ספר חדש קבלו את אורחי הפורום: אריה ארליך ונשמת ירושלים

  • הוסף לסימניות
  • #41
שאלה לי. מה קורה היום בתחום הכתיבה בעיתונות המגזינית ושות'? האם יש מקום ודרך לכותבים חדשים לחדור למצודה המבוצרת הזו?
בהחלט יש מקום. אם אתה רואה עצמך מתאים - אתה מוזמן לשלוח דוגמאות.
שלום ר' @אריה ארליך

שאלה לי. מה קורה היום בתחום הכתיבה בעיתונות המגזינית ושות'? האם יש מקום ודרך לכותבים חדשים לחדור למצודה המבוצרת הזו?

שאלה נוספת שמסקרנת אותי. האם אחרי כל כך הרבה כתיבה בתשלום, אתה עדיין נהנה מן הכתיבה? האם קורה לך שאתה כותב לעצמך, סתם בשביל ההנאה? או שהכתיבה הפכה להיות מטלה מעצבנת?
נגעת בנקודה רגישה... התשובה היא שאכן, העובדה שהכתיבה היא עבורי עבודה לכל דבר - גזלה ממני את חדוות הכתיבה, והמלאכה הזו היא עליי למשא ולעול. בניגוד לעבר - כמעט שלא קורה שאני כותב סתם בשביל הכיף. ההנאה היחידה שלי בהקשר לתחום הכתיבה היא כאשר אני קורא בסופ"ש טור שפרסמתי, ובמידה ואני לא מתבאס על שגיאות שנפלו או על קטע שבדיעבד הייתי מנסח באופן מלוטש יותר - אני מרשה לעצמי ליהנות ולומר: הבחור הזה כותב לא רע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
ברוך הבא בצל קורתנו. קניתי את הספר עבור קרוב משפחה ששלח רמזים לעברו... בינתיים, בשבת, הספקתי לעבור עליו, ובהחלט היה 'עונג שבת'. על הכתיבה שלך כבר דיברו די, היא בהחלט מיוחדת ומעולה בתחומה, גם הצלם מיוחד במינו. ועם זאת, הפריע לי קצת שבתמונות רבות ההדפסה לא הייתה איכותית, ציפיתי ליותר חדות. האם הייתה תקלה בתמונות / בגרפיקה / בהדפסה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
והגרפיקאית החתומה על מיטב היצירה - הגב' א' בצלאל.

במשפט אחד... את נשמתה הוציאה עבור נשמת זה.

יצא לי להיפגש איתה הרבה באותה תקופה.
יחד ישבנו על פרויקט כלשהו,
ושלא תחשבי שלא ראיתי.. (כן, כן א"ב, מדברים עליך..)
היית יותר מחלק עבור פרויקט זה.
שאפו ענק!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
אני שמח לבשרך: התקבלת לעבודה...

חן חן. יישר כוחך, סופסוף...

(אגב: כותבים מיתמר, בתי"ו).

חשבתי שמשחק המילים מובן. מלשון טמיר ונעלם.

צר לי להודיעך: בזה הרגע פוטרת :)

כזה אני, שלא-מזל כרוני, הייתי חייב להרוס...

לגופו של עניין - נהרא נהרא ופשטיה, קולמוס קולמוס וסגנונו. המתכון הוא איזון נכון בין סגנונות מסולסלים שבהחלט יש להם מקום וחן ויופי, לבין השתדלות חיונית להישאר צמודים לקרקע המציאות.

שאלתי היתה אם לדעתך אין הם פוגמים בחדוות ובאמינות היצירה [השאלה היתה, כיוון שגם אני נוטה לכיוון ההפרזה באותם תיאורי קודש, והעירו לי לא אחת הערות בדמות 'תן לאנשים להתרגש לבד'...
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
  • הוסף לסימניות
  • #47
כתיבה ספרותית, חביבי, הוא עניין סובייקטיבי שקשור לחוש הדמיון ויכולת התיאור של הכותב. בניגוד לכתיבה מדעית - שצריכה להתבסס על אדנים עובדתיים יצוקים בסלע - הכתיבה הספרותית יונקת את כוחה מהמעוף, חוש הציור התיאורי וכוח הדמיון הפורה. אלמלא דמיונם וחוש תיאורם של סופרים לדורותיהם - עולמנו הספרותי היה דל והמדפים בספריות היו ריקים. עובדה שכשראית את התמונה - השתכנעת שהמצולם הוא אכן בעל פנים הדורות...
@אריה ארליך
למען הסר ספק:
מה שכתבתי הינו אמיתי לגמרי ללא ציניות
זה כח של המילה הכתובה, פתאום לקחתי ברצינות את המושג "הדרת פנים" פשוטו כמשמעו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
לשאלתך, בשנים האחרונות שיניתי מעט את סגנון כתיבתי לסגנון ישיר ומקורקע יותר - גם בסוגה הזאת של כתבות על גדולי ישראל, שמעצם טבעה היא כתיבה אָפּוֹלוֹגֶטִית.
יישר כח ששינית.
אומר את האמת, מעולם לא התחברתי לסגנון זה, של דיבור גבוהה גבוהה, במקום לדבר בגובה העיניים.
ואינני סבור ש'עצם טבען של הכתבות על גדולי ישראל היא כתיבה אפולוגטית', 'כתיבה אפולוגטית' היא כתיבה מצטדקת, שמיועדת להגן על מישהו או משהו מפני התקפות. למה צריך להגן ולהצטדק בשביל גדולי ישראל? וגם אם כוונתך שכתבה מעין זו אינה יכולה להיות כתבה אובייקטיבית, עדיין אין זו סיבה שלא להגיש את הדברים בצורה טובה, ודוגמא טובה לכתבה מעין זו היא בראיון עם עו"ד גולן על הבאבא סאלי, בגליון סוכות האחרון של משפחה.
אישית, אני מאד מתחבר לסדרת הספרים של ר' דב כץ על 'תנועת המוסר', שבספרים אלו הוא משתדל ככל יכולתו להיות אובייקטיבי ולהביא כמה שיותר עובדות וכמה שפחות פרשנות, למרות קרבתו לאישי המוסר ולקבוצת ה'מוסרניקעס'.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #49
יישר כח ששינית.
ממש בדרך אגב: גם מוישה גוטמן (יש לו ניק? אולי... אם לא, הוא הבא בתור...) שינה את הסגנון שלו.
והאמת... אני לפעמים קצת מתגעגע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
@אריה ארליך
אקדם אותך ברכה על הזמן שאתה מקדיש לענות כאן ולהחכים את הקוראים/כותבים פונטציאלים בהווה ובעתיד

יש לי כמה שאלות יותר בכיוון על תוכן פחות על הכתיבה מקווה שזה גם המקום לשאול את זה במסגרת הפלטפורמה כאן

1. מה הופך סיפור /נושא דמות נשוא למשהו וואו שאתה אומר לעצמך שזה שווה כתבה לפני שנכנסים לפרטים פרטים של הכתבה/ראיון ואנסה להסביר יותר בסיפור קצת אישי במטרה להחכים את עצמי ואני מנח שיש עוד אנשים שהגיעו לסיטואציה בה הם חושבים/או נראה להם שהסיפור הזה זה סיפור מענין פיקנטי וכו ששוה עליו כתבה מנסה למצוא כתב [שזה נושא בפני עצמו עד המערכת עיתונים היום פתוחים לענין הזה?] שיעשה כתבה על הנושא אבל בסוף הסיפור נשאר עזוב ולא זוכה שיעשו עליו הכתבה
ואני אתן דוגמא אני ניסתי בעבר לעניין כמה כתבים כולל אותך ואת יעקב רייניץ מהודיע על סיפור הישרדות של המשחה של הסבא והסבא רבה לי בעיני זה סיפור נדיר בגלל כמה סיבות 1הם אולי מהשפחה הבודדות מפרנקפורט גרמניה שכל המשפה האבא ואמא וכל ארבע הילדים שרדו את 6-7 שנות המלחמה [הנאצים חיפשו את סבא רבה שלי עוד לפני ליל הבדולח ובמשך 3 שנים הוא ברח לנפשו עד שהצליח בדרך לא דרך להסתנן לשוייץ ביחד עם בנו סבא שלי ובתו ואחרי זה גם אשתו ועוד שתי ילדים 2 סבב של הרפתקאות במסע הבריחה שלו איך פעם אחרי פעם הוא ניצל גם ברגע האחרון שהגיע לגבול של שווייץ והשויצרים ימ"ש לא נתנו לו להיכנס ליגאלי דרך כניסה לא חוקית דרך הרים ואז הוא נתקע שם על צוק עד שבאו לעזור לו
3 סבא רבה שלי היה סוחר טוב עשה הרבה עסקאות עוד לפני המלחמה[לא בחינם הנאצים חיפשו אותו] וגם אחרי זה אחד העסקאות הכי טובות שעשה בחיים שלו זה היה עם מכונת הכתיבה שלו הוא הקיש במקשי הברזל כל סיפור חייו ילדותו התגייסות לצא גרמניה במלחמת העולם הראשונה ועד סוף ימיו בירושלים ולכן מדובר באחד מתיעודים הנדירים של יהודי שומר תורה ומצוות בפרנפורט היהודית באותה תקופה

מקווה שלא הארכתי מדאי בדוגמאות על קצה המזלג ואני חזור לשאלתי כשאני ניסיתי להפוך את זה ככתבה בעוד שסבא שלי עדיין היה חי [הוא נפטר לפני שנה וחצי אבל יש עדיין בכתובים כל היסטוריה המרתקת] זה לא היה נראה על כל פנים שיש התענינות לכתוב את הסיפור הזה ככתבה והשאלה אם יש כללים/ דרך מסוים סיפור הופך לכתבה?

2. עוד שאלה קשורה לתוכן קשור קצת לשאלה הראשונה אם נסתכל רגע על מצב העיתונות החרדית מבחינת תוכן זה מתחיל מהנקודה באמצע של פולטיקה ופולטיקה פנים חרדית וימינה בכל מה שקשור לחצרות האדמורי"ם ורבנים ראשי ישבות ופחות מושך שמאלה לכלכלה עסקים מורחבים ולא בדגש על אישיות מסיומת , האם זה מחוסר ענין לציבור הקוראים?

3. כמי שנובר וחופר קצת בעיתונים מפעם, נתקל ופגש שלל ראיונות גל גדולי ישראל שהתראיינו לעיתונוות בעיקר הכללית על עניני השעה [גם עיתון שעה טובה ז"ל הוציאה פעם באחד המוספים אוסף של ראיונות כאלה] מה הסיבה שהיום כמעט לא רואים את זה קורה רק אחת לתקופה מתפרסם מכתב כללי חתומה בשם המועצות?

4. הציבור החרדי הנשמע לגדולי ישראל מונה כיום כחצי מילון נפשות מעל גיל 18 אבל עם נבדוק בחלוקה לפי כמות העיתונים שיש למגזר בייחס למה שהיה בתקופה הראשונה לפני מאה שנה היו הרבה יותר עיתונם ועיתונאים והיה מגוון רב של עיתונות כל מי שהיה חשוב לו להשמיע עמדתו ולהביע עמדתו מה קרה היום שלא פוגשים הזה הגם שיותר קל כשאנחנו נמצאים בעידן האינטרנט שבקלי קלות כל אחד יוכל לפתוח בלוג וכו ואנחו לא רואים נהירה גדולה ודחף של אנשים לאמצעים המאפשרים לו לעשות הזה, האם זה מראה על קביעות מסיומות שנשתרשו בציבור שמוותר מראש על האופציה הקיימות במחירים יותר זולים או אפילו פלטפורמות חינמיות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
ועוד בענייני תוכן
ישנה תזוזה בשמרנות של הנושאים שכותבים עליהם במגזר
לדוגמא: אם בעבר לא דיברו על שידוכים, בא חיים ולדר ב'בית נאמן' כבר לפני 25 שנה וכתב הדרכה להורים בשידוכים (אני פשוט זוכר את אמא שלי רותחת על איך יכול להיות.. ויש ילדים שקוראים את זה) אחר כך עלו ועולים לדיון בזה אחר זה נושאים שהיו בטאבו, גירושין, יחסי שכנים שוויגער וכלה וכו' וכו'. לא נעים אבל אני פחות קורא משפחה, אבל בקטיפה גם ב'לבית' אני רואה את זה, ואני משער שזה כך גם אצלכם ואפילו יותר. אפילו בקראט של המודיע יש שינויים מזעריים...
שאילותי:
מתי זה יבוא גם בעיתונים המיועדים לגברים, ובהתיחסות אליהם.
מתי יעלו גם נושאים כמו פגיעה מינית ואלימות בתוך המשפחה.
האם לדעתך ידונו בנושאים השנויים במחלוקת בתוך המגזר, כמו איך וכמה החשיפה לתקשורת מקוונת נכונה בזמננו, (כיום מדברים בשתי שפו אחת על פני השולחן -אסור אסור אסור, והשניה מתחת לשולחן, בין השורות דיבורים על התכתבויות ועל רשתות חברתיות וכד') האם זה אפשרי?
כתיבה אינה רק התוכן אלא גם הסאב טקסט, ולפעמים ניכר מתוך הכתיבה מגמות שיתכן שהכותבים רוצים שיקרו ואילו הציבור לא "בשל" אליהם למשל לימודים באקדמיה. האם אין כאן איזה חטא לאמת של הקוראים? האם גדולי התורה מסכימים לזה?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #52
@אריה ארליך
אקדם אותך ברכה על הזמן שאתה מקדיש לענות כאן ולהחכים את הקוראים/כותבים פונטציאלים בהווה ובעתיד

יש לי כמה שאלות יותר בכיוון על תוכן פחות על הכתיבה מקווה שזה גם המקום לשאול את זה במסגרת הפלטפורמה כאן

1. מה הופך סיפור /נושא דמות נשוא למשהו וואו שאתה אומר לעצמך שזה שווה כתבה לפני שנכנסים לפרטים פרטים של הכתבה/ראיון ואנסה להסביר יותר בסיפור קצת אישי במטרה להחכים את עצמי ואני מנח שיש עוד אנשים שהגיעו לסיטואציה בה הם חושבים/או נראה להם שהסיפור הזה זה סיפור מענין פיקנטי וכו ששוה עליו כתבה מנסה למצוא כתב [שזה נושא בפני עצמו עד המערכת עיתונים היום פתוחים לענין הזה?] שיעשה כתבה על הנושא אבל בסוף הסיפור נשאר עזוב ולא זוכה שיעשו עליו הכתבה
ואני אתן דוגמא אני ניסתי בעבר לעניין כמה כתבים כולל אותך ואת יעקב רייניץ מהודיע על סיפור הישרדות של המשחה של הסבא והסבא רבה לי בעיני זה סיפור נדיר בגלל כמה סיבות 1הם אולי מהשפחה הבודדות מפרנקפורט גרמניה שכל המשפה האבא ואמא וכל ארבע הילדים שרדו את 6-7 שנות המלחמה [הנאצים חיפשו את סבא רבה שלי עוד לפני ליל הבדולח ובמשך 3 שנים הוא ברח לנפשו עד שהצליח בדרך לא דרך להסתנן לשוייץ ביחד עם בנו סבא שלי ובתו ואחרי זה גם אשתו ועוד שתי ילדים 2 סבב של הרפתקאות במסע הבריחה שלו איך פעם אחרי פעם הוא ניצל גם ברגע האחרון שהגיע לגבול של שווייץ והשויצרים ימ"ש לא נתנו לו להיכנס ליגאלי דרך כניסה לא חוקית דרך הרים ואז הוא נתקע שם על צוק עד שבאו לעזור לו
3 סבא רבה שלי היה סוחר טוב עשה הרבה עסקאות עוד לפני המלחמה[לא בחינם הנאצים חיפשו אותו] וגם אחרי זה אחד העסקאות הכי טובות שעשה בחיים שלו זה היה עם מכונת הכתיבה שלו הוא הקיש במקשי הברזל כל סיפור חייו ילדותו התגייסות לצא גרמניה במלחמת העולם הראשונה ועד סוף ימיו בירושלים ולכן מדובר באחד מתיעודים הנדירים של יהודי שומר תורה ומצוות בפרנפורט היהודית באותה תקופה

מקווה שלא הארכתי מדאי בדוגמאות על קצה המזלג ואני חזור לשאלתי כשאני ניסיתי להפוך את זה ככתבה בעוד שסבא שלי עדיין היה חי [הוא נפטר לפני שנה וחצי אבל יש עדיין בכתובים כל היסטוריה המרתקת] זה לא היה נראה על כל פנים שיש התענינות לכתוב את הסיפור הזה ככתבה והשאלה אם יש כללים/ דרך מסוים סיפור הופך לכתבה?

2. עוד שאלה קשורה לתוכן קשור קצת לשאלה הראשונה אם נסתכל רגע על מצב העיתונות החרדית מבחינת תוכן זה מתחיל מהנקודה באמצע של פולטיקה ופולטיקה פנים חרדית וימינה בכל מה שקשור לחצרות האדמורי"ם ורבנים ראשי ישבות ופחות מושך שמאלה לכלכלה עסקים מורחבים ולא בדגש על אישיות מסיומת , האם זה מחוסר ענין לציבור הקוראים?

3. כמי שנובר וחופר קצת בעיתונים מפעם, נתקל ופגש שלל ראיונות גל גדולי ישראל שהתראיינו לעיתונוות בעיקר הכללית על עניני השעה [גם עיתון שעה טובה ז"ל הוציאה פעם באחד המוספים אוסף של ראיונות כאלה] מה הסיבה שהיום כמעט לא רואים את זה קורה רק אחת לתקופה מתפרסם מכתב כללי חתומה בשם המועצות?

4. הציבור החרדי הנשמע לגדולי ישראל מונה כיום כחצי מילון נפשות מעל גיל 18 אבל עם נבדוק בחלוקה לפי כמות העיתונים שיש למגזר בייחס למה שהיה בתקופה הראשונה לפני מאה שנה היו הרבה יותר עיתונם ועיתונאים והיה מגוון רב של עיתונות כל מי שהיה חשוב לו להשמיע עמדתו ולהביע עמדתו מה קרה היום שלא פוגשים הזה הגם שיותר קל כשאנחנו נמצאים בעידן האינטרנט שבקלי קלות כל אחד יוכל לפתוח בלוג וכו ואנחו לא רואים נהירה גדולה ודחף של אנשים לאמצעים המאפשרים לו לעשות הזה, האם זה מראה על קביעות מסיומות שנשתרשו בציבור שמוותר מראש על האופציה הקיימות במחירים יותר זולים או אפילו פלטפורמות חינמיות?


שבוע טוב ומבורך לכל באי האכסניה הווירטואלית.

שאלתך ארוכה באורך טור ממוצע בעיתון :) לא לקחתי בחשבון שאצטרך לעמוד באתגר שכזה... אבל כיוון שטרחת - לא אותיר את שאלותיך תלויות באוויר, ואשתדל להתייחס בתמצות.

אענה על ראשון ראשון - בהתאם למִספור השאלות.

1. הכלל הראשון בבחירת נושא לכתבה - זו רמת העניין, הנדירוּת של הסיפור והיכולת להפוך את הנושא למעניין עבור הקוראים. הצעות יש למכביר, ומתוכן צריך לסנן את מה שחשוב ומעניין. אני לא יכול לומר שתמיד הבחירה קולעת למטרה. יש גם טעויות. לא אחת, כתבה שנראתה לעורכים כמעניינת מתבררת כסיפור צולע שנענה בפיהוק על-ידי הקוראים, ואני בטוח שאלו מעשים שבכל יום שכתבות אשר יכולות היו להיות סופר-מעניינות - נפסלו על הסף וחבל על דאבדין. אני לא יודע לגבי עיתונים אחרים, אבל אני יכול לומר לגבי 'משפחה', שאנחנו משתדלים מאוד להיות קשובים לקוראים, מתייחסים בכובד ראש למשובים ומכתבים, ואפילו עורכים סקר חצי-שנתי בין מנויי העיתון ורוכשיו שבו אנו מבקשים מהם לדרג את הכתבות ולהעיר הערות ספציפיות לשיפור וייעול.

אשר לדוגמה שנקטת (היומנים של סבך): על פניו, דחיית הכתבה על סבך נשמעת כטעות בשיקול דעת, אם כי אני יכול להבין את הרקע לכך: כתבות שואה זה משהו שנפוץ לרוב, ניצולי שואה ישנם לא מעט (אם כי הם הולכים ופוחתים לדאבוננו). לאור זאת, בעיתונות - החרדית וגם הכללית - נוצרה נורמה שתוחמת את פרסומן של כתבות שואה לזמנים מוגדרים: גיליון ערב יום כיפור וערב עשרה בטבת בעיתונות החרדית, וכן ערב יום השואה (גם בעיתונות החרדית, חרף העובדה שמדובר ביום זיכרון 'ציוני'). מעבר לכך - כדי שכתבת שואה תתפרסם בשבוע רגיל, הסיפור צריך להיות באמת-באמת מרעיש, חשיפה נדירה וכדומה. אין מדובר ח"ו בזילות כלפי זכר השואה, אלא בשיקולים של תמהיל, גיוון נושאים, ורצון שלא להכביד על הקוראים.

שוב, אני חושב שיומני סבך בהחלט עונים להגדרה של סיפור חריג שיכול להתפרסם בשקט בכל שבוע שהוא, בטח בחייו, כאשר כותב היומן מציג את היומנים בעצמו, מצטלם עימם ומספר על הרקע שמאחוריהם (יומנים של ניצולים מנוחים זה פחות נדיר). כתבה כזו יכולה לצאת מאוד יפה ומרגשת, ולכן אני מתפלא על מי שדחה זאת על הסף.

2. כמו בשאלה הקודמת - בחירת התכנים בעיתונות שואפת לִתְאוֹם את תחומי העניין של מכנה רחב ככל האפשר של קוראים. הציבור החרדי מתעניין מאוד בפוליטיקה (ברמה גבוהה מאוד, אולי גבוהה מדי, בטח ביחס לשאר החלקים באוכלוסיה. בתקופה הזו אני לא יכול להגיע לבית הכנסת או ללכת ברחוב מבלי שיעצרו אותי אנשים בכל חצי מטר וישאלו אותי על הממשלה שתקום, אם תקום, ואיזו תקום). כנ"ל סיקורי חצרות וכל מה שקורא באנ"ש: אלו נושאים עם פרופיל התעניינותי גבוה ולכן הם נפוצים יותר בעיתונות החרדית.

לשאלתך, כתבות כלכליות נמצאים בשליבה נמוכה מאוד בסולם העניין החרדי. עובדה היא, ששמוספי הכלכלה שהקימו היומונים, נסגרו בקול ענות חלושה או שהצטמצמו לכדי מדור מצומק (אני לא עוקב באדיקות - אבל נדמה לי שהיה ל'המודיע' מוסף כזה שנסגר לפני כמה שנים. ואם אני לא טועה גם 'המבשר' כנ"ל).

3. אתה צודק. זה לא התחום היחיד שבו הציבור החרדי עבר שינוי גדול מלפני כ-50 שנה. ראיונות של גדולי ישראל לעיתונות הכללית היו מחזה לא נדיר, והבולטים שבהם היו ראיונות עם הרבי מסאטמר (ה'דברי יואל'), הרבי מקלויזנבורג והרבי מליובאוויטש - זכר צדיקים לברכה, שלא היססו להשתמש בעיתונות על מנת להביא את מסריהם לציבור הרחב. כיום שולטת גישה אחרת.

עם זאת, אם אתה עוקב אחר הכתבות שלי בעיתון 'משפחה' - לבטח אתה יודע שבכל חג אני משתדל להביא שיחה עם אחד מגדולי ישראל, כאשר לעתים מדובר בכתבה שבמסגרתה אני זוכה לשיחה אישית בקודש פנימה, לעתים זה במסגרת התלווּת למשלחת רבנים/עסקנים שנכנסו אל הגדול בישראל ואני מוּרשה לתעד את הדברים, ולעתים - שיחה או משנה שנמסרות לי על ידי התלמידים והמקורבים. אני סבור שהפלטפורמה העיתונאית שלנו, שרבבות רבות של קוראים חרדים בכל העולם נחשפים אליה וקוראים אותה, וזוכה לפיקוח הדוק ומחמיר של ועדה רוחנית - צריכה להקדיש יריעה מכובדת בימי חג ומועד להבאת דברם והשקפתם של גדולי ישראל כלפי הדור כולו.

4. לאט לך ידידי. גם כיום, יש אינפלציה אדירה של עיתונים חרדיים - בטח ביחס לחלקנו באוכלוסיה. בעוד במגזר הכללי ישנם שני יומונים מרכזיים, עוד 3-4 עיתונים שבועיים ו-4-5 אתרי חדשות כלליים - הציבור החרדי המהווה עשירית מהאוכלוסיה בישראל - מחזיק בלא פחות מ-4 יומונים, 4 שבועונים, 6 אתרי חדשות, 2 תחנות רדיו ועוד שלל רב של חינמונים, ביטאונים, ירחונים ומקומונים. וכל זה קורה בעידן שבו התקשורת הווירטואלית פורחת, וישנם עוד כמה עיתונים חרדיים שמופצים בדואר האלקטרוני, ועוד ועוד. אנחנו ציבור שצורך תקשורת ברמה מאוד גבוהה.

מקווה שסיפקתי. שבוע מבורך.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #53
ועוד בענייני תוכן
ישנה תזוזה בשמרנות של הנושאים שכותבים עליהם במגזר
לדוגמא: אם בעבר לא דיברו על שידוכים, בא חיים ולדר ב'בית נאמן' כבר לפני 25 שנה וכתב הדרכה להורים בשידוכים (אני פשוט זוכר את אמא שלי רותחת על איך יכול להיות.. ויש ילדים שקוראים את זה) אחר כך עלו ועולים לדיון בזה אחר זה נושאים שהיו בטאבו, גירושין, יחסי שכנים שוויגער וכלה וכו' וכו'. לא נעים אבל אני פחות קורא משפחה, אבל בקטיפה גם ב'לבית' אני רואה את זה, ואני משער שזה כך גם אצלכם ואפילו יותר. אפילו בקראט של המודיע יש שינויים מזעריים...
שאילותי:
מתי זה יבוא גם בעיתונים המיועדים לגברים, ובהתיחסות אליהם.
מתי יעלו גם נושאים כמו פגיעה מינית ואלימות בתוך המשפחה.
האם לדעתך ידונו בנושאים השנויים במחלוקת בתוך המגזר, כמו איך וכמה החשיפה לתקשורת מקוונת נכונה בזמננו, (כיום מדברים בשתי שפו אחת על פני השולחן -אסור אסור אסור, והשניה מתחת לשולחן, בין השורות דיבורים על התכתבויות ועל רשתות חברתיות וכד') האם זה אפשרי?
כתיבה אינה רק התוכן אלא גם הסאב טקסט, ולפעמים ניכר מתוך הכתיבה מגמות שיתכן שהכותבים רוצים שיקרו ואילו הציבור לא "בשל" אליהם למשל לימודים באקדמיה. האם אין כאן איזה חטא לאמת של הקוראים? האם גדולי התורה מסכימים לזה?

שאלה חשובה ורגישה.

נרצה או לא, עיתון חרדי הוא לא רק ספק ידע - הוא גם גורם מחנך באיזושהי צורה, ולכן האחריות היא כבדה מאוד, גם באשר לנושאים שנכתבים - ועוד יותר באשר לנושאים שלא נכתבים.

ב"ה שבעיתון 'משפחה' אנו עומדים תחת פיקוח הדוק של ועדה רוחנית המורכבת מתלמידי חכמים חשובים ובעלי שיקול דעת וראייה רחבה, בראשות הגאון הרב מנחם כהן. ה'מבקרים' לא רק עוברים על ניסוחים וביטויים, אלא שותפים מלאים לדיונים באשר לנושאים שיעלו במסגרת מוספי העיתון השונים. לא אחת נערכים דיונים סוערים על נושאים שראויים לעלות לדיון, מול נושאים שמוטב שיידונו בפורומים אחרים, על מנת שילדים וכיו"ב לא נחשפים אליהם. לעתים, כשמדובר בהכרעה כבדת משקל במיוחד - הוועדה הרוחנית עצמה מתייעצת עם גדולי הדור ונעזרת בעצתם.

אתה צודק לגבי האבחנה באשר למוספי הנשים - שבהם עולים לא אחת נושאים רגישים אשר לרוב לא יפורסמו ביתר חלקי העיתון. הסיבה לכך היא ההנחה שהמוסף הזה, מטבעו, נקרא יותר על ידי ההורים ופחות מעניין את הילדים, ועדיין, הזהירות הננקטת, גם שם - היא מקסימלית.

'משפחה' היה בין הראשונים לפרסם כתבות בנושאים טעונים וכאובים כמו היחס לנושרים, אפליה בסמינרים ובמוסדות הלימוד, שידוכים, זעקת ה'עלטערער'ס', ועוד. טורִי על האתגר הבעייתי של קבוצות הווטסאפ שפורחות במרחב החרדי - עדיין מככב באשכול סוער אשר נפתח בזמנו באחד הפורומים בפלטפורמה זו. גם כתבות על מוגנוּת - פורסמו בעיתוננו כמה פעמים, כמובן ברמזי רמזים ובאופן הכי עדין וזהיר שאפשר. ועדיין, לגבי הנושא האחרון - אני מסכים שאין די במה שנכתב כבר, וצריך למצוא דרכים נאותות כדי להמשיך ולעסוק בכך. מדובר בהצלת נפשות כפשוטו.

ועדיין, חובת הזהירות היא עצומה, בשל ההבנה שלא כל מה שאפשר לדבר עליו בפורום סגור של הורים, יכול להיות חשוף בפני ילדים ובחורים.

שבוע מבורך.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #54
התשובות מענינות מאוד ומפורטות, תודה!
הצעתי רעיונות לשיפור המגזין, אכתוב כמה מהן:
מדור קבוע מצולם על בעלי חיים ותופעות טבע מעניינות, עם פרוט על הקשר למקורות, וכו' (דומה לנשיונל גאוגרפיק).
מדור קבוע של הומור, מפי בדחנים וכו'
קומיקס איכותי על עניינים אקטואליים
כתבות על סיפורי גמרא. עיתון יכול לחשוב שהוא צריך להביא רק חדשות, אבל קודם כל כמה כבר חדשות יש? לא תמיד זה מעניין, אבל אם נניח את הסיפורים שגדלנו עליהם תביאו במבט עכשווי, כולל תמונות מאתרי ארכאולוגיה, הסיפור כמו שהוא מובא בגמרא, הסבר של מושגים, זה ממש מעניין. ולא, אין הכוונה לחומר המובא ב'קולמוס', אלא להביא את זה מזווית עכשווית. (אין לי הבנה בעתונות כך שאולי זה לא מתאים).
תודה ויישר כח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
ביקורת פוליטית פנים חרדית
יש מקום וא"כ איפה הגבול?

אחד הכללים הראשונים שקיבלתי ע"מ להעלות טורים בנושאים פוליטיים בבמות ששיר"ש מרגישים בנח בהם (כיכר ובחדרי ודומיהם לא נמצאים שם לדעתי) הוזהרתי ובצדק לכתוב הכל חוץ מביקורת פנים חרדית ובצדק.
ברור לי שזהו דבר שע"א הרצון הטוב יכול לפתוח פתח ולהזיק ,
ההבנה שלי היא שהמעשים שלהם מגובים בהחלטות של גדו"י ולכן לא ראוי לבקר,
אך יש ביקורות שהם לא בהחלטות,
אתן דוג' לביקורת שמפריעה לי וראויה שתאמר לדוג' פוליטיקאים מז'אנר מסוים שכמעט אף פעם לא עונים את התשובה על מה שנשאלו והתשובה היא תערובת משפטים שימצאו חן בעיני חבריהם לז'אנר,
בעיני זה לא נראה טוב ולא משדר אכפתיות ע"א שהם דואגים מאד!
השאלה שלי היא האם יש מקום לביקורת דקה?
מהו הגבול והאם יש כללים?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שמח ונרגש לבשר לכל חברי הקהילה היקרים, ולכלל גולשי פרוג האהובים
לאחר השקעה רבה, אנו זוכים לברך על המוגמר, בהוצאת הספר

פה אשב
לבחור להיות שם

ספר שהורתו ולידתו הייתה בפורום הנוכחי תחת השם 'לאסורים צאו' - מיומנו של חולה טרשת נפוצה.

בחור צעיר, שובב ואנרגטי, מוצא את עצמו מול אבחנה קודרת המאיימת לשנות את חייו לנצח
ההחלטה לצאת למלחמה עיקשת מתקבלת ללא היסוס
אך הוא מגלה אט אט, שישנם דברים בהם אי אפשר להילחם
מעומק השבר והייאוש הוא מגלה את האפשרות לבחור
בחירה אמיתית. בחירה שמשחררת אותו מהצורך לשנות את המצב
בשיאה הוא נותן לבורא יתברך כתר מלוכה.

זהו הסיפור של כל אחד ואחת מאיתנו
ההתמודדות מול נתוני חיים שאינם ניתנים לשינוי
העמידה למול אכזבה צורבת שוב ושוב
הרצון לסדר את העולם כרצוננו

מקבלים לפתע זווית ראיה חדשה ומפתיעה
כזאת שמרוממת אותנו מעל הקשיים האפרוריים
ונוסכת בנו שלווה, שמחה והשלמה.

ובנימה אישית: זכיתי לכתוב בעצמי כשני שלישים מהספר, אך עקב העומס הרב שהיה לי, נאלצתי להשאיר את כתיבת השליש האחרון לגיסי היקר בעצמו (היה שווה!), כך שגם הורתו ולידתו של ספר זה עצמו עטופה בהכנעה לרצון שמים.

זה הספר שיוביל אותך למקום של הרפייה אמיתית ומשחררת, תוך כדי חיבור ומודעות עמוקה אל כל החלקים שבך.
חיוני בכל בית, ובייחוד למי שמחפש מקום של חירות בתוככי ההתמודדות במשעולי החיים.

ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות
רגע לפני שתפתחו את הספר, תבדקו שאתם לבד ושיש לכם זמן. לא כי הוא ארוך, אלא כי הוא מסוכן.
הוא עלול לגרום לכם לצחוק בחוסר שליטה תוך כדי נסיעה באוטובוס, להנהן בכפייתיות שוב ושוב תוך הסכמה עם דמות בדיונית, ולחשוב שאולי, רק אולי, המציאות שלנו לא כזו גרועה.

אז נתחיל קודם עם הרעיון- גאון!

כמה פעמים לקחתם לידיכם ספר וגיליתם בו קשקשת מדומיינת, שאפילו טיסה למאדים כבר נשמעת סבירה יותר?
כמה פעמים קראתם ספר והרגשתם כי מנסים למשוך אתכם אחורה בזמן? כאילו משעמם בהווה, אז קדימה! בואו נחזור לעבר. יהיה מעניין...
ואם זה ספציפית לא מסתדר בלו"ז- לא לדאוג. יש תחליף! יש מי שניתנה להם הרשות לנסות ולנבא את העתיד. ממש ככה. כאילו מאלפים את הבינה בינה, ולוחשים לה: "הלו, תתעוררי! את בתרדמת. עוד נכונו לך גדולות ונצורות". (לא רעות בכלל, יש לציין).

ובכן, כל זה אינו תקף לספר זה.
למה, אתם שואלים?
קודם כל תודה ששאלתם. עכשיו אפשר לענות.

כאן מדובר בספר הנכתב בשיטת ארבעת המ"מים. מכירים?
גם מעניין.
גם מציאותי.
גם מוסרי.
וגם מצחיק.

זו בדיוק השיטה הידועה לארבעת המ"מים המקבילים:
זה לא משעמם.
זה לא מדומיין.
זה לא מטיפני.
זה לא מדכא.


טוב, זו היתה רק הקדמה. מי שהתעייף - מוזמן לפרוש. גם ככה, אני לא מאלה שמוודאים נוכחות בסיום : )


הספר נכתב בשפה קלילה על גבול המדוברת, נעימה, מתלוצצת ומסודרת.
כן, בדיוק ההפך מביתה של אשת נעוריו של אלוף נעוריה.
אוי, איזה כיף היה לקרוא על אותו אחד בעל שם אחד, אך מוזכר בספר בשלל כינויים מגוונים ומגניבים, קרי: אבי הטף, אבי הצאן, אבי העדר, אבו-אל-בנאת, אביר, מנטור, אלוף נעורי, ואיך לא? כינוי הדגל- אבא של הבלאגן.

יש בו - בספר הזה - המון המון הומור, בכל מיני צבעים וצורות.
המון חומר למחשבה שמתפצפץ בין המילים. בין המבחנים לעבודה המעשית- בעיקר לזו של החיים.
המון רגישות, המון אנושיות, המון הזדהות.

יש בו - בספר הזה - גם מושגים מעניינים, לאו דווקא הקשורים לפנסיה, קרנות ואחוזים (סתם מעניין אם יש סיבה שייעדו לגיבורה דווקא את המקצוע הזה : )
גם עצות יש בו (אמיתיות, למי ששאל). אבל אל תיישמו, טוב?

מה עוד תוכלו למצוא בספר?
מכשפות, או יותר מדויק - מכשפה אחת ו... כן, צריך להיזהר ממנה. גם אם מדובר לעיתים במישהי אמממ... לא חשוב!
ויש גם מפלצת אחת גדולה ואימתנית שיודעת להפוך לא רק את הבית, אלא גם ובעיקר - את הרוגע, את המצפון, את הזמינות, את השפיות.

מה עוד?
יש תוכחות. טוב, לא ממש תוכחות. נקרא לזה מסרים.
מסרים יפים שגורמים לקורא לעצור רגע ולומר: "וואו. זה כל כך נכון. כל כך אמיתי. כל כך... מוצדק!"
אז למה? למה עד היום לא פגשנו את האמת הזו פנים אל פנים?
אולי כי אף אחד לא טרח לכתוב ספר עם רעיון מבריק ויצירתי כמו זה?

גם משפטים יפים ניתן בקלות למצוא, למסגר או לתלות על מקרר. רוצים דוגמא? תקראו. יש שם יותר מאחת. (וגם ככה הספר הספיק לעבור דירה : )

ובקצרה?
הספר מתאר באופן הומוריסטי ומרגש את חייה של צביה, אמא לשבעה ילדים חמודים ונשואה לאלוף נעורים אחד, המתמודדת עם אתגרי היום יום תוך תמרון בין דרישות מערכת החינוך וניהול משרדה, לבין בלאגן אחד גדול המתרחש ומתחדש תדיר.
יחד עם ניצחונות קטנים והפסדים מרהיבים מול מפלצת הבלאגן, לומדת צביה להציב גבולות (אבל רק למה שחשוב באמת), להשלים סוף סוף לימודי התמחות, ולנהל חברויות שונות, מרגשות ומצחיקות כאחד.

ועכשיו, רותי קפלר, אני חייבת לשאול אותך משהו שתפס אותי מהרגע הראשון: למה בחרת לקרוא למשפחה הזו בשם הזה? האם זה מלשון בָּלוּי או בִּלּוּי?? מה ניסית לרמוז כאן, תגלי?

לסיכום -
זהו ספר שיגרום לכם קצת (הרבה) לצחוק, קצת לנשום מציאות, קצת להרגיש הזדהות, קצת להיבחן במבחן החיים.
וקצת מכל אלו - שווה בעצם המון!

אז תודה,
@Ruti Kepler , על ספר עשר (תרתי משמע).
ותודה לך @7שבע7 , על המלצה שבע. סתם... : ) עשר.

האמת? מתחשק לי לתייג כאן את כל מי שלפי דעתי תיהנה ממנו. אבל לא נעים, לא רוצה שיחשבו שאני רומזת משהו : )

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה