התייעצות שידוכים

[לירז קנימח]

יצא לי לא פעם להציע לרווקים/ות בגילאים גדולים יותר.
וכן יש את האלה שהיו פתוחים לשמוע והודו כמו שצריך ונתנו הרגשה נעימה, להם המשכתי להציע שוב ושוב.

אבל יש את האלה והם ממש?לא מעטים, שמורידים בהינף יד, ואת רואה שהם לא מתייחסים ברצינות רק כי משו לא נראה להם מושלם, אז להם הפסקתי להציע. ובליבי גם חשבתי עליהם שאני לא מתפלאת שהם מעוכבים.
אני עצמי בתור אחת שהתחתנה צעירה העלמתי עין מכמה פרטים שלא היו הכי ספץ, ובלעתי. העיקר הקרן.
אז קל וחומר כשמדובר בבחורה לא צעירה.

בתור אחת שגם מסוגלת להניף ברגע הצעות - זה כי כבר הספקנו לצבור ניסיון כל אחת בחוויה שלה ולדעת שלכזה אין עניין להיכנס ולהיפגש סתם. זה לא עקשנות זו חכמה לדעת להכיר את עצמך ומה אתה מחפש ולמה אתה לא מתחבר ולמנוע מעצמך עוגמת נפש שקרתה לך מיליון פעם. אם את אחת שהתחתנה צעירה אז לך אין את הניסיון הזה ברוך ה' אז עוד יותר לא תוכלי להבין אנשים כאלו. ותזכרי שכל רגע שאת חושבת את המחשב הזאת זו גאווה שצריך להפטר ממנה בדחיפות!
רק השבוע התחתנה מישהי אצלנו שוואלה אני גם לא חשבתי שתתחתן בגלל המווון סיבות והיא התחתנה!
מאז אני מפסיקה לחשוב ככה כי כשה' רוצה הוא נותן.
יש הרגשה נוראית כזאת של התנשאות לא מוסברת של צעירים נשואים על פני רווקים באמת שאני לא מבינה מאיפה זה מגיע. זיווג זה נטו משמיים זה לא קשור להשתדלות.
ההשתדלות זה רק חובה אבל זה לא מה שיכריע אם נקבל וכמה נקבל

 

[תכנות]

אני חושבת שיש נטיה אצל חלק מהמתבגרים לגישת ה״אם חיכינו עד עכשיו לפחות שיהיה שווה את זה״ ומאוד מאוד קשה לקבל את הצורך להתפשר כשלצורך הענין לפני 10 שנים היו הצעות יותר טובות שאפילו אותן הורידו. צריך לקחת את זה בחשבון. להגיד לבחור שלדוגמא הוריד שידוכים על בנות שלא רצו לגור בירושלים בתחילת חיפושי השידוך פתאום 10 שנים מאוחר יותר להתפשר על בחורה שרוצה לגור בחיפה - זה מאוד מורכב.

מצד שני התנסיתי לא מעט בהצעת שידוכים לכמה מתבגרים ואכן חלקם מנפנפים הצעות על דברים שמהצד נראים ״לא חשובים״ או ״תוקעים״, ובאמת זה מוציא את החשק להציע שוב כשהשאלות הראשונות ששואלים אותך על ההצעה זה על ייחוס ודברים דומים.

לטעמי אם יש קירבה ממש טובה לאנשים המדוברים ואפשר באמת לנסות להבין איתם מה מונע, יש מקום לנסות לעזור. לא ברמת ״לנער״ כמו שראיתי שכותבים כאן, אבל כן לדבר על הדברים. אם אין קירבה, עם כל הקושי ״אל תאמר דבר שאינו נשמע״.

 

[ACHOT KTANA]

מצד שני התנסיתי לא מעט בהצעת שידוכים לכמה מתבגרים ואכן חלקם מנפנפים הצעות על דברים שמהצד נראים ״לא חשובים״ או ״תוקעים״, ובאמת זה מוציא את החשק להציע שוב כשהשאלות הראשונות ששואלים אותך על ההצעה זה על ייחוס ודברים דומים.

ואולי
אותם מנפנפים
מנפנפים אותך כי התחושה שנתת להם (לא באתי להכליל באתי לומר את מה שהרגשתי אני לפעמים) היא של תגידו תודה שמישו בכלל חושב עליכם
או תחושה של
הוא רווק היא רווקה
מסתדר פלוס מינוס בגילאים יאללה נציע
צר לי אבל זה מה שגרם לי לנפנף הרבה
זה יצר תחושה של זלזול
תחושה כאילו לי לא אכפת מעצמי
ורק המציע התורן יכול להושיע אותי מעצמי

 

[מרחבית]

זה מאד פופולרי לאמר לא לשפוט
בשורה התחתונה אנשים בהחלט נוטים להסיק לעצמם את המסקנות שלהם. רק לא קוראים לזה שפיטה.

נכון לגמרי.
זה בדיוק אחד השלבים החשובים והראשוניים ב'לא לשפוט' - לפתח מודעות לכך שאתה בעצם שופט...
שהסיבות שגרמו לך להגיע למסקנה המתבקשת בעיניך - הם אולי חסרות, הם אולי מוטעות, הם אולי מוטות, שהרי לא הגעת למקומו, כמאמר חז"ל.
ולפחות אל תהיה נחרץ.

אני לא מדברת על שום פרט ספציפי שצריך או לא צריך להוריד.
אבל יש לפעמים תחושה של נפנוף, שלא מתייחסים ברצינות, שמחפשים על מה להוריד.

ועם כל הכאב, ויש אב, אני לא אציע לאנשים כאלה...

הכל טוב. אף אחד לא צריך להציע למי שלתחושתו לא לוקח את ההצעות שלו ברצינות.
מה שכן חשוב יותר בעיניי, זה לא להציק וגם לא לתת סטיגמות.
שמעתי מבחורות ומהורים יותר מידי סיפורים, ואולי אזכיר כאן שתי דוגמאות בקיצור.

שדכנית יקרה שבאה מבחוץ, ולא מכירה ניואנסים בסיסיים וסוגים שונים בתוך הציבור החרדי.
בשבילה לומד בישיבה - וממש לא משנה איזו, והוא לובש שחור לבן - כהגדרתה - זה מספיק ודי להבין את הסגנון, ולא ברור לה השאלות הנוספות על הסגנון.

שדכן יקר אחר, שלא מבין על מה מדברים כשיש פער גדול מאוד באופי, מה זה משנה? ונראה לו שמורידים סתם, איך כתבת? - מנפנפים. ואותו שדכן כשהמשפחה ההיא פנתה אליו בקשר למישהו אחר שחשבו שיכול להתאים - והיה שם איזה חיסרון אחר - לא הצליח לתפוס איך מסכימים לחיסרון ההוא...

אז, כן. המסקנות של השדכנית והשדכן ההם היו מתוך העולם שלהם, ובעולם שלהם זה נקרא בררנות.
ועדיין זה לא אומר שהמוצעים באמת בררנים.
אפשר להגיע למסקנה מצד השדכן או מצד המוצע או מצד שניהם - שלא מתאים להם לעבוד ביחד.
אבל לתת סטיגמה של בררנים - זה כבר שיפוט סובייקטיבי.
ובעיקר אם הם מעבירים את זה לאנשים אחרים.
ולמרבה הצער, אנשים מאמינים לסטיגמה, ולפחות חוששים לה. והנזק לפעמים גדול.

 

[הבנאדם המוצלח]

או תחושה של
הוא רווק היא רווקה
מסתדר פלוס מינוס בגילאים יאללה נציע

אז תדעי לך שאני מכירה אישית כמה שידוכים שיצאו לפועל
כן לא תמיד מצליחם ליצלוף ואם הציעו משהו שהוא לא בדיוק מה שאתה מחפש?
כאחת שניסתה להציע לחברה שידוך היא הוציאה לי את הנשמה בכל שלב בסוף בירור קטן הורידו-אין לי בעיה שזה לא התאים בל לפעמים משודכים וגם צעירים ניכנסים לעמדה שאני שווה ושירדפו אחרי
הציעו לך שידוך תגיד תודה תעשה בירור קטן ותגיד שזה ל מתאים

 

[ACHOT KTANA]

הציעו לך שידוך תגיד תודה תעשה בירור קטן ותגיד שזה ל מתאים

בשמחה נגיד תודה
ונעשה ברור קטן ואפילו גדול
אבל כל זה בתנאי נתנו לנו הרגשה טובה ולא כמו שכתבתי קודם
תחושה של תגיד תודה שבכלל אני חושב עליך
וההבדל הוא דק מאוד
וכואב מאוד

 

[אם הבנות :)]

הרבה פעמים הם לא יגידו לך את הסיבה האמיתית למה הם לא רוצים.

אלף לייקים!

 

[מרחבית]

אני חושבת שיש נטיה אצל חלק מהמתבגרים לגישת ה״אם חיכינו עד עכשיו לפחות שיהיה שווה את זה״ ומאוד מאוד קשה לקבל את הצורך להתפשר כשלצורך הענין לפני 10 שנים היו הצעות יותר טובות שאפילו אותן הורידו. צריך לקחת את זה בחשבון. להגיד לבחור שלדוגמא הוריד שידוכים על בנות שלא רצו לגור בירושלים בתחילת חיפושי השידוך פתאום 10 שנים מאוחר יותר להתפשר על בחורה שרוצה לגור בחיפה - זה מאוד מורכב.

לא בטוח. לפעמים אולי זה אכן כך.
אך לפעמים אחרי 10 שנים המגורים דווקא בירושלים הרבה פחות שוקלים אצלו באופן אוטומטי.
ויש הרבה דברים כאלה, שעם הגיל והניסיון והמצוקה - דברים זזים בצורה אוטומטית אצל האדם.
לכן גם אמירות של אנשים, כגון - השידוך הזה הציעו כבר לפני כך וכך שנים, ועכשיו זה רק יצא, כמה חבל וכו' - זו טעות.
כי אנשים משתנים, דברים מסוימים נהיים בשלים אצלם עם הזמן, דברים אחרים מאבדים מחשיבותם, וזה אצל שניהם, הם לא אותו השידוך של פעם. פעם זה לא יכול היה להיות, ועכשיו - כן.

מצד שני התנסיתי לא מעט בהצעת שידוכים לכמה מתבגרים ואכן חלקם מנפנפים הצעות על דברים שמהצד נראים ״לא חשובים״ או ״תוקעים״, ובאמת זה מוציא את החשק להציע שוב כשהשאלות הראשונות ששואלים אותך על ההצעה זה על ייחוס ודברים דומים.

יש אנשים שמאוד חשוב להם העניין של ייחוס מסיבות שונות. זה בסדר.
לעומת זאת הם מסכימים לדברים שאחרים לא מסכימים.
אישית, אני לא בקטע של ייחוס וכדו' כדבר ראשון, ודאי לא אצל רווקים לא צעירים.
אבל להם זה חשוב. והם אלה שצריכים להתחתן בהרגשה טובה.
וכל אחד רוצה שיכבדו את מה שחשוב לו.

כמובן זה בסדר אם יוצא לך החשק להציע שוב...

לטעמי אם יש קירבה ממש טובה לאנשים המדוברים ואפשר באמת לנסות להבין איתם מה מונע, יש מקום לנסות לעזור. לא ברמת ״לנער״ כמו שראיתי שכותבים כאן, אבל כן לדבר על הדברים. אם אין קירבה, עם כל הקושי ״אל תאמר דבר שאינו נשמע״.

מסכימה עם זה מאוד.

 

[לירז קנימח]

ואולי
אותם מנפנפים
מנפנפים אותך כי התחושה שנתת להם (לא באתי להכליל באתי לומר את מה שהרגשתי אני לפעמים) היא של תגידו תודה שמישו בכלל חושב עליכם
או תחושה של
הוא רווק היא רווקה
מסתדר פלוס מינוס בגילאים יאללה נציע
צר לי אבל זה מה שגרם לי לנפנף הרבה
זה יצר תחושה של זלזול
תחושה כאילו לי לא אכפת מעצמי
ורק המציע התורן יכול להושיע אותי מעצמי

וואי כמה פעמים נפגשתי עם אנשים בגלל סיבה כזאת ברמה שאמרתי שאני לא מבינה איך אנשים שמכירים אותי הציעו לי את הבחורים האלה וסתם היתה לי עוגמת נפש.. והלכתי כי יאלללללה אני לא אהיה עקשנית ואולי זה יתאים (תמיד מכניסים את הפחד שאולי אם אני לא אפגש זה הזיווג שלי ואני מפספסת אותו).ולמדתי לסרב בנימוס מההתחלה ולמנוע ממני ומהצד השני את האכזבה.

 

[מרחבית]

בתור אחת שגם מסוגלת להניף ברגע הצעות - זה כי כבר הספקנו לצבור ניסיון כל אחת בחוויה שלה ולדעת שלכזה אין עניין להנכס ולהפגש סתם. זה לא עקשנות זו חכמה לדעת להכיר את עצמך ומה אתה מחפש ולמה אתה לא מתחבר ולמנוע מעצמך עוגמת נפש שקרתה לך מיליון פעם. אם את אחת שהתחתנה צעירה אז לך אין את הניסיון הזה ברוך ה' אז עוד יותר לא תוכלי להבין אנשים כאלו.

מאוד נכון!
אין חכם כבעל הניסיון, ויש כאלה שכבר עשו דוקטורט בנושא, וניסו המון ניסיונות, ומכירות את המפה היטב!

 

[תכנות]

ואולי
אותם מנפנפים
מנפנפים אותך כי התחושה שנתת להם (לא באתי להכליל באתי לומר את מה שהרגשתי אני לפעמים) היא של תגידו תודה שמישו בכלל חושב עליכם
או תחושה של
הוא רווק היא רווקה
מסתדר פלוס מינוס בגילאים יאללה נציע
צר לי אבל זה מה שגרם לי לנפנף הרבה
זה יצר תחושה של זלזול
תחושה כאילו לי לא אכפת מעצמי
ורק המציע התורן יכול להושיע אותי מעצמי

בהחלט לא מדברת על מקרים כאלו. את צודקת שזה יכול לקרות אבל אני יותר מביאה את הצד שאתה באמת ובתמים חושב ומציע, וטורח לאסוף מידע ומתקשר, ובסוף אומרים לך, בלי לברר בכלל, שלא נראה להם מתאים כי זה לא ישיבה שפיץ, או אומרים שיבררו ואפילו לא חוזרים אליך.
זאת זכותם במאה אחוז, ואולי התחושה שלהם שונה, אבל קשה מאוד להציע שוב.

 

[תכנות]

לא בטוח. לפעמים אולי זה אכן כך.
אך לפעמים אחרי 10 שנים המגורים דווקא בירושלים הרבה פחות שוקלים אצלו באופן אוטומטי.
ויש הרבה דברים כאלה, שעם הגיל והניסיון והמצוקה - דברים זזים בצורה אוטומטית אצל האדם.
לכן גם אמירות של אנשים, כגון - השידוך הזה הציעו כבר לפני כך וכך שנים, ועכשיו זה רק יצא, כמה חבל וכו' - זו טעות.
כי אנשים משתנים, דברים מסוימים נהיים בשלים אצלם עם הזמן, דברים אחרים מאבדים מחשיבותם, וזה אצל שניהם, הם לא אותו השידוך של פעם. פעם זה לא יכול היה להיות, ועכשיו - כן.

מסכימה שיש דברים שמשתנים. עדיין חושבת שיש דברים שלא משתנים, ומאוד קשה להתפשר עליהם כש״יכולת״ להתפשר עליו לפני 10 שנים. אם כבר חיכית - לפחות שישתלם.

 

[פרידי שיף]

חצי בלת"ק
דבר ראשון לא כולם צריכים לחשוב כמו כולם לכל אחד מותר להתעקש על מה שחשוב לא ואם למישהו הלבוש המגורים /מראה /מנת משכל /קהילה /שפה זה הנושא שהכי חשוב לו אז אין מה לשכנע לכל אחד גם יש את הדברים שהוא מתפשר עליהם -ואם לא זה כבר בעיה אחרת של מקובעות ויהיה לו גם קשה לחיות בזוגיות עד שהוא לא יפתור את הבעיה הזאת.
דבר נוסף גרושים במיוחד אם יש ילדים זה מאוד מקשה וכמו שכבר אמרו פה לפעמים גם אם מבחינת הבנאדם הוא מוכן לנתק את כל החיים שהיו לו העבודה המשפחה החברים אם יש ילדים הוא פשוט לא יכול.
לכן מי שמציע צריך לחשוב אם ההצעה שלו רלוונטית לבנאדם במקום לעשות כמו סדום ולהתאים את הבנאדם להצעה

 

[מרחבית]

או אומרים שיבררו ואפילו לא חוזרים אליך.

בנוגע ללא חוזרים - את צודקת. צריכים לחזור.
אמנם אחרי שהכרתי כמה משפחות ששנים רבות מבררים ונפגשים, ועולים ויורדים, ועולים ויורדים, וההצעות נהיות יותר ויותר מורכבות וקשות לברור, והאכזבות, והמתחים ואי נעימויות מכל מיני סוגים -
זה יכול להיות 5 שנים, 8 שנים, 14 ויותר.
והם עייפים. עייפים מבפנים. ואם שוב יש הצעה שלא נראית להם, או שהם לא יודעים אם היא נראית להם... הם עייפים אפילו לחזור.

כל זה כדי לדון לכף זכות.
מצידך - ודאי שאת מצפה שיחזרו, וזה מה שצריך להיות.
לפעמים הרצוי והמצוי לא מתחברים, וזה גורם לנזקים...

 

[תכנות]

והם עייפים. עייפים מבפנים. ואם שוב יש הצעה שלא נראית להם, או שהם לא יודעים אם היא נראית להם... הם עייפים אפילו לחזור.

מובן לחלוטין וגם באמת לוקחים את זה בחשבון. אבל יש פתרונות נוספים לעייפות. אפשר להחליף את זה שמטפל בשידוכים (אב, אם, אח וכו), אפשר להחליט שלא שומעים שידוכים תקופה או מה שנוח להם. אבל אם אתה מקבל הצעות ולא חוזר לאנשים - אתה מוריד אותם מרשימת המציעים הפוטנציאלים (בודאי אחרי שזה קורה שוב ושוב) ואז סטטיסטית רק מאריך את זמן ההמתנה והעייפות.
בסופו של יום יש ציפיה למענה מינימלי כשאתה מציע שידוך.

 

[הבנאדם המוצלח]

בשמחה נגיד תודה
ונעשה ברור קטן ואפילו גדול
אבל כל זה בתנאי נתנו לנו הרגשה טובה ולא כמו שכתבתי קודם
תחושה של תגיד תודה שבכלל אני חושב עליך
וההבדל הוא דק מאוד
וכואב מאוד

ברור שלא
חיבים להציע את זה בהרגשה טובה ואם לא אז מה עשינו?!

 

[כובע הנזיר]

וואי כמה פעמים נפגשתי עם אנשים בגלל סיבה כזאת ברמה שאמרתי שאני לא מבינה איך אנשים שמכירים אותי הציעו לי את הבחורים האלה וסתם היתה לי עוגמת נפש.. והלכתי כי יאלללללה אני לא אהיה עקשנית ואולי זה יתאים (תמיד מכניסים את הפחד שאולי אם אני לא אפגש זה הזיווג שלי ואני מפספסת אותו).ולמדתי לסרב בנימוס מההתחלה ולמנוע ממני ומהצד השני את האכזבה.

ולא הזכרת כמה אנרגיה נפשית של לתת לזה סיכוי ולהיות במאה אחוז שלך זה דורש. וכל זה מתוך מאגרים שכבר מרוקנים ומנוגבים.

זה כ"כ לא - מה אכפת לה לבדוק

זה כ"כ הרבה יותר מורכב ודורש
מבחינת אנרגיות זה יותר דומה ל-מה אכפת לה לעצור את החיים ליסוע לאוסטרליה ולהיפגש עם קנגורו כדי לתת צ'אנס לאיזה מחשבה של שדכן

 

[אם הבנות :)]

בסופו של יום יש ציפיה למענה מינימלי כשאתה מציע שידוך.

נכון מאד.
ובכל זאת- אנחנו מצווים לדון לכף זכות, גם אם נראה לנו שלא נהגו כשורה.
יתכן שההצעה הזאת הגיעה 10 דקות אחרי ששידוך מלא תקוות התנפץ וקרע שם כמה לבבות.

 

[לירז קנימח]

ולא הזכרת כמה אנרגיה נפשית של לתת לזה סיכוי ולהיות במאה אחוז שלך זה דורש. וכל זה מתוך מאגרים שכבר מרוקנים ומנוגבים.

זה כ"כ לא - מה אכפת לה לבדוק

זה כ"כ הרבה יותר מורכב ודורש
מבחינת אנרגיות זה יותר דומה ל-מה אכפת לה לעצור את החיים ליסוע לאוסטרליה ולהיפגש עם קנגורו כדי לתת צ'אנס לאיזה מחשבה של שדכן

אנשים לא מבינים כמה פעמים קורה שבונים לך מגדל על מישהו והוא כזה וכזה וצדיק וזה נראה הכי מתאים שיש לפי דעתם כמובן, ובסוף זה ההפך של ההפך. אנשים צריכים להבין שהם רואים את הבחור מהצד ויכול להיות שהוא באמת טוב אבל הבחורה צריכה לראות אותו בתור שותף לחיים וזו הסתכלות שונה לגמרי ולכן לא תמיד מתאים והם לא חווים ממנו את מה שהבחורה חווה ממנו בפגישה.

 

[הבנאדם המוצלח]

תתכלס כולם צודקים מכל צד יש את היוצאי דופן שמפשלים
בתכלס מהצד
הרוקים טוענים שאתם לא מבינים הכל
ומהצצד של השדכנים הבחור\ה סתם מורידים ולא מתיחסים
צריך משהו שישדך בינהם