קשב וריכוז-אולי??

  • הוסף לסימניות
  • #21
בעזר מציון, בבני ברק, נותנים יעוץ בנושאים הללו בטלפון
במקרה של חוסר בהירות כנ"ל,
זה יכול לעזור מאד
(מנסיון אישי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
לגבי גיל האבחון- מכירה מקרוב מקרה שאבחנו וטופל תרופתית ילד בגיל שלוש!
ולא, הוא לא היה מופרע, והגננת שמלאה את השאלון טענה שהוא אחד המוכשרים בגן, אבל בגלל שיש לכך נטייה תורשתית- הבינו שיש לו את הקושי.
כיום הוא בכיתה ב', חרוץ הכיתה ואהוב על החברים. עם טיפול. לרבה אומרים רק אחרי החגים

דווקא טיפול מוקדם (למרות שזה מסובך מבחינת הקופה וכו') מונע התפתחות בעיות התנהגותיות נלוות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אני קצת מרחמת על גילי 2 ועל דומות לה שלא כ"כ יודעות מה לעשות, אבל ברור לי משהו אחד:
אף אחד שענה לך כאן איננו רופא ילדים או נוירולוג. (ומסופקני כמה ידע בתחום החנ"מ יש להם...)
תשאלי אך ורק אנשי מקצוע!!!
תתכן בעית ראיה (כמו מיקוד), תתכן בעית שמיעה (כמו עיבוד שמיעתי שמאוד נפוץ היום), תתכנה בעיות כאלה ואחרות , ויתכן שאין כלום והילד פשוט מפונק!
וגם אם יש בעיה של קשב (נראה יותר ADD כי ציינת שאינו היפר אקטיבי), דעי שיש כמה וכמה נקודות שצריך לסמן עליהן V בכדי שהילד יאובחן כ-ADD.
הרפואה היום מתקדמת מאוד בתחום, וחבל לבזבז זמן וכח נפשי על עצות ושמועות כאלה ואחרות.
כל ילד שונה, ולכן האבחון שונה גם הוא.
בהצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
תיתכן בכלל בעיה של מחסור בברזל שגורם לכל הקשיים הנ"ל ,מניסיון.
לדעתי קודם תפני לרופא
תעשי בדיקות דם אח"כ תפני לתחומים אחרים
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
מצטרפת לחמחם.

כל ילד הוא שונה ובהתאם לכך גם האבחון, ולכן כדאי לך לפנות כדי לקבל אבחנה כי זה תהליך שלוקח זמן!!!!

ואגב, מאבחנים כן מתחת לגיל 6 אך לא נותנים טיפול תרופתי רק מעל לגיל 6.

בהצלחה!

נ.ב יכול להיות שיש לילד ADD (הפרעת קשב- בשונה מהיפראקטיביות שזה ADHD)
ולכן מומלץ מאד לפנות לרופא ילדים שיפנה לנוירולוג במהירות האפשרית כי זה תהליך שלוקח זמן ויפה שעה אחת קודם.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
אם יש לכם או לגננת חשש קל ביותר לגבי תפקוד הילד שלכם לכו לאבחון מיד.
יש כל מיני טיפולים שהם בסל הבריאות עד גיל מסוים אח"כ אתם צריכים לשלם במיטב כספכם עבור הטיפולים הנדרשים
אל תמתינו לתחילת כיתה א' זה מאוחר רק אז להתחיל את הברורים לגבי הצורך בריטלין.

תגיעו לתחילת שנה עם כל המסקנות של כל בעלי המקצוע אבל תנו לילד צ'אנס ללא תרופה, אם יוחלט הוא צריך זה עניין מהיר של אישור סופי של נוירולוג ילדים

תשגיחו על הילד בתחילת הדרך ב - 10 עיניים! יש בעיות תזונה שינוי בהתנהות וגם תופעות לוואי שגורמות לילד עוגמת נפש בחברת ילדים כגון טיקים.
כמובן שאל תהססו לפנות לנוירולוג שלכם עם כל שינוי שאתם רואים אצל הילד.

כאשר תעשו את חשבון העלות תועלת לאחר תקופה המסקנה היא אחת וברורה התרופה מצילה ילדים

הרופאה שטיפלה בנו טרחה להגיד לנו בכל ביקור שצריך להודות לא-לוקים שאנחנו בדור שיש טיפול להפרעות קשב וריכוז וכמה סבל עברו הורים וילדים בשנים עברו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
רק לי זה נשמע שגילי מתארת ילד די רגיל לגילו? (לא מתרכז בדברים שלא מעניינים אותו... תראו לי ילד שמתרכז במה שלא מעניין אותו)
אבל בכל זאת, אם האמא מרגישה שמשהו לא בסדר, אז היא חייבת לגשת לאבחון...
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
נכתב ע"י חמחם;1373069:
אני קצת מרחמת על גילי 2 ועל דומות לה שלא כ"כ יודעות מה לעשות, אבל ברור לי משהו אחד:
אף אחד שענה לך כאן איננו רופא ילדים או נוירולוג. (ומסופקני כמה ידע בתחום החנ"מ יש להם...)
תשאלי אך ורק אנשי מקצוע!!!
תתכן בעית ראיה (כמו מיקוד), תתכן בעית שמיעה (כמו עיבוד שמיעתי שמאוד נפוץ היום), תתכנה בעיות כאלה ואחרות , ויתכן שאין כלום והילד פשוט מפונק!
וגם אם יש בעיה של קשב (נראה יותר ADD כי ציינת שאינו היפר אקטיבי), דעי שיש כמה וכמה נקודות שצריך לסמן עליהן V בכדי שהילד יאובחן כ-ADD.
הרפואה היום מתקדמת מאוד בתחום, וחבל לבזבז זמן וכח נפשי על עצות ושמועות כאלה ואחרות.
כל ילד שונה, ולכן האבחון שונה גם הוא.
בהצלחה.

הבעיה היא, כשלא יודעים מיהם אנשי המקצוע שצריך לפנות אליהם...
אף אחד לא חושב שפרוג הוא תחליף לאבחון מקצועי. אבל כן המקום להכוונה למקום שאליו צריך לגשת בשביל לאבחן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
כבר ציינו קודם. תפנו לעזר מציון והם מפנים לאן שצריך אם צריך.
מניסיון אצלינו.

אגב, הפרעת קשב וריכוז יכולה להתבטא בכל מיני מצבים, ולאו דווקא בהיפראקטביות ופעלתנות יתר.
גם ריכוז יתר עד אי יכולת לשמוע את הסביבה נחשב כהפרעה, לכן יש צורך באיבחון.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שלום וברכה
חלק מהפוסט נוסח כשיתוף ולכן אסתיר אותו כדי לא להכביד

הבן שלי לא אוהב ללכת לחיידר.

כל יום סיבה אחרת.
אני יוצא מוקדם לעבודה, אין לי אפשרות לקחת אותו לחיידר. אשתי רבה איתו והתייאשה
שנה שעברה במצטבר כנראה הוא לא היה חצי שנה בחיידר.

אני מסתכל עליו בשני מבטים

מבט ראשון
קופי שלי

לא משנה מה יהיה לא שמחתי אף פעם ללכת לחיידר.
תמיד הייתי מאויים.
תמיד הרגשתי לא מוצלח בין החברים.
גם בישיבה*2.

הייתי בטוח שזה בגלל ההורים המבוגרים שלי, שלא היו שם אף פעם.
בבן שלי אני תומך מגיל 0.
מעודד מעומק הלב.
מצ'פר.
אבל השבוע נסעתי איתו וניסיתי לספר לו עובדה מעניינת מהגמרא שלמדתי, ומיד נעצמו עיניו ברפיון.
קשה לו.
הוא בכיתה ה' ובן 8+.
מתחיל השנה גמרא.

וכאן מגיעה הזוית השניה
אולי
הפרעת קשב וריכוז.
התור לעוד ארבעה חודשים
יותר נכון, בעוד ארבעה חודשים יחזרו אלינו לקובע תור.
שווה לבדוק באופן פרטי?
איך עושים את זה?
מי מומחה ולא סתם ימרח אותי.
עדיפות למודיעין עילית, אבל גם ירושלים וכדו' לא מופרך.

תודה למי שהגיע עד לפה.
תודה על כל רצון
תמיד הייתי הבלאגניסטית של הבית. שוכחת להחזיר כל דבר למקום, מתעצלת לשים כביסה במתקן, ושונאת לשטוף כלים.

אך לא השאירו לי ברירה אחרת- תמיד אולצתי לשטוף את הררי כלים ולנקות בעצמי אחרי אירוח של כל הנשואים- כי הייתי הקטנה בבית.

תכלס, כעקרת בית- אני בלי הורים שיגערו בי להחזיר דברים למקום. אובחנתי כסובלת מהפרעת קשב וריכוז, ואני מטופלת כמובן.

זיווגים משמיים-
ולבעלי קריטי שהבית ינצוץ. תמיד. אחרת הוא פשוט סובל.

אבללללל אני כל כך מנסה כן לזכור לשים דברים במקום- - - עושה לעצמי כל כך הרבה מבצעים - - -
מנסה לגרום לכמה שפחות בלגן - - - מאלצת את עצמי להשתנות בדם. בכוח וביזע.

ועדיין.
הבית לא נקי. הררי כביסה על המיטות. איבוד שליטה.
ש- כ-ח-ת-י לשים את כוס הקפה הריקה לפח

ש-כ-ח-ת-י להעמיד מכונה :eek:
יש לי הכול !! דפים עם תזכורות, בפלפון, מדבקות זוהרות. . .
נאדה.
הבית בלאגן.

אני לא באה לבקש כאן עצות לשלום בית,
כי ב"ה סיימנו ליווי זוגי ארוך- שהמסקנה הייתה- שלמו את הכסף לעוזרת. אין לכם מה לבוא לייעוץ זוגי.

עוזרת? ? ? ? בעלי טוען שזה פלסטר, שזה דגים במקום חכה. והוא צודק. למה שאני לא אדע בעצמי לשמור על הסדר בבית?? אין לי שום סיכוי להשתנות?

אז תכל'ס אני מחפשת לווי אישי לבית מסודר אני יודעת שיש את נועה שרון ויעל זלץ,

אבל יש להם סרטים/ תוכניות.. זה לא בשבילי. אני לא אצליח להתמיד להסתכל בתוכניות אם אני יודעת שזה מוקלט- - אני פשוט אדחה ואדחה וזה לא ייקרה.

אני צריכה מישהי שתבוא אלי פעם אחת הביתה ותעזור לי לקבוע מקום לכל חפץ.
ואז זום בלייב כל שבוע עם אפשרות להתייעץ לשאול שאלות, אפשרי גם בקבוצה.

אני צריכה מישהי שתתחיל איתי מאפס. יש כזה דבר? אולי מישהי פחות מוכרת מיעל זלץ או נועה שרון שעושה דבר כזה?

זה ממש דחוף.
לא להיום, לאתמול, ללפני שנה. תגידו לי שיש סיכוי להשתנות.
אודה מאוד לכל תגובה/רעיון
בין אבחון לרצון

תשמע, חשוב לי לפני שאספר לך את הסיפור האישי שלי להבהיר לך משהו: אני לא רופא ולא מומחה בכלל, איש רגיל, עם סיפור רגיל. המידע הרפואי שיוזכר כאן, זה מה שהיה איתי, ולכל אחד הסיפור שלו, ואין לראות בדברים מידע רפואי, ובכלל, אף פעם סיפורים הם לא סמך למידע רפואי, רק בכל דבר להתייעץ עם הגורמים המוסמכים לכך.

