צעד ראשון

  • הוסף לסימניות
  • #1
הקטנה שלי בת שנה+ התחילה ב"ה ללכת בצעד ראשון
אשתי הלכה לקנות לה נעליים, והמוכרת אומרת לה שכדאי קודם שתתרגל ללכת בלי נעליים
מצד שני כמה חברות אמרו לה שאדרבה יותר טוב ללכת עם הנעליים
אשמח לשמוע מנסיונכם, מה אתם יודעים על הענין
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יש היום נעליים מאוד מאוד רכות.
שמתאימות גם לילדים שממש מתחילים ללכת.
זה ממש כמעט כמו ללכת על הרגל.
רק יותר נח ופרקטי בחוץ.

אני בדרך כלל מחכה קצת לפני שאני קונה נעל לילד שמתחיל ללכת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
גם אני ממתינה.
ואני חושבת שבאופן טבעי בן אדם מעוניין שיקנו אצלו, כך שאם היא אמרה לך תמתיני - היא מן הסתם צודקת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
חודש
זה אכן בריא וכיף להם ללכת יחפים, וגם מונע מהנעלים החדשות לקבל שפשופים מזחילה איתן
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
היא צודקת
כל הדבר הזה שנקרא "נעלי צעד ראשון", זה עוד שיטה למכור מוצר מיותר...
ילדים מסתדרים מצויין בלי נעלים עד גיל שנתיים.
מניסיון - ואתם יכולים לראות את הילדים שלי - יחפים ומרוצים
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
עד גיל שנתים זה רק בכפר!
זה מאד קשה עם ילד יחף בלי נעלים, כבר מחכים לרגע שהגרבים יפסיקו להיות כ"כ מלוכלות ויהיה אפשר לטייל בגינה ולא לחשוש על זכוכיות אבנים ומרעין בישין כל רגע
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י קקטוס;1284238:
היא צודקת
כל הדבר הזה שנקרא "נעלי צעד ראשון", זה עוד שיטה למכור מוצר מיותר...
ילדים מסתדרים מצויין בלי נעלים עד גיל שנתיים.
מניסיון - ואתם יכולים לראות את הילדים שלי - יחפים ומרוצים

גם כשהם דורכים על שברי זכוכיות ברחוב הם מרוצים?..
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י start;1284240:
עד גיל שנתים זה רק בכפר!
זה מאד קשה עם ילד יחף בלי נעלים, כבר מחכים לרגע שהגרבים יפסיקו להיות כ"כ מלוכלות ויהיה אפשר לטייל בגינה ולא לחשוש על זכוכיות אבנים ומרעין בישין כל רגע
הוצאת לי את המילים מהמקלדת,
עד שנתיים נראה לי מוגזם
קקטול אתה לא קונה נעליים עד גיל שנתיים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
לא חושבת שהוא לא קונה עד גיל שנתים (לשמחות הם מן הסתם נועלים נעליים), אלא הכוונה היא - כפי שלי נראה - שגם אם הילד יצעד ללא מנעלים עד גיל שנתיים, זה לא יגרע. אולי יוסיף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י פקאן;1284241:
גם כשהם דורכים על שברי זכוכיות ברחוב הם מרוצים?..
העור של כף הרגל בנוי לזה, בחיים שלי לא שמעתי תלונה מהילד על רסיסי זכוכית, ולא ראיתי שום נזק שנגרם מזה.
נכתב ע"י יוסניו;1284242:
הוצאת לי את המילים מהמקלדת,
עד שנתיים נראה לי מוגזם
קקטול אתה לא קונה נעליים עד גיל שנתיים?
לא קונה, זה מיותר, אלא אם כן הגיע החורף באמצע, ואז זה מגן על הרגלים
ד"א אצלנו במושב אפשר לראות ילדים בני 8 שרצים יחפים על חצץ....
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נכתב ע"י פרינטופ;1284269:
לא חושבת שהוא לא קונה עד גיל שנתים (לשמחות הם מן הסתם נועלים נעליים), אלא הכוונה היא - כפי שלי נראה - שגם אם הילד יצעד ללא מנעלים עד גיל שנתיים, זה לא יגרע. אולי יוסיף.
נעלים יש, אבל אנחנו לא ממש קונים נעלי צעד ראשון, אלא לפי הצורך, למשל נעלים לשבת..
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
קקטוס לפחות אתה חוסך כסף של נעלי צעד ראשון:D
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
חודש זה זמן נורמלי לתת לילד ללכת יחף, וזה גם בריא כדי שיתייצב, כי ילד שרצים איתו לקנות נעליים הוא לא תמיד מוכן לזה ולפעמים חוזר לזחילה.
לכן אני ממליצה לחכות חודש אפשר קצת יותר, ואח"כ לקנות צעד ראשון עם סוליה רכה ולא בובמסטית, תשימו לב שיש חברות שהסוליה שלהם לא רכה.אבל מצד שני שלא יהיה שטוח מידי כי אז זה לא מייצב את הרגל של הילד.
סליחה קקטוס, אבל אני לא הייתי ממליצה ללכת ברחוב בלי נעל, אולי על חוף הים שזה באמת בריא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכתב ע"י bason1661;1284361:
חודש זה זמן נורמלי לתת לילד ללכת יחף, וזה גם בריא כדי שיתייצב, כי ילד שרצים איתו לקנות נעליים הוא לא תמיד מוכן לזה ולפעמים חוזר לזחילה.
לכן אני ממליצה לחכות חודש אפשר קצת יותר, ואח"כ לקנות צעד ראשון עם סוליה רכה ולא בובמסטית, תשימו לב שיש חברות שהסוליה שלהם לא רכה.אבל מצד שני שלא יהיה שטוח מידי כי אז זה לא מייצב את הרגל של הילד.
סליחה קקטוס, אבל אני לא הייתי ממליצה ללכת ברחוב בלי נעל, אולי על חוף הים שזה באמת בריא.[/QUO
קנינו לה כבר נעליים צעד ראשון אבל סוליה רגילה, זה מה שהמוכרת הציע לנו
ובנתיים אנחנו לא משתמשים עם זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
לדעעתי - ומנסיון עכשווי עם הבן שלי, להמתין שבוע מאז שהיא מפסיקה לגמרי לזחול ואז אפשר כבר לקנות נעליים.
קיבלתי המלצה מפרופסור וינטרוב מת"א לתת לילד ללכת בבית כמה שיותר בלי נעליים לאורך כל שנת ההליכה הראשונה שלו, אבל אין סיבה לעכב את קניית הנעליים
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
ד״ר כץ מפ״ת שהוא אורטופד מומחה מאד,
ממליץ לכל האמהות, שבאות כשהילד התחיל ללכת,
א. לתת לילד ללכת בבית בלי נעליים, ולחכות קצת לפני שממהרים לקנות.
ב. כשקונים נעל להליכה בחוץ אין שום צורך ב״נעלי צעד ראשון״ (זה אכן לדבריו המצאה שהומצאה ״לסחוט״ את הכיס ואת הלב של האמהות הדואגות והמסורות... ) ולקנות את הנעל הכי פשוטה שיש... (והוא מוסיף ואומר: לכי פה לשוק, יש לך נעליים מקסימות ב- 30 ש״ח :) ואין צורך ביותר )...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת עולם תיסמון
היי שלום שמחה להיצטרף לפורום הכיפי הזה
אוהבת לקרוא את השיתופים שלכם, הם מהממים אחד אחד!!!
מצרפת כאן משהו קטן שכתתבי לעצמי עדיין לא הוחלט אם זה
סיפור/פרק ראשון/הקדמה/הצצה בהמשך נראה כבר...
מקווה שתאהבו אני ממש אשמח להערות (אפשר גם הערות על הפיסוק נעביר לGPT😎)
הסיפור נכתב בהשראת הספרים של בתיה ענה של עולם חירש/נכה
מקווה מאוד שזה מובן מהסיפור עצמו ולא צריך את ההברה, שמדובר על עולם שכולם בעלי תסמונת דאון


סליחה אחות, סליחה, אני מחכה לראות את התינוק שלי, אמרתי לה בנחרצות שלא התעמעמה, למרות העייפות הרבה שהייתי בה. בכל אופן, אני יולדת.
"היי, שלום לך", אחות נעימת סבר שעל התג שלה כתוב "שלווה" עם לב אדום לידו, התקרבה בזהירות לעבר המיטה שלי.
"אוי יופי", חייכתי בהקלה, "בטח התינוקי אצלה".
"אממ... לא" – היא הגיעה ללא העריסה הפרוותית בצבע תכלת של התינוק שלי. פחד קר התחיל לזחול לי במעלה הגרון.
"הכול בסדר עם התינוק שלי? הוא רגיל, נכון?"
האחות חייכה בחיוך שלא הצלחתי לראות אותו – זה התבלבל לי בין ההסבר של המורה גאולה האגדית לחיוך מרחם, לבין כזה שמח... או אולי בכלל מודאג?




התינוק שלי נולד עם פיגור.
בקושי הצלחתי לעצור את הבכי שלי כדי להסביר לאמא שלי את גודל הטרגדיה!
חסר לו כוריזום!!!!
העיניים של אמא התמלאו בדמעות.
"אוי, תסמונת אפ!" היא נאנחה לעצמה.
"אמא... מוישי ראה אותו!"
ו—ויפחות חנקו את גרוני.
אמא כלאה את הדמעות למעני ושאלה:
"ומה?"
"העיניים שלו... ישרות לגמרי!!!"
הלשון של אמא השתרבבה החוצה יותר מהרגיל בתדהמה.
"אוי ואבוי! ואיך הלשון שלו?"
"הל... הלשון שלו... היא... היא בלועה בתוך הפה! היא לגמרי שקועה. לא רואים אותה בכלל!"
אמא קינחה את אפה ואמרה:
"לא נורא חמדתי, היום יש ניתוחים, בקלות ניתן לסדר את תווי הפנים..."
אבל שתינו ידענו – זו הבעיה הקטנה. החיצוניות.
כי את הבעיה הגדולה – הרבה יותר קשה, עד בלתי אפשרי – לסדר...




(6 שנים אחרי)

"אמא, אני ממש נואשת" – גלגלתי את המילה החדשה על לשוני.
"את מה?" שאלה אמא שלי בחוסר הבנה.
"נואשת, אמא. נואשת – זה אומר שאני ממש ממש לא יודעת מה לעשות".
"מה קרה?" שאלה אמא שלי בדאגה, תוך כדי שהיא כיבתה את המיקסר שעירבל במרץ את עוגת הגזר המפורסמת שלה.
"אני לא יודעת מה לעשות עם רפאל. שנה הבאה הוא אמור להתחיל ללכת לחיידר, ואני ומוישי ממש לא יודעים מה לעשות... אם כדאי לשלב אותו בכיתה רגילה, או שכדאי שילך לכיתה מיוחדת, מתואמת לילדים כמוהו – שלא מפותחים רגשית ומתקשים בהבעת רגש.
הסוציאלית אמרה שקוראים לזה כיתת TUCR. אנחנו מתלבטים איפה הוא יוכל להתפתח יותר טוב."




"שלוווום! אני תפארת. איך קוראים לך חמודי?"
"קוראים לו רפאל", אמרתי בקול, אחרי שהילד שלי החמוד עמד בשקט ולא הישיר מבט.

אמא שלי, החכמה, יעצה לי ללכת איתו לאבחון מקצועי לפני שאני אחליט החלטה גורלית כל כך, כמו לאיזה סוג כיתה לשלוח את האוצר שלי.

בהמשך האבחון, תפארת נתנה לרפאל כרית רכה וקטיפתית בצורת לב, ואמרה לו:
"אני מסובבת את שעון החול, ותגיד לי כמה שיותר אנשים שאתה אוהב אותם".

הלב שלי התכווץ בחשש בשעה שרפאל לא הצליח לגמור את האצבעות בידיים שלו.
הוא התחיל ב"אבא ואמא", המשיך ל"נוחי", וגמר ב"רעות".
אחרי רמזים קלים מצידי, אמר גם את סבא וסבתא.

וזהו.
נגמר הזמן.

את כל השכנים הוא לא אמר!
גם את כל החברים הוא לא אמר!
ואפילו את המנקה בבניין שתמיד אומר לו שלום – הוא לא טרח לומר!

אם זה היה נוחי, הרהרתי בהרהור ממש לא אמהי – הוא כבר מזמן היה גומר גם את אצבעות הרגליים שלו...

תפארת המשיכה גם בתרגילי החיוכים והחיבוקים, ועוד דברים רבים, שבסופם חייכה לרפאל בנחמדות ואמרה:
"רפאל חמוד, אתה יודע להעביר קווים בין מספרים?"

בטח רפאל חייך בשמחה. והושיט יד קדימה

זה אחד התחביבים המוזרים האהובים עליו הרהרתי במורת רוח קלה לעצמי

תפארת הביאה לו חוברת ועט, ושלחה אותו מחוץ לחדר.

"תראי", היא אמרה לי באמפתיה,
"זה נכון שהוא לוקה בתסמונת אפ, אבל אני חושבת שהכיוון – בכללי – ממש טוב. אני אכתוב לך המלצה על מרפאה ברגשות, היא ממש אלופה ומתמחה בזה.

אבל בכל זאת", המשיכה בעדינות,
"אני כן חושבת שכדאי לו להתחיל בכיתה מיוחדת עם שילוב בכיתה רגילה, ואני ממש מקווה ששנה הבאה הוא כבר יוכל ללכת לכיתה רגילה לגמרי, כל הזמן."

באותו שנייה פרץ רפאל לחדר.
"אמא, גמרתי את כל החוברת! אפשר עוד אחת?"

אפרופו השוואת...
חשבתי לעצמי – נוחי גם בעוד שנתיים לא היה גומר גם את העמוד הראשון...




רפאל

"אין לי כמעט חברים!
טוב, בעצם כולם חברים שלי – אבל הם כל הזמן שמחים, ואני לא תמיד. רק כששמח לי אני שמח ומחייך.
היום אני לא חייכתי, ואז הגננת הגיעה אליי ושאלה אותי למה אני עצוב.
אבל אני בכלל לא עצוב. מה הקשר? למה הם חושבים שאני עצוב?

אני בכלל עסוק היום בלחשוב.
אני חושב מה המספר שאחרי 999.
כששאלתי את זה את אמא, היא אמרה לי שזה בכלל לא משנה מה המספר,
אבל אם זה חשוב לי מאוד – אז היא תשאל את אבא כשהוא יחזור.

אני לא יודע אם זה נקרא שזה חשוב לי מאוד או לא.
כי מצד אחד – זה לא כזה חשוב, כי עדיין לא ראיתי חוברת שיש בה יותר מ־999 מספרים להעביר בהם קו.
בעצם... אפילו יותר מ־100 לא ראיתי.
אבל אם פתאום אני אקבל חוברת שמעבירים בציור יותר מ־999 – זה כן יהיה לי נורא חשוב.

אוף, התבלבלתי.
ניסיתי להסביר לאמא את הבלאגן שיש לי בראש עם כל ה'חשוב-לא חשוב' שלי,
אבל היא רק חיבקה אותי ואמרה לי:
"אני אוהבת אותך יותר מכל המספרים – אפילו יותר מהמספר שאחרי 999".

שמחתי.
אבל אחרי זה... פתאום כבר לא כל כך.
כי איך היא יכולה לאהוב אותי כמו משהו שהיא לא יודעת מהו?

טוב.
אולי אבא אוהב אותי יותר מ־999,
חשבתי לי בשמחה רגע לפני שנרדמתי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה