חייך בענווה ופתאום עלה הרעיון במוחו---
הבוקסה!!! צדיקמן, אתה גאון על!!!
תפס את הרמקול מהאוטו-של-הצדקה, בדק את החותמת של ועדת הרבנים (אמרו שיש הרבה זיופים לאחרונה. חבל שאין עיתותי בידיי לקחת את הבוקסה למעבדה) והתישב עליו כעל טיל מעופף.
בכל מקום בארץ שעבר הפעיל התרעה על חדירת מחבלים.
"אההה", ג'ינג'ל, "צדיקמן גיבור על---"
מה זה בשבילי להחריד את כל הארץ?! קטן עלי!
קול הפקיעה של הכפתור האחרון שנותר בחולצתו נשמע היטב. אההה, באמת שקטן עלי!!! ידעתי! צעק לעצמו בניצחון.
הגיע צדיקמן ללבנון בתרועה רמה, והפעיל את הבוקסה על הווליום הכי נמוך שיש; מפחד שאם לא ינמיך ימותו המחבלים מיד עת תישמע ההקלטה, ולא יסבלו. לפחות כמו שהוא סבל מהם!
הסתובב צדיקמן הגיבור בכל רחבי הארץ-של-החומוס, ולפתע שמע קול תרועה רמה משיב לו בעוצמה מן האדמה.
השפיל עיניו מ7 שערי רקיע ארצה, גרד בזקנו, כחכך בגרונו וצעק: "ר' שמיל, זה בסיידר גומור. תתרימו אתם פה לקופת ה'צדיקמן'ים של בניברק', אני את שלי עשיתי"! וחזר עם הבוקסה לבני ברק, להרגיע את חבריו שנבהלו להיכן נעלמו הקריאות הרמות שמתפעלות את בני ברק כבר מאה שנה "אם תתרום ח"י כפול ח"י אין סיכוי שתצא חי!"
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים סיפור בהמשכים
תעתועי הזמן פרק ט"ו

פרק טו



"כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד!" נשמעה קריאה משונה שהגיעה לאוזניה של איילת. כעת התחזק קולו של הקורא ונשמע היטב בכל שטח הכיכר המרכזית של הכפר. "כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד".

"מה זה?" השתוממה איילת.

"הסנהדרין דן את זמרי לסקילה". הסבירה יעל. היא התרגלה להסביר לאיילת כלילדה קטנה כל מאורע קטן או גדול. זה כבר לא היה סוד שאיילת משונה. כל ההתרחשויות הקורות מסביב חדשות ומוזרות לה. אך הפעם הכרוז היה חריג.

"מוזר". אמרה יעל כמו לעצמה.

"את אומרת מוזר?" התפלאה איילת. "חשבתי שלך התופעה מוכרת".

"דעי שסנהדרין שדנה אדם למיתה אחת לשבעים שנה נקראת סנהדרין קטלנית".

"במה הוא פשע?"

"אינני מכירה אותו ואת מעשיו".

"אבל אם בית דין גזר עליו מיתה, מדוע שליחי בית הדין צריכים שילמדו עליו זכות?"

"וכי קל בעינייך הדבר, לגזור מיתה וליטול חיים? אינך מבינה שהסנהדרין מדירים שינה מעיניהם, שוקלים וחוקרים ודנים אך ורק על פי שני עדים וחוקרים אותם בחדרים נפרדים כדי להוציא דברים ברורים עם הוכחות?"

"לא קורה שהם הורגים חף מפשע?"

"אם היית מעט יותר מבינה, לא היית שואלת".

"אני רוצה להבין".

"מדובר באדם שהתרו בו פעמיים, וחזר על פשעו, ולאחר שהעידו שני עדים כשרים, שופטים אותו שבעים ואחד צדיקים, שהם חברי הסנהדרין המסולאים מפז".

"כל שבעים ואחד הצדיקים?"

"כל חברי הסנהדרין חייבים לדעת שבעים שפות על בוריין, שפת החיות וחוכמת הטבע, חוכמת הצמחים וגרמי השמיים עד היסוד, ואפילו חוכמת הכישוף".

איילת עמדה מוקסמת ומשתוממת. "מה, עד כדי כך?"

"אם תחסר להם אחת מהחוכמות שהזכרתי, לא יתקבלו לסנהדרין. ולא רק זה, אלא שהם חייבים להיות ענווים, צנועים ובורחים מהכבוד".

"האומנם?"

"ועם כל זה הם אינם ממהרים להוציא את דינם אלא מוציאים כרוז שיבואו ללמד זכות. אם תוך פרק זמן מסוים אף לא אחד מגיע - מוציאים את משפטם".

"מדוע אמרת שגם לך זה מוזר?"

"כי המלכות השלטת ביהודה רוצה למלוך לבדה ולהסיר מירושלים את נזרה ותפארתה, לכן ביטלה את הסנהדרין. נשארה רק סנהדרין קטנה, כמו שיש בכל פלך ופלך, ויושבים בה רק עשרים ושלושה דיינים".

"נו, וזה לא מספיק?"

"בית דין של עשרים ושלושה לא דן בדיני נפשות. יכול להיות שזה מקרה מיוחד שהתכנסו לכבודו שבעים ואחד לצורך העניין".

איילת הביטה ביעל והרהרה בכל מה ששמעה זה עתה. שאלות רבות צצו במוחה. הם שוחחו ליד תנור הפחמים.

היא הביטה לעבר בית הריחיים והרהרה. לפתע שאלה את יעל.

"שמתי לב שלא טחנת חיטים בשבוע האחרון".

דוק של עצב נסוך על פניה של יעל. היא צעדה קרוב לאיילת והיססה מעט מה לענות. "מצטערת איילת, ניסיתי להסתיר מפנייך את מצבנו. השלטון גרם לעניות". יעל הסיטה את ראשה. "פשוט, יהיה קשה לנו לפרנס אותך". דמעות זלגו והרטיבו את לחייה. "לא נשארו לי חיטים היום לכן אין לי צורך להתעכב בבית הריחיים. אם היינו זוכים, כמו דורו של רבי שמעון בן שטח, היו החיטים גדלות כקליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. היינו אוכלים לשובע רק מגשמים שירדו בלילות שבת".

איילת נזכרה שמנות האוכל בימים האחרונים ניתנו במשורה, עם זה התקשתה לעכל את פירוש הדברים.

"אם כך אינני רוצה להכביד עלייך. אמצא לי מקום אחר".

"האמיני לי שרציתי להיטיב עימך. הצעתי לך חתנים טובים אבל סירבת. ענית לי שאינך מן הפרושים ולא מתאים לך". יעל ניגבה את פניה. "אם היית שייכת למחננו, הייתי שולחת אותך לידידתי בעלת חסד שפותחת את ביתה לנזקקים, אבל היא לוחמת נגד הצדוקים".

"אינני נזקקת". נעלבה איילת.

"אשלח אותך לבית תמחוי שהתקינו חכמי ירושלים ולאחר מכן תשובי ללון בביתי".

"אחזור לארוז את חפציי ואלך לחברתי, אינני מעוניינת להכביד. אולי עכשיו הזמן להיענות להפצרותיה של יוליאנה".

"יוליאנה?"

"יוליאנה הציעה לי שאשרת בארמון לצידה. בעצם אטפל בעולליה של מרים המלכה".

"אדאג מאוד אם תיעני להצעתה. מדוע שתכניסי ראשך למקום סכנה?"

"הרבה יותר קשה לי לאכול לחם חסד, ואפילו יותר ממנו: להתכבד בסעודה שאינה מספיקה לבעליה".

"אולי תיסעי לרומא. יש לי הרגשה ששם תמצאי את משפחתך".

"אינני מבינה, כל הזמן שמרת עליי שלא אתיידד עם נוכריות ועכשיו לא אכפת לך אם אסע לרומא?"

"כל זמן שהיה לי ספק שאולי את יהודייה, עשיתי את חובתי. ניסיתי למנוע ממך לחבור לתרבות ההלניסטית. תרבות היופי החיצוני שמפילה כל כך הרבה חללים מבני עמנו. ראי כמה מתי מספר נשארנו, מעט סולת מפסולת. לכל יהודי שנשאר ביהדותו, יש תפקיד להאיר את העולם".

