הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הקדמה: ישוב ישבתי בימי חורפי במשך זמן אלול שלם מול ספר "שערי תשובה",
שיננתי וקראתי וזמזמתי והתעמקתי, שעות על גבי שעות.
טכנית הבנתי את הכתוב, אך משהו היה חסר,
סי פעלט אפע'ס.
מוצאי ראש השנה אני יושב במשך שתיים עשרה שעות רצופות,
רכון על שולחן פשוט בבית מדרש חשוך שרק נרות הזיכרון מהבהבות בו,
והיד מתרוצצת על הדף, והשורות מתמלאות.
ובחסדי שמים כל עשרים וארבעת מדרגות התשובה שמביא רבינו יונה,
הלוא הן פרוסים לפניכם במהלך הפרקים הבאים שיועלו במשך החודש הקרוב אי"ה:
פרק א'
שארל הנסיך קם מכורסת הקטיפה המוזהבת שלו, הכניס את רגליו לכפכפי המשי העדינות ופנה לצאת מטרקלין השינה שלו. הוא הניח את ידו על הידית המוזהבת בעלת העיטורים הייחודיים ופתח את דלת העץ המגולפת בעיטורי אריות שואגים תחת שיחי גפנים מסולסלים. הוא הטיב את חרבו עטורת היהלומים על נדנה, והתחיל צועד בפרוזדור. נברשות קריסטל אדירות ממדים השתלשלו מן התקרה הגבוהה והאירו את חלל הפרוזדור באור נוגה. עיניו החומות התרוצצו על תמונות השמן העתיקות בהן ניבטו אליו כל שושלת המלוכה עד אליו. ידו הסיטה תלתל זהוב שובבני ממצחו תוך שהוא מנסה להפך במחשבתו בניסיון להבין את ההוראה התמוהה שמורו האהוב שיגר אליו מאת אביו, המלך.
"בני היקר" ציטט המורה את דברי אביו: "יודע אני כי באחד מן הימים יתעורר בך חשק עז לטעום ולבדוק את היין המשובח אשר במרתפי הארמון. אוסר אני עליך לשתות יין מחוץ לשעות הסעודות! זכור, היין גורם לאיבוד עשתונות". כעת מנסה הוא להבין מה גרוע כל כך אם ינסה הוא לרדת למרתף ויטעם קצת מן היינות המצויים שם. הוא דווקא מחבב את טעמו המתקתק של היין שמוזגים לו המשרתים בעת הסעודות, או במשתאות הרבות המתקיימות בחצר המלך.
הוא החל פוסע בהחלטיות לעבר מרתפי היין. חוצה פרוזדורים ארוכים, עובר על פני אולמות וטרקלינים, מדלג גרמי מדרגות וחולף על פני משרתים עטויי מדים. הוא הגיע לקומת הגינה ופנה לרדת למרתף. שני משרתים קדו לפניו בהכנעה וסייעו בידו לפתוח את דלת העץ הכבדה. הוא צעד כמה צעדים פנימה ונעצר על עומדו כהלום רעם. לעיניו נגלה מרתף היינות האגדי במלוא הדרו. תקרות קמורות נמתחות מעל שורות שורות של חביות יין, נוגעות לא נוגעות בקירות מחופים עץ כהה. בתוך שקעים קטנים החצובים בקירות עומדים נרות בגדלים ונים ומפיצים אור רך בכל רחבי המרתף. בין החביות הכבדות, העשויות עץ אלון עתיק, עמדו שולחנות נמוכים ועליהן כוסות וגביעים בגדלים שונים, ומעל הכל הריח, ריח חריף שנוצר מהרמוניה נפלאה שנוצרה מאלפי סוגי יינות שונים, עלה באפו. הוא נשם נשימה עמוקה, נושם לתוכו ארומה מעודנת של משקאות חריפים המתמזגים עם הקרירות האופיינית למרתף היין.
המראה שבה את נפשו והוא נמשך לחביות היין כבמטה קסם. הוא נטל מאחד השולחנות גביע כרסתני במיוחד וקירב אותו לברז אחת החביות. יין אדום צלול מילא את הגביע עד גדתו. הוא קרב את הגביע לשפתיו ופתח את פיו. לרגע הרחיק את היין ממנו, הזהרתו של אבא צפה ועלתה מולו והוא נרתע לאחוריו. אך רגע נוסף לאחר מכן הוא שב וליקק בלשונו את היין. מימיו לא טעם כזה יין משובח. הוא לגם לגימה, ועוד אחת, ואז הריק את כל תכולת הגביע לגרונו באחת. זה היה ממש גן עדן.
שארל עבר לשורה השנייה, עתה מילא יין צלול כבדולח, יין לבן ועתיק בעל טעם שהיה ערב עליו במיוחד. ראשו הסתחרר לרגע מעוצמת היין, אך הוא המשיך לטור השלישי, והרביעי. בהמשך אף נטש את כוסו ועבר לשתות ישר מן החביות. וכך הלך ונסתחרר, הלך ונשתכר. הוא אף שכח לסגור את ברזי כמה מן החביות, וכשלבו עולץ בקרבו הוא פתח במחול עליז בינות לחביות היין.
המחול הפך לריקוד שיכורים גס והוא פנה לצאת מן המרתף. המשרת אשר בפתח המרתף נבעת מן הטפיחה העזה שנחתה על כתפו המבוהלת. הוא נרתע לאחוריו משראה את הנסיך שיכור כלוט, פורץ בצחוק גס, ועולה בצעדי ריקוד אל גינת הארמון. כובעו האצילי נשמט מראשו, נעליו נשכחו, כנראה במרתף, בגדיו ספוגים ביין. עוד לפני שהבין המשרת את שהתרחש לנגד עיניו, כבר יצא הנסיך אל גינת הבוסתן והחל צווח ומשתולל, מורט שערותיו, מושך בבגדיו ומשרבב לשונו לכל עבר.
יתר המשרתים ניסו לעצור בו, אך הוא נופף בחרבו המבהיקה למולם והמשיך לרקד בינות לעצי הפרי ואגמי המים. הנסיך החליק ונפל, התגלגל על האדמה והתמלא בבוץ ורפש, אך קם והמשיך בריקודו הנלוז.
ובאותה השעה ישב המלך באחת מפינות הבוסתן יחד עם אורחים רמי מעלה. שליטים ורוזנים, פריצים ושרים נכבדים. לפניהם שולחן ערוך בכל טוב, והם יושבים ודנים בעניינים העומדים על הפרק. לפתע הם שומעים קולות שירה פרועים, טפיפות רגליים וזעקות. לעיניהם נגלה מחזה מעורר פלצות. הנסיך ירום הודו, שרוי בשכרותו, הולך ומתנדנד, קופץ ורץ, תוך כדי שהוא צועק, צווח ושר שירי שיכורים.
משהבחין באביו המלך, הוא החל לביישו ולבזותו מול כל הנוכחים. והמלך ואורחיו נבוכו.
המלך קם בחמתו וציווה על משרתיו להעניש את הנסיך שבינתיים נפל על האדמה ושקע בשינה עמוקה מלווה בנחירות עזות. המשרתים הרימוהו ונשאוהו לארמון. הורידו מעליו את בגדי המלוכה והלבישוהו בבגדים פשוטים וגסים. אחר לקחוהו לכרכרה ונסעו לאחת הערים המוזנחות ביותר בממלכה. שם הניחוהו בקרן זווית ומיהרו להסתלק מן המקום.
המשך אי"ה בימים הקרובים.
שערי תשובה: "עתה בינה שמעה זאת, כי הוא עיקר גדול. אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים, כענין שנאמר (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"
שיננתי וקראתי וזמזמתי והתעמקתי, שעות על גבי שעות.
טכנית הבנתי את הכתוב, אך משהו היה חסר,
סי פעלט אפע'ס.
מוצאי ראש השנה אני יושב במשך שתיים עשרה שעות רצופות,
רכון על שולחן פשוט בבית מדרש חשוך שרק נרות הזיכרון מהבהבות בו,
והיד מתרוצצת על הדף, והשורות מתמלאות.
ובחסדי שמים כל עשרים וארבעת מדרגות התשובה שמביא רבינו יונה,
הלוא הן פרוסים לפניכם במהלך הפרקים הבאים שיועלו במשך החודש הקרוב אי"ה:
פרק א'
שארל הנסיך קם מכורסת הקטיפה המוזהבת שלו, הכניס את רגליו לכפכפי המשי העדינות ופנה לצאת מטרקלין השינה שלו. הוא הניח את ידו על הידית המוזהבת בעלת העיטורים הייחודיים ופתח את דלת העץ המגולפת בעיטורי אריות שואגים תחת שיחי גפנים מסולסלים. הוא הטיב את חרבו עטורת היהלומים על נדנה, והתחיל צועד בפרוזדור. נברשות קריסטל אדירות ממדים השתלשלו מן התקרה הגבוהה והאירו את חלל הפרוזדור באור נוגה. עיניו החומות התרוצצו על תמונות השמן העתיקות בהן ניבטו אליו כל שושלת המלוכה עד אליו. ידו הסיטה תלתל זהוב שובבני ממצחו תוך שהוא מנסה להפך במחשבתו בניסיון להבין את ההוראה התמוהה שמורו האהוב שיגר אליו מאת אביו, המלך.
"בני היקר" ציטט המורה את דברי אביו: "יודע אני כי באחד מן הימים יתעורר בך חשק עז לטעום ולבדוק את היין המשובח אשר במרתפי הארמון. אוסר אני עליך לשתות יין מחוץ לשעות הסעודות! זכור, היין גורם לאיבוד עשתונות". כעת מנסה הוא להבין מה גרוע כל כך אם ינסה הוא לרדת למרתף ויטעם קצת מן היינות המצויים שם. הוא דווקא מחבב את טעמו המתקתק של היין שמוזגים לו המשרתים בעת הסעודות, או במשתאות הרבות המתקיימות בחצר המלך.
הוא החל פוסע בהחלטיות לעבר מרתפי היין. חוצה פרוזדורים ארוכים, עובר על פני אולמות וטרקלינים, מדלג גרמי מדרגות וחולף על פני משרתים עטויי מדים. הוא הגיע לקומת הגינה ופנה לרדת למרתף. שני משרתים קדו לפניו בהכנעה וסייעו בידו לפתוח את דלת העץ הכבדה. הוא צעד כמה צעדים פנימה ונעצר על עומדו כהלום רעם. לעיניו נגלה מרתף היינות האגדי במלוא הדרו. תקרות קמורות נמתחות מעל שורות שורות של חביות יין, נוגעות לא נוגעות בקירות מחופים עץ כהה. בתוך שקעים קטנים החצובים בקירות עומדים נרות בגדלים ונים ומפיצים אור רך בכל רחבי המרתף. בין החביות הכבדות, העשויות עץ אלון עתיק, עמדו שולחנות נמוכים ועליהן כוסות וגביעים בגדלים שונים, ומעל הכל הריח, ריח חריף שנוצר מהרמוניה נפלאה שנוצרה מאלפי סוגי יינות שונים, עלה באפו. הוא נשם נשימה עמוקה, נושם לתוכו ארומה מעודנת של משקאות חריפים המתמזגים עם הקרירות האופיינית למרתף היין.
המראה שבה את נפשו והוא נמשך לחביות היין כבמטה קסם. הוא נטל מאחד השולחנות גביע כרסתני במיוחד וקירב אותו לברז אחת החביות. יין אדום צלול מילא את הגביע עד גדתו. הוא קרב את הגביע לשפתיו ופתח את פיו. לרגע הרחיק את היין ממנו, הזהרתו של אבא צפה ועלתה מולו והוא נרתע לאחוריו. אך רגע נוסף לאחר מכן הוא שב וליקק בלשונו את היין. מימיו לא טעם כזה יין משובח. הוא לגם לגימה, ועוד אחת, ואז הריק את כל תכולת הגביע לגרונו באחת. זה היה ממש גן עדן.
שארל עבר לשורה השנייה, עתה מילא יין צלול כבדולח, יין לבן ועתיק בעל טעם שהיה ערב עליו במיוחד. ראשו הסתחרר לרגע מעוצמת היין, אך הוא המשיך לטור השלישי, והרביעי. בהמשך אף נטש את כוסו ועבר לשתות ישר מן החביות. וכך הלך ונסתחרר, הלך ונשתכר. הוא אף שכח לסגור את ברזי כמה מן החביות, וכשלבו עולץ בקרבו הוא פתח במחול עליז בינות לחביות היין.
המחול הפך לריקוד שיכורים גס והוא פנה לצאת מן המרתף. המשרת אשר בפתח המרתף נבעת מן הטפיחה העזה שנחתה על כתפו המבוהלת. הוא נרתע לאחוריו משראה את הנסיך שיכור כלוט, פורץ בצחוק גס, ועולה בצעדי ריקוד אל גינת הארמון. כובעו האצילי נשמט מראשו, נעליו נשכחו, כנראה במרתף, בגדיו ספוגים ביין. עוד לפני שהבין המשרת את שהתרחש לנגד עיניו, כבר יצא הנסיך אל גינת הבוסתן והחל צווח ומשתולל, מורט שערותיו, מושך בבגדיו ומשרבב לשונו לכל עבר.
יתר המשרתים ניסו לעצור בו, אך הוא נופף בחרבו המבהיקה למולם והמשיך לרקד בינות לעצי הפרי ואגמי המים. הנסיך החליק ונפל, התגלגל על האדמה והתמלא בבוץ ורפש, אך קם והמשיך בריקודו הנלוז.
ובאותה השעה ישב המלך באחת מפינות הבוסתן יחד עם אורחים רמי מעלה. שליטים ורוזנים, פריצים ושרים נכבדים. לפניהם שולחן ערוך בכל טוב, והם יושבים ודנים בעניינים העומדים על הפרק. לפתע הם שומעים קולות שירה פרועים, טפיפות רגליים וזעקות. לעיניהם נגלה מחזה מעורר פלצות. הנסיך ירום הודו, שרוי בשכרותו, הולך ומתנדנד, קופץ ורץ, תוך כדי שהוא צועק, צווח ושר שירי שיכורים.
משהבחין באביו המלך, הוא החל לביישו ולבזותו מול כל הנוכחים. והמלך ואורחיו נבוכו.
המלך קם בחמתו וציווה על משרתיו להעניש את הנסיך שבינתיים נפל על האדמה ושקע בשינה עמוקה מלווה בנחירות עזות. המשרתים הרימוהו ונשאוהו לארמון. הורידו מעליו את בגדי המלוכה והלבישוהו בבגדים פשוטים וגסים. אחר לקחוהו לכרכרה ונסעו לאחת הערים המוזנחות ביותר בממלכה. שם הניחוהו בקרן זווית ומיהרו להסתלק מן המקום.
המשך אי"ה בימים הקרובים.
שערי תשובה: "עתה בינה שמעה זאת, כי הוא עיקר גדול. אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים, כענין שנאמר (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"
