בקשה צליאק בתלמודי התורה - קצת מחשבה אם אפשר

בהקשר לפגיעה בילד - לא צריך להביא ילד למצב כזה, אבל ילד שיצליח לעבור את זה [כשההורים ישתתפו בכאבו של הילד, ואת הכעס ודרכי הטיפול במלמד יעשו שלא בפני הילד, ויתנו לו כוחות והכוונה נכונה, שווה גם להתייעץ עם אנשים מתחום הטיפול במקרה כזה] הילד הזה יגדל חסין וחזק מאוד
בתור אמא הייתי מפחדת להשאיר את הילד בכיתה כי אף פעם א"א לדעת מה יהיה הסיפור הבא.

לצערי אני אומרת את זה אחרי שנכוויתי. בסיפור שכתבתי למעלה התחילו סיפורים בקטנה כאלו עד שהגענו למצב שרב אמר להוציא את הילד עד סוף שנה. לכן אם הסיפור מדוייק הייתי חותכת אותו כאן ועכשיו- או בהוצאת הילד או בפניה לרבנים וכו'. (שקלתי בזמנו לפנות לקב"סית העיריה. אולי משם תבוא הישועה)
אצל הבן שלי זה הגיע למצב של התפרצות מחלה מסויימת שלפי דעת כל הרופאים מתפרצת במצבי סטרס
 
אבל בחיידירם כאלו כמעט ואין בנמצא העניין הזה של להתלונן.
אין לי מושג על איזה חיידר את מדברת אבל הילדים שלנו הלכו לחיידר "מבוקש" ו"נחשב" שהיה ועודנו בראש רשימת החיידרים בירושלים.
מצד אחד, אכן יכלו לקרות תקרים עם מלמדים ואפילו חמורים, ואפילו חמורים מאד.
מצד שני, לא לחינם הוא רכש את השם שלו! תמיד מצאנו אוזן קשבת אצל המנהלים וכל בעיה טופלה מהיסוד כולל פיטורין של מלמד בתוך יומיים מהתלונה!
 
בתור אמא הייתי מפחדת להשאיר את הילד בכיתה כי אף פעם א"א לדעת מה יהיה הסיפור הבא.

לצערי אני אומרת את זה אחרי שנכוויתי. בסיפור שכתבתי למעלה התחילו סיפורים בקטנה כאלו עד שהגענו למצב שרב אמר להוציא את הילד עד סוף שנה. לכן אם הסיפור מדוייק הייתי חותכת אותו כאן ועכשיו- או בהוצאת הילד או בפניה לרבנים וכו'. (שקלתי בזמנו לפנות לקב"סית העיריה. אולי משם תבוא הישועה)
אצל הבן שלי זה הגיע למצב של התפרצות מחלה מסויימת שלפי דעת כל הרופאים מתפרצת במצבי סטרס
את ופותח האשכול מדברים על אותו חיידר?
 
את ופותח האשכול מדברים על אותו חיידר?
סביר להניח שלא.
יש פה 2 נושאים. הראשון זה עצם העניין על ההתחשבות בילדים צליאקים והנושא השני נגזר ממנו בעקבות הסיפור המזעזע שנכתב ע"י @לכאורה.
לגבי נושא הצליאק הגבתי שאצלינו יש התחשבות באלרגיה למזון אך לא ראו בהצהרת בריאות שהילד אלרגי לעקיצות דבורה ונסעו בטיול שנתי לכוורת.
לגבי נושא ההתעללות ע"י מלמדים- אצלינו זה לא היה על קשר לאלרגיה. הגבתי על עצם העניין. היו שפקפקו בהיתכנות כזה סיפור לצערי מנסיון יש מלמדים מתעללים. התגובה שציטטת היתה למי שכתב שסיפור כזה יכול לחסן את הילד. אצל הבן שלי לצערי זה חיסל... ב"ה עכשיו הוא כבר מתחיל להשתקם- עלה לישיבה ויש התקדמות
 
קצת הרגשתי שההודעה נכתבה באינטונציה לא נעימה...
את צודקת בהרגשתך
אבל צריך להבין שאם כל הרצון הטוב
קשה להתחשב במקום שכולל עשרות ילדים בהוא הגלוטני
בהוא האלרגי ל... וכו'
התחשבות והשימת לב היא הכרחית
אבל עלינו לצאתמתוך נקודת הנחה
שהתפקיד הוא שלנו לדאוג 'לפצות' את הילד
לפעמים זה קשה עד בלתי אפשרי להתחשב

ואני כותבת בתור אמא לילד אלרגי לבוטנים קשיו פיסטוק בדרגה גבוהה
 
קצת הרגשתי שההודעה נכתבה באינטונציה לא נעימה...
את צודקת בהרגשתך
אבל צריך להבין שאם כל הרצון הטוב
קשה להתחשב במקום שכולל עשרות ילדים בהוא הגלוטני
בהוא האלרגי ל... וכו'
התחשבות והשימת לב היא הכרחית
אבל עלינו לצאתמתוך נקודת הנחה
שהתפקיד הוא שלנו לדאוג 'לפצות' את הילד
לפעמים זה קשה עד בלתי אפשרי להתחשב

ואני כותבת בתור אמא לילד אלרגי לבוטנים קשיו פיסטוק בדרגה גבוהה
מסכימה עם הקושי אבל אפשר להראות איכפתיות.
הבן שלי אלרגי לביצים. הרבה המדהים שלו השנה ישב איתו בתחילת שנה לתיאום ציפיות מה עושים במקרה שיש עוגה/ קוגל וכד'. הבן שלי בחר בחטיף שהוא מאד אוהב (הצעתי להכין עוגה ללא ביצים אבל הילד לא רצה) הצעתי לקנות בעצמי אבל הרבה אמר שמה פתאום וזה ממנו פרטי.

האשכול מדבר בעיקר על צליאק שהיום כמעט בכל כיתה יש לפחות ילד אחד צליאקי בניגוד לאלרגיות אחרות שפחות נפוצות
 
קצת הרגשתי שההודעה נכתבה באינטונציה לא נעימה...
את צודקת בהרגשתך
אבל צריך להבין שאם כל הרצון הטוב
קשה להתחשב במקום שכולל עשרות ילדים בהוא הגלוטני
בהוא האלרגי ל... וכו'
התחשבות והשימת לב היא הכרחית
אבל עלינו לצאתמתוך נקודת הנחה
שהתפקיד הוא שלנו לדאוג 'לפצות' את הילד
לפעמים זה קשה עד בלתי אפשרי להתחשב

ואני כותבת בתור אמא לילד אלרגי לבוטנים קשיו פיסטוק בדרגה גבוהה
לא קשה להתחשב בילד גלוטני, דווקא הרבה יותר קל מילד אלרגי שזה יום-יומי וקבוע
ילד גלוטני לא גורם לשום הגבלה חוץ ממסיבות וארועים שצריך לדאוג לו לתחליף (גם מבחינה חוקית) ולרוב גם ההורים עוזרים ושולחים או לפחות מכוונים מה לקנות ואיפה
מה שנדרש זה קצת התחשבות וחשיבה על ילד רגיש שמתמודד כל החיים
 
ישר כח!
אני חושבת שהענין הוא לא רק בתלמודי תורה אלא גם בגנים, בי’’ס, סמינרים וישיבות. בכל מקום.

הוא הרבה יותר בת"ת וישיבות,
כי שא מוסדות החינוך שמחויבים לחוזר מנכ|ל משרד החינוך
מחויבית לספק תחליפים, דומים,
ולהציף את הנושא במגמה חינוכית.

הבת שלי קבלה משלוחים ללא גלוטן והתלהבה קשות,
אולי זה גם כי המוסד החינוכי מאוד מודע
בכל מקרה, היא מדברת ומציפה את זה
ולך, פותחת האשכול,
בטח בשלב הזה של ההתחלה,
אתם צריכים להציף ולדאוג ולבקש.
מסיבות חברים? טלפון לאמא לפני.
משלוחי מנות? שתדבר על חברים לפני.
בן כמה הוא?
בגיל קטן זה יותר קל.

לגבי קידושים
יש המון אלרגיות
אם נחשוב על כל האלרגיות - מה נשים בבר...
אני כאמא לילדה צליאקית תמיד הביאתי לה מהבית עוגות לחמניות וקרקים לקידוש.

מה שכן יותר חשוב לי
זה אוכל.
המחנות, באיוח, באירועים.
שיהיו מנות בלי גלוטן
שתדעו להגיד לי מה בלי
או להגיד לי מה להביא מהבית
(ושזה לא יהיה שניצל לאולם)
 
תודה על העלאת הנושא למודעות
בתור אמא לילדה שיש לה בגן ילדה עם צליאק אנחנו מאד מנסים לחשוב אבל לא מודעים למה שמותר או אסור
ניסינו לחשוב אילו ממתקים לתת לילדה לחלק לדוגמא ביומהולדת ולא עלה לנו רעיונות נשמח לרשימה כזו
וכן ראיתי שכתבו על עוגות ללא גלוטן איך מכינים עוגה ללא גלוטן עעם איזה קמח יוצא טוב וטעים לילדות ? תספרו לנו שנדע לבצע גם ולהתחשב
בגדול אני חושבת כמו שכתבו לחשוף את ההורים וכן לתת רשימות מוכנות של מה כן טוב וכו יכול מאד לעזור

קמח כרגיל
קמח ברילי
תעשי מתכון רגיל אותם כמויות
 
אני שמעתי גם דברים אחרים... כנראה שיש כאלה ויש כאלה.
חברה סיפרה לי, שהבת שלה, נערה מתוקה, שכל החברות אוכלות בתכנית בסמינר פיצה, ופל בלגי ופסטה מוקרמת - והיא עם לחמניה מהבית...

להדפיס חוזר מנכ"ל
למרקר
לקבוע פגישה עם המנהלת.
זה ממש לא תקין.

זה מה שעשיתי בגנים
האמת עם המנהלת המפחידה שיש לה היום לא הייתי מעיזה
 
כשהייתי בסמינר גיליתי שיש לי חברה צליאקית.
זה היה בערך חודש לפני פורים, ומאז התחלתי להתכונן (זה היה לפני כמה שנים, כשעוד היה קשה למצוא תחליפים בלי גלוטן) עד פורים, שבו היה רגע השיא, כשהיא סיפרה לי, למפרע, שזה היה המשלוח היחיד בלי גלוטן שהיא קיבלה, וכמה כולם התפעלו מהרעיון לתת לה משלוח שכולו בלי גלוטן (ואני לא הבנתי מה היא רוצה...), כך שמנסיון- לפעמים אנשים פשוט לא חושבים על האופציה הזו....
והנה הרשימה שלמדתי אז והשתמשתי בשביל עוד חברות במהלך השנים:
* חלווה
* ג'לים, ובאופן כללי- חברת מיה מוכרת הרבה דברים נקיים מגלוטן
* קצפיות (נשיקות בלשון העם)
* צ'יפס על מגוון סוגיו
* במבה (בעיקר של אוסם, אם אני זוכרת נכון, אבל אפשר לבדוק בסימון אלרגנים), וגם במבה עם מילויים
* יוגורטים ומעדנים למיניהם (בחלק יש גלוטן, אבל יש בהחלט כאלו בלי)
* שייקים, נקטרים, משקאות חלב וכו'
* גלידות (כמובן כשמביאים בטווח קרוב)
* מקופלת, שוקולד שמרלינג, שוקולד רגיל, שוקולד עם עדשים\קרם חלב\ סוכריות קופצות\אגוזים ואצבעות שוקולד עם אותם מילויים (על טעמי ואגוזי לא אומרת כלום כי נראלי שאחד מהם עם גלוטן אבל לא בטוחה)
* אני חושבת שגם לדר ובאופן כללי- חטיפים שעשויים מפירות מיובשים.
* יש סוגים של צ'יריוס בלי גלוטן
וכמובן שהיום יש בהרבה חנויות גם בייגל'ה בלי גלוטן, כריות בלי גלוטן, עוגיות כל מיני בלי גלוטן (בעיקר בחנויות טבע וכאלו, לפעמים גם בחנויות של פיצוחים וכדו') ועוד מגוון, כל חנות ומה שיש בה (זה בדר"כ במדור של טבע ובריאות)
זה מה שעולה בדעתי עכשיו...

שכחת בקבוקי שתיה
 
אין כזה דבר צליאק ברמה מסכנת חיים.
אלא אם כן התכוונת לאלרגיה ולא לצליאק.

זה לא מסכן חיים באופן מידי.

סרטן המעי זה לא בדויק מתכון לחיים ארוכים...
ויש עוד הרבה סיכונים.
 
שיבולת שועל זה ללא גלוטן
רק לפעמים בדרך זה צובר גלוטן....

לפי שנידר:
יש אנשים שזה מתנהל אצלם כמו גלוטן.
משתנה מאדם לאדם אין לדעת בלי להתנסות.
מנסים רק אחרי שנה של המנעות מגלוטן עם תוצאות טובות ומעי/קיבה שנרפאו.
 
בקבוקי שתיה הם דבר קצת כבד כשמדובר במרחקים ונסיעות, ולכן מסתבר שפשוט לא חשבתי על זה אף פעם ולא הכנסתי לרשימות שלי
אבל כמובן שאת צודקת :)

הילדות דכאן סופרות בקבוקוני שתיה כאילו זה קלפים של תרי"ג
 
זה לא מסכן חיים באופן מידי.

סרטן המעי זה לא בדויק מתכון לחיים ארוכים...
ויש עוד הרבה סיכונים.
אוקי,
אבל כולנו יודעים שזה לא סכנה של התקף מסכן חיים באופן מידי. וזה הבדל ענק.
 
אוקי,
אבל כולנו יודעים שזה לא סכנה של התקף מסכן חיים באופן מידי. וזה הבדל ענק.

אני לא אוהבת את זה.
זה גורם לזלזול, מצד כולם.

אם את אחראית בעקיפין לנזק רפואי מסכן חיים,
זה באמת משנה אם זה יקרה היום הו עוד 20 שנה?
לילדה, לא להרגשה שלך?
 
אני לא אוהבת את זה.
זה גורם לזלזול, מצד כולם.

אם את אחראית בעקיפין לנזק רפואי מסכן חיים,
זה באמת משנה אם זה יקרה היום הו עוד 20 שנה?
לילדה, לא להרגשה שלך?
לא התכוונתי לתמוך במזלזלים בצליאק ואני בהחלט חושבת שהאשכול הזה נכון וצודק.
רק ציינתי עובדה וזה הכל.

ואין לי שום אחריות לנזק לילד צליאקי ולא לילד אלרגי כל עוד אני לא האחראית הרשמית לשמור עליו.
זה האחריות של ההורים שלו לדאוג שהילד שלהם בטוח ומוגן.
כל השאר טוב שיתחשבו ויפה שיתחשבו ואני הכי בעד שיש.

אבל לכעוס על אנשים שנתנו ליד צליאקי חמצוצים במשלוח מנות זאת הגזמה.
מאיפה לאנשים לדעת שזה מכיל גלוטן? יש כאן כאלה שקצת נסחפו.

ואני אומרת לך את זה בתור אמא לשני ילדים שהייתה להם אלרגיה מסכנת חיים.
 
לא התכוונתי לתמוך במזלזלים בצליאק ואני בהחלט חושבת שהאשכול הזה נכון וצודק.
רק ציינתי עובדה וזה הכל.

ואין לי שום אחריות לנזק לילד צליאקי ולא לילד אלרגי כל עוד אני לא האחראית הרשמית לשמור עליו.
זה האחריות של ההורים שלו לדאוג שהילד שלהם בטוח ומוגן.
כל השאר טוב שיתחשבו ויפה שיתחשבו ואני הכי בעד שיש.

אבל לכעוס על אנשים שנתנו ליד צליאקי חמצוצים במשלוח מנות זאת הגזמה.
מאיפה לאנשים לדעת שזה מכיל גלוטן? יש כאן כאלה שקצת נסחפו.

ואני אומרת לך את זה בתור אמא לשני ילדים שהייתה להם אלרגיה מסכנת חיים.

הגבתי למשפט עצמו.

אבל כן,
האמירות האלה שצליאק לא מסכן חיים
(הוא כן, לטווח ארוך)
גורמת לילדים צליאקים לגנוב גלוטן כי 'זה לא כזה נורא'
ולפעמים גם לאמהות ושכנות וגננות להעלים עין,
נגיד מעלול להכיל שלא קיבל אישור רופאי על סמך בדיקות,
או שאלות את הילד: מותר לך? מה נראה לך, לילד אין אינטרנסים?
הוא יותר גבולי מזה - מאכל שלא יודעים מה יש בו כי לא כתוב ולא בררו
או יותר מזה, מאכל שנגע או התלכלך בגלוטן
או יותר מזה לאפות ביחד או לא לנקות את התבנית
או יותר מזה
לא רוצה לכתוב אפילו
לא בשוגג ולא בטעות.

זה באחריות מי שאומר כאלה דברים.
וזה מחלחל לאנשים.
זה מוריד עירנות.
בעיקר אצל הילדים עצמם.

כשיגדלו הנערים
(הלוואי שהגדילה ווהתפתחות תהיה תקינה)
ויהיו בעיות פוריות ובעיות נוירולוגיות וחלילה יותר מזה
מי יחשוב ממה זה קרה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אפשר לדבר רגע על פטור מתור? אחרי שבועיים של בין הזמנים וחוויות שליליות מאד מצד השימוש ש"פטור מתור", אשמח לשמוע את התרשמות ההמונים.

ההערות הבאות מתייחסים אך ורק למה שקורה במתקני שעשועים, ולא במקומות כמו בנק או בית מרקחת.

אז דבר ראשון צריך לאמר שברור שיש ילדים שצריכים פטור מתור בעליה למתקנים. יש ילדים שהנכות בולטת ויש גם כאילו שזה לא בולט.
אבל הפטור נועד למי שבאמת קשה לו לעמוד בתור. הוא לא מבין את המושג 'לעמוד בתור', וכשמכריחים אותו לעמוד בתור הוא מתנהג בצורה שמראה לכולם שזה מעבר ליכולות שלו. מי שיש לו אלרגיה לחלב לא אמור להתקשות בעמידה בתור, ואין שום סיבה לתת לו פטור. ובודאי שלא לכל האחים האהובים שלו.
ולכן ההערה כאן באה על ילדים אחרים שנראים שהם מנצלים את כל התור.

דוגמאות -

מחכים בתוא למתקן ואחרי מלא זמן, התור שלנו. מגיעה ילדה בת 10 וצועקת "יש לנו פטור מתור". למה? כי לאח שלה יש אלרגיה. אז האח ועוד שני אחים יכולים לעקוף את כל התור. ואז הם ירדו ורצו מיד לעלות שוב.

אחרי המתנה יחסית ארוכה בדוכן האוכל באיקאה, מדיעה אישה "יש לנו פטור מתור". אז בבקשה - אני צריכה להזמין 9 מנות פלאפל וכו'. 10 דקות לקח לה להזמין...

שוב במתקן, המתנה ממש ממש ארוכה, בערך 45 דקות. מגיעים 3 ילדים גדולים, נגיד 13-17. פטור מתור ו... עולים. אחד יש לו פטור והשניים האחרים? מלווים!

עמדתי ליד אישה שהילדים שלה חיכו הרבה זמן והיא התווכחה עם אישה שכל הילידים שלה היו עם פטור מתור. האישה עם הפטור אמרה לה - 'אנחנו פה כל שבוע וככה אנחנו עושים. את צריכה ללמוד להכיל את האחר...'

מה שמפריע לציבור הרחב זה שהם מרגישים מ-נ-ו-צ-ל-י-ם. אנשים כועסים מאד על האנשים שבאמת לא צריכים לעקוף את התור ובעצם רק גוזלים מהאחר.

היום היינו בלונה פארק דרך העירייה. הסתובבה שמועה שחילקו שם פטור מתור לילדים של אחמי"ם. אחיין, גיס של וכד'.

העניין הוא, שככל שעובר הזמן התופעה הזו מתרחבת יותר ויותר. ולדעתי זה פוגע קודם כל בציבור וברגישות שלו לכל הנושא הזה - ולא, זה לא מלמד אף אחד 'להכיל את השני' - אבל זה גם פוגע בכל הילדים שמקבלים פטור.

למה?
כי מי שבאמת אינו זקוק לפטור שכזה, מתחנך וקולט שהוא 'אני ואפסי עוד', ושהוא יכול לעשות 'מה שבא לו' ולעקוף את כולם. ככה אנחנו רוצים לחנך את ילדינו?
ומי שבאמת לא מסוגל לעמוד בתור, גם יפגע. למה? כי בסופו של דבר יעשו מה שעשו עם תווי החניה. יבטלו אותם. יפסיקו להנפיק אותם. כי יש יותר מידי זיופים ורמאויות, ובסוף מי יסבול מכל זה - מי שבאמת (באמת) צריך את זה.

מה אומרים? מוצדק בעיניכם?
לוקחים ילדים לשיט בננות - הכינו אותם מראש! אפשר ליפול למים ולשהות במים כמה דקות רצופות.
לאחר סיפור משפחתי, על קבוצה משפחתית שהלכה לשיט בננות.
ולא הכינו אותם שאפשר ליפול.
הכי הרבה הכינו אותם שמי שרוצה יכול ליפול למים. ומי שלא, יחזיק חזק וישאר על הבננה.

אבל מעשה שהיה כך היה, לאחר שהתמקמו על הבננה באמצע המקום, והתחילו בשיט האמיתי והכייף, לפתע פתאום הבננה התהפכה על עצמה.
וכל מי שהיה עליה התהפך למים, ואם רצה לנשום, היה חייב לצאת ממתחת לבננה.
ואז כולם כולל כולם היו בתוך המים - כמובן כמובן עם אפודות הצלה וכו' ואין סכנת טביעה.
אבל זה כבר לא נעים לעמוד במים באמצע שום מקום.
אבל אז קרתה תקלה נוספת, המנוע של הסירה כבתה.
ואז מפעיל הסירה לא יכל להסתובב ולאסוף אותם.
אז הו קרא למובגרים בואו תשחו אלי ותעלו...
ורוב הקבוצה לא ידעה לשחות.
והמבוגרים אומרים לו, קודם תלך לאסוף את הילדים.. והוא (מפעיל הסירה) אומר אל תגידו לי מה ואיך לעשות.
והילדים בהיסטרייה, בוכים ומפוחדים.
ובנתיים סירה נוספת של אותה חברה שתפקידה לפקח וצופה במתרחש לא נוקטת אצבע, ורק לאחר 10 דקות שחלק מהילדים החלו להיסחף עם הרוח, אז הם הרימו אותם לסירה שלהם.
לאחר 10 דקות הוציאו את כולם מהמים.

מסקנא , לא קרה כלום בגוף, אבל להבא, יש להכין כל אחד ואחד בנפרד ופרטני, בזמן שהוא מרוכז ואין לו אלפי אנשים מול העיניים, ועוד דברים שמסיחים את דעתו, לעשות את זה אחד על אחד בבית או בכל מקום אחר, ולומר לו שים לב, אנחנו יוצאים לשיט בננות, ייתכן שנופלים למים, זה לא מסוכן. ולא קורה כלום. אין כרישים...
סך הכל דג ידגדג אותך באצבעות וינקה לך את הפטריות

ואם הוא לא ירצה בגלל זה, אז מה עדיף???
אני מעלה את זה כאן ואולי מכאן תבוא הישועה והסתכלות אחרת על האלמנים ובעיקר על היתומים של האלמנים,
אני אלמן כבר קרוב לחמש שנים עם שמונה יתומים, אבל משום מה יש בקהל ובארגונים רבים הרגשה שהאלמנות והיתומים של האלמנות הכי מסכנים והאלמנים והיתומים שלהם הכל בסדר מבחינתם,
אז קצת לומר מה מרגישים ומה עובר על האלמנים,
זה ממש קשה בחנוכה למשל שאין מי שידליק את הנרות חנוכה כי אין אבא בבית שידליק את החנוכיה, אבל גם מאד קשה שאחרי שגמרו להדליק את החנוכיה אין מי שיכין עם הילדים את הסופגניות ויכין את הלביבות ויצחק עם הילדים במטבח ויביא את עיקר האווירה הטובה של מסיבת חנוכה,
ומאד קשה בפסח שאין מי שישב ויערוך את שולחן ליל הסדר שאין אבא בבית, אבל גם מאד מאד קשה שאין מי שתבשל לפני זה ותכין ושתלך להביא באמצע ליל הסדר דברים מהמטבח בשביל שהאבא יוכל לשבת עם הילדים בנחת ולספר את הסיפור ההגדה
מאד קשה בשבועות למשל שאין אבא שישב בבית הכנסת וילמד עם הילדים היתומים, אבל גם מאד קשה לאבא ללכת ללמוד עם הילד בבית הכנסת שצריך להשאר בבית ולשמור על הילדים הקטנים
ולא רק בחנוכה והחגים אלא כל השנה, מאד קשה באמת לילד יתום מאבא שאין מי שישב איתו באבות ובנים ויחזור איתו על הגמרא, אבל גם מאד קשה לאבא לשבת עם הילדה שלו בכתה א ולחזור איתה ולעקוב על השיעורים, ומאד קשה לאבא ללמד את הבת שלו דברים שבעיקר אמא אמורה ללמד אותה כמו גיל ההתבגרות,,
ואני מדבר על כל גם מבחינה כלכלית, וגם מבחינת פינוקים,
אלמן שמטופל ביתומים לא יכול לצאת לעבוד כמו כל גבר אחר שיודע שיש אמא בבית שתשמור על הילדים או שתשאר איתם שחולים,,
וצריך לשלם לאשה שתנקה ותכבס ,,, ועוד דברים שגבר לא יודע לעשות,,
ותשעים אחוז מהארגונים עוזרים בעיקר לאלמנות או ליתומים של האלמנות

והכי הכי קשה זה הדבר שצריך לדאוג ליתומים לבד שלא ירגישו 2 דברים,,
1. שלא ירגישו את החוסר שיש בינם לבין ילדים אחרים שיש להם אבא ואמא,
2, ושלא ירגישו את החוסר שיש בינם לבין יתומים מאבא, כי זה אחד הדברים הכי הכי קשים, שהם שומעים למשל שארגונים מארגנים נופשים בחנוכה או בפסח או בשבועות וזה רק למשפחות של אלמנות, ומקבלים שם עולם ומלואו,,,, ואני צריך לתת לילדים שלי דברים כאלו מכספי רק שלא ירגישו שחבל שמי שנפטר זה,,,,,,,,,,,,
וודאי שמבחינת צניעות לא מתאים לעשות אלמנים עם אלמנות,, אבל כמו שמארגנים בנפרד לאלמנות אפשר שאותו ארגון יארגן במקום אחר לאלמנים עם יתומים,,
ואני יודע שכולם יגידו שבתורה כתוב אלמנה ולא כתוב אלמן, ולכן כולם חושבים בעיקר על אלמנות ולא על אלמנים,,, בתורה הכוונה לאלמנה זה מי שנצרך, וכן בזמן התורה לא היה מושג של אלמן אלא כל אחד היו לו כמה נשים,,,, והיה מי שידאג גם ליתומים וכן לא חושב שבתורה יש הבדל בין יתום מאבא או מאמא
אני לא כותב את זה בבקשת עזרה , כי מנסה ליהיות לבד ולעשות מה שצריך ליתומים שלי,, אלא רק להעלות את המודעות בציבור, ואולי יקום מישהו שידע באמת לדאוג לכל היתומים ויבין מה עובר גם על האלמנים ואולי ירים את הכפפה
אני שכנה של שלושה ילדים מתוקים עם פיגור בינוני שחיים בבית אחד.
זהו אתגר קשוח בשגרה, אבל נסו לדמיין איך זה נראה בחופש הגדול...

כל המשפחה בבית, כולל המיוחדים שחוזרים ביום רגיל בין 4 ל6
אין להם סדר יום, ובטח שלא תעסוקה
(אם לא לוקחים בחשבון הצקות ומריבות)

אי אפשר לצאת איתם לטיולים, אי אפשר להשאיר בבית עם בייביסיטר

אי אפשר לשלוח לקייטנה, ואפשר רק לנסות להעביר בשלום עוד יום ועוד אחד.


עד היום הנס של הילדים המיוחדים וההורים שלהם היה ארגון עזרה ומרפא.

במשך שנים (בטח קרוב ל10) הוא משיג תקציבים , מתנדבות , ועורך קיטנות טיולים ונופשונים נון סטופ מסביב לשנה.

זה מתחיל ביום חמישי כל שבוע, ממשיך בחופש הגדול, ולא נגמר בחול המועד, ערב פסח, ובטח יש עוד זמנים ששכחתי.

וכל פעם ההצלה הזו היתה בחינם לגמרי. עיריית ביתר עילית הייתה מקצה מיקום , התקציבים הגיעו מעזרה ומרפא וההורים רק הודו לה' על מזלם הטוב.

אבל השנה העירייה הפסיקה להקצות את המתנ"ס לפעילות.
ומאז הילדים האלו בבית.

אני מקווה שרק מטעמים ענייניים, אבל אין לנו שום הבנה למה להפסיק פעילות מדהימה שכזו לארגון מיוחד שכזה ולחפש ארגון אחר(?) שעדיין לא נמצא.

אם אתם רוצים לעזור ולהקדיש שתי דקות מזמנכם כדי לתת תקווה לילדים האלו.
אנא שילחו מייל (ולאחר מכן כתבו שלחתי והקפיצו את השרשור)
לכתובת
pniyot
שטרודל
betar-illit.muni.il

אפשר להעתיק את הנוסח הבא:
שלום רב,
אני פונה אליכם בלב כואב , בנוגע להפסקת פעילות הנופשונים של עמותת עזרה ומרפא – מסגרת יקרה מפז לילדים המיוחדים ולמשפחותיהם.
המצב הנוכחי, בו הילדים נמצאים ימים ארוכים בבית ללא מענה, חסרי שגרה ומסגרת – הוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת. גם אם קיימות סיבות מוצדקות להפסקה, לא ייתכן שהמחיר הציבורי והאנושי יהיה כה כבד.
שמענו כי נשקלת העברת האחריות לגוף אחר – אך חשוב לומר בפשטות: עזרה ומרפא נתנו את הלב והנפש. עבור המשפחות, הם לא "ספק שירות" אלא שליחי ציבור אמיתיים, שבנו מערכת עם נשמה, רגישות, ועמידה באתגרים שדורשים מסירות נדירה.
הפסקת הפעילות שלהם, גם אם זמנית, יוצרת ריק מערכתי ורגשי כואב, שגם כל שינוי עתידי לא יוכל בקלות למלא.

אנא – אל תתעלמו מהכאב ומהזעקה השקטה של ילדים והורים.
השיבו את הפעילות – ותנו לעזרה ומרפא להמשיך להיות העוגן עבור משפחות רבות, שלמענן הם עושים את מה שכולנו היינו צריכים לעשות.

בתודה על האכפתיות ותקווה לשינוי מהיר.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה