דרוש מידע שיטת "אייכה" מישהו מכיר? שמע?

  • הוסף לסימניות
  • #1
שלום וברכה,
שמעתי על שיטה בגידול/חינוך ילדים בשם "אייכה"
אשמח לדעת אם יש למישהו מידע או ניסיון בשיטה וכן איפה אפשר ללמוד אותה
מצרפת כאן את הרעיון של השיטה:
הילה אלקיים, חברת צוות מרכז אייכה להורות מגדלת



אייכה היא שיטה חדשנית להדרכת הורים אשר פותחה על ידי ד"ר איתן לבוב, פסיכיאטר ילדים ונוער ופסיכואנליטיקאי בהכשרתו. השיטה נועדה לעזור להורים להתמודד עם בעיות וקשיים בהם הם נתקלים במהלך התפתחות ילדיהם. שיטת אייכה והמודל להדרכת ההורים פותחו מתוך ניסיון רב שנים שד"ר לבוב צבר בעבודה עם הורים אשר ילדיהם סירבו לשתף פעולה עם טיפול או שקיבלו טיפול הולם במשך תקופה ארוכה אך ללא שינוי והטבה במצבם. השיטה יעילה וישימה בכול דרגת חומרה של הבעיה.

החידוש של השיטה הוא בהתבוננות מזווית חדשה על הדרך בה נוצרות בעיות רגשיות ותפקודיות אצל ילדים ומתבגרים ובפיתוח כלים מעשיים המתאימים להבנה זאת, בעזרתם יכולים ההורים לטפל בילדיהם.

עמדה קלינית שכיחה היא עמדה הרואה את הנער הנתון במצוקה או המתקשה לתפקד כמונע על ידי סוג של כוחות או מניעים הניתנים לזיהוי (צרכים, דחפים, חסכים, דפוסים נרכשים, תבניות ביולוגיות) שדוחקים אותו - ואכן "מניעים" אותו - למחשבות, רגשות ומעשים שמסבים לו נזק.

מזווית הראייה של אייכה אין למניעים לבדם אפשרות לגרום להיווצרות והתפתחות של בעיה רגשית או התנהגותית. על מנת שתתפתח בעיה, דרושים גם תנאי סביבה המאפשרים באופן לא מכוון שהמניעים של הילד יבואו לידי ביטוי בדרך לא בריאה ולא מקדמת גדילה.
השיטה נשענת על ההנחה שכל תופעה זקוקה למרחב המאפשר את קיומה. גם התנהגויות בעייתיות המסבות נזק לאדם ולסביבתו צריכות מרחב המאפשר להן להתקיים ובלעדיו הן לא יוכלו להתקיים. מרחב זה הוא המרחב של קשרי האנוש המשמעותיים שבתוכו הילד - נער - נמצא ושמתוכו הוא גדל. מטבע הדברים, מדובר בראש ובראשונה על קשריו עם הוריו.
היווצרות של התנהגות לא בריאה או מזיקה של הילד - נער - היא תוצר של מפגש ייחודי בין הכוחות ה"מניעים" את הילד - לאו דווקא פתולוגיים מטבעם (ביטחון, סיפוק, הרגעה, הנאה וכו') הפוגשים סביבה אשר מאפשרת לילד לתת להם ביטוי בדרך מזיקה, כלומר "לא בריאה", בצורה של "בעיה" או של "מחלה".

שיטת אייכה עושה הבחנה בין סביבה מגדלת לבין סביבה מתירה:

סביבה מגדלת היא מרחב אנושי המאפשר לעצמי של הילד לפתח את יכולותיו להשיג סיפוק, ערך וביטחון דרך מסלול בריא ופרוגרסיבי של צמיחה, בשלות ואחריות ולא בדרכים אחרות. במילים אחרות, סביבה מגדלת מאפשרת למניעים של הילד להשיג סיפוק וביטחון רק "בדרך" המיטיבה אתו ועם הקרובים אליו.

סביבה מתירה לעומת זאת, היא מרחב אנושי אשר לא מדעת וללא כוונה תחילה "מתיר" לעצמי של הילד לפתח יכולת להגיע לסיפוק, ערך או משמעות בדרך יוצרת סבל - נזק דהיינו "לא בריאה". הכנסת המשתנה של סביבה מתירה למשוואות הקליניות שלנו, יוצרת התבוננות חדשה שמסוגלת לאתר ו"לחסום" בסביבת הילד, את "נקודות ההיתר" לזרום לכיוונים לא בריאים ו"לצאת" אל מסלול יוצר נזק.

בהדרכת ההורים נעשית עבודה המכוונת לזיהוי המקומות בהם הסביבה ההורית הופכת מבלי להתכוון לסביבה מתירה המאפשרת את התפתחות הבעיה אצל הילד. ההורים מקבלים כלים שאותם אנו מכנים "שפה מגדלת" ובאמצעותם הם יכולים להפוך לסביבה מגדלת כלומר למעטפת הורית נטולת "גישה" למסלול התפתחותי פוגע.

השפה המגדלת מבוססת על אחריות הורית ועל המחויבות ההורית לשמור על כבודם, עצמיותם ועל האוטונומיה של כל השותפים לקשר- הורים וילדים כאחד. ההורים מקבלים הנחיות מעשיות כיצד לא לפלוש למרחב של הילד ולא להגביל את האוטונומיה שלו מצד אחד, ומצד שני כיצד להגן על עצמם מפלישה למרחב שלהם וכיצד לבטא את צרכיהם בקשר עם הילד באופן לא תוקף אך מייצר עבור הילד סביבה המגדלת. לפי הניסיון המצטבר של המטפלים במרכז, השימוש בשיטה מקדם באופן דרמטי את יכולתנו למנוע ולטפל במצבים של תקיעות התפתחותית וחינוכית הגורמים סבל ונזק, לעתים קיצוניים, לילדים ולהוריהם כאחד.

בשנתיים האחרונות הורחב המודל והותאם גם לשימוש בבתי ספר. אנו רואים בצוותים חינוכיים חלק מהסביבה המגדלת של הילד. הצוות החינוכי לומד את עקרונות השפה המגדלת ומיישם אותם בהתנהלות היום-יומית בבית הספר. להתרשמותנו, העבודה עם צוותים חינוכיים מראה עד כה שיפור באקלים הלימודי-חינוכי וירידה ברמת האלימות ובבעיות ההתנהגות בבית הספר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אני למדתי. לא את הקורס המלא, אבל בהחלט למדתי את הגישה..
כחלק מהכשרה לטיפול בהורות במערך הפסיכולוגי בתל השומר.
האמת, פחות התחברתי.

לגבי איפה ללמוד.
מה ההכשרה שלך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אני למדתי. לא את הקורס המלא, אבל בהחלט למדתי את הגישה..
כחלק מהכשרה לטיפול בהורות במערך הפסיכולוגי בתל השומר.
האמת, פחות התחברתי.

לגבי איפה ללמוד.
מה ההכשרה שלך?
אין לי שום הכשרה רוצה ללמוד בשביל חינוך ילדי...
למה לא התחברת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אין לי שום הכשרה רוצה ללמוד בשביל חינוך ילדי...
למה לא התחברת?
אני לא מאוד צלולה כרגע. עייפה.
אבל בגדול הרגיש לי קצת נוקשה מידי. התנהגותי מאוד.
פחות נותן מקום לחלקים רגשיים.
כשהמרצה התחילה להציג את הגישה בכך שתפקיד ההורים הוא להוות מגדלור, וגם כאשר הספינה מתערערת ומטלטלת הם לא אמורים לרדת לים/להשיט גלגל הצלה, אלא רק לעמוד במקומם ולהאיר את הדרך.
אותי היא כבר קצת איבדה...
אבל כמובן שזה לא שחור או לבן. ובכל גישה יש חלקים טובים יותר או פחות
החוכמה היא לא להיות טוטאלי לשום מקום, ולקחת את הטוב מכל דבר בצורה אינטגרטיבית.
יש לי ספר או שניים שלהם. אם תרצי להשאיל. בשמחה.
אני מב"ב.
אם יש לך שאלה נוספת, מוזמנת לשאול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
יש את זה עכשיו לימודים בסמינר עלי באר
מי יודע להמליץ על השיטה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אני לא מאוד צלולה כרגע. עייפה.
אבל בגדול הרגיש לי קצת נוקשה מידי. התנהגותי מאוד.
פחות נותן מקום לחלקים רגשיים.
כשהמרצה התחילה להציג את הגישה בכך שתפקיד ההורים הוא להוות מגדלור, וגם כאשר הספינה מתערערת ומטלטלת הם לא אמורים לרדת לים/להשיט גלגל הצלה, אלא רק לעמוד במקומם ולהאיר את הדרך.
אותי היא כבר קצת איבדה...
אבל כמובן שזה לא שחור או לבן. ובכל גישה יש חלקים טובים יותר או פחות
החוכמה היא לא להיות טוטאלי לשום מקום, ולקחת את הטוב מכל דבר בצורה אינטגרטיבית.
יש לי ספר או שניים שלהם. אם תרצי להשאיל. בשמחה.
אני מב"ב.
אם יש לך שאלה נוספת, מוזמנת לשאול.
האם אוכל להשאיל ממך את הספרים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ממ אני לא.. מירושלים
אולי אני כן אקנה אותם
מה שם הספרים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
איזה מילים גבוהות !
בטח שום דבר לא עומד מאחוריהם
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה