שאלה על ביטוי רוחני לנשמה/ בניסוח שיר

  • הוסף לסימניות
  • #1
ברצוני לכתוב שיר על שליחותה של הנשמה בעולם:
האם אוכל להחליף את המילה נשמה- במילה יחידה.
זו אותה משמעות ,או משהו אחר לגמרי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אמרו חז"ל במדרש רבה (בראשית יד,ט) : "חמשה שמות נקראו לה, נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה".

וכן בואתחנן ב,לז: "א"ר סימון חמשה שמות נקראו לנפש ואלו הן, רוח, נפש, נשמה, חיה, יחידה".



אמנם בתורת הסוד מבואר באריכות ההבדל בין הדרגות הללו בנשמה, אך עדיין כמו שאמרו חז"ל אלו חמישה שמות של הנשמה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
בקיצור זה גם שם נרדף.?
או שבשיר בכל בית עלי להשתמש בשם אחר מהשמות?
תודה רבה לכם!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
יחידה היא הדרגה הכי גבוהה
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
עוד שאלה אפשר?
איך מנקדים נקראת
(מלשון נסתרת ,עבר ,שורש ק.ר.א ,)
כלומר: קראו לה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
  • הוסף לסימניות
  • #12
  • הוסף לסימניות
  • #14
  • הוסף לסימניות
  • #17
  • הוסף לסימניות
  • #18
לאחר שתעלו את השיר. אשתף בשיר שכתבתי לפני זמן מה על "יחידה" אותו נושא. נקודת מבט שונה מעט.

1.אני לא כזו מכובדת,לא צריך גוף שלישי;)
2.אשמח לקרוא.
3.את רוצה שאעלה לפורום עצמו ?כלומר לא בצירוף קובץ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #19

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אני צריכה לכתוב שיר למצגת חיזוק בנושא תפילת שחרית בשבת..
(עם עריכה של דמויות מצוירות מתוקותת)
כתבתי משהו ומרגיש לי לא אחיד ומבולגן קצת..:




ושוב שבת בבוקר אהממ בצהריים
אני מתמתחת פותחת זוג עיניים
מתי חצות? עוד שלושים דקות?
אין זמן להתעכב או סתם לחכות!!

מעיפה את השמיכה ורצה לברז
אין זמן, מוכרחה להזדרז
לוקחת סידור ומבליעה את התפילה
סימנתי וי על עוד מטלה.

ובשעות החולפות בצהרי השבת
על כל העניין העמקתי מבט
כי למה לי לקום בשעות שכאלה
אולי זה כדאי לנסות את הפלא

להשכים בשבת לפני זמן תפילה
לקום להתפלל כך מילה במילה
נכון זה קשה אבל שווה זה ודאי
כך חשבתי והשתכנעתי למדי

עד שקול אחר בי ביטל, אמר שטויות
שבת היא לשינה ויש לי ראיות
"שינה בשבת תענוג" ו"יום מנוחה"
מקסימום תתפללי שתי מנחה

בשבת שאחרי הייתה לנו שמחה
נסענו לדרום כל המשפחה
והשכם בבוקר מצאתי ת'עצמי נכנסת
לתפילת שחרית - בבית הכנסת!

חייבת לראות את דָּוִד קורא בתורה
בטח הוא יסמיק ויובך נורא
בקיצור אין מצב שאני מפספסת
ולכן עכשיו אני פה בבית כנסת

טוב מה אני אגיד זו חוויה ייחודית
היה שווה- יטענו גם שרי ויהודית
צעדנו יחדיו להתפלל מוקדם
וישר הלכנו לערוך באולם

אבל מה, כל שבוע אקום בשבע בבוקר?
האם ההשקעה לא תעלה לי ביוקר?
אך תוך כדי עולה בי מחשבה נחושה
לא שווה להחמיץ כזו תחושה

ועל שכר לעתיד מי בכלל דיבר
ולתפילת שבת כה קל להתחבר
ומי שלא טעם זאת לא יבין
והתשלום עוד יבוא- תקילין וטבין..

וכך החלטתי לנסות שבתותיים
קמתי השכם ולא בצהריים
והתשלום של שבת הרי הוא פי אלף
ואיך שינה תתיימר להיות חלף?

התעמקתי בתפילה ובכל השינויים
היה מעניין והיו עוד גילויים
לדוגמה שלפני סעודת היום
מגיעים הדודים משפחת ראם

לא אמשיך להסביר אך הרווח גדול
האמת שמאז קצת קשה לי לחדול
ואם אני מספיקה תפילה במניין
הוא מתעצם פי כמה וכמה – העניין

נכון, אחרי שבוע מתיש של לימודים
כולם רוצים רק לישון, מודים?
אבל לפום צערא אגרא מתבטא פה היטב
אז קיבלתי על עצמי זאת בלי להתחייב..

שבת שלום!!!
סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
*
העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
*
בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

הערך בחשיבה של שליחות:

האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
אתה מתנדב.
ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

*

הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
*
ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה