שאלה חינוכית בענין עזרת הילדים בעבודות הבית

[מגדים]

כבר 'מריחים' את התקרבות הפסח, אך בעיקרון השאלה היא על כל השנה.
כמה אפשר לדרוש מילד\ילדה לעזור בבית.
מצד אחד זה הם אלה שגרים בבית, והעבודות והנקיונות הם עבורם. מצד שני, המחויבות על 'הרצת' עניני הבית היא שלנו בתור הורים, אפשר לבקש קצת עזרה, גם מבחינת ענין החינוכי, אך ל'הפיל' עליהם את הכל (כמובן ביחד איתי), אסור\לא בריא עבורם הלחץ וכו'.

תשועה ברוב יועץ
מחכה לתגותכם

 

[bbr]

הולך להיות פה מענין...

 

[יעילות]

חנוך לנער על פי דרכו

ולילד כפי כוחו הפיזי, הרגשי והנפשי, והוא יתברך יצילנו משגיאות בתחום זה ובכל התחומים.

 

[אושר]

הילדים שלי עדיין קטנים, אבל הגישה שלי היא שילדים מחויבים לעזור בבית מכל הבחינות.
דבר ראשון-הלכתי:
א.חיוב כיבוד הורים
ב. חסד, ואולי גם יש פה עניין של נושא בעול עם חברו, או עזוב תעזוב עימו...
ג. הכרת הטוב. על פי ההלכה מחוייבים ההורים לפרנס את ילדיהם עד גיל שש. מה היה קורה אילו בגיל הזה הילד היה יוצא מהבית? צריך לדאוג לעצמו לפרנסה, מגורים, וודאי לסדר אישי לחפציו , כביסה וכ' ב"ה במצב שהוא בבית נורמלי העול לא עליו, אבל זה חסד מצד הוריו וההרתמות לעזרה בבית מחויבת מצד הכרת הטוב.

דבר שני- חינוכי:
ילד וילדה צריכים לקבל כלים לחיים, תשאלו כל מפונק ומפונקת שלא נגעו ונקפו אצבע כמה קושי ובושות היו להם כשהתחתנו ולא ידעו דברים בסיסיים.
מכל בחורה שלומדת הוראה מבקשים 100 שיעורי צפיה ועשר שיעורי מטלות בשנה, בבית- החינוך לחיי הנישואין מתחיל דבר ראשון בזה (כן, גם בנים)

הורים נורמליים לוקחים בחשבון כוחות ומסוגלות של הילדים ויכולים לנווט את עזרתם בהתאם.

נ.ב. בבית הורי היתה תמיד עבודה מטורפת בערב פסח, ואף על פי כן אני מאוד מאוד אוהבת את ההכנות האלה. אפשר להגיע לכך שהילדים יעבדו בכיף...

 

[בלון]

ג. הכרת הטוב. על פי ההלכה מחוייבים ההורים לפרנס את ילדיהם עד גיל שש. מה היה קורה אילו בגיל הזה הילד היה יוצא מהבית? צריך לדאוג לעצמו לפרנסה, מגורים, וודאי לסדר אישי לחפציו , כביסה וכ' ב"ה במצב שהוא בבית נורמלי העול לא עליו, אבל זה חסד מצד הוריו וההרתמות לעזרה בבית מחויבת מצד הכרת הטוב.

האם גם היום זה נכון?
הדורות שלנו חלשים יותר,
ילד בן 6 של פעם היה ילד עצמאי ובוגר,
ילד בן שש של היום - עוד תינוק.
מישהו יודע מה הדין כיום?

 

[maty]

הדין לא השתנה...
דינים לא משתנים.
המציאות שונה.
ילד בן 6 של היום, של לפני 20 שנה, לפני 40, לפני 60....
לפני 2000 שנה. יש שינוי.
אבל ילד בן שש - כשמגיע למצבי חרום ל"ע מראה יכולות גבוהות.
ולעניין העזרה -
מנסיון, ילדה / נערה שלא נדרשת לעזרה קבועה בבית, מגיעה לחוסר אונים כשהיא מגיעה לניהול ביתה.
נער / ילד - חשוב שיתנסה בעזרה אפילו רק כדי להעריך מה נדרש כדי להגיע למצבי סדר בבית....

 

[אושר]

האם גם היום זה נכון?
הדורות שלנו חלשים יותר,
ילד בן 6 של פעם היה ילד עצמאי ובוגר,
ילד בן שש של היום - עוד תינוק.
מישהו יודע מה הדין כיום?

צאי וראי מה קורה בשדות האורז בסין, או במדינות עולם שלישי...
ילדים בני שש יוצאים ליום עבודה של עבדות.
אבל בהלכה זה לא קשור לכוחות, ואין שום קשר לחולשה.
מבחינת מחויבות ההורים מצד התורה- זה רק עד גיל שש.
אח"כ זה חסד. זו ההלכה וזאת התורה לא תהא מוחלפת.

 

[אפרתה]

ממש ממש לא מדויק שהילדים היום חלשים יותר. הכל פונקציה של חינוך וציפיות מילד. יש היום ילדים בוגרים הרבה יותר מפעם, במקרים שהם מתמודדים עם כל מיני מציאויות. איזו ילדה נכנסה פעם הביתה מהלימודים לבד עם מפתח ושמרה על אחיה עד שאמה חזרה מהעבודה?
תפסיקו לרחם עליהם. אבל--- לא להפיל עליהם את עול הבית. ילד לא אמור לחשוב שאם הוא לא מנקה הבית נשאר מלוכלך או אין אוכל אם הוא לא מבשל. העול נועד להורים והכתפיים שלהם רחבות יותר לשם כך. ילדים צריכים לעזור כדי להקל מעל הורים וכדי להתחנך להיטיב ולתפקד כמו בני אדם. אבל העול לתפקוד הבית הוא על ההורים.
כשם שאני סוברת שילדים צריכים לחיות בחשבון ההוצאות שלהם ומותר להם לשלם לעצמם מחנה או חצאית שמתחשק. אבל כל זאת לא בגלל שאנחנו עניים והילדים אמורים לעזור בפרנסה אלא כדי שיגדלו בני אדם ולא חיות.

 

[נחמי ווייס]

אין ספק, אם מרגילים ילדים מגיל קטן לעזור ולפקוח עין לראות מה קורה סביבם-זו טובתם נטו!
בבית הורי היינו שותפים ממש (ואולי אפי' יותר משותפים) בנקיונות, ובבישולים, ואני גאה ושלמה עם זה .
אם אנחנו נעשה מהילדים שלנו חלשים וחסרי כוחות הם ירגישו את זה ויתנהגו בהתאם.
כהורים אפשר לקלוט כל ילד מה מתאים לו יותר ומה פחות.
מה שכן חשוב זה לתת לילד עבודה באמת ולא להיות הפיליפיני ועוזר לנו להשלים את העבודה שעשינו. ברגע שיש לו את הפרוייקט שלו הוא יהנה מהאחריות שיש לו ויתחזק מהאמון שיש בו. גם אם הכלים נשארו קצת מלוכלכים אחרי שהוא שטף אותם, בחיים אסור לשטוף אותם שוב לעיניו, כשהוא ילך לעיסוקיו/לישון אז נוכל 'לשפץ' את מה שהוא עשה, ועם הזמן הוא יהפוך למומחה.
ילדים אוהבים להיות שותפים ולהרגיש שגם הם יכולים-בוא ניתן להם את האפשרות.

מה שכן צריך לזכור, שהם בכל אופן ילדים והם לא אמורים להפסיד מחוויות הילדות שלהם,ושהעבודה לא תבוא על חשבון פעילויות חברתיות וכדו'

 

[ארבע]

ממש ממש לא מדויק שהילדים היום חלשים יותר. הכל פונקציה של חינוך וציפיות מילד. יש היום ילדים בוגרים הרבה יותר מפעם, במקרים שהם מתמודדים עם כל מיני מציאויות. איזו ילדה נכנסה פעם הביתה מהלימודים לבד עם מפתח ושמרה על אחיה עד שאמה חזרה מהעבודה?
תפסיקו לרחם עליהם. אבל--- לא להפיל עליהם את עול הבית. ילד לא אמור לחשוב שאם הוא לא מנקה הבית נשאר מלוכלך או אין אוכל אם הוא לא מבשל. העול נועד להורים והכתפיים שלהם רחבות יותר לשם כך. ילדים צריכים לעזור כדי להקל מעל הורים וכדי להתחנך להיטיב ולתפקד כמו בני אדם. אבל העול לתפקוד הבית הוא על ההורים.
כשם שאני סוברת שילדים צריכים לחיות בחשבון ההוצאות שלהם ומותר להם לשלם לעצמם מחנה או חצאית שמתחשק. אבל כל זאת לא בגלל שאנחנו עניים והילדים אמורים לעזור בפרנסה אלא כדי שיגדלו בני אדם ולא חיות.

כדבריך שמעתי מהמנחה הנודעת גיטה לויפר. ובמילים שלה: ילדים הם שותפים, אבל העול והאחריות - על כתפי ההורים בלבד.

 

[אפרתה]

ברוך שכיוונתי
אולי אציע לה מילוי מקום במקרה הצורך..

 

[מגדים]

אפשר להגיע לכך שהילדים יעבדו בכיף...

איך, איך עושים את זה?
אצלי כל דבר צריך לססססססחחחחחחחחחחוווווווווווט (לסחוט) אותם.

 

[שערים עיצוב ועימוד]

איך, איך עושים את זה?
אצלי כל דבר צריך לססססססחחחחחחחחחחוווווווווווט (לסחוט) אותם.

אני בטוחה שיעלו פה המון רעיונות, אך כבסיס מאד חשוב, מידי כמה זמן כשאנו גומרים לסדר, לאסוף משחקים וכד' אני אומרת לילדים אתם רואים עכשיו יהיה לנו הרבה יותר נעים להיות בבית כשהכל נקי ויש הרבה מקום... וכן אבא כ"כ ישמח כשיבוא הביתה וכד', הקטנים שלי אומרים את זה אח"כ לאחים...
אפשר גם לזרז ולומר, אני מתחילה לספור ובא נראה עד איזה מס' אגיע וכבר תגמרו, הילדים מתאמצים שלא אגיע רחוק...
להדגיש- בואו נסדר ביחד, שלא יתיאשו מעומס העבודה...

 

[אושר]

איך, איך עושים את זה?
אצלי כל דבר צריך לססססססחחחחחחחחחחוווווווווווט (לסחוט) אותם.

כילדה קטנה אני לא זוכרת, אבל כבת בוגרת- היינו צוות של אחיות, שיחקנו במשחקי מחשבהתוך כדי עבודה, שרנו, התבדחנו, קצת צחקנו אחת על השניה...
לבשנו כל מיני כובעים ומטפחות כ"שמירה" על הגיינה, עשינו תחרויות אינטלגנציה.
אני זוכרת שבשנה הראשונה אחרי החתונה כשניקיתי את ביתי לפסח היה מאוד חסר לי ההואי (איזה טעם זה לשיר ולצחוק לעצמי?) אז הלכתי להורים שלי לעזור ולכייף...היום כבר התרגלתי...

 

[נחמי ווייס]

אך כבסיס מאד חשוב, מידי כמה זמן כשאנו גומרים לסדר, לאסוף משחקים וכד' אני אומרת לילדים אתם רואים עכשיו יהיה לנו הרבה יותר נעים להיות בבית כשהכל נקי ויש הרבה מקום... וכן אבא כ"כ ישמח כשיבוא הביתה וכד', הקטנים שלי אומרים את זה אח"כ לאחים...

יש לי בת בת 3, ונהניתי לראות איך כל הדיבורים האלו חודרים לה יפה, עד כדי כך, שכשהקטנה יותר שפכה משהו על הרצפה היא הלכה להביא טישו לנקות את הרצפה ותו"כ היא אמרה לי באותה מנגינה שאני אומרת לה "אנחנו אוהבים בית יפה ונקי ולא כזה מכלוכלך"

 

[נחמי ווייס]

איך, איך עושים את זה?
אצלי כל דבר צריך לססססססחחחחחחחחחחוווווווווווט (לסחוט) אותם.

צריך להתחיל את מגיל צעיר, ובכיף!

שמעתי פעם בהרצאה, על עונש לבת של משהי לא שמעה בקול אביה, אז הוא ניגש אליה ואמר לה שהיום היא מפסידה את הזכות לעזור בענין מסויים שהיה תפקידה....

 

[ariels]

לתת להם מגיל קטן לעזור
ולהתייחס לזה כאל חוויה
מים, סבון, שואב אבק... בלגן...
לקנות להם מטאטאים קטנים שירגישו חלק מהעניין
לשים לב מה כל אחד אוהב, ולהשתדל לתת להם יותר מטלות מהסוג שכיף להם לבצע
יש ילדים שרק תתני להם לקרצף דלתות של ארונות, לשטוף רצפה והם מאושרים
יש כאלה שאוהבים לקחת את הקטנים לגינה או כל מיני שליחויות
יש כאלה שיסתדרו טוב עם מכונת הכביסה
מי שעוזר יפה מצ'תפר בארטיק חלבי מיוחד או משהו בסגנון
(בסוף כולם כמובן מקבלים) (וכדאי גם לצ'פר את עצמנו...)

 

[מיה יצחקי]

אני שמעתי דבר יפה וחשוב
כשנותנים לילד מטלה צריך לראות אם זה ריאלי
במידה והילד לא עומד במשימה ראשית לבדוק מדוע? אם מבחינתו זה מסורבל (לא מדברת על עצלות) כמה שלא ננסה להפנים בו את ההרגל לעזרה ספציפית זה לא ילך

צריך שהמטלה תהיה ריאלית ופרקטית ליישום לפני הכל

 

[mig]

כילדה קטנה אני לא זוכרת, אבל כבת בוגרת- היינו צוות של אחיות

אולי זה הסוד

 

[צובעים בענק]

יש לעשות הכל בנחת ובנעימות גם אם לא הכל לפי בקשתנו.
יש להסתכל במבט שהם לא 'צריכים' לעשות במקומינו את העבודה וכל המטרה היא לחשל אותם ולחנכם.
ותמיד לתת הרגשה שאנו נושאים בעול עמהם ולא לתת הרגשה כביכול של 'עבדים' ולמה 'רק הם'
אלא ביחד בשיתוף פעולה.