שיתוף - לביקורת קשקשתי את זה פעם

הירשם עכשיו!
נכתב ע"י א. פרי:
פעם חשבתי
שאני יכולה
שאני נורמלית
ושאני בסדר

היום אני מבינה
שאני לא יכולה
אני לא נורמלית
וזה בסדר
לחצ/י כדי להרחיב...
יווו משהו דומה:

מֻתָּר לָךְ לְסַפֵּר שֶׁהִיא צָעֲקָה לָמוּת

אַתְּ רַשָּׁאִית לְגַלּוֹת שֶׁהִיא חַיָּה בְּג'וּנְגֶל עַצְמָהּ

שְׂפָתַיִךְ יְכוֹלוֹת לְשַׂרְטֵט בִּשְׁמָהּ מְחִילָה

זֶה בְּסֵדֶר.

כָּל עוֹד הֵם לֹא יוֹדְעִים שֶׁהִיא אַתְּ.

וְאָז

גַּם אָז

זֶה בְּסֵדֶר
 
כמו ילד קטן , על יד דוכן , עושה קצת בלגן , אך חיבוק איתן , על הספקטרום כמובן , מובן .

כמו זוג נרגש, עובר חדש , הזמן הקרוב מוקדש, לבן קודם ,המנומש , שיהיה השינוי פחות מורגש

כמו תינקת בריאה, אמא זהירה, למטפלת מביאה, משחה מרגיעה , התפרחת בטיטול היא די מהירה...

כמו דפיקה בדלת , אפשר את תפארת?! , מצטערת , לא מרגישה טוב הגברת ,

כמו מפגש, פיצה על מגש , התאכל ?התיגש? לא נעים המרגש , חלבי אסור ממש , תחליף והתנצלות מיד יוגש

כמוהם מתמיה , אי קיו גבוה , לשאלה מיד יצביע , קולו בשירה ישפיע אך לא מאורגן ,

לשבת הרבה לא מוכן , ראשו לפעמים בבכי יורכן ,

על שעורי בית לא ירכן , אולי ירוץ לקנות גלידה בדוכן. הוא לא מאובחן..

האם גם הוא מוגן??




קטע שנכתב בדם ודמע. יש למישהו סוף? ,
באמת זו התחושה אולי אפשר למצוא אפיק מחשבה חדש..
 
נכתב ע"י -חיה-:
ומה אם השירים
יפסיקו לזרום לי
מהאצבעות

ומה אם ידיי ישכחו
איך לתמלל לי את המוח

ואם לא אדע לשורר
לכתוב ולשרטט

לחרוז ולתאר
לטלטל ולהרגיע
לחרוט חזק
את ליבי על הדף
לחצ/י כדי להרחיב...
אח... יפהפה.
מזכיר שיר שאיבדתי פעם...

נכתב ע"י AUVI:
הו, זה יפה!

אני רואה שזה חשש קיומי שאינו נחלתי הפרטית...
לחצ/י כדי להרחיב...
קיומי, אמרת. אצל כל מי שזה קיים אצלו, לדעתי האישית.
 
איך הלב שלך יפה עכשיו.
כן דווקא כאן בחיפוש הזה.
אחרי משהו
לא מוגדר
כן מוגדר
לא ברור כן ברור,
איך הלב שלך יפה דווקא בגלל זה
בגלל השאלה שאין לה תמיד תשובה
בגלל התשובה שהיא לא תמיד מספיקה
בגלל הרעב ובגלל הצמא
בדיוק בגלל כל זה
בגלל כל השאלות התשובות, המבוכים והמסלולים ברשת ובכל מקום,
בחיפוש שאין סופי לו
לבקש
אחרי הכל
מהכל
קשר, עניין, מיצוי, שמחה, כבוד, הצלחה, בטחון, רוגע, שלווה אושר
שזה אולי רק בעצם,

אהבה?

איך הלב שלך יפה כל כך
 
הַיָּמִים אֲרֻכִּים, מוּזָרִים
יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים
וְכָל מַשְׁגִּיחַ קָטָן יֹאמַר
לְכָל אֶחָד יֵשׁ אֵיזֶה מֵצַר
אוֹ שְׁנַיִם
וְהוּא עוֹמֵד בֵּינֵיהֶם
מֵעָלָיו שָׁמַיִם
עֲדַיִן
כִּי לִפְעָמִים
הַכִּוּוּן לַיְּצִיאָה
הוּא בִּכְלָל לְמַעְלָה
לְשֹׁרֶשׁ הַבְּרִיאָה
דַּע מֵאַיִן בָּאתָ
וּזְכֹר אֶת הַמַּטָּרָה
אַתָּה אָמְנָם לְמַטָּה
בְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה
וְגַם מֵאֲחוֹרֵי הַדְּבָרִים
וְעָמֹק בְּלִבְּכֶם
בְּוַדַּאי הוּא שָׁם
לְנַחֵם
 
אבא,
קשה לי המתח
השטח
המפורז,
שלא שייך לי
ולא לאף אחד.
קשה לי
כשאין בי
שום דבר
מיוחד.
קשה לי
לפרוח
למרוח
חיוך חביב
על פנים.
קשה לי להיות
מי שרצית
מי שציווית
מי שקיווית
שאשמור
ואגמור
ואפנים.
קשה לי
לוותר
לא לקטר
פשוט כך.
קשה לי
להיות שלך
כשכלום לא שלי
כי הכל פתאום נלקח.
 
לו רק היו לי כנפיים
ואינספור, אינספור כוכבים
והייתי נוסקת עוד מעלה
בשבילים של חלב, מרהיבים

לו היה לי טוב ארץ מצריים
אוצרות לאלפי רבבה
וכל חלום היה מתגשם לי
וחיי רצופים אהבה

אזי הייתי רוצה עוד. ולא. זה לא היה תלוי בי.

ולו הייתי אני טובת עין
זוהרת כנוגה בחצות
והיו יקרים לי חוקיך
ושוחרת תורה ומצוות

לו הייתה בי יראת השמיים
לו הייתי גאווה לביתי
לו הייתי מלאה כרימון
במעשים של כבוד אמיתי

אזי הייתי רוצה עוד. ולא היה הדבר תלוי אלא בי.
 
נכתב ע"י שרהלה לנציצקי:
לו רק היו לי כנפיים
ואינספור, אינספור כוכבים
והייתי נוסקת עוד מעלה
בשבילים של חלב, מרהיבים

לו היה לי טוב ארץ מצריים
אוצרות לאלפי רבבה
וכל חלום היה מתגשם לי
וחיי רצופים אהבה

אזי הייתי רוצה עוד. ולא. זה לא היה תלוי בי.

ולו הייתי אני טובת עין
זוהרת כנוגה בחצות
והיו יקרים לי חוקיך
ושוחרת תורה ומצוות

לו הייתה בי יראת השמיים
לו הייתי גאווה לביתי
לו הייתי מלאה כרימון
במעשים של כבוד אמיתי

אזי הייתי רוצה עוד. ולא היה הדבר תלוי אלא בי.
לחצ/י כדי להרחיב...
אדיר!
בעיניי שווה אשכול בפני עצמו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.
למעלה