שיטת שפר - מישהו שמע?

נכתב ע"י bracha;2100391:
סבבה.
בינתיים אי אפשר לדון אותה גם לא לרעה.

אני מניחה שיש לך אינטואיציות בריאות בשביל לגדל בריא ונכון את הילדים.
אבל כמה לא? וכמה שהשיטה כבר עכשיו הזיקה להם?

אם את רצינית אתן לך באישי מס' טלפון של נשות מקצוע שיספרו לך על נזק השיטה.
 
נכתב ע"י בפונטציאל;2100394:
אני מניחה שיש לך אינטואיציות בריאות בשביל לגדל בריא ונכון את הילדים.
אבל כמה לא? וכמה שהשיטה כבר עכשיו הזיקה להם?

אם את רצינית אתן לך באישי מס' טלפון של נשות מקצוע שיספרו לך על נזק השיטה.

חזרנו לאותו מקום:
השיטה לא הזיקה, האמא שלא עבדה נכון עם השיטה, היא שהזיקה (שוב, אולי, כי זה רק ספקולציות של יועצות וכו').
זה עדין לא הופך אותה לשיטה רעה.

בכל הנחית הורים אחרת, יש דברים שאפשר ללמוד אותם גם לרעה.
אני יכולה לתת לך דוגמאות מפה ועד מטולה, לדברים שמרצות אמרו, וההורים לקחו את זה למקום אחר.
רק מה, זה עובר בשקט, כי אין את מי להאשים.

בשיטה הזאת, בגלל שנהיה לה פרסום מאד גדול, כי היא באמת עובדת, אז יש פתאום את מי להאשים בכל מיני דברים שקורים לילדים.
ותשימי לב, שמי שמאשים זה לא מי שמכיר את השיטה, כי היא באמת שיטה שאין בה רע.
מי שמאשים זה מי שלא מכיר את השיטה. ומחליט שזה ממנה, בלי להכיר אותה באמת.

לכן, לפי כל ההודעות שכתבת, לרגע אחד לא האמנתי שבאמת למדת את השיטה.
ראו את זה על התגובות, שנאמרו בהן דברים שלא קשורים לשיטה בכלל.

אני מציעה לך ללכת לשמוע אותה, לא ח"ו בשביל ליישם על הילדים, ה' ישמור שלא יפגעו, אלא רק בשביל שתוכלי להתווכח פה עם נתונים אמיתיים.
 
נכתב ע"י מקופלת;2100165:
התחלתי להשתכנע שהשיטה הזו כן טובה ולא אכזרית.
אבל אחרי שקראתי (די ברפרוף - ולכן עדיין לא גיבשתי דעה) את אחת הכתבות שהבאת מהידברות, על האמא שבבוקר משאירה את כל האחריות על הילדים- נבהלתי!
בהטלת מלוא האחריות על ילדים אני רואה חוסר מחשבה על הילד- מה עם הילדות שלו, למה ילד אמור לארגן את עצמו כולל הסנדויץ והשוקו? הוא אמור להתלבש באופן עצמאי, בסדר, אבל זה כשאמא דואגת לביגוד, לאוכל למטבח מאורגן ולכל המסביב....

והתגובה הזו שלך בכלל מוכיחה על חוסר אחריות מצד ההורים, מצידך כמה שיותר, זה ממש לא משנה, הם ממילא דואגים לעצמם, מגדלים את עצמם, (חוצים כבישים לבד, עולים במעלית לבד...) ובקיצור- הופכים למבוגרים בטרם עת.

(סתם נזכרת בסיפורים מהשואה על ילדים שהפכו למבוגרים בני 6... פשוט כי נאלצו לקחת אחריות על החיים שלהם ולדאוג לעצמם)

אז יכול להיות שלא הבנתי נכון, אבל אם זה אכן חלק מהשיטה, זה פשוט נורא. אם לא, אשמח לתיקון.


למה קראת ברפרוף?
דרוש קריאה יסודית ואפילו מספר פעמים בשביל להעיר על כתבה

ואני מזועזעת מהתגובה שלך שלהביא ילדים וכמה שיותר - זה חוסר אחריות !
מה אנחנו , חילונים?
זה מה שהם טוענים!!!!!

לפי דעת תורה, להביא נשמות !!! ילדים !!!!!! זה אלף בית ביהדות!
ולא צריך לחשוש אם יהיה לי כסף עבורם... או יהיה להם את כל התנאים !
אנו עושים את החיוב ההלכתי וד' מגדל אותם! (אנו "שותפים"...)
מפחיד כמה הדעות של הדור שלנו התעקמו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 
נכתב ע"י בפונטציאל;2100379:
למדתי אותה לא דרך מנחה.
אמרתי שלא הונחיתי ישירות.

:D:D:D
 
אני כותבת תשובה אחת אחרונה ונוספת כי אני רואה שהרבה כותבות שהנושא מענין אותן ועדיין עולים פה הרבה סילופים ושטויות. סליחה על המילה.

בפוטנציאל שואלת מה הבעיה לפתור בעיות בשיחה אחד על אחד נינוחה ונעימה.
והתשובה היא: אין בעיה. ואני אחזור עוד פעם אין בעיה.

כל מה שעובד לך, נראה לך, מסייע לך, ומתאים לילדייך. לא יכול להיות בו בעיה. הוא מעולה.
השיטה כמו שכבר אמרתי נכנסת במצבים שזה לא עובד לי. אני מנסה שוב ושוב וזה לא עוזר. אני מדברת ונאדה. צועקת וכלום. פה ממליצים לך תפסיקי עם כל מה שעשית עד היום ותנסי משהו חדש.

עכשיו זה ברור?

אף מנחה בשיטה הזו לא תגיד לך מה לא נכון בהתנהלות ילדייך! היא תשאל אותך מה את חושבת שלא נכון בגידול ילדיים ואיך את רוצה לשנות? ואז תנחה אותך לשם.

צריך להגיד את זה שוב?? כל דבר שאת עושה לילדייך ומרגיש לך לנכון ועובד טוב הוא טוב ונכון לך ולילדייך.
כשהדברים נתקעים השיטה יכולה לסייע.

אני יכולה לתת דוג'. התינוקות שלי יונקים כל חצי שעה, רב זמן הערות שלהם הם על הידיים, בלילה הם ישנים איתי במיטה, ואי אפשר להשאיר אותם עם בייביסיטר או מטפלת עד לגיל מאד מאוחר כי אף אחד לא קולט איזו תנוחה גורמת להם להרגע.
מה הבעיה? אין בעיה. ככה אני. גם כשאני מנסה לעשות סדר ולפתח הרגלים זה לא מצליח לי. זה מעצבן אותי אני אומרת לעצמי וואלה הוא קטן, בא לי לפנק אותו ואני חוזרת לסורי.

אבל אם תבוא אמא ותגיד התינוק שלה מוציא אותה מדעתה, הוא רוצה לאכול כל חצי שעה, הוא לא מצליח להרדם במיטה שלו ולא מעסיק את עצמו דקה. אני לא ישנה טוב כי לא נח לי איתו ואני משתגעת מזה שאבדתי את כל העצמאות שלי ולא יכולה לצאת מהבית.
פה יש בעיה. יש לנו אמא שאומרת שהיא יוצאת מדעתה. היא עיפה ועצבנית. ויש לנו תינוק שמתקשר לא נכון עם אמא שלו, הוא גורם לה לעשות דברים שהיא לא רוצה, וגם אם היא עושה את זה. היא עושה את זה כי היא חיבת כי הוא מכריח אותה וזה לא נעים לו להכריח את אמא הוא רוצה שאמא תאכיל אותו בכיף, תקום אליו שמחה, תגדל אותו בנחת.
לאמא הזו גישת שפר יכולה לסיע. כי היא טוענת שיש לה בעיה. היא לא מרוצה מעצמה ומהתפקוד שלה והיא יודעת שזה לא נכון עבורה. והיא יודעת יותר טוב מכולנו.
כן חברה, תקלטו אם לא טוב לה. אתן לא יכולות לבא ולהגיד לה כן טוב לך, הכל בסדר, ככה זה ילדים. היא יודעת יותר טוב מכם. לא טוב לה ואין שום סיבה שזה ימשיך. כי אפשר לתקן. והיא יכולה להוביל לשינוי, ולגדל את ילדיה בצורה שכן טובה לה.
ולכן כן, כל אמא שמגיעה לסיטואציות קטנות או גדולות של חוסר אונים, של כעס לא טוב (ואף אחד לא חושב שלכעוס זה טוב. וכולנו יודעים שטוב לעבוד על המידות. אבל לפעמים זה לא מצליח) של מעגלים רעים שחוזרים על עצמם מוזמנת להכיר את הגישה.


ודבר אחד אחרון:
אני למדתי את הגישה לפני 5 שנים. ותראו איך אני שוחה בחומר. אני לא קוראת ספרים ולא בקשר עם מנחה.
הגישה הזו היא פשוט כלי אחד מעוד הרבה אחרים שרכשתי ונהיו חלק ממני.
אני לא מגדלת את ילדי בשיטת שפר. אני פשוט מגדלת אותם ספונטני כמו כל אחת אחרת. אבל כשאני מגיעה אל הרגעים האלו. שברור לי שכל אחת מגיעה אליהם. יש לי כלי בארגז כלי שאני יכולה לשלוף, להפוך את הסיטואציה ב90 מעלות ולהשאיר דפוס לא בריא מאחורי.

ושתהיה לכולן הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא. גידול קל!
 
חלק משמעותי שבעייתי בשיטה, ועלה גם פה בחלק מהתגובות: שהיא שיטה אחת שמתאימה לחלק מהילדים, ולחלק מהאמהות. היא נכונה כשהכל בסדר וזורם... אבל כשיש בעיות, ילדים שקשה להם, אמהות מבולבלות, זה לא מתאים! ובשיטה הזו אין "ארגז כלים" רחב ששולף לכל מקרה את השיטה שלו והעזרה שלו. הכלי הוא אחיד "ואת אמא, תבחרי מתי הוא מתאים לך..." (כמו שכתב כאן) אבל לא נתנו לאמהות כלים נוספים!!
עולם החינוך הוא רחב ולא מצטמצם לשיטה אחת.
מטפל/ מנחה טוב וכמובן גם הורה, מצופה ממנו לראות דברים במרחב, להכיר צורות הסתכלות מגוונות ולבחור את השיטה שהוא מתחבר אליה.
אני רואה את הגישה הזו כעוד כלי שמתאים במקרים מסוימים, אבל במקרים אחרים הורס, כי אין להורים ולמנחות כלים נוספים. תרחיבו אופקים! תשמעו עוד דרכים ועוד צורות התייחסות! ותבחרו מה שמתאים לכם כהורים, לכל ילד ספציפי, ולכל מצב נתון. זו החכמה וזו העבודה שלנו כהורים!
 
התוצאות של הדיון הקודם בענין, מבחינתי - היו,
שהלכתי ללמוד את השיטה מרוב סקרנות :)
לא את שפר, אלא שרמן-וסילי, שזה מבוסס על.
אמרתי למנחה כשהגעתי - באתי לראות לְמה אני צריכה להתנגד :)
אין טעם לדבר בלי שלומדים,
ולא מדובר בכת ששוטפת את המוח עד כדי חוסר יכולת תגובה.
וכמובן שבכל דבר שלומדים יש להפעיל שיקול דעת עצמאי ואימהי, ולא לפעול בניגוד להרגשתך.
 
לדעתי, השיטה הזו טובה רק לאימהות חכמות ורגישות
אבל הבעיה היא
שלא כל האימהות שלומדות אותה הן חכמות ורגישות...
 
נכתב ע"י אביגיל אינש;2100447:
למה קראת ברפרוף?
דרוש קריאה יסודית ואפילו מספר פעמים בשביל להעיר על כתבה

ואני מזועזעת מהתגובה שלך שלהביא ילדים וכמה שיותר - זה חוסר אחריות !
מה אנחנו , חילונים?
זה מה שהם טוענים!!!!!

לפי דעת תורה, להביא נשמות !!! ילדים !!!!!! זה אלף בית ביהדות!
ולא צריך לחשוש אם יהיה לי כסף עבורם... או יהיה להם את כל התנאים !
אנו עושים את החיוב ההלכתי וד' מגדל אותם! (אנו "שותפים"...)
מפחיד כמה הדעות של הדור שלנו התעקמו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אולי דרוש לקרא את התגובה שלי כמה פעמים כדי להבין...
אמרתי שקראתי ברפרוף ולכן לא גיבשתי דעה.
והתגובה שלך היא זו שהקפיצה אותי
ולא אמרתי שזה חוסר אחריות להביא הרבה ילדים, ממש לא!
רק שאת עצמך אומרת שבעבר היה לך קושי עם זה, וזה מה שנורמלי, אנחנו אנשים בוגרים, ומבינים שכל ילד זה עול וזה קושי, יחד עם זאת כל ילד זה שמחה.
כשהייתי ילדה בת 10, נאמתי שאני רוצה 18 ילדים. ילדה קטנה שלא מבינה מה זה דורש...
כשאמא אומרת, בכנות, פעם היה לי קשה עם הצפופים. אבל מאז שלמדתי( וכאן השאלה- מה למדת, להעביר לילדים את האחריות על עצמם? ) אין לי שום בעיה עם זה...
בעיני זה מצטייר כאילו את מרגישה שהם ילדי השכנה.
וחיכיתי לתשובה אם הבנתי נכון את הנקודה הזו- ילד אמור לדאוג לעצמו? ולתת לאמא להמשיך לנוח? לא קיבלתי תשובה רק התקפה שהדעה שלי לגבי מספר הילדים מעוותת...
תודה!
 
נאמר כאן שלתת לילדים את כל האחריות זה חוסר אחריות.
יש הבדל גדול בין להסיר אחריות ולהטיל אחריות למרות הדמיון הרב...
כשאמא לא קמה בבוקר כי הילדים שלה צריכים ללמוד לקחת אחריות זה נקרא להסיר אחריות וזה חוסר אחריות ... אבל כשבלילה אמא מנחה את הילדה שבבוקר היא תקום , תתלבש ותכין אוכל וגם להראות לה איך לכוון את השעון המעורר כדי שהיא תצליח לקום זה להטיל אחריות וזה בריא מאוד.
 
נכתב ע"י מקופלת;2100565:
אולי דרוש לקרא את התגובה שלי כמה פעמים כדי להבין...
אמרתי שקראתי ברפרוף ולכן לא גיבשתי דעה.
והתגובה שלך היא זו שהקפיצה אותי
ולא אמרתי שזה חוסר אחריות להביא הרבה ילדים, ממש לא!
רק שאת עצמך אומרת שבעבר היה לך קושי עם זה, וזה מה שנורמלי, אנחנו אנשים בוגרים, ומבינים שכל ילד זה עול וזה קושי, יחד עם זאת כל ילד זה שמחה.
כשהייתי ילדה בת 10, נאמתי שאני רוצה 18 ילדים. ילדה קטנה שלא מבינה מה זה דורש...
כשאמא אומרת, בכנות, פעם היה לי קשה עם הצפופים. אבל מאז שלמדתי( וכאן השאלה- מה למדת, להעביר לילדים את האחריות על עצמם? ) אין לי שום בעיה עם זה...
בעיני זה מצטייר כאילו את מרגישה שהם ילדי השכנה.
וחיכיתי לתשובה אם הבנתי נכון את הנקודה הזו- ילד אמור לדאוג לעצמו? ולתת לאמא להמשיך לנוח? לא קיבלתי תשובה רק התקפה שהדעה שלי לגבי מספר הילדים מעוותת...
תודה!

טוב, עייפתם אותי !!!

מה נראה לך... שאני מביאה ילדים ולא דואגת להם??????
מביאה אותם מהבית חולים - ישר להכין סנדויצים?
עוד מעט גם תשלחי רווחה, לא????

הילדים שלי - אחראיים!!! בוגרים!!! מסתדרים !!! ושותפים פעילים במטלות הבית (הם חיים כאן עדיין)
אבל עדיין יש לי המון!!! עבודה :D:D:D

והקושי שאמהות חוות - הוא לאו דוקא מבחינה פיזית
(שאם יש כן קושי פיזי, זה משהו אחר, ויש התרים הלכתיים לנושא)
אך אני התכוונתי לקשיים נפשיים
שיש ילדים שפשוט - "גומרים" את האמא! והיא "חסרת אונים"
ולזה יש פתרון !
קודם כל תפילה מעומק הלב לעזרת הקב"ה
ואח"כ לעשות השתדלות - וללכת ללמוד !

זהו - אני נפרדת כאן
באופן אישי - אני לא קשורה ל"שפר"
ולא מרוויחה כלום מהפרסומת שאני עושה.. (חבל. לא?)
רק פשוט - לתת לעוד נשים להנות ממה שאני נהנית. זה הכל!
אז פותחת האשכול
עשי את מה שליבך חפץ
וכל אחת שמעונינת - יכולה לחפש ולקרוא באתרים השונים חומר כתוב ומענין בנושא

יום טוב!
 
נכתב ע"י מקופלת;2100565:
וחיכיתי לתשובה אם הבנתי נכון את הנקודה הזו- ילד אמור לדאוג לעצמו? ולתת לאמא להמשיך לנוח? לא קיבלתי תשובה רק התקפה שהדעה שלי לגבי מספר הילדים מעוותת...
תודה!

ניסית פעם להסביר לחילוני למה זה לא נכון שאנחנו חיים על חשבון המדינה?
אני ניסיתי, ולא פעם, אין עם מי לדבר, הם תקועים בתוך העיוות שהתקשורת הלעיטה אותם, ולא רוצים לשנות את הדעה.

אני מרגישה פה, אותו דבר, משהו עיוות את המציאות, סיפר דברים לא נכונים, וכמה שמסבירים, ואומרים שזה לא נכון, אף אחד לא רוצה באמת לדעת מה השיטה.

משום מה ציירו את השיטה כאילו היא לוקחת לאמא את התפקיד של אמא, על כל המשתמע.
אמא לא צריכה להכין ארוחות לילדים, אמא לא צריכה לכבס/לגהץ/לנקות וכו'.
ועוד ציירו אותה כאילו היא מחקה לאמא את הרגש האמהי, את האינטואיצה האמהית.

ואני שואלת אותך, נראה לך שאם זו היתה המציאות, שככה השיטה עובדת, נראה לך שהיו לה כל כך הרבה אוהדים?????????
נראה לך שכל העולם משוגע חוץ מכמה חכמות שלא לומדות את השיטה?


בעיקרון אמרתי שאני מפסיקה לענות. אבל ניכרת כנות בשאלה שלך, אז אני כן יענה:
השיטה בין היתר, מדברת על אחריות.
אחריות זה אומר, שהילד, יכול לעשות דברים, ואמא לא צריכה לעשות אותו בשבילו.

ומה זה אומר?
שאמא לא צריכה לרדוף אחריו, "שמוליק הכנת שיעורי בית?" לא, הילד יודע לבד שיש לו שיעורי בית, והוא יודע שאם הוא לא יכין אותם הוא יחטוף מחר בבוקר מהרב'ה, והוא אחראי הבלעדי, לתוצאה של הדבר הזה.

כל זה מגיע מתוך הבנה ש'אין כזה דבר ששתיים לוקחים אחריות על משהו אחד'. וזה בכל הגילאים, בכל מקום, ובכל זמן. (את יכולה לראות את זה סביבך, גם אם שתיים לוקחים אחריות על משהו, תמיד יש את זה שהוא באמת אחראי, ואת השני ש'עוזר' לו, אבל האחריות לא עליו).

כך שאם את תקחי אחריות על השיעורי בית של הילד, הוא יוריד את האחריות מעליו, ותצטרכי כל הזמן לרוץ אחריו.
ברגע שתורידי את האחריות מעליך, הוא - לא תהיה לו ברירה, והוא יקח אותה, אחרת הוא יצטרך לשאת בתוצאה. ואת זה הוא לא רוצה.

עד פה אני מניחה שאת מסכימה איתי. הדברים פשוטים.

אממה? יש כאלה אמהות, שהחליטו שאם הילד יכול לקחת אחריות אז אני יכולה גם לשלוח אותו עם 7 ילדים לגינה.
זה שהאמא הלכה עם זה רחוק, לא הופך את מה שאמרתי לפני זה ל'לא נכון'.
אמא שאין לה את ההבנה למה הילד מסוגל ולמה לא. לא יעזור לה שפר וגם לא יזיק לה שפר.
היא היתה שולחת אותם גם קודם, אבל עכשיו יש את מי להאשים.
נו נו.

ובקשר לכתבה: הכותבת לא רצתה להגיד תפסיקו להכין את הילדים לבית הספר.
היא רק רצתה לקחת את זה בקיצוניות כדי לחדד את ההבנה, מזה נקרא לתת אחריות לילד, ועד כמה הילד כן מסוגל לקחת את זה על עצמו.
הסיבה שאנחנו לא עושים את זה, כי אנחנו חושבות ובצדק, שילד צריך את הפינוק הזה, שאמא מכינה לו את הסנדוויץ, וזה בסדר ומותר והגיוני. אבל מצד עצמו, הוא מסוגל.
 
נכתב ע"י מקופלת;2100380:
כשנראה את הילדים גודלים והופכים להורים, וממשיכים עם השיטה - נדע שהיא אכן טובה לילדים. ימים יגידו...

הם יעבדו על ההורים עם השיטה :)
 
נכתב ע"י rosmarin;2100623:
הם יעבדו על ההורים עם השיטה :)

זה יהיה דווקא מצוין! :)
שמעת פעם אותן מדברות על כיבוד הורים?
מי עוד מסכימה איתי?
 
כל אלו שמשחררות מעצמן משפטים ציניים, עקיצות ו'אמרי שפר' לא עניניים
בלי להכיר את השיטה המדוברת
פשוט עושות מעצמן צחוק!! קחו בחשבון.
יש פה הרבה קהל דומם שמכיר את השיטה ויושב ומגחך לעצמו.
הייתי בינהם ולא התאפקתי :)

איך הגב' שרמן תמיד אומרת: מי ששומעת פרטים מהשיטה וחושבת שהיא הבינה בלי ללמוד ברצינות ממנחה מוסמכת שלהם,
זה כמו שמישהו יאמר 'אני יודע מצוין איך מכינים עוגה, בעוגה יש קמח' והוא כבר יודע בדיוק איך מכינים עוגה ויכול לחוות דעה על התהליך.
רק שתבינו את הבדיחה.

זה לא סותר שיש כאלו שלמדו באמת ויש להן התנגדויות או הסתייגויות. תשימו לב שהן לא מתבטאות בציניות ובמשפטים מכלילים ופוגעים כמו מי שלא מכירה באמת.
 
נכתב ע"י rosmarin;2100623:
הם יעבדו על ההורים עם השיטה :)

נכתב ע"י שמשונית;2100665:
זה יהיה דווקא מצוין!
מי עוד מסכימה איתי?


לא הבנתי את שתיכן. מה התכוונתן לומר בדיוק?

אני לא מתערבת בדיון הזה כי אין לי ענין להתדיין עם אנשים שלא למדו את הגישה בצורה מסודרת.

אני רק אציין כאן שאני גדלתי להורים שלמדו את הגישה וחינכו את 10 ילדיהם בגישה זו. (היא לא חדשה כמו שאתן חושבות, היא קיימת כבר שנים רבות מאוד).

אני כאחת שגדלתי בצורה כזו, אוטומטית הייתי במקום אחר לגמרי בגידול הילדים, מה שנקרא - 'שפר הייתה לי בדם' וגידלתי את הילדים ברוגע יחסית, בביטחון בסמכות שלי כהורה ובלי נקיפות מצפון שלא מובילות לשום מקום.

הלכתי גם בעצמי ללמוד כדי לחדד ולהעמיק.

אם יש עוד שואלות אלי כבוגרת חינוך 'שפרי' אשמח לענות.
 
נכתב ע"י bracha;2100614:
ניסית פעם להסביר לחילוני למה זה לא נכון שאנחנו חיים על חשבון המדינה?
אני ניסיתי, ולא פעם, אין עם מי לדבר, הם תקועים בתוך העיוות שהתקשורת הלעיטה אותם, ולא רוצים לשנות את הדעה.

אני מרגישה פה, אותו דבר, משהו עיוות את המציאות, סיפר דברים לא נכונים, וכמה שמסבירים, ואומרים שזה לא נכון, אף אחד לא רוצה באמת לדעת מה השיטה.

משום מה ציירו את השיטה כאילו היא לוקחת לאמא את התפקיד של אמא, על כל המשתמע.
אמא לא צריכה להכין ארוחות לילדים, אמא לא צריכה לכבס/לגהץ/לנקות וכו'.
ועוד ציירו אותה כאילו היא מחקה לאמא את הרגש האמהי, את האינטואיצה האמהית.

ואני שואלת אותך, נראה לך שאם זו היתה המציאות, שככה השיטה עובדת, נראה לך שהיו לה כל כך הרבה אוהדים?????????
נראה לך שכל העולם משוגע חוץ מכמה חכמות שלא לומדות את השיטה?


בעיקרון אמרתי שאני מפסיקה לענות. אבל ניכרת כנות בשאלה שלך, אז אני כן יענה:
השיטה בין היתר, מדברת על אחריות.
אחריות זה אומר, שהילד, יכול לעשות דברים, ואמא לא צריכה לעשות אותו בשבילו.

ומה זה אומר?
שאמא לא צריכה לרדוף אחריו, "שמוליק הכנת שיעורי בית?" לא, הילד יודע לבד שיש לו שיעורי בית, והוא יודע שאם הוא לא יכין אותם הוא יחטוף מחר בבוקר מהרב'ה, והוא אחראי הבלעדי, לתוצאה של הדבר הזה.

כל זה מגיע מתוך הבנה ש'אין כזה דבר ששתיים לוקחים אחריות על משהו אחד'. וזה בכל הגילאים, בכל מקום, ובכל זמן. (את יכולה לראות את זה סביבך, גם אם שתיים לוקחים אחריות על משהו, תמיד יש את זה שהוא באמת אחראי, ואת השני ש'עוזר' לו, אבל האחריות לא עליו).

כך שאם את תקחי אחריות על השיעורי בית של הילד, הוא יוריד את האחריות מעליו, ותצטרכי כל הזמן לרוץ אחריו.
ברגע שתורידי את האחריות מעליך, הוא - לא תהיה לו ברירה, והוא יקח אותה, אחרת הוא יצטרך לשאת בתוצאה. ואת זה הוא לא רוצה.

עד פה אני מניחה שאת מסכימה איתי. הדברים פשוטים.

אממה? יש כאלה אמהות, שהחליטו שאם הילד יכול לקחת אחריות אז אני יכולה גם לשלוח אותו עם 7 ילדים לגינה.
זה שהאמא הלכה עם זה רחוק, לא הופך את מה שאמרתי לפני זה ל'לא נכון'.
אמא שאין לה את ההבנה למה הילד מסוגל ולמה לא. לא יעזור לה שפר וגם לא יזיק לה שפר.
היא היתה שולחת אותם גם קודם, אבל עכשיו יש את מי להאשים.
נו נו.

ובקשר לכתבה: הכותבת לא רצתה להגיד תפסיקו להכין את הילדים לבית הספר.
היא רק רצתה לקחת את זה בקיצוניות כדי לחדד את ההבנה, מזה נקרא לתת אחריות לילד, ועד כמה הילד כן מסוגל לקחת את זה על עצמו.
הסיבה שאנחנו לא עושים את זה, כי אנחנו חושבות ובצדק, שילד צריך את הפינוק הזה, שאמא מכינה לו את הסנדוויץ, וזה בסדר ומותר והגיוני. אבל מצד עצמו, הוא מסוגל.
את חושבת שאנחנו לא עושות רק בגלל שהוא מסוגל?
לצאת מתוך הנחה שהילד מסוגל תמיד זה דבר מסוכן מאד.

נכון שתיראי את הילדים עושים לבד, אבל ליבם יהיה פגוע ונטוש.
כל כך הרבה דוג ' יותר מידי דברים שהביאו כאן שכל מי שכתבה כאן אומרות אני בסדר , חלילה רק מה שהילד שלי יכול,
נכון ששמענו מקרים שיש אמהות שלקחו את זה מידי רחוק .
סליחה אבל לי זה לא נשמע טוב, מאמינה שלעוד כמה.

אני שאני לא חסידה של השיטה והרבה יותר מזה,
יודעת לספר על כמה פעמים שנתתי אמון בילד כדי שיעשה משהו ואומר בכנות שהרגשתי שאין לי סבלנות לעשות את מה שרציתי שהוא יעשה כבר לבד.
אני מודה לה' שנתן לי את הבינה לבדוק שוב אחר זמן אולי אני טועה והילד באמת צריך את עזרתי.

תחשבי מה קורה על אמא שכל כך בטוחה שהילד שלה יכול ואפילו לא מרגישה צורך לבדוק.
את יודעת איזה ילד גדל לה?
ילד שיודע שאין לו על מי לסמוך רק על עצמו!
האמון שנתנו לו הוא האמון שנלקח ממנו לעולם מהעולם ומהקב"ה בכלל!

כולנו, כולנו! שואפים לגדל ילדים עצמאים בריאים בנפשם לוקחים עול על חייהם ולא נטל על אף אחד.
ואני מחנכת לזה בהחלט, ע"י הרבה אמון בילדים ואחריות אישית שלהם.
אבל לא בתור נוסחה אחת וזהו - תתן אמון וזה יחזיר את עצמו.

ילד שגדל בצורה בריאה , עם אמון טוב בעולם, עם הרגשה מיטיבה שהוא לא לבדו בעולם ויש מי שיעזור לו ,ובתחילת חייו זה רק דרך אימו/אביו הוא יגדל לילד שיש לו אמונה ותלות בה'.

מכירה את כל אלו שלא שמים על אף אחד והכל עושים לבדם מתוך נוקשות אילו בדיוק אלו שלא תמכו בהם ונתנו להם את צרכיהם כשהם היו כל כך תלותיים וקטנים.
וזה לא רק תינוק בין שבוע.
זה יכול להיות גם ילד בן 8 וילדה בת 14.!
הכל בהתאם ליכולות האמיתיות של הגיל ושל נתוני האופי של הילד.
 
בילדותי,
תמיד כששאלתי את אבא שלי, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו,
"אבא, מה אתה עושה כל היום בעבודה?"
הוא ענה לי:
" זה מסובך מידי. אני לא יכול להסביר לך".

ושנים לא הבנתי באמת,
מה כ"כ מסובך בלהסביר לילדה סקרנית בת 7 או 9
מה זו הנדסת אלקטרוניקה.

כולכן מסכימות עם אבא שלי היום בודאי.
קשה מאוד להסביר על רגל אחת
מה בדיוק מהנדס אלקטרוניקה עושה שעות על גבי שעות
מול מחשב ותוכניות של מרכיבים זעירים.

משום מה הדוגמא הזו צפה מול עיני
כשקראתי חלק מהתגובות שמנסות להסביר
מה טוב או מה לא טוב.
למה כן הסרת אחריות או קבלת האחריות
או לאכול וופל או לא לאכול וופל...

אם גישת שפר יכולה להצטמק לכמה משפטים בודדים
בהודעה אחת,
אז למה צריך סדרה של 15 או 20 שיעורים?

הנה, ניקית אחת כתבה ששפר לא ברוח התורה
השניה הוסיפה שרבות ניזוקו ממנה,

ואת שקוראת את ההודעות כבר יכולה לכתוב מאמר נגד גישה
שבכלל לא הכרת אפילו עשירית ממנה.

לא חבל?!

חינוך ילדים הוא משימה רצינית.
את רוצה לדעת איך להיות אמא טובה יותר?
תשאלי אנשים שאת סומכת עליהם
לא ניקים אנונימיים או לא מוכרים בפרוג.

תשאלי חברה שהילדים שלה מחונכים בעינייך,
מורה מהסמינר שאת מעריכה,
את הרב של השכונה
את המנחה שמפרסמת אצלכן- תשאלי מה היא הולכת "למכור" לך.
הכנסי לשיעור ניסיון.

ואם את חושבת שצורת החינוך שלך טובה
-ברכותיי.
כנראה האינסטינקטים האימהיים שלך פועלים כמו שצריך.

אולי את תוכלי לעזור לאחרות
ולתת להן טיפים לחינוך ילדים .
 
נכתב ע"י bracha;2100365:
ואני שמעתי על ילדים ל"ע שמתו כי שחקו בגפרורים.
אז מה, בגלל זה צריך להוריד את הגפרורים מהמדפים, וכל העולם יאכל אוכל קר כי אין אש?

השיטה הזו עזרה לכל כך הרבה ילדים, ואני מדגישה - לא אמהות, ילדים!
נכון שיש כמה שלקחו את השיטה בצורה מוקצנת ולא הבינו אותה.
אבל, אי אפשר בגלל זה ללכת נגד כל השיטה, ו'להוריד אותה מהמדפים'.

(ועוד דבר, לא ברור לי איך החלטת שהילדה נפגעה מהשיטה, אם אין לך מושג מה השיטה. וגם אם את חושבת שאת יודעת מהי השיטה, אין שום אסמכתא שהילדה נפגעה דווקא ממנה, זו רק ספקולציה שלך כיועצת).

ושוב, אני לא אוהדת שרופה של השיטה ב-כ-ל-ל, יש דברים בה שאני לא מסכימה כמו שאני לא מסכימה עם הרבה דברים בעולם, אבל לשלול אותה לגמרי, רק כי שמעתם כמה משפטים מכמה אמהות, זה טפשי וחסר אחריות.

אני מתנצלת, אבל התגובה שלך לא קשורה למה שכתבתי
כשאימא מספרת לי כי העבירה לבתה בכיתה א' את האחריות כי כך למדה בשיטת שפר ואני וכל צוות המורות בבית הספר רואות ילדה אומללה, מרירה, חסרת ביטחון, עצבנית, אלימה ועוד כהנה וכהנה שלא אפרט.
ואחר כך, לאחר שיחות רבות עם האימא, נענוע, והסבר שילדים, גם אם הם יודעים כבר לעשות כל מיני דברים עדיין הם צריכים 'גדול עומד על גביהם', כלומר, מישהו (ורצוי אימא) שיהיה שם וייקח מהם את האחריות ולפעמים אפילו, ר"ל, יעשה את מה שהם מסוגלים לעשות לבד כי כך נבנה האמון שלהם בעולם ובעצמם, האימא השתכנעה, הבינה שטעתה, שינתה גישה, החזירה את האחריות אליה וראינו בס"ד שיפור מדהים בילדה.
אחרי כל זה (ועוד סיפורים אבל פחות קיצוניים) אז אני מבינה שמשהו בסיסי מאד לקוי בגישה בכלל בלי להיכנס לדיונים מפורטים כי במצב כזה זה לא רלוונטי.
'האימא לקחה את זה רחוק מידי' , 'יש אימהות שלא מבינות' 'צריך ללמוד רק ממנחות טובות' ישנם יותר מידי סיפורים כאלו, וכמו בכל ניסוי, כשיש רבים מידי שלא מגיעים לתוצאה המבוקשת המוצר/ המסקנה הופכים ללא בטוחים
זה בדיוק כמו שתתני לילד תוסף תזונה שלא בטוח שיעזור לו ואולי אפילו יגרום נזקים.
תתני? אני בטוחה שלא
 
הגעתי לתובנה מאד מפתיעה.
האמהות פה שמתנגדות לשיטה אין להן בעיה עם אמון בילדים.
יש להן בעית אמון באמהות אחרות.
הן לא סומכות על האמהות שלומדות שפר שיבחינו בין:
בכי מתמסכן לבכי מסכן.
בעיה פיזית לבעית גבולות.
אמון בריא ואמון מוגזם.
סמכות הורית ושלטון רודני.

אז אני אגיד לכן דבר אחד. גם בלי ללמוד שפר אפשר לא להבחין בהבדלים. ולימוד שפר לא מיתר את הצורך בלבחון את עצמך ולהקפיד על איזון בריא. הגישה לא פוגעת בשיקול הדעת, אם היא לא משבחת אותו היא לפחות משאירה אותו כמו שהיה.

ומי שאומרת אז שפר מתאים רק להורים חכמים ורגישים שידעו להבחין בהבדלים אז בואו נודה על האמת אם הקב"ה היה שואל אותנו אם כל אחד מתאים לגדל ילדים? כנראה שרובינו היינו עונות שלא. אבל הוא לא התיעץ איתנו והוא החליט שכן. אז זהו זה.

ואם שפר חזק בי את האמון בהורות שלי ובהורות של אחרים שהם יודעים מה שטוב להם. אז רק זה כבר היה שווה את זה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

סיפורו המדהים של הרב משה חיים גרינוולד מניו יורק



אבי מורי הרה"ג ר' אברהם צבי גרינוולד זצ"ל נולד בלודז' אשר בפולין ובגיל שמונה התייתם מאביו. אמו שנשארה מטופלת בשבעה יתומים קטנים ודאגה מאד לחינוכו של בנה הבכור, שלחה אותו לבן דודה, הלוא הוא הגאון המפורסם רבי מנחם זמבה הי"ד, אשר גידל את אבי במסירות רבה וכמובן דאג ללימודו ואף היה לומד עמו בעצמו.

אבי היה כמעט בגיל שבע עשרה, כאשר התקיימה בוורשה החתונה הגדולה חתונת בתו של כ"ק הריי"ץ מליובאוויטש זצוק"ל עם כ"ק הרבי מליובאוויטש ותמיד היה אבי מורי זצ"ל מספר בתור חוויה רוחנית גדולה על החתונה ההיא, הן על עצם החתונה שבה השתתפו כל שמנה וסלתה של גדולי יהדות פולניה החסידית, והן על שאז זכה לראשונה להיות פנים אל פנים עם החתן הצעיר הלוא הוא הרבי, ולפגישה הזאת, כך הסתבר לו מאוחר יותר, היתה משמעות גדולה בעתיד.

כיצד זכה אבי להיפגש עם החתן – הרבי – פנים אל פנים?

ובכן, כאמור, הוא היה בחור צעיר אז, כמעט בן שבע עשרה, והוא הגיע לחתונה יחד עם קרובו ומחנכו הגאון ר' מנחם זמבה הי"ד. למחרת החתונה אמר לו ר' מנחם זמבה שהוא הולך לבקר את החתן במלון שבו הוא מתאכסן, ואם הוא רוצה הוא יכול להתלוות אליו, כמובן שאבי הסכים וכך הלך לפגישה של ר' מנחם זמבה עם החתן.

אבי לא יכל לזכור ולחזור על מה דיברו השניים אבל הוא זכר היטב כי בסוף השיחה, לפני שנפרדו שני האישים, פנה אליו החתן – הרבי – ואמר לו "הרי עוד כמה ימים חנוכה – האם ידוע לך למה בנר חמישי של חנוכה עושים יומא דפגרא בכל ה'שטיבלאך'?"

אבי לא ידע מה לענות, והוא זכר שגם ר' מנחם הי"ד לא ענה ורק הסתכל בחתן כממתין לתשובה, ואז החתן – הרבי – פנה לאבי ואמר לו: "נר חמישי דחנוכה מסמל את החושך הכי גדול, כי היום הזה לא יכול אף פעם לחול בשבת קודש, ועל ידי נר חנוכה מאירים גם את החושך הכי גדול בעולם, ומשום כך החידוש והכח של חנוכה בא לידי ביטוי דווקא בנר החמישי שהוא הסמל של החושך וזו התפקיד של כל יהודי, בכל מקום שבו הוא נמצא, בוורשא או בלונדון, להאיר גם את המקום החשוך ביותר".

כאמור, אבי לא זכר את מה ששוחחו ביניהם שעה ארוכה החתן ור' מנחם הי"ד, אבל הוא אמר שלעולם לא שכח את העובדה ש"כל מסכתות הש"ס עפו שם בחדר", כשיצאו מהמלון – כך סיפר אבי – היה הגאון ר' מנחם זמבה בהתפעלות כה עצומה מהחתן של הרבי מליובאוויטש ובמשך ימים רבים לא הפסיק לדבר על כך גם בבית וגם עם כל מי ששוחח באותם ימים.



*



מאז עברו קרוב לעשרים שנה. אבי עבר את כל מוראות השואה, בתחילה בגטו ואח"כ במחנות ההשמדה. אשתו הראשונה וחמשת ילדיו הקטנים נטבחו מול עיניו, וכשנסתיימה המלחמה ובחסדי השי"ת נשאר בחיים, אוד מוצל מאש, היה שבור ורצוץ בגופו ובנפשו.

במשך שנתיים ימים התגלגל במחנות ההצלה ממחנה לשני, הוא ניסה ונדד בהרבה מקומות לברר אם יש ניצולים ממשפחתו הקרובה והרחוקה, ולדאבון הלב התחוור לו כי כל אחיו ואחיותיו עד אחד ניספו על ידי הצורר ימ"ש.

בשנת תש"ח נסע לארה"ב, לפילדלפיה, שם חי אחי אביו, ר' משה חיים גרינוולד, מחסידי אמשינוב אותו הוא לא הכיר פנים אל פנים כי הדוד נסע לאמריקה עוד בטרם נולד – אבל הוא ארגן את נסיעתו וקיבלו באהבה רבה כאשר הוא עושה הכל כדי להקל עליו ולנסות לשקם אותו לאחר מנת הייסורים הנוראה שעברה על אבי זצ"ל באירופה הדוויה.

בלחץ הדוד ובהתערבות האדמו"ר מאמשינוב זצ"ל החליט אבי לשקם את חייו שנהרסו כליל ונשא לאשה בזיווג שני את אמי ע"ה, אף היא ניצולת שואה. אמי ע"ה ילידת קרקוב בתו של הר"ר זושא סינקביץ הי"ד, מחשובי חסידי אלכסנדר, ניצלה יחד עם אחותה והצליחו להינצל מיד בתחילת המלחמה כשהוברחו ממדינה עד שהפליגו לקנדה, שם גדלה בבית דוד אמם, הנגיד החסיד ר' קאפל שוורץ מחשובי יהודי טורונטו.



*​



לפני הנישואין של אבי עם אמי לקח ר' קאפל שוורץ את אבי לניו יורק ליחידות לכ"ק הריי"ץ מליובאוויוטש זצוק"ל כדי שיברכו. אבי מורי זצ"ל סיפר לי שממש נחרד ונדהם לראות את השינוי והזקנה הגדולה שקפצה על הרבי הריי"ץ מאז שראהו בחתונה בוורשא והיה קשה מאד להבין את דיבורו של הריי"ץ, ואחד מזקני החסידים שהיה בחדר הסביר ומסר את דברי הרבי.

ר' קאפל אמר לריי"ץ זיע"א שאבי הוא "אוד מוצל" שאיבד בשואה את משפחתו, ואז מעיניו הק' של הריי"ץ החלו לזלוג נהר של דמעות טהורות. הריי"ץ בירך את אבי לבנין עדי עד ואיחל לו אריכות ימים ושנים טובות. לפני שיצא אמר אבי לריי"ץ כי הוא זכה להיות בחתונה הגדולה בוורשא ואז – סיפר אבי – אורו עיניו של כ"ק הריי"ץ זיע"א והוא אמר לו כי כיוון שחתנו נמצא כאן עכשיו, וכיוון שאבי היה בחתונה – על כן כדאי שיכנס אליו לומר לו שלום.

ר' קאפל ואבי ירדו למטה ואחר שהראו להם איפה נמצא חדרו של ה'רמ"ש' כפי שנקרא אז – דפקו ונכנסו ואמרו שבאו על פי הוראת הרבי...

אבי היה בהתפעלות עצומה מכך שהרמ"ש הכירו מיד והשאלה הראשונה שלו היתה שיתאר לו את ימיו האחרונים של ר' מנחם זמבה הי"ד כי שמע שנהרג בגטו ורשה אך לא ידע את הפרטים. לאחר שאבי סיפר לו מה שידע אמר הרמ"ש לאבי "כיון שהרבי אמר לכם להכנס אלי – אם כן אני מחויב לומר לכם דבר תורה וכיון שאנו בחודש כסלו בסמיכות לחנוכה, הרי ידוע המנהג אצל רוב החסידים ממשיכי דרך הבעש"ט הק' לעשות "יומא דפגרא" בנר החמישי. ומהי הסיבה? מכיון שנר החמישי אף פעם לא יכול לחול בשבת אם כן זה ענין של חושך הכי חזק, וזה הכח והחידוש של נר חנוכה להאיר גם את החושך הכי חזק וגם התפקיד של יהודי בכל מקום בו הוא נמצא, בניו יורק או בלונדון, עליו להאיר גם את המקום החשוך ביותר".

אין צורך לומר שאבי היה נדהם ונרעש, כאשר הוא עצמו הספיק כמעט לשכוח במהלך השנים את אותה אימרה בדיוק שה"רמ"ש" אמר לו כעשרים שנה קודם לכן, והנה עכשיו, פרץ הזכרון בבת אחת, וממש חזר כמעט מלה במלה על מה שאמר לו אז במלון, בוורשא, לפני עשרים שנה והלוא דבר הוא.



*

לאחר חתונתו שימש אבי מורי זצ"ל כרב ומלמד בקהילת "עדת ישראל" ב"וושינגטון הייטס", שם נולדנו גם אני ואחותי, אבי התגורר שם כחמש שנים ואח"כ בהשתדלות ר' קאפל שוורץ עבר להתגורר לידו בטורונטו ושימש גם שם כרב ומלמד בקהילת החרדים שם.

במשך השנים, בטורונטו, התקרב אבי מאד לחסידות סאטמאר שהיו בעיר, כיון שעבודתו ברבנות ובהוראה היתה אצל חסידי סאטמר, אף שלא שלח אותנו להתחנך בסאטמר, שלח אותנו למוסדות הקרובים לרוחה, אותי ואת אחי שלח לישיבת "נייטרא" המפורסמת.

למרות שבהשקפותיו היה אבי קרוב לשיטת סאטמר מעולם לא דיבר חלילה נגד הרבי מליובאוויטש, ואדרבה, תמיד היה מדבר עליו בהערצה וחרדת כבוד מיוחדת וזה החדיר גם בנו, הבנים והבנות.

בחורף של שנת תשכ"ט התחתנתי אני, אבי אמר לי כי למרות שאיננו חסיד ליובאוויטש – הרי מכיון שלפני החתונה שלו זכה לקבל את ברכתו של הרבי, על כן ליבו אומר לו והוא מרגיש צורך ורצון להכנס עמי לרבי מליובאוויטש לקבל ברכתו לפני החתונה, למרות שמאז, למעלה מעשרים שנה, לא התראה עמו.

אני הסכמתי בלב שלם אבל אז התברר שזה לא כ"כ פשוט להיכנס לרבי, רק לאחר דו"ד עם המזכיר של הרבי – וכך לאחר שאבי הסביר לו שלא יכול לחכות כמה חדשים להזמין תור ל"יחידות" כי ברצונו לקבל ברכה לפני החתונה – הסכימו לתת לנו תור להכנס ובלבד שנבטיח שזה יהיה "רק לבקש ברכה" ולא נעכב את הרבי, אבי הבטיח ונסענו במיוחד מטורונטו ביום שנקבע לנו.



*



אינני זוכר את השעה המדוייקת שנכנסנו לרבי, אבל זה היה קרוב לבוקר מאשר ללילה, אי שם באשמורת הבוקר, אני ראיתי פעם ראשונה פנים אל פנים את פניו של הרבי, ובפרט עיניו הק' עשו עלי רושם גדול, אבי נתן לרבי את ה"פתקה" כנהוג ושם השמות שלי ושל הכלה שלי ובקשת הברכה של אבי שנזכה לבנין עדי עד וכו'.

כשלקח הרבי הפיתקה מיד אבי, עוד בטרם פתח אותה, הביט באבי בחיוך רחב ואמר לו: "נאך העכער צוואנציק יאר שוין טאקע געקומען די צייט, בפרט אז דער שווער האט דאך אייך געשיקט צו מיר" [-אחרי יותר מעשרים שנה באמת הגיע כבר הזמן, בפרט שחותני הרי שלח אתכם אלי...].

אבי נותר על עומדו נדהם ונפחד ונרעש ולא מצא כח לפתוח את פיו, בינתיים הגבאי הדופק בחוזק בדלת אך הרבי עשה תנועת ביטול בידו כמי שאומר אל תשימו לב, תוך כדי כך הרבי פתח את הפתקא הביט בה כהרף עין ותיכף התחיל לתת לנו את ברכותיו הקדושות שיהיה בנין עדי עד וכו' וגם בירך את אבי באריכות ימים ושנים טובות וכו' ואמר לו בערך בזה הלשון: אזוי ווי איר האט משמח גיווען ביי מיר אויף דער חתונה, וועט אייך דער אייבערשטער געבן כוחות און נחת משמח זיין אויכעט ביי דער חתונה פין אייער אייניקל " (כמו ששמחת בחתונה שלי ה' יתברך יתן לך נחת וכח לשמוח בחתונת הנכד שלכם).

מעיניו של אבי זלגו דמעות של התרגשות וגם אני מאד התרגשתי, ביודעי עד כמה אבי שבור ורצוץ בגופו מכל מה שעבר עליו במחנות וכו' ועד כמה יקרה לו ברכה כזו של הרבי.

לפני שיצאנו הרהיב אבי עוז ושאל את הרבי: היות והבטיח למזכיר שאנחנו נכנסים רק לבקש ברכה, בכל זאת כיון שיש שאלה שמאז מציקה לו האם הרבי מרשה לו לשאול.

הרבי חייך מאד ואמר לו (בערך(: "אזוי ווי דער רבי דער שווער האט אייך גישיקט צו מיר – מוז איך אייך ענטפערן אלע קשיות". (כיון שכבוד קדושת מו"ח אדמו"ר שלח אתכם אלי – אני מוכרח לענות לכם על כל הקושיות). וכששוב נשמעו דפיקות חזקות בדלת שוב עשה הרבי בידו סימן שלא נשים לב.

אבי פנה אל הרבי ואמר: מסיבות שונות יצא לי במשך כל השנים להיות בקרב חסידי סאטמר והחוגים שלהם ושם אני שומע כל הזמן טענות ומענות על שיטת ליובאוויטש, ואף שחלילה איני מקבל כל הלשון הרע שאני שומע וכו' אבל בכל זאת הצליחו גם אצלי לעורר קושיה גדולה על השיטה של ליובאוויטש בכל הקשור להתחברות לרשעים וכו', והרי ידועים הפסוקים כמו "משנאיך ה' אשנא" וכו' ואיך זה שליובאוויטש מתחברת במאור פנים עם רשעים הלוחמים נגד השי"ת ותורתו וכו'.

אבי אמר לרבי שהוא מבקש סליחה על עצם השאלה ולא התכוון חלילה לקנטר אלא אדרבה רוצה להבין שיטתו של הרבי כדי שיוכל לענות גם לעצמו וגם לאחרים וכו'.

הרבי פנה אל אבי בשאלה: מה היה עושה אותו קנאי מהשכנים שלך, אם חלילה הבת שלו היתה יוצאת לתרבות רעה? האם היה מנסה להחזירה לדרך התורה והמצוות או שהיה אומר "משנאיך ה' אשנא" ו"אסור להתחבר לרשעים" ולכן יתרחק ממנה ולא ירצה לקרב אותה?

הרבי לא המתין לתשובה, ומיד המשיך: אותו קנאי, היה עונה בודאי שכשמדובר בבת שלו זה שונה, כי על זה נאמר: "ומבשרך אל תתעלם" וכאן הרצינו פניו הק' של הרבי והוא עצם את עיניו הק', דפק על השולחן ואמר "ביי דער אויבערשטן איז יעדער איד טייער ווי א בן יחיד ביי דעם רבי'ן דער שווער איז יעדער איד ומבשרך אל תתעלם!" [ - אצל הקב"ה כל יהודי יקר כמו בן יחיד אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר כל יהודי הוא 'מבשרך אל תתעלם'].

לאחר מכן הביט הרבי בי ובאבי במבט חודר ואמר: "ומסיימין בברכה כידוע נהגו אצל כל החסידים לחגוג את נר חמישי דחנוכה מה הטעם? כיון שנר חמישי של חנוכה לעולם לא יכול לחול בשבת ולכן זה מסמל את שיא החושך ובכח של נר חנוכה אפשר להאיר גם את העניין הכי חשוך, זה תפקידו של כל יהודי להאיר גם את המקומות הכי חשוכים, ולא משנה אם הוא נמצא בטורונטו או בלונדון, כל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש, בנו יחידו של הקב"ה וכשמדליקים את הנשמה שלו בנר של קדושה – מתעורר גם היהודי הרחוק ביותר במקום החשוך ביותר".

אבי שהיה נדהם ונרעש באופן הכי מבהיל, לא שמע גם את מלות הברכה האחרונות של הרבי והוא אפילו לא זכר איך הוצאתי אותו מהחדר של הרבי.

כל הדרך חזרה לטורונטו הוא לחש רק שתי מלים, פלאי פלאים, פלאי פלאים.



*



מאז עברו בערך כעשר שנים. בשנת תשל"ט התחתן אחי הצעיר בעיר לונדון, וכל המשפחה, אבי ואמי, אחותי וגיסי ואני נסענו לחתונה. במטוס בדרך ללונדון ראיתי שאבי מוטרד ומשהו מעיק לו, שאלתי במה הענין, ובתחילה לא רצה לספר, רק אחרי כמה פעמים ששאלתי סיפר לי:

כמה דקות לפני שעזב את הבית בטורונטו, נכנס אליו השכן, מהמכובדים ביותר בקהילה, ובכה לפניו בדמעות שליש, ואמר לו שמה שהוא מספר לו עתה זה סוד כמוס ושלא יספר לאיש רק בלית ברירה הוא מספר לו אולי יוכל לעזור.

ובכן מסתבר שהבת של אותו שכן הידרדרה מאד ביהדותה, בתחילה ההורים לא כל כך ידעו מכך כי הסתירה לגמרי מפניהם, אבל לפני שבועיים התברר להם למרבה האסון והבושה שהיא ברחה עם איזה גוי ללונדון ומאז אצלם בבית בכי ומספד ותשעה באב כל הנסיונות שלו על ידי קרוב משפחה בלונדון לאתר אותה עלו בתוהו ולכן הוא מבקש מאבי, בהיות שהוא נוסע ללונדון, שיראה לטכס עצה ולהתעניין אולי יחוס אולי ירחם ה', אולי יוכל לעזור למצוא את הבת ולמנוע ממנה מרדת שחת.

אבי שהיה בידידות קרובה מאד עם השכן, היה נרעש מהסיפור, וגם אני מאד לקחתי ללבי וחשבתי איך ומה נוכל לעשות בענין זה בלונדון.

החתונה היתה בשעטומ"צ, ובלילה הראשון של השבע ברכות פנה אבי למחותן, סיפר לו את המעשה עם בת השכן, ושאל אותו אולי יכול לייעץ לו איך ואיפה – אם בכלל שייך – להתעניין ולעשות משהו בנידון.

המחותן מיד כששמע הסיפור, אמר לאבי מורי שאם כי הוא אין לו שום מושג בזה, הרי יש לו ידיד חסיד חב"ד, שהרבי מליובאוויטש מטיל עליו תמיד כל מיני שליחויות ושמו הוא הר"ר אברהם יצחק גליק, ואם יש מישהו שיוכל לעזור בזה הרי הוא האיש, כי כבר איתמחי גברא להציל ברחבי אירופה הרבה נשמות יהודיות מהתבוללות.

עוד באותו לילה צלצל המחותן לרב גליק, סיפר לו את כל סיפור המעשה ועד כמה הענין דחוף, והרב גליק ביקש הטלפון של הורי הנערה מטורונטו אולי יודעים אי אלו פרטים וכתובות שיתנו לו קצה חוט איפה להתחיל בחיפושים. הרב גליק בצידו הבטיח לעשות את כל המאמצים וההשתדלות.



*



אינני יודע איפה חיפש הרב גליק, לאן הלך, אצל מי בירר, אבל באחת הלילות כעבור כעשרה ימים – אבי ואמי נשארו בלונדון עד אחרי חנוכה – צלצל הרב גליק למחותן ואמר שיבוא אליו בדחיפות "יש לי הפתעה מאד טובה".

המחותן ואבי מיהרו לבית הרב גליק, כשנכנסו לביתו ראו בסלון ביתו יושבת בחורה וממררת בבכי. בפתח הסלון דלקה החנוכיה.

לפתע, תוך כדי שאבי מסתכל על החנוכיה ורואה את חמשת הנרות הדולקים – אבי כמעט נפל מתעלף ארצה. הוא נזכר במשפט המוזר שהרבי הקדוש אמר לו לפני חמישים שנה, לפני שלושים שנה, ולפני עשר שנים.

"נר חמישי של חנוכה מסמל את הכח של החנוכיה והתפקיד של יהודי להאיר גם את המקום החשוך ביותר, בוורשא או בלונדון, בניו יורק או בלונדון, בטורונטו או בלונדון"...

"מה יעשה אותו קנאי", אם הבת שלו תדרדר... אצל הקב"ה כל יהודי הוא בן יחיד... אצל כ"ק מו"ר אדמו"ר כל יהודי הוא "מבשרך אל תתעלם"...

אין צורך לומר שהבחורה חזרה בתשובה שלמה, ואין גם צורך לומר שמאותו יום לא פתח יותר אותו "קנאי" את פיו נגד ליובאוויטש...



*

כשחזר אבי לקנדה עשה כל המאמצים להיכנס לרבי מליובאוויטש, הוא הרגיש צורך וחובה נפשית לאחר מה שקרה להיכנס לקודש פנימה אבל באותן שנים כבר היה קשה מאד להיכנס לרבי ל"יחידות".

רק בתשרי הבא, שנת תש"מ, לאחר מאמצים מרובים הצליח אבי להיכנס ל"יחידות" באותו לילה שנכנסו קבוצת האורחים שהגיעו לרבי לחגים.

אבי סיפר לי שמרוב התרגשות לא יכל להוציא הגה מהפה, וכשהתחיל לדבר ולספר את הסיפור פרץ בבכי. הרבי שמע ממנו רק כמה משפטים, ואז פנה לאבי ואמר לו: "דער שווער האט דאך געהאט א ווייטן קוק"... [לחותני הרי היה מבט רחוק]...

וכל פעם שסיפר אבי מורי זצ"ל את הסיפור היה אומר שהרבה יותר מהמופת הפלאי של הרבי מליובאוויטש, שכבר לפני חמישים שנה בהיותו חתן, ראה כל כך למרחוק... הרבה יותר מהמופת הזה הוא התפעל בכל ליבו על גודל הענווה השמיימית של הרבי שאמר לו בפשטות הכי גדולה וברצינות הכי גדולה "דער שווער האט דאך געאט א וויטען קוק"...

ושרשרת המופתים הפלאיים לא פסקה: בי"ד כסלו תשמ"ט, בדיוק שנגמר השבע ברכות מחתונת בתי הבכורה (כפי שהרבי בירך אותו שישמח בחתונה של הנכד) ובדיוק ביום שבו מלאו ששים שנה מהחתונה הגדולה בוורשא של הרבי – באותו ערב שבק חיים לכל חי והשיב נשמתו למרומים.



זכותו תגן עלינו

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה