התייעצות שוב פעם: ילד התמוטט בבית שמש

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
מה קורה עם ההתמוטטויות האלו?
כל יום ילד אחר או ילדה מתמוטטים ונפטרים, זה מפחיד!
יש למישהו מידע אם זה קשור לחיסווני שפעת של השנה, או שזה מוות בעריסה....
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מוות בעריסה זה ודאי לא. מדובר בילדים גדולים (8, 10, 11 ועוד)
וכנראה גם לא לחיסון, אלא להעדר שלו. כל הילדים הללו לא חוסנו.
ואומרים שזן השפעת השנה פוגע בעיקר בילדים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
מוות בעריסה זה ודאי לא. מדובר בילדים גדולים (8, 10, 11 ועוד)
וכנראה גם לא לחיסון, אלא להעדר שלו. כל הילדים הללו לא חוסנו.
ואומרים שזן השפעת השנה פוגע בעיקר בילדים.
אפשר לחשוב שכל הילדים בארץ מחוסנים לשפעת
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אני מדבר על ילדים שלא היו חולים בשפעת ולא חולים בכלל ולא התעוררו בבוקר, יכול להיות שהם קיבלו חיסון שפעת וזה מה שהשפיע עליהם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
  • הוסף לסימניות
  • #10
מה קורה עם ההתמוטטויות האלו?
כל יום ילד אחר או ילדה מתמוטטים ונפטרים, זה מפחיד!
יש למישהו מידע אם זה קשור לחיסוני שפעת;) של השנה, או שזה מוות בעריסה....
אם אתה רוצה אני אאסוף לך כתבות שהילדים לא חוסנו
ומחמת השפעת הם נפטרו
השאלה היא כמה ילדים יהרגו בגלל ההודעה התמימה שלך?
למישהו יש כאן הימור
אני מהמר על אחד שנים אבל לך תדע אולי יותר
ה' ירחם
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
בשתי המקרים שהיו בברכפלד לאחרונה לא מדובר בשפעת ולא בחיסון שפעת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
מה הפנטיות הזו? גם אני וילדי התחסנו מהקורונה ואני לא נגד חיסונים בוודאי חיסונים שהם עשרות שנים חלק מהסטנדרט , אבל כאשר יש רצף אירועים חריגים, מותר לשאול שאלות! ולא לסתום פיות, חובה לבדוק ולברר!
האירועים החלו בעיקר כי יש ירידה בהתחסנות
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
מה הקשר לחיסון או אי התחסנות.
שכחתן שיש בורא לעולם שמנהיג את הכל???
אני ממש לא מבינה את השיח כאן...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

להלן טקסט שכתב ילד!
כל מילה נוספת מיותרת!
הורים, תבדקו עם הילדים האם הם או אחד מהחברים שלהם מוחרם!




"אני רוצה לקחת אתכם רק לתחילת השנה.
אני ילד שעבר הרבה דברים בחיים שלו, ויום אחד החלטתי שבא לי מקום שאף אחד לא מכיר אותי.
אז עברתי לפנימייה אחרת — לא כי אני רציתי, אלא כי אמא שלי חשבה שיהיה לי טוב שם.
וכן, היה לי טוב בהתחלה.

אבל אז סיפרתי להם שאני יוצר סרטונים ביוטיוב, והם ראו בזה נקודת חולשה.
סיפרתי להם שאני אוהב לשיר, שזה החלום שלי — וגם בזה הם מצאו על מה לרדת עליי.
"ניצחון לחרשים", "אתה ילד פדחן"...

אני אגיד את האמת — זה לא היה לי חדש.
גם בבית ספר קודם ירדו עליי, ניסו להקניט ולהקטין אותי.
ולאט לאט המילים שלהם חלחלו לי למוח.
כמעט הפסקתי לעשות את הסרטונים שאני אוהב, בגלל כל מה שאמרו לי לפני ואחרי שהצטרפתי לבית הספר.

בהתחלה אמרתי לעצמי: "טוב, מה אכפת לי, שיגידו מה שבא להם — זה לא מזיז לי".
אבל זה היה שקר.
והתחלתי להגיד את זה כל הזמן לעצמי בראש.

בגלל שאני לומד בפנימייה, יש לנו שם כל מיני דברים כמו חדר מוזיקה.
אז מהשעה 14:00 הייתי הולך לשם כדי לשכוח קצת מהבעיות שלי.
בהתחלה זה עבד, אבל התחילו להציק לי.

היה לנו טקס לציון 7.10 בפנימייה, ואני עבדתי על שיר לשיר בטקס.
בסוף שרתי שיר אחר.
בהתחלה קיבלתי מלא מחמאות.

אבל יום למחרת, ילד בן איזה 16–17 — לא ילד קטן — חשב שזה מצחיק להרים אותי, להשכיב אותי על שולחן ולהכריח אותי לשיר לו.
וכשסיפרתי על זה למנהל, הוא התחיל לקרוא לי "שטינקר", כי הילד עשה משהו מטומטם וחשב שזה מצחיק — אז כולם חייבים לקחת את זה בתור בדיחה.

---

סיפור שני:
אני יושב לי על ספסל, כי אני אגיד את האמת — אני מרגיש שאין לי הרבה חברים.
יש לי אולי 5 בבית הספר, ואני לא צריך יותר מזה.
אבל הם לא תמיד מגיעים לבית הספר, רוב הזמן הם בבית — אז יוצא שאני לבד רוב הזמן.

אז אני יושב על ספסל לבד, ופתאום חבורה של ילדים בני 17 זורקים עליי מלא תפוזים.
בנס לא פגע בי, אבל זה לא קרה פעם אחת — זה קרה שוב ושוב.
עד שסוף סוף זה פגע לי בבטן.

ולא תגידו שמי שזרק עליי בא והתנצל — הוא פשוט ברח.
בהתחלה לא ידעתי מי זה, פשוט ניחשתי לבד — וצדקתי.
ועד עכשיו אני לא יודע מה עשו איתו.

---

אז אני רק רוצה להבהיר למשרד החינוך — הגיע הזמן שתטפלו בתופעה הזו שנקראת בריונות, חרם וכל דבר פוגעני כזה.
כי אם לא — יהיה פה גל שלם של ילדים ש×××××× חס ושלום.

ובואו נגיד דבר כזה:
אם לא הייתה לי את המוזיקה שלי ואת השירים שאני כותב — כנראה שמזמן לא הייתי פה.

ולכל הילדים שכאן — אני רוצה להעביר לכם מסר:
גם אלה מהפנימייה שלי שאולי מסתלבטים עליי עכשיו —
תחשבו שאולי, רק אולי, יש ילד שחושב ל×××× את ה×××× שלו בגלל שאתם מחרימים אותו.
תחשבו לפני שאתם פועלים ❤️"
שואלת כדי לעורר את תשומת הלב.
אני מפעילה חוגים שנתיים של ציור כבר כמה שנים. (גם בסטודיו בבית וגם בבתי ספר)
יכולה לשבת לי ילדה מאלול עד תמוז רצוף.
הילדה באורות, נהנית מתקדמת מתפתחת.
נגמרת השנה שלום וביי.
לפעמים אני אפילו לא מכירה את האמא בפנים.
אז נכון מחמאות ופירגונים אני מקבלת טלפונית או פנים מול פנים והרבה ב''ה.
אבל תשורה עם מכתב שנותן כח אני מקבלת אולי מאמא אחת בפורים ו-2 בסוף שנה.
ותמיד אני שואלת את עצמי, כמה היה נחמד לו האמא הייתה קונה חפיסת שוקולד או עציצון ב-15 ש''ח,
עם איזה מכתב חמוד ומוקיר,
זה היה נותן לי כ''כ המון כח.
ואם התלמידה יזמה מעצמה וכתבה ונתנה בכלל זה מחמם את הלב, ומראה הרבה גם על האמא שמאחוריה.
ואנא, אל תפתחו את הדיון לים ההוצאות שגם ככה יש לגננת ולסייעות כפול מספר הילדים.
אני מדגישה- תשורה.
משהו קטן אבל עם יחס ותשומת לב לזו שמשקיעה וטורחת ונותנת לילד כ''כ המון טוב.

ואשתף למה התעוררתי לכתוב את זה.
השבוע סיימתי חוג בבית ספר מסויים, ניגשה אליי ילדה אחת מהחוג בכיתה ה' עם שקית נייר.
סיפרה לי שהיא ביקשה מאמא שלה כסף כדי לקנות מתנה למורה הודיה של החוג ציור.
היא קנתה עציץ חמוד, שמה ציורים מתוקים ספר תהילים קטן פנקס עם עט, ומכתב שעד עכשיו תלוי לי על המקרר.
באמת שהתרגשתי, מהמחווה מהמחשבה, מהמזכרת שנשארה לי מהתלמידה הזו.
תלמידה אחרת במקום אחר קנתה זוג עגילים חמסה קטנות, וסיפרה שלא הספיקה לכתוב מכתב. ועדיין זרח לי הלב כל אותו יום.

אז מעוררת מחשבה, אם הילד או הילדה שלך בחוג, הנה נגמרת השנה, משהו קטן עם מכתב ממך או ממנו יכול לתת למורה של החוג המון כח!

מה את אומרת? מסכימה איתי?
אשמח לדעת הקהל-
סמינר שפתח לפני כשנה מגמה חדשה, לצערנו אנחנו היינו השפני ניסיון.
המגמה הייתה ללא סדר ברור תכלס מה התעודה שמקבלים בסוף [תעודת הוראה לתיכון] ,
אבל מה נדרש מהבנות, מה קורה ומה הולך- תעלומה.
הבנות התחילו את השנה בטוב, בשנה ג' [6 בנות במגמה, אחת ירדה משנה ד' לשנה ג' כי שכנעו אותה מאד מאד שכדאי לה]
הלימודים כללו קודש בבוקר
ו-- קודש אחרי צהריים...
רבנים רבניות והרצאות...

בהמשך השנה עזבה בת אחת,
והמגמה מכילה 5 בנות.
כיוון שהם לא יביאו רב או מרצה רק עבור קבוצה קטנה , הם עשו יום בשבוע שבו הבנות נוסעות ומתחברות להרצאות בסמינר אחר והם יחשיבו להם לשעות...
הסכום של המגמה היה גבוה !! מכל המגמות בסמינר [יותר מתכנות ועיצוב מדיה]
ועכשיו נוספו לבנות נסיעות ויום לימודים עד 10 בלילה.

הבלגנו.
כל כך שכנעו אותנו במטרת המגמה ששתקנו בשקט.
בסוף שנה שהייתה [תשפ"ה] עשו כנס מפואר וענק לבנות,
במטרה לשכנע את העולות לפ"ו להצטרף למגמה הזו ,
למרבה המזל שלנו או לחוסר מזלם , אף אחת לא נרשמה.

מתחילת שנה הבנות מגיעות לתפילה וללימודי קודש בבוקר [לפני ההתמחויות ] וחוזרות הביתה,
למה?
כי השנה עדיין המערכת שלהם לא מסודרת...זה בתהליך...
אוקיי, אחרי החגים עבר, חשוון הגיע...
ושוב-
עדיין אין שום כלום בנמצא ,
ואז ההודעה -
מתחילים ללמוד בירושלים, מצטרפים לסמינר אחר , ונלמד שם יום בשבוע ...
אוקיי,
נסעו ה4 בנות החמודות [אה אחת התחתנה] ירושלימה בכדי לפתוח שם את הכנס שלהם שם ילמדו כל יום שני / רביעי [עדיין לא הוחלט] במשך השנה.
אבל לאחר שבוע זה בוטל-
למה?
פחות מתאים... אנחנו מחפשים את הכי טוב עבורכם...

בקיצור מגמה כושלת בניסיון...
עוד ילדה עזבה,
רוצים לסגור את המגמה
[מציעים להם את התחליף להישאר במסגרת סמינר בבוקר ויעבירו להם שעות לבית המורה או משו]
אבל תכלס, מה עם השנה ששילמנו להם?
החודשים ששילמנו להם השנה בשביל מקצוע ולא רק בשביל קודש?
החודש הזה שנעזוב ונצטרך לשלם גם את החודש הבא כי ככה הכלל שלהם...

בתכלס מה אפשר לומר למנהלת?
נשמע לי לא הגיוני לא הבחירה של להישאר ללמוד קודש ועוד ללמוד במקום אחר את המשך המקצוע המוזר הזה,
ולא נשמע לי גם הגיוני שהבנות נשארות ככה ללא מסגרת.

אשמח לעזרה,
וכמובן אם יש גם עניין חוקי לגבי הכסף אשמח לדעת.
הי לכולם, אני לא יודעת אם פה זה המקום המתאים.
אשמח באמת אם יש למישהו תשובה בשבילי, אשמח לקבל אותה.
אני כותבת את זה והידיים שלי קצת רועדות. אני באמצע ההכנות לשבת, הבית מסביב רוחש, סירים, לחץ של ערב שבת... אבל הלב שלי? הלב שלי נזרק אחורה, למקום חשוך שחשבתי שסגרתי בו את הדלת.
קראתי כאן על הנער הזה, בן 14, על המילים המדממות שהוא כתב כשהיה לבד. ואני פשוט עצרתי הכול. כי אני לא רואה מילים על מסך – אני רואה את הילדה שהייתי. אני מריחה את הפחד של המסדרונות בבית הספר, אני מרגישה את המחנק הזה בגרון, את התקופה שבה את מבינה שהפכת לאוויר. שכולם החליטו, בשתיקה אכזרית, שאת פשוט לא קיימת.
עברתי חרם. שנה שלמה. שנה שבה כל בוקר היה קרב הישרדות ביכתה. ביני לבין עצמי. שנה שבה הנשמה שלי נסדקה לאלפי רסיסים, וגם הגוף שלי נושא עד היום סימנים של הכאב הזה, עדות שקטה למה שעברתי. הייתי בת 13, וביקשתי רק שמישהו יסתכל לי בעיניים. במקום זה נתקלתי בקיר של קרח.
גם כשזה נגמר, כש"ניצחתי", זה לא באמת נגמר. לקח לי שנה פלוס ללמוד איך לנשום שוב בלי פחד. ועד היום, כשאני כבר רחוקה משם, בוגרת, חזקה – הצלקות האלו מתעוררות לפעמים. הן צורבות. הן מזכירות לי שמתחת לעור, הילדה שהייתי עדיין פצועה. לא משנה כמה גדלתי.

נכון, עליתי מהתהום. כי כשאת בקרקעית של הבור, כשאין לך יותר לאן ליפול, הדבר היחיד שנשאר זה לנסות לטפס למעלה עם ציפורניים מדממות.
והיום בבוקר כשקראתי את המאמר הזה. עלתה לי שאלה כואבת.
למה?! למה בכלל הייתי צריכה להיות שם?!

אני פונה אליכם, אנשי החינוך, בזעקה שבאה מהמקום הכי עמוק שבי: איך יכול להיות שהעולם התהפך, שהטכנולוגיה שינתה את חיינו, אבל הלב של הילדים נשאר מופקר באותה צורה? למה לפני עשרים שנה ילד בכה במיטה בגלל חרם, וגם היום, ב-2026, ילד בן 14 צריך להרגיש שאין לו מקום בעולם הזה? למה?! תאמרו לי! אני באמת רוצה לדעת! אני רוצה להתחיל את השבוע הזה עם תשובה!

למה ילדה קטנה צריכה להתכווץ מתחת לשמיכה ולתהות מה לא בסדר בה, למה כולם שונאים אותה, למה היא שקופה? למה אף אחד לא עוצר את הרכבת הזאת לפני שהיא דורסת עוד נשמה, ולתמיד! אני זוכרת, שגם שנה -שנתיים אחרי, כשהייתי בנויה, בוגרת, כביכול עברתי את זה, סבלתי מחרדות חברתיות. וזאת רק דוגמא קטנטונת לדברים שסבלתי מהם אחר כך.
למה?! מה מניע ילדי/נער/בחור לעשות דבר כזה? למה?!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה