רוצה לדעת את החוק בענין עובד-מעביד

  • הוסף לסימניות
  • #21
יש לשאול רב לפני כל פניה למשרד התעסוקה! יתכן שעלייך קודם לתבוע אותם בבית דין ור לאחר אישור בית הדין לפנות למשרד התעסורה. כיון שמשרד התעסוקה במקרים מוצדקים פותח בהליך משפטי- ופניה לשם כמוה כפניה לערכאות. מובן, שיש מקרים שהרבנים מתירים מיד לפנות אליהם
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
קצת מכירה את החוק ונראה לי שכדאי לך לפנות לעו"ד טוב. יש לך הרבה על מה לתבוע אותם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
היום הייתה לי שיחה עם המנהלת שלי, זה נראה לכם הוגן שאני, בתור אמא, אסור שהנייד יהיה על השולחן כדי שאהיה רגועה אם מישהו מתקשר אלי לגביהם, ולא מאפשרים לי?

הנייד חייב להיות על השתק בתוך התיק ואסור לי לענות או לראות אם יש לי שיחות חשובות, מה החוק אומר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
נכתב ע"י שושיה;1351482:
היום הייתה לי שיחה עם המנהלת שלי, זה נראה לכם הוגן שאני, בתור אמא, אסור שהנייד יהיה על השולחן כדי שאהיה רגועה אם מישהו מתקשר אלי לגביהם, ולא מאפשרים לי?

הנייד חייב להיות על השתק בתוך התיק ואסור לי לענות או לראות אם יש לי שיחות חשובות, מה החוק אומר?

ברמת העיקרון - אפשר להבין את המנהלת,
את לא אמורה לנהל את הבית בשלט רחוק מהעבודה.
את אמורה למצוא סידור הגון לילדים כך שתדעי שהכל בסדר גם כשאת לא בשטח - כמובן שבעבודה יש טל' למקרים דחופים. לא אמור להיות צורך במכשיר אישי בשעות העבודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
נכתב ע"י mig;1351560:
ברמת העיקרון - אפשר להבין את המנהלת,
את לא אמורה לנהל את הבית בשלט רחוק מהעבודה.
את אמורה למצוא סידור הגון לילדים כך שתדעי שהכל בסדר גם כשאת לא בשטח - כמובן שבעבודה יש טל' למקרים דחופים. לא אמור להיות צורך במכשיר אישי בשעות העבודה.

ברור שלא ניהול הבית בשלט רחוק, הייתי בתהליך גמילה עם בני למשל, לדעתי זה מקרה דחוף מספיק כדי ליצור איתי קשר.

עדיין, אני חושבת שזה לגיטימי ביותר שהנייד נמצא על השולחן ולפחות אדע שחיפשו אותי.

אגב, במקרים בהם אני לא חשה בטוב, הם לא משחררים.

מה הכוונה?
יום אחד היתה לי דלקת גרון חריפה, הגרון כאב לי מאוד עד שלא יכולתי כלל לשוחח עם הלקוחות אחרי מאמצים של כמה שעות, פניתי למנהלת שלי ואמרתי לה שאני לא יכולה לשוחח, פשוט לא מסוגלת, היא הורתה לי לקחת משכך כאבים, אחרי שלושת רבעי שעה לא היתה שום השפעה, פניתי אליה שוב, שאני פשוט לא יכולה ואני מתחילה להצטרד, היא הורתה לי לקחת עוד משכך.

אמרתי לה שאולי היא לא מודעת, אבל מסוכן לקחת שני משככי כאבים חזקים בהפרש זמן כ"כ קצר.

היא אמרה שאנסה להתגבר, לא הצלחתי, הרגשתי שעוד מעט אני משתגעת, באתי אליה ואמרתי לה חד משמעית- יקירתי, אני חולה, ראי זאת כאילו אבדתי את ההכרה, אני הולכת עכשיו תתחשבני אח"כ עם הרופא שלי, והלכתי.

ביום חמישי האחרון, עקב וירוס קשה שתקף אותי במשך השבוע ונאלצתי לרוץ לשרותים לעיתים קרובות, ראו לעיל את הנא' לגבי הנושא של שרותים...
הגעתי למצב שכל חמש דק' נאלצתי לרוץ...
ניגשתי לאחמ"ש ושחתי לו שאינני מרגישה טוב ניום רא' וכעת המצב הורע, מוטב שאשוב לביתי.

הא הפנה אותי לאחד ממנהלי הצוותים (המנהלת שלי השתעלה בצהריים, אז לקחה חופשת מחלה:cool:...)
ניגשתי אליו ואמרתי שאני לא מרגישה טוב וכעת זה יותר גרוע ואם אוכל לחזור הביתה.. (נותרו עוד כשעה וחצי לסיום משמרת) הוא אמר לי לשתות מים ולראות מה יקרה.

התפרצתי עליו ואמרתי לו-ביום ראשון שתיתי כוס מים ונשארתי ביום שני שתיתי כוס מים ונשארתי יום שלישי כנ"ל רביעי כנ"ל.
צר לי, תרופת הפלא לא הועילה לי עתה. אני מוכרחה לחזור הביתה והלכתי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נכתב ע"י שושיה;1351607:
ברור שלא ניהול הבית בשלט רחוק, הייתי בתהליך גמילה עם בני למשל, לדעתי זה מקרה דחוף מספיק כדי ליצור איתי קשר.

עדיין, אני חושבת שזה לגיטימי ביותר שהנייד נמצא על השולחן ולפחות אדע שחיפשו אותי.

אגב, במקרים בהם אני לא חשה בטוב, הם לא משחררים.

מה הכוונה?
יום אחד היתה לי דלקת גרון חריפה, הגרון כאב לי מאוד עד שלא יכולתי כלל לשוחח עם הלקוחות אחרי מאמצים של כמה שעות, פניתי למנהלת שלי ואמרתי לה שאני לא יכולה לשוחח, פשוט לא מסוגלת, היא הורתה לי לקחת משכך כאבים, אחרי שלושת רבעי שעה לא היתה שום השפעה, פניתי אליה שוב, שאני פשוט לא יכולה ואני מתחילה להצטרד, היא הורתה לי לקחת עוד משכך.

אמרתי לה שאולי היא לא מודעת, אבל מסוכן לקחת שני משככי כאבים חזקים בהפרש זמן כ"כ קצר.

היא אמרה שאנסה להתגבר, לא הצלחתי, הרגשתי שעוד מעט אני משתגעת, באתי אליה ואמרתי לה חד משמעית- יקירתי, אני חולה, ראי זאת כאילו אבדתי את ההכרה, אני הולכת עכשיו תתחשבני אח"כ עם הרופא שלי, והלכתי.

