סיפור בהמשכים רצח קטלני - סיפור בהמשכים.

[אוראל סולטן]

#9

שימי לא הצליח לעכל את המילים. "ערביים?" מלמל, "למה שמישהו מהם ירצה להפליל אותי?"

ג'ף השתהה לרגע, ולאחר מכן, נגע בכתפו של שימי. "אתה רק כלי במשחק גדול בהרבה ממה שאתה מסוגל לדמיין", לחש, עיניו נוצצות במעין עצב ותחושת בגידה, "הם עשו זאת בעבר. ניצלו אנשים תמימים, סיבכו אותם בתרגילים מורכבים ושקרים, רק כדי להוריד מהבמה שחקנים מרכזיים. אתה לא הראשון - ולא האחרון."

שימי הרגיש איך הקרקע נשמטת מתחת לרגליו. "אני? כלי? אתה באמת חושב שיסתבכו כל כך הרבה רק כדי להפיל מישהו כמוני?"

ג'ף חייך בעצב. "ככה הם פועלים, שמעון. הם לא יוצרים קשר ישיר לעולם, אלא משתמשים בקורבנות כמו חיילים בלוח שחמט. אתה נקלעת לדרך שלהם בדיוק בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון."

שימי הרגיש זעם בלתי מוסבר לשנייה. "אז מה הם רוצים ממני?" הוא שאל, קולו עולה ומתחזק עם כל מילה.

ג'ף הנהן באיטיות, מבטו מתבונן בו בעצב. "כן. אתה הכיסוי שלהם, כלי במשחק הזה, הדמות שמסתירה את מי שהם באמת רוצים לתפוס. מישהו גבוה ממך בהרבה. מישהו כמוני. ברגע שהם יגלו שאתה לא ראית שהם רצחו את הנשיא הם ישחררו אותך. המטרה שלהם זה לבדוק אם מישהו יודע."

שימי הרגיש את המילים חודרות לעמקי תודעתו, נושאות עמן תחושה מתעצמת של חוסר אונים. "אני? כלי במשחק הזה? אני אפילו לא מבין מה קורה פה!"

ג'ף חייך חיוך עצוב בשנית. "זה החלק המפחיד, שימי. הם בונים על זה שלא תבין. זו הסיבה שהם שלחו אותך לכאן, כדי שתהיה מבודד, מבולבל, ותחשוב, אם ראית משהו, שאין לך ברירה אלא להודות."

שימי הנהן, פניו מחווירות יותר ויותר עם כל שנייה שעוברת.

"אבל יש דרך לצאת מזה", אמר ג'ף בקול חרישי, מקרב את פניו לפניו של שימי. "אם תסכים לשתף פעולה איתי, אוכל לעזור לך."

שימי הביט בו, ליבו רועד באימה. "מה אני אמור לעשות?"

"את זה אני אסביר לך בהמשך", השיב ג'ף בקול נמוך, "אני רק צריך לדעת אם אתה איתי - או נגדי."

שימי בלע את רוקו.

 

[אוראל סולטן]

טוב, סליחה על העיכוב בפרק, פשוט עסוק בעריכת הספר, אבל הכנתי פה תקציר לבינתיים:

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם אסיר שטוען שהוא עובד בשירות 'A.N.W', ואם יעזור לו, יוציא אותו משם.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם אסיר שטוען שהוא עובד בשירות 'A.N.W', ואם יעזור לו, יוציא אותו משם.

#10

השתיקה הייתה כבדה, כמעט חונקת, צורמת לה במעט במשך מספר שניות, כמו שמיכה עבה שכיסתה את חלל התא האפל. שימי הביט בג'ף, עיניו מתמלאות חשש בלתי ניתן להסתרה. המילים של ג'ף הדהדו בראשו, והשקט רק חיזק את ההבנה שאין דרך חזרה. אחרי שניות ארוכות, ראשו הנהן קלות, כמעט ללא שליטה.

"טוב שהחלטת נכון", אמר ג'ף, קולו חותך את הדממה כמו סכין. עיניו היוקדות מביטות בשימי בעוצמה שכמעט גרמה לו להירתע לאחור. "אבל עכשיו תבין, זו לא עסקה שווה. יש לי תנאים."

"תנאים?" תמה שימי, גרונו יבש וצחיח.

"כן," השיב ג'ף, מניח את מרפקיו על ברכיו ורוכן מעט קדימה. "אם תעזור לי, אני אעשה את המאמץ לשכנע את החוקרים שאני הייתי שם ולא ראיתי אותך באזור."

שימי הביט בו, ספק בליבו. "ומה אם לא?" שאל בלחישה רועדת.

"אם לא," המשיך ג'ף, טון קולו מתקשח באחת, "אני פשוט אספר להם שאתה היית שם וראית הכל".

שימי הרגיש גל של קור עובר בגופו. הוא נשען מעט אחורה, עיניו מרחפות לחפש דרך מילוט. "אין לי באמת ברירה, נכון?" שאל, קולו נשבר.

"לא," גיחך ג'ף, מניד בראשו. "אין לך. כי בעולם הזה, שימי, צדק לא קיים. רק מי שיודע לשחק את המשחק שורד. עכשיו," הוא התיישב שוב, חיוך קטן ומעוות על שפתיו. "מה שאתה צריך לעשות זה דבר פשוט מאוד."

שימי נאנח, משפיל את מבטו. "נו, טוב, מה אתה רוצה ממני?"

ג'ף שתק לרגע, ואז הביט בו שוב, חיוך רחב נפרש על פניו. "המשימה הזאת, כמו שאמרתי, היא די פשוטה, אבל גם מעט מסוכנת. אני עכשיו הולך למסור לך כתובת, כשתשוחרר תיסע לשם, ושם כבר יסבירו לך את כל הפרטים שלה."

שימי לא ענה, רק הביט בו במבט חלול, המילים נמסות בראשו לתערובת של פחד ובלבול.

"אבל..." המשיך בקול נמוך, "אני לא יכול לקחת שום סיכון שמישהו ישמע אותנו כאן." הוא רכן קרוב לשימי, דמותו מטילה צל ארוך ומאיים. "אז אני אגיד לך את הכתובת בקוד מורס."

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם אסיר שטוען שהוא עובד בשירות 'A.N.W', ואם יעזור לו, יוציא אותו משם.

#11

"קוד מורס?" שאל שימי, מבולבל. "מה אני אמור לעשות עם זה?"

ג'ף נאנח, במבט מאוכזב מהשאלה. "אתה לא קראת ספרי בלשים אף פעם? זה קוד ישן שכל אחד עם קצת שכל בקדקודו יודע לפענח. אבל נו, אני מניח שלא היית צריך את זה אצלך. תן לי להסביר."

ג'ף שלף מכיסו דף מקומט ועט מתכתי שנראה כאילו עבר ימים טובים יותר. "קוד מורס," אמר, "הוא שיטה שבה אותיות מתורגמות לנקודות ומקפים. נקודה זה צליל קצר או סימן מהיר, ומקף זה צליל ארוך יותר, או סימן שנמשך. אני ארקוד קצת עם הרגליים ואתה פשוט תרשום. הבנת?"

"בערך," מלמל שימי, מנסה לעכל את כל עומס המידע שנשפך עליו בשניות האחרונות.

"טוב, אז כשאני משאיר את הרגל הרבה זמן על הרצפה בלי להעלות אותה למעלה - זה מקף, וכשאני מעלה ומוריד מיד - זה נקודה", הסביר ג'ף בקול חלוש במעט, "אחר כך תבדוק מה זה אומר בקוד מורס".

שימי הנהן, לוקח את העט והדף שהושיט לו. "אני מוכן... אני חושב."

"יפה," לחש ג'ף. "אני מתחיל עכשיו. תרשום."

ג'ף התחיל להניע את רגליו בעדינות, פעם מעלה ומוריד, ומתישהו משאיר אותם מעט יותר זמן על הרצפה. שימי ניסה לעקוב אחרי התנועות ולרשום על הדף הקטן, ידו רועדת בכל פעם שהרגיש שהוא מתבלבל. מנסה להבין את התבנית בעצמו.

ואז, פתאום, נשמע רעש עמום, גורם להם לקפוא במקומם. שימי הרים את מבטו, וג'ף נעצר, גופו מתוח כמו קפיץ.

רעש הצעדים נעשה ברור יותר. הם היו כבדים, איטיים, קרובים.

"מי זה?" לחש שימי, קולו כמעט ולא נשמע.

ג'ף הניח את אצבעו על שפתיו, מסמן לשמור על שקט מוחלט. הצלילים התקרבו יותר, ואז נשמעה חריקה מתכתית. ידית הדלת סבה לאט על צירה, והדלת נפתחה בקול חריקת צורמנית.

 

[אוראל סולטן]

סליחה על האיחור...

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', שמבטיח לו אם יעזור לו, יוציא אותו משם. שימי מסכים, וג'ף מתחיל לסמן לו את הכתובת עם נקישות רגליים בקוד מורס, כשלפתע הדלת נפתחת.

#12

ראש בשרני ומגושם הציץ בפתאומיות מבעד לחרך הצר בדלת הברזל. עיניו הקטנות והאפורות הבריקו באור החיוור שחדר לתא, כמו עיני חיה המחפשת את טרפה.

לשבריר שנייה שימי חש שהעיניים האלו ננעצו בו, שוקלות אותו, ואז – כאילו משום מקום – ראש נוסף הציץ מעל הראשון. עיניו היו כהות ועמוקות, וסנטרו הבולט נדמה כפטיש שמוכן לרסק כל דבר בדרכו.

"מה אתה עושה?!" שאג הגבר העליון בקול רועם שהרעיד את התא הקטן. עכשיו היה אפשר לראות שהוא סוהר גדול ממדים, עקשן, עם מבט שאינו סובל מרות. "זה לא מתאים! אנחנו צריכים ללכת לתא של אדוארד פסי!"

"טוב, טוב..." נשמע קולו הנאנק של הסוהר השמנמן שעמד מתחתיו, כאילו היה קרבן תמידי לשליטה של עמיתו. "מה אתה לחוץ ככה?! אני בא!..."

שימי ניסה לנשום בשקט, שלא למשוך תשומת לב לב מיותרת, אך ליבו הלם בעוצמה, גורם לו לחשוש שהשניים ישמעו אותו. ג'ף, לעומתו, לא זז ממקומו. הוא ישב בשקט על המיטה, מביט בדלת שנטרקה בעוצמה מאחוריהם.

שימי חש כאילו האווירה התעבתה, כמו אזהרה בלתי נראית שנתבעה בחלל. הוא הסתכל על ג'ף, מקווה לקבל איזו תשובה למה שקרה עכשיו.

ג'ף, לעומת זאת, היה נראה מהורהר במעט למספר שניות. הוא נשען קדימה, כפות ידיו שלובות, ומבטו היה מרוחק. הוא שקע במחשבות כמו אדם שנאבק בכבדות של סודות שאינו בטוח אם לחשוף או לשמור לעצמו.

אך לאחר שתיקה של מספר שניות, הוא המשיך בנקישות הרגליים הסדרתיות שלו. שימי הביט בו, מבולבל ורגש באותו זמן. הרעש המתכתי של המיטה בכל פעם שג'ף הזיז את רגלו נשמע חד ומהדהד בתא האפל, כמו פעימות לב מואצות.

דקה ארוכה חלפה, אולי יותר, כשלפתע ג'ף נעצר, נועץ מבט חודר בשימי. "סיימתי." אמר בקצרה.

שימי הרים את מבטו מהדף המקושקש שהיה מונח על ברכיו, נאנח. הוא הניח את העט על המיטה הישנה , מקפל את הדף ומכניס אותו לכיסו. "אז מה עושים עכשיו?" שאל, קולו עמום ועייף.

"מחכים", ענה ג'ף, וחיוך קטן וזדוני בזווית שפתיו. היה משהו לא נוח בחיוך הזה, משהו שגרם לשימי לחשוב שמא ג'ף נהנה לראות אותו במצב הזה.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', שמבטיח לו אם יעזור לו, יוציא אותו משם. שימי מסכים, וג'ף מתחיל לסמן לו את הכתובת עם נקישות רגליים בקוד מורס.

#13

לפני ששימי הספיק להמשיך לדבר, רעש עמוק נשמע לפתע מחוץ לתא. קרקוש מתכת מחריד פילח את האוויר. הדלת, שאך זה נסגרה בטריקה, נפתחה בחריקה שהרעידה את הקירות.

שימי הסתכל לעבר הפתח, עיניו מתכווצות מול אור חזק שהציף את התא הקטן. בתוך המסגרת של הדלת הופיע סוהר חדש – גבוה, דק גזרה, פניו חיוורות כמו רוח.

"אתה!" קרא הסוהר בקול מחוספס ועמוק שהרעיד את החדר בעוצמתו, מצביע על ג'ף. "לחקירה. עכשיו."

ג'ף נשאר לשבת, מביט בסוהר כאילו הוא שוקל את צעדיו הבאים. "אני לא אוהב שמזמינים אותי בכזו נחרצות," אמר בקול רגוע ומכוון להכעיס.

"תזוז כבר," השיב הסוהר, לא מסיר את עיניו ממנו. "אין לנו את כל הלילה."

ג'ף נאנח בכבדות, כאילו הוא האדם הכי עסוק בעולם שנדרש ממנו לפתע בצע מטלה חסרת משמעות. הוא קם מהמיטה באיטיות מוגזמת, טופח על מכנסיו ומנסה להוריד שכבת אבק בלתי נראית.

"תזדרז!" פקד הסוהר, סימנים של חוסר נוחיות מתחילים להיראות על פניו, "אין לי סבלנות למשחקים שלך."

ג'ף משך את הזמן עד כמה שיכל. הוא ניגש לדלת, נעצר לשנייה, וסובב את ראשו לאחור לעבר שימי. "נתראה, שימי." אמר בטון מבודח במעט, כאילו עמד ללכת למסית פיג'מות ולא לחקירה שיכולה להסתיים במוות.

"מה עכשיו פרידות!?" נהם הסוהר הגברתן, "להתראות תעשה לו בבית קברות, עכשיו אנחנו צריכים להגיע לחדר חקירות במהירות האפשרית."

בעודו אומר זאת, אחז הסוהר בדש חולצתו של ג'ף, קושר אותו באזיקים וסוגר אחריו את התא. הדלת נטרקה בעוצמה, קולה מהדהד ברחבי המסדרון הארוך.


שימי נשאר לשבת על המיטה, בוהה בדלת שנסגרה, חש כאילו משהו בתוכו נסגר יחד איתה. השקט שהשתרר שוב היה חונק, כאילו החדר בלע את כל הצלילים והותיר רק את ליבו ההולם.

"מה עכשיו?" לחש עצמו, מילותיו נשמעות ריקות בחלל הדחוס.

הוא היה לבד. הרעש הקלוש של הצעדים במסדרון הלך ונעלם, והוא נסה להתמודד עם המחשבות שטפטפו לתודעתו כמו מים זולגים אל תוך מערה חשוכה.

משהו בכתפו הימנית פתאום צרב. הוא נגע בה באינסטינקט, והבין שאחת מטיפות הזיעה שניגרו עליו הותירה עקצוץ לא מוסבר. הוא שפשף את הכתף, מביט סביבו, והבטיח לעצמו שהחושך בחדר הפך דחוס יותר, כאילו משהו התקרב.

לפתע, בתוך הדממה, הוא שמע רשרוש חלש – כאילו משהו זז בצדו השני של החדר.

"מי שם?" קרא בקול רועד.

ולא שמע תשובה.

 

[אוראל סולטן]

ברוך ה' יש שני פרקים חדשים! (12-13).
תהינו!

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', שמבטיח לו שאם יעזור לו, יוציא אותו משם. שימי מסכים, וג'ף מסמן לו את הכתובת של 'A.N.W' עם נקישות רגליים בקוד מורס, כשלאחר מכן, הוא נלקח לחקירה. שימי שומע רעשים מוזרים, אך לא מקבל תשובה לשיוכם.

#14

"מי זה?" שאל שימי בקול רועד, מנסה לשמור על שלווה למרות רעד קל שחלף בגופו. עיניו סרקו את התא החשוך, מחפש אחר סימן חיים.

שום תשובה לא נשמעת. הדממה הייתה כה מוחלטת עד שנדמה היה כי היא חונקת את האוויר.

שימי שפשף את פניו, מנסה להתנער מתחושת הפחד המשתלט עליו, מקווה שזה איזשהו דמיון מופרע שצץ במוחו, הוא מלמל פרקי תהילים, משניות, וקטעי גמרא שהוא יודע בעל פה. בערך.

הזמן חלף לאט, והשקט הפך למעט בלתי נסבל. מעין שעמום שניסה להשתלט על יושבי המקום.

לפתע, קול חריקה חד פילח את הדממה, ודלת התא נפתחה באחת.

בפתח עמד סוהר גדול ממדים, גורר אחריו את ג'ף כאילו היה בובת סמרטוטים שנשחקה מזמן. ג'ף נראה מותש, אך מבטו נשאר חד וברור.

"הלו, אתה!" קרא הסוהר לעבר שימי בקול מחוספס, "בוא הנה! יש'ך חקירה עכשיו!"

שימי קם לאיטו בחוסר רצון, רגליו כבדות כעופרת, פוסע אל עבר השומר. בלחץ בלתי מוסווה, הוא הביט אל ג'ף, שנעץ בו מבט שלא הצליח לפענח. כאילו חשף תגלית מה.

"להתראות", לחש ג'ף בצליל עמוק שעורר בו מעט צמרמורת.

הדלת נסגרה בקול מתכתי חד מאחוריהם, מותירה את ג'ף בתא החשוך והדחוס, משאירה מאחור את החשוך אך המוכר.

שימי, שהפחד אחז בו, נגרר קדימה בעקבות הסוהר דרך המסדרונות הפתלתלים. האווירה במסדרונות הייתה כבדה ומעופשת במעט, כל צעד של הסוהר מהדהד כמו אזהרה.

עד מהרה הם הגיעו לדלת ברזל גדולה שהייתה נראית מעט שונה מכל הדלתות האחרות. הסוהר סובב את המנעול בכוח, ופתח את הדלת לרווחה.

"קדימה, שב," פקד עליו, דוחף אותו קלות לחדר.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', שעוזר לו לצאת.

#15

שימי התיישב על כיסא עץ קשה, מול שולחן מתכתי קר. ממולו ישב חוקר חדש. גבר רחב כתפיים עם מבט קר ומפחיד, אחד שהזכיר לשימי את מקנה הרחוב הגברתן אצלם, ההוא שתמיד היה מתחמק מפגישה חזותית איתו.

הדלת נטרקה אחריו בקול רועם. משאירה מאחורה את כל ביטחונו.

"טוב," פתח החוקר בקול נמוך ומכוון, עיניו בוחנות את שימי כאילו היה זכוכית מגדלת. "אז בעצם מי שהיה איתך בתא הודה שהוא זה שרצח את הנשיא, מה שאומר שאתה צריך לחתום על מסמך סודיות על כל מה ששמעת כאן. אם תעשה זאת, אתה תשתחרר."

שימי הנהן בקצרה, מנסה להישאר רגוע.

החוקר הגיש לו דף ועט. "כאן אתה צריך לחתום", הצביע לו על קו מתוח בתחתית המסמך.

שימי לקח את הדף, עיניו עוברות במהירות על השורות הכתובות, אבל שום דבר לא נקלט במוחו. הרעב, העייפות והפחד עשו את שלהם. הוא נטל את העט וחתם בשרבוט מהיר.

"בסדר." המהם החוקר לתוך שפמו, "אתה משוחרר. חכה כאן, יבואו לקחת אותך."

רק לרגע שימי הרגיש הקלה. הוא נעמד לאט, מוכן לעזוב את החדר, אבל פתאום הרגיש אחיזה חזקה סביב זרועותיו.

"למה?" הספיק למלמל לפני שעיניו כוסו בבד שחור.

הוא הרגיש דקירה חדה בכתפו. גופו הפך כבד באחת, עיניו נסגרו, והוא שקע לתוך חשכה מוחלטת.

אך רגע לפני שאיבד את הכרתו, שימי שמע קולות ברקע. הם היו עמומים, אבל די ברורים.

"מה אתה אומר?" שאל קול מחוספס, זה של הסוהר שגרר אותו קודם לכן.

"הוא יודע יותר מדי", ענה קולו של החוקר. "הוא יודע איפה המפקדה שלהם."

"אז מה נעשה איתו?"

"אל תדאג." השיב החוקר, טון קולו רגוע אך מלא זדון. "אנחנו תמיד נהיה עשר צעדים לפניהם. תמיד."

 

[אוראל סולטן]

ב"ה גם היום עלו 2 פרקים חדשים (14-15)!

תהינו!!!
(זה כמובן, אבל אל תשכחו גם לקרוא... ).

 

[אוראל סולטן]

אז לאחר הרבה זמן שלא עלה פרק חדש, קבלו אותו במחיאות כפיים ובברכת 'חנוכה שמח'! (לא לשכוח לתת לו סופגניות בבקשה, שלא ייעלב ).

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת.

#16

שימי התעורר בבהלה, מרגיש ניעור עז ולחיצת ברזל על כתפו. הוא פקח את עיניו וראה את פרצופו החמור של השומר הגדול שהשאיר אותו מחוסר הכרה רק לפני מספר-לא-ידוע של שעות קודם לכן.

"קום כבר!" רטן השומר בקולו המחוספס. "הגעת."

שימי מצמץ בעיניו, מנסה להבין איפה הוא נמצא. לאחר שקם בכבדות, הצליח להבחין שהוא יושב בתוך רכב מסחרי גדול שחנה אל מול ביתו. דלת הרכב נפתחה באחת, והשומר דחף אותו בעדינות יחסית אל הרחוב שבחוץ.

"קדימה." אמר השומר, זורק לעברו מבט מאיים. "אל תגרום לנו לבוא כדי לחפש אותך שוב."

הרכב נסע ונעלם בין הצללים של הרחוב השומם. שימי עמד במקום, בוהה בביתו שנראה כרגיל, כאילו כלום לא קרה.

שימי נכנס הביתה, דוחף את הדלת החורקת באיטיות. הבית היה שקט באופן לא טבעי. הוא התקדם לסלון, מפנה מבט לכל פינה, מחפש סימן שמישהו נמצא שם – אביו, אמו, אֵחיו – אבל לא היה אף אחד.

"מה קורה פה?" מלמל לעצמו, מרגיש תחושת ריקנות עמוקה המתפשטת בו לאיטה.

הוא התיישב על הספה בסלון, מרגיש את גופו העייף דואב למדי. מיד הוא שלף את הפתק המקומט מכיסו, פרש אותו על השולחן והביט בו. השורות והנקודות שג'ף הנחה אותו לרשום נראו לו כמו כתב חידה שלא יצליח לפתור לעולם.

שימי נשען אחורה, נאנח. הוא שלף את המחשב מהמגירה הקטנה שמתחת לשולחן, מחפש את המילים "קוד מורס" בגוגל, ולאחר מספר דקות, הוא כבר החל לפענח את ההודעה.

לאחר דקות ארוכות של עבודה, הוא קיבל את התוצאה: כתובת של מקום שמעולם לא שמע עליו קודם. מתחת לכתובת היו רשומות שני מילים נוספות: "תרנגול סגול".

"תרנגול סגול?" שאל את עצמו בקול רם.

בדיוק כשסיים לפענח את הפתק, צלצל הטלפון הביתי. הצלצול הקפיץ אותו ממקומו, כאילו הגיע מתוך חלום רע. שימי חש את ליבו פועם בחוזקה, ניגש לענות.

"הלו?" אמר בקול חלש.

"אתה שימי, נכון?" קולו של גבר נשמע בצד השני, קר ומחושב.

"כן, מי זה?" שאל שימי, קולו רועד.

"אני מדבר מטעם A.N.W" השיב האיש, קולו שטוח לחלוטין, נטול רגש. "ג'ף הצליח לדווח לנו עליך. הסוכנים ביררו עליך, ומיד לאחר מכן, התבקשתי להגיד לך לבוא לכאן עכשיו. אנחנו צריכים אותך מיד."

שימי בלע את רוקו, שומע את הצליל הסמיך שנקש בגרונו. "אבל... למה אני? למה אתם צריכים אותי?"

"זה לא חשוב עכשיו", השיב האיש, קוטע אותו בחדות. "מה שכן, כדאי לך לדעת - ההורים שלך והאחים שלך נמצאים כאן אצלנו. זה אמור לתת לך יותר מוטיבציה להגיע במהירות האפשרית."

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת. הוא מפענח את התק ומשוחח עם אדם מה'A.N.W'.

#17

שימי הרגיש זעם ופחד מתעוררים בו באחת. "מה זאת אומרת ההורים שלי אצלכם? תנו לי לדבר איתם עכשיו!" הוא צעק.

"אל תצעק", ענה האיש בקור רוח. "אני אעביר לך את אחיך אליהו, אם זה יעזור לך."

שימי שמע רק רעש קלוש, ואז קול מוכר בקע.

"שימי?" שאל אליהו בן השתיים-עשרה בסקרנות.

"אליהו, אתה בסדר?" שאל שימי בחיפזון.

"כן, כן, אנחנו בסדר", השיב אליהו, נשמע מהוסס מעט. "אבל איפה אתה? אבא ואמא שואלים עליך בכל הזמן."

"אני בדרך אליכם", השיב שימי, מנסה לשמור על קור רוח. "תישארו רגועים, אני אגיע כמה שיותר מהר."

צליל ניתוק נשמע.

שימי לא בזבז זמן. הוא החזיר את הטלפון למקומו, ומיד רץ לחדרו ולקח תיק קטן מכניס אליו בגדים, מעט כסף מזומן וטלפון נוקיה קטן וטעון. הוא הביט פעם אחת אחרונה על הבית הריק, מרגיש גל של עצב עובר בו, וישר יצא אל הכתובת שהופיעה בפתק.


בינתיים, וינה, אוסטריה.

שני גברים עמדו בחדר קטן, דלת כבדה מאחוריהם. אחד מהם שרבט דבר מה בפתק קטן לפניו, בעוד השני עמד בצד והביט בו בשקט.

"מצאת אותו?" שאל הראשון בקול חד, מרים את מבטו לפתע.

"עדיין לא", השיב השני, מנסה להישמע רגוע.

"מה זאת אומרת עדיין לא?!" התפרץ הראשון, מבטו ננעץ בשותפו בעוינות. "אתה יודע כמה זמן יש לנו. אם הוא ימצא את המידע לפני שאנחנו נפעל, הכל אבוד."

"אני מטפל בזה", השיב השני. "אני אחביא את הפתקים, כמו שביקשת."

"זה לא מספיק!" שאג הראשון, עיניו מתרחבות בזעם. "אתה מבין מה יקרה אם הם יצליחו?!"

השני הנהן באימה.

אך אז הראשון חייך בפתאומיות. "הם חושבים שהם מתקרבים לסוף." אמר.

הוא התקרב לשותפו, קולו יורד ללחישה מצמררת. "מה שהם לא מבינים, זה שהם מתקרבים לסוף שלהם."

לנספח.

 

[אוראל סולטן]

ב"ה שוב יש שני פרקים (16-17), לטובתכם והנאתכם.
שיהיה חג שמח!!!

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת. הוא מפענח את הפתק ומשוחח עם אדם מה'A.N.W'.

#18

שימי יצא מהבית בצעדים כושלים, מרגיש כאילו גופו נע על אוטומט. התחושה שמשפחתו בידיהם של זרים חנקה אותו. הרחובות השוממים מסביבו נדמו לפתע זרים וקרים. הוא עצר בפינת הרחוב והרים את ידו כדי לעצור מונית חולפת.

המונית עצרה בחריקה קלה, והנהג, איש מבוגר עם עיניים עייפות ומבט חשדני, הביט בו.

"לאן נוסעים?" שאל בקצרה.

שימי הוציא את הפתק מכיסו, מביט בכתובת שג'ף הורה לו לפענח. הוא היסס לרגע ואז אמר, "לרחוב אלמאל אלג'אדיד, מספר ארבע-עשרה."

הנסיעה הייתה שקטה ומעיקה. הנהג לא דיבר, ושימי רק הביט החוצה על הרחובות שהתחלפו במהירות, מרגיש כאילו הזמן רץ כנגדו. כשהגיעו, שילם שימי את הסכום המדויק, ירד מהמונית ונעמד מול הבניין הישן והגבוה, חזיתו אפורה וסדוקה.

בפתח הבניין היה מסך אלקטרוני מואר קלושות, שזמזם בצליל נמוך. שימי עמד מולו, ובהיסוס אמר "תרנגול סגול."

זמזום קצר נשמע בשנית, והשער נפתח באיטיות, חושף גרם מדרגות שהוביל אל פנים הבניין. שימי נכנס, ליבו דופק בפראות. הוא טיפס במדרגות, כל צעד מהדהד ברעם מחריש-אוזניים.

כשעמד מול הדלת שסימן לעצמו על פי הכתובת, נשם עמוק ודפק עליה.

הדלת נפתחה בפתאומיות, חושפת גבר בעל בלורית ארוכה ושיער סתור, עיניו טרוטות כאילו לא ישן בשבוע האחרון. האיש הביט בו במבט קר, סוקר אותו מקצה כיפתו ועד לנעליו השחורות.

"בוא פנימה", אמר לבסוף, פותח את הדלת לרווחה.

שימי נכנס, תחושת מועקה מציפה אותו. החדר היה אפלולי, מואר באור קלוש של מנורות ישנות, והקירות נראו עבים ומבודדים. לפני שהספיק לומר מילה, הופיעה דמות נוספת מתוך הצללים – גבר גבוה וחייכן, פניו מוארות כאילו פגש חבר ותיק.

"שימי!" קרא הגבר בקול חם, מניח יד כבדה על כתפו. "איך אתה מרגיש?"

שימי הביט בו, מבולבל וחשדן. "ברוך ה', בסדר." ענה בזהירות. "מי אתה?"

"קרא לי אדם", אמר האיש, חיוכו הרחב עדיין מרוח על פניו. "מעכשיו אני האחראי שלך במשימה. אני שמח שהגעת. בוא, יש לנו הרבה על מה לדבר."

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת. הוא מפענח את הפתק ומשוחח עם אדם מה'A.N.W'.

#19

אדם הוביל את שימי לחדר רחב ידיים. באמצע החדר עמד שולחן עגול קטן, עליו הונחו שתי כוסות תה מהבילות. ליד השולחן ניצבו שתי כורסאות קטנות וחומות. אדם הצביע על אחת הכורסאות. "שב", אמר בקצרה.

שימי התיישב בזהירות, מביט סביבו. אדם התיישב מולו, תיק מחשב קטן ושחור נח לצידו. הוא הביט בשימי. "רוצה תה?" הציע בנימוס גרידא.

שימי נענע בראשו לשלילה, ואדם השעין את מרפקיו על השולחן, מתקרב אליו מעט. "טוב, אתה מקשיב?" שאל ברצינות, עיניו חודרות.

"כן." ענה שימי, משתדל לשמור על קור רוח.

"מצוין." אמר אדם. הוא השתהה לרגע, ואז המשיך. "הנשיא שנרצח היה לא פחות מגאון מטורף. הייתה לו תוכנית סודית – לבנות פצצות מתקדמות שיוטמנו בתוך הבית הלבן עצמו. המטרה? להרוג את הנשיא הנוכחי ובזמן המהומה שתיווצר, להכריז על בחירות חדשות ולהשיב לעצמו את השלטון."

שימי הביט בו במבט סקרן, אוזניו כרויות לכל מילה שיוצאת מפיו של האיש.

"התוכנית לא הסתיימה שם", הוסיף אדם. "הנשיא עבד גם על טילים חכמים שיכולים לפגוע בעוזרים וביועצים הקרובים לנשיא הנוכחי. כדי להבטיח את ביצוע התוכנית, הוא הטמין את כל ההוראות והתרשימים אצל אחיו, אדוארד, שגר בווינה."

"אבל," המשיך אדם בקול נמוך יותר, "הנשיא הנוכחי גילה על התוכנית לפני כמה חודשים. הוא חטף אדוארד והציב שמירה סביב ביתו, כך שאף אחד מאיתנו לא יכול להגיע אליו."

"ואיך אני קשור לכל זה?" שאל שימי, תחושת מועקה גוברת בו.

"אתה לא אחד מאיתנו", אמר אדם בפשטות. "הם לא מכירים אותך ולא יחשדו בך. לכן אתה האיש היחיד שיכול להיכנס לבית של אדוארד ולהביא לנו את התוכניות."

שימי שתק למשך כמה שניות, מנסה לעכל את המידע. "ומה אם אני... לא ארצה לעזור?" שאל בזהירות, קולו רועד מעט.

חיוכו של אדם התרחב, אך בעיניו הייתה נימה של איום. הוא לקח את תיק המחשב השחור שהונח לצידו, הניח אותו על השולחן באיטיות, ופתח אותו בתנועה מחושבת. מתוכו שלף מחשב קטן ומבריק, והטיח אותו על השולחן בעדינות, מבטו לא עוזב את עיניו של שימי.

"זו בדיוק הסיבה שבגללה אנחנו מחזיקים את המשפחה שלך", אמר בקור רוח. "אני בטוח שאתה מבין שהכל תלוי בך עכשיו."

שימי הרגיש את ליבו צונח.

"אם תעשה את מה שאנחנו מבקשים," הוסיף אדם בקול נמוך ומצמרר, "יש סיכוי שכולכם תצאו מזה בחיים. אם לא... טוב, אני בטוח שאתה לא רוצה לבדוק את האפשרות השנייה."

שימי הביט במחשב שעל השולחן, מחשבותיו מתרוצצות בפראיות. אדם הביט בו בחיוך קפוא ואמר בשקט: "לפעמים הבחירה היחידה היא לבחור איך לא להפסיד."

 

[אוראל סולטן]

ב"ה יש שוב 2 פרקים (18-19) חדשים לרווחתכם. תקראו ו(יהי רצון ש)תהינו!

לנספח.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו.

#20

שימי ישב בכורסא הקטנה, ידיו קפוצות, גופו נוקשה כמו עץ מת. עיניו של אדם ננעצו בו, מבטו קר אך חדור סיפוק. אחרי שתיקה מתוחה, אדם הושיט את ידו לעבר המחשב שעל השולחן, פותח אותו בעדינות זהירה.

"אני חושב שאתה צריך לראות משהו", אמר אדם בקול נמוך ומכוון, והחל להקליד במהירות. המקלדת פלטה קליקים שקטים, שצרמו מעט באוויר הטעון.

שימי בלע את רוקו, מרגיש את ליבו מאיץ. אדם סובב את המחשב לעברו בתנועה חדה, והמסך נדלק. שימי נשען קדימה, מביט באימה בתמונות שהופיעו מולו.

הסרטון היה ברור ומוחשי מדי. משפחתו של שימי – אביו, רבּ מתתיהו, ישב ליד שולחן קטן והיה נראה כמתעמק בגמרא שמולו. אמו, עם יהודית התינוקת בזרועותיה, נראתה מותשת ומנסה להרגיע את בכיה. אחיו אליהו דפדף בספר קומיקס מזדמן, ותהילה, אחותו הקטנה, ציירה משהו בצד.

שימי ניסה לנשום, אך לפתע הבחין במשהו שהקפיא את דמו – עיגול כוונת אדום, בוהק ובולט, נע בעדינות על גופם של בני משפחתו, מתעכב על פניהם.

"מחריד, לא?" אמר אדם בקור רוח, תוך כדי שהוא קם ומתרחק מהשולחן בקול חריקת כורסא, ידיו בכיסי מכנסיו. "זהו, שימי, המצב הפשוט. אם תלחץ על הכפתור הנכון, תציל אותם. אם לא..."

אדם הוציא את יד ימינו מהכיס והצביע על מקש האנטר המואר שבמחשב. "לחיצה אחת כאן, והם יקבלו מנה קטנה אך קטלנית של גז רעיל, חסר ריח. זה לא יהיה מהיר, אבל זה יספיק כדי שכולם ייחנקו לפני שמישהו יוכל להציל אותם."

שימי חש איך עולמו מתפרק. הדמעות שעמדו בעיניו לא הצליחו לטשטש את מראה הסרטון שעדיין רץ על המסך. יהודית התינוקת בכתה, קולה החלוש והרחוק ננעץ בליבו כמו סכין.

"די..." לחש שימי, קולו כמעט בלתי נשמע. "תפסיק עם זה..."

אדם צחק קלות, מתענג על חולשתו. "אני לא צריך להפסיק כלום. אתה זה שצריך להחליט."

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו.

#21

שימי נאנח אנחה כבדה, משפיל את מבטו. כל גרם של התנגדות שבו נמס. "טוב, כנראה שאין לי ברירה", מלמל לבסוף.

"ברוך הבא למשחק", אמר אדם בחיוך רחב, מחזיר את המחשב לתיקו בתנועות מהירות. הוא התכופף אל המגירה שמתחת לשולחן, שלף מעטפה חומה והניח אותה מול שימי. "כאן יש את כרטיסי הטיסה שלך. אתה טס בעוד שעה וחצי."

שימי לקח את המעטפה, פותח אותה בידיים רועדות. הכרטיס היה על שמו, ועל ידו הונח פתק עליו הייתה רשומה הכתובת המדויקת של אדוארד בווינה.

"זה עוד לא הכל", אמר אדם, שולף מכשיר קטן מכיסו ומניח אותו על השולחן. הוא נראה כמו מצית זעיר ושחרחר עם כפתור בולט.

"מה זה?" שאל שימי בחשש.

"זה המכשיר שדרכו נשמור על קשר. לחיצה קצרה על הכפתור תדליק אור ירוק – סימן שאתה מדווח לנו על התקדמות. תשתמש בזה רק כשאתה בטוח שאף אחד לא רואה אותך. ברור?"

שימי הנהן בעייפות בנאלית, לוקח את המכשיר בידו. "כן... ברור."

"מעולה." אמר אדם, קם ממקומו ומסמן לשימי לעשות את אותו הדבר. "יש מונית שמחכה לך בחוץ. היא תיקח אותך לשדה התעופה. משם תטוס בטיסה רגילה, כדי שכמובן לא תעורר חשד."

שימי קם באיטיות, רגליו כבדות כל כך עד שפגע בעדינות בשולחן. הוא הביט באדם, שנראה רגוע בצורה מקפיאה, ואז החל לצעוד לעבר הדלת.

מחוץ לדלת חיכה לו שוב הגבר בעל הבלורית הארוכה והעיניים הטרוטות. הוא הצביע לעבר המדרגות בלי לומר מילה. שימי יצא החוצה, מרגיש כאילו הוא נבלע לתוך מעמקי הלא נודע.

כשהגיע אל הרחוב הקריר, ראה מונית שחורה חונה בצד הדרך. הנהג, איש גדול עם שיער כהה וקמטים עמוקים, הביט בו בעיניים קרות. "כנס." אמר בהתרעמות דקה.

המונית יצאה לדרך, ושימי הביט דרך החלון, רואה את העיר חולפת מול עיניו כאילו הייתה זרה לו לחלוטין.

לאחר דקות, כשהגיעו לשדה התעופה, הנהג עצר בפתאומיות, מסתובב לאחור ומביט ישירות בעיניו של שימי. "שמע אותי טוב," אמר בקול נמוך ואיטי, "לא כדאי לך לסטות מהתוכנית. יש לך יותר מדי מה להפסיד."

שימי יצא מהמונית, מרגיש את גופו רועד. הוא הביט בנהג פעם נוספת, רק כדי לראות את עיניו מצמצמות באזהרה.

המונית התרחקה, משאירה את שימי עומד לבד מול שערי שדה התעופה.

שימי לקח נשימה עמוקה, נושף החוצה באנחה, ואז צעד פנימה, לוחש לעצמו: "הם לא צריכים לדאוג... אני כבר יודע שאין דרך חזרה."

 

[אוראל סולטן]

וב"ה בלעה"ר שוב יש שני פרקים חדשים (20-21)! תהינו!

לנספח.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית. לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו.

#22

שימי פסע אל תוך שדה התעופה, מרגיש כאילו רגליו נושאות אותו אל כיוון אחד בלבד – קדימה. המולת השדה החרישה את אוזניו: קריאות הכריזה, גלגלי המזוודות המתגלגלים על הרצפה, קולותיהם של נוסעים שמיהרו אל טיסה למקום בלתי ידוע. אבל בתוך ראשו של שימי היה רק שקט עמוק. שקט שבא רק לפני סערה מתקרבת.

הוא עמד בתור לבידוק הביטחוני, מחזיק את הדרכון המזויף ואת כרטיס הטיסה בידיו. מחשבות התרוצצו במוחו בקדחתנות מהירה. איך זה ייגמר? מה אם הם עוקבים אחרי כל צעד? האם אי פעם אראה את המשפחה שלי?

הוא פשט את המעיל והניח את תיק היד הקטן שלו על המתקן הקטן, מרגיש בכל רגע כאילו עיניים זדוניות חודרות את נשמתו. הוא עבר בגפו דרך גלאי המתכות. שום צפצוף לא נשמע.

שימי ישב ליד השער המוביל לטיסתו, נצמד למושב הפלסטיק הקר שבחוץ. הוא שלף חוברת קטנה מתיקו – אחת מאותן החוברות הדקות שחולקו בישיבה, עם שיעורים קצרים על מוסר ואמונה. הוא ניסה לקרוא, אבל המילים סירבו להיקלט. מוחו נדד שוב ושוב אל המבט הכועס של אדם, אל אחותו הבוכה, אל הסרטון המצמרר.

כשקראו לנוסעים לעלות למטוס, הוא קם באיטיות, עוקב אחרי ההמון שעלו אחד אחרי השני. הוא הרגיש שכל מה שהוא עושה מכביד עליו, כאילו מטען שלם של ספקות וחששות נקשר לגופו.

המטוס המריא, ושימי הביט מבעד לחלון, רואה את האורות המרצדים של העיר נעלמים תחת מעט העננים הכבדים. הוא נשען לאחור, עוצם עיניים, מנסה להרגיע את מחשבותיו ללא הצלחה יתרה.

השעות חלפו לאט. שימי עבר בין ניסיון לקרוא קצת אל בהייה בשמיים, אבל לבסוף גם הצליח להירדם, החלומות רדפו אותו. דמויות עמומות הופיעו והתרחקו, צללים אפלים לחשו דברים שהוא לא הצליח להבין.

מיד כשנותרו דקות ספורות לנחיתה, התעורר שימי בבהלה. הטייס הודיע בקול רגוע על ההכנות לנחיתה, ושימי הביט בסביבה. נראה שהעולם ממשיך כאילו הכל בו כרגיל, אבל בתוך תוכו ידע שמה שמחכה לו רחוק מלהיות שגרתי.

שימי ירד מהמטוס, מרגיש את האוויר הקריר של נמל התעופה הווינאי מכה בו. הבדיקות והתורים הרגילים התארכו כצפוי, אבל הוא השתדל להישאר שקט. משנן בליבו שוב ושוב את פרטי המשימה, כמו - להבדיל - דקלום של משניות בעל פה.

בביקורת הדרכונים, הפקיד הביט בדרכונו, ואז בשימי. לרגע חשב שהוא קפוא, אבל הפקיד חייך חיוך קל ואמר, "ברוך הבא לווינה."

שימי הודה לו בחטף, אסף את תיקו, ויצא אל אולם הנוסעים הנכנסים.