התייעצות רישום חלק מהדירה על ההורים כדי שהזוג לא יעשה שטויות

כמה הורים נותנים כאלו סכומים לדירה??
מאמינה שמדובר בהורים שנותנים את ההון העצמי, כך שלא מדובר בכאלו סכומים. ועדיין יכולה להבין את החשש, אבל ממש לא את המעשה.
עדיים יש מספיק הורים שנותנים סכומים אסטרונומים .
אתם כנראה מדברים על זוגות שהתחתנו מיד בהגיעם לגיל שידוכין ע"פ התורה...
צר לי אבל הרבה מאוד מהזוגות - לא נישאים כך,
ומשכך
הם מגיעים לנישואין עם חשבון ותיק יותר, קצת.
אני הגעתי לחתונה עם חשבו פעיל לפחות 6 שנים קודם, ורדום עוד כמה שנים קודם.... קצת ידעתי לנהל את החיים שלי, ולא הייתי זורקת כסף לפח בטעות...
וכמוני עוד הרבה חברות שלי.
בהחלט סיפור שונה אם בחורה מתמנת בגיל מבוגר, עם בחור מבוגר, בחורה שכבר עובדת עם תלוש מסודר 6 שנים,(והצליחה לחסוך סכומי כסף ניכרים) בעיני זה מקרה שונה לחלוטין מבחורה בת 20-21 שבעלה "השפיץ" נחטף, עוד לפני שחשב להתחיל שידוכים.... (זה לא רק הגיל, אלא כל המחשבה...)

ולגבי ההבדל בין אחריות לכסף לבין אחריות לילדים, יש הרבה הבדל, וזה ברור שהילד שווה יותר מכל סכום שהוא, אבל בכל אופן, לא מכירה הרבה נוכלים שרבים איך לקחת עולל מידי הוריו (לפחות לא פה בארץ) לעומת זאת שמעתי על המוןןן אנשים , שעקצו אברכים צעירים , על נכסף שברשותם....
 
הזוי.
רוצה לקוות שזה מקרה נדיר.
מעניין איך היא הגיעה לכזה מצב, היא פרנסה את ההורים?? מישהו אחר במשפחה?! סתם בזבזה?! לא עבדה?!
זה כנראה באמת נדיר.
עבדה, אבל בזבזה יותר ממה שהרוויחה...
 
בקיצור
יש הבדל בין הורים שנותנים דירה או חצי דירה לבין הורים שנותנים 100-150 אלף שאז הזוג משלם כמעט על כל הדירה
ויש הבדל בין לרשום חלק מהדירה לבין הערת אזהרה שזה מספיק בדר"כ וגם פחות מבטא התערבות וחוסר אמון
 
לגבי הטענה של "להתחתן אתם סומכים עליהם, ולהתנהל כלכלית אתם לא סומכים?"
בלשון תורנית זה נקרא "אין דנין אפשר משאי אפשר"
דהיינו יש המון סיכונים בחיים. אנחנו מנסים לצמצם את הסיכון להיפגע בנישואין ע"י חינוך ילדינו למידות טובות, ובירורים נמרצים על בן/בת הזוג. אין דרך יותר טובה.
לצמצם סיכונים כספיים אפשר בכמה דרכים, או בכלים משפטיים כמו שהוצע כאן, ולחילופין או בנוסף ע"י השקעה בחינוך פיננסי.
כיון שמודעות פיננסית בקרב בחורי ישיבה שואפת לאפס, בצירוף העובדה כי יש נטיה ללקיחת סיכונים, ובפרט כאשר קיים לחץ חברתי (כולם בכולל כבר השקיעו שם, גם ההוא המתמיד, והראש כולל אמר שזה נשמע לו טוב, מה רק אני אשאר מאחור? אני פחדן/שמרן/ילדותי?) ולחץ מצד גורמי השקעה אינטרסנטיים, לדעתי זה לא פייר לתת לזו"צ להתמודד עם הניסיונות האלו, בבחינת מה יעשה הבן ולא יחטא (בטוחני שרבים מהכותבים פה, ואני בתוכם, יכולים ליפול ח"ו בהינתן סיטואציה מסויימת, אל תגידו אני בטוח לא אפול)
אז כן, חלק מאחריותנו כהורים זה לדאוג להם עוד קצת, גם אם זה לא נעים להם, ולהסביר להם שכסף זה לא משחק
 
כמה הורים נותנים כאלו סכומים לדירה??
מאמינה שמדובר בהורים שנותנים את ההון העצמי, כך שלא מדובר בכאלו סכומים. ועדיין יכולה להבין את החשש, אבל ממש לא את המעשה.
במקום להגביל את הילד, לתת לו חכה - קצת שיעור לחיים על ענייני השקעות/תמימות/נפילות ומעשים פזיזים כאלו ואחרים.
ואני מאמינה שכל הורה מכיר את הנפש של הילד שלו, וידע אם לסמוך עליו שלא יעשה שטויות כאלו...

