סיפור בהמשכים רצח קטלני - סיפור בהמשכים.

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים.

שימי מוצא פתק שלכאורה מורה על מיקום הדפים.

#38

שימי עדיין עמד בחדר שבו מצא את הדפים. ליבו הלם בפראות. הדפים בידיו נראו לו כבדים יותר משהיו באמת. הוא ניסה להרגיע את מחשבותיו, אך התחושה שמשהו לא בסדר ניקרה בו.

הוא שלף במהירות את המכשיר הקטן שקיבל מאדם ולחץ על הכפתור.

"אדם, אני... מצאתי אותם", אמר בקול רועד, משתדל שלא לשדר את הפחד שכרסם בו.

"מה מצאת?" קולו של אדם נשמע, קר וחד כמו להב.

"את הדפים. אני חושב שהם התוכניות",, ענה שימי במהירות, בעודו מעביר את אצבעותיו על שולי הדפים, כאילו מוודא שהם אמתיים.

"מעולה." אמר אדם, אך היה משהו מתוח בקולו. "שימי, אתה חייב להוציא אותם משם עכשיו. זה מסוכן מדי להחזיק אותם אצלך."

"מה אני אמור לעשות?" שאל שימי, מבולבל.

"יש לנו סוכן שעובד בבית דפוס ברחוב גונזה," ענה אדם במהירות. "תיקח לשם את הדפים ותמסור אותם לאדם בשם ארתור. הוא ידאג להעביר אותם הלאה. אל תעכב את זה אפילו לדקה."

שימי הנהן, למרות שאדם לא יכול היה לראות אותו. "בסדר, אני יוצא עכשיו," אמר, ומיהר לארוז את הדפים בתיקו.

הוא יצא מהבניין, ליבו פועם במהירות. הרחובות של וינה היו שקטים, אך עבור שימי הם נראו רועשים מתמיד – רחשי צמיגים, צעדים מרוחקים, וקולות דיבור עמומים מכל עבר, נדמו לו כמו איום נסתר.

הוא התקדם במהירות, מדי פעם מביט מעבר לכתפו, רק כדי לוודא שאף אחד לא עוקב אחריו.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים.

שימי מוצא פתק שלכאורה מורה על מיקום הדפים.

#39

שימי הביט בשעונו. השעה הייתה מאוחרת, ואורות הרחוב החלשים הטילו צללים ארוכים על המדרכות הרטובות. כל צעד שלו נמדד, כל נשימה נשמעה לו רועשת מדי.

כשהגיע לפינת רחוב גונזה, הוא הבחין בשלט קטן ומתקלף על בניין ישן: "בית דפוס." האור מבפנים היה עמום, וכמעט שלא נראה מבחוץ.

שימי דחף את הדלת בעדינות ונכנס פנימה. קול פעמון דק נשמע, אך מלבדו המקום היה שקט לגמרי. ריח של נייר ישן ודיו מילא את האוויר, ורעש מכונת דפוס ישנה נשמע מהחדר הפנימי.

"שלום?" קרא שימי, קולו מהדהד בחלל הריק.

כעבור רגע יצא מתוך החדר האחורי גבר גבוה ורזה, בעל שיער כסוף ועיניים כהות וחדות. הוא לבש סרבל עבודה מוכתם בדיו, והחזיק בידו מטלית.

"ארתור?" שאל שימי בהיסוס.

"כן," ענה האיש בקול נמוך. "אתה שימי, נכון?"

"כן," אמר שימי במהירות. "אני אמור למסור לך משהו."

ארתור הנהן. "יש לך אותם?"

שימי הוציא בזהירות את הדפים מתוך התיק שלו, מביט סביבו כאילו חושש שמישהו מתבונן בהם. הוא הגיש את הדפים לארתור, שהביט בהם ברצינות, עיניו רצות במהירות על הטקסט המודפס.

"מצוין," אמר ארתור לאחר כמה שניות. "אני אדאג שהם יגיעו ליעד שלהם. אתה יכול ללכת עכשיו."

"זהו?" שאל שימי, לא בטוח מה ציפה לשמוע.

"כן," ענה ארתור בפשטות. "אתה סיימת את החלק שלך."

שימי הנהן, חש תחושת הקלה רגעית. הוא הסתובב ויצא מהחנות.

אך מה שהוא לא ידע, זה שעיניים אחרות כבר הבחינו בו.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים.

שימי מוצא פתק שלכאורה מורה על מיקום הדפים.

#40

מעבר לרחוב, צללית אפלה עמדה מתחת לפנס רחוב עמום. האור חשף לרגע את קסדת האופנוע השחורה של האיש, ואת ידו שאחזה במכשיר קשר קטן.

"זה הוא." לחש למכשיר, קולו חסר רגש.

"תחכה לו בחוץ," נשמע קול עמוק בצד השני. "אל תעשה כלום עד שהוא יוצא."

האופנוען לא ענה, רק התקרב בשקט לצד החנות, נשען על קיר הבניין, ועיניו ננעצו בדלת הכניסה.

שימי יצא מבית הדפוס, פולט אנחת רווחה קלה. זהו, סיימתי. עכשיו רק לחזור לדירה ולחכות להוראות נוספות.

הוא החל ללכת לאורך הרחוב, רגליו זזות במהירות אך לא מתוך תחושת בהילות – אלא מתוך תחושת הקלה. אבל תחושת הביטחון הזו הייתה זמנית בלבד.

האופנוען, שעמד בצד הדרך, החל לצעוד בשקט אחריו, ידו מלטפת את האקדח שבנרתיקו.

כששימי הגיע לפינה שקטה ברחוב, ליד סמטה חשוכה, הוא עצר לרגע. חש מוזר מסיבה בלתי מובנת.

לפני שהספיק לזוז או לבדוק את הסביבה, שמע צליל של צעדים כבדים מאחוריו. הוא הסתובב במהירות, ומולו עמד האופנוען, פניו מוסתרות תחת הקסדה, ואקדח שלוף בידו.

"מה... מי אתה?" שאל שימי, קולו רועד.

האופנוען לא ענה. הוא כיוון את האקדח, ולחץ על ההדק.

קול הירי הדהד ברחוב השקט. הכדור פגע בשימי, שנפגע בחזהו ונפל אחורה בתדהמה.

הוא שכב על המדרכה, העולם סביבו מטשטש וקולותיו הולכים ונעלמים. הכאב בחזהו היה חד, כמו סכין שננעץ עמוק מדי.

האופנוען הביט בו לרגע, ואז לחש בקור: "תודה שמסרת את הדפים. אבל אתה כבר לא נחוץ."

בעוד שימי שכב מדמם על המדרכה, עיניו מתרוצצות בין תקווה לייאוש, רכב שחור עצר בפינה, והמתנקש רק לחש לתוך מכשיר הקשר: "העבודה הושלמה. אנחנו מתקדמים לשלב הבא."

 

[אוראל סולטן]

ב"ה יש 5 פרקים חדשים (36-40) תהינו!!!

דיון - רצח קטלני - נספח דיונים.

בעז"ה בנספח זה תעלו את תגובותיכם לגבי הסיפור, ונקים את דיוני "מאחורי הקלעים" שלו. כמו כן ניתן לכתוב כאן רעיונות להמשך הסיפור, למסרים שאפשר להכניס בתוכו, או לכל דבר אחר. אלו שלא הבינו דבר מה בסיפור, או שצורם להם שם משהו - גם כן יכתבו את דעתם כאן, ובעז"ה אני אשתדל להיענות לדרישותיהם. בעז"ה מדי...

www.prog.co.il

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי המתנקש.

#41

הכאב בא בגלים. חד, צורב ומשתלט על כל תא בגופו של שימי. תחילה היה זה רק חום קל שהתפשט בחזהו, ואז באה תחושת הכבדות, כמו שק אבן שהונח עליו בבת אחת. העולם סביבו היטשטש, צבעים נמרחו זה בזה, וקולות הפכו עמומים ומרוחקים.

הוא נשכב חסר אונים על המדרכה הקרה, עיניו רוקדות בין בהלה לערפל של חוסר הכרה.

האופנוען עמד מעליו, אקדחו עדיין שלוף ומכוון לעברו. הוא הביט בו לרגע, שוקל אם לירות פעם נוספת ולגמור עם הכל כאן ועכשיו.

תחילה הייתה זו רק נהמה רחוקה של מנועים, אך במהרה היא הופכת לרעם של ממש. שיירת רכבים שחורים, עם אורות כחולים מהבהבים, פילסה את דרכה על הכביש, מאחוריה כמה אופנועי משטרה ורכבי אבטחה.

הקנצלר האוסטרי ושיירתו הגיעו לאזור, והרחובות סביבו הפכו לזירה רועשת ומתוחה.

אנשים יצאו מהבניינים, מביטים בסקרנות בתהלוכה המרשימה. החנויות הקטנות סגרו את דלתותיהן, ותנועת הרכבים נעצרה כמעט לגמרי.

האופנוען קילל חרש, נושך את שפתיו.

הוא הביט במהירות סביבו, מחפש פתרון. ואז, במאמץ חסר סבלנות, הוא אחז בצווארון חולצתו של שימי וגרר אותו כמה צעדים אחורה, אל תוך שיחים עבותים שצמחו בפינת הרחוב.

"אל תמות לי עכשיו, ילד," מלמל, בעודו דוחף את שימי בין הענפים הצפופים, מניח אותו כך שיהיה מוסתר מעיני העוברים והשבים.

שימי פלט גניחה חלושה כשהתנגש בענפי השיחים, אך המתנקש לא היסס. הוא דחף אותו פנימה, מוודא שהגוף הכואב והמדמם מוסתר היטב מאחורי העלים הסבוכים.

רעש השיירה גבר. הוא חייב להיעלם.

האופנוען הידק את אחיזתו באקדחו, הביט בפעם האחרונה אל השיחים, ואז התרחק במהירות, נבלע בין צללי הסמטאות הצדדיות.

רעש הצופרים מילא את האוויר כמו רעם מתגלגל. הרחוב הקטן, שהיה לפני רגע מקום מושלם לביצוע פשע שקט, התמלא במשטרה, מאבטחים חמושים ואנשים שירדו ממבנים סמוכים כדי לראות מה מתרחש.

מתוך בית הדפוס שמול הרחוב, ארתור הביט בשיירה בעיניים חשדניות. נראה כאילו משהו בלתי ברור מטריד את מנוחתו.

היה נדמה לו שהוא שמע ירייה לפני כמה דקות, אבל עכשיו, הכל נראה... שקט מדי. (אם לא מחשבים, כמובן, את כל הרעש הנוראי שהקנצלר ושיירתו מקימים...)

זה לא מסתדר.

משהו לא בסדר.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי המתנקש.

#42

ארתור יצא מהחנות באיטיות, מציץ לצדדים. הרחוב היה הומה מאבטחים, שוטרים ומספר עוברי אורח מבולבלים. הוא מיהר להתמזג עם ההמולה שהחלה להיווצר סביב השיירה, עיניו סורקות את הסביבה. נראה היה שמשהו תפס את עינו.

בין השיחים, מעט מוסתר אבל עדיין נראה למי שבוחן את הסביבה היטב, הציץ קצה של נעל.

ליבו של ארתור קפא.

הוא התקדם במהירות, רוכן לעבר השחים. הענפים נעו מעט כשפינה אותם מדרכו, ותחושת מחנק תקפה אותו.

שימי היה שם. שוכב חסר תנועה, פניו חיוורים, חולצתו ספוגה בדם.

"בחור צעיר... אל תמות לי כאן..." לחש ארתור, ואז שלח יד מהירה לכיסו ושלף טלפון.

ידיו רעדו כשחייג ל144, מספר החירום.

"אמבולנס! מהר! פצוע ירי ברחוב קליינר, מצבו קריטי!"

הוא כרע על ברכיו לצד שימי, מניח יד על צווארו ומחפש דופק. הוא היה חלש, אבל היה שם.

"תחזיק מעמד, ילד." אמר, קולו כמעט מתחנן.

הזמן עבר. דקה. שתיים. שלוש.

המתנקש חזר.

הוא הגיע מהסמטה הצרה בה נעלם קודם, צועד בביטחון, מוכן להשלים את העבודה.

אבל כשהגיע לשם, הוא עצר. בוהה.

השיחים היו ריקים.

שימי לא היה שם.

המתנקש התכווץ בזעם. הוא הסתובב מיד, מחפש את הטרף שלו, אבל הרחוב היה מלא באנשים, רכבי משטרה, וסוכנים חשאיים.

מישהו לקח אותו.

לסתו התהדקה, ידו מלטפת כמעט באופן בלתי רצוני את האקדח שבמותנו.

אבל הוא יודע שאין לו ברירה אלא להמתין.

המתנקש נשם עמוק, עיניו מביטות באמבולנס המתרחק. הוא לא עשה דבר, רק לחש בקור מצמרר: "הפעם ניצלת. אבל בפעם הבאה, אני אדאג שזה ייגמר כמו שצריך."

 

[אוראל סולטן]

ב"ה גם היום יש לכם 2 פרקים חדשים (41-42). תהינו!!!

דיון - רצח קטלני - נספח דיונים.

בעז"ה בנספח זה תעלו את תגובותיכם לגבי הסיפור, ונקים את דיוני "מאחורי הקלעים" שלו. כמו כן ניתן לכתוב כאן רעיונות להמשך הסיפור, למסרים שאפשר להכניס בתוכו, או לכל דבר אחר. אלו שלא הבינו דבר מה בסיפור, או שצורם להם שם משהו - גם כן יכתבו את דעתם כאן, ובעז"ה אני אשתדל להיענות לדרישותיהם. בעז"ה מדי...

www.prog.co.il

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי המתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

#43

הרחובות של וינה נראו נטושים, אך מי שעמד בשקט והקשיב – יכול היה לשמוע את ההדים הרחוקים של העיר שלא ישנה באמת.

בהתחלה זו הייתה רק צרחה עמומה של צופרים, אך בתוך שניות, סירנות קרעו את השקט כמו להב חד.שני רכבי חירום נעצרו בחריקה מול הבית הישן, ואורותיהם האדומים-כחולים הבזיקו לכל עבר, מרצדים על אבני הרחוב הרטובות.

הדלתות נטרקו באחת, ומתוכם זינקו פרמדיקים חמושים בערכות החייאה ואלונקות. הם רצו במעלה המדרגות, נדחפים פנימה דרך הדלת הפרוצה למחצה, צועדים אל תוך החושך הרווי ריח מתכתי של דם.

גופותיהם של הזקנים שכבו בחוסר תנועה על הרצפה הקרה של הסלון, אך כאשר אחד הפרמדיקים הניח אצבע עדינה על צווארה של הזקנה, פניו השתנו באחת.

"יש לה דופק," הוא אמר בבהילות. "היא עדיין נושמת!"

"מה?!" הפרמדיק השני שהלך לבדוק את הזקן הרים את ראשו. הוא מיהר להניח את ידו על החזה הדומם ולחץ בעדינות. עיניו נפערו.

"גם הוא!"

החדר קפא לרגע. שקט מתוח השתרר.

"הם בחיים." אמר אחד מהם, כאילו מתקשה להאמין.

"לא לעוד הרבה זמן אם לא נמהר!" קרא הפרמדיק הבכיר. "פינוי דחוף!"

הם הרימו את הגופות המדממות בזהירות, מונעים מהן לזוז יתר על המידה. דם הכתים את הבדים הלבנים, אבל עדיין – השניים נשמו.

השער נפתח בחריקה כששני האלונקות הוצאו החוצה, והכנסו בחיפזון לתוך האמבולנסים.

הדלתות נטרקו, המנועים נהמו – ושניות לאחר מכן, האמבולנסים כבר היו בדרך אל בית החולים, מותירים אחריהם בית שקט ומלא צללים.

רק כשהאמבולנסים נעלמו מעבר לפינת הרחוב, משאירים אחריהם שובל של אור מהבהב ותקווה קלושה, הגיע הרכב הבא.

ניידת משטרה עצרה בחריקה ליד המדרכה, וממנה יצאו שלושה שוטרים, פניהם חתומות, מצוידים בפנסים ורשמי דו"חות.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי המתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

#44

השוטרים צעדו בזהירות אל תוך הזירה. דלת הבית הייתה עדיין פתוחה, נעה קלות ברוח הלילה הקרירה. אור הפנסים נשלח לכל עבר, חושף את סימני המאבק בסלון – אבל שום דבר מעבר לזה.

"זה המקום?" שאל אחד השוטרים, מבטו נודד לעבר טיפת דם יבשה על המפתן.

"כן," ענה החוקר הבכיר, גבר נמוך אך מוצק עם מבט ממוקד. "הם יקחו את הקורבנות לבית החולים, אבל הם לא הצליחו למסור לנו שום מידע."

הוא שלף כפפות, הידק היטב סביב פרקי כף היד. הסלון היה זרוע כיסאות הפוכים, שטיח ישן הוכתם בדם, ושולחן העץ נראה כאילו הוסט הצידה בבהלה.

"נראה מישהו כאילו תקף אותם כאן," אמר השוטר הראשון, רוכן מטה להסתכל על הכתמים הכהים.

"אבל למה?" תהה השני. "זה לא נראה כמו שוד."

"כי זה לא היה שוד." ענה החוקר הבכיר, עיניו מביטות על משהו בפינת החדר.

"מה מצאת?"

"כלום," מלמל החוקר, "וזה בדיוק מה שמוזר לי כאן."

"נראה כמו ניסיון חיסול מקצועי", מלמל אחד השוטרים.

"הם נפלו קורבן למישהו מיומן מאוד", אמר השני, מביט סביבו בעיניים צרות.

"אבל אם זה היה ניסיון חיסול," המשיך הראשון, "למה הם עדיין בחיים?"

השאלה ריחפה באוויר כמו עשן קר.

"אולי הם לא היו אמורים להיות מחוסלים." ענה החוקר, והמשיך לבדוק את החדר.

הם עברו חדר אחרי חדר. בדקו את המטבח, פתחו מגירות, ניסוי לחפש מסמכים, רמזים, משהו שיגיד להם למה זה קרה.

אבל שום דבר. לא הייתה פריצה נראית לעין, לא היה חפץ זר שהושאר מאחור. הכול נראה רגיל למדי.

החוקר גירד את סנטרו ושילב ידיים. "אין לנו שום דבר קונקרטי," הוא אמר. "הם ירו, עזבו, ונעלמו כאילו לא היו כאן."

...
​

אחרי שעה של חיפושים עקרים, החוקר הבכיר פלט אנחה. הוא הוריד את הכפפות, ותחב אותם לכיסו.

"אנחנו לא נוכל לעשות כאן כלום הלילה," אמר בקול יבש. "אין מספיק ראיות בשביל להמשיך את החקירה תוך הזה."

"אז מה נעשה?"

"אנחנו מחכים שהם יתעוררו," אמר החוקר הבכיר. "עד אז – אין לנו יותר מדי מה לעשות."

הם יצאו מהבית, משאירים את הדלת פתוחה לרוח הקרירה. המדרכה הייתה שקטה שוב, כמו שהייתה קודם. לא היה שם איש מלבד הרחוב עצמו.

אבל מה שהם לא ידעו - הרחוב לא באמת היה ריק.

מעבר לפינה, בין הצללים, עמד אדם, שולי מעילו מתנופפים ברוח.

הוא הביט בניידת המתרחקת, ואז לחש עצמו בקור מקפיא: : "הם עדיין לא מבינים כמה הם קרובים לאמת... ועם זאת כמה הם רחוקים ממנה... הם לא קולטים שאם 'הם' יתעוררו, לא ניתן להם לדבר..."

 

[אוראל סולטן]

ב"ה גם היום יש לכם 2 פרקים (43-44). תהינו!

הארות והערות יתקבלו בברכה - שם:

דיון - רצח קטלני - נספח דיונים.

בעז"ה בנספח זה תעלו את תגובותיכם לגבי הסיפור, ונקים את דיוני "מאחורי הקלעים" שלו. כמו כן ניתן לכתוב כאן רעיונות להמשך הסיפור, למסרים שאפשר להכניס בתוכו, או לכל דבר אחר. אלו שלא הבינו דבר מה בסיפור, או שצורם להם שם משהו - גם כן יכתבו את דעתם כאן, ובעז"ה אני אשתדל להיענות לדרישותיהם. בעז"ה מדי...

www.prog.co.il

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי המתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

#45

הקור בכלא היה תמיד יתר על המידה, מרגיש כמו סכין שחותכת את העצמות לאט-לאט. לא משנה כמה זמן היית שם, לא משנה כמה ניסית להתרגל - הקור תמיד מצא את דרכו לתוך עורך, מזכיר לך שהמקום הזה לא שלך.

ג'ף ישב בפינה על מיטת הברזל הצרה, זרועותיו שלובות על חזהו. עיניו היו מרותקות אל הדלת שממולו, משום ששמע מרחוק דלתות נפתחות.

הדלת נפתחה. צליל של מגפיים צבאיות נקש על רצפת הבטון. ואז – קול חריקה מתכתית, ואדם נוסף הושלך לתוך התא.

הדלת נסגרה מאחוריו ברעש כבד.

האוויר בתא היה כבד, מחניק. הקירות, שהיו פעם לבנים, הפכו את אפרפרים ומלאי סדקים. זה היה קטן מדי לשניים, ובכל זאת, שני גברים היו בו עכשיו.

ג'ף לא זז. מאז שנכלא, למד דבר אחד חשוב: בכלא, מי שמדבר ראשון – מפסיד.

האסיר החדש היה ליד הדלת לשנייה, וישר התקדם לכיוון המיטה התחתונה שליד ג'ף.

הוא לא הביט אפילו פעם אחת, אלא ישר התחיל לסדר אותו.

ג'ף בחן את הדמות החדשה שבתא. האיש היה גבוה ויהיר, בעל כתפיים רחבות ופנים מחוקות מקמטים - שלא היו אמורים להיות שם בגילו. הוא לבש את מדי האסירים הסטנדרטיים – מכנסיים אפורים, חולצה משעממת – אך מה שתפס את תשומת לב לבו של ג'ף היו עיניו.

עיניים חדות. עיניים של מישהו שרגיל להיות בשליטה.

הוא כבר ראה מספיק אסירים נכנסים ויוצאים מהכלא הזה כדי לדעת לזהות סוגים שונים של אנשים:

היה את האסיר המבוהל – זה שהגוף שלו לא הפסיק לרעוד, שאיבד צבע כשהדלת ננעלה מאחוריו.
היה את האסיר הזועם – זה היה תוקף את הקירות, מקלל את כולם ומנסה להפחיד את השותף שלו.
והיו את אלה ששיחקו אותה רגועים – אבל באמת היו המסוכנים מכולם.

והאיש הזה?
הוא היה רגוע. רגוע מדי.

האיש לא אמר מילה.
גם ג'ף לא.

הדקות חלפו. האסיר החדש סידר את מעט חפציו בתנועה איטית ומדודה, התיישב על המיטה והתעלם לגמרי מקיומו של ג'ף.

ג'ף הכיר את המשחק הזה היטב, הוא עצמו שיחק אותו כשהכניסו אותו לכאן.

אל תהיה הראשון לדבר. אל תראה חולשה. תן לשני לשבור את השתיקה.

מוכר.
יותר מדי מוכר.

הוא הביט בגבר, בניסיון לנתח אותו טוב יותר.
הכתפיים הרחבות, השיער הכהה, הדרך שבה הוא זז – כל זה היה... זכור לו מאיכנשהו.

אבל מאיפה?

זה קרה כשהאיש סיים לסדר את חפציו, ואז סוף סוף הרים את עיניו והביט בג'ף.

שנייה אחת.

זה כל מה שנדרש.

שנייה אחת של מבט ישיר – וג'ף הרגיש כאילו חטף אגרוף בחזה.

הוא מכיר אותו.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי המתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

#46

האיש נראה שונה: רזה יותר. מותש יותר. זקן יותר. אבל הפנים היו אותם פנים.

"ריבונו של עולם," הוא נשף, מחייך חיוך קטן ומריר. "אני לא מאמין. אתה אדוארד פיסלוואן. "

הגבר נעצר לרגע, ואז חייך חיוך יבש.

"נראה שלפחות מישהו כאן מזהה אותי," אמר בקור רוח, כאילו העובדה ששמו נחשף לא הזיזה לו. "אתה ג'ף דיוויס, לא?"

ג'ף הנהן, לא מצליח להסתיר את ההלם שבקרבו.

אדוארד פיסלוואן.

אח הנשיא המת.

האיש שהמשטרה הנוכחית ניסתה להעלים.

הוא היה בטוח שאדוארד נעלם מהעולם - שאם לא הוצא להורג, אז לכל הפחות הוא מרצה מאסר במקום כל כך מסווג שאפילו הוא בעצמו לא יודע איפה הוא.

אבל הנה הוא, כאן. לצדו.

בתא שלו.

ג'ף צחקק קצרות, מטלטל בראשו באי-אמון.

"אני לא מאמין," אמר, "הם באמת דחפו אותך לכאן, הא?"

"אפשר לומר," אמר אדוארד, נשען לאחור ונראה נינוח גישה עבור מישהו שנכנס זה עתה לכלא.

"אני חייב להודות," אמר, נשען לאחור, "לא חשבתי שהם יצליחו להפיל אותך. האח של הנשיא, בכלא? זה חתיכת מהלך."

אדוארד משך בכתפיו. "גם אני לא תכננתי להיות כאן, אם להיות כנה."

"איך זה קרה?" שאל ג'ף.

"זה לא באמת משנה," השיב אדוארד בקול שקט. "כשיש לך מספיק אויבים, אתה לומד שהשאלה היא לא האם יפילו אותך – אלא מתי ."

"ועדיין," המשיך ג'ף, "האח של הנשיא, בכלא? מישהו שם למעלה עשה עבודה יסודית."

"כן." אמר אדוארד, והפעם נימת קולו הייתה חדה יותר.

לטווח ארוך, הם רק בהו זה בזה.

ואז אדוארד חייך חיוך קטן.

"אתה יודע מה מצחיק?" הוא שאל, נימת קולו משועשעת במעט.

"מה?" ג'ף שאל, עדיין עוקב אחריו בחשדנות.

"אם כבר תקעו אותי כאן," אמר אדוארד, "לפחות תקעו אותי עם האדם שאני באמת צריך."

ג'ף הצר את העיניים. "מה אתה אומר?"

"אני אומר," אדוארד הישיר מבט אל עיניו, "שעכשיו, יש לנו סיכוי אמיתי לצאת מכאן. "

ג'ף הביט בו, חיוך קטן נמתח בזווית פיו, ולראשונה מאז שנכלא, משהו בתוכו התחיל לבעור שוב.

זה לא היה פחד. זה לא היה ייאוש.

זו הייתה התחלה של תקווה מסוכנת.

יותר מידי מסוכנת.

 

[אוראל סולטן]

ב"ה גם היום יש לכם 2 פרקים חדשים (45-46) תיהנו!!!

דיון - רצח קטלני - נספח דיונים.

בעז"ה בנספח זה תעלו את תגובותיכם לגבי הסיפור, ונקים את דיוני "מאחורי הקלעים" שלו. כמו כן ניתן לכתוב כאן רעיונות להמשך הסיפור, למסרים שאפשר להכניס בתוכו, או לכל דבר אחר. אלו שלא הבינו דבר מה בסיפור, או שצורם להם שם משהו - גם כן יכתבו את דעתם כאן, ובעז"ה אני אשתדל להיענות לדרישותיהם. בעז"ה מדי...

www.prog.co.il

תודה רבה ל @ח.ד וחלק על התיקון.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי המתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם מתכננים לברוח.

#47

הלילה ירד, וצללי הסורגים החשיכו את רצפת הבטון הקרה של התא. הרעש המתכתי של צעדי הסוהרים נבלע בדממת האגף. דלתות נטרקו, וקולות רחוקים של אסירים נשמעו בחשיכה.

ג'ף ואדוארד ישבו על מיטותיהם, מביטים זה בזה, עיניהם דרוכות.

"יש לנו רק יום יומיים לפני שיעבירו אחד מאיתנו לתא אחר." אמר ג'ף לבסוף, קולו נמוך אך חד. "וזאת אומרת שאין לנו זמן לשום טעויות."

"אני יודע," ענה אדוארד, אצבעותיו שלובות ועיניו ממוקדות בג'ף. "אבל קודם כל, אנחנו צריכים תוכנית."

כמו כל כמו בכל מבצע מוצלח, השלב הראשון היה היכרות עם האויב.

ג'ף ואדוארד חילקו ביניהם את העבודות: ג'ף חקר את שגרת הכלא, עוקב אחר הסוהרים והמצלמות, ואדוארד בדק את התא עצמו, עובר ומחפש אזורים חלשים בין הקירות.

הם ניסו לעבוד כמה שיותר מהר. ג'ף ישב על המיטה, מביט בעיון דרך החרכים שבדלת התא. אדוארד, מצדו, התעסק בשקט ברצפה, בקירות ובמיטות.

"יש פה משהו", לחש אדוארד אחרי חצי שעה של חיפושים, מצביע על פתח אוורור קטן שישב סמוך לתקרה.

ג'ף ניגש אליו, מזדקף ומביט.

"הברגים האלה חלודים." המשיך אדוארד בטון מרוצה. "אם נשחרר אותם, אנחנו יכולים להשתחל החוצה דרך צינורות האוורור."

"ואאז?..."

"ואאז נמצא דרך החוצה."

ג'ף הביט בו בגבה מורמת. "זה באמת נראה יציב מספיק כדי לעבור?"

"אם לא נשמין בארוחה הבאה", חייך אדוארד.

"טוב," נאנח ג'ף, "אז יש לנו פתח, יש לנו ברגים חלודים, ויש לנו גם בעייה אחת פצפונת."

"מה?"

"אין לנו ציוד."

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי המתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם מתכננים לברוח.

#48

אדוארד צחקק. "חביבי, אתה צריך לדעת, אם אתה מספיק חכם, כל חפץ יכול להפוך לכלי מילוט".

הוא הרים פריטים קטנים מהחדר – כפית חלודה ששכבה ליד הכיור הקטן, חתיכת מתכת מהמסגרת של המיטה, ואפילו פיסות פלסטיק קטנות ששבר מארונית קטנה בפינה.

"אם נגרד עם זה את הברגים במשך שעות", אמר, מחזיק את הכפית בידיו. "נוכל לשחרר אותם בלי שישמעו."

"זה יקח זמן," אמר ג'ף.

"אין לנו ברירה."

"אז בוא נתחיל."

הם עבדו במשמרות. אדוארד, בדיוק יותר, התחיל עם הברגים. כל חריקה קטנה הוסוותה בשיעול מזויף על ידי ג'ף המתוח, שהמשיך לעקוב בינתיים אחר הרעשים מבחוץ.

"הסוהר גבוה מחליף משמרת בדיוק בארבע בבוקר," לחש לאדוארד בזמן שזה עבד. "זה נותן לנו חלון זמן של חמש דקות כשהמסדרון ריק."

אדוארד הנהן, אוחז בכפית המתכת בחוזקה ומתמקד בברגים.

השעות נקפו. ולבסוף, קול עדין של בורג משתחרר נשמע.

הם עצרו לרגע, מקשיבים לרעשים מבחוץ.

שקט.

הם המשיכו.

לאחר כמה דקות, הלוח היה רופף מספיק.

"זהו זה", לחש אדוארד.

הם הסתכלו זה על זה.

"אז מחר בארבע?" שאל ג'ף.

"מחר בארבע." אישר אדוארד.

השניים לחצו ידיים.


4:00 לפנות בוקר.

אדוארד דחף בעדינות את לוח האוורור, והוא החל לזוז בחריקה קלה.

ג'ף היה הראשון לטפס; אדוארד בא אחריו.

הם זחלו דרך הצינורות, ליבם פועם במהירות. האוויר היה מחניק, ולבבותיהם פמפמו בעוצמה מלחיצה.

לפתע, רעש של דלת נטרקת נשמע במסדרון.

ג'ף הסתובב לעבר אדוארד, עיניו מתרחבות.

"יש לנו בדיוק שלושים שניות לפני שהם מגלים שאנחנו לא כאן", הוא לחש.

הם התחילו לרוץ.

 

[אוראל סולטן]

גרסה לכל מאוקססי נטפרי. תודה רבה ל @ח.ד. וחלק על הדיווח.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי המתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים.

#49

האוויר בצינור האוורור היה מחניק. הפלדה הקרה התחממה במהירות מהחום שהגופים הלחוצים יצרו, וכל תנועה נשמעה כמו רעש אדיר בתוך הדממה.

ג'ף ואדוארד זחלו קדימה, ליבם דופק במהירות, הזיעה מצטברת על מצחם למרות הקור המקפיא של הפלדה סביבם.

מתחתם, במסדרון שלמטה, סוהר עצר את צעדיו.

שקט השתרר.

ג'ף הרגיש את הדם הולם ברקותיו.

ואז -
"הם ברחו!"

האזעקות פרצו באחת מכל הכיוונים, צווחות מתכתיות שהתנפצו על קירות הכלא כמו ברקים בליל סערה.

ג'ף ראה את קצה הצינור – והבין שזה עכשיו או לעולם לא.

"קדימה!" הוא לחש, מגביר את קצב ההליכה.

הם הגיעו לקצה הצינור.

ג'ף נתלה על שפת הפתח, הוא דחף את עצמו לקרקע, קופץ למעשה על הדשא הלח שמתחתיו. אדוארד נפל אחריו, בנחיתה מגושמת אך מהירה

החצר הצדדית של הכלא השתרעה מולם – מוקפת חומה גבוהה, שדה פתוח שיקשה עליהם להיעלם בה.

"שם! הם שם!"

זרקורים נדלקו. צללית של סוהר חמוש הופיעה מאחוריהם.

"טוב," סינן ג'ף. "תוכנית ב'."

"מה הייתה תוכנית ב'?" התנשף אדוארד.

"תרוץ!"

הם פרצו אל הרחובות הצדדיים, נמלטים כמו צללים בתוך האפלה.

איש לא הבחין בהם כשהשתלבו בין הסמטאות, חולפים על פני קירות מתקלפים ומרוססים בגרפיטי וחצרות אחוריות מלאות בזבל.

לבסוף, כשכבר לא יכול לשמוע את האזעקות, הם עצרו.

"אנחנו צריכים מקום להתחבא", התנשף אדוארד.

ג'ף, אחז במכשיר הקטן שקיבל בעברו מאדם, ולחץ על הכפתור. ממתין שנייה עד שקול ישמע.

"אדם, זה אני." לחש.

דממה קצרה.

ואז, קול חד עלה: "אתה ברחת?"

"כן," השיב ג'ף, עדיין רועד. "אנחנו חייבים מקום להתחבא."

"הכתובת תישלח אליך עכשיו," אמר אדם. "תגיעו לשם במהירות האפשרית. אל תדבר עם אף אחד בדרך."

שניות לאחר מכן, המכשיר של ג'ף רטט.

הוא הציץ במסך.

דירת מסתור: רחוב וולפגנג 16.

"יש לנו מקום," אמר לאדוארד. "בוא נזוז."

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי המתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים.

#50

הם הגיעו לדירה כשהשעה הייתה כבר 4:30 לפנות בוקר.

הדלת נפתחת בחריקה, חושפת חדר קטן בקומת מרתף מוזנחת.

המקום היה חשוך וריק.

אבל היה בו חימום.

והיו בו גם מיטות.

הם היו צריכים רק את זה.

ג'ף קרס על המזרון הראשון שמצא, רגליו עדיין רועדות, עייפות לנוכח הריצה הארוכה שעברו.

אדוארד נשכב על המיטה שמולו, גורם למזרון להתכווץ מעט פנימה, נימוח.

לרגע, אף אחד מהם לא דיבר.

ולאחר כמה שניות של שקט, אדוארד רק אמר: "הצלחנו."

השניים חייכו.

ואז, לראשונה מזה חודשים, ג'ף הרשה החליט לעצום עיניים.

כמה שעות לפחות - הם יהיו חופשיים.

...
​

השעה הייתה 10:04 בדיוק כשג'ף התעורר.

השמש חדרה מבעד לווילון הקרוע, מטילה בקרניה צללים ארוכים על הקירות.

הוא התיישב, מביט סביבו.

אדוארד עדיין ישן, נשימתו יציבה.

ג'ף שפשף את פניו, ואז שלף את המכשיר ולחץ על הכפתור.

"אני בחוץ", אמר.

אדם ענה מיד.

"טוב מאוד," קולו היה חד, כרגיל. "תקשיב, יש לנו מידע."

"על מה?"

"על המיקום של הדפים."

ג'ף התעורר לגמרי. "דבר."

"אנחנו בטוחים כמעט במאה אחוז שהדפים עם התוכניות נמצאים בפסנתר הלבן שעומד בכניסה למלון 'היי אדמס' - זה המלון שליד הבית הלבן."

הייתה שתיקה.

ואז, לפתע, קול אחר התפרץ לשיחה.

"אדם, תעצור!"

זה היה אדוארד.

הוא התיישב בבת אחת על המיטה, גורם למזרון לזוע מעט. פניו החווירו, מבטו מלא אימה.

"אל תיגעו בפסנתר!" הוא כמעט צעק, שערו פרוע, גרונו ניחר.

ג'ף הסתובב אליו, מבולבל.

אדם השתתק. "למה?"

אדוארד התנשף, ואז אמר בקול שקט:

"כי הדפים לא נמצאים שם."

דממת הלם השתררה בקו.

 

[אוראל סולטן]

ב"ה יש לכם 2 פרקים חדשים (49-50) תיהנו!!!

דיון - רצח קטלני - נספח דיונים.

בעז"ה בנספח זה תעלו את תגובותיכם לגבי הסיפור, ונקים את דיוני "מאחורי הקלעים" שלו. כמו כן ניתן לכתוב כאן רעיונות להמשך הסיפור, למסרים שאפשר להכניס בתוכו, או לכל דבר אחר. אלו שלא הבינו דבר מה בסיפור, או שצורם להם שם משהו - גם כן יכתבו את דעתם כאן, ובעז"ה אני אשתדל להיענות לדרישותיהם. בעז"ה מדי...

www.prog.co.il

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי המתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים.

#51

מספר דקות קודם לכן, משרדי ה'A.W.N'.

החדר היה די שקט.

זה לא היה השקט הנינוח או המרגיע, אלא הזה שמלווה באוויר טעון, הזה שמרגישים בו כאילו משהו עומד לקרות בכל רגע. התאורה הייתה עמומה, מסכי מחשבים ריצדו באור כחול וקר, וצלליותיהם של סוכנים חלפו בין החדרים כמו רוחות רפאים.

אדם עמד ליד שולחן העבודה במשרד הסודי של הארגון, בוחן את הדיווחים שהמשיכו לזרום פנימה. צגים נדלקו, מציגים תמונות מבוקשים, קטעי וידאו ממוקדים עזרו למעקב, והודעות מוצפנת שרק סוכנים מיומנים יכלו לפענח נשלחו.

הוא לקח שלוק מהקפה השחור שהתקרר ממזמן, עיניו מביטות באחד המסכים.

ואז, הדלת נפתחת בבת אחת. אחד הסוכנים, גבר צעיר בעל בלורית ארוכה ושיער סתור פרץ פנימה, עיניו בורקות בהתרגשות, אם כי מעט טרוטות.

"יש לנו את זה", אמר בקול דרוך.

אדם הסתובב אליו מיד. "את מה, סטיב?"

הסוכן השליך על השולחן מכשיר קשר קטן, הפעיל אותו, והשמיע הקלטה קצרה:
"המיקום של הדפים אותר. הם נמצאים בתוך הפסנתר הלבן, בכניסה למלון היי אדמס."

השקט במשרד הפך בן רגע לכבד. כבד מידי.

אדם לא בזבז שנייה.

"אתה בטוח שזה מה שאני חושב?" הוא שאל, קולו דרוך.

"כן," השיב הסוכן. "זה הגיע מהסוכן שלנו בווינה. המקור שלו אמין ב-100%."

"שלח לשם צוות עכשיו", אמר, בעודו אוחז בטלפון שלו ומקיש הודעות חירום.

הסוכן הנהן ויצא בריצה, טורק את הדלת החומה אחריו.

בתוך פחות מדקה, המשרד התמלא בתנועה. סוכנים חטפו ציוד, אקדחים הוכנסו לנרתיקים, רכבים חוממו לקראת היציאה.

אבל אדם ידע שהוא לא יכול להישאר כאן מאחור.

אם זה באמת המיקום - הוא חייב להיות שם בעצמו.

הוא לבש את מעילו במהירות, וידא שהאקדח הקטן מוסתר היטב, ואז פסע במהירות לעבר היציאה.