שיתוף - לביקורת רגע האמת.

  • הוסף לסימניות
  • #1
ב"ה

-שמואל, אני חושבת שהגיע הרגע.

-רוחמה, על מה את מדברת? איזה רגע הגיע? לא ידוע לי על שום דבר שאנחנו מצפים לו.

-אני מתכוונת לרגע האמת.

-רגע האמת? את רצינית? אולי תסבירי את עצמך?

-אוקיי, אנחנו צריכים להצטייד.

-רוחמה, ידעתי שזה יבוא, כמה כסף את צריכה?

-יופי, אני שמחה שאתה מבין וזורם איתי, אז ככה, אני אשמח לקנות בערך 10 ק"ג אורז, ב"יש" יש שקי אורז ענקיים של 5 ק"ג, אז 2 שקים בסך הכל.

-כן, אבל רוחמה, תחשבי רגע, אם לא יהיה גז, איך תבשלי את האורז?

-נכון חשבתי על זה, אבל קודם כל אני מאמינה שרוב הזמן יהיה גז, ויש לי עוד אופציה, אני אקנה גם כמה ק"ג בורגול, בורגול אפשר להשרות במים חצי שעה, והוא מוכן.

-ומה תעשי עוד מעט ערב פסח, מה תעשי עם כל הכמות של הבורגול?

-תראה, אנחנו צריכים לעבור את החודשים הקרובים, אני לא יכולה לחשוב יותר מידי קדימה.

פנסים נטענים, טעונים יש לי כבר ארבע, מספיק ל16 שעות.

נרות, ונרות נשמה קניתי סטוק.

מטענים ניידים יש לי שלוש, כולם טעונים.

-רגע, יש לך מטען טעון? אפשר אחד, אני ממש אשמח.

-לא ולא, שמואל, אני גם החבאתי אותם ליתר ביטחון.

-אבל, רוחמה, אם לא יהיה חשמל אז גם מי שתרצי להתקשר אליו יהיה מנותק קשר.

-ואם תצטרך עזרה רפואית? או עזרה נפשית? אולי תזדקק לארגון חרום והצלה?

יכול להיות שהמערכת הציבורית תהיה מגובה על ידי גנרטורים.

אגב, גנרטור, יש באלפיים, מחזיק ארבע שעות, ביררתי כבר, צריך גם לקנות סולר בתחנת דלק.

-או קיי, הבנתי את צריכה לעשות קניה לחודשיים, כזאת שאף פעם לא ערכנו, כי אנחנו חיים את החודש, בנוסף את צריכה כסף לכמה מוצרים שמיועדים לשעת חירום, כמו נורות חירום, גנרטור, סולר, תנור גז, פתיליה.

-יפה מאוד, אם תיזכר בעוד משהו אז תגיד.

-רוחמה, אני חושב שאנחנו נצטרך מחסן כדי לאכסן את כל הציוד הזה.

-בסדר, שמואל, אפשר לשכור מחסן פה ברחוב.

-אז אנחנו מדברים על שכירות של מחסן, קרוב כדי שיהיה נגיש במקרה של נפילת חשמל, קווי פלאפון, במקרה של אזעקות וכן הלאה.

-כן.

-ומאיפה נראה לך אני יגייס כזה סכום? את מבינה שמדובר על מספר של חמש ספרות.

-ככה זה שמואל, מלחמה, אין ברירה, הרי אתה לא רוצה למצוא את עצמך יושב בחושך ללא מזון, מה תעשה אז?

-ומה עושים כולם?

-תראה שמואל, אני לא אתפלא אם כהן ידפקו אצלינו לבקש אורז, ושיחה בפלאפון וכמה נרות.

-אז אולי, רוחמה נתחלף, נצלצל אצל כהן בפעמון.

-השתגעת?

נראה לך שאפשר לסמוך על השכנים?

אני קונה אקסטרה כדי שיהיה להם גם כן.

-טוב, אני מבין שאין ברירה, אני אצטרך לפנות לכהן יש להם גמ"ח, אני אסביר להם שמדובר במצב חירום.

-רוחמה, הנה יש לי את הסכום, מקווה שתשתמשי בו באופן נבון.

-כן, ברור, חשוב מאוד להיערך לכל תרחיש.

-ואל תשכחי לקנות גם קוקה קולה, אני לא אסתדר בלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הנה הפנסים הנטענים ששמואל קנה:
IMG_7295.JPG
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

ב"ה
הסבלנות שלי בימים כאלה?
לא קצרה… היא כבר יצאה לחל"ת.
יש מלחמה.
וזה משנה הכל.
דברים שפעם הייתי מדלגת עליהם באצילות נפש,
היום מקבלים זום אין, סלואו מושן, וקריינות דרמטית.
נגיד יוסי.
"יוסי, תוציא את הפח."
משפט פשוט, נכון?
רק שהוא כבר עבר אבולוציה:
בקשה → תזכורת → בקשה נרגשת → נאום מוטיבציה → איום מרומז → קבלה בשתיקה → הדחקה → ואז…
אזעקה.
עכשיו שימו לב לתזמון המושלם:
בדיוק כשהוא כבר כן קם עם השקית ביד,
בום.
אזעקה.
כאילו יש שם מישהו עם סטופר:
"אה, הוא זז? עכשיו! עכשיו תפעיל!"
ואז קורה הדבר הבלתי נסלח:
יוסי מניח את השקית בסלון.
לא בצד.
לא במטבח.
בסלון.
והיא… מטפטפת.
וזהו.
נגמרה המלחמה.
עכשיו זה אישי.
אני עומדת שם,
ומנהלת שיחה פנימית:
יש מלחמה.
אנשים במקלטים.
צריך פרופורציות.
אבל מצד שני,
יש טפטוף.
ואני שואלת את עצמי:
מה יותר חמור?
מצב ביטחוני?
או רוטב זבל על הרצפה?
(התשובה ברורה. אל תיתממו.)
ואם כבר פרופורציות,
מנחם היה צריך לכתוב פתק איחור.
כותב:
"ממד"
בלי מרכאות.
בלי גרשיים.
בלי כלום.
סתם ממד.
כמו אדם בלי עברית.
ואני קולטת:
אני היחידה במדינה שעוד נלחמת על סימני פיסוק.
כולם במלחמה.
ואני?
במלחמה על המרכאות.
ואז אומרים לי:
"נו, מה את רוצה? יש מלחמה."
נכון.
יש מלחמה.
אבל תגידו,
במלחמה לא משתמשים בפח?
לא מטפטפים?
לא שמים גרשיים?!
אתמול ניסיתי לצאת לקניות.
כלומר, תכננתי.
יצאתי.
חזרתי.
התלבטתי.
נשמעה התרעה.
חזרתי שוב.
בסוף נשארתי בבית עם רשימת קניות ותחושת הישג.
אבל בדרך,
העולם?
כרגיל.
פארק מלא.
חנויות מפוצצות.
אנשים עם עגלות כאילו אין מחר,
ואני מסתכלת סביב,
וחושבת:
רגע…
אולי אני היחידה שקלטה?
אולי יש הודעה שכולם קיבלו ורק אני לא?
"אין מלחמה. סתם ניסוי כלים. המשיכו כרגיל."
ואני?
עומדת שם עם עיניים פעורות,
ומוכנה לצעוק:
"סליחה! יש אזעקות! יש מציאות! קורה משהו!"
אבל אף אחד לא עוצר.
כולם ממשיכים.
ואז הבנתי.
לא שאני היחידה הנורמלית.
אני היחידה שעדיין מתרגשת מהנורמליות.
והכי גרוע?
שגיליתי שאני פראיירית.
לא פראיירית של כסף.
לא של זמן.
פראיירית של מציאות.
מאמינה למה שקורה.
לוקחת ברצינות אזעקה.
מתרגשת מטפטוף.
נפגעת מחוסר מרכאות.
בקיצור,
אם יש תואר חדש בארץ,
אני זכיתי בו בהצטיינות:
פראיירית רשמית לענייני "יש מלחמה באמת".
תעודה בדרך.
עם גרשיים.
ברור.
שיתוף - לביקורת פריקוולים
פריקוול לסיפור דו"ח הועדה הרובוטית
מטה האו"ם 2125
"רבותי" הכריז מזכ"ל האו"ם "אני מתכבד בזאת להכריז על היצירה הגדולה ביותר שהמציא האדם אי-פעם הועדה הרובוטית העליונה ,תפקיד הועדה יהיה לפתור סכסוכים לנהל משברים ובקיצור להפוך את העולם למקום שנעים לחיות בו, רבותי תם עידן הסבל הטרור והמלחמות מעתה פנינו מופנות קדימה"
...​
אריק ג'ו וארנס ,ג'רי סיילרין ,הארי הרילסון ,דיק דרסטין וביל ריינדר לא ויתרו על המפגש השבועי כמידי שבוע בשבוע התכנסה החבורה סביב שולחן העץ הכבד שבביתו של וארנס "שמעת את החדשות האחרונות אריק ג'ו?" שאל הרילסון
"שמעתי בהחלט" השיב וארנס "ואני אומר לכם ההמצאה הזאת עוד תפרוש את העולם כולו תחת רגלינו"
"כיצד אריק?" הקשה סיילרין
"עוד תראו" השיב וארנס "אנו נהיה מלכי האנושות"
"ואני" אמר דרסטין "יש לי תחושה שההמצאה הזאת תביא עלינו את סופנו"
...​
"שמעת את החדשות האחרונות שמואל?" שאל וילי רובינסון את הרב שמואל רובין
"שמעתי בהחלט וילי" השיב הרב רובין "ואני אומר לך הבני-אדם עוד יתחרטו על הרגע שעלתה ההצעה הארורה הזאת"
"מדוע שמואל?" הקשה רובינסון
"עוד תראה וילי" השיב הרב רובין "ההחלטה של הבני אדם להפקיד את חייהם בידי מכונת מתכת חסרת מצפון ומוסר היא ההחלטה ההרת אסון ביותר בתולדות האנושות"

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה