בקשה שימו לב אל הנשמה

[צילומנציה]

אני חושבת שאם אני מכירה חברה/קרובת משפחה מסוימת, ויודעת שהיא לא יודעת להיכנס מעצמה לשולחן - אני בהחלט ינפנף לעברה ויגיד לה לבוא לשבת.
לא בטוחה שממש יפנה לה כיסא (א"א זו מישהי שממש זקוקה לחסד, אבל לא מדובר כרגע על זה), כן מסתבר שאני יזום איזו הזמנה קלילה ונעימה.
אבל אני כנראה רכת לב באופן מיוחד, כי באמת מתישהו במהלך חיי שמתי לב שאני זו שתמיד מזמינה ומתיחסת, ויש כאלו שלא...

זה מאד יפה שאת עושה כך, וראוי להערכה ולהתפעלות!!
אבל קשה להסיק שמי שלא יוזמת קשר עם כל אחת היא לא איכפתית או אגואיסטית

 

[קוביית קרח]

מעניין.
לי היתה חויה הפוכה
גם אני למדתי קורס בהיותי בת 40 עם צעירות ממש, והיה מהמם.
אחת מהתלמידות שהתקבלה ראשונה לעבודה- היתה הצינור שלי לעבודה שאני בה כבר כמעט עשור
עובדת עם "ילדות" שהן חברות של בנותי, וזה מרענן ונחמד
לא מחפשת שם חברות נפש- יש לי כאלה משלי ובגילי...
נראה, שזה גם ענין של אופי ושל תיאום ציפיות
מציעה- לא לחכות שיפנו אלייך, אלא ליזום בעצמך
וגם
לימודי מודעות עצמית ורגשית- קסם של פתרון בלי צורך באקטיביות של הצד השני- בדוק ומנוסה!

אני במקום ההפוך בעבודה
הצעירה , למרות היותי אחרי 30
יש שם קולגות שיכולות להיות כמעט סבתות שלי
ולא רואה שהגיל מפריע לחברות.

 

[i'm mine]

לא יודעת אם לכעוס, אבל זה כן קצת פוגע שלא שמים לב אליך

תמיד בכל מצב עדיף להתייחס מאשר להתעלם
ההתעלמות גורמת לאדם להרגיש בודד ושלאף אחד לא אכפת ממנו וזה הרגשה זוועתית..

 

[קיש קוש]

חשוב לי להדגיש, סיפרתי חוויה אמיתית וכואבת שקרתה לי.
לא לגמרי בטוח שהסיבה היתה הגיל שלי, אולי היו סיבות נוספות (שאני לא מבינה מה הן. )
בכל מקרה זה לא ממש משנה הסיבה, כי היא יכולה להשתנות.
מה שמשנה זה שתכלס הרגשתי מבודדת וכו. ומה שמשנה זה שצריך להאיר פנים לכל אדם.
וברור שהייתי בהרבה מקומות אחרים בחיים שהמצב ברוך השם לא היה כך והיו אהבה אחווה שלום ורעות בין כולם.

 

[קשיבות]

אם הייתי יודעת שהיא כל כך רגישה ונפגעת אז כן הייתי קמה ומכבדת אותה, וחוזרת לשיחה עם האחיות אחרי כמה דקות. זה בדיוק הענין שחסד עושים לא רק כשכיף.

כאחת רגישה ופגיעה אומרת, שחושבת שיש גבול לאחריות של החברה על רגישות ופגיעות, בסופו של דבר עלינו לקחת אחריות על הרגשות שלנו, החיים שלי קלים יותר כשאני מורידה ציפיות מהסביבה שלי.

 

[קופיUX]

כאחת רגישה ופגיעה אומרת, שחושבת שיש גבול לאחריות של החברה על רגישות ופגיעות, בסופו של דבר עלינו לקחת אחריות על הרגשות שלנו, החיים שלי קלים יותר כשאני מורידה ציפיות מהסביבה שלי.

אגב באותה חברה ,
לא היה מדובר במקרה חד פעמי אלא שאותה חברה מצפה שבכל מפגש וסיטואציה יכבדו אותה ויארגנו לה מקום.

 

[i'm mine]

אכן אותה חברה ,
לא היה מדובר במקרה חד פעמי אלא שאותה חברה מצפה שבכל מפגש וסיטואציה יכבדו אותה ויארגנו לה מקום.

ההיתנהלות הזאת מגיעה בד"כ ממקום של חוסר ביטחון עצמי
בנ"א ש"בונה" ולא מצליח לדאוג לעצמו בעצמו אז הביטחון והערך העצמי שלו נשען על החברה
ולכן הוא מצפה שיראו ויכבדו אותו ואם זה לא קורה הוא מרגיש כעס מאד גדול..
אני מדברת רק על מקרה שהבנ"א מרגיש כעס ותסכול ...

 

[רצי בק]

תודה רבה על השיתוף, זאת חוויה מערערת מאוד מאוד (!) וכמו שכתבת, בדידות או חוסר שייכות חברתית הם אחד המנבאים המשמעותיים לאובדנות

התעלמות חברתית היא התעללות לכל דבר והיא באחריות הקבוצה הפוגעת ללא תלות בכישורים החברתיים של הקורבן (כמובן להוציא מקרה שאדם הזיק לקבוצה)

אבל חמור מכך הוא מנגנון האשמת הקורבן- כאשר מטילים על הנפגע את האשמה לסבל שהוא חווה (כגון: זאת האישיות שלך, כנראה עשית משהו שגרם לכך וכו), לא זו בלבד שהוא חווה פגיעה על פגיעה, אלא שבכך מחזקים את הפוגעים ומשמרים את מעגל ההתעללות

מצטרפת לתקווה שלך שהשיתוף הכואב יגביר את מעגל הרגישות וימנע סיטואציות דומות

 

[יוסף תיים]

אין מה לעשות כדי לשנות צריך לעבוד ו"העבודה" שלקחתי על עצמי זה להפיץ את השיר הזה עם קליפ מילים מטורף ואולי יכנס למישהו ויהיה מעגל ששינוי כל חרם וכל כאב לב שצריך להיעלם והלואי שיהיה כמה שיותר מהר אמן https://youtu.be/zCx-tU9NI5g?si=_Yxz6RnkNq4CK-BH {פתוח בנטפרי} {גילוי נאות שיר של קרוב משפחה}

יש הפשרות להעלות את זה בMP3 כיון שאני חסום בנט פרי לצפיה

 

[i'm mine]

תודה רבה על השיתוף, זאת חוויה מערערת מאוד מאוד (!) וכמו שכתבת, בדידות או חוסר שייכות חברתית הם אחד המנבאים המשמעותיים לאובדנות

התעלמות חברתית היא התעללות לכל דבר והיא באחריות הקבוצה הפוגעת ללא תלות בכישורים החברתיים של הקורבן (כמובן להוציא מקרה שאדם הזיק לקבוצה)

אבל חמור מכך הוא מנגנון האשמת הקורבן- כאשר מטילים על הנפגע את האשמה לסבל שהוא חווה (כגון: זאת האישיות שלך, כנראה עשית משהו שגרם לכך וכו), לא זו בלבד שהוא חווה פגיעה על פגיעה, אלא שבכך מחזקים את הפוגעים ומשמרים את מעגל ההתעללות

מצטרפת לתקווה שלך שהשיתוף הכואב יגביר את מעגל הרגישות וימנע סיטואציות דומות

נכון לגמרי

 

[יוסף תיים]

כואב לקרוא
אני שנה שעברה הייתי בלימודים והיו בכיתה שלי בנות מגיל 20 ועד למעלה מ 50
כולן שוחחו אחת עם השניה בכיף, לא משנה הגיל.
יותר מיזה , נהיינו שלישייה עם פער של עשור בין אחת לשנייה
לא רואה איך הגיל היה קשור

הסיטואציה שונה
מכיון שכנראה בכיתה שלכן היה גיוון של כל הגילאים ממילה כולם הרגישו באותו סירה
מול כיתה שכולם בצבע אחיד ואז יש עדר ולפתע מגיע השונה שהוא בעצם גם המבוגר שרגילים לראות אותו כאחרי כסמכות כאחד שתמיד יהיה לו ביקורת (אפילו שאין לו) כיכך אנחנו רגילים ובעצם אנחנו רגילים להתגונן מפניו
אפילו שבן אדם לחברו זה גרוע אבל כשצעירים בסביבה דומה לא רוצים להיראות מתחנפים לסמכותי ולמבוגר

 

[מדי מד]

כאב לי מאוד לקרוא את הסיפור שלך.
הוא כואב, והוא קשה. מאוד.
תוך כדי שאני קוראת אני אומרת לעצמי, טוב, אבל אפשר לדון אותן לכף זכות, אולי הן לא אוחזות, לא שמות לב,
אבל אחרי שדיברת איתן, והסברת להן, פה כבר נשבר לי,
איך אפשר להמשיך להתנהל ככה אחרי שבנ"א אומר שהוא פגוע??

וזה לא קשור רק לגיל, זה יכול להיות גם עם משהי בגיל שלהן שפשוט נהפכת לשקופה.
כמו שקורא בחרם כיתתי
לא חסר סיבות כדי להיות שקופה.

ואת האמת, אני ממש מפחדת עליהן. פגיעה כזאת זו פגיעה שקשה מאוד לסלוח עליה.
היה לך הפסד כספי, הפסד של זמן, וכמובן הנזק הנפשי
ומי יודע מה יהיה עליהן?

אולי זה שכולנו מתחזקות מהסיפור קצת יעזור לך להתנחם.

 

[עמ"י חי וקיים!]

לא דיברתי על לשים לב למי שעומד מאחורייך באמצע שמחה הומה
אלא גם לקום ולארגן לה מקום ליידך.

אני למשל גדלתי בבית ובסביבה שזה נורא ברור שאם באה מישהי
ואין לה מקום אז בסיסי לדאוג לה למקום!! וזה לא מעיד על רגישות יתר מצידה
לרצות את זה, נשמע לי בסיסי שאם אין לה מקום לשבת אז לא להשאיר אותה לעמוד לבד.
ולפותחת האשכול-אני קראתי רק חלק מהתגובות אבל בעיקר את הסיפור שלך,
כאב לי מאד לקרוא אותך ולא אהבתי את התגובות שניסו לקחת את זה לחלק הפסיכולוגי,
אין שום דבר שמצדיק התעלמות מאישה(שנשמעת מקסימה וחכמה אגב) ברמה כמו שאת מתארת
או קרובה לזה,
ואת צודקת זה דבר שקורה לפעמים בלי שום סיבה, נוצר מצב בקבוצה שלא מדברים עם אחד מהקבוצה
ופשוט בלי מילים זה מתפשט ונהיה קבוצתי, מספיק שמישהי אחת או שתיים סימנו אותך,
וקבוצה חלשת אופי או חסרת מודעות, וזה קורה-
בדיוק השבוע ראיתי ראיון בהידברות עם חני אולמן שהבן שלה עבר חרם חברתי ללא שום סיבה,
והיום היא עובדת בעמותה בתחום ואומרת שזה דבר שקורה גם אצל מבוגרים למרבה ההלם,
וזה כמובן עלול כמו שאמרת להביא למצבי קצה-היא מתארת איך הילד הפורח שלה
התחיל לנבול לאט לאט, עד שהיא לא קלטה ועצרה את זה והעבירה אותו בי"ס שם הוא חזר לפרוח.
תודה ששיתפת והעלית מודעות, ואני רוצה להגיד לך רגע שוב-
לא הגיע לך לעבור את מה שעברת שם איתן. ואני כצעירה יחסית אומרת את זה.
הן לא צריכות להיות חברות טובות שלך, הן כן צריכות להיות אנושיות ולתת יחס אנושי ראוי.
הן התנהגו בצורה גרועה. הן לא בסדר. ואת לא אשמה. נפלת על קבוצה ששקועה בעצמה למרבה הצער.
מקווה מאד שהתאוששת מזה ותודה על המסר החשוב שהעברת כאן.

 

[המיינסטרימית]

היה לך הפסד כספי, הפסד של זמן, וכמובן הנזק הנפשי
ומי יודע מה יהיה עליהן?

כאחת רגישה ופגיעה אומרת, שחושבת שיש גבול לאחריות של החברה על רגישות ופגיעות, בסופו של דבר עלינו לקחת אחריות על הרגשות שלנו, החיים שלי קלים יותר כשאני מורידה ציפיות מהסביבה שלי.

 

[קוביית קרח]

הסיטואציה שונה
מכיון שכנראה בכיתה שלכן היה גיוון של כל הגילאים ממילה כולם הרגישו באותו סירה
מול כיתה שכולם בצבע אחיד ואז יש עדר ולפתע מגיע השונה שהוא בעצם גם המבוגר שרגילים לראות אותו כאחרי כסמכות כאחד שתמיד יהיה לו ביקורת (אפילו שאין לו) כיכך אנחנו רגילים ובעצם אנחנו רגילים להתגונן מפניו
אפילו שבן אדם לחברו זה גרוע אבל כשצעירים בסביבה דומה לא רוצים להיראות מתחנפים לסמכותי ולמבוגר

באופן אישי אין לי שפה משותפת עם אנשים שצעירים ממני בכמעט עשרים שנה
כך שאין לי ציפייה לכלום וזה לא מדבר אלי
ומי שתגיד שלום זה יהיה נחמד ומנומס ותו לא
אבל מבינה שיש אחרים ממני שיש להם ציפיות אחרות.

 

[קוביית קרח]

איך אפשר להמשיך להתנהל ככה אחרי שבנ"א אומר שהוא פגוע??

אולי חוסר אונים? בכל זאת נערה מול אישה מבוגרת ממנה בהרבה
גם התנצלה אח"כ כפי שהבנתי

 

[שבת היא מקור הברכה]

אני ממש מסכימה עם מה שכתוב פה.
יש לי משהו אחד לנחם אותך,
שאני מנחמת את עצמי בכל מיני מצבים בחיים כשאני נתקלת בתגובות\ מעשים של אנשים..
אני אומרת לעצמי, ה' תודה שאני לא מתנהגת כמוהם.

ועכשיו תוך כדי אני נזכרת שפעם נסענו איזו קבוצה של הרבה נשים,
הייתי אז בחורונות בגיל ה20, ישבנו סביב השולחן ואכלנו. נשים בגילאי 20-30..
והתיישבה לידי פנסיונרית. בתחילה הרגשתי לא נעים לפנות אליה ולדבר,
אבל ראיתי שהיא עם עצמה, ופשוט פיתחתי איתה שיחה מדהימה במשך כל זמן הסעודה,
ראיתי שההתעניינות שלי היתה במקום, היא פשוט קרנה והרגישה רצויה.
לא להרגיש לא נעים לפתח שיחה עם נשים מבוגרות ממך (ועם כל אחת). לפעמים את קונה את עולמך בכמה דקות של יחס.

תודה לך על העלאת המודעות.

 

[אמאל'ה קטנה :)]

באופן אישי אין לי שפה משותפת עם אנשים שצעירים ממני בכמעט עשרים שנה
כך שאין לי ציפייה לכלום וזה לא מדבר אלי
ומי שתגיד שלום זה יהיה נחמד ומנומס ותו לא
אבל מבינה שיש אחרים ממני שיש להם ציפיות אחרות.

להגיד בוקר טוב ולילה טוב זה מינימאלי, הכי בייסיק שיש
זה אפילו לא מוגדר כשיח, ואמור לכלול את כל המגזרים והגילאים

 

[קוביית קרח]

להגיד בוקר טוב ולילה טוב זה מינימאלי, הכי בייסיק שיש
זה אפילו לא מוגדר כשיח, ואמור לכלול את כל המגזרים והגילאים

אה
אני אמורה לעבור אחת אחת ולאחל לה בוקר טוב? לא מכירה כזה דבר
גג ליושבת לצידי
שבתיאור נשמעת מעופפת ממש
יש כאלה

 

[יוסף תיים]

באופן אישי אין לי שפה משותפת עם אנשים שצעירים ממני בכמעט עשרים שנה
כך שאין לי ציפייה לכלום וזה לא מדבר אלי
ומי שתגיד שלום זה יהיה נחמד ומנומס ותו לא
אבל מבינה שיש אחרים ממני שיש להם ציפיות אחרות.

זה נכון כשאדם מסתובב בעירוע חד פעמי אבל כשזה סידרה של שיעורים או כל דבר שנמשך פרק זמן ארוך זה יותר קשה
אדם אוהב להרגיש חלק מאותו מקום שהוא נמצא ובגלל זה קשה לאנשים מבוגרים לעבור דירה גם אנשים שחיו בשביבה מוכרת פרק זמן ממושך כמו 20 שנה יש להם את הסביבה שהם שוחים בה יש את החברים המוכרים יש את המעצבן השכונתי יש את המצחיק יש לך את המעמד שלך ופתהום ביום בהיר אחד אתה צריך למצאו את עצמך במקום חדש שאתה לא מכיר אין לך את המעמד שלך אתה צריך לעמיד אותו מחדש