דרוש מידע קידישיק , מלאנז' ופסטל בלו תעזרו לי לפצח את החידה?

בלת"ק חלקי, בתחילת אלול, באדר, מתחילות ההתרמות הקהילתיות השכונתיות לכרטיסי התווים לחג הקרוב, הקמפיינרים מוציאים כרזוצ ושלטים
וקוראים לנו חברי הקהילה, אלה שמרוויחים טיפה יותר מכדי להיות זכאים להנחות בתמת, לאלה שמבחן ההכנסה שלהם בדרך כלל לא עובר גבאי צדרה ןלא משנה כמה ההוצאות מטורפות כדי לעמוד בהכנסה הזו )צהרונים/ רכב ועוד(
אנשים כאלה בדרך כלל לא מאפשרים לעצמם לקנות בתחילת עונה בחנויות האלה ומפרנסים את נקסט, שיין ומכירות הסוף עונה אבל הם גם אלה שעליהם בונים להוראת קבע בכל ההתרמןת האלה
עעשין זה ברור איזה צד מביא פה את התגובות התמהות...
אני גם לא כ''כ מבינה את חוסר הפירגון.
כן, אם אני תורמת לטובה וברכה וזה מגיע לאמא שרוצה לראות את הילדים שלה לבושים טוב וחמים, והיא קונה בקידישיק תחילת עונה - מחירים סבירים בהחלט.
זו צדקה יפיפייה! מה יעזור לכם אם היא תדחף ותקנה בסוף עונה אחרי שכל החורף הם הלכו סמטרטוטים.
כן, זו צדקה ממש מהודרת לתת למשפחות אברכיות להתלבש בכבוד ובתחילת עונה, ומי שלא מסכים - לא חייב לתרום.
 
העקרון של 2 רמות מחירים מתאים גם לשם.
ואולי באמת שיפתחו חנות במקום זול יותר עם רמות מחירים נמוכות יותר?
אולי יהיו אנשים שיעדיפו את החסכון במחיר?

בד"כ המוכרות מעקמות את האף כאילו ביקשתי מהן בקשה מופרזת, מזהירות אותי 3 פעמים שזה לא מדויק ולא תמיד נכון, ואז מואילות בטובן לבדוק.
ולזה בדיוק אני מתכוונת כשאני אומרת שרמת השירות שלהם לא תואמת את רמת המחירים.
למה בחנויות היוקרתיות את מקבלת שירות וואו?
נכנסת לשם בודקים אותך עם אף למעלה כאילו לא יודעת מה, אלא אם כן מכירים אותך ואז עד חצי המלכות, יש חנויות כאלה שאני לא נכנסת רק בגלל המבט המעצבן הזה שמסתכלים עליי
אישית ביקרתי היום בקידישיק סניף מכבי בבני ברק והדס בפינת הרב קוק קיבלתי יחס מצוין לא יודעת מה כל הקיטורים שהולך פה, תמיד יש את העומס שהולך ממש לפני החגים והמוכרות לא משתלטות וזה הגיוני, אישה שיוצאת בזמנים כאלה צריכה לצאת עם יותר סבלנות ואורך רוח
 
ממש לפני החגים והמוכרות לא משתלטות וזה הגיוני
לא, זה לא הגיוני.
בשעת עומס צריך לתגבר מוכרות!
זו לא הפתעה שמגיעים חגים והחנויות עמוסות, למה לזלזל בלקוחות ולהשאיר אותה כמות מוכרות כמו של אחרי צהרים מנומנם בחודש תמוז?
 
אני גם לא כ''כ מבינה את חוסר הפירגון.
כן, אם אני תורמת לטובה וברכה וזה מגיע לאמא שרוצה לראות את הילדים שלה לבושים טוב וחמים, והיא קונה בקידישיק תחילת עונה - מחירים סבירים בהחלט.
זו צדקה יפיפייה! מה יעזור לכם אם היא תדחף ותקנה בסוף עונה אחרי שכל החורף הם הלכו סמטרטוטים.
כן, זו צדקה ממש מהודרת לתת למשפחות אברכיות להתלבש בכבוד ובתחילת עונה, ומי שלא מסכים - לא חייב לתרום.
הסיפור של החוסר פרגון הוא ממש לא קידישיק....
קידישיק זה הסטנדרט ההגיוני.
הסיפור מתחיל שהכרטיסים ממומשים באלפי שקלים בחנויות כמו גלורי, בנים, טיפטופ, קידס מוד ועוד.
ואז הבעל מסתובב שבור כולו וכל הקהילה מתגייסת לממן לו את המכולת והנעליים והחולצות שלו...

חוסר הפרגון לא מופנה לכל מי שנזקק לעזרה, אלא לתופעה תרבותית של בחירה בחיי צדקה.

כולנו מבינים היטב את המשפחות האברכיות שבהן האמא ממצה את יכולת ההשתכרות שלה, המשפחה חיה בצניעות יחסית, וכשמגיעים חגים יש צורך ממשי בעזרה כדי לסגור את המאזן השנתי. שם כולם מפרגנים, מבינים את הקושי, ואף תורמים בשמחה. (וכן שיקנו סטים יפים בקידישיק, זה ממש המצווה מלכתחילה הכי מהודר שיש)


הבעיה נוצרת מול משפחות שבוחרות לחיות על צדקה כדרך חיים: האמא עובדת שעות קצרות בלבד, הבית משופץ ומפואר (כל שנה כמעט), הכול מתנהל ברמת צריכה גבוהה. קונים מותגים יקרים בקלות ובכמויות, ובמקביל שולחים את הציבור או את קופות הצדקה לממן את המכולת.
בינתיים, אנחנו – שאיננו זכאים לעזרה מפאת ההכנסה הגבוהה יחסית – חוסכים, קונים בסוף עונה, או מזמינים משיין ועלי אקספרס.
ולא זה לא סיפור ספציפי של משפחה אחת או שתיים, ברור לי שכל אחד פה מכיר לפחות שתיים שלוש משפחות בסביבתו שחיות ככה...
זה יוצר פרדוקס: מצד אחד מתפללים יום־יום “אל תצריכני לידי מתנת בשר ודם”, ומצד שני מתרגלים לתרבות של מחיה מכספי צדקה, כולל מותרות כמו בגדי יוקרה.

מחיה – כן. לוקסוס מכספי צדקה – לא.
 
לא, זה לא הגיוני.
בשעת עומס צריך לתגבר מוכרות!
זו לא הפתעה שמגיעים חגים והחנויות עמוסות, למה לזלזל בלקוחות ולהשאיר אותה כמות מוכרות כמו של אחרי צהרים מנומנם בחודש תמוז?
וקופה אחת
 
ואגב הטעות הרווחת שעשירים מחו"ל ממנים את זה.
זה היה לי מוזר כי אני זוכרת כמה וכמה פעמים שתרמנו עבור זה
אז ביררתי את זה עכשיו שוב (וגם בדקתי בקבלות) וזה חלק (החלק הארי) עשירים מחו"ל וחלק הקהילה צריכה להביא.
(זה מותנה באחוז מסוים שהקהילה צריכה להביא כדי שהגבאי יוכל לקבל עבור הקהילה שלו את הטובה וברכה/ חסדי יעקב)
 
(הייתי מרוצה מאוד מקולקציה שקניתי שנה שעברה באליאקספרס-יצרנית חרדית, אחרי כביסות ומייבש נראה חדש בסוף העונה ואני העברתי לשכנה שממש התלהבה מזה)
אז השנה שוב הזמנתי שם סט
והזמנתי דברים יפים בטמו ואלי אקספרס, סריגים לשלושת הילדים ביחד בכמעט מאה שקל וכדו'
הילדים שלי לבושים מושלם, המטופחים של הגן
אם אפשר להזמין בגדים מהממיםבזול אז באמת מה העניין לקנות בקידישיק? זה לא איזה סטייל...
אני מפחדת להזמין כי לא יודעת איך יגיע ואם המידה תהיה טובה, וגם לא ראיתי שם דברים כאלה זולים, אבל מי שמוצאת, מצוין לה...
 