לגור בדירה??!
כי להתחתן זה לא אחריות??!! עוד יותר אחריות!!! ולהביא ילדים לעולם וכו' וכו'...

אתם כנראה מדברים על זוגות שהתחתנו מיד בהגיעם לגיל שידוכין ע"פ התורה...
צר לי אבל הרבה מאוד מהזוגות - לא נישאים כך,
ומשכך
הם מגיעים לנישואין עם חשבון ותיק יותר, קצת.
אני הגעתי לחתונה עם חשבו פעיל לפחות 6 שנים קודם, ורדום עוד כמה שנים קודם.... קצת ידעתי לנהל את החיים שלי, ולא הייתי זורקת כסף לפח בטעות...
וכמוני עוד הרבה חברות שלי.
אין ויכוח
במקרה ש:
1. מדובר בזוג מבוגרים
2. מנוסים בהתנהלות כלכלית
3. בעלי הון עצמי
4. ההורים נותנים סכום נמוך
אין צורך לרשום הערת אזהרה

(השאלה היא רק האם המקרה האישי שלך הוא טיפוסי לזו"צים)
 
אין ויכוח
במקרה ש:
1. מדובר בזוג מבוגרים
2. מנוסים בהתנהלות כלכלית
3. בעלי הון עצמי
4. ההורים נותנים סכום נמוך
אין צורך לרשום הערת אזהרה

(השאלה היא רק האם המקרה האישי שלך הוא טיפוסי לזו"צים)
יפה, אז בעצם אנחנו באותה דיעה + -
כנראה שאנחנו בעולמות כ"כ שונים
כי אני לא מכירה בסביבתי אנשים שקיבלו מההורים "דירה" - קרי - את כל מלוא הסכום שהיא עלתה.
מתארת לעצמי שזה עולם אחר. לגמרי.
גם אלו שאני מכירה שנכנסו לדירה שההורים "קנו" להם מיד אחרי החתונה - את המשכנתא השאירו לילדים, כך שכמה מהסכום ההורים שלמו? נניח 25%? (זה עדיין הרבה בשביל שיעשו עם זה שטויות. בהחלט.)
רוב הזוגות שחיים בסביבתי (החברתית, המשפחתית, האיזורית) - הזוג קנה לעצמו את הדירה, רובם עם עזרה מההורים להון העצמי, או את מלוא ההון העצמי במקרה שנישאו צעירים/להורים ב"ה יש כסף יותר מהממוצע. לאחר כמה שנים מהחתונה והצליחו לחסוך סכום כלשהו גם כן.
 
אצל הרבה הורים זה לא בכפיה

גם אם זה בכפיה
צריך לזכור שלא הזוג כפה את זה
ההורים צריכים לזכור ללחץ של מי הם נכנעו

בדווקא הרבה יותר מסוכן לגור
בדירהשרשומה על שם מישהו
שהתחשב בכפיה שוב ושוב
על סכומים שאין לו.
 
אחד ההדרכות הבסיסיות לזוג מתחתן הוא שהנושא של גירושין לא יעלה אפילו כהו"א של בדיחה.
אם אתה מעלה את זה כאופציה זה ממש לא בריא..

תשמע מה שאתה אומר.
אם להעלות אופציות של דברים לא רצויים מעכיר את בהאוירה
וגורם בסופו של דבר להתרחק לנושא ולא להתרחק ממנו,
אז
למה להעלות את הנושא של 'הם יעשו שטויות עם הכסף'?
יש לזה את אותה השפעה.
 
עת על כמה בחורות מעל גיל 25 שעשו הסכם ממון
היה להם כבר חלק משמעותי בדירה והון עצמי
לטעמי זה דבר מבורך
ולהיפך הוא מראה על אמון

איך זה מראה על אמון?
ואני אשמח לשמוע איזה רבנים תומכים בזה
 
החשש הוא לא מוגזם. אני מכיר שני זוגות שהפסידו את הדירה (שההורים שלהם קנו להם) וגרים היום בשכירות.

מצד שני יש את הבעיה (יש שיאמרו יתרון) של מקרי גירושין. הזוג צריך להיות עצמאי כדי שיוכל להצליח - מה יקרה אם הזוג יסתכסך עם ההורים?. וגם יש את הסיפור שההורים יכולים להסתבך כלכלית והדירה הזו קשורה על שמם.

עוד דבר (משפטי, שאינני יודע), אם ההורים מתים אז ה'הערת אזהרה' עוברת בירושה לכל המשפחה? פתח לצרות.

תשובה מקיפה
 
כיון שמודעות פיננסית בקרב בחורי ישיבה שואפת לאפס,

למה לא לטפל בזה כמה שנים טובות קודם?
הורה שעיניו בראשו יכול לחנך למודעות כלכלית ע"ידמי כיס ושיח ואתגור
בטח עם מתבגרים ובוגרים.
 
למה לא לטפל בזה כמה שנים טובות קודם?
הורה שעיניו בראשו יכול לחנך למודעות כלכלית ע"ידמי כיס ושיח ואתגור
בטח עם מתבגרים ובוגרים.
החכם לא נכנס למצבים שפיקח יודע לצאת מהם.
במקום לדון אחר מעשה אם לרשום הערת אזהרה או לא, החכם משקיע בחינוך כלכלי כבר ב"דמי כיס" של הילד, וכן מותר קצת לשתף את הילד ולהכניס אותו לעניינים.
 
החכם לא נכנס למצבים שפיקח יודע לצאת מהם.
במקום לדון אחר מעשה אם לרשום הערת אזהרה או לא, החכם משקיע בחינוך כלכלי כבר ב"דמי כיס" של הילד, וכן מותר קצת לשתף את הילד ולהכניס אותו לעניינים.
לא מדובר על הבת שלך אלא על החתן שלך, שאינך יודע מה טיבו בהיבט הכלכלי.
 
ואם ביתך היא תמימה וחמודה והתחתנה בת 19 , וגם אתם הורים נחמדים וטובים
וההורים של החתן שתלטנים (יש המון נרקיסטים סמויים ביננו ) ובקניית הדירה כשעוד היתה פרגית עדינה , השווער הוסיף סכום לדירה והוא מהסוג שחייב לשים הערה כי 'הוא חייב לבטח את הכסף שלו', (שווער שתלטן בחיים לא יוותר על כזאת הזדמנות, אם רק תהיה מקובלת)
ואז הבת שלך סובלת מהורים מתערבים ולא משחררים ,
והדרך היחידה להציל את עצמה ואת הזוגיות שלה , זה לעוף משם , ואז היא תקועה עם 'הערה' נחמדה שמשהו שאל אותה בכלל , לפני כמה שנים כשהתחתנה.
לא נעים לי , מכירה ארבע זוגות שהיו צריכים לעבור מעדות שונות ומאזורים שונים , יכולה לשאול כל יועץ נשואים כמה זה מצוי לצערינו,
אז כדי לבטח את הנפש הבריאה של הבת שלך , חייבים לתת לזוג מרחב עצמאות מוחלט
אם אתם לא מסוגלים לשחרר, אז אתם רק בתחילת הסרט
תמיד אפשר לתת להם אך החלק שלהם ולמכור
ואם לא מוותרים תמיד יש דין תורה לתת להם את החלק שההורים שלו הביאו.

ואם היא חלילה נשואה לחם נרקסיסט, מקווה שאתן לה מספיק כלים לקום וללכת גם אם תפסיד את הדירה
 
יפה, אז בעצם אנחנו באותה דיעה + -
כנראה שאנחנו בעולמות כ"כ שונים
כי אני לא מכירה בסביבתי אנשים שקיבלו מההורים "דירה" - קרי - את כל מלוא הסכום שהיא עלתה.
מתארת לעצמי שזה עולם אחר. לגמרי.
גם אלו שאני מכירה שנכנסו לדירה שההורים "קנו" להם מיד אחרי החתונה - את המשכנתא השאירו לילדים, כך שכמה מהסכום ההורים שלמו? נניח 25%? (זה עדיין הרבה בשביל שיעשו עם זה שטויות. בהחלט.)
רוב הזוגות שחיים בסביבתי (החברתית, המשפחתית, האיזורית) - הזוג קנה לעצמו את הדירה, רובם עם עזרה מההורים להון העצמי, או את מלוא ההון העצמי במקרה שנישאו צעירים/להורים ב"ה יש כסף יותר מהממוצע. לאחר כמה שנים מהחתונה והצליחו לחסוך סכום כלשהו גם כן.
זה שאת לא מכירה לא אומר שלא קיים כמובן
אני מכירה הרבה מאד זוגות שקנו בבית שמש לדוג' ב 1900000 וקבלו מההורים במצטבר 1000000 מה שאומר שקבלו
יותר מ 50%
ואיך שאת מציגה את הדברים- אין מה בכלל מה לדון גם תאורטית
כל הניקים פה הסכימו שבמצב בו ההורים נותנים מתנה "צנועה" של 50K לא מתחיל בכלל להתפתח שאלה
לעומת הורה שנותן 800K שאז מרגיש הרבה יותר צורך "לבטח" את הכסף
 
בקשה :
לתועלת הציבור - יש כאן מישהו שיכול במאמר מתמצת להסביר כיצד הסכם ממון (דיוק - הפרדה רכושית ספציפית) יכול לחסוך מאות אלפי ש"ח של מיסים (רכישה ושבח) באירוע של דירה נוספת ? + תוספת מראי מקום לפסיקה הרלוונטית (בגוגל - קנס הנישואים) + כיצד ניתן להפוך את הנושא לידידותי ?
תודה
 
עיקר הרציונאל שעומד מאחורי הדין בקצרה:
פעם [וגם היום מבחינה הלכתית טהורה] הבעל היה זה שעובד ומביא את הכסף העיקרי, עבודתה המכניסה של האשה הייתה זניחה ביחס אליו, ממילא מובן יותר שהוא זה שיחליט לאן ילך הכסף, ובוודאי שהיא העדיפה עליו ועל התורה ולכן היא מקבלת דיור ומזונות עד סוף ימיה מממונו [או עד שהיא נישאת שוב], אך כל מה שמעבר לכך יורשיו עדיפים על יורשיה
ובוודאי שכל מה שהיא הרוויחה לאחר מותו היא הקובעת הבלעדית על הירושה ויורשיה הם היורשים של הממון ולא יורשיו, וגם אם אין להם ילדים אחיה יורשים ולא אחיו
בימינו שהאשה לוקחת חלק מרכזי באחריות והבאת הפרנסה איניני יודע דיי את הגדרות הדין אבל מסתבר שעד שלא יעשו איזשהוא הסכם עם תוקף תישאר ההלכה הראשונית
 
יש להוסיף גם שבכל רגע שהיא רוצה היא יכולה להגיד איני ניזונת ואיני עושה ואז כל שקל שהיא מכניסה שייך לה בלבד. מנגד הבעל לא חייב לזון אותה. מרגע זה כל נכס שהם ירכשו במשותף שייך לשניהם במשותף.
כמובן שניתן לעשות צוואה ובה האישה תירש את הנכסים.
אשה שעברו עשרים שנה בין פטירת בעלה יש הרבה מה לדון האם הכסף הנזיל עכשיו שייך לה (לא הדירה שהוא נכנס במעון) ואכן צוואת כאלה הם מסובכות.
מלבד זאת זה לא מפתיע אותי שהאח (שהוא הבן שלה) ערער, מערערים על דברים הרבה יותר קטנים, גם כשהאבא הוריש במפורש יש ערעורים. לכו לבתי דין, בתי משפט, בוררים ותראו את מה שהולך שם ותבינו...

פעם [וגם היום מבחינה הלכתית טהורה] הבעל היה זה שעובד ומביא את הכסף העיקרי, עבודתה המכניסה של האשה הייתה זניחה ביחס אליו, ממילא מובן יותר שהוא זה שיחליט לאן ילך הכסף

ואגב אני באמת כל הזמן מודה לאשתי על כך שהיא מוכנה לעבוד כדי שאני אוכל ללמוד. ואני אומר לה שאכן היא לא חייבת ואם היא תרצה להפסיק זוהי זכותה המלאה ואני זה שאצטרך לצאת לעבוד.
 
אני שואלת האם ניתן לדרוש התחייבות כזו לחלוקת הכסף או לבעלות שניהם ולצוואה שהיא תירש אותו לפני החתונה ויהיה לזה תוקף ?

והבעל יהיה מחויב לכתוב צוואה שהיא יורשת?
וזה נכד שלה והבן הוריהם נפטר וכתב שהירושההעל פי דין תורה
 
אני שואלת האם ניתן לדרוש התחייבות כזו לחלוקת הכסף או לבעלות שניהם ולצוואה שהיא תירש אותו לפני החתונה ויהיה לזה תוקף ?

והבעל יהיה מחויב לכתוב צוואה שהיא יורשת?
וזה נכד שלה והבן הוריהם נפטר וכתב שהירושההעל פי דין תורה
למיטב ידיעתי אפשר לחלק רכוש בכל דרך ששני בני הזוג מסכימים עליה. אי אפשר להכריח את בן הזוג להסכים למה שהוא לא חייב.
כמובן, סכומים שאישה מביאה איתה לפני החתונה היא לא חייבת שהם יהיו של בעלה, היא יכולה להתנות מראש שזה נשאר שלה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה