רעיונות לאירגון פינות בבית

  • הוסף לסימניות
  • #41
בגדים שמיועדים ללבישה חוזרת אני שמה על מתלה בחדר (המתלה הרגיל אצלי ואצל ההורים שלי יש כזה מתקן חמוד שעומד בפינת החדר-אבל תופס מקום...)

מה שהכי חשוב זה לא ליצור ערמת 'מיועדים ללבישה חוזרת...' כי אז אין לזה סוף-עבר יום/יומיים ולא נלבש? שלום לכביסה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
נכתב ע"י e12;1227906:
עוד שאלה הקשורה לארגון הבית: בגדים שנלבשו רק פעם אחת (ליציאה אחת, או אצל בנות- בגדי אחר הצהרים לאחר החלפת תלבושת) וראויים ללבישה חוזרת, היכן ראוי לאחסן? חזרה בארון? הם הרי לא ממש נקיים, לכביסה? הם גם לא מלוכלכים. איפה כן? אשמח לשמוע על פיתרון.

אני התקנתי מתלים בקיר חדר הבנות כמספר בנותי
כדי שתתלנה את התלבושת שהן מחליפות, או בגדים שלבשו וצריכים אותם בזמן הקרוב שוב.

זה פתר בעיה אחת, אך מצטברים שם מידי פעם הרבה בגדים שהם על תקן לא ברור ונוצר עוד בלגן מהענין. כך שזה יעיל אבל לא מושלם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
אני קניתי מתלה שנתלה על דלת החדר, גם לא תופס מקום ולא הורס את הדלתוגם מהווה פיתרון מצויין לכל הבגדים המיועדים ללבישה חוזרת שעד היום היו מונחים על הכסאות בחדר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
נכתב ע"י ניקול;1227688:
אז בעצם כל הסט נמצא כאילו בתוך מעטפה?

אפשר תמונה?

הנה בבקשה...
אני מקווה שזה ברור-
1- שמים את הצפית של הכרית + הסדין באמצע
2- מקפלים כמו מעטפה
3- התוצאות
 

קבצים מצורפים

  • מצעים.png
    KB 486.7 · צפיות: 91
  • הוסף לסימניות
  • #47
נכתב ע"י נ פלוס;1228134:
הנה בבקשה...
אני מקווה שזה ברור-
1- שמים את הצפית של הכרית + הסדין באמצע
2- מקפלים כמו מעטפה
3- התוצאות

לא הבנתי!:(
את מקפלת את הציפה על הסדין והציפיות משני הצדדים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
נכתב ע"י סטודנטית;1228181:
לא הבנתי!:(
את מקפלת את הציפה על הסדין והציפיות משני הצדדים?

לא! כמו שאת רואה בתמונה 1
קודם מקפלת את הסדין והצפית של הכרית, אח"כ אני שמה את זה באמצע של הצפית של השמיכה (אחרי שזה מקופל 3/4 - לפני הקיפל האחרון) ואני מקפלת למעטפה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
שאלה: איפה אתן מניחות את העיתונים/מבחנים/מאמרים/ציציות פסולות וכל שאר הדברים המיועדים לגניזה?
- אני שמה בשקית והיא תופחת ונהיה בלגן.
שאלתי הממוקדת היא: במה שמים, והיכן מניחים את ארגז/שקית או שיש לכן פתרון אחר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
לגבי גניזה - אני שמה במדף אחד מאחורי הספרים - במרווח שבינהם עד לגב הארון.
כך זה מונח שם ללא הפרעה ובלי להציץ ובערב פסח / כשמתמלא מרוקנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
נכתב ע"י נוי;1228226:
שאלה: איפה אתן מניחות את העיתונים/מבחנים/מאמרים/ציציות פסולות וכל שאר הדברים המיועדים לגניזה?
- אני שמה בשקית והיא תופחת ונהיה בלגן.
שאלתי הממוקדת היא: במה שמים, והיכן מניחים את ארגז/שקית או שיש לכן פתרון אחר.
עיתונים- שמים אצלינו בסלסלת קש יפה ליד הספה
וממיינים כל שבועיים שלושה

גניזה- בסלסלה במחסן
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
נכתב ע"י נוי;1228226:
שאלה: איפה אתן מניחות את העיתונים/מבחנים/מאמרים/ציציות פסולות וכל שאר הדברים המיועדים לגניזה?
- אני שמה בשקית והיא תופחת ונהיה בלגן.
שאלתי הממוקדת היא: במה שמים, והיכן מניחים את ארגז/שקית או שיש לכן פתרון אחר.
שמים בקופסת פלסטיק בגודל של a4 בתחתית של אחד הארונות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
אצלנו הגניזה בארון הירקות, בסלסלה הכי תחתונה, גם מוסתר מאחורי דלת הארון וגם מאורגן ולא מתפזר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
חיברנו פח קטן לדלת ארון השרות.
נעים נקי ומסודר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
חשבתי לקנות דוקרנים מפלסטיק שמיועד להבריח יונים ולשים במייבש כלים כדי לייבש בקבוקי תינוק
כל פעם הם מתהפכים לי במייבש
לא ניסיתי עדיין
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

ככותבים יש לכל אחד בעיות משלו: חוסר רצון לפרסם, או חשש לקבל ביקורת שלילית, או חוסר השראה, מחסור בזמן או מחסום כתיבה, ואפילו חשש אם הכתיבה נכונה ואם היא בסדר.

וכמובן החשיבה של כל אדם, שהוא עולם אישי, ולא תמיד מובן או יובן בעתיד, והחשש איך העולם הזה יתקבל ואם בכלל יקבלו את העולם שלי, עד כמה להתאים אותו לסביבה, ואם לא ילעגו או יחושו דחיה וכו'.
וכן גם הקושי ליצור משהו חדש שיתקבל, כי הרבה תוכן נכתב, ואיך ובמה ניתן לחדש? איך יקראו דווקא אותי? והאם צריך לקרוא אותי? מה התפקיד שלי בכל העולם הזה של כתיבה? של פרסום התכנים שלי?
יש גם לי וכנראה לכל אדם, צורך להתבטא במשהו. אבל אף אחד לא מחכה לשמוע אותך. האם להידחף? לדבר ולחכות שיקשיבו לי? או עדיף כבר לשתוק?

ההתמודדות העיקרית שלי יכולה להיחשב כברכה, ואני מודה עליה, אבל היא כן התמודדות: אני כותבת המון תוכן, ב"ה, חלקו מאמרים אישיים וחלק סתם רעיונות וכו'.
יש שם גם רעיונות עם משמעות קצת מהפכנית, לדעתי, או חשיבה שלי על רעיונות ששמעתי.

אז הבעיה שלי היא: מה לפרסם?
איפה?
האם לפרסם?
האם חובה לפרסם?
או חובה להשאיר אצלי?
למי זה רלוונטי?
וכו' וכו'

אני חושבת שכותבים רבים מתמודדים עם בעיה כזו, או יתמודדו בהמשך, כשתהיה להם השראה רבה וכו'.

ולמרות גאונותי הרבה, לא מצאתי לבעיה הזו פתרון.

המציאות מוכיחה שצריך להשתדל פה ושם לפרסם.
וצריך גם לא לפרסם כי אין קהל מתאים.
וצריך לשמוח בעצם הכתיבה, מתוך הבנה שכתיבה היא ממש מרפא לנפש, וגם לפרסם את הדברים שלנו זה מרפא, מלבד זה שהיא דרך להעביר רעיונות, לשתף מתוך הבנה שכל אחד יכול לקדם משהו, אם לא בחוץ אז בתוך עצמו.

וגם כשאנו קוראים אנו משתתפים בחשיבה של הזולת, לכן חשוב לקרוא תכנים שכתבו אנשים נאותים או בכל מקרה כשקוראים משהו 'לכבוש' אותו לכיוון של חשיבה טובה, שתעלה את מה שקראנו למקום של אמונה, השגחה, אחדות, לימוד ועוד
רציתי שוב לשתף..
לקראת חג הפורים שמתחיל להתקרב ..

בהיותי רווקה מבוגרת (לשעבר!) שנאלצה לגור לבד (מנסיבות שלא אפרט כאן!).
השבתות והחגים היו כואבים במיוחד. בין אם היה לי איפה להיות ובין אם לא.
זה מצב שרק מי שחווה אותו יכול להזהות.. ולהבין כמה זה קשה.
הבדידות מורגשת שבעתיים כשברקע נשמעים קולות משפחתיים , שירים, צחוקים, דיבורים, קולות שקשוק המזלגות והסכינים...
כשאת עם עצמך ובקושי היה לך כח ורצון להכין משהו לאכול..
כן, לא תמיד אפשרי להתארח.
לפעמים (למען האמת הרבה פעמים) הייתי ממש לבד עם 4 הקירות.
זאת היתה המציאות ואיתה הייתי צריכה להתמודד.
הלבד היה כואב לכשעצמו והציף מחשבות ורגשות וזכרונות...
גם כשהתארחתי (בעיקר לא אצל משפחה) היה מאתגר.
לא תמיד הרגשתי "בבית" וכחלק מהמשפחה אלא סוג של נספח. תוספת מאולתרת. גם כשעל פניו היה לי נחמד וכיף, והכי השתדלו להיות אלי נחמדים..
וגם אני הייתי נחמדה ואהבו אותי. על פניו הכל פיקס..
אבל היו כל מיני "צביטות" שהזכירו את זה. שאני לא בת בית באמת..
לא פעם אפילו הרגשתי מסכנה, סוג של מקבצת נדבות שעושים איתה חסד...הרגשה נוראית.
ואל תיסקלו אותי על נחיתות. בבקשה.
מי שלא היה במצבים האלה באמת לא יבין. ולא ישפוט.
אגב כדי להמעיט מההרגשת ה"מקבלת חינם" הזאת תמיד הבאתי איתי משהו שידעתי שאוהבים (עוגה / עוגיות) . דוקא שמחו לקבל, ואני שמחתי לתת.

אני אסירת תודה עד סוף ימי למשפחה מסוימת ,שלא מקשר דם, שפתחו את ליבם וביתם,
וארחו אותי בסעודותיהם והמתיקו לי את הקושי. שכרם רב בשמיים אני בטוחה.
קצת משפיל אותי היום להיזכר במקום הזה, וגם לא הכי נעים לשתף.
יש בי גם סוג של פחד מהתגובות, כי אני בטוחה שלא כולם יבינו ואולי ישאלו שאלות למה ומדוע..
ובכל זאת אני כותבת לכם
כי אני רואה זאת כשליחות עבור מי שחווה את זה היום.

עוד מעט פורים
חג השמחה.
מהחגים שהיה הכי לי קשה לשמוח בהם. בהיותי לבד...
השתדלתי לא להיות ממש לבד כל הפורים, לצאת לתת משלוח מנות, להיות קצת אצל המשפחה (הם היו שכנים, אך כבר קראתי להם משפחה..)
אבל גם אם לפני כן קצת הצלחתי לשמוח, ברגע שהייתי חוזרת אל השקט הרועם.. היה מתחיל המאבק. על שמירת ניצוץ השמחה והתקווה. וזה לא היה קל.

היה גם ענין המשלוחי מנות.
היו פעמים שלא קיבלתי והייתי במתח אם אקבל. כן זה יכול להישמע ילדותי.. אבל רציתי לקבל משלוחי מנות, לא אחד, אלא כמה.
כל משלוח שקיבלתי הרים לי את מיפלס המצב רוח, נתן לי עידוד.
הרגשה שזוכרים ואוהבים אותי. שאני לא לבד.
לפעמים היתה מצורפת ברכה מהלב, שאותה שמרתי וקראתי עד שידעתי בעל פה..
(כמובן שהחזרתי משלוח, או שאני הבאתי את הראשון..)

היום ברוך השם אני במקום אחר.
זכיתי ב"ה להתחתן ולהיכנס למשפחה חמה ואוהבת, אני כבר לא מרגישה לבד.
אבל יש כאלו שכן. (בין רווקים/ות / זקנים/ות בודדים/ות / חולים ל"ע..)
ופורים מבחינתם זה עוד אתגר לעבור..
בואו נקל עליהם קצת, נעזור להם לשמוח-
כל מי שמכיר מישהו/י כזה בסביבתו-
משלוח מנות יפה, עם ברכה כנה וחיוך – והדלקתם אור בנשמה מיוסרת.
ומי שיכול (ואם זה שייך ומתאים) להזמין לסעודת הפורים.. – תבוא עליו הברכה.
זה לא (רק) חסד – זאת שותפות.
ויש מספיק זמן עד פורים כדי להקדיש לזה מחשבה..
בהצלחה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה