כללי קישוט קיר

[tirza10]

אני די חדשה כאן
אם... אני רוצה להתיעץ...
זה אמור להיות קישוט קיר לחדש של יוצעת, פסיכולוגית, אשמח על כל חוות דעת מה יש לשפר?, אולי לעשות בתלת מימד את האותיות? נראה לי שחסר כאן משהו... בקונטרסט?

 

[שרה טירהויז]

אני די חדשה כאן
אם... אני רוצה להתיעץ...
זה אמור להיות קישוט קיר לחדש של יוצעת, פסיכולוגית, אשמח על כל חוות דעת מה יש לשפר?, אולי לעשות בתלת מימד את האותיות? נראה לי שחסר כאן משהו... בקונטרסט?

הגוונים יפים ורגועים
אהבתי מאוד את הטיפוגרפיה

 

[tirza10]

הגונים הם הגונים של החדר כך שזו בררת מחדל

 

[חמש]

עבודה יפייפיה!
דווקא הרוגע משרת את המטרה.

 

[Shia]

יפה ומעניין.

הערה קטנה: לגבי הצבע של הטקסטים, במשפת "בזכות... את פורחת", השתמשת באותו גוון של הרקע, רק כהה יותר.
אני מציע להחליף את הטקסט השחור במשפטים האחרים לפי אותו עיקרון.

 

[איילת שלו]

יפה.
שילוב יפה של הצבעים, גם אם הם לא בבחירה שלך.
בשום אופן לא תלת מימד. זה טוב כך.
אולי בטיפוגרפיה לשחק עוד קצת בעדינות עם הצבעים - להכניס קצת מצבע אחר.
מהעלים של הפרח ששמת ב'את פורחת' - תוכלי לתת אולי נגיעות עדינות במשבצות נוספות

 

[דסי]

סתם שאלה, זה אמור להיות בחדר הפסיכולוגית או בקבלה? כי אם הייתי מטופלת זה היה מפריע לי להתרכז
סקרנית.

 

[naamah]

כיוון מאוד יפה.

לעדן מאוד מאוד את הטיפוגרפיה. לבן עם אופסיטי.
ושכל משפט לא יחרוג מגבולות הריבוע שלו.


היועצת מייעצת רק לנשים?

אגב, המשפט "בזכות הכשלונות את צנועה" נשמע כלעג לרש, במיוחד לאנשים במצב נפשי קשה... אם כבר הייתי כותבת "בזכות הכשלונות את צומחת" או משהו בסגנון.

 

[חמי זלצר]

יפה מאוד

 

[dvdhll]

אני מנסה לדמיין את עצמי יושב בחדר המתנה כזה, מול הקיר או לצדו. הרקע מאוד נעים ומרגיע, אבל הטקסטים, חוששני, גדולים מדי. זה לא פלייר. כל אות פה תתפוס 10-20 ס"מ לפחות.
הייתי מקטין מאוד את הטקסטים בשחור, עד הגבול שכמעט צריך להתאמץ כדי לקרוא אותם, ואת האותיות החצי שקופות לעשות גדולות יותר מהטקסט השחור. אבל כרגע הטקסט עלול פשוט לאיים על הלקוחה.
וכן, עלולות להיות כאלה שיפרשו לא נכון חלק מהטקסטים, שיתפסו אותם כפוגעניים. אנשים לא תמיד במיטבם במקום כזה. זו עוד סיבה טובה להקטין. ואולי לחשוב מחדש על הניסוחים 0שאני משער שהן של הפסיכולוגית).
צריך להגיע למצב שאני מתמקד וקורא את הטקסט פעם אחת, ואחר כך העיצוב רק מזכיר לי אותו. אם אני נאלץ לקרוא אותו כל פעם מחדש, זה כאילו מישהו צועק עליי שוב ושוב את אותו משפט.
הרבה הצלחה!

 

[naamah]

אני מנסה לדמיין את עצמי יושב בחדר המתנה כזה, מול הקיר או לצדו. הרקע מאוד נעים ומרגיע, אבל הטקסטים, חוששני, גדולים מדי. זה לא פלייר. כל אות פה תתפוס 10-20 ס"מ לפחות.
הייתי מקטין מאוד את הטקסטים בשחור, עד הגבול שכמעט צריך להתאמץ כדי לקרוא אותם, ואת האותיות החצי שקופות לעשות גדולות יותר מהטקסט השחור. אבל כרגע הטקסט עלול פשוט לאיים על הלקוחה.
וכן, עלולות להיות כאלה שיפרשו לא נכון חלק מהטקסטים, שיתפסו אותם כפוגעניים. אנשים לא תמיד במיטבם במקום כזה. זו עוד סיבה טובה להקטין. ואולי לחשוב מחדש על הניסוחים 0שאני משער שהן של הפסיכולוגית).
צריך להגיע למצב שאני מתמקד וקורא את הטקסט פעם אחת, ואחר כך העיצוב רק מזכיר לי אותו. אם אני נאלץ לקרוא אותו כל פעם מחדש, זה כאילו מישהו צועק עליי שוב ושוב את אותו משפט.
הרבה הצלחה!

מקובל היום בעיצוב פנים/חלל לעשות שימוש בטיפוגרפיה מוגדלת.
שים לב לשימוש שעשו בטיפוגרפיה בעיצוב המסעדה הזאת:
http://www.blend-it.co.il/projects/shipodei-tzipora/

בעיניי אין סיבה להקטין כי מדובר בקישוט קיר ולא בפלאייר, כמו שאמרת בעצמך, אבל מסכימה שכדאי לעדן ולעשות שיבלטו פחות.

 

[dvdhll]

יש כמה הבדלים: במסעדה אתה יושב ואוכל. אתה עסוק בפעילות אחרת. בחדר המתנה אתה פשוט ממתין, ולטקסטים האלה יש יותר יכולת לפלוש לתוכי שלא בטובתי. ועוד: חדר המתנה קטן בהרבה. ועוד והוא עיקר: הטקסטים במסעדה אינם מנסים לחנך. כשאתה אומר משהו חינוכי תמיד יימצא מישהו שזה דורך לו על יבלת או שתיים או שבעים. היה לי הרבה יותר קל אילו הטקסט היה כולל מילים "נפשיות" בלבד, בלי משפטים: "אושר" "רוגע" "צניעות" "קושי", "כאב", "שמחה". אולי במשחק טיפוגרפי אפשר ליצור את הקשר בין צמדי מושגים "אושר-מאירה" "עצב-אנושיות" וכו'. ככל שאומרים בצורה פחות מפורשת, המסר נקלט יותר עמוק, ומעורר פחות התנגדויות.

 

[naamah]

יש כמה הבדלים: במסעדה אתה יושב ואוכל. אתה עסוק בפעילות אחרת. בחדר המתנה אתה פשוט ממתין, ולטקסטים האלה יש יותר יכולת לפלוש לתוכי שלא בטובתי. ועוד: חדר המתנה קטן בהרבה. ועוד והוא עיקר: הטקסטים במסעדה אינם מנסים לחנך. כשאתה אומר משהו חינוכי תמיד יימצא מישהו שזה דורך לו על יבלת או שתיים או שבעים. היה לי הרבה יותר קל אילו הטקסט היה כולל מילים "נפשיות" בלבד, בלי משפטים: "אושר" "רוגע" "צניעות" "קושי", "כאב", "שמחה". אולי במשחק טיפוגרפי אפשר ליצור את הקשר בין צמדי מושגים "אושר-מאירה" "עצב-אנושיות" וכו'. ככל שאומרים בצורה פחות מפורשת, המסר נקלט יותר עמוק, ומעורר פחות התנגדויות.

אני מסכימה.
לחילופין אפשר להשתמש בציטוטים קצרים מתוך ספרים שרלוונטיים לתחום עם קרדיט למטה, וכך יוצא שהאמירות הן של מישהו אחר ולא של הפסיכולוגית עצמה.

 

[מרגלית10]

אני התלהבתי מאוד מהעומק של הרקעים שמביעים המון!!