פנאי קרוב ככל שתרצי- רותי קפלר

  • הוסף לסימניות
  • #41
  • הוסף לסימניות
  • #42
אוי ואבוי.
זעמתי זעם רב מלווה בדמעות יגון.
למה 'לפרק לדודי את החבילה'???
נו, באמת.
@Ruti Kepler !
אנחנו לא הכרנו אותך ככה!
(אנחנו זה כל המשפחה והידידות)
(ככה זה כל הרשעים יבואו על עונשם)
ובדיוק שבת קודמת התענגתי על שנייה לפני האור מכריכה לכריכה.
כולל כל ההסברים המדעיים אשר בסוף הספר, מבלי להחמיץ אף פרט.
אוף, נו.
סטטיסטיקות או לא.
הם היו טובים מידי בשביל ליפול על הצד הלא נכון של המטבע!
אני אקים וועדת מחאה!

ציטוט משוער מהספר:
גם כשהכל עמד להתפרק, כשגילו הוא ויפהלה שלא כל הנוצץ - כוכב הוא............. וקיבל את ביתו שלו, מתנה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
כולל כל ההסברים המדעיים אשר בסוף הספר, מבלי להחמיץ אף פרט.
רגע רגע. נקודה חשובה.
@Ruti Kepler איזה מושג מדעי את נותנת לפרק הזה?

פרק של שניה אחרי האור בלי מושג מדעי, זה כמו פרק ב'נורמלי האחרון' בלי פסוק...
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
@Ruti Kepler לא חשודה על קיבעון מחשבתי שמרני לכל הדעות, ולכן - כל כך הופתענו.

אם כי בהיגיון, יתכן שבסטטיסטיקה שציינת באשכול המקביל שאין לי הרשאת כתיבה אליו - את צודקת.

(אישית, אני מכירה כמה זוגות שההיכרות נעשתה באופן עצמאי למדי, לרבות מהדור הקודם, והם חיו וחיים בטוב וחלקם כבר ז''ל בשיבה טובה. ומכירה גם אחד שכזה שחי חיי זוועה לצופה מהצד, ולכאורה לא מתגרש מה'מה יאמרו').
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #47
עוד לא קראתי את הסיפורים בגליונות החג
(מחכה לחג עצמו)
אבל מהדיון שעולה פה
ניכר שהקוראים כעסו כי מי שפירק את החבילה היו הזוג שהכירו לא בשידוך וזה סוף בנאלי וכו
אולי זה פשוט סיפור מהחיים, על זוג שניסה ולא הצליח? בלי קשר לרמת הרוחניות/ צורת ההיכרותו וכו
אולי זה מראה על צעד של אומץ, לקיחת אחריות והתמודדות בוגרת?
אולי בנאלי לחשוב שהם יישארו נשואים באושר ועושר?
רק מעלה השערות
אם הסוף המתבקש מצדכם היה שהזוג ישאר נשוי באושר, והסופרת החליטה שלא- אז זה לא כל כך בנאלי בעיני
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
אולי זה מראה על צעד של אומץ, לקיחת אחריות והתמודדות בוגרת?
תקראו את הסיפור.
צד אחד לפחות לא מרגיש ככה.

עריכה:
בלי קשר, לא ברור לי על מה המהומה.
בדיוק כפי שהציבור לא אוהב את הנוהג של אי אלו סופרות להחליק ולעגל את הבעיות שקיימות בצורה השמרנית של הציבור - כך מתבקש גם לנהוג כלפי הצד הפחות שמרני-יותר אאוטסיידרי, ולדעת שכן - לכל צורת חיים יש מחירים וחסרונות.
האם הבחירה הזו שווה או לא?
זה כבר לא עסק של הסופרת או של הסיפור - את התשובה כל קורא מקבל מתוך מנגינת חייו שלו עצמו, ושל צלילי התת-מודע של מוחו.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #49
תקראו את הסיפור.
צד אחד לפחות לא מרגיש ככה.

עריכה:
בלי קשר, לא ברור לי על מה המהומה.
בדיוק כפי שהציבור לא אוהב את הנוהג של אי אלו סופרות להחליק ולעגל את הבעיות שקיימות בצורה השמרנית של הציבור - כך מתבקש גם לנהוג כלפי הצד הפחות שמרני-יותר אאוטסיידרי, ולדעת שכן - לכל צורת חיים יש מחירים וחסרונות.
האם הבחירה הזו שווה או לא?
זה כבר לא עסק של הסופרת או של הסיפור - התשובה כל אחד קורא מקבל מתוך מנגינת חייו שלו עצמו, ושל צלילי התת-מודע של מוחו.
אני אכן מתכננת לקרוא
סתם העליתי תמיהות

ואני מזדהה מאד עם הנכתב
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
בלת"ק
סגנון הכתיבה מזכיר מאוד את שרהל'ה מהנורמלי האחרון...
אני מלקקת את שפתיי בציפיה...
היכונו היכונו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
לא הבנתי.
מי שמתחתן לא בשידוך אחת דתו להתגרש?
רק הציבור החרדי מתחתן בשידוך ואנחנו לא הרוב...
כן מסכימה שזוג חרדי לשעבר מתחתן בלי לבדוק לעומק
מכל מיני סיבות.
או כפי שחושבים הוא יתחתן והכל יפתר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
לא הבנתי.
מי שמתחתן לא בשידוך אחת דתו להתגרש?
רק הציבור החרדי מתחתן בשידוך ואנחנו לא הרוב...
כן מסכימה שזוג חרדי לשעבר מתחתן בלי לבדוק לעומק
מכל מיני סיבות.
או כפי שחושבים הוא יתחתן והכל יפתר.
אני מקווה מאד שלא זו כוונת הסופרת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
לא הבנתי.
מי שמתחתן לא בשידוך אחת דתו להתגרש?
רק הציבור החרדי מתחתן בשידוך ואנחנו לא הרוב...
כן מסכימה שזוג חרדי לשעבר מתחתן בלי לבדוק לעומק
מכל מיני סיבות.
או כפי שחושבים הוא יתחתן והכל יפתר.
ואני לא הבנתי:
יש ויכוח על העובדה שבקרב הציבור מסוגו של דודי - יש סטיסטית יותר מקרי גירושים?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
סוף סוף התחיל סיפור חדש של רותי קפלר בעיתון משפחה (בתוך)
מה אומרים עליו?
נשמע נועז ולא שגרתי..
איזה כיףףףףףף
@Ruti Kepler תודה !!! אין על השנינות והדמויות הנורמליות שלך...

סתם שאלה, למה רק איציק "נתקע" בשידוכים? זאת תופעה הרבה יותר רחבה ....

וגם, למה הפער כזה ענקי בין דמויות שמאוד מאוד חכמות ומשופשפות ובין הטפשוט ואין אף אחד בינוני?? (כמו הפער בין פייגי לבין איידי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
סליחה, על איזה סיפור מדובר?
על החדש "בבתוך"?
קראתי את הפרק ודודי ויפ'לה לא הוזכרו שם,
או שאני טועה.
בבקשה תעשו לי סדר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
ואני לא הבנתי:
יש ויכוח על העובדה שבקרב הציבור מסוגו של דודי - יש סטיסטית יותר מקרי גירושים?!
בציבור הזה יש בהחלט יותר מקרי גירושין.
לא בגלל שהם הכירו לבד.
אלא הסיבה שהביאה אותם להכיר לבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
סליחה, על איזה סיפור מדובר?
על החדש "בבתוך"?
קראתי את הפרק ודודי ויפ'לה לא הוזכרו שם,
או שאני טועה.
בבקשה תעשו לי סדר.
מדובר על סיפור שהתפרסם במוסף הסיפורים של משפחה.
לא על הסיפור החדש בהמשכים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
רגע רגע. נקודה חשובה.
@Ruti Kepler איזה מושג מדעי את נותנת לפרק הזה?

פרק של שניה אחרי האור בלי מושג מדעי, זה כמו פרק ב'נורמלי האחרון' בלי פסוק...
שאלה מצויינת.
אולי כיול מחדש של משהו. תאוצה או התנעה מחדש.

וההתנגדות הציבורית הגורפת לגירושין האלה, היא בעיני תופעה שראויה להיחקר בפני עצמה.
לא אכפת לאנשים שהצדיקים בסיפורים סובלים. אבל רק נוגעים להם בדודי - והם כועסים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
שאלה מצויינת.
אולי כיול מחדש של משהו. תאוצה או התנעה מחדש.

וההתנגדות הציבורית הגורפת לגירושין האלה, היא בעיני תופעה שראויה להיחקר בפני עצמה.
לא אכפת לאנשים שהצדיקים בסיפורים סובלים. אבל רק נוגעים להם בדודי - והם כועסים.
מעניין מה זה הדודי הזה בשבילם.

בסביבה שלי לא אהבו את נחמי. לא הצליחו להתחבר לקשיים או לדמות שלה.
וגדליה? מבקר המדינה בשילחות האלוקים... גם לא דמות מעוררת חיבה.
את דודי כולם אהבו, הוא רק רוצה להיות הוא, לא רוצה להרע.

אם היית עושה הפוך, מספרת על דודי כשלם ושמח עם הגרושים
אבל מתארת את יפהלה ככאובה ומתגעגעת..
לדעתי זה היה פחות מפריע לאנשים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

למען הסדר הטוב-
זאת לא סקירה ספרותית אנליטית וקרה.
המלאי שלי עדיין לא התברך בתכונות הנדרשות הללו, לצערי.

אילו הגיגים. הגיגים נרגשים שנשפכו ובאו בעקבות קריאת הסיפור.
אוהדי רותי קפלר, עולו והיתכנסו דכאן, על מנת לחגוג יחד את היצירה החדשה והיפה הזאת😊
________________________________________________________

הבית | רותי קפלר. התפרסם במוסף סיפורים של עיתון משפחה סוכות תשפ"ו.

בסיפור הקצר מידי הזה - דודי חוזר אלינו.
(למה היא לא פרגנה עוד כמה אלפי מילים? אני בטוחה שמשפחה היו מסכימים!)

הפעם הוא הגיבור. גיבור מריר ועצוב למדי.
וזאת גם התשובה לשאלת המילון דולר: מה נסגר עם דודי ויפהל'ה?
כש-שניה לפני האור הסתיים, הם התנדנדו בהרבה צמתים מסוכנים.

אז כרגע דודי רווק בודד, חי בחדרון קטן בדירת שותפים, מתנדנד בין חייו המודרניים לבין הגעגועים למשפחה ולקהילה.
מעבר להגשה הספרותית היפה, רותי מגישה לנו נושא יחסית חדש ולא מדובר:
חייו של הגרוש החרדי. לא חסרים ספרים על הגרושות, ב"ה, תופעה מבורכת של השנים האחרונות.
הגיע העת הזאת.

בנוסף לדודי, רותי זורקת לקוראים המעולפים מגעגוע פרורי מידע על שאר הדמויות:
אמא של דודי נשארה מרובעת, שמרנית ותקועה. מצער לקרוא את זה, אבל היה צפוי.
נחמי עדיין נחמי, בתוספת תינוקת חדשה וצווחנית, שיירת נשואים חתנים וכלות, ומלאי ילדים בוגרים ועצמאים.
נשמע שהמשפחה הזאת במקום טוב מאוד. מאושרת.
הזוג הצעיר והחמוד מתגורר בנווה צנוברים. כן, הם עברו בסוף (!)
ומה שלום מירי והאוזן המושתלת? מה שלום היחסים בינה לבין גדליה? טוב, אל תגזימו. נשארו כמה סודות לחלום עליהם בלילה.

ונחזור לגיבור סיפורינו.
דודי לא חוזר בתשובה, הוא עדיין דודי.
הוא גם לא מתכנן לחזור, לצערה הרב של אימו.

והוא עדיין בסדר. רותי מכילה את הדרך אותה הוא בחר לחיות. בלי ביקורת ובלי לעג.
אבל-
בגלל המסלול שהוא בחר, הוא נאלץ לספוג את ההשלכות הקלאסיות.
יפהל'ה עוזבת אותו. הוא פוגש את אביטל פעם בשבועיים.
המשפחה המורחבת לא מצליחה לבלוע אותו באמת, והתמיכה שלהם לא מספקת.

הוא בודד.

את גדליה, נחמי וחיה אנחנו פוגשים ברגעים משפחתיים קסומים,
וההשוואה הבלתי נמנעת מעצימה את הבדידות של דודי, על רקע הבחירות של חייו.

אבל תכלס, לוז העניין שלשמו פתחתי את הנושא הזה:

אני חושבת שאת הסיפור הזה גדליה שכח למרקר ולשכוח למערכת להגהה.
היו רגעים שפשוט סגרתי את המוסף והצצתי לכריכה- האם אני קוראת סיפור שנכתב ע"י סופרת חרדית, בהוצאה חרדית?

העניין הוא שלא צונזרו מחשבות. לא צונזרו רגשות. לא צונזרו התרחשויות.

דודי שותה קוקטיילים ובירות בבר במחנה יהודה. דודי מקלל. טוב, הקללות מצונזרות. אבל הבנו את העיקרון טוב מאוד😊
דודי חי בדירת שותפים במגדל בקומה שבע עשרה.
דודי חושב הרבה על יפהל'ה, למרות שהם התגרשו, ועפ"י חוקי הספר החרדי-
ברגע שנתת גט שכחת שהיית נשוי אי פעם, בטח לא לדמות נשית ממשית. ובטח אין לה שם ומטען זיכרונות.

ועל זה רציתי לכתוב.

הסיפור העניק לי רגעים של חוויה ספרותית מענגת. שילוב של כתיבה נדירה, וחיים אמיתיים ומקורקעים.
גיבור הסיפור חווה תהליך של צמיחה מתוך כאב,
אבל הכאב הוא לא התמודדות שטחית ומתוייגת שנוגעת כמו תמיד רק בכותרות ובסטיגמות,
אלא נקודות קטנות ומשמעותיות שפוגשות את חיי הגרוש החרדי, שמאלצות אותו לגדול.
אגב הוא גדל, תודה לקל ותודה לרותי שהשאירה אותנו בטעם טוב.
וזה גם מוסר ההשכל של הסיפור:
הבית. הבית האישי אותו אתה כן יכול להרים, למרות החסר.

יש פה גם קריאת משנה לשאר האנושות, הורים, אחים ואחיות:
שימו לב לסוגיית השהות בשבתות של הגרוש או הגרושה. בודד להם. אתם לגמרי יכולים לעזור בעניין הזה.

_______________________________________________________________

תודה ל

Ruti Kepler@ על סיפור חג מענג. על ההצצה לחיים של דמויות שאהבתי כל כך.

מוזמנים לסחוט את דמו של הסיפור עד תום, לסתור ולבקר. מחכה לקרוא אתכם -
דבר אחד אני יכולה לומר בגנות הספר הזה:
אסור לקנות אותו בימים הנוראים.
אבל זה בדיוק מה שעשיתי בטעותי, ואחרי כמה פרקים ומגוון פרצי צחוק בלתי נשלטים (שסובבו אליי כמה ראשים מופתעים) - הבנתי שעליי לגנוז אותו לימי זמן שמחתנו.
כמובן, הוא לא זכה ללוות אותי לתוכם - כבר בשבת האזינו זכו בני משפחתי להאזין לפרצי צחוק נוספים וכמובן - לציטוטים נבחרים ("אמא, מה כל כך מצחיק??") - וסיימתי אותו עוד לפני ששלושה כוכבים שלחו אותי לימי המעשה המועטים שטרם חג האסיף.
וכמובן - לבלגן המייצג שלנו, שמי ייתן ויהיה אסיף.
***
רותי קפלר, הסופרת והאמא של האמא של הבלגן, מציינת בתודות שהסיפורים לא מבוססים על המשפחה שלה. והיא מציינת שסיפור הספה הקרועה היה באמת, אבל לא מגלה אצל מי.
ובכן, עליי להתוודות כאן: הסיפור הזה התרחש אצלנו, כמעט ככתבו וכלשונו (למעט שינויים ספרותיים פה ושם). רק שאין לי מושג מי הביא אותו לידיעת הסופרת המהוללה, שאיתה לא זכיתי לערוך היכרות אישית...

[ואם אתם מעוניינים לשמוע אנקדוטת המשך לסיפור הנ"ל, מוזמנים לקרוא את הסוגריים:
הספה שלנו ז"ל ירדה לעולמה ליד הפח בערב פסח אחד, לאחר שנוערה היטב מכל מה שהתחבא בחור שלה, כמובן - חור שהגיע עד לקרקיעתה.
ואז, דקות ספורות אחר כך, ילד משתמט מעבודות הפסח, שהעדיף לשבת על החלון, הזעיק אותנו אליו בקריאות.
ולנגד עינינו נגלה המחזה הבא: הספה שלנו, זו שכבר לא יכלה עוד לשמש אותנו, ננשאת בידי שני סודנים גברתנים. אחד מחזיק אותה מקדימה - והשני ראשו מציץ הישר מתוך החור הענק, ומשם הוא סוחב את הספה...]
***
ובכן, באמת אין לי מושג אילו מצלמות נסתרות הציבה רותי בביתנו (בעצם אין סיכוי שזה מה שהיא עשתה - אחד הילדים ודאי כבר היה מוצא את המצלמות הללו ומשחק ו/או מפרק אותן...) - בכל אופן, הזדהיתי מאוד עם הרבה מהתיאורים בספר (גם אם למפלצת שלנו קוראים בשם אחר - אולי יבוא יום ואספר עליה), ובתיאורים אחרים נאנחתי לרווחה, נו, אצלנו זה לא כל כך נורא... (אבל לא את כל מה שנורא אצלנו מצאתי בספר, שתדעו.)
אצלי עדיין מכשפת הסדר מנסה להשתלט על הזירה, מתהדרת בכל מיני שיטות מיסוך צדקניות (על אוזניות שמעבירות שיעור תורה ומעבירות בנחת את הסדר - שמעתם?) אבל היא לומדת להתאזן אט אט.
עד הפעם הבאה שמפלצת הבלגן מחסלת עוד מקלף. או עט. או "אישור לערב כיתה שצריך להביא אותו חתום עד מחר, אמא! אה, ואני גם אמורה להביא מקלף, אנחנו מכינות צ'יפס".
***
אבל בואו נדבר גם על הרגעים שבהם הספר העלה בי דמעות.
לא דמעות צחוק, דמעות התרגשות.
הפרק שמשווה בין מבחן הגמר לבין מבחן החיים, למשל?
דמעות. של הבנת האמת של החיים. שבהם מצוי המבחן האמיתי.
או התובנה הפשוטה לכאורה, על אלה שעומדים מאחורי הבלגן - האוצרות שחנן אותנו ה' ושלא היינו מוותרים עליהם?
לחלוח בעיניים. (טוב, אולי גם כי בדיוק אחד מהאוצרות האלה שוב פילח מעדן מהמקרר, והחל להאכיל בו את עצמו ואת הרצפה. אבל באמת שהוא אוצר מתוק, ולא רק בגלל המעדן הדבוק ללחייו!)
אין ספק - בתוך כל ההומור הרב, רותי לא שכחה להכניס גם את העומק הרגשי ומעבר לו שהיא אלופה בו.
ואני מודה לה גם על כך.
***
ומילה על הכריכה, היצוקה (שוב) באומנות זכוכית:
היא מדהימה ומבטאת לגמרי את מה שהתבקש ממנה (וגם משכה עיניים סקרניות מילדי הבלגן הפרטיים שלי) -
אבל דבר אחד אני לא מבינה: איך אומנות זכוכית כזו יכולה לשרוד בבית של הבלגן??
***
הייתי יכולה להגג כך עוד ועוד, אבל מה לעשות שהעט בדיו עומד להיגמר, והמפלצת הפרטית שלנו בלעה את כל שאר העטים?

(טוב, נו, על מי את עובדת, גברת, כולנו יודעות שאת משתמשת במקלדת...
מפלצת בלגן שלי, את שומעת?? המקלדת שלי, וכל המחובר אליה, היא מחוץ לתחום שלך לגמרי, מובן?
נו, אם המפלצת שלי קלטה את זה - אולי יש סיכוי שהיא תהפוך יום אחד למפלצת סדר, ותייצר לנו ספר המשך ל"אמא של הבלגן"...)




קישור לביקורת האישית שכתבתי על הספר הקודם היצוק בזכוכית:
וכמובן, תיוג של האמא של הספר הזה:
@Ruti Kepler

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה