לא דיברתי על לשים לב למי שעומד מאחורייך באמצע שמחה הומה
אלא גם לקום ולארגן לה מקום ליידך.
אני למשל גדלתי בבית ובסביבה שזה נורא ברור שאם באה מישהי
ואין לה מקום אז בסיסי לדאוג לה למקום!! וזה לא מעיד על רגישות יתר מצידה
לרצות את זה, נשמע לי בסיסי שאם אין לה מקום לשבת אז לא להשאיר אותה לעמוד לבד.
ולפותחת האשכול-אני קראתי רק חלק מהתגובות אבל בעיקר את הסיפור שלך,
כאב לי מאד לקרוא אותך ולא אהבתי את התגובות שניסו לקחת את זה לחלק הפסיכולוגי,
אין שום דבר שמצדיק התעלמות מאישה(שנשמעת מקסימה וחכמה אגב) ברמה כמו שאת מתארת
או קרובה לזה,
ואת צודקת זה דבר שקורה לפעמים בלי שום סיבה, נוצר מצב בקבוצה שלא מדברים עם אחד מהקבוצה
ופשוט בלי מילים זה מתפשט ונהיה קבוצתי, מספיק שמישהי אחת או שתיים סימנו אותך,
וקבוצה חלשת אופי או חסרת מודעות, וזה קורה-
בדיוק השבוע ראיתי ראיון בהידברות עם חני אולמן שהבן שלה עבר חרם חברתי ללא שום סיבה,
והיום היא עובדת בעמותה בתחום ואומרת שזה דבר שקורה גם אצל מבוגרים למרבה ההלם,
וזה כמובן עלול כמו שאמרת להביא למצבי קצה-היא מתארת איך הילד הפורח שלה
התחיל לנבול לאט לאט, עד שהיא לא קלטה ועצרה את זה והעבירה אותו בי"ס שם הוא חזר לפרוח.
תודה ששיתפת והעלית מודעות, ואני רוצה להגיד לך רגע שוב-
לא הגיע לך לעבור את מה שעברת שם איתן. ואני כצעירה יחסית אומרת את זה.
הן לא צריכות להיות חברות טובות שלך, הן כן צריכות להיות אנושיות ולתת יחס אנושי ראוי.
הן התנהגו בצורה גרועה. הן לא בסדר. ואת לא אשמה. נפלת על קבוצה ששקועה בעצמה למרבה הצער.
מקווה מאד שהתאוששת מזה ותודה על המסר החשוב שהעברת כאן.