"את מטילה ספק ביהדותי?"

"לא ראיתי שאת שונה מכל העמים היושבים בתוכנו".

"אבל יש סוגים אחרים של יהודים".

"די איילת, עייפתי. מכיוון שנקשרתי אלייך אני רוצה בטובתך. סעי לרומא, שם המצב טוב יותר, תוכלי לשקם את חייך. אולי אפילו להינשא. נשארו לי כמה סלעים-כסף לתת לך לנסיעה, יש לך כישורים רבים. היום את יודעת היטב לטחון, לכבס, לבשל, לדאוג לצאן ולבקר. בכל מקום ישמחו להעסיק אותך".

איילת הלכה לצידה במבט מושפל ובחוסר אונים. תהיה קשה עליה הפרדה. היא כל כך אוהבת את יעל האמיתית והישרה שהיטיבה עימה.

"רומא היא ארץ עשירה, תהיה לך פרנסה בשפע. אתן לך איגרת עם המלצות".

יעל שלחה את ידה והניחה על כתפה השחוחה של איילת. "הביטי אליי, שמעי להצעתי ואל תוציאי מפיך לעולם את המשפט 'חזרתי אחורה אלפיים שנה'. הבטיחי לי זאת!"

"אשתדל"

"עוד משהו, לעולם אל תינשאי לחייל!"

שתיקה כבדה עמדה באוויר והעיקה על נשימתה, סטירת הלחי של אי האימון ביהדותה פצעה את נפשה. רגע ארוך עמדה בדממה, ונאלמה בלשונה. יעל חשה ברגישותה כי זה הזמן להשאיר את איילת לבדה. יעל נכנסה ממהרת לראות במה תוכל להאכיל את בני ביתה. איילת הניחה לדמעותיה להרטיב את לחייה. היא התאמצה לא לרחם על עצמה, דבר שכל כך שנוא עליה. היא מיהרה להעסיק עצמה באריזת כל חפציה ולא שמה לב שיעל עומדת בפתח החדר בעיניים מצועפות.

"אצרף אותך לידידתי היוצאת מחר לדרך צפונה. היא תשגיח עלייך".

"אני כבר מספיק בוגרת להגן על עצמי". פנתה לאחור כדי להסתיר את עיניה שהאדימו והתלחלחו בדמעות. אחרי הכול כרגע היא חסרת בית. רגליה נשאו אותה לברוח מהר לאן שלא יהיה.

היא סיימה לארוז את מיטלטליה. נשאר עוד לה לקחת את הפנס; מהיחידים שהזכיר לה את ביתה.

עיניה תרו סביב לראות אם יש מי שמביט במעשיה. אף אחד לא היה בבית מלבד יעל שהתעסקה בקדחתנות בלהכין טרף במעט שעוד נשאר. היא מיהרה למדרגות, הביטה לתקרה, גילתה את הלבנה המשוחררת, הסיטה אותה חרש והושיטה ידה לפנס.

להפתעתה הרבה לא היה גבול: הוא איננו. נעלם.
החלטתי לקפוץ למים 🐋 ולרענן תקציר ופרקים ראשונים למשהו אפשרי לקריאה.
אשמח שתכתבו ביקורת מכל סוג שהוא (למעט קיצוץ כנפיים "אתה כותב נורא והסיפור שלך גרם לי לצמרמורות שיעמום" ;) ), כל הערות והארות על בוסריות הכתיבה ופיסוק לקוי תתקבלנה בברכה. (אם כי את השינויים אערוך בעיקר אצלי).
ו....כמובן! קצת עידוד ותמיכה לכותב, לליוויתן הכחול ולגיבורי הסיפור לא תזיק.
(אם אין ביקוש לסיפור אשמח גם שתכתבו לי, הוא בסך הכל נכתב בהשראת כל הספרים בסגנון הזה עד שלא נותרה לי 'ברירה' וכתבתי גם).
תדירות הפרקים לא תהיה צפופה, אבל נקווה לשמור על התמדה (לפחות בהתחלה!).
אז, חלא'ס בירבורים, פמפמפם! חצוצרות! שטיח אדום! קבלו את.... הפרק הראשון!