ביום חמישי האחרון, עקב וירוס קשה שתקף אותי במשך השבוע ונאלצתי לרוץ לשרותים לעיתים קרובות, ראו לעיל את הנא' לגבי הנושא של שרותים...
הגעתי למצב שכל חמש דק' נאלצתי לרוץ...
ניגשתי לאחמ"ש ושחתי לו שאינני מרגישה טוב ניום רא' וכעת המצב הורע, מוטב שאשוב לביתי.

הא הפנה אותי לאחד ממנהלי הצוותים (המנהלת שלי השתעלה בצהריים, אז לקחה חופשת מחלה:cool:...)
ניגשתי אליו ואמרתי שאני לא מרגישה טוב וכעת זה יותר גרוע ואם אוכל לחזור הביתה.. (נותרו עוד כשעה וחצי לסיום משמרת) הוא אמר לי לשתות מים ולראות מה יקרה.

התפרצתי עליו ואמרתי לו-ביום ראשון שתיתי כוס מים ונשארתי ביום שני שתיתי כוס מים ונשארתי יום שלישי כנ"ל רביעי כנ"ל.
צר לי, תרופת הפלא לא הועילה לי עתה. אני מוכרחה לחזור הביתה והלכתי...

נתקלעתי בכמה מתווכים כאילו מהחברה בו את עובדת, תגידי, מאיפה הם מקריצים אותם?! נראה שעוברים קורס...
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
לא נעים אבל זה נשמע כמו גנון ממוצע לגיל הרך...

מה זה לבקש רשות ללכת לשירותים? יש כזה דבר במקום שאמור להיות נורמטיבי במדינה די נורמטיבית (טוב, נסחפתי. בסדר.) בשנת 2014??
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
זוועה מהלכת,
אם את עובדת במכירות/שרות לקוחות תעזבי אותם
יש להם תחליפים,
וכמובן תשאירי נקמה מתוקה...
בהצלחה.
ותשרדי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
כמה את משלמת להם לשעה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
הם חברה מבוססת עם צוות עורכי דין. כך שלא נראה לי שיעוץ כזה או אחר כאן יועיל לך מולם.
את אמורה, ולדעתי זה מומלץ וכדאי, לקחת עורך דין טוב. להכין תביעה ולהגיש אותה.
את צריכה לזה כוח ועצבים אבל אין כמעט סיכוי שעו"ד טוב לא יוציא מהם משהו, לפחות על חלק מהסעיפים שהבאת כאן. בד"כ ברב פסקי הדין החוק לטובת העובד.
את יכולה לתבוע גם את המעסיק בפועל וגם את החברה עצמה. שניהם נוטלים באחריות ליחס הזה.
יש גם אופציה של כמה עובדות יחד להגיש תביעה. אל תתיאשנה. הם מנצלים עובדים שהם חושבים שמפאת גילם, הציבור אליו הם מתיחסים או כל סיבה אחרת הם ישתקו.
אינני נכנסת לחלק ההלכתי אבל לא נראה לי שאין פתרון לזה.


בהצלחה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
בכל מוקד שרות לקוחות צריכים לבקש רשות על כל יציאה, ויש בכך גם הגיון,הלקוח צריך לקבל מענה טלפוני,ואם לאתהיה שליטה על הפסקת העובדות, הלקוח לא יקבל שרות.
השאלה מה רמת האנושיות של הבוסים.
גם אני כאשה צעירה עבדתי במקום כזה. בתחילה המנהלים היו אנושיים מאד,ענו יפה על כל בקשה וגם אם לא,הם הסבירו את עצמם.
אולם בשלב מסוים התחלפו המנהלים,
קיבלנו יחס משפיל מאד, לא היה למי לדבר,ופשוט עזבו כולנו אחת אחרי השניה והמוקד נסגר.
היום אני עובדת בעבודה שונה לחלוטין,שבה אני אדון לעצמי,עובדת תחת בוסים מעריכים ואנושיים,ולא מבינה איך חיייתי פעם:(
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
שרות לקוחות זו עבודת פירמידה :מנהל מוקדים-> מנהל מוקד-> אחמש-> מנהל צוות-> ואולי עוד ואז ...מגיעה הנציגה .
וכל הזעם והתסכול והאשמות מאחד לשני בסופו של דבר נופל עליה! -המתניידים זה רק באשמתה ואלו שמנתקים (כי הבעל נהפטר לדוג') היא ורק היא אחראית ע"כ!!!!
נו מה היא תעשה שהיא בתחתית ?! האמת שהלקוחות אשמים...
אז לקוחות יקרים, מהיום ,בבקשה לא להתנייד , ולא לנתק קווים ורק להעלות את את ההכנסות!!!
תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
נכתב ע"י יוד מם;1351712:
הם חברה מבוססת עם צוות עורכי דין. כך שלא נראה לי שיעוץ כזה או אחר כאן יועיל לך מולם.
את אמורה, ולדעתי זה מומלץ וכדאי, לקחת עורך דין טוב. להכין תביעה ולהגיש אותה.
את צריכה לזה כוח ועצבים אבל אין כמעט סיכוי שעו"ד טוב לא יוציא מהם משהו, לפחות על חלק מהסעיפים שהבאת כאן. בד"כ ברב פסקי הדין החוק לטובת העובד.
את יכולה לתבוע גם את המעסיק בפועל וגם את החברה עצמה. שניהם נוטלים באחריות ליחס הזה.
יש גם אופציה של כמה עובדות יחד להגיש תביעה. אל תתיאשנה. הם מנצלים עובדים שהם חושבים שמפאת גילם, הציבור אליו הם מתיחסים או כל סיבה אחרת הם ישתקו.
אינני נכנסת לחלק ההלכתי אבל לא נראה לי שאין פתרון לזה.


בהצלחה רבה!

התייעצתי עם מורה הוראה, שהורה לי לפתוח תיק בבית דין לעבודה כדי להרתיע אותם, אני פוחדת למדי, מהסיבה שיש מצב שיתנקמו בי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
נכתב ע"י ril;1351761:
שרות לקוחות זו עבודת פירמידה :מנהל מוקדים-> מנהל מוקד-> אחמש-> מנהל צוות-> ואולי עוד ואז ...מגיעה הנציגה .
וכל הזעם והתסכול והאשמות מאחד לשני בסופו של דבר נופל עליה! -המתניידים זה רק באשמתה ואלו שמנתקים (כי הבעל נהפטר לדוג') היא ורק היא אחראית ע"כ!!!!
נו מה היא תעשה שהיא בתחתית ?! האמת שהלקוחות אשמים...
אז לקוחות יקרים, מהיום ,בבקשה לא להתנייד , ולא לנתק קווים ורק להעלות את את ההכנסות!!!
תודה!

נא לשים לב שבכלל לא התלוננתי על הקטע של הלחץ בעבודה בתחום המכירות\הנטישה\זמינות,
ברור לי שהם צודקים, אני באתי לעבוד.

אבל בתחום של היחס אני מאוד מתנגדת (כתוב אצלינו "השרות שאני מקבל הוא השירות שאני נותן" הסברתי למנהלת שלי שאם זה השרות שהיא נותנת לי שלא תתפלא שזה השירות שהיא תראה שאני נותנת ללקוחות.
שאגב, כל לקוחותי יעידו שאני באמת רוצה ומתאמצת לעזור)
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
נכתב ע"י שושיה;1351607:
ברור שלא ניהול הבית בשלט רחוק, הייתי בתהליך גמילה עם בני למשל, לדעתי זה מקרה דחוף מספיק כדי ליצור איתי קשר.

עדיין, אני חושבת שזה לגיטימי ביותר שהנייד נמצא על השולחן ולפחות אדע שחיפשו אותי.

אגב, במקרים בהם אני לא חשה בטוב, הם לא משחררים.

מה הכוונה?
יום אחד היתה לי דלקת גרון חריפה, הגרון כאב לי מאוד עד שלא יכולתי כלל לשוחח עם הלקוחות אחרי מאמצים של כמה שעות, פניתי למנהלת שלי ואמרתי לה שאני לא יכולה לשוחח, פשוט לא מסוגלת, היא הורתה לי לקחת משכך כאבים, אחרי שלושת רבעי שעה לא היתה שום השפעה, פניתי אליה שוב, שאני פשוט לא יכולה ואני מתחילה להצטרד, היא הורתה לי לקחת עוד משכך.

אמרתי לה שאולי היא לא מודעת, אבל מסוכן לקחת שני משככי כאבים חזקים בהפרש זמן כ"כ קצר.

היא אמרה שאנסה להתגבר, לא הצלחתי, הרגשתי שעוד מעט אני משתגעת, באתי אליה ואמרתי לה חד משמעית- יקירתי, אני חולה, ראי זאת כאילו אבדתי את ההכרה, אני הולכת עכשיו תתחשבני אח"כ עם הרופא שלי, והלכתי.

ביום חמישי האחרון, עקב וירוס קשה שתקף אותי במשך השבוע ונאלצתי לרוץ לשרותים לעיתים קרובות, ראו לעיל את הנא' לגבי הנושא של שרותים...
הגעתי למצב שכל חמש דק' נאלצתי לרוץ...
ניגשתי לאחמ"ש ושחתי לו שאינני מרגישה טוב ניום רא' וכעת המצב הורע, מוטב שאשוב לביתי.

הא הפנה אותי לאחד ממנהלי הצוותים (המנהלת שלי השתעלה בצהריים, אז לקחה חופשת מחלה:cool:...)
ניגשתי אליו ואמרתי שאני לא מרגישה טוב וכעת זה יותר גרוע ואם אוכל לחזור הביתה.. (נותרו עוד כשעה וחצי לסיום משמרת) הוא אמר לי לשתות מים ולראות מה יקרה.

התפרצתי עליו ואמרתי לו-ביום ראשון שתיתי כוס מים ונשארתי ביום שני שתיתי כוס מים ונשארתי יום שלישי כנ"ל רביעי כנ"ל.
צר לי, תרופת הפלא לא הועילה לי עתה. אני מוכרחה לחזור הביתה והלכתי...

לא נעים לי לומר לך...
אבל את מנהלת העבודה שלך, לא מעניין מה יש לך, אם כואב לך הראש או הגרון, ואם הבן שלך נגמל או הילדה שלך מצוננת... סליחה על הבוטות.

מעניינת אותה העבודה.

ואת אחראית לתת אותה.

אם את רואה שאת לא מסוגלת לתת אותה, ואת הרי מכירה את עצמך יותר מכל מנהלת, אין צורך לפרט, לנמק, וכו'. פשוט להתנצל, סליחה - אני חייבת לצאת היום מוקדם בשל אירוע דחוף/ בעיה רפואית/ וכו' אשלים זאת ב... וכד'.
וזהו.
(כמובן באופן שזה אפשרי ע"פ חוק והוגן עם מקום העבודה)
זו אסרטיביות,
אסרטיביות היא אינה חילופי מהלומות מילוליות, התרפסות או פגיעה בצד השני.

אגב, אם העדרויות, האיחורים והיציאות המוקדמות תהיינה מרובות, אל תתפלאי אם יגידו לך שלום ויחפשו משהי אחרת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
נכתב ע"י mig;1352960:
זו אסרטיביות,
אסרטיביות היא אינה חילופי מהלומות מילוליות, התרפסות או פגיעה בצד השני.

ממש כך!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
לא להאמין שיש דברים כאלו.

בכל מקרה, החוק לטובתך, ואת זכאית ל 20,000 ש"ח בלי הוכחת נזק.

להלן תקציר החוק המחייב את המעסיק לאפשר לעובדים לצאת באמצע העבודה, בלי להחשיב את זה כשעות הפסקה:

החוק מהווה תיקון לחוק שעות עבודה ומנוחה.
התיקון קובע כי מעביד חייב, בהתאם לצרכי העובד, לאפשר לעובדו לצאת להפסקות במהלך יום העבודה על מנת לצאת לשירותים. הפסקות הניתנות לצורך יציאה לשירותים הינן חלק משעות העבודה ולא יבואו על חשבון שעות ההפסקה של העובד.

כמו כן, על המעביד לוודא כי קיים חדר שירותים ראוי לשימוש במקום העבודה או בקרבתו וכי חדר השירותים נגיש, תקין ועומד לשימוש העובדים.

אחריות זו של המעביד חלה גם על מי שמעסיק בפועל עובדים (לדוגמא דרך קבלני כח אדם) ועל מזמיני שירות, גם אם אינם המעביד הישיר של העובד וכל זמן שהעובדים נמצאים בשטח שבאחריות מזמין השירותים או המעביד בפועל.

הקנס הכספי על כך הוא 20,000 ש"ח ועד 200,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק.


קשה לבדוק ולייעץ עצות אישיות באמצעות הפורום, אבל לכאורה, מומלץ להגיש תביעה נגדם (לאחר אישור מרב) ובו זמנית להתחיל לחפש עבודה אחרת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
שאלה חשובה שמטרידה אותי:

גם אני בתהליך חיפוש עבודה, לאחר שעזבתי עבודה כי "טיפסתי על הקירות משיעמום" ולא היה לי מה לעשות מעבר למספר דקות ביום. פרט לכך היה אינטרנט פרוץ שפחדתי שלא אעמוד בנסיון. כעת אני בבית נהנית מהחופש כבר מס' חודשים, וגיליתי שהקב"ה שולח את הפרנסה ואת הכסף בצורות שלו, גם אם אני לא הצינור המוביל. בכל אופן, אני עדיין מחפשת משהו מתאים. ישנה עבודה שמוצעת ללא הרף, בתחום של ביטוח, ומבטיחים שכר של כ-90 שקלים לשעה. לאחר בירור ענו לי שהשכר הוא 24 (כלומר מינימום), ואפשר להגיע עם בונוסים ל-90 לשעה. הם מלמדים את העבודה. מה שמעניין, שהם מפרסמים כבר מס' חודשים - ועדיין מחפשים. השעות נוחות, הסכום נשמע טוב מידי, ועדיין המשרות לא מאויישות? בעלי טוען שכנראה יש סיבה שלא מתנפלים על המשרה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
אין לי מושג אם הכוונה להצעת עבודה הזו, אבל מישהי ספרה לי שהיא היתה בראיון עבודה במשהו שקשור לביטוח, והם רצו שהיא תמכור ביטוחים.
הבעיה שהם רצו שהיא תעבור על רשימה מתוך דפי זהב ופשוט תתקשר אחד אחרי השני.
מדובר בלקוחות קרים, עם סיכויים נמוכים ביותר להצטרפות.
זה לא שהם נותנים לה רשימה של מתעניינים או אנשים שיש להם כבר ביטוחים אצלם, ומציעים להם ביטוח נוסף.
כך שרוב הסיכויים שהסכום לא יגיע ל-90 ש"ח לשעה... אלא ישאר מינימום.
אולי גם כאן זו הבעיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
CK
אנשים לא רוצים לעבוד במכירות כי זה נראה להם שלא מתאים להם
והם לא יודעים למכור ביטוח, זו חשיבה מוטעית כי כל הזמן אנשים מוכרים משהו
הם מוכרים את הדעות שלהם בשיחה
את היכולות שלהם כשהם עושים משהו
הם רק לא קוראים לזה מכירה
כדאי לך לקרוא את הספר לסגור ולחייך של אבי עידן הוא מסביר את זה מצוין
בקיצור
כדאי לך לנסות זה נראה שהמשרה פשוט מחכה לך
סוכן ביטוח מרוויח טוב ואם מלמדים אותך את העבודה אין לך סיבה להגיד לא
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

תקציר - לאחר 9 שנים שבהם צברתי חובות, הגעתי לנקודת בחירה בין ירידה משמעותית ברמת חיים, לבין הגדלת הכנסות משמעותית, (או שתיהם) בחרתי ללכת בדרך השניה.
נכון לעכשיו ב"ה עצרתי את החובות והתחלתי לייצר הכנסות, שהמטרה הסופית שלי להגיע לסכום שיאפשר לי חופש כלכלי אם ירצה ה'.
בשנה פלוס האחרונות עברתי הרבה ניסיונות, חלקם נכשלתי, חלקם הצלחתי, וכל התהליך הוא חוויתי, משעשע ועמוס תובנות.
אני מתכוון פעם בשבוע, להביא סיפור אחד, ומה למדתי ממנו, ואני ישמח לשמוע את דעתכם.

השבוע:
סיפור על מכה של (כסף) ערב סוכות:
בסוף בינה"ז אב פגשתי את אחי הצעיר בגאולה, אמרתי לו: " אני צריך הכנסה משמעותית, בחגים אנשים מוציאים הרבה כסף, הכסף הזה הולך לכיס של אנשים אחרים, השנה אני מתכוון שחלק מזה ילך לכיס שלי"
החלטנו שנעשה רשימה מפורטת של כל מה שאנשים צורכים בתקופת החגים, החל מערב ר"ה, ועד מוצאי שמחת תורה.
לאחר חצי שעה יצא רשימה כמעט מושלמת (מושלם לגמרי אני שונא... כי זה אף פעם לא יקרה, יום אחר נרחיב על זה בע"ה),
נתתי לעצמי שעה לקבל החלטה, כיון שאני יודע שאחד הדברים שהכי מעכבים בן אדם מלפעול, זה חוסר החלטה, קיבלתי ע"ע שעד סוף השעה אני מחליט על אחד מהאפשרויות, ומתמקד בו.

קיבלתי החלטה לבנות סוכות לאנשים, אני אישית לא יודע לבנות כלום, ולכן סגרתי עם עובדים שיבנו תמורת 50 ש"ח לשעה, ממוצע של סוכה גדולה לקחתי 1500 ש"ח לקח 10 שעות שתי עובדים, ככה יצא שהרווח הגולמי (רווח על המוצר בלי לחשב הוצאות נוספות שיש לעסק -- במקרה שלי פירסום, במקרים אחרים שכירות מקום\ מזכירות, וכדומה), לסוכה 500 ש"ח.

השלש שבועות הראשונים היו כמו חלום שמתגשם, עשיתי סוכה אחרי סוכה, נשאר לי רק להתאמן איך סופרים מזומנים מהר :)

ואז בין יוה"כ לסוכות, עשיתי סוכה אחת יותר מידי....

ביקשו ממני לתת הצעת מחיר לסוכה מורכבת, היה צריך להכשיר את השטח, להכשיר את המקום לדפנות, ועוד סיבוכים שונים, הציעו לי סכום כפול ממה שהייתי מורגל, ואמרתי כן...
מכאן ואילך נכנסתי לתסבוכת, שגרמה לי להיכנס לחג באופן אישי לא מאורגן, ל3 ימים של חוסר אונים שאני לא מאחל לאף אחד, ולקינוח לאיבוד כל מה שהרווחתי בשלש שבועות !
דבר ראשון, הבחורים שעבדו איתי אמרו לי שקרוב לחג הם לא יכולים... פירסמתי בקבוצות עבודה שונות, הגיעו אליי בחורים שלא ידעו את העבודה.. לקחו כסף ולא נתנו תועלת... בעל הבית עם עיני נץ בלי עין הרע היה חשוב לו עבודה מושלמת כמו שהתחייבתי...
היה ברור לי שהוא מכניס חג בלי סוכה בגללי... ה' ירחם
הייתי חסר אונים.. הרגשתי שאני משתגע.. כבר לא עניין אותי הכסף.. רק רציתי שיהיה לו סוכה איכשהו..
בימים הכי עמוסים לא הייתי בבית.. ויש לזה משמעות... הייתי עסוק בלהסיע מכל רחבי הארץ עובדים שינסו לעשות את העבודה.
...
יום לפני סוכות הבעל הבית קורא לי כולו כועס ובצדק רב, והוא אומר לי יש לך שתי ברירות, או שאתה חותם לי שאני מכניס חג עם סוכה בנויה, או שאני מביא בונה סוכות אחר... (ולא משלם לך שקל, אפילו שחלק מהשטח הוכשר)
לא הייתי צריך לחשוב אפילו...
אמרתי לו, כמובן שאני רוצה שתביא מישהו אחר, לא מעניין אותי הכסף, ואדרבה אם אתה מקפיד עליי אני יפצה אותך על עוגמת הנפש, אבל מאיפה תמצא עכשיו פחות מ24 שעות קודם החג?
ה' עשה לי חסד, והוא מצא כמה חבר'ס מעולים, שהרימו לו סוכה מעולה,
במקרה הזה לא הרווחתי אבל כן שילמתי לעובדים (זה תמיד יהיה ההבדל בין שכיר שמקבל בטוח אבל קצת מהעוגה, לבין עצמאי שלוקח את הסיכון בתקווה שהעוגה תיהיה גדולה).

תובנות שלי:
לקחת מקצוע שאתה מבין בו, באופן אישי.
כי אז אתה לא טועה בהערכת הקושי.
כי אז עובדים לא יכולים לסובב אותך.
כי אז אתה לא חסר אונים בשום שלב, כי תמיד במקרה של הברזה, אתה יכול לעשות בעצמך.

אשמח לשמוע כל תגובה
שלחתי היום תלונה למשרד הבריאות עבור ביתי בת ה-3.8 השוהה במסגרת גן עירייה שיקומי, טשטשתי פרטים אישיים אבל באופן כללי מובן המסר העיקרי..
מה הייתם עושים במקומי במצב כזה?
זה לשון התלונה:
ילדה מיוחדת המאובחנת כ"ספינה ביפידה", הילדה מטופלת בבי"ח שיקומי אלי"ן בירושלים, תל השומר, וסורוקה במגוון מקצועות הנמצאים תחת התחום הנ"ל.
ע"פ הידוע לנו אצל ילדי ספינה ביפידה אין שליטה על סוגרים והם מצונטרים ע"י קטטר לסירוגין, אביגיל מצונטרת בערך כל 3 שעות (תלוי לפי המצב- לפעמים פחות מ-3 שעות כשצריך),
אנחנו יודעים שיש חוקים של משרד הבריאות:
1. אין להביא ילד עם חום לגן עד שעוברים 24 שעות מסיום החום.
2. ילד שנעדר 5 ימים רצופים מתבקש להמציא אישור רפואי שיכול לחזור לגן.
ע"פ בידוע לנו בעניין ספינה ביפידה- תמיד, תמיד, תמיד יש חיידק בשתן בגלל הצינטורים, ולכן לא בכל מצב נותנים אנטיביוטיקה, אלא רק מתי שיש חום שאינו מלווה בתסמינים אחרים ואין לו הסבר אחר.
במצבים שהשתן עכור, הפרשות, צבע לא תקין, ריח וכו- ע"פ פרופסור יובל בר יוסף וצוות מרפאת ספינה ביפידה באלי"ן, הפתרון הוא- שתיה מרובה וצינטורים צפופים יותר שזה שוטף את שלפוחית השתן ומטפל בבעיה הנ"ל.
הדברים כתובים בצורה ברורה במסמכים שנמצאים אצל צוות הגן- דף מספר 4 בהמלצות בסיכום הרפואי של אלי"ן.
כרגע נמצאת בגן אחות מ"מ, וגננת מ"מ, שביום ראשון שעבר 15/2 שלחו את הילדה לבית בגלל שתן עכור והפרשות- ללא חום! אמרנו להם איך לטפל בילדה ובכל זאת שלחו אותה,
אנחנו טיפלנו בילדה בבית ושטפנו לה את השלפוחית ע"פ מה שלימדו אותנו הצוות הרפואי באלי"ן, השארנו אותה בבית יום נוסף כדי ש"בטוח" הכל בסדר- יש לציין שלא ראינו ממצא חריג בשתן בבית.
למחרת ביום שלישי 17/2 שלחנו את הילדה בריאה ושלימה לגן עם שתן צלול לגמרי, הגננת לא הייתה בגן והייתה גננת מחליפה לא מוכרת, הגננת ביקשה אישור רפואי שהילדה יכולה לבוא לגן- אין באישור כזה שום צורך, לא התווכחנו, התקשרתי לגננת שלא הייתה והגעתי איתה להסדר שנשיג את האישור למרות שאין בו שום צורך בעיקר שהדברים כבר כתובים במסמכים של אלי"ן וגם לא היה לילדה חום בכלל,
בינתיים הזמן בגן עובר והילדה צריכה לעבור צינטור, האחות לא מסכימה לצנטר אותה בלי אישור רפואי- זה הזיה בפני עצמו כי אין צורך באישור לצנטר, ולהיפך זה לבד יוצר יותר נזק אצל הילדה,
התקשרתי לגננת בגן והיא דחפה לי את הטלפון לאחות, האחות אמרה משפט הזוי "אני לא אזרוק את התעודה שלי לפח כדי לטפל בילדה", "אסור לי לטפל בה"- הטיפול בינתיים התאחר בשעה!
בעלי הלך למרפאה בזמן הזה ולא היו רופאים במרפאה כדי להוציא אישור, והאחות התעקשה שאסור לה,
ומה שהכי הזוי זה שבשבוע לפני הילדה הייתה עם דלקת גרון וסיימה אנטיביוטיקה בסוף השבוע- סמוך לזמן הנ"ל.. וזאת אותה אניטביוטיקה שהיא מקבלת עבור דלקת בשתן...
הסברתי את זה לאחות, ובתוספת זה שבכלל לא היה לילדה חום והחזרנו אותה לגן רגילה לגמרי היא התעקשה שלא לטפל בילדה.
בעלי בא לקחת את הילדה מהגן עמ"נ לטפל בה.
זה לא הסוף אבל אני מציגה פה שאלה: אני צריכה ללדת כל רגע, מה היה קורה אם הייתי למשל בחדר לידה עם בעלי ולא היה מי שיוציא את הילדה? או סתם היינו מחוץ לעיר..
ביום שלמחרת הגננת עדיין לא הייתה ולא היה גם עם מי לדבר ומשום מה בשבוע הזה אין לנו רופאים במרפאה.. הילדה נשארה יום נוסף בבית, אני פניתי לצוות הרפואי של אלי"ן- פרופסור יובל בר יוסף וקרן פוקס אחות סוגרים- כשסיפרתי להם את הסיפור הזה הם היו בהלם טוטאלי ואמרו שאם יש משהו שיכול לזרוק לאחות הזאת את התעודה לפח זה דווקא זה שהיא לא הסכימה לצנטר את הילדה! זה יוצר לה נזק! וגם במצב שיש חום אין שום מניעה מלצנטר, ולהיפך חייב לצנטר! זה לא שנשאיר את השתן בפנים אם יש הפרשות או חום וכו.. (השיחות הנ"ל מוקלטות)
זה לא יוצר נזק אם מצנטרים אלא אם לא מצנטרים.
אין כל קשר לאישור הרפואי לצורך הצינטור..
אגב ברור שיש להם בגן אישור מרופא למתן צינטורים בגן ע"י אחות מתחילת השנה.
ביום חמישי הגננת חזרה לגן אחרי יומיים של היעדרות והתקשרה לשאול למה הילדה לא באה.. אמרתי לה שהצוות הרפואי של אלי"ן ביקשו שייצרו איתם קשר מהגן (נתתי מספר טלפון אישי של הצוות- ודווקא של מי שלא ירים צעקות על ההתנהלות בגן כדי לא לפגוע..) בשביל להסביר להם אחת ולתמיד את ההתנהלות הנכונה במצבים הנ"ל כדי למנוע את מה שהיה, הצוות בגן לא הסכים בטענה שזה "העברת מידע רפואי", וצריך אישור בכתב ושההורים ידאגו לאישור וזהו... אמרתי להם שכתוב בצורה מפורשת את הדברים כמו שהזכרתי לעיל והם לא צריכים יותר מזה, אני והגננת היינו על הקו ביחד וקראנו את הדברים מתוך הכתב ביחד, היא אמרה "נכון זה מפורש אבל זה כללי מידי, צריך שזה יהיה ממש מפורט ושזה יהיה אישור מיוחד לגן"..
למרות שהם לא צודקים ואין פה על מה להביא את האישור, ביקשתי מהצוות הרפואי של אלי"ן להנפיק להם אישור מפורט, האישור מתעכב בגלל בעיה בתיאום בין הצוותים של המקום שצריכים לחתום על האישור, אין לי עדיין רופא שמכיר את הילדה במרפאה, השירות אונליין של כללית סיבך אותי לגמרי,
הילדה בבית בפועל ובא לי רק לבכות, אני לא במצב של תפקוד בכלל, עם פיברומיאלגיה, תת פעילות של בלוטת הטריס, אנמיה, ושבוע 33 של הריון, הקצת שאני מבקשת זה המנוחה שאני יכולה להרשות לעצמי בבוקר... (לא קראתי לזה שמירת הריון כי אני לא עובדת, אבל זה בדיוק זה)
אמרתי לגננת בגן שגם אם היה יוצא נזק מהטיפול בילדה בגן הייתי מחפה על האחות, אני רואה שהאטימות גוברת ואין עם מי לדבר בעיקר שהם כ"כ בטוחים בעצמם אז אני פונה למקום שאולי יתן לי מענה..
לציין: במצב שאין צינטורים סדירים הילדה סובלת מכאבים עזים בשעת הצינטור ולאחריה שרק משכך כאבים עוזר.. ובמקרה זה הילדה סבלה יומיים!
גם אנחנו וגם הרופאים הבכירים שחתומים במכתבים המצורפים, כולנו הרגשנו שהמלחמה פה היא על עמדת כוח שבאה על חשבון הגב שלנו ושל הילדה.
מצורף הסיכום של אלי"ן משנה שעברה שהיה ברשות הגן+ מכתב מפורט שכתבו עבור נושא זה במיוחד+ סיכום ביקור בהתפתחות הילד בסורוקה במרפאה משותפת
אשמח לחוות דעתכם, אני לא הכותבת!

פרק א


איילת הכירה כל סלע וכל חורבה באתר החפירות שבו שהתה שעות רבות, כחלק בלתי נפרד מלימודיה האקדמיים. גילוי תרבות יהודית עתיקה מצא משכן רגשי עמוק בנפשה, עד כי ידעה לאתר בעיניים עצומות היכן מקומה של כל אבן. היא מעולם לא התחרטה על המקצוע שבחרה. היסטוריה ותולדות עם ישראל שאבו אותה כליל ונתנו לה תעצומות נפש להתחבר אל עמה, אל היהדות. בשיחותיה הרבות עם חברותיה לספסל הלימודים הייתה שואלת בתום לב: אנו יהודים כבר אלפי שנים ולא מעניין אתכן מה השורש, מאיפה צמחתן? אבל אז הייתה נתקלת במשיכת כתף ובחוסר עניין. מה זה קשור אלינו? ומה יצא לי מהיהדות או מההיסטוריה?

מה מאוד הופתעה לגלות שמכל חברי הקבוצה במגמה שהתמחתה בה, לא הרבה התרגשו כמוה. כל ממצא שהתגלה בחפירות התקבל בשריקת התפעלות ממנה ומהפרופסור. מלבדם נכחו עוד שני סטודנטים שוחרי היסטוריה שהתמגנטו לכל בליל השברים והמטבעות העתיקים שפרצו מרגבי האדמה. לימודיה האקדמיים לא הלחיצו אותה בכלל אלא היו ריפוי בעיסוק בשבילה. ימי החופשה, הניתנים לסטודנטים לנקות ראש ולעסוק בתחביבים נוספים, לא הוציאו ממנה אנחת רווחה. נפשה הוליכה אותה אל ההיסטוריה הנלמדת כתחביב מהנה.

בשיעורי תאוריה בלעה בצמא כל מילה שיצאה מפיו של המרצה דיקמן. הוא העניק לכל צבא מאזיניו שיעור מרתק על ימי עם ישראל לפני הספירה. איילת אהבה במיוחד את הסבריו המרתקים לכל מה שנגלה עד כה באתר החפירות. היא אהבה את אדמת הקודש שטומנת בחובה כל כך הרבה גילויים שמגרים את המחשבה ומקשרים את ליבה ללבבות הקדומים.

כמו תמיד אהבה להעלות את הנושאים האחרונים שנלמדו, להקשות וליישב בינה לבין עצמה מה היה ואיך נראו מלחמות היהודים בזמן בית שני, ומדוע כך היה אמור להתרחש. חברותיה לספסל גיחכו על שהעלתה סברות והקשתה על דברי המרצה. היא לא הרפתה עד אשר התיישבו התשובות במוחה.

"הורדוס הגיע למלכות בדרך תככים. הוא נקרא מלך יהודי אך לא היה מזרע ישראל. בניו היו יהודים כי נולדו ממרים היהודייה, שהייתה מזרע החשמונאים". כך הפליג דיקמן בתיאוריו, והניח על השולחן את מבנה הזכוכית שבו שברי חרסים ומטבעות. תפקיד הסטודנטים היה לשחזר ולפענח את המוצגים והאותיות.

דיקמן, שהרצה כבר כמעט שעתיים, חש בעיניהם המעורפלות של חניכיו והבין שהחומר עמוס וכבד, ואולי ארוך מדי לפעם אחת. הוא הביט בחטף בשעונו והתנצל שנסחף לתוך ההפסקה. הסטודנטים שפיהקו בשעמום ניעורו לפתע ובלעו ברצון את דקות החסד לריענון.

רק זוג עיניים אחד הביע אכזבה.

דיקמן הכיר היטב את קהל מאזיניו וידע אל נכון מי מחובר לחומר מנשמתו ומי כפוהו הוריו. מי יישאר ומי ינשור וימצא את מקומו לבסוף בהוראה או במנהל עסקים. הוא חייך בהחזירו את ניירותיו לתיקו, כשראה מזווית עינו את איילת ניגשת וכבר עומדת מולו, וידע ששוב תלבן איתו את החלקים שלא התיישבו במוחה. איזו ילדה תמימה. גם פרופסורים לא יודעים הכול. מדוע רק היא לא מקבלת הכול כמו שהוא?

"סליחה, רציתי לשאול אם אוכל לקחת את המטבע הזה ולהחזירו מחר. פשוט תכננתי היום לבקר באתר החפירות ואולי אמצא את חצי העיגול השני. אוכל לפענח מה כתוב".

"מצטער. אני לא רשאי לעשות זאת. את יודעת שממצא שנמצא שייך למערכת המחקר. מקומו במעבדה".

"אבל זה לצורך לימוד?"

"אני יודע שאת תלמידה מצטיינת, ואת היחידה שאוכל לסמוך שתעשה במטבע שימוש שלשמו הוא קיים".

לפתע נמלך בדעתו והושיט לה את מבוקשה. "במחשבה שנייה, אולי דווקא את עוד תעלי את רמת הפקולטה. קחי אותו איתך".

בדרך חזור הייתה שבעת רצון. הוא סומך עליה. היא לא תאכזב אותו.

>>>>

הרכב החדש מדגם יונדאי שקנה לה אביה החליק בקלות על הכביש. רק כעת חשה ברעב המכרסם במעיה. מדוע לא קנתה משהו בקפטריה כמו כולם? היא שוכחת מצרכיה הגופניים. מדוע היא כל כך משונה שלא מוצאת עניין בשיחות ההבל? מדוע רק אותה לא מעניין איזה מופע עלה לאחרונה? אולי היא צריכה לעגל פינות ולהיות כמו כולם? היא עוד תברר זאת.

רק כעת שמה ליבה למכשיר הנייד שהיה שעות רבות במצב רטט. מסתבר שמעיין חיפשה אותה וחייגה מספר פעמים. היא כבר מכירה אותה ויודעת בדיוק מה יש לה לספר, דווקא לכן לא מיהרה לחזור אליה. אוף, שתרד ממני כבר. היא לא מבינה שאני אחרת ולא מוכנה להתבשל בדרך שבחרה. נכון שהיינו חברות שנים רבות ביסודי ובתיכון וידענו הכול זו על זו, אבל ברגע שנשטף מוחה של מעיין וחזרה בתשובה, היא הפכה לבן אדם אחר, ממש לא מוכר. היא מנסה בכל דרך למצוא פרצה ולהעביר לי את האור. די כבר, מעיין, אם נפלת ברשת החרדית, תיהני. אני מסתדרת עם היהדות שלי נפלא. היה לנו נהדר ביחד. שוב ושוב הרהרה בכל השיחות שניהלה עם חברתה אך נוכחה שאין תקווה להבנה. נשארה רק גחלת הקשר הנפשי הנטועה עמוק מדי בלב.

*******

כמה ימים לאחר מכן.

"אתמול מנהל המדרשייה הציע לי שידוך", פלטה מעיין ולא ידעה שהטילה פצצה נוספת על זו שהנחיתה בידיעה שחזרה בתשובה.

"באמת?" קראה איילת והביטה אל חברתה היושבת לצידה בקדמת הרכב. מעיין לא סיימה להפתיע אותה.

"הוא נראה די מתאים. גם לו יש רקע כשלי. חוזר בתשובה ושואף לרוחניות".

"את רוצה להגיד לי שנראה אותך בעוד חמש שנים נשרכת עם עדה של ילדים, מחתלת, רודפת, מבשלת ורצה אחר זאטוטים קטנים, ואחרי הכול משרתת את בעלך שלא עושה דבר מלבד לימוד תורה???"

"הלוואי ואזכה לכך. ואם היית זוכה לאור האמונה, היית אומרת את אותן מילים רק בפנים מאירות ולא במנגינה לועגת ונדכאת".

איילת הביטה על צדודית חברתה היושבת לצידה, ולא עיכלה מה ששמעה. איזו שטיפת מוח. האם זו מעיין הריאלית, המפוכחת והנאורה שנאומיה חוצבי הלהבות היו תמיד נגד כל מה שמסמל דת וחרדים? מישהו פה משוגע, ואולי זו היא עצמה. זו הפעם המי יודע כמה שהיא מתחרטת על קלות דעתה להצטרף לשבת רווקות. מדוע היא לא יכולה להגיד לא? אם מדובר במעיין, העניינים מסתבכים. היא תמיד יודעת לפרוט על מיתר חבוי ונסתר, משכנעת בדרך חכמה. די, צריך לפרום את החוטים האחרונים של החברות הזו. היא עלולה להחזיר אותי בתשובה. האם זו אני שנוסעת במכוניתי לבני ברק עם מעיין כדי לטעום את טעם גן העדן שמעיין רוצה להטעימני?

"איילת, זה לא מה שאת חושבת. באות לשם בנות כמוך. בסך הכול תכירי מקרוב את המקום שממנו את רוצה להתרחק. זה רק עד מוצאי שבת".

הן הגיעו לכתובת האכסניה מוקדם מהרגיל אך כבר בשעות הקרובות המתח ירד. הגיעו בנות מתחזקות וחילוניות. איילת הביטה ונרגעה. היא כבר תמצא פה מישהי כלבבה כדי לבנות חומת מגן ולבצר אותה מפני רוחות פנטיות.

***********

איילת הרגישה עצמה טיפשה למדי. חבל שלא עשתה שיעורי בית. היא בהחלט חשה לחוצה אל הקיר. זו הייתה ההרגשה לאחר הרצאה מרתקת במחשבת ישראל מפי הרב רוט בשבת אחר הצהריים, בעודן נתונות תחת הרושם של שביתה מלאה מכל חולין שהוא, לאחר שכל זוג בנות התארח לסעודה אצל משפחות מארחות. רובן ככולן סיפרו בעיניים בורקות שהרושם היה אדיר ולמה, למען השם, דבר כה נהדר נמנע מהן. למישהו במערכת שבה הם גדלו הייתה מגמה להסתיר את האמת. למה?

איילת חשה שמשהו חזק ממנה חרש סדקים בחומת ההגנה שבנתה. התאוריה הברורה לה מימי ילדותה להיות יהודי חופשי בארצנו ללא כבלי הדת, זקוקה בדחיפות לביצורים איתנים מהראשונים. היא לא תיכנע במהרה. היא מבינה בשטיפת מוח. היא מבינה בהיסטוריה ואפילו התווכחה עם הרב שניסה להסביר שבכל הדורות יהודים היו שומרי תורה ומצוות, ורק ב־200 השנים האחרונות הומצא היהודי החדש, יהודי של חולין. ההיסטוריה הוכיחה שאולי קם עם חדש, אבל יהודי הוא כבר לא, מלבד שרידי מסורת שעוד קושרים אותו בחוט דקיק לשמו היהודי, אבל גם הנותר ייטמע בין העמים ויתנתק בעוד דור. חוק טבע הוא שליבת היהדות, שהיא חיי תורה ואמונה, היא היחידה שהוכיחה את קיום שרשרת הדורות לאלפי שנים.

הדברים הקפיצו אותה עד כי לא נתנה לו לסיים משפט ונכנסה לתוך דבריו. "אבל עובדה שלפני אלפיים שנה היו דתיים וחילונים, שאז נקראו פרושים וצדוקים, ואפילו מגזר של יהודי ביניים. איך זה מתיישב עם הדברים שהשמעת? במקרה אני עוסקת בארכאולוגיה ואני רואה במו עיניי ממצאים המאשרים את דבריי".

"הוא שאמרתי. כל אלה שהיו יהודים שלמים אבל אט אט זלזלו בחובתם לשמור תורה ומצוות, בסוף התהליך נהיו חילונים ודור אחד אחריהם כבר נטמעו באומות. כך יצא ממילא שתוך זמן קצר כבר לא ניכר שהם היו אי פעם יהודים".

"איך אתה יכול לבטל אותם? הם היו אחוז גבוה".

"משך אלפי שנה היו יחידים ולפעמים קבוצות שחיפשו דרך חדשה בגלל אינטרסים צרים ואנוכיים, אך בוודאי לא מתוך אידאולוגיה. כל רפורמה חדשה ביהדות קמה מתוך רצון לברוח ממנה. מבחן התוצאה הוא דור ההמשך, שבעט בשקר והרחיק לכת להמרת דת או לחלופין לדרך המסורה מדור לדור, למי שחיפש את האמת".

בשלב זה לא היו לה תשובות, אבל ברור שיש. אולי היא לא יודעת אותן, אבל איך הוא מסביר את המדינה המתקדמת ביותר במזרח התיכון שקמה בזכות היהודים החילוניים? האם היהודים החרדים בנו או התנגדו לציונות? היא חייבת תשובות קודם כול לעצמה כדי ללכת בראש מורם.

במוצאי שבת, עת נפרדה מחברתה מעיין, נשאלה על ידה: "את כועסת ששכנעתי אותך לבוא?"

"את לא תרצי לשמוע את האמת".

"אני יודעת שאת בטוחה שעשו לי שטיפת מוח, אבל לי היה חשוב שלפחות כעת את יודעת שיהדות היא משהו עמוק ורחב יותר. הרבה יותר מלזרוק אבנים בשבת ולצאת להפגנות בעד סגירת כבישים".

"קשה לי לסתור את דברייך, אבל את יודעת שאני לא נשארת חייבת. בתקופה הקרובה אמצא תשובה ברורה ליהדות החילונית, ואז אפרוס אותה לפני הרב רוט. אני חושבת שזה מחדל של היהדות החילונית שלא השכילה לחבר משהו מסודר, כמו משנה סדורה של היהדות המתקדמת".

"אין חיה כזאת".

"אני לא יהודייה בעינייך? הורי והורייך, הסבים והסבתות? אני קשורה לאדמה הזו יותר ממך. את הולכת לגדל ילדים. איזה דבר יהודי יש בזה? אני חוקרת את היהדות. אני לא חושבת שהידיים שמדפדפות דפי גמרא יהודיות יותר מידיים שמקלפות את ההיסטוריה וחול גולש מבין אצבעותיהן".

"בואי נעצור כאן. אני אוהבת אותך ולא רוצה לגלוש למריבות. נישאר חברות. אני לא רוצה לקחת לך את זכות הבחירה".

היא תקעה את מפתחות הרכב. לפתע נשר על רצפת הרכב חצי מטבע שהאיר באור מוזר.

"מה זה?"

"שום דבר", ענתה איילת. "חלק ממה שטמון באדמה. הוא שייך לתקופת הורדוס. אני לומדת על התקופה".

מעיין מיששה את חצי המטבע הקדום והתאמצה להבין את הכתב המקוטע. "מעניין, הוא נראה כמו שמות קודש או משהו בקבלה".

"אני אמורה לצאת לשטח ולמצוא את החצי השני".

"שמת לב שיש לו אור מוזר? אולי אם תשלימי אותו הוא יהיה שלם. אולי צירופי המילים אולי זה... לא יודעת... מי יודע איזה כוח יש לו".

"אל תיסחפי. יאללה, ביי, להתראות".

"איילת, תשמרי על עצמך". את המשפט הזה איילת כבר לא שמעה. היא טסה במכוניתה. מעיין מצמצה בעיניה בגלל ההדף שנפלט. היא לא ידעה להסביר אבל תחושת בטן חזקה שידרה לה: איילת בסכנה, התפללי עליה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה