שאלה לאמהות - אבל לענות בכנות...

  • פותח הנושא מי
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #21
נשמע לי ממש מתבקש שמתוך מספר ילדים יהיו כאלה שקל יותר איתם, וכאלה שקשה יותר.
זה יכול להיות ילד שמנדנד/ מתעקש / מציק / חולם. בלי סוף דברים, ולכל אמא מפריעים דברים אחרים.
זה נורמלי, ובסדר גמור, ובטח לא אומר משהו רע על הילד. כל ילד גדל בדרך שלו. אבל לפעמים כן נוצרת טינה, כי ככלות הכל - מי שמקשה יותר, גורם יותר לתסכול.
ברור שכולנו אוהבות וכו', זה לא סותר את זה שיתכן ותדרש עבודה עצמית כדי להיות נקיים מטינה כלפי ילד שבאמת קשה איתו.

כל התאוריות על אופי כמו הבעל/ כמו האמא, והפרשנויות לזה. או התאוריות על הריון קשה, לידה קשה, וכו'. הן מאד בעיתיות בעיני. הן גורמות לקַבֵּעַ מצב במקום להאמין בפשטות שדברים ניתנים לשינוי, והם באמת ניתנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
הערת אגב:
שמתן לב שבכלל לא שאלתי אם אתן אוהבות ילד מסוים יותר מאחרים או פחות מהם, ואף על פי כן כמעט כולם דאגו להצהיר שזה לא קשור לאהבה?
מי אמר שזה אמור להיות קשור לאהבה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
ודאי שיש תופעה כזאת, ויש ילדים קשים יותר מכל מיני בחינות. אין מה לעשות, זאת מתנת שמים כמו כל המתנות.
אין צורך להתנצל, אנחנו אוהבות את כל הילדים מאד מאד, מה זה קשור??
ואמא שלא חוותה את זה, נשאר לה רק להודות לה' שחסך ממנה את הקושי הזה.

למדתי הנחית הורים בקבוצה, וכמעט לכל אחת היה ילד אחד (או יותר) שאיתו היו קשיים מיוחדים יותר ביחסים בינה לבינו. הדיבור על כך רק עוזר, מעלה למודעות, מוריד אשמה ומקדם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
נכתב ע"י נוי;647006:
מיה, ומה תאמרי על זה שאני דוקא מסתדרת יותר עם הילד שמנוגד לאופיי?
ולשאלתך מי, גם בביתי יש ילדים שאני מסתדרת איתם יותר ויש שפחות. ויש ילדים שהם בתקופות פחות טובות, ואז אני בחשבון נפש של לילה מחליטה לקחת אותם כפרויקט אישי. לאהוב? לשנוא? בכנות, לא נראה לי שייך בילדי עצמי ובשרי. (אבל אל דאגה, אני בשר ודם ויודעת להתעצבן עליהם ברגעי לחץ, להוציא עשרת ימי תשובה...)
לגבי השאלה שלך אני לא כ"כ יכולה לחענות. (אן לי מספיק ילדים :rolleyes:)

זה שעם ילד ששונה ממך את יותר מסתדר בעיניי זה יותר הגיוני לדעתי ילד שיש לו את התכונות שלי הוא יותר קשה לי כי יש לו גם את החסרונות שלי :)

לעומת זאת ילד ששונה ממני אני יכולה יותר לחיות עם השוני שלו. למרות שיש תכונות שאני לא יכולה לסבול והבן שלי מודע לזה וחסר לו אם הוא יפתח אותן. יכול להיות שזה נשמע רע אבל עצלות למשל זה דבר שאני לא יכולה לחיות איתו והיות וכך מי שלידי חייב לפחות להראות שהוא לא עצלן...

יש לי שאלה נוקבת כמעט כמו בתחילת האשכול אבל מעניינת אותי מאוד.

האם יש לבכור מקום שאן לאחים אח"כ? והקשר איתו נשאר תמיד יותר חזר מאצל כולם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
נכתב ע"י ליקי;647188:
לעומת זאת ילד ששונה ממני אני יכולה יותר לחיות עם השוני שלו. למרות שיש תכונות שאני לא יכולה לסבול והבן שלי מודע לזה וחסר לו אם הוא יפתח אותן. יכול להיות שזה נשמע רע אבל עצלות למשל זה דבר שאני לא יכולה לחיות איתו והיות וכך מי שלידי חייב לפחות להראות שהוא לא עצלן...