מאזן כוחות

פרק 1

עבר. תשע שנים אחורה. אחת מערי המרכז :




הוא הלך ברחוב. לא מבין למה בכלל הסכים לעצמו לצאת החוצה. הוא משוגע. בכל רגע עלול מישהו לגשת אליו. מי יודע אם זה לא הבחור לבוש השחורים שצועד במדרכה ממול.

הוא הגיע לסוף הרחוב במהירות, פונה בכיכר ימינה לכיוון רחוב פני יהושוע.

רגליו נעות בקצב מוגבר, כמעט רצות. הוא לא מצליח ולא רוצה לעצור אותן. משהו נשבר בתוכו. הוא לא יכול יותר עם המתח הזה. אולי צוות שלם הוקפץ בניסיון ללכוד אותו, ואולי הוא סתם מדומיין ואיש לא יודע שהוא קיים.

טכנית, הוא הכליל יותר מדי. ההורים והאחים שלו בטוח מודעים לקיומו והוא יכול לספור עוד כמה אנשים שמכירים אותו במידה כזו הוא אחרת.

הוא הניע את ראשו בחדות, מסיט את המחשבה הלא חשובה הצידה. הוא צריך להתרכז. לבדוק שלא עוקבים אחריו או לחילופין, לבדוק שלא הפך לפרנואיד.

יכול להיות שהוא יכול להירגע.

הרי המחשב הושמד, והוא רכש אותו דרך הספק שמוכר בשחור לאיתן, הוא שילם במזומן בלי לראות קבלה. מן הסתם הוא לא היחיד שקונה בשחור מהאיש והדגם של המחשב היה די נפוץ. לא אמורים לעלות עליו. הוא בעצמו כל כך נבהל כשהבין מה עשה, פעל במהירות מבלי לחשוב על ההמשך בכלל. העיקר לא להתגלות. יהיה כל כך טיפשי להרוס את חייו עכשיו, ובצורה כזאת.

הוא הגיע כבר לקצה השכונה נוחת מתנשם ומתנשף על ספסל עץ מקולף, מוחה את זיעתו. מבטו שוטט כה וכה, אין איש באזור. מעולה. זה באמת אזור מבודד יחסית. בבין הזמנים הוא שוקק חיים, עמוס במשפחות מרובות ילדים המשכנעות את עצמן כי החורשה הקטנה והמוזנחת, שעדיין לא ברור איך לא פינתה את מקומה לגורדי שחקים, היא אטרקציה של ממש.

הזיכרונות בהקשר הזה מעלים לו חיוך מריר. הוא לא סובל את המקום הזה.

קודם כל להירגע. הוא באמת אימפולסיבי מדי. גם בהסתתרות, וגם ביציאה החפוזה הזו החוצה.

ממה בעצם הוא חושש?

הוא נאנח. כל מה שהוא יודע על מי שאולי רודף אחריו מגיע מספרי המתח שאושי אחיו צובר לעצמו בהנאה.

לא בטוח בכלל שזה אמין. זאת אומרת, ממש בטוח שלא.

הוא נשך את שפתיו.

כן יש לו ממה לחשוש. הסופרים תמיד מודים בסוף הספר לאנשי הצללים שהם לא יכולים להזכיר את שמם, על המידע האמין והמועט שחלקו איתם. לא רק הספרות החרדית מוצפת בספרי מוסד ושב"כ כל יכולים, גם בספרות החילונית קיימים ספרים רבים כאלה. עוד לפני שעף בפעם הראשונה הוא הספיק לקרוא כמה מהם.

משהו מכל זה חייב להיות נכון.



###



הווה. אי שם במעמקי הים התיכון. הסוכנות. בסיס 301 :




"אני לא מבין"

"מה יש לא להבין?" קווין התעצבן.

"לא הסברת לי למה זה קשור אלינו, למה זה לא בטיפול של המוסד? אנחנו בכלל לא אמורים להיחשף לזה!" אריאל חש חוסר אונים. מבקשים ממנו בקשה הזויה לחלוטין. מילא הזויה, המטרה של המשימה מעורפלת, משהו שמריח כמו משחק מסוכן נודף פוליטיקה מצחינה.

"זה מאוד. מאוד. קשור אלינו" קווין בולע אוויר. יש לו דם חם "ואם תתבונן קצת במקום לקפוץ למסקנות, תוכל לראות שאתה מצוות עם עוד חייל משלנו לכמה חברה מהמוסד. מדובר במבצע חשוב עם מטרות משותפות, הרבה גורמים ביטחוניים מעורבים פה"

"מ''ם! אתה עדיין לא נותן לי סיבה הגיונית אחת! הכל פה מאוד מעורפל ולא ברור, גם המידע שהבאת לי," הוא מטיח את הטאבלט הקטן על השולחן "זה רק סיבובי מילים! בפועל אין פה כלום. לא מה אנחנו עושים, לא למה אנחנו עושים, לא שום דבר! רק קשקוש אחד שלם. אני לא מוכן לזה"

קווין נאנח. לבן אדם הזה יש חיישנים. זו הסיבה שהם רוצים אותו למבצע הזה, אבל זו גם הסיבה שהוא לא מוכן לצאת אליו. בעיה.

אריאל נעץ מבט חודר במ''ם שלו, נותן לו להתבשל בתוך עצמו. הוא מכיר אותו. תיכף יגיע שלב ההסברים לו הוא מחכה.

כמו בתחזית מדויקת מראש, קווין פולט עוד אנחה. אין לו ברירה. הוא צריך לספר לו.

"תראה, אריאל. המידע שאנחנו צריכים להשיג, לפי הערכות המודיעין, קשור בעיקר אלינו. אבל כמו שאתה יכול להבין לבד, בגלל שהפעולה הנוכחית היא באחת ממדינות כדור הארץ, המוסד עשה שרירים כדי לנכס אותה לעצמו. בסופו של דבר הצלחנו להגיע לסיכום של שיתוף פעולה, וציוות של שני חברה משלנו. לוחם, ואיש סייבר ומודיעין"

"בסדר הבנתי איך זה קשור אלינו. לא הבנתי, איך זה קשור אלי. למה דווקא אני? לפעולה כזו אתה יכול לקחת את אחד החדשים, אלו שסיימו את הטירונות לאחרונה. אני יכול להביא לך כמה שמות שיצלחו את הדבר הזה בלי למצמץ"

"אריאל, אנחנו לא יודעים מה רמת הטכנולוגיה שמשתמש בו האויב. חוץ מזה, לך יש הרבה מאוד ניסיון. יכול להיות שזה פיצוחים בשבילך, אבל היו''רים החליטו שאתה זה שיוצא למשימה הזו. יש לנו מעט מאוד ידע מקדים, ועדיף לנו להוציא את ההכי טובים, מאשר לגלות פתאום באמצע משימה שהטירונים שלנו לא יכולים להתמודד אתה. אתה מבין?"

"אם אני מבין? מה שהבנתי בסך הכללי זה, שאני יוצא לשמור שהצוות של המוסד לא יעשו שטויות. וגם בגלל, שאנחנו יודעים שהצוות שהם חיברו לנו יתוחקר על כל צורת החשיבה וההתנהלות שלנו. הם הרי רוצים ללמוד כמה שיותר על הסוכנות שאין להם יד ורגל בה. לכם אין דרך למנוע את זה, אז אתם רוצים לכל הפחות להרשים אותם. אני צודק?"

"בכל מילה" קווין תלה מבט מיואש בסוכן שלו. לפעמים הוא ממש לא יודע מה לעשות עם הבן אדם הזה.

"יפה. ואני לא מוכן לצאת למבצע הזה. אני מספיק שנים בסוכנות בשביל שלא אני אצא לשם"

"אין לך ברירה, אריאל. היו''רים כבר חתמו. אתה נפגש מחר בארץ עם צוות המשימה. את האימונים למבצע הזה אתם תעשו ביחד איתם בניהול המוסד. תתארגן. בלילה יבואו לאסוף אתכם"

"מה? אתה לא רציני" הבעתו של אריאל נדהמת ומלאת חוסר אמון. אין מצב שעושים לו את זה. אבל הם עושים את זה טוב. בטוח שדובר על המבצע הזה כבר חודשים, אבל הם מודיעים לו שניה לפני שהוא יוצא כדי למנוע התנגדות.



###



הווה. מטה המוסד. 4 קילומטר מנקודה אלמונית בכביש 6 לכיוון דרום :

"אני לא מבין"

"מה יש לא להבין?" אוהד התעצבן.

"לא הסברת לי מי זה בכלל החבר'ה האלה ולמה אנחנו מצוותים אתם? מה הסיפור? ובכלל, כל המידע על המשימה הזו מאוד מעורפל, מה קורה כאן?" ניתאי חש גרד קל בקצות האצבעות. זו משימה מוזרה, עם מטרה מוזרה ואנשים מוזרים. לא מתכון בדוק להצלחה.

"אוקי, עזוב את הקשקשת שאמרו לי להעביר לך. אמנם כרגע זה מוקדם מדי, אבל בכל מקרה מחר או מחרתיים אתה כבר תדע. אתה הולך להיות המפקד של צוות המשימה, השניים שבאים יהיו תחת פיקדוך והאימונים למשימה יהיו פה, תחת אחריותנו, כדי למנוע תקלים בשעת המבצע. לך כמפקד יש עוד מטרה, לגלות כל מידע שתוכל להוציא מהם כולל דרכי הפעולה שלהם בזמן אמת והארגון אליו הם משתייכים, ברור עד כאן?"

ניתאי מצמץ "הם לא ישראלים?"

"הם ישראלים. וזה מביא אותי לחלק הבא, המשימה שלכם. שני חברי הצוות שבאים מגיעים מה'סוכנות'. הם שלחו אלינו איש סייבר וביון ואיש שטח. עכשיו, מדובר בחבר'ה מוכשרים מאוד שלא עשו צבא או כל מסגרת מהסוג הזה ולרוב מגויסים מגיל צעיר, כך שהם כמעט ולא מכירים את העגה המבצעית המדוברת פה, תצטרכו לגשר על זה באימונים, ברור?"

כל שרירי פניו של ניתאי רטטו מחוסר נוחות, מה זה הדבר המשונה הזה שהנחיתו עליו? "מהסוכנות היהודית? מה הקשר?"

"מה?! מי אמר הסוכנות היהודית? אני מדבר על ה'סוכנות'!, לא שמעת עליהם אני מבין, מסתובבות עליהם עשרות קונספירציות במסדרונות המודיעין. הם סוג של אגדה שלא מאמינים שהיא קיימת, אבל הם אמיתיים. הם כמעט ולא קשורים לשום מוסד ממשלתי, בקושי ראש הממשלה מעודכן. וזה רק מה שאני יודע, בעיקר משמועות. בימים הראשונים אתם תתרגלו בכלל לעבוד בצוות, ואחרי זה תועבר אליך מטרת המשימה. ישירות מיאיר אגב, אני ממודר" סיים בחיוך מאולץ.

ניתאי הופתע ממשמעות המידע שנחת עליו והפיקוד על המשימה הזו הלך ודמה בעיניו למפלצת אימתנית. אין לו כוח לזה. "למה אתה ממודר? מה עד כדי כך רגיש?"

"אני לא חושב שהמשימה רגישה כל כך, ה'סוכנות' היא זו שרגישה. וזה כל מה שאני יכול לומר בנושא. החבר'ה משלנו שמצטרפים אליך: לביא, אדם, ינון ובן. מהסוכנות: אריאל הוא איש הסייבר והביון ונתי איש השטח. ברור?"

"כן המפקד. ברור."

"יופי" אוהד חייך, מכיר את הסוכן שלו "זה לא אמור להיות מסובך מדי ובערב ישלח אליך תדריך מלא יותר. בהצלחה" אוהד כבר הפנה את מבטו וידיו למחשב מסלק בכך את ניתאי שיצא מחדרו במילת פרידה כלשהי.

העסק הזה לא נראה לו בכלל. ושני סוכנים סנובים בצוות שלו גם לא.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה