קצת סדר:
מבחינת החוק הבינלאומי זכויות היוצרים על הטקסט עצמו פקעו (או ליתר דיוק, מעולם לא חלו, כיון שהחיבור נוצר טרם בא לעולם חוק זכויות יוצרים).
(מבחינה הלכתית יש לדון אם ישנן זכויות קניין רוחני לצאצאי המחבר, אפילו למחבר עצמו...)
אם כי, ניתן להחיל זכויות יוצרים על נגזרת של היצירה המקורית במידה ויש בה "חידוש" מסויים ביחס ליצירה המקורית. למשל,
עימוד מחדש של הטקסט, פיסוק, ניקוד, הוספת מראי מקומות, ההדרה ותיקון שגיאות וכו'.
הדפוס הטיפוסי של ספר התניא הנפוץ כיום (דפוס צילום של הוצאת וילנא ראם תר"ס) אינו עומד באף קריטריון של יצירה מקורית, ולכן הוא קיים בנחלת הכלל. כלומר, אין מי שיכול לטעון כי לו זכויות היוצרים על הטקסט, על ההוצאה, או על המטריצות (הלוחות מהן נעשתה ההדפסה).
הקביעה הזו נכונה במיוחד ביחס לספר התניא, כיון שחסידי חב"ד הקפידו לא לעמד מחדש מאז נקבעה צורתו של הספר בדפוס וילנא הנ"ל. ניתן להסתכן ולומר כי גם ההדפסות החדשות שיצאו זה מקרוב לפי התצורה של דפוס וילנא אינן מוגנות בזכויות יוצרים.
כל הנ"ל להלכה. למעשה, בהוראת הרבי, חסידי חב"ד קיבלו עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם את הבלעדיות של קה"ת להפצת ספרי "נשיאי חב"ד", ועל פיהם יודפס כל 'המשך' וכל 'שיחה'.
אינני בקי במנגנון קבלת האישור להדפסת הוצאה חדשה של ספר התניא (ניתן להתייעץ עם המחברים והמולי"ם של מגוון ביאורי התניא הנפוצים כיום), אבל להבנתי, דרישת הסף היא כנ"ל: היצמדות לתצורה המקורית של הספר, "צורת הדף", ללא שינויים.
הנושאים החמים