והאמת שאם אתה חושב על זה, זה הסיפור הגדול של החיים שלי: שהמידע הרפואי עליו הסתמכו לא היה מדויק ומספיק רחב מבחינה מקצועית. אצלי זה עלה ביוקר, בהפסד של הרבה שנים ובחוויית כישלון שהותירה רושם לא פשוט. אז אתה לפחות אל תסמוך על סיפור בשביל להחליט משהו.

הייתי ילד מלא חן ועוד יותר מלא מרץ. אבא שלי תמיד אמר שהוא ישכיר אותי לתחנת הכח בחדרה. מטבע הדברים את אבא זה הצחיק, את המחנכים שלי פחות.

אז תצרף את המרץ שלי בשיעורים בתוספת חוסר היציבות במבחנים, פעם חמישים, פעם מאה, קח עם זה גם את כל המכות שחילקתי, ותקבל מסקנה: ככה אי אפשר להמשיך.

המלמד צלצל איפוא להורי: "נראה לי שלילד שלכם יש הפרעת קשב וריכוז, לא צריך להיבהל, כמוהו יש עוד שישה - שבעה בכיתה, הוא יקח ריטלין לא קרה כלום". והפנה אותנו לרופאת קשב וריכוז לבדיקה.

באנו לרופאה. לכבוד הרופאה לא היה זמן, והיא גם כעסה קצת שאיחרנו. אז היא הביאה לאבא מהר כמה מסמכים שבראשם כתוב "טופס סולם הערכה ע"ש NICHQ ונדרבליט".

למחרת, לקראת סופו של עוד יום מתיש לי ולמחנך, הבאתי ברגע האחרון את המסמך למחנך, הוא סימן מה שסימן בזריזות, והחזיר לי במעטפה סגורה. אחר כך גם אמא ואבא מלאו משהו וחזרנו עם המסמכים לדוקטור 'קשב וריכוז' שהפכה למורה לחשבון וספרה נקודות מהמסמכים שמלאנו ובסוף פסקה: הילד ADHD. הוא צריך סיוע תרופתי.

מאז התחלתי שנים מתמשכות ובלתי נסבלות של ניסוי וטעיה, התחלנו ב'ריטלין', עברנו ל'וויואנט', משם ל'אטנט', אחרי זה 'קונצרטה' ובחזרה ל'ריטלין'- אבל 'אל אי' (שחרור מושהה). כאן זה כתוב בשתי שורות אבל בכל פעם זה תהליך מתמשך של חודשים. ניסיון הסתגלות, עוד ניסיון אחד, הבנה שזה לא טוב ומעבר לתכשיר הרפואי הבא.

וכל החודשים - ואחר כך גם השנים הללו – היו סבל מתמשך לי ולמחנכים שלי, כי לא באמת חדלתי להפריע, כן סבלתי משינויים במצבי הרוח, עצבנות יתר, ומריבות בלתי פוסקות עם כל מי שסבב אותי. המון התפרצויות. זה היה נורא. ולמלמדים לא היה אפילו זכות טענה כי הרי אנחנו בתוך התהליך ועושים את המוטל עלינו.

שלא תבין אותי לא נכון, אני לא מתנגד לריטלין, אני ממש בעד, אבל בעד שזה יעזור, אצלי זה לא עזר. ובעיקר אני בעד מודעות לכך שיש בעיות אחרות ייחודיות שיכולות להראות כמו קשב וריכוז אבל הן לא. וריטלין יכול להזיק ולהחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, חרדה, שגורמת להתפרצויות, שיכולות להיראות כמו קשב וריכוז, רופאת הקשב לא תדע זאת וריטלין עלול להחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, אוטיזם קל, רק פסיכולוג מומחה לאוטיזם ידע לבדוק זאת, אנו עלולים לסגור את העניין עם ריטלין ולחיות שנים עם טעות נוראה.

אז אני ממש תומך בריטלין למי שיש לו הפרעת קשב. פשוט אני יותר תומך בבדיקה יסודית.

נחזור אלי. התגלגלתי משנה לשנה, תוך כדי ניסוי וטעיה של כדורים, סיימתי כיתה ח', התחלתי ישיבה קטנה כשאני הולך על רגל שמאל. אחר כך הפסקתי ללכת. הישיבה פנתה לארגון ביישוב שלנו שעוזר לבחורים, בקשו מהם למצוא לי מקום אחר.

איזה אברך צעיר ונחמד פגש אותי וביקש לפני הכל לשמוע עלי. אמרתי לו שיש לי הפרעת קש"ר, ושאנחנו בודקים מהי התרופה המדויקת עבורי. הוא שאל אותי: מי אמר שאתה 'הפרעת קשב'? אמרתי לו: מה זאת אומרת? אתה לא רואה שאני קופץ? אבל הוא חזר על השאלה: מי אמר? אמרתי לו שהמלמד בכיתה ה' מילא שאלון, והרופאה ספרה.

האמת? הוא היה קצת צעיר וחוצפן. מה אתה ככה מערער על מוסכמות? אבל יש משהו חזק בניצוץ שהיה לו בעיניים שזה שכנע.

בערב הוא צלצל להורים שלי וביקש מהם לנסוע לרחוב הרב שר 3 בבני ברק, שם יושב אדם בשם הרב מיכאל בונצל. ולהתייעץ איתו. הם נסעו, כנראה ידעו למה. אני ידעתי רק כשבאתי. כתוב שם שהוא דוקטור, לא סתם דוקטור אלא פ ס י כ י א ט ר. אותי? הבחור השנון של השיעור? לפסיכיאטר? מה אני קוקו?

אבל אבא ואמא הסבירו לי בסבלנות, שפסיכיאטר זה לא ל"קוקואים" אלא לכל מי שרוצה לעזור לעצמו ברצינות, ואני בהחלט רוצה לעזור לעצמי ברצינות וזקוק לעזרה.

ד"ר בונצל שוחח איתי ועם הורי שעה ארוכה ואחר כך ביקש ממני לכתוב ולצייר ואפילו לשחק. בלב חשבתי "מה, אני בכיתה א'?" אבל התביישתי מאדון בונצל. הוא רק הביט בי ואז פסק: "לבן שלכם אין הפרעת קשב וריכוז".

בום. היינו בהלם. ארבע שנות סבל שהסתיימו פתאום.

הוא הסביר לי שיש לי אימפולסיביות (חוסר יכולת איפוק) קשה מאוד, אבל לא כרוכה בהפרעת קשב וריכוז. נתן לי תרופה זמנית (אוטומקסטין), והמליץ להורים שלי למצוא לי מומחה לאימון אישי בשיטת CBT. שיעזור לי ללמוד להתאפק, ולהפסיק את התרופה.

ההורים שלי הפגישו אותי עם מישהו צדיק, הוא נראה לי גם משגיח או עומד בראשותה של ישיבה, הוא לא למד את השיטה הנ"ל (הוא למד משהו שנקרא "שפר" או מילה דומה), הוא היה בעיקר עם לב גדול והמון ניסיון.

התחלתי להיפגש איתו, הוא לימד אותי עולם שלם שקשור להסתכלות שלי על עצמי, לסטיגמות שהדבקתי לעצמי במשך השנים סתם, ועכשיו הפכתי את הדימיון הזה למציאות עכורה, להפרדה בין בעיות אמיתיות שיש לי לבין בעיות מלאכותיות שאני או אחרים במשך השנים שכנעו אותי שיש לי, ומהם צריך להיפרד בזריזות ובקלילות.

הוא מאוד הפתיע אותי: הוא אמר לי ''אם הבעיה היתה קש"ר, לא הייתי אומר זאת, אבל מאחר שיש אבחון מוסמך שהבעיה שלך היא רק יכולת האיפוק, נוכל יחד לגמור את זה ומהר עם תרופה שנקראת: כח הרצון".

נ.ב. זה רק סיפור. לכותב אין שום מידע מקצועי, לידע מקצועי יש לפנות לגורם מוסמך בלבד.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה