סיפור בהמשכים רצח קטלני - סיפור בהמשכים.

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#107

דלת 9.

הוא הקיש פעמיים.

המסדרון היה שקט. ריח של נרות כבויים ושל קרמיקה ישנה עמד באוויר. הוא שמע את צעדיה של חני מבפנים, מתקרבים באיטיות. הדלת נפתחה.

"שלום", אמרה בחיוך, שנקטע קלות כשראתה את פניו.

שימי נכנס. עיניו התרוצצו. הדירה נראתה רגילה, אפילו חמימה. שום סכנה לא נראתה באזור. אבל הוא הרגיש אותה, מתחת לרגליו.

חני סגרה את הדלת. "הקדמת, אבל זה טוב."

שימי חייך חיוך מהוסס. הוא התיישב, אך גופו נשאר דרוך.

העיניים שלו התרוצצו בין הפינות. החלון היה פתוח כדי סדק. מפת שולחן ירוקה וכוסות זכוכית דקיקות מלאות במיץ תפוזים פיארו את הסלון, לידם צלוחית עם עוגיות וביסקוויטים. הכל נראה כמתוך עולם אחר. את כובעו על השולחן, אבל לא הצליח להתחיל.

"קרה משהו בדרך?" שאלה, מביטה בחרדה על ידו.

"כן." שימי הוריד את מבטו כדי להסתכל על היד, וראה שהיא מדממת. חני שמה על השולחן תחבושת, והוא לקח אותה, מלפף סביב ידו.

הוא ריחף במחשבותיו לשנייה, היא חיכתה. שתיקה קטנה נולדה ביניהם.

"אולי זה נשמע קצת פרנואידי," אמר לבסוף, "אבל נדמה לי שמישהו עקב אחרי."

היא שתקה. החיוך שלה נעלם באחת.

"מה זאת אומרת?" שאלה, קולה יורד בחצי טון.

"אני לא בטוח. אתמול ניסו להרוג אותי, לא משנה איך בדיוק, והיום, כשנכנסתי לבניין נשמעה ירייה והזכוכית של הדלת התנפצה. אני לא בטוח שזה היה מכוון אליי... אבל... הייתה שם דמות. מישהו. אני לא יודע."

חני החווירה. פניה התקדרו לאט.

היא רכנה מעט קדימה. "אתה חושב שזה קשור לפגישות?"

"גם אם זה קשור לחוקים החדשים של הממשלה, זה כבר יותר מדי מוגזם בשביל זה," ענה בלחש. "נראה לי שזה בגלל משהו אחר."

שוב שקט.

ואז דפיקה בדלת.

שניהם קפצו.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#108

שימי נדרך.

חני קמה לאט. צעדה אל הדלת. "מי זה?" קראה בעמימות.

קול גברי עמום ענה מבחוץ: "משלוח דואר."

שימי הצטמרר.

חני הסתובבה אליו. "איך הוא נראה, האיש שראית מקודם?"

"שחור. גבוה. מעיל ארוך. לא ראיתי פנים."

היא הביטה דרך העינית העגלגלה בזהירות, והדם ירד מלחייה המלבינות לאיטן. פניה החווירו בשתיקה מלאה.

"זה הוא", לחשה, "לך תתחבא. מהר."

שימי קם באינסטינקט והתקדם מהר אל עבר החדר הפנימי. הוא פתח את הדלת בזריזות. בחדר הייתה מיטה מקופלת, שולחן כתיבה קטן, תריס מוגף למחצה, ושם, מתחת לשידה, הוא נכנס והתכווץ.

הדלת נטרקה חרישית מאחוריו, והוא שמע קולות מהסלון.

חני פתחה. דיברה. הטון שלה נשאר רגיל, כאילו כלום לא קרה. כאילו שימי כלל לא מתחבא איפשהו אצלה בבית. הקול השני היה נמוך ומאופק. משתדל להישמע שגרתי, אך נימה של חשד נשזרה בין דבריו.

שימי נשם לאט, אבל משהו דגדג ליד ברכיו. עיניו נחו על פתק קטן, מקופל, זרוק מתחת לרגל השולחן. הוא שלח יד, שולף את הדף מבין הרגלים הזעירות והשחורות של השולחן ופותח את ארבעת הקיפולים המקומטים.

העיניים שלו התכווצו, והוא החוויר.

הוא לא הספיק לעבד מה שראה, והדלת נפתחה חרישית.

חני עמדה שם. "הוא הלך. אתה יכול לצאת."

הוא יצא אט־אט. הדף עדיין מוחזק בידו.

ואז היא ראתה.

"מה זה?"

ידו רעדה. הדף נשמט ממנה, נופל לרצפה באיטיות משוועת.

שניהם הסתכלו מטה, מביטים הישר אל הדף המיותם.

פניה החווירו.

"אוי לא," היא לחשה, בקול כמעט בלתי נשמע. "אז ראית."

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

פרק קאצ'י שצריך מעט שיפור ופיתוח... סליחה אם זה קצת צורם למישהו...

#109

הדף היה מונח על השולחן, פינתו מעוקמת, כאילו מתבייש בעצמו.

שימי התיישב על קצה הכורסה, בלתי נינוח. חני ישבה מולו, עיניה תרות אחר משהו בתוך כוס תה שהתקררה מזמן. החדר היה מואר באור רך, והאוויר היה טעון במתח בלתי נראה, סמיך ממבוכה. שתיקה דקה עמדה שם כמו וילון, ללא תזוזה.

"אני... לא התכוונתי לקרוא", אמר שימי בקול שקט, שובר את הדממה. קולו היה שקט, בלתי מתנצל, אך מבין. "זה פשוט היה שם. ולא ידעתי שזה..."

חני הנהנה קלות, עיניה עדיין נעוצות בשולחן. "זה בסדר," אמרה, כמעט בלחישה. "זה לא משהו שאפשר להסתיר." היא ליטפה את שולי הספל, בלי לשתות את תכולתו.

"זה התחיל לפני שנתיים. אבא שלי... הוא השקיע במשהו שלא צלח. מאז... אנחנו חיים על הקצה. אמא מנסה לשדר עסקים כרגיל, אבל... זה לא כרגיל... זה לא חזר להיות..."

שימי הנהן.

"חשבתי שזה יפחיד אותך," אמרה. "הבלגן. הבלתי אפשרי. החוסר."

"זה לא מבהיל אותי," אמר. "זה כואב. אבל לא מבהיל."

היא הסתכלה בו סוף־סוף. "באמת?"

"כן. אני לא חושב שזה משנה. את מי שאת, אני מי שאני, ולכל אחד יש את הבעיות והתסבוכות שלו. אם כבר, זה נראה לי עוד משהו שהייתי צריך לדעת עלייך."

היא הסמיקה.

"ותראי," המשיך, "אם נצטרך, נעזור. יש לי הורים טובים. יש לך הורים טובים. יש לנו עתיד. אנחנו לא לבד בעולם הזה."

חני נשמה עמוקות, מנסה להרגיע את עצמה. "אני פשוט מרגישה... אתה מבין?"

"זה בסדר," אמר שימי ברוך. "את לא לבד. שתינו כאן, וננסה לפחות לעבור את זה יחד."

השיחה המשיכה. השתחררה.

הם דיברו על הכל: על איך ששימי התגלגל מישיבתו הישנה לזו שנסגרה, ועל איך שחני לא מצליח להתרכז כשהיא רעבה. על ספרים שאהבו (שטח אפור, מכירת חיסול, שודדי הקפיטול וכדו'...), על מוזיקה (חני גמגמה משהו על שיר מסוים, שימי הציע לה להשמיע לו בנגן פעם).

הם דיברו גם על פחדים. שימי על הפחד שלו מתשומת לב, חני על זה שהיא חולמת בלילות על דלתות שמובילות למבוכים בלי מוצא.

"ובחלום הזה," הוסיפה, "אני תמיד עם מפתח. אבל אף דלת לא מתאימה לו."

"אולי," אמר שימי בשקט, "זה מפתח לעתיד. לא לעבר."

היא חייכה, חצי חיוך.

"הלוואי."

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#110

בסוף הפגישה, השמש כבר נטתה לשקוע.

שימי קם ונטל את המעיל, עומד כמה רגעים ליד הדלת

"תודה, שימי," אמרה חני בחיוך קלוש ונראתה מעט יותר רגועה, כאילו נטל כבד הוסר מכתפיה. "אני מעריכה את זה מאוד. "

"תודה גם לך", השיב בלחישה. ואז, כמעט בלי לחשוב, הוסיף: "היה לי טוב."

"גם לי," היא אמרה. "מאוד."

לאחר שנפרדו, שימי יצא מהבית, האוויר הקריר של הלילה מלטף את פניו. הוא הרהר בשיחה, נחוש לעזור לחני ולמשפחתה ככל שיוכל.

...​

ובינתיים, במפקדת A.W.N, אדם נכנס דרך הדלתות הכבדות בדחיפה קלה, מתקבל בחיוכים ובטפיחות שכם קלילות על ידי הסוכנים. אדוארד ניגש אליו, פניו מאירות.

"אדם! טוב לראות אותך שוב", הוא אמר, "חשבנו שלא תגיע."

"גם אותך, אדוארד," השיב אדם בחיוך. "וגם אני חשבתי שלא אגיע, אבל אני כאן, ויש לנו עבודה לעשות."

הם נכנסו לחדר הישיבות, שולחנות חוברו יחד. מסכים קטנים נדלקו. הדפים נפרשו על משטח חלק. הם היו ברורים למדי: פצצות הוטמנו בתוך הבית הלבן, והזמן דחק למוצאן.

הם התחילו לתכנן את הצעדים הראשונים של ההפיכה, מודעים לגודל האחריות המוטלת על כתפיהם.

"טוב, אז הדפים אצלנו ואנחנו יודעים איפה הפצצות, בעצם אפשר כבר להתחיל הכל ממש עוד-מעט."

"אכן," הסכים אדוארד. "אבל ז'תומרת שצריך להיות גם זהירים. כל תנועה לא נכונה יכולה לגרום לאסון."

"מה אתה מציע?"

"שנתחיל מהתחלה," אמר אדוארד. "אח שלי, הנשיא הנרצח, השאיר אחריו את הדפים. הנה הם."

הוא פתח את הדף העליון. כתב היד היה צפוף, מסודר.

שתיקה נפרשה על פני החדר.

אדם, שעדיין היה רטוב מן הגשם הדק שניתך ברחובות העיר, שפשף את כפות ידיו זו בזו. התחושה החלה לשוב אל אצבעותיו אט־אט.

"אני צריך להבין," הוא אמר לאוויר הדחוס סביבם. "אם באמת יש פצצות בבית הלבן, אם באמת הן מוכנות לפעולה... אז... איפה? איפה השָלַט?"

אדוארד, שישב בסוף השולחן, הביט בו בעיניים אפורות שידעו יותר מדי. "זה כתוב," אמר בשקט, כמעט בלי תנועה בשפתיו. "במסמכים של הנשיא. באחד מהם."

"מה בדיוק כתוב שם?" שאל אדם, לוחץ.

שקט. מישהו נשען לאחור בכיסאו, הניירות רשרשו.

אדוארד שלף דף מסוים מתוך קלסר דק, והניח אותו בזהירות על השולחן, כאילו מדובר במגילה סודית ועתיקה. "השלט נמצא," קרא, "בתוך... חפץ יומיומי , פשוט עד גיחוך. מקום שאיש לא יזע עליו. כזה שאדם ידע שייגע בו, אך לא יסתכל עליו יותר מדי."

אדם התקרב. עיניו עברו על הדף, ואז קפאו. "מה זאת אומרת?" לחש. "מה החפץ?... איפה... איפה השָלַט?"

אדוארד סובב אליו את הדף. הצביע באצבעו. השקט שהשתרר היה נורא.

שתי מילים, כתובות בקוד, ואז מפורשות בכתב יד קטן בצד הדף:

"בחבילת טישו."

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#111

הלילה ירד על העיר באיטיות אפורה. הגשם, שכבר כמה ימים איים לרדת, התחיל לטפטף ברכות כאילו מתבייש להפריע, אבל כל טיפה שצללה אל האספלט נשמעה כמו תוף מלחמה קטן.

במרתף של הבניין האפור ברחוב חסר השם, עמוק מתחת לפני האדמה, עמדו מספר גברים מול שולחן עשוי ברזל. המנורה התלויה מעליהם זרקה צללים חדים על פניהם, כאילו ניסתה לנסר את הזמן לחלקיקים. ריצוד קל של מסך ענק מילא את החדר באור כחול וקר, שעיוות את פניהם של הנוכחים.

אדם עמד זקוף ליד השולחן הארוך, כתפיו היו מתוחות כאילו העולם כולו מונח עליהם, אצבעותיו משולבות זו בזו, בעוד מבטו חודר ישירות אל עיניו של אדוארד שמצחו היה מכווץ, ואצבעותיו רעדו מעט. מתחת לשקט הדחוס, נשמע רק זמזום המחשב הישן, שנשאר פועל רק כדי לא לשבור את השתיקה לחלוטין.

"רגע", אמר אדם לבסוף, קולו חותך את הדממה כמו להב מתוח, "זה הטישו ששימי הרים?" קולו היה שקט וטעון, כשקט שלפני הסערה, כאילו לא הרשה לעצמו לקוות יותר מדי.

"כן." ענה אדוארד. הוא לא היסס ולא הסתכל הצידה. רק ענה, בקול שטוח. "הוא הרים אותו כשהלך ברחוב. הוא לא ידע. הם לא ידעו. רק... הרים אותו."

רשרוש נייר נשמע כשהשניים מיינו את הדפים וגילו את פניו של אחד מהם. במרכז היה תצלום ישן, כמעט מטושטש, של חדר חקירות ישן. זווית הצילום חשפה את אחד הקירות, ובעיקר את המדף המתכתי הסמוי, עליו הונחה חבילת טישו לבנה ורגילה לגמרי, בעלת כתוביות תכולות באנגלית. או לפחות כך החבילה נדמתה לעין בלתי מזוינת.

אדם מצמץ לאט. "ואיפה זה עכשיו?" שאל, קולו נמוך עוד יותר. עיניו צרות.

"הם לקחו אותו, כשעצרו את שימי." אדוארד בלע את רוקו. "הערבים... אולי הבינו שמשהו מוזר. אולי לא. אבל עכשיו הוא לא אצלנו."

"ואתה חושב שזה עדיין שם?" השאלה לא נשמעה כפקפוק, אלא יותר כמו ווידוי אמת.

"אני לא חושב," ענה אדוארד בלי למצמץ. "אני יודע." הוא גירד את מצחו. "אבל יש לי רעיון איך לקחת אותו. כשהיינו שם... אני וג'ף -"

"אני זוכר." קטע אותו אדם. "הייתם שם כמעט שבועיים."

"בדיוק. ובאחד הימים, ראיתי איך הם מעבירים חפצים לתוך חדר צדדי. כמו חדר כספות. הייתי בטוח שזה מחסן. אבל אחר כך הבנתי שזה חדר ראיות. והם שמרו שם גם דברים שנראו שוליים. טישו, עט, כוס מים..."

אדם הרים את ראשו לאט, מטה אותו קלות ימינה. מחשבות התרוצצו במוחו כמו תולעים זעירות. הוא לא אוהב תוכניות מהירות או אלתורים מכוערים, אבל המצב לא אפשר עיכוב.

כמה רגעים עברו. תקתוקיו הדקים של שעון הקיר נשמעו כמו פעימות לב של ענק שנרדם.

"אז אנחנו נכנסים לשם הלילה." קבע לבסוף, קולו נחרץ.

אדוארד נשף אוויר. "חשבתי שלא תגיד את זה."

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#112

הם התכנסו לפעולה כמו נבלות המשחרות לטרף. אדם לקח על עצמו מיד את המיפוי, את הסימולציה המנטלית ואת השחזור המדויק של זיכרונותיו של אדוארד, הכל הרגיש כאילו הוא חלק ממנגנון של שעון שהם חייבים לפרק ולהרכיב מחדש בעיניים עצומות.

"שלוש מצלמות קבועות במסדרון הראשי," מלמל, חוזר על דבריו של אדוארד. "אחת בפינה של החדר. אבל מה שמעניין זה הדלת. אין לה מקודד. רק כרטיס."

"כרטיס מסוג G," הוסיף אדוארד. "בצבע ירוק כהה עם פסים שחורים."

"של מי לקחת?"

"יש לי אחד. לקחתי פעם. מהזמן שהיינו שם."

"והוא עדיין עובד?"

אדוארד משך בכתפיו. "אם הם לא שדרגו, הוא אמור לעבוד."

אדם הביט בו. "רגע, זוכר מה היה כתוב על הכפתור הזה?"

"אה, מה?"

אדם עצם את עיניו לרגע. "הוא מפעיל שרשרת פיצוצים מתוזמנת, שמתחילה מהחדר הסגלגל וגולשת עד למרתפים."

"ואם מישהו לוחץ עליו -" התחיל אדוארד.

"אין מי שישרוד." השלים אדם. אור המסך כבה לפתע, כמו סימן. המילים לא היו דרמטיות. הן נאמרו באותו טון של חזאי שמודיע שמזג האוויר עומד להשתנות. כאילו זוהי עובדה בלתי נמנעת שאי אפשר להתכחש אליה.

החדר דמם לרגע. הפקודות לא נאמרו בקול רם, אבל הן חלחלו במהירות אל שאר הנוכחים. כולם החלו לארוז את הציוד בלילה הערפילי הזה: תיק קטן, דק; אקדח משתיק; שלושה כרטיסים; פנס על ראש; מראה קטנה; דף מקופל עם תצלום ישן של האזור; והכי חשוב: שתיקה הדוקה ביניהם. מין הבנה שקטה, שהם עומדים לחצות קו שאין ממנו חזרה.

הם יצאו בזה אחר זה מהחדר. בחוץ, הלילה התחיל להתכנס פנימה. רחובות העיר נראו ריקים להחריד, כאילו האוויר עצמו התאדה. אדוארד הביט לשמים. שום כוכב לא נראה. רק ענן נמוך, חיוור, זחל לאיטו מעל ראשיהם. הוא הביט בו לרגע. ואז עלה על אופנועו.

בתוך פחות מעשר דקות, כולם כבר רכבו על אופנועים שחורים, יוצאים לדרכם אל פרברי העיר.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#113

הדרך הייתה שקטה מדי. אדוארד נהג, ואורה העמום של המנורה מלפנים, החזיר בוהק מסנוור על שלטי שמות הרחובות, שמצדם, רק בהקו בגוון ירקרק מת. כל הטיה בכידון נדמתה כהתקרבות איומה אל עבר המוות, ובידוע שבנסיעות על אופנוע יש הרבה הטיות כידון.

אדם מיקד את מבטו בכביש, מצמצם את עיניו לכדי חריץ דק ובלתי נראה. "אם אתה טועה..." אמר, וסובב את ראשו אל עבר שולי הכביש, שם נסע אופנוע חום במהירות רבה, שוודאי הייתה מזכה את הרוכב בקנס לולא היה אח הנשיא לשעבר.

"אני לא." ענה אדוארד, שערו מתבדר קולת ברוח הקרירה.

כעבור מספר דקות, הם הגיעו למתקן הכליאה: המבנה היה אפור וחסר חיים, ונראה יותר כמו קוביית בטון שנשכחה בין מכוניות נטושות מאשר כמו בית נורמלי, או לפחות כמו בית כלא. אבל ידוע לכל היה, שאיפשהו שם נמצאים קירות ברזל קשים לחדירה ומספר רב של מצלמות בעלות עיניים חשמליות המגיבות לכל שינוי קל. דברים שוודאי יפריעו בעדם כשינסו להיכנס אל תוככי הבניין המיושן.

הם חנו בקצה השביל. שיחים יבשים וכמושים שהיו צמודים לגדר אפשרו להם גישה שקטה, וכך יצא שאדוארד זחל ראשון ואדם אחריו, ואחריו כל שאר חברי החוליה, שירדו מרכבם בזה אחר זה. הרוח נשאה עימה ריח של חול וגריז, ותחתיה רעד משהו עמוק.

הם חצו את הגדר, מטפסים עליה במהירות ויורדים אל הצד השני בטור מסודר. פתח צדדי, שהשאירו ג'ף ואדוארד כשהיו שם לפני מספר שבועות, נשאר שם מבלי שמישהו גילה את מיקומו. אדוארד חייך בסיפוק. אדם הביט לכל הצדדים בחשש.

אחר מספר צעדים, הם גלשו פנימה, לתוך מערכת מנהרות אוורור ישנה. ריח של ברזל חלוד ומזון צבאי יבש היכה בנחיריהם בעוצמה.

הם זחלו, צעדים מהדהדים מתחתיהם, וצלליותיהם נעות כמו נחשים קפואים על הקירות. כל תנועה זעירה רעמה בקול, ואפילו נשימה קלושה הרגישה כפעולה מסוכנת.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#114

כך, במשך כמה דקות ארוכות הם המשיכו לזחול, לא מודעים לדבר מן הקורה סביבם. הם פנו ימינה, ואז שמאלה, ואז שוב ימינה, ואז ישר. כפות ידיהם הזיעו, מרטיבות את מתכת צינורות האוורור האפורה, ממשיכות לעלות ולרדת בנקישות דקות. הם המשיכו להביט במתח על אדוארד, שהוביל, מסתכל מדי פעם לצדדים.

"עוד עשרים מטר." הוא לחש לפתע. "ואז שמאלה, לחדר הראיות."

"אני חייב לומר שאתה מתמצא פה מצוין." אמר אדם בקול מחויך, אך ליבו הלם, חושש מהאפשרות שהם לא ימצאו את חבילת הטישו הזו והכפתור שבה.

"כן," המהם אדוארד כתגובה. "יש לי זיכרון די צילומי כזה, אתה יודע..."

"נו, גם לי... מה עוד?"

"אני אוהב נודלס, יש לי עיוורות צבעים מסוג טריטנומליה, אני יודע יוונית ופלאמית, שומע מוזיקת פופ, ישן ארבע שעות ביממה, ומסתפר פעם בשבוע. עכשיו טוב לך?"

אדם גיחך, וכשהגיעו לפתח המתכת שסימן את נקודת החדירה למתקן, הוא הרים את עיניו לעברו של אדוארד. "מפה זה שלך."

הם ירדו מטה, נעים במהירות חרישית במסדרונות המוכרים למחצה. הדלת הייתה מולם לפתע, סגורה. אדם הביט באדוארד וסימן לו בעיניו לכיוון הדלת. אדוארד הנהן. ואז שלף את הכרטיס, והחליק אותו בחריץ.

עוד שלוש שניות... עוד שתי שניות... שנייה...

ואז קפיץ נשמע, והדלת נפתחה.

אור קלוש, כמעט בלתי נראה, נשפך מהחדר. שולחנות, ארונות ומגירות רבות היו שם. עשרות פריטים יומיומיים, כל אחד מהם עשוי להכיל סוד.

הם הביטו סביב, נדהמים מכמויות השלל שסביבם. אדוארד כחכח קלות, כולם הביטו. הוא הצביע ימינה.

היה שם מדף. מדף רחב, מלא בקופסאות, קלסרים, ותיקיות למיניהן.

והיה שם גם טישו.

חבילת טישו אחת. סגורה. לבנה. רגילה.

כולם התקרבו באיטיות, מטים את אוזנם ומנסים לשמוע כל תזוזה קטנה מהמסדרונות שבחוץ. רוח קלה נשבה מאי שם, למרות שלא היה כל חלון. פס אור דק חלף על פניהם של מדפי העץ היבשים, מאיר אותם לסירוגין. אדם ניגש ולקח את החבילה. ידו רעדה קלות. תחת שתי שכבות נייר היה משטח פלסטיק אפור, כפתור קטנטן באמצעו.

אבל לא זה היה הדבר המפחיד.

כי מיד כשנגע בה, נשמעה נקישה מאחוריהם. מין קליק חד, כמעט בלתי נשמע. אך אוזניהם החדות, שהורגלו לשמוע רחשים קלים עוד מימי עבודתם בצבא, קלטו אותו. הרוח התחזקה.

ואז נשמע קול, שקט, אך מלא בזדוניות חמורה:

"ידעתי שתגיעו."

הם הסתובבו בבת אחת, מבוהלים. מול הדלת הפתוחה למחצה, בפרוזדור החשוך, עמד מישהו. פניו לא נראו. רק עיניו נצצו. אדם קפא, אדוארד מצמץ לאט בתימהון.

"לחצתם כבר, או לחכות?"

והאור בחדר כבה.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#115

"טוב, צריך אין לנו ברירה", לחש אדם, "אנחנו צריכים להשתמש בנשק למקרי חרום כנגד הג'ינג'י הציפלונצ'יק הזה. ראלף?"

ראלף, אחד מן הסוכנים שנכנסו אל החדר יחד עם השניים, הנהן בהמהום. ואז הטיח בעוצמה משהו-בלתי-מזוהה על רצפת המרתף.

רעידות קלות הורגשו באוויר כששרשרת פיצוצים אימתנית הרעידה את קירות הבטון. גל ההדף הרים אבק שצבע את אזור הדלת באפור סמיך; המדפים גנחו כמאיימים ליפול; האיש בפתח השתעל בקול מוזר ומערכת הכריזה השמיעה צפצוף גוסס, ואז שקטה באחת.

העשן עדיין עמד באוויר כמו גוש אפור המתעקש להישאר. פיצוץ אחרון הרעיד את הדממה, קולו נשמע כמו מכסה של סיר שנפל בטעות על הרצפה, והם זינקו מבעד לווילון הלהבות.