QUOTE]

בדרך כלל זה עובד הפוך :confused:
ברצינות, כמעט כל אמא תחווה עם אחד מילדיה את סוג הקושי שהיא הכי לא רצתה שיהיה לה/לו. משהו בהתנהגות שלה, בתגובות הבלתי מודעות, גורם לזה.
יש אחת, וסלי - לא זוכרת שם פרטי, שמעבירה סדנאות הנחית הורים, ומסבירה מאד את הענין הזה. איך זה נוצר , ואיך אפשר למנוע. שמעתי ממישהי שהייתה אצלה, וכמעט הכריחה אותי ללכת מרוב שזה נתן לה. היא הצליחה לגרום לשינויים מאד מאד גדולים בדברים שהייתה בטוחה שהם אופי בלתי משתנה.
כצעד ראשון אולי כדאי להשלים מראש עם זה שכל אופי שהוא יכול להתגלות בילדים, וזה בסדר. זו תכנית העבודה שלהם לחיים, ולא פחות - שלנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
יש לי בלע"ה שישה ילדים ועם כל אחד מהם יש קושי אחר... ככה זה, ב"ה! זה חלק מגידול ילדים שלכל אחד מהם יש קשיים בתחום אחר. אני אף פעם לא משווה בין האופי שלהם (בעיקר החלק הקשה שבו...) לאופי שלי או של בעלי, כך שזה לא גורם לי כלל להתעצבן יותר עליו או ל"התכסח" איתו על זה.
עניתי על השאלה או שבכלל לא הבנתי אותה (אחרי כל הדיונים פה...)?
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
תראי יכול להיות..
כמו שכתבתי עדיין יש לי שני ילדים שאחד מהם בן שנה ככה שאני לא יכולה לדעת איזה תכונות יש לו.

לדעתי עצלות למשל היא תכונה נרכשת. ולכן אני יעשה את הכל שהילדים שלי לא ירכשו אותה. (בד"כ היא נרכשת בחברה הקרובה ז"א הורים ואחים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
נכתב ע"י מי;647183:
הערת אגב:
שמתן לב שבכלל לא שאלתי אם אתן אוהבות ילד מסוים יותר מאחרים או פחות מהם, ואף על פי כן כמעט כולם דאגו להצהיר שזה לא קשור לאהבה?
מי אמר שזה אמור להיות קשור לאהבה?

כל אמא חוששת שאם היא לא מסתדרת עם ילד מסוים אולי זה פגם באהבה שלה אליו.
אבל זה לא נכון. נהרות של אהבה זורמים באמא עם הולדת ילדה והנהר הולך ומתגבר וזורם בעצמה כל חייה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
נכתב ע"י תקוה;647208:
כל אמא חוששת שאם היא לא מסתדרת עם ילד מסוים אולי זה פגם באהבה שלה אליו.
אבל זה לא נכון. נהרות של אהבה זורמים באמא עם הולדת ילדה והנהר הולך ומתגבר וזורם בעצמה כל חייה.

זה נכון, ולא בסתירה - האהבה דורשת גם עבודה עצמית.
אני לא רואה טעם להדחיק את זה. בפרט אצל מתבגרים, אבל לא רק. לפעמים התקשורת נתקעת, יש דפוסי התנהגות שמרגיזים ומתסכלים. נדרשת עבודה עצמית כדי לחזק את האהבה, ובאמצעותה גם להצליח לבנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
מותר להכניס קצת מיסטיקה לדיון הזה? אם יהיו צרחות אני אמחק.

כל ילד מגיע עם משימת החיים שלו למלא פה, אבל גם עם שלנו. האינטראקציה שלנו עם התכונות והאופי המסוים שלו, היא חלק מתיקון שכולנו צריכים לעבור. ויש קשרים יותר בעייתיים, כתוצאה ממשימות תיקון מורכבות במיוחד.
על פי המקורות, מאוד יכול להיות ששני אחים (או שני בני זוג, או ילד והורה בחילופי תפקידים) חוזרים לעולם כהורה וילד, כדי לתקן עיוותים רגשיים קשים כעויינות או תחרותיות. התחושות האלה חוזרות גם בתקופת החיים הנוכחית, מכיון שעדיין לא באו על תיקונם. ולכן מאוד יכול להיות שהורה יחוש אי נוחות כלשהי כלפי ילד מסוים, או ירגיש שהילד הזה מקפיץ אותו יותר בקלות, או שלא יסבול את השיער המתולתל שלו... הרגשות האלה צרובים עמוק בהארדיסק הלא מודע שלנו, ועד שלא נעשה את הברור הפנימי ואת העבודה הגדולה הם יישארו, ירושה מתצורות חיים קדומות.

זה אגב אחד ההסברים במקורות על 'אבות אכלו בוסר'. ה'אבות' הם למעשה כל אחד מגלגולי החיים הקודמים שלנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
נכתב ע"י ליקי;647206:
לדעתי עצלות למשל היא תכונה נרכשת. ולכן אני יעשה את הכל שהילדים שלי לא ירכשו אותה. (בד"כ היא נרכשת בחברה הקרובה ז"א הורים ואחים)

נשמע לי מאוד לא נכון, יש אופי שמזמין יותר התנהגויות עצלניות בעניינים מסוימים, כמו אופי יותר רחפן או סגנון יותר איטי או אנשים שפחות מחוברים לעניינים מעשיים ופחות נהנים מהם, ויש אופי יותר פעלתן או יותר מעשי או יותר נמרץ. זה מאוד גנטי, ועובדה שתוכלו למצוא במשפחות מסוימות חלוקה ברורה בין אלה שדומים לצד הפעיל יותר לבין אלה שנוטים לצד היותר 'עצלני', כך שאי אפשר לתלות שזה תלוי בחינוך או בהורים. כמובן שאפשר ללמוד להתמודד עם זה באופנים שונים, אבל זה לא עניין שהוא רק נרכש וזהו זה.
מי שמכירה את הספר 'מודעות' של מרים אדהאן, טיפוסי תשע למשל במובהק יהיו עצלנים יותר או שתהיה להם נטייה חזקה הרבה יותר לכיוון העצלות, מטיפוסי אחד או שתיים וכדו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
נכתב ע"י נחל;647213:
זה נכון, ולא בסתירה - האהבה דורשת גם עבודה עצמית.
אני לא רואה טעם להדחיק את זה. בפרט אצל מתבגרים, אבל לא רק. לפעמים התקשורת נתקעת, יש דפוסי התנהגות שמרגיזים ומתסכלים. נדרשת עבודה עצמית כדי לחזק את האהבה, ובאמצעותה גם להצליח לבנות.

אין לי נסיון במה שאת אומרת...
אך כשאני נתקעת בדבר מסוים עם ביתי שמעצבן או מבאס אותי מאוד.
אני אומרת לעצמי: כמה התחננתי לילד? כמה רציתי? אז או קי זה מעצבן? בעיסקת חבילה הכל ביחד. וכשאני חושבת כך אין מקום לחוסר אהבה ואהבה תכסה על כל פשעים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
נכתב ע"י תקוה;647238:
אין לי נסיון במה שאת אומרת...
אך כשאני נתקעת בדבר מסוים עם ביתי שמעצבן או מבאס אותי מאוד.
אני אומרת לעצמי: כמה התחננתי לילד? כמה רציתי? אז או קי זה מעצבן? בעיסקת חבילה הכל ביחד. וכשאני חושבת כך אין מקום לחוסר אהבה ואהבה תכסה על כל פשעים.

זה יפה מה שאת אומרת, אבל לא נראה לי שזה עובד ככה אצל כולן.
יש בחיים כל מיני דברים שהם גם משמחים וגם לא... גם תכונות אופי אצל בן הזוג יכולות להרגיז ולקומם למרות שאף אחת לא היתה בוחרת להשאר רווקה.
(ואל תשכחי שיש כאלו שלא הספיקו מי יודע מה להתחנן ולרצות את הילד, אולי הן אפילו נכנסו להריון לפני שהן רצו אותו בכלל...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
נכתב ע"י מי;647287:
זה יפה מה שאת אומרת, אבל לא נראה לי שזה עובד ככה אצל כולן.
יש בחיים כל מיני דברים שהם גם משמחים וגם לא... גם תכונות אופי אצל בן הזוג יכולות להרגיז ולקומם למרות שאף אחת לא היתה בוחרת להשאר רווקה.
(ואל תשכחי שיש כאלו שלא הספיקו מי יודע מה להתחנן ולרצות את הילד, אולי הן אפילו נכנסו להריון לפני שהן רצו אותו בכלל...)

את צודקת.
ומי שלא הספיקה לבקש וקיבלה שתסתכל חזק חזק על אלו שאין להם ילדים. 20 שנה, 50 שנה.
ותשאל את עצמה בשיר הרצינות האם הייתה מוכנה להיות במצבן ולו רגע אחד...
הייתי שם... ועברתי לצד השני בחסד הקל.
ואני יודעת שצריך להודות גם על האצבעות שלנו שהן מתפקדות כרגיל ועל פקיחת העיניים בבוקר ובוודאי ובוודאי על ילדים בעל ומשפחה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
ואני אומרת-
אז מה???
אז מה אם אנחנו לא מסתדרות עם ילד מס. 3 בתחום מסויים?
בשביל זה יש גם אבא!
איננו מושלמים. יש דברים (וילדים) שפחות מותאמים לאופי שלנו.
עלינו לאהוב את אותו ילד ולהשתדל, ולזכור שיש עניינים אחרים שאנחנו עושים מצויין בשביל הילד הזה(למשל תמיד זוכרים להכין לו ארוחה אהובה או מה שלא יהיה)
ומה שלא, נפנה לבן זוג...
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
סליחה שאני מתערבת, אין לי ילדים עדיין (רווקה)
אבל אני מכירה סיפור מקרוב על חברה ממש קרובה שלי
אמא שלה היא טיפוס דעתני מאד, ולמזלה, כל הילדים שלה יצאו תמימים וכפופים, ומקבלים כל מה שהיא אומרת. לעומת זאת, חברה שלי היא העתק אחד על אחד של אמא שלה. אני לא רוצה לתאר לכן את האש שהלך אצלה בבית, רק אומר שזה הגיע לידי אלימות פיזית.
אם תשאלו את האמא הזאת אם היא אוהבת את הילדה, היא תגיד שברור ומכל הלב. ואני בטוחה שהיא באמת אוהבת אותה. אבל המציאות היא שהמצב הגיע לזה שהיה צריך להרחיק את הילדה מהבית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
נכתב ע"י chayasl;647313:
סליחה שאני מתערבת, אין לי ילדים עדיין (רווקה)
אבל אני מכירה סיפור מקרוב על חברה ממש קרובה שלי
אמא שלה היא טיפוס דעתני מאד, ולמזלה, כל הילדים שלה יצאו תמימים וכפופים, ומקבלים כל מה שהיא אומרת. לעומת זאת, חברה שלי היא העתק אחד על אחד של אמא שלה. אני לא רוצה לתאר לכן את האש שהלך אצלה בבית, רק אומר שזה הגיע לידי אלימות פיזית.
אם תשאלו את האמא הזאת אם היא אוהבת את הילדה, היא תגיד שברור ומכל הלב. ואני בטוחה שהיא באמת אוהבת אותה. אבל המציאות היא שהמצב הגיע לזה שהיה צריך להרחיק את הילדה מהבית.
סליחה שאני אומרת אבל תגידי לחברה שלך שיש לה הרבה על מה לחזור בתשובה. (לאמא אני אגיד:(..)
לא משנה מה הטיפוס שלה וכמה דעותיה מוצקות. היא חיבת מדאוריתא בכבוד הורים!
ואל תאשימי את האמא בכלום. (לא אמרתי שאין במה כרגע אני מדברת על הבת)
גם הקב''ה ידע שהוא שולח בת דעתנית לאמא דעתנית עוד יותר וזה היה תפקידה, לכבד מתוך הקושי. לכבד= אני מתחת, אמא מעל!!! מעל ממש!!!
בניגוד לכל הדעות היום שממרידים ילדים נגד הוריהם וזה הרס ואסון והיפך האמונה בהנהגת הקב''ה ובבחירה החופשית.
כואב!




ולא, אני לא מכירה אותך ואת חברתך משום צומת. ממש אין לי שום קצה חוט...:p
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
נכתב ע"י שמשונית;647326:
סליחה שאני אומרת אבל תגידי לחברה שלך שיש לה הרבה על מה לחזור בתשובה. (לאמא אני אגיד:(..)
לא משנה מה הטיפוס שלה וכמה דעותיה מוצקות. היא חיבת מדאוריתא בכבוד הורים!
ואל תאשימי את האמא בכלום. (לא אמרתי שאין במה כרגע אני מדברת על הבת)
גם הקב''ה ידע שהוא שולח בת דעתנית לאמא דעתנית עוד יותר וזה היה תפקידה, לכבד מתוך הקושי. לכבד= אני מתחת, אמא מעל!!! מעל ממש!!!
בניגוד לכל הדעות היום שממרידים ילדים נגד הוריהם וזה הרס ואסון והיפך האמונה בהנהגת הקב''ה ובבחירה החופשית.
כואב!




ולא, אני לא מכירה אותך ואת חברתך משום צומת. ממש אין לי שום קצה חוט...:p
את צודקת במאה אחוז בכל מילה. ותמיד הייתי אומרת לה שתזהר ולא תכנס למקומות שלא קל לצאת משם.
אבל---
אני לא אחזור על משפטים שאמא שלה היתה אומרת לה, אבל כשהיא היתה מספרת לי את זה, פשוט לא הייתי מגיבה.
אז כשהיה מדובר ב"מריבות שגרתיות" הייתי מדברת איתה על כיבוד הורים וכו', אבל כשאמא שלה איבדה את הצפון, שם לא אמרתי כלום. לא לכאן ולא לכאן.
שלא נדע....
אגב, היום היא נשואה ב"ה, ויש לה ילדה עם אותו אופי כמו שלה, והיא כל הזמן עובדת על עצמה כדי שהבת שלה לא תעבור את מה שהיא עברה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
נכתב ע"י chayasl;647332:
את צודקת במאה אחוז בכל מילה. ותמיד הייתי אומרת לה שתזהר ולא תכנס למקומות שלא קל לצאת משם.
אבל---
אני לא אחזור על משפטים שאמא שלה היתה אומרת לה, אבל כשהיא היתה מספרת לי את זה, פשוט לא הייתי מגיבה.
אז כשהיה מדובר ב"מריבות שגרתיות" הייתי מדברת איתה על כיבוד הורים וכו', אבל כשאמא שלה איבדה את הצפון, שם לא אמרתי כלום. לא לכאן ולא לכאן.
שלא נדע....

זה לא סוג דבר שאפשר לשפוט בו את הזולת.
אי אפשר לדעת איפה הייתה לו יכולת בחירה, ואיפה לא.
גם לי יש חברה שנאלצה לעזוב את הבית של אמא שלה, והיא הצילה בזה את עצמה.
מה תגידו על ילדים להורים חולי נפש? יש מצבים שהם בלתי אפשריים,ורק הקב"ה יודע למה אדם מסוגל, מה הוא דורש ממנו, ומה זה כבר בגדר אונס, כי הוא באמת לא מסוגל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
אם להורים יש מודעות לאופי הילדים, רוב ההעימותים נחסכים. כפי, שהורים יודעים שלילד מסוים לא מציעים מאכל כלשהו, כך עליהם להיות מודעים לתכונותיו השונות. לאופיו ולכיוון מחשבתו. לפעמים שואלים את הילד שאלה כלשהי והוא עונה בחוצפה... יתכן שהוא לא התכוון כלל להתחצף אלא חשב שזו התשובה לשאלה שנשאל. כדאי לקרוא חומר על דרך פעילותן של האונות במוח, כדי לדעת ולהבין את התנהגות הילד.
נציג לדוג', קניית וופלים במכולת.
אם הילד דומיננטי באונה הימנית - האחרי על הכלל, הוא יבדוק את האריזה, באופן כללי, אם היא מוצאת חן בעיניו, יוודא שיש לו מספיק כסף וילך לשלם.
הדומיננטי באונה השמאלית יבדוק משקל ,מחיר ופרטים שונים שהימני לא מעלה בדעתו לבדוק. משום שהוא דומיננטי בחלק האחראי על הכלל ולא על הפרט.
ויש את הקומבינציה של שניהם. ששולט על הימין והשמאל באותה מידה. בנ"א כזה יבדוק את הכלל מול הפרט. יבדוק את הכמות, את המשקל, ישווה בין שניהם, יגיע למסקנה אם הקניה משתלמת. אח"כ יראה אם האריזה יפה ויתחיל לבדוק את כל המוצרים שמרכיבים את הוופלים.....הוא עלול להיות בחנות שעה שלמה בשביל וופלים. כשהוא יגיע הביתה הוא יתקל בעיניים נזעמות הדורשות הסבר על "למה לוקח כ"כ הרבה זמן לקנות וופלים??"
זו דוג' קיצונית, אך, לא נדירה ל'קומבו', מתוסבך עם עצמו.
ה'קומבו' מסוגל לעבד חומר בהיקף נרחב, משום שהוא רואה את הכלל והפרט. בד"כ, מנהלים וראשי ארגונים הם 'קומבו', ולכן מסוגלים לשלוט על שטחים רב גוניים בו זמנית.
מה אני מתכוונת לומר? שהורים ומורים אשר מודעים לאופי הילדים מבינים את שיקוליהם, של הילדים להתנהגות זו או אחרת ויודעים להתנהג בהתאם ולא לצאת למלחמה.
(מתוך דבריו של הרב צבי זובין, מאבחן ומטפל בבעיות התנהגות ולמידה)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה