צילום ארכיון: שוקי לרר
הוֹשַׁע נָא נֶֽפֶשׁ מִבֶּֽהָלָֽה: האדמו"ר חזה את הנגיף • הצצה מיוחדת להו"ר בתו"א
יעקב מלמד
כ׳ בתשרי תשפ״א – 08.10.20
21:04
תולדות אהרן
0 תגובות
הצצה ליום הקדוש בחצר הקודש תולדות אהרן, התפילות הארוכות, לבישת הקיטל, אווירת יום הדין, ובעיקר דברות קודשו של האדמו''ר קודם ה'הושענות'. בשנה החולפת נשא האדמו''ר דברים נרגשים שמשמעותם הובנה חצי שנה לאחר מכן • תיעוד מצמרר
כבר חודשים ארוכים שאנו חיים בשגרת קורונה, פני העולם כולו השתנה עד כמעט בלתי היכר, אנשים טרודים שעה שמטה לחמם נשבר, אלפים יצאו לחל"ת, עשרות אלפים מבודדים וחולים לא עלינו, כמעט אלפיים נפטרים רק בארץ הקודש, נדמה כי העולם כולו נמצא באימה אל מול הנגיף שלא נראה לעין.
ה'גל הראשון' חלף עבר לו, ה'גל השני' מכה בכל עוז, האופק לא נראה מזהיר, העתיד לוט בערפל. אין אדם ולו אחד שיודע להצביע מתי תגמר הבהלה הזו, מתי תסתיים התקופה המרעישה הזו, תקופה שלא זכורה לעם כולו מימות בראשית.
אך נדמה כי צדיקי הדור כבר חזו את הנגיף האימתני כבר זמן רב קודם להתפרצותו. כעת בליל 'הושענא רבא' יצאנו להתחקות אחר המילים המרעישים שהשמיע כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א בדברים שנשא קודם ה'הושענות' ביום 'הושענא רבא' דאשתקד, שנת תש"פ.
קודם יצאנו להתחקות אחר היום הקדוש בחסידות וחזרנו עם הצצה מיוחדת לחסידות הסגורה שבשבילה 'הושענא רבא' הוא מינימום כמו יום הכיפורים. כמובן כל זאת בשנה רגילה, שנה שבה נגיף הקורונה לא מאיים על הייקום. ראשית כל, לא דומה 'הושענא רבא' בחסידות תולדות אהרן, לשאר חצרות הקודש והאדמורי"ם, הושענא רבא בתולדות אהרן הוא אחד מהימים הכי מקודשים במהלך השנה כולה, כבר בליל התקדש היום יתכנסו אלפי החסידים לבית המדרש הגדול של החסידות בשכונת מאה שערים בירושלים כשכ"ק האדמו"ר שליט"א קורא את ה'משנה תורה' מספר התורה כנהוג.
מעמד זה לבדו אורך כמעט שלוש שעות, לאחר מכן מתיישבים החסידים לאמירת תהילים, הרי שעת רצון היא, שעת חיתום הדין, כפי שהגדירו זאת גדולי וצדיקי עולם. עם שחר ינהרו החסידים למקווה הטהרה, יטבלו ויסתפגו ולאחר מכן יתכנסו לתפילת שחרית ברוב עם.
כשנגמר תפילת שחרית רק מתחיל היום, אלפי החסידים יוצאים להפסקה של שעתיים ובכך הם מכינים את כל צרכי חג 'שמחת תורה', כי אחר כך לא יהיה להם שהות, כעבור שעתיים מתכנסים שוב החסידים לבית המדרש הגדול לתפילת הלל עם ד' המינים, בהתלהבות וברגשי אש קודש.
וכאן מתחיל המעמד הגדול, האדיר והמרומם, מיד לאחר תפילת ההלל נעמד כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א במרכז בית המדרש, אלפי החסידים מביטים בו, עזרת הנשים עמוסה, לא ניתן להכניס סיכה, העיניים כולם מופנות לדמותו הצנומה של האדמו"ר שליט"א.
פניו, בשלהבת אש קודש, כמעט ואינם נראים, טליתו מכסה את פניו, ידיו אוחזות את ארבעת המינים, שקט דממה שורר בהיכל הענק. האדמו"ר נראה כמו מלאך, ואז הוא מתחיל בדברות קודשו, הוא מתחיל בשקט, בקול שקט, אך בתוך דקות ספורות הוא ממש שואג, "הושע נא שואגים הושע נא".
זה השעה הכי מרוממת בחסידות, שיא השיאים, קולו של האדמו"ר מרטיט כל לב, החסידים עומדים כשליבם רוטט, קולות בכי נשמעיים בעוז מכל עבר, מכל פינה, כל מילה של האדמו"ר חודרת לעצמות, מרטיטות עד נבכי הנפש, גורמת לך להתנמס, גורמת לך לשוב בתשובה להתעורר באמת ולזעוק, אבא, אבא שבשמיים, די כבר, הושע נא.
בכל שנה האדמו"ר נעמד ונושא דברים, פעמים שדבריו תמוהים, בלתי ברורים, אך לבסוף רואים בחוש כי הרבי צפה את העתיד, ראה דברים שלא כולם ראו בשעת אמירתם, כזה היה ב'הושענא רבא' האחרון, 'הושענא רבא' של שנת תש"פ.
כמו כל שנה, החסידים התקבצו בבית המדרש הגדול של החסידות בשכונת מאה שערים בירושלים, המקום היה צפוף, עזרת הנשים הייתה מלאה, כל בני החסידות על שלל אנשיה נשיה וטפיה התייצבו שם, בחורי חמד לבושים בקפטן הייחודי חגורים באבנט לבן, לצד אברכי משי לבושים בקיטל כמו ביום הכיפורים.
– 'מלך מהולל בתשבחות' החזן סיים את ההלל. שקט שרר בהיכל. האדמו"ר מסתובב לאחור, פניו אדומות מהתלהבות וממאמץ עבודת 'הנענועים'. הוא פוסע לאיתו למרכז בית המדרש מכסה את ראשו בטלית תוך כדי הליכה, ניגש לעמוד ונשען עליו.
ואז הוא מתחיל, בקול חלוש, צרוד משהו, מילותיו שנאמרו בשעה הכי מרוממת ונשגבת בחסידות כמו לא היו ברורים, אך חצי שנה לאחר מכן, התברר לכולם כי הרבי ניסה למנוע את המגיפה, דרש מהחסידים להתעורר לפתוח את הלב, לקרוע שערי שמים בעת הרצון, שעת ה'הושענות'.
וכך אמר הרבי בשפת האידיש: "כל העולם כולו, נזקקים לרחמים גדולים, שלא יחכו חלילה עד שזה כבר יקרה". האדמו"ר התייפח "הושענא נפש מבהלה". והמשיך "אנשים מפוחדים ומבוהלים, רצים מכאן לשם ומשם לכאן, מחפשים עצות ותחבולות להנצל".
וכאן האדמו"ר ממש שאג, קולו נשנק מבכי, טליתו על פניו, ארבעת המינים בידיו והוא כמו ראשו בשמים, "מחפשים להנצל הן בכללות חס ושלום שלא יהיו חלילה פחדים כמלחמות או גזירות וחלילה שום מחלה ושום נגע, הושענא – אנו מבקשים ומתפללים – נפש מבהלה, אוי אוי אוי".
החסידים מקשיבים, דמעותיהם על לחייהם, הם שמעו לפני רגע קט את האדמו"ר מתייחס לנגעים ומחלות, מנסים להבין למה כוונתו, הרי לא יודע על איזשהו מחלה שמתפשטת כעת בארץ הקודש וגורמת לנפשות להיבהל, הם מנסים להעמיק בדבריו, אך קולו המתייפח של האדמו"ר מחזיר אותם למציאות, לא נותן להם להרחיק נדוד במחשבות.
האדמו"ר המשיך כשהקהל כולו גועה בבכי, "עכשיו זה זמן, עת רצון כעת, נצלו את הלב, פתחו את הלב, פתחו את הלב, צור לבבי וחלקי אלוקים לעולם, הלב זה הקב"ה לבם של ישראל". האדמו"ר ממשיך לזעוק בבכי תמרורים "מורי ורבותי, הלב, האתרוג מרמז על הלב, מה מבקשים מיהודי, רק לפתוח את הלב, כל לבבות דורש את ה'".
"הקב"ה מבקש את הלב, לבבות יהודים, עם ישראל, הצטרפו עם ההורים ביחד שיהיו בריאים, עשה למען תינוקות של בית רבן".
מילותיו של האדמו"ר נאמרו בבכי קורע לב, גופו של האדמו"ר רטט מדמע, החסידים כולם געו בבכייה, רגע כזה לא זכור בחסידות. הרבי מתייחס דוקא לקטע של 'הושענא נפש מבהלה' – תושיע נפשות מבהלה. החסידים הביטו באדמו"ר מנסים להבין מדוע הוא מתייחס לבהלות ולמחלות ונגעים, אך רק חצי שנה לאחר מכן הם יבינו.
יצאנו וניסנו להשיג תיעוד מן הדקות המרוממות הללו, מן הדקות בהם נראה כי כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א צופה את הקורונה, צופה את הבהלה, צופה את המחלה, אך ללא הצלחה. "אין אצלנו תיעודים" – אמרו לנו בחסידות, אך לא הרפנו. כעת בליל 'הושענא רבא' התיעוד מוגש כאן על גבי במת האתר בתקווה שיכניס מעט רגש אש קודש בליבות מאות אלפי הקוראים. מעט רגש אש קודש ביום גדול שכזה.
שעת ליל, הסוכה כמו פורסת את כנפיה, מכריזה אוטוטו על סיום החג הקדוש, על סיום החג המרומם, ודוקא בשעה כזו, זה הזמן להתחנן, לבקש, לשפוך לב כמים בפני מי שאמר והיה עולם – הוֹשַׁע נָא נֶֽפֶשׁ מִבֶּֽהָלָֽה.
צילומים: שלום קרויס
www.jdn.co.il
הנושאים החמים