אדם היה הראשון שיצא מתוך סבך העשן הערפילי ונכנס לפתח האוורור. עיניו צרבו כשרסיסי דמעות ירדו מהן, והוא עצם אותם בכל כוחו, חש איך אותם הרסיסים נכנסים אל בין ריסיו. לאחר כמה שניות, כשכבר נרגעה הבערה בעיניו, הוא החל לחפש את כולם במבטו, בעוד להבות קטנות מלחכות את שולי הקירות תחתיו. ידו האחת החזיקה את הקופסה העטופה בטישו, ובידו השנייה היה אקדח שלוף.

מסדרון-האוויר הצר רעד סביבו, והמתכת הכבדה החלה להשמיע קולות אנחה, כאילו הבניין עצמו מתעייף מההליכה האין סופית במעבר. אדוארד נכנס פנימה, כורע לרגע על ברך אחת ונאנח קלות. "הוא עוד שם", לחש, וידו הצביעה מטה, אל עבר קצה המחסן.

"אין זמן," אמר סטיב, שנכנס גם הוא, יחד עם שאר חברי הקבוצה. "אתה יודע שאין לנו זמן."

אדוארד הנהן. ובתנועה חלקה, כיוון את אקדחו מטה. אצבעו נחה על ההדק. האיש שבפינה עמד קפוא. עיני השניים נפגשו לרגע, ואז נשמעה ירייה.

מי שעמד שם זעק. האור הבהב, ורגע לאחר מכן הם כבר היו הרחק משם.

הם חצו את העשן, שהתפתל בפנים כנשמה טועה, והגיעו סוף סוף ליציאה הצדדית. האוויר בחוץ היכה בפניהם בקלילות, והם נשמו לרווחה.

"היכנסו למכונית", לחש אדם, בקול שנשזרה בו מעט נימת תחנונים.

המכונית חסרת הצבע התניעה מיד. חמש דקות של שעיטה ברחובות הריקים, והם כבר היו בדרכם חזרה למפקדה, מעצימים בליבם את רגעי הקרב ומרגישים לפחות כאילו חילצו את נשמתה של סבתא זקנה מטיול מסעיר במדבר.

כשנכנסו פנימה, המתחם רטט בסערה. אנשים רכבו על גלי מידע כדבורים בכוורת לפני נדידה; מסכים צבעו את הקירות באורות מרצדים; מפות התעדכנו כל שנייה, מזהות תנועות זעירות; מילים נמחקו, נכתבות מחדש. אווירה של בהלה שררה לא פחות מאווירת המתח, והשולחנות כוסו במסכים, שגרמו לקולות האנשים להתנגש זה בזה ולרעיונות להיזרק ולחזור.

מפת הפלישה התעדכנה שוב ושוב, כמו דופק מתגבר. אדם הכניס את ידו לכיס מבלי משים ואדוארד נעמד לצד הלוח האלקטרוני, מחזיק את עצמו כמו עמוד תווך בחדר שמסרב להתמוטט.

אדם כחכח לרגע, והסוכנים הביטו בו. "יש לנו את זה", הוא אמר, מניח את הטישו בעדינות על השולחן המרכזי כאילו הניח שם לפחות פצצה מתקתקת או גרב מצחינה מלפני שנתיים. טלפון רטט מאי-שם. כולם השתתקו לרגע.

ואז המשיכו.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#116

באותו הלילה, בעוד הסוכנים בוחנים מפות עם עיניים שמסרבות למצמץ, שימי המתין במסעדה שכונתית בצידה השני של העיר. רוב השולחנות היו ריקים, ומלבד כמה אנשים שמלמלו פה ושם בשקט, לא היה דבר. חני נכנסה חרש, לא מסיטה מבט. הפנים שלה האירו מעט והיא חייכה. הוא חייך בחזרה, אבל רק בעיניו.

זו הייתה הפגישה הרביעית. יותר מדי בשביל להעמיד פנים שזה מקרי. פחות מדי בשביל להבין מה קורה.

"אמרת שאתה לא אוהב חריף", היא אמרה כשתפריט המלצרים הגיע.

"אני לומד לאהוב", הוא ענה, מחייך הפעם גם עם פיו. אבל הפעם גם לא היו הרבה מילים. הם ישבו מול הצלחות, וחני אחז בכוסה, אצבעותיה נוגעות בצלחת לרגע.

אחרי כשעתיים, או שמא אחרי עשר דקות שהרגישו כמו נצח, הם נפרדו. שימי הלך רגלית, מבקש לנקות את ראשו. צל נצמד לצללים, נוכחות מעיקה ונמרצת מדי כדי להיות מקרית.

מאחורי עמוד תאורה, עמד גבר בעל פנים חיוורים הלבוש במעיל שחור, מכשיר קשר בידו. אקדחו היה מכוון ישר, ועיניו לא משו משימי. הוא לחץ על מקש קטן במכשיר הקשר.

"הוא לבד."

קול ענה מהצד השני, נמוך וסבלני. "אל תיגע בו," נשמע הקול בעמימות. "אנחנו עסוקים עכשיו בתוכניות, בונים את התשתית. כשנאסוף מספיק כוח נטפל בו."

הקשר נותק. האיש לא זז עוד שניות ארוכות, ואז התרחק באיטיות.

...​

שימי פתח את הדלת לדירתו ונכנס הביתה. האור נדלק, דממה ריקנית שררה.

אבל משהו השתנה.

בתוך החדר, על השולחן, הייתה מונחת מעטפה. הוא פתח אותה, ובפנים היה צילום של הפגישה שלו עם חני. למטה, בכתב יד מסודר להכאיב, היה כתוב: "כשיתחילו להיעלם האנשים סביבך תזכור: אתה התחלת את זה. יש דברים שעדיף לא להתחיל, אם אתה לא יודע איך הם יגמרו."

החלון היה פתוח. הרוח נכנסה בשקט, ונשאה איתה לחש של דבר מה קדום וקריר. קטלני.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#117

הלילה ירד על השכונה, עוטה את חשכתו כווילון שחרחר. הדלתות שבכניסות הבניינים נסגרו כרגיל, והאור במרפסת של בית משפחת אדלר כבר כבה בתשע. השמועה על מעצר של שלושה צעירים ברחוב המקביל נשמעה כמו הד אחרון של מערכת השיטור הבלתי מתפקדת. שקט שרר, מסמן בבואו על משהו בלתי רצוי המתקרב במהירות אימתנית.

בבית משפחת אדלר, בעל האורות הכבויים ברובם, שימי ישב בפיג'מה מחויטת, ליד השולחן הקטן של המטבחון, שותה תה עם נענע טרייה ומעט סוכר. הוא כבר היה לקראת סוף התה, כששמע את קולו של אביו צועד במסדרון בחוץ. דלת הבית נפתחה. הוא לא שמע, אך הרגיש.

אביו עמד שם. חליפה שחורה דקה על כתפיים רחבות מגיל, פאות קצרות ומסודרות, עיניים כהות וממוקדות. משהו בפניו אמר דרשני.

"שימי", קרא בקול נמוך אך ברור. הרב מתתיהו תמיד היה נשמע כאילו הוא כבר יודע מה אתה עומד לשאול, אבל בוחר לתת לך לשאול בכל זאת.

הוא נכנס אל החדר. הספרים היו פתוחים, הנורה הקטנה דלקה, והוא התיישב בטבעיות, כאילו הכיסא שמול שימי חיכה לו במשך שנים. הוא התיישר, נשם מעט, כמנסה להירגע, והביט בשימי.

"דיברתי עם מישהו," אמר, קולו נמוך, "מישהו שאני סומך עליו. מקורב מאוד... אנשים... היו דיבורים..."

שימי לא שאל "איזה אנשים". לא היה צורך. הוא גם לא שאל כלום, הוא ידע שזה יגיע. השאלה הייתה מתי.

"הם רוצים לבטל את הכל", המילים נזרקו כמו חלוק נחל לתוך בריכת מים שקטה. "לא רק לצמצם. לא להקפיא. לבטל. את החתונות. את הכול."

שימי נשם עמוק. "המקורות אמינים?" שאל, קולו נשמע כצל-צילו של עצמו.

אביו לא ענה. רק הטיח בו מבט חד. כאילו ידע ששימי שאל את זה למרות שהיה בטוח בתשובה.

"אז חשבתי," הוא המשיך, קולו עדיין רגוע, "שאולי... אולי הגיע הזמן להקדים קצת את האירוסין. שלך ושל חני."

השתררה דממה.

רק השעון שעל הקיר, עתיק ונישתי, נשמע מתקתק, כמו צרימת השקט המכריזה על מלחמה שלא הוכרזה. תיק-תוק. תיק-תוק. כל נקישה דומה לנקישות מחשבותיו של שימי.

"זה לא חייב להיות משהו גדול," הוסיף האב, מביט עמוק לתוך עיניו של בנו. "אבל זה משהו שיכול לייצב. גם אותך. גם את המצב."

שימי שתק. דקות תמימות. לא נגע בכוס. לא הרים מבט. עיניו ברקו, אבל פיו נשאר קפוץ. ואז הוא הנהן הנהון איתי, כמעט בלתי נראה.

אביו חייך. חיוך עדין, שנראה כאילו נשזרו בו הקלה וכאב יחדיו. ושימי חייך גם הוא. חצי חיוך. לא חיוך של שמחה. אולי חיוך של הבנה, אולי של השלמה.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#118

ימים ספורים לאחר מכן, בשעת לילה מאוחרת, המפקדה רעדה בפעילות חרישית. התקרה עמדה על תילה, אך האוויר הדהד בלחץ הרגיל. השולחנות היו עמוסים, המסכים הבהבו, ותדרים מוצפנים ומפות מוארות היו כבר הדבר שבשגרה. תרשימים נפרשו על הקירות, וטושים סימנו נקודות פגיעה אפשריות, תרחישים ויציאות מילוט.

אדם עמד ליד לוח גדול שעליו ציור מדויק של הבית הלבן, מצביע על נקודה בלב שטח א'. היה שקט. הוא לא הרים את קולו. לא היה צורך.

"הלילה אנחנו לא שולחים אזהרות," אמר. "הלילה אנחנו סוגרים מעגלים. זה קן הצרעות. לשם הולכים. התארגנו. תגיעו וצאו."

הקבוצה התפצלה, מתחלקת לקבוצות קטנות יותר, כל אחת עם המשימה שלה. סטיב ודייב היו בקבוצה הצפונית, אדוארד בדרומית, ודמויות נוספות נטמעו בתוך הלילה. כל אחד קיבל את נקודת המבט שלו במבצע. כל אחד בתפקידו. כל אחד בצלו.

במהלך השעות הבאות, בעודם מתמקמים סביב הבית הלבן, המתח הפועם והנמתח והריקנות המשמימה עד לפעולה הורגשו היטב באזור. כל הסוכנים תפסו עמדות. לא קרוב מדי ולא רחוק. נראים כמו נקודות קטנות ושחורות על פני הישימון הלבן והירוק להפליא.

שקט מוחלט שרר. האורות בעיר נראו מרחוק, מאירים על האזור בהמוניהם. אדוארד עמד מאחורי תלולית עפר, שצפתה אל החזית. מולו עמד אדם, עיניו קפואות. הוא הושיט לו מכשיר קטן בעל כפתור אדום.

"זה שלך", לחש.

אדוארד החזיק את הכפתור בידו האחת, הוא נשם עמוק. הביט קדימה. על הבניין. על המוות. הוא הוריד את עיניו אל המכשיר. נשם. ואז לחץ.

בהתחלה, רק דממה שררה, שבריר שנייה של כלום.

אחת.

שתיים.

ואז האדמה רעדה.

הבית הלבן נבלע בתוך עצמו בצרחה של אש ואבן. להבה קמה מתוך האדמה כמו עמוד ענן מבולבל. גלים של חום התפשטו מסביב, מתלפפים בהיפוך. העשן טיפס אל השמים, שחור, חונק, עטוף להבות הנראות כמו נחשי אש.

הכל התפוצץ לתוך עצמו. גלי החום פגעו בקירות הסמוכים. האדמה רעדה. זכוכיות נשרו מהבית. תינוקות בוכים התעוררו בשכונות הקרובות, לא מודעים לקורה סביבם.

אבל איש לא הרים קול.

"ברכותיי," אמר אדם, לאחר דקות שוממות של שתיקה. "פגעתם בפיתיון."

אדוארד חייך. סטיב הוריד את ידו מעיניו, מזיע. אדם ניפח את חזהו בגאווה. השקט והשחור שררו.

...​

באותו הזמן, איפשהו בעולם, איש בלתי מזוהה נכנס לחדר בריצה, מרים טלפון אדום משפופרתו ומקיש במהירות מספר מסוים.

"עכשיו הפציצו את המקום. אתה שם?"

"כן, ותפסיק להתנשף, הוא כבר לא כאן. הודעתי לו לפני שבאנו."

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#119

השמים היו בצבע של משי חלבי, ופניהם נצצו בתכלת חיוור שדעך באיטיות, ונראה כלוקח חלק בהכנות. החצר האחורית של אולם "אור חדש" התקשתה ברננים. האולם היה קטן, מסוג האולמות שלא עורכים בהם חתונות, אבל מספיקים בשביל ברית מילה.

שולחנות לבנים פיארו את החלל, כיסאות מרופדים בבד סגול צצו בכל מקום, ונברשות המאירות באור זהב רך מילאו את חלל התקרה, מנצנצות בזוהרן.

קרובי משפחה מכל צד פיזרו את עצמם בחלל, מברכים ולוחצים ידיים זה לזה. עמדו שם גיסים, בני דודים, בני דודים של בני דודים, חברות הילדות של חני וחברים מהישיבה של שימי. שני ר"מים דיברו זה עם זה בלחש, והמשגיח, ישוב בשולחן כבוד ליד הסבים וההורים, הביט בשניים בשתיקה.

בשעה חמש בדיוק, רב מתתיהו עמד מול המראה הארוכה בחדר ההכנה, מסדר את פאותיו, ושומע את הקולות מבחוץ. העייפות ניכרה בפניו, אך מרצו הוכיח שהוא לא מתייחס אליה בכובד ראש.

שימי, לבוש בבגדי שבת, עמד ליד אביו בשקט. חני נראתה מאחור, עם חיוך שברירי ושלו למרות המצב.

"זהו," לחש שימי, "מתחילים."

לאחר זמן מועט של התכנסות מהוססת, ר' פנחס הר"מ קם לדרוש. מחיאות הכפיים בסיום היו מנומסות ושקטות, ולאחריו דרש עוד מישהו, בן דוד של הסב מצד האם, שנראה שהוא מתייחס לדרשה כמו לתחרות שירה. שימי חייך בנימוס, הסמיק, שפשף את זקנקנו הקטן ונראה כמי שמכיל באיפוק גמור מחמאות שהוא לא מרגיש שמגיעות לו.

בסיום הדרשה, שטר האירוסין הוקרא, שימי ביצע קניין, והאולם הדהד ב"מזל טוב" גורף. פרחי לימונית וורדים הוצבו זה מכבר על השולחנות, ומאכלים רבי טעמים ממספר עדות מגוון למדי הוצגו על השולחנות.

רק רגעים ספורים עברו, ואז נשמע קול ניפוץ חלוש. כולם סובבו את הראש, בטוחים שמישהו פשוט שמט כלי.

אבל אז, בום.

צליל עמוק, מרוחק, אבל ברור. האדמה רעדה מתחת לרגליהם.

הקהל קפא. אישה צעירה אחת, שדמתה מאוד לאימו של שימי, ניגשה במהירות לשולחן והדליקה את הרדיו הקטן המוצב בצד למצבי חרום.

שריקה אלקטרונית נשמעה, ואז קול:

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#120

"הודעה דרמטית מארגון AWN: לפני דקות אחדות פוצץ הבית הלבן כליל. דיווחים ראשוניים טוענים שכל אנשי הממשל נהרגו. הארגון השתלט על אזורים אסטרטגיים ברחבי המדינה, כולל מערכות השידור, תחנות מרכזיות, ורוב מוקדי הכוח. בעקבות ההתפתחויות, המפקד הבכיר, אדוארד, מי שכעת מוכרז כמועמד לנשיאות החדשה, מוסר את ההודעה הבאה, בשידור ישיר..."

לחישה עברה באולם כמו רוח, ואז נדמה היה שהנשימה נעצרה. תינוק בכה לפתע, ואמו חיבקה אותו מבלי לומר מילה. הסבים עמדו. ההורים החליפו מבטים. הרב מתתיהו שתק, אוחז בידו של המשגיח.

ואז נשמע קולו של אדוארד.

"מהיום," הוא אמר, "נתחיל עידן חדש. עידן שבו לא תצטרכו לפחד יותר. עידן שבו נוכל לחיות יותר טוב מפעם. נבנה את מה שנחרב. נרים את מה שנשבר. עם הנהגה שבאמת רואה אתכם. והפעם, זה יצליח. כי הפעם אנחנו לא לבד."

הדממה הפכה למחיאות כפיים. תחילה הססניות, ואז רמות, מלאות. השירה והריקודים נמשכו, כאילו הפיצוץ היה תבלין לחגיגה ולא קוטע שלה. השמחה הפכה לשמחה כפולה - גם שידוך, גם גאולה. לא היה ברור היכן נגמרת ההתרגשות ומתחילה ההזיה. חיבוקים, ריקודים, דמעות אושר. כל אורח קיבל הודעה רשמית - אדוארד מונה לנשיא. ההשבעה

האולם שתק. השולחנות שתקו. הקירות שתקו.

ואז, באטיות, מישהו מחא כף. ואחריו עוד אחד. ועוד אחד. ומחיאות כפיים רכות, מהוססות החלו למלא את האולם.

שימי עמד בצד, לוחש: "מה זה...?" ומביט באביו, שבהה בו בחזרה בעיניים גדולות.

המוזיקה חזרה לאט. כאילו לא קרה דבר. האוכל הוגש, ואנשים המשיכו לשוחח ולשיר, מנסים להרגיע את תערובת הרגשות השמחים שנחתו עליהם ברגע זה.

...​

לאחר מספר שעות, על גבעה סמוכה לבירה ההרוסה, בטקס צבאי חצי מאולתר, עמד אדוארד מול דגל מאולתר שנתפר בכסף וארגמן, קבוצה של אנשי מפתח מסביבו. מספר קצינים לחצו את ידו, הרב נתן את ברכתו, ואדוארד הניח יד על תנ"ך עתיק והושבע לנשיא החדש.

"אני נשבע," אמר אדוארד, קולו יציב, "לשרת את העם. לבנות מחדש. ולעמוד על המשמר."

התשואות הרבות הדהדו ברחבי העיר כקקופוניה של צלילים מרגשים ושמחים, שהשפיעו על כל שומעיהם.

ובו זמן, במקום אחר, בחדר תת-קרקעי אפור ואפלולי, שני אנשים ישבו מול לוח פיקוד דיגיטלי, עליו היו סמלים זוהרים ואדומים, ובצדדיו תרשימים מתחלפים ותמונות מרצדות. הם דיברו בלחש. רק שולחן ביניהם, מנורה אחת, מפות של מפת המדינה עם עוד כמה סמלים אדומים.

"אז הכל עובד", אמר האחד, צעיר עם שיער קצוץ וחיוך עקום.

"כמובן שזה עובד," ענה השני, קולו עמוק ומדויק. "עובד חַלַק אפילו. הם משחקים בדיוק לפי הקווים שלנו. הם אפילו חוגגים."

"ושימי?" שאל הראשון.

השני חייך. "בדיוק במקום שבו רצינו שימצא."

האור כבה.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#121

האור חזר לאמריקה, מביא איתו שחר חדש ומטעה בשלוותו. השמיים התכולים שתקו, צופים ממקומם הגבוה על אלפי הכבישים הריקניים בשעה זו של היום. הרחובות, שבעוד מספר שעות יהפכו למקומות הומי אדם ומלאי זעה, עמדו כעת בשלווה, נחים עד לבואם של המכוניות הראשונות.

פה ושם עמדו קבוצות קטנות של אנשים בחליפות שחורות, תולים שלטים, מסיעים רכבים מלאי מחשבים וכותבים דברים על מסכים קטנים שהחזיקו בידיהם. היו אלו סוכני הA.N.W. אותם אלו שפעם פעלו במחשכים ובמסדרונות האחוריים, ועכשיו לבשו חליפות כהות, תג קטן מסודר להכאיב על דשם. חלקם הפכו עכשיו למנהלי מחלקות, פקידי ממשל ורכזי קווים חדשים בתחבורה הציבורית, מנסים לשקם את הממשלה. חלקם נשארו בעבודת הצללים, מנסים לרחרח מסביב, על כל צרה שלא תבוא.

הם ישבו בתוך הבניינים המתחדשים, שם התחילו להיבנות החוקים, הנוסחאות, וועדות השיקום. הפגישות היומיומיות הפכו לדבר שבשגרה, ישיבות החירום גדלו והפיקוח על ספקי הנשק התרבה מתמיד, כאשר בינתיים, באולמות הריקים של בית המשפט העליון, שופטים דנו בשאלה מה ינכסו לחוקה החדשה, ומה יוציאו ממנה במהירות האפשר.

בין מסמך למסמך, בין נאום לעדכון ביטחוני, אדוארד, הנשיא הטרי, קיבל חדר פיקוד במבנה מאובטח, למרות שבכלל ישן בביתו השני שבאמריקה, בית קטן בקצה שכונה זעירה לשעבר, שהפכה בשבוע האחרון למעוז של נאמנים וסוכנים. חדרון עלוב במבנה בן שלוש קומות, עם מטבח שאי אפשר לסגור בו את הדלת בלי להזיז את הכיסא. מיטה אחת. שולחן עץ ישן. תמונה של הוריו. ושקט.

באותו בוקר, זה התחיל ברעש חלש. מספר נקישות שקטות שהתחזקו מפעם לפעם. הוא קם מהמיטה, ניער את עצמו מקורי השינה, וגרר את רגליו לדלת.

הדלת נפתחה ברעש מפתיע. ידיים חזקות נשענו על הבריח, והדמות שהופיעה בפתח גרמה ללבו של אדוארד להחסיר פעימה. הוא היה לבוש כמו תמיד, ז’קט חום, עיניים תשושות, נושמות חשש, מבט של מישהו שלא נתן שינה לעיניו כבר זמן רב.

"ג'ף?" שאל.

"אני צריך עזרה," אמר ישר, בלי שלום. "אדם חושב שאני בוגד. הוא מחפש אותי. והוא לא היחיד. אני לא יכול לצאת אם אתה לא תסביר להם."

אדוארד מצמץ, פותח את הדלת לרווחה, לוקח צעד אחורה ומסמן לג'ף להיכנס. לאחר מכן הוא סגר את הדלת מאחוריו, מחווה בידו לעבר השולחן.

“שב.”

הם התיישבו. בלי דחיפות. בלי דיבורים. הם היו שוב רק שני אנשים שראו וחוו יחד יותר מדי דברים. אדוארד שם שתי כוסות קפה על השולחן, אחת שחורה, אחת עם חלב. הכל הרגיש כמו פעם, כמו לפני שהדביקו אליהם תפקידים, לפני שנפלו גשרים על עולם גוסס.

"התחבאתי. הייתי צריך מקום שקט, משהו בלי מצלמות." אמר ג'ף, אוחז בשתי כפותיו בכוס השחורה, "הייתי צריך לחשוב."

"מה לחשוב?" שאל אדוארד.

ג'ף צחק צחוק קצר. מריר. "שאני חזק, שאני לא בוגד. למרות שכל פעם מחדש כמעט השתכנעתי בעצמי."

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#122

"ת'יודע, זה לא רק אתה." אמר אדוארד לבסוף. "זה קשה להיות הנשיא, והם לא מבינים כמה. אתה לא יודע אם אתה עוד אתה, או שאתה רק סטריאוטיפ וסמל של מה שרוצה העם."

"אני מבין אותך," ענה ג'ף, ואז נרכן מעט קדימה. " אולי אפילו יותר מדי."

שתיקה קצרה. ואז ג'ף התיישר.

"שמעתי ששימי מתחתן," אמר. "עם איזושהי חני או משהו."

"יפה," השיב אדוארד, ועיניו התרככו, מבריקות קלות. "הגיע הזמן."

"אני רוצה לבוא," אמר ג'ף. "לכבד אותו. הוא היה שם, תמיד."

"גם אני רוצה," השיב אדוארד. "הוא עשה הרבה בשביל כולם. הוא לא יודע, אבל הוא כנראה בין היחידים שהחזיקו הכל כשהיה חשוך. אולי היחיד."

ג'ף חייך. ספק נבוך, ספק מבולבל. "אתה רוצה לבוא? אבל... אתה..."

"הנשיא, כן," גיחך אדוארד, "אמרתי לך, בעיות של אנשים מפורסמים... אל תדאג, אני אבוא מחופש. לא הכל חייב להיות רשמי."

"עם שומרי ראש?"

“עם כיפה גדולה ומשקפיים עגולות. אעמוד בחוץ ואגיד לו תודה בלב."

הם חייכו. רק לרגע, ושוב השתררה שתיקה.

ג'ף קם וניער את מעילו, הוא טפח על כתפו של אדוארד. ופתח את הדלת. "אני אתמודד עם אדם. אבל תודה... תשמור על עצמך, באמת."

אדוארד הנהן. "גם אתה."

ג'ף יצא החוצה. הרחובות חזרו להיות שקטים. לא היו רכבים. רק הרוח ורחש העלים. הוא צעד בנינוחות יחסית, פוסע לאט, כמעט מתנמנם בהליכתו, אך עיניו התרוצצו. ברגע כשעבר ליד בניין נמוך עם חזית ישנה, בצד עמוד חשמל עם תיל מנותק וגרפיטי של דגל קרוע, הבחין בדמות מוכרת.

פרסי.

הוא עמד ליד דוכן עיתונים נטוש, כאילו שום דבר לא קרה, אוחז עיתון פתוח כאילו הוא באמת קורא, משקפיו על אפו. אבל ג'ף הרגיש שהעיניים הבלתי נראות שלו לא מסתכלות על האותיות, אלא ננעצות בו דרך הדפים, מביטות עליו.

המבט שלהם נפגש לשבריר שנייה

ג'ף עצר. קפוא.

פרסי סגר את העיתון והוריד את משקפיו. חיוך קטן עלה בזווית פיו.

ג'ף הסיט את ראשו מיד, האיץ את צעדיו והתחיל ללכת - מהר, מהר, העיקר להתחמק מהאזור. ליבו החל לדפוק בקצב של אזעקה שקטה. הרגליים ביקשו לרוץ, הראש דרש להירגע.

פרסי הניף את ראשו למעלה לרגע, קו של שמיים מתקרב אליו במהירות. עיניו צרבו בכוונה, והוא הלך.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#123

הסמטאות זזו מאליהן.

ג'ף רץ בעודו מנסה להיאבק על קיומו. נשימתו כבדה, נעליו הכו על האספלט כאילו מתופפות אזעקות רבות מספור. הצללים סגרו עליו מכל צד: פחי אשפה, קירות סדוקים, חלונות מוגפים. כל סמטה שנבלע בה הרגישה כמו פי תהום, וכל רחש של עלים ברוח הפך ליריית פתיחה. העיר, שהייתה שלו, נתהפכה עליו. הוא לא הביט לאחור.

פרסי רדף אחריו, נע כמו נמר מאומן, משחר לטרפו. מחליק על הקרקע הקרה, רגליו שקטות, עיניו פתוחות לרווחה. הוא התקדם, עוקב אחר התנועות, את מקומו של העיתון מחליף אקדח אימתני. לרגע הוא עצר, רחרח את האוויר. ואז שוב. ממשיך.

ג'ף נכנס בין שני בניינים ישנים, טיפס על גדר ברזל וקרע את מעילו. הוא זינק מעל מחסום, כמעט מחליק על רצפת בטון רטובה, והשתמש במעקה חלוד כדי לבלום את עצמו. גופו התגלגל מאחורי פח גדול, ואז התרומם בקושי ורץ, נושם את העיר דרך הגרון: חום, אבק ואדרנלין.

ג'ף המשיך הלאה, פונה שמאלה, ואז ימינה, ואז שוב שמאלה, ואז הוא רץ לתוך מחסן ישן שבו הייתה משאית נטושה.

הוא חיכה שם רגע, לבו רועם.

צל נשפך ליד הדלת.

שקט.

ואז רעש עמום, מתקרב.

הוא זינק מבעד לחלון קטן בצד השני, מתגלגל לתוך רחבה גדולה, ממשיך לרוץ.

גלש תחת רכב. קם, רץ. עוד סמטה. עוד קפיצה. עוד פניה.

הוא ירד לתוך פיר מדרגות, ירד קומה, קומה נוספת, עד שמצא את עצמו במקלט ישן, שדלת הברזל שלו חרקה בציריה כמו חיה פצועה.

הוא טרק אותה, נעל, ונשען על הקיר. שפתיו דיממו.

הנשימה הראשונה הייתה רועדת.

הנשימה השנייה הייתה חיים.

ואז שקט. דממה שרק נביחת כלב רחוקה מעיזה להפר.

...​

באותו הזמן ממש, ברחוב בו הדשא הדק נגזם על ידי גנן אורח, וחלונות הבתים הבריקו משמחה , התקיימו ההכנות האחרונות לחתונה. משפחתו של שימי נכחה באחד הבתים שבמקום, מכינה הזמנות אחרונות, סוגרת תפריט ומתקשרת לרב. ריח של חמין עלה מהמטבח הסמוך, כאילו כדי להוסיף שכבת מציאות רכה לכל הדרמה הקרבה ובאה. הכל כבר הוזמן, ונותר רק לחכות לאירוע. "עוד שבועיים. רק שבועיים!" קרא מישהו בקול, משתיק טיפה את המהומה.

חני חייכה, יושבת בביתה ונוגעת קלות בשולי שמלתה, שעוד לא הושלמה. שימי הביט בהזמנות שעל שולחן ביתו, מבטו חצי שמח, חצי מופתע לגלות שזה באמת קורה.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#124

חני נראתה שלווה, אבל בתוך עיניה התנפצו בתדירות גלים סוערים. שפתיה הננשכות תדיר, ליבה הפועם ונשימותיה המהירות, העידו כי גם היא אינה יודעת משום מה החליטו להקדים את החתונה. אך למרות הכל, היא שותקת.

"בעוד שבועיים," אמרה אחותה, "ואני עדיין לא יודעת באיזה נעליים תלכי."

"גם אני לא," השיבה חני, "אבל אני כן יודעת מי יעמוד מולי."


באותו הזמן, שימי רק בחן את כובעו החדש מול מראה ישנה, ומאחוריו עמד אביו. שותק. מסתכל.

...​

יום החתונה הגיע במהירות שאין לה הסבר, מוטח במהירות לקרקע כמו קונכייה הנזרקת לחוף, יוצרת אדוות. הבוקר היה בהיר ובעל ריח של רעננות ועצב המעורבים, כאילו היום השמש עצמה מברכת אותם יחד עם העננים הרבים השוכנים תחתיה. חיילים עמדו בשערי העיר, וחלק מהכבישים עדיין היו חסומים חלקית, מה שעיכב חלק מהאנשים. הכניסה לאולם קושטה בשושנים לבנות, והשולחנות סודרו באופנתיות חרישית.

אבל בין המוזמנים הרבים שהתחילו להיאסף, עמד להגיע גם אדוארד. הוא לבש בגדי אורח רגילים: חולצה לבנה, חליפה אפורה פשוטה, משקפיים עגולים וכהים, כיפה שחורה, כובע עגלגל עליה. סביבו נעו שישה שומרי ראש, כל אחד עם אוזנייה. שלושה מהם הלכו לפניו, שלושה מאחור. צללים בלתי נראים.

גם אדם הגיע, סטיב לצדו. והיו עוד, חלקם מוכרים, חלקם אף קשורים למבצע ההוא. אך אף אחד מהם לא לבש מדדים. הם התפזרו באלגנטיות, כמו דמויות משנה בתיאטרון, ונכנסו לאולם בקבוצות קטנות.

ובשולי העיר, מאחורי תחנת דלק שננטשה, פתח ג'ף את הדלת ויצא ממחבואו.

הוא לבש חולצה כחולה כהה, מכופתרת. מחזיק מעטפה עם מתנה קטנה לשימי, חולף ליד התחנה המרכזית הישנה, חוצה שדרה ארוכת-טווח. פניו נראו רגועים, כמעט שלווים, בניגוד גמור למצבו הרגיל והנרדף.

מה שהוא לא ידע, זה שפרסי עוקב אחריו.

הוא לא איבד אותו לרגע. לא מהרגע שראה אותו בורח, ולא כשמצא את הפתח למקום שבו נעלם. הוא היה שם. כל הזמן. עוקב אחריו עין אחר עין, גב אחר גב. במרחק. בשתיקה.

ועכשיו הוא החזיק מכשיר קטן בידו, שהבהב באור אדום רך. הטלפון שלו רוטט בכיסו.

הוא שלף אותו, הביט בהודעה אחת.

"כשיגיע, פעל."

עיניו קפאו. היד זזה לאט לעבר הנשק.

והחתונה עוד לא החלה.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#125

שימי עמד לבדו באולם הגדול.

לא. הוא לא היה באמת לבד. האולם כבר התמלא לאיטו. אבל התחושה בליבו הייתה כשל אדם אחד מול הר. הקירות הגבוהים נראו בעיניו כמו עדים שותקים, התקרה עשתה לו באוזניים רעש שקט שבא מהמאווררים הקטנים, והשטיח החדש פיזר באפו ריח של חידוש עם מעט עצב. הוא לא לבש עדיין את הטלית הקטנה מעל החליפה, אבל ידיו כבר רעדו כאילו החופה ממש שנייה ממנו.

האנשים החלו לזרום פנימה בגלים. בתחילה היו אלו רק בני משפחתו: דוד שלמה, דוד אפרים, דוד רחמים מארגנטינה, שאמר "איך גדלת, אה?" ומחץ את כתפו. אחר גם שניים אחרים, גדולים מדי, בחליפות כהות, ניגשו אליו ואמרו לו: “מזל טוב, שימי, אנחנו גאים בך.” בחיוך רחב מדי, והוא הנהן וחייך חזרה בלי לדעת למה. מנסה לא להראות את רוקו הנבלע.

הם אמרו לו שזה יהיה פשוט. תעמוד, תחייך, תברך, תשתה, תענה "אמן", תשים טבעת. והנה אתה חתן.

אבל שימי עמד באולם, מתחת למנורות העגולות של תקרת הזכוכית, וניסה לשדר פשטות, למרות שליבו הלם כמו תוף רועש. כעבור מספר דקות נכנסה עוד קבוצה של אנשים: חלקם היו אף קרובי משפחה, מוכרים למחצה, שנעלמו מזיכרון. מוחצים את ידיו בלחיצות ידיים שנמשכו שניות ארוכות מדי.

ואז קלט אותו.

אדם אפרורי. מבט סמכותי מעט על פניו. רק נכנס עם שלושה נוספים סביבו. הליכתו הייתה איטית מדי, מתוזמנת מדי. לבו של שימי ניתר. נדמה לו שראה את אדם ביניהם.

כן. הוא היה שם. לרגע. ואז נבלע בתוך קבוצת מוזמנים שהרימה את קולה בצחוק רם מדי. אולי.

ובאותו הזמן, בצדו השני של הרחוב, היה זה ג'ף שחשש.

הוא עמד כעת מול הכניסה לאזור האולמות, ליבו דופק בהלמות צווחניות. הוא ראה את פרסי. עומד שם ברחוב, לא רחוק. לא זז. רק מחכה, קפוא כמו עץ יבש בקיץ.

ג’ף לא חשב הרבה. הוא חצה את הרחוב ונכנס פנימה. בלי להסס, חולף מבעד לדלת האולם כמו צל שמחפש אור. משהו בתוכו התכווץ. הוא הביט סביב. המולת האולם עטפה אותו כמו ים חמים. נשם עמוק.

למה הוא רודף אחרי כל הזמן? מה הוא רוצה?

אבל לא עכשיו. עכשיו חתונה.

שימי עמד ליד השולחן המרכזי, וג’ף ניגש אליו, לוחץ את ידו בחיוך.

“רק רציתי להגיד מזל טוב. זה... גדול.”

“תודה,” אמר שימי. “באמת שלא ציפיתי… שב איתנו, כן?”

“גם אני לא ציפתי,” ג’ף חייך. “אני טיפה ממהר, אבל אל תדאג. אני אעמוד קצת מהצד, לראות.”

והוא אכן נשאר קרוב, בשולי הרחבה.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

שימי אדלר, ישיבע-בוחער מארה"ב החדשה שנמצאת בשליטת המוסלמים, נעצר בערב לאחר שחוזר מפגישה, בחשד כי הוא רצח את הנשיא של 'A.N.W', שתכנן להשתלט על הנשיאות העכשווית.

לאחר חקירות מתישות הוא נכנס לתא מעצר ופוגש שם את ג'ף - שעובד בשירות 'A.N.W', אשר עוזר לו לצאת בתמורה להבטחת עזרה. הוא משוחח עם אדם מה'A.N.W', שמסביר לו את פרטי המשימה ומאיים עליו. הוא טס לאוסטריה ונכנס לבית אח הנשיא, כשלפתע מתקשר בן-אדם שאומר לו לבוא לרחוב מסוים. הוא מתחיל ללכת, אך בדרך מתעכב. הזקנים שעיכבוהו נרצחים ונלקחים ע"י פרמדיקים. השוטרים במקום לא מוצאים ראיות וסוגרים את התיק לבינתיים.

שימי מוצא את מה שנראה כדפים. הוא הולך לסוכן שבבית הדפוס ומביא לו אותם, כשמיד לאחר מכן, הוא נורה בידי מתנקש ונסחב ע"י הסוכן.

ג'ף פוגש את אח הנשיא בכלא - והם בורחים ומדווחים לאדם שטעה במיקום הדפים. הפסנתר בכניסה למלון מתפוצץ.

שימי מתעורר בבית החולים ושוכח את מה שקרה. הוא פוגש את הזקן שעצר אותו בבית חב"ד ומדבר איתו. הזקן מוזהר שלא לגלות כלום לשימי. שימי שומע את זאב הזקן ממלמל משהו, וחולם חלום משונה באחד הלילות. הוא מקבל שיחה מג'ף, ולא מזהה אותו.

ג'ף עוקב אחרי אדם. אדוארד חושד בו ומורה לחוקר פרסי ווין להתנקש בו. ג'ף מגלה לו על המעקב, ואדוארד מגלה לו ששכר את פרסי וא"א לעצור אותו עכשיו. שימי חוזר לארה"ב ובדרך נתקל באדם - שמאיים על חייו ומנסה להרוג אותו, אך ברגע האחרון הוא מצליח להימלט בס"ד ובעזרת סטיב העוזר של אדם. הוא מגיע לבית עם חשדות, פוגש בג'ף, שמביא לו את התמונה של אדם, ומסלק אותו.

ג'ף נחטף, ושימי רואה זאת ומגיע למחסן בנמל כדי לעזור לו, אך נכלא בו ע"י אדם, תוך שגז רעיל מסתנן לשם. הוא ניצל בעזרת איצלה, והם בורחים.

#126

ואז הגיע איצלה, חברו משכבר.

"הלו, חתן." אמר, "איך זה להיות האיש שהכי הרבה אנשים בעולם אוהבים לשעתיים הקרובות?"

הם צחקו.

מאחוריו הגיעו גם אברימי, חיים, עוד כמה מהחברים של פעם, כל אחד בתורו, עם מילה או מבט, מרגישים כמו קצוות של חוטים ששימי שכח שהיו מחוברים, ועכשיו נקשרו מחדש.

הראשיבה נכנס באצילות חרישית, גבו זקוף, צווארונו לבן כשלג, מלווה במשגיח, שקצת פספס את הסיבוב ונבלע בתוך קבוצת תלמידים נרגשים, שעזרו לו למצוא את מקומו בין הכיסאות. הם עברו ליד שימי, בירכו, לחצו יד, הביטו בו, ושתקו. כאילו עומד ביניהם הסכם ישן שאסור להפר.

בחלקו אחר של האולם, אדוארד ואדם ישבו יחד בפינה מוצלת.

סטיב התקרב אליהם, נשען קלות. “מה כתוב בדפים לגבי המשלוח של...” שאל אותם בלחש.

“לא זוכר", אמר אדוארד.

“לא כתוב,” הוסיף אדם. “בדקתי.”

אבל הם לא נשארו בזה. מיד הם עברו לדבר על משהו אחר, גולשים לשיחה על הסוכנים, על מעבר הגבול המערבי, על תיאום מול הנציגים. דברים עלו על השולחן וירדו במהירות, כמו משיכת מכחול עדינה שמעלימה כתם שחור.

והאורחים המשיכו לזרום.

חני, מצידה, עמדה מאחורי הפרגוד. עיניה דומעות קלות, הסומק מאדים בלחייה, ולא מן האיפור. ידה אחזה בזר פרחים פשוט ביציבות, אך הלב שלה רעד. עיניה נצצו כאילו בכו כבר ימים, אך היא חייכה. כמו ילדה שמבינה שמשהו גדול הולך לקרות, וגם אם היא לא בטוחה שהיא מוכנה לו, היא עומדת בו.

“זה... באמת?” שאלה את אחותה.

“זה הכי באמת שיש,” השיבה ההיא. “ועכשיו - קדימה.”

החופה עמדה. החתן והכלה ניגשו. המילים נאמרו. קידושין, ברכות, יין נמזג. העדים לחשו. עיני האנשים עקבו אחריהם כמו מראות קטנות, משקפות שמחה.

שימי החזיק את הטבעת. ידו רעדה.

חני הושיטה את ידה.

"הרי את מקודשת לי בטבעת זו", הדמעות רעדו בעיניו, יורדות באיטיות, "כדת משה וישראל..."

"מקודשת! מקודשת! מקודשת!"

הטבעת הונחה. האולם עצר נשימה.

נשמע רעש.

ואז ירייה.

ואחריה עוד אחת.

ואז צווחות.

כדורי אקדח נורו. שלושה. כיוונם ברור.

ללב של שימי.

האוויר התעוות. האור קרס. הכוס התנפצה מעצמה.

מישהו צעק. חני קפאה.

והיד של שימי, עדיין אוחזת בטבעת, רעדה כמו ענף בסופה.

בין הקהל, מישהו שלף אקדח, ואחר עמד, לא זז, כאילו חיכה לרגע הזה חיים שלמים.