- הוסף לסימניות
- #21
מהכרות שלי עם מספר מוסדות,
הרבה פעמים הקושי הרגשי הגדול ביותר הוא מול ההנהלה.
כאילו המורה נמכר לעבד בעבור שעות התקן ש"קיבל"
מול התלמידות- בכיתה טובה, מקסימה, בוגרת ולומדת: יש נקיפות מצפון- האם אני מלמדת מספיק טוב כמו שמגיע להן? מספיק עקבית? מריצה מספיק את החומר? לא מריצה יותר מדי?
בכיתה שבה יש בעיות משמעת חריגות- קושי יומיומי השרדותי כמעט, מורות יכולות לעבור פגיעות, השפלות וצריך לדעת להיות המבוגר האחראי ולהתנתק רגשית, להרגיע אוירה.
התסכול הגדול כשמגיעים למבחני הגמר ומצד אחד ברוך ה' רואים במוחש את ההתקדמות של הבנות שתפקדו בשיעורים וזה נותן סיפוק רב ותחושת ביטחון.
אבל יש גם את הבנות שכל השנה חגגו ועכשיו הציונים באדמה והכל- כפי שכבר כתבה פה מישהי- באשמת המורה.
הן מבחינת התלמידות, ההנהלה, ההורים, הפיקוח.
בקיצור- היהודים ברוסיה- תמיד הם ההאשמים בכל
סליחה על המרירות
בדרך כלל אני מורה עליזה ונחמדה,
צריך לפתוח אשכול מאזן שכותרתו:
"למה את ממשיכה להיות מורה?"
(מבטיחה לכם שבדור של היום רוב העובדות בהוראה לא עובדות מכח האינרציה, הן חייבות להחליט כל שנה, כל חודש, כל יום שהן ממשיכות בחינוך. מי שלא- לא שורדת.)
הרבה פעמים הקושי הרגשי הגדול ביותר הוא מול ההנהלה.
כאילו המורה נמכר לעבד בעבור שעות התקן ש"קיבל"
מול התלמידות- בכיתה טובה, מקסימה, בוגרת ולומדת: יש נקיפות מצפון- האם אני מלמדת מספיק טוב כמו שמגיע להן? מספיק עקבית? מריצה מספיק את החומר? לא מריצה יותר מדי?
בכיתה שבה יש בעיות משמעת חריגות- קושי יומיומי השרדותי כמעט, מורות יכולות לעבור פגיעות, השפלות וצריך לדעת להיות המבוגר האחראי ולהתנתק רגשית, להרגיע אוירה.
התסכול הגדול כשמגיעים למבחני הגמר ומצד אחד ברוך ה' רואים במוחש את ההתקדמות של הבנות שתפקדו בשיעורים וזה נותן סיפוק רב ותחושת ביטחון.
אבל יש גם את הבנות שכל השנה חגגו ועכשיו הציונים באדמה והכל- כפי שכבר כתבה פה מישהי- באשמת המורה.
הן מבחינת התלמידות, ההנהלה, ההורים, הפיקוח.
בקיצור- היהודים ברוסיה- תמיד הם ההאשמים בכל
סליחה על המרירות
בדרך כלל אני מורה עליזה ונחמדה,
צריך לפתוח אשכול מאזן שכותרתו:
"למה את ממשיכה להיות מורה?"
(מבטיחה לכם שבדור של היום רוב העובדות בהוראה לא עובדות מכח האינרציה, הן חייבות להחליט כל שנה, כל חודש, כל יום שהן ממשיכות בחינוך. מי שלא- לא שורדת.)
הנושאים החמים