א ראיתי שהאיכות של אידישקייט גבוהה משל קידישיק
ממש לא
הגזרות לא מוצלחות
והטריקו שלהם נהיה סמרטוט אחרי חודש
טוב בגלל כל המלל פה החלטתי לצאת היום לקנות סריגים לבנים שלי ונכנסתי גם לחנויות של ההיי לעוול כמו שקראו לזה כאן
המחירים של קידישיק והדס לא מתקרבים לחנויות היוקרתיות
בחנויות הסטנדרט עלה בין 100 ל120 שקלים סריג לשבת בחנויות היקרות יותר התחיל ב240 אז מי שכתבה פה שהמחירים כמו בחנויות היקרות מצטערת לאכזב אותך אבל ממש לא מתקרב
ושאני צריכה לקנות לשלושה בנים זה שיקול משמעותי.
אז תודה לכם בכל אופן בזכותכם התחדשנו לחג .
אז גם אני הייתי אתמול בקידי שיק
והמוכרות היו אדיבות ונחמדות
הביאו לי מידות שרציתי
ומצאתי בגדים יפים לבנים לשבת בסגנון עדין ומכובד לבני תורה
איך כל זה בא לידי ביטוי בסוף עונה?
אם שמלה שקניתי ב480 בתחילתה זרוקה בסוף עונה ב130?
לא נראה לי שהחנויות מפסידות בסוף עונה..

(אני ממש לא מדברת על כרטיסים למיניהם, אלא רק למחירים המוגזמים)
בחנויות החרדיות שהן לא רשתות אין בסוף עונה 70%
המקסימום זה 50% בסוף של הסוף עונה
 
אני מדברת ספציפית על סניף חיפה-
שאלתי בקידישיק והם אמרו שיש להם רק מלנג' וקידישיק.
לפסטל בלו יש סניף נפרד.

ממש לאחרונה הם מיתגו את החנות הוותיקה במיכאל כפסטל בלו
ופתחו בהרצל קידישיק ( כנראה קנית לפני השינוי )
איפה זה נמצא בהרצל?
לפני ר"ה נכנסתי לסניף במיכאל והופתעתי לגלות שהיום זה פסטל בלו
 
הסיפור של החוסר פרגון הוא ממש לא קידישיק....
קידישיק זה הסטנדרט ההגיוני.
הסיפור מתחיל שהכרטיסים ממומשים באלפי שקלים בחנויות כמו גלורי, בנים, טיפטופ, קידס מוד ועוד.
ואז הבעל מסתובב שבור כולו וכל הקהילה מתגייסת לממן לו את המכולת והנעליים והחולצות שלו...

חוסר הפרגון לא מופנה לכל מי שנזקק לעזרה, אלא לתופעה תרבותית של בחירה בחיי צדקה.

כולנו מבינים היטב את המשפחות האברכיות שבהן האמא ממצה את יכולת ההשתכרות שלה, המשפחה חיה בצניעות יחסית, וכשמגיעים חגים יש צורך ממשי בעזרה כדי לסגור את המאזן השנתי. שם כולם מפרגנים, מבינים את הקושי, ואף תורמים בשמחה. (וכן שיקנו סטים יפים בקידישיק, זה ממש המצווה מלכתחילה הכי מהודר שיש)


הבעיה נוצרת מול משפחות שבוחרות לחיות על צדקה כדרך חיים: האמא עובדת שעות קצרות בלבד, הבית משופץ ומפואר (כל שנה כמעט), הכול מתנהל ברמת צריכה גבוהה. קונים מותגים יקרים בקלות ובכמויות, ובמקביל שולחים את הציבור או את קופות הצדקה לממן את המכולת.
בינתיים, אנחנו – שאיננו זכאים לעזרה מפאת ההכנסה הגבוהה יחסית – חוסכים, קונים בסוף עונה, או מזמינים משיין ועלי אקספרס.
ולא זה לא סיפור ספציפי של משפחה אחת או שתיים, ברור לי שכל אחד פה מכיר לפחות שתיים שלוש משפחות בסביבתו שחיות ככה...
זה יוצר פרדוקס: מצד אחד מתפללים יום־יום “אל תצריכני לידי מתנת בשר ודם”, ומצד שני מתרגלים לתרבות של מחיה מכספי צדקה, כולל מותרות כמו בגדי יוקרה.

מחיה – כן. לוקסוס מכספי צדקה – לא.
סליחה... אבל הלכת רחוק....
זה נשמע שמטעינים 10000 ש"ח
בואו לא נגזים ..הולכים קונים סט אחד נחמד בקידישיק במחיר סביר
משאירים לגרביים קישוטי שיער קצת נעליים והופ.... נגמר...

ומי אמר שהכל זה טובה וברכה???
יש גם מתנות חג מהעבודה בכרטיסיםלמשל בעבודה שלי יש אפשרות למתנה או למימוש של 1000 ש"ח שי כארד וזה מה שאני בוחרת

אז שכל אחד יסתכל בכרטיס של עצמו ולא של מי שלידו..
 
איפה זה נמצא בהרצל?
לפני ר"ה נכנסתי לסניף במיכאל והופתעתי לגלות שהיום זה פסטל בלו
בהרצל פינת סוקולוב.
כמה בניינים לפני בנק פאגי
 
אני מתעסקת עם חנות לבגדי ילדים ונערות שלא מקבלת שום כרטיס צדקה - מתנה וכו'
ואם כל זה המחירים עולים למה??? כי אם הייתם יודעים כמה מעלים כל פעם לקונטיינר להביא מחו"ל הייתם מבינים את העלית המחירים.

ואגב מה עוד גורם לעליית המחירים שמתן לב איפה כל החנויות האלו נמצאות??????
היום הכל זה כמעט זה בקניונים שפעם זה לא היה והשכירות כפול ומכופל ומישהו צריך לשלם את זה
למשל קידישיק בהאקרדו אתם יודעים כמה עולה שם שכירות????????


מי זוכר לפני אפילו לא 3 שנים נעל של פפיה עלה 179 ואח"כ 189 ואח"כ 199 ואח"כ 209 ואח"כ????????????
ואח"כ 239!
זה המחיר לצעד ראשון!
 
צדקה ניתנת לפי אמות המידה של המקבל ולא של הנותן
וחבל מאוד, לדעתי, להרוס את טוהר המצווה על ידי בדיקות ודקדוקים...
 
הסיפור של החוסר פרגון הוא ממש לא קידישיק....
קידישיק זה הסטנדרט ההגיוני.
הסיפור מתחיל שהכרטיסים ממומשים באלפי שקלים בחנויות כמו גלורי, בנים, טיפטופ, קידס מוד ועוד.
ואז הבעל מסתובב שבור כולו וכל הקהילה מתגייסת לממן לו את המכולת והנעליים והחולצות שלו...

חוסר הפרגון לא מופנה לכל מי שנזקק לעזרה, אלא לתופעה תרבותית של בחירה בחיי צדקה.

כולנו מבינים היטב את המשפחות האברכיות שבהן האמא ממצה את יכולת ההשתכרות שלה, המשפחה חיה בצניעות יחסית, וכשמגיעים חגים יש צורך ממשי בעזרה כדי לסגור את המאזן השנתי. שם כולם מפרגנים, מבינים את הקושי, ואף תורמים בשמחה. (וכן שיקנו סטים יפים בקידישיק, זה ממש המצווה מלכתחילה הכי מהודר שיש)


הבעיה נוצרת מול משפחות שבוחרות לחיות על צדקה כדרך חיים: האמא עובדת שעות קצרות בלבד, הבית משופץ ומפואר (כל שנה כמעט), הכול מתנהל ברמת צריכה גבוהה. קונים מותגים יקרים בקלות ובכמויות, ובמקביל שולחים את הציבור או את קופות הצדקה לממן את המכולת.
בינתיים, אנחנו – שאיננו זכאים לעזרה מפאת ההכנסה הגבוהה יחסית – חוסכים, קונים בסוף עונה, או מזמינים משיין ועלי אקספרס.
ולא זה לא סיפור ספציפי של משפחה אחת או שתיים, ברור לי שכל אחד פה מכיר לפחות שתיים שלוש משפחות בסביבתו שחיות ככה...
זה יוצר פרדוקס: מצד אחד מתפללים יום־יום “אל תצריכני לידי מתנת בשר ודם”, ומצד שני מתרגלים לתרבות של מחיה מכספי צדקה, כולל מותרות כמו בגדי יוקרה.

מחיה – כן. לוקסוס מכספי צדקה – לא.
כמה שקט נפשי יש לי
שאני תורמת את הצדקה לקופת הצדקה השכונתית
ולא הולכת לחפש אחרי משפחות שקונות כאן ולא כאן ומשפצות פעם בX שנים ולא Y
כשאני אגיע לשמים וישאלו אותי למה תרמתי למשפחת A ש"חיה על כספי צדקה"
אוכל להגיד שקיימתי את מצוות צדקה בהידור לפי "עניי עירך קודמים" ולא לפי מי שנראה לי צריך יותר והתפללתי שהכסף הזה יגיע לידיים נכונות ויעשה בו שימוש ראוי...
ושאת הטענות יפנו לקופה שלא בדקו אחריהם כמו שצריך
 
הסיפור של החוסר פרגון הוא ממש לא קידישיק....
קידישיק זה הסטנדרט ההגיוני.
הסיפור מתחיל שהכרטיסים ממומשים באלפי שקלים בחנויות כמו גלורי, בנים, טיפטופ, קידס מוד ועוד.
ואז הבעל מסתובב שבור כולו וכל הקהילה מתגייסת לממן לו את המכולת והנעליים והחולצות שלו...

חוסר הפרגון לא מופנה לכל מי שנזקק לעזרה, אלא לתופעה תרבותית של בחירה בחיי צדקה.

כולנו מבינים היטב את המשפחות האברכיות שבהן האמא ממצה את יכולת ההשתכרות שלה, המשפחה חיה בצניעות יחסית, וכשמגיעים חגים יש צורך ממשי בעזרה כדי לסגור את המאזן השנתי. שם כולם מפרגנים, מבינים את הקושי, ואף תורמים בשמחה. (וכן שיקנו סטים יפים בקידישיק, זה ממש המצווה מלכתחילה הכי מהודר שיש)


הבעיה נוצרת מול משפחות שבוחרות לחיות על צדקה כדרך חיים: האמא עובדת שעות קצרות בלבד, הבית משופץ ומפואר (כל שנה כמעט), הכול מתנהל ברמת צריכה גבוהה. קונים מותגים יקרים בקלות ובכמויות, ובמקביל שולחים את הציבור או את קופות הצדקה לממן את המכולת.
בינתיים, אנחנו – שאיננו זכאים לעזרה מפאת ההכנסה הגבוהה יחסית – חוסכים, קונים בסוף עונה, או מזמינים משיין ועלי אקספרס.
ולא זה לא סיפור ספציפי של משפחה אחת או שתיים, ברור לי שכל אחד פה מכיר לפחות שתיים שלוש משפחות בסביבתו שחיות ככה...
זה יוצר פרדוקס: מצד אחד מתפללים יום־יום “אל תצריכני לידי מתנת בשר ודם”, ומצד שני מתרגלים לתרבות של מחיה מכספי צדקה, כולל מותרות כמו בגדי יוקרה.

מחיה – כן. לוקסוס מכספי צדקה – לא.
את מכירה מקרוב כאלה משפחות?
כי אני ממש לא!
כל מי שאני מכירה שחיים בדחקות (ולצערי יש בסביבה שלי לא מעט)
זה ממש לא מבחירה,
וזה מרגש אותי לראות את השמחת חג שלהם בחגים עם בגדים חדשים וסטים לכל הילדים
יבורכו התורמים של כל הפרויקטים האלה
 
לטובה וברכה שעליהם דובר פה בעיקר
אין שום קמפיין התרמה כאן, הם מתרימים רק עשירים בחול.
אז די עם התסכול
ממש לא נכון
על כל משפחה שמצטרפת למעגל המשפחות המקבלות הגבאי צריך לארגן איקס משפחות תורמות
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה