בקשה שימו לב אל הנשמה

[קוביית קרח]

זה נכון כשאדם מסתובב בעירוע חד פעמי אבל כשזה סידרה של שיעורים או כל דבר שנמשך פרק זמן ארוך זה יותר קשה
אדם אוהב להרגיש חלק מאותו מקום שהוא נמצא ובגלל זה קשה לאנשים מבוגרים לעבור דירה גם אנשים שחיו בשביבה מוכרת פרק זמן ממושך כמו 20 שנה יש להם את הסביבה שהם שוחים בה יש את החברים המוכרים יש את המעצבן השכונתי יש את המצחיק יש לך את המעמד שלך ופתהום ביום בהיר אחד אתה צריך למצאו את עצמך במקום חדש שאתה לא מכיר אין לך את המעמד שלך אתה צריך לעמיד אותו מחדש

גם אחת ל..לא מפריע לי
אאכ מדובר בלימודים יומיומי שאז זה אחרת באמת

 

[אמאל'ה קטנה :)]

אה
אני אמורה לעבור אחת אחת ולאחל לה בוקר טוב? לא מכירה כזה דבר
גג ליושבת לצידי
שבתיאור נשמעת מעופפת ממש
יש כאלה

תגזימי, למה לא..

לא חושבת שחריג לומר בוקר טוב למי שחולפת על פנייך, ושייכת לאותה כיתת לימוד
ק"ו זו שישבת ליד

 

[קוביית קרח]

תגזימי, למה לא..

לא חושבת שחריג לומר בוקר טוב למי שחולפת על פנייך, ושייכת לאותה כיתת לימוד
ק"ו זו שישבת ליד

מי שלידי וודאי
האחרות, לפי העניין
בלי נרווים

 

[נעמה CPA]

@קיש קוש יקרה,
מבהירה מראש שיתכן שתגובתי לא במקום,
אבל מצד שני כן חושבת שיביא תועלת , אם לא מתאים מתנצלת ותדפדפי הלאה.

אני מאוד הצטערתי על מה שכתבת, הזדהתי וכתבתי, ומהמקום של ההזדהות של חוויה דומה שעברתי בעבר,
וללא הגזמה, עברתי כמה וכמה דברים לא פשוטים בחיים, אבל זה הייתה תקופה מאוד קשה בשבילי אם לא ה...

אבל למדתי, וגם הלכתי לטיפול, שגרם לי לא לחיות בצפייה מהסביבה, באכזבה, להיות תלויה ביחס או בתגובה ממשהו.
לחזק את הערך העצמי שלי, להרגיש שווה בזכות מה שיש לי.
ואגב המבט הזה על עצמי זה מה שמביא את החברה אלייך, אנחנו רוצים להתחבר לאדם שיש לו, שמאמין בעצמו, שלא מחכה לחסדינו.

קל ללכת למקום הזה של המסכן, בריא זה לא, מגדל זה לא.

בלי קשר, טוב שהערת פה את תשומת הלב, זה חשוב מאוד!! ולקחתי לתשומת ליבי, ותודה שחזקת!

 

[aster]

רוצה לשתף חוויה אישית כואבת

כאישה בשנות ה40 התחלתי ללמוד בקורס מקצועי כלשהו שבו רוב ככל הגילאים הוא בממוצע 25 (לרוב מטה מכך). אני לא מתיחסת כלל לצד המקצועי בקורס., אלא לצד החברתי. .

הרגשתי נטע זר.

אני מבינה שהשיג והשיח בפער גילאים כזה הוא גדול ולא מצופה שיתיחסו אל אישה בגיל של אמא שלהם כמו לאחת מהן.. ועדיין, הרגשתי יחס מנוכר ומתנשא כבר מההתחלה, למרות שמבחינתי הקדמתי להאיר פנים ולהיות חביבה, מצחיקה (לא מעיקה.. ), זה הורגש בכל רגע שהייתי בחברתן, הרגשתי דחויה ולא רצויה. הייתי צריכה "להילחם" כדי שישמעו משפט שיש לי להגיד בשיחה, הרבה פעמים בכלל לא טרחו להביט לכיווני, התעלמו ממני לחלוטין, למרות שישבתי איתן ממש. לעיתים תהיתי לעצמי אולי הפכתי לשקופה.

זה החזיר אותי למחוזות ילדות קשים וכואבים..

ניסיתי להיות איתן וכשראיתי שזה חוזר על עצמו כל פעם מחדש וגורם לי לצער גדול העדפתי לשבת לבד בכיתה, אבל גם זה היה קשה, ולכן ניסיתי שוב לשבת איתן כו.... ושוב אותה התנהלות ועגמת נפש..

בשלב מסוים היה "פיצוץ"

לאחר שאני יושבת יום שלם (!!!) ליד אחת מהן, והיא לא טורחת להעיף מבט קלוש לכיווני , בטח לא מילה (תופעה שסבלתי ממנה מידי יום), הגיע סוף היום. ביציאה מהבנין , היא פגשה בי ואמרה: "היי, מה איתך? לא ראיתי אותך כל היום!"-

רגע מהה? הייייי! הללווו? פה כבר לא יכולתי להבליג ועניתי: "לא ראית או שלא רצית לראות?" היא לא הבינה מה אני רוצה ( או שהבינה ורק הופתעה לשמוע ממני..), ודרשה הסבר מיידי.

לבינתיים התאספו שאר הבנות ולא הבינו על מה המהומה. אמרתי שאני לא מעונינת לדבר כעת.

כמובן שזה לא הוסיף לי נקדות והן הסתכלו עלי כמו על חייזר.. אך לא הייתי מסוגלת לדבר, הייתי טעונה מידי ופחדתי שמתוך סערת רגשות אגיד דברים שאתחרט עליהם.

יותר מאוחר כתבתי לאותה אחת בצורה אישית, שיתפתי בכאב המתמשך שלי. היא ענתה בהבנה וביקשה סליחה והבטיחה לשנות יחס...

רוח של תקווה נישבה באויר. פנינו לעתיד ורוד יותר.. הלוואי!

נראה לכם שמשהו השתנה בימים הבאים? גורניששטט! עולם במנהגו (הקלוקל) נוהג ואני דומייה וסבל.

סופגת שוב ושוב את הכאב וההשפלה. (וניסיתי שוב לשבת בחברתן ולהיות "אחת מהחברה".. שוב אותה התעלמות גורפת..) חזרתי להתבודד לי בפינה שלי ולהינמק מבפנים.

גם היה לי קשה להתרכז בשיעורים (הגם ככה סבוכים) במצב הזה. הצטבר לי פער לימודי שהיה לי קשה להשלים (למרות שניסיתי)

הסבל הנפשי המתמשך הזה לכל אורך הקורס גרם לי בסופו של דבר לנשור , הביטחון שלי היה ברצפה, והביא להישגים נמוכים במיוחד במקומות שהייתי אמורה להפגין בטחון עצמי..

מה לעשות? לא נשאר כלום מהמיצרך הזה.

הרגשתי חלשה וסחוטה רגשית , אני אגיד משהו חריף.. אבל לצערי הרב הבנתי איך אלו שחווים "חרם" מתמשך מגיעים למקומות אל חזור.. זר לא יבין. וחלילה לא מצדיקה גם. רק שתבינו איזה מוות פנימי מתרחש קודם ..ההרס הזה נבנה ונבנה... עד שכבר קשה להכיל.

כל השיתוף הזה מטרתו אחת, לעורר אותנו - אתכם – אותך כבני אדם, ועוד יותר כיהודים, ועוד יותר כיהודים (שאמורים להיות )עם יראת שמיים -

אני רוצה לשאול – לזעוק , האם לא מגיע לכל אדם יחס אדיב, מקבל, טובבב? ללא קשר לגיל או מראה חיצוני או שיקוליי כדאיות כלשהם...?

איפה הבין אדם לחברו? רק כשמתאים וכיף ונח?

שימו לב אל הנשמה!

אמאל'ה אמאל'ה אמאל'ה, איזו הרגשת מזעזעת!
פשוט להרגיש שקופה! לא קיימת! אויר!
איך שרדת כך יום אחד??? נראה לי אני הייתי מתמוטטת אחרי כמה שעות...
זה כאילו לחשוב מישהו רואה אותי? אם יקרה לי עכשיו משהו ישימו לב? יקראו לעזרה? או שגם אז לא יספרו אותי...
ובפרט שכתבת שבילדות גם חווית כאלו רגשות ומצבים, אז בכלל זה החזיר אותך להרגיש שוב הילדה הקטנה והחלשה שאף אחד לא סופר אותה... הילדה והתינוקת שבסך הכל רוצה הכרה בעולם הגדול והמפחיד והרועש, ומישו שם בשביל הילדה הזו? משהו זוכר להתענין מדי פעם, לשאול; מה שלומך ילדה? איך את? אני רואה אותך! את קיימת בשבילי! חושבת עליך!!!
ואז הילדה הקטנה הזו שלא קיבלה משהו כ"כ בסיסי, הכרה, מבינה בשכלה שאם היא לא מקבלת משהו כ"כ נצרך כנראה היא לא ראויה לזה, משהו לא בסדר בה (ואולי כולה לא בסדר...) ואז האשמה העצמית מתחילה לחגוג והיא כאקט של השרדות מדחיקה את הרצון והצורך בהכרה, משחקת אותה הכל כרגיל וזהו.
עוברות השנים (ולא אין הפסקה באמצע, כל הזמן ישנו הצורך בהכרה והדחקת הצורך כהשרדות...) ופתאום האישה הגדולה והבוגרת הזו פוגשת את עצמה בסיטואציה זהה, מישהו(הם) לא רואה אותה, לא סופר אותה, ופה יש פאנצ' בסיפור, כי לפי הספר היה צריך לקרות שתמשיכי להדחיק את הצורך ובמקביל להיות מלאה בכעסים (התנגדויות - בלשון עולם הטיפול) אבל את, ב"ה אישה חזקה ועוצמתית עם מודעות עצמית ועם חיבור עצמי חזק הסכמת להיות במקום החלש ולהרגיש את הצורך ולא 'שיחקת אותה' בסדר אלא באת ודרשת הכרה! שאפו! גדולה מהחיים כבר אמרתי? לא יודעת אם אני הייתי מסוגלת כך.

תודה על הרצון לעזור, ואולי יתכן שיש לי פגיעות יתר.
ויתכן ויש דרכים שונות לטפל בהרגשות שלי. ואז מה?
ה"דפוס שמשכפל את עצמו" קצת נותן לגיטמציה להמשיך להתנהג בחוסר רגישות, כי כביכול הבעיה היא רק של הנפגע.
שוב, המטרה שלי לעורר, גם אם נגיד שאני אקסטרה רגישה, מה לעשות יש כאלה גם.
וכל אחד יכול לכתוב את דעתו, רק באתי להדגיש שאני פחות האישיו. לא באתי לבקש עזרה אלא להעיר לתשומת לב על תופעה

לא חושבת שאת סובלת מפגיעות יתר! אם כבר לאבחן את ה'מחלה' (בצחוק, כן?) את סובלת מאירוע קשה שהודחק ולא קיבל את המקום שלו.
הרפואה שלך תהיה, בעז"ה, כשתסכימי לחזור למקום הפגיע הזה של הילדה הקטנה החסרה לחבק אותה ולדבר איתה,
לומר לה כמה מסכנה היא היתה, כמה זה קשה ומפחיד שאף אחד לא ראה אותה, כמה גם אני עצמי לא ראיתי אותה וברחתי... ולא הסכמתי לצורך. (חשוב ביותר: לא לתרץ לילדה את המבוגרים והסביבה, ולהסביר כמה הם לא היו פנויים וכו' זה תירוץ שעונים למבוגר, אני רוצה שתדברי לילדה הקטנה, ברמת ההבנה שלה)
אני מנסה להתנסח מאוד בעדינות כדי לא לפגוע יותר, אבל זה שעכשיו מתוך החויה הקשה כותבת שהמטרה שלך לעורר וכו' זה גם בריחה מהכאב, אמנם בריחה לעשיה ברוחניות - אבל עדיין זה בריחה. את צריכה פשוט להסכים להיות בקושי ובכאב, כי כל כאב שנותנים לו מקום בסוף מתפוגג והילדה ההיא עוד לא קיבלה מקום והכלה לכאב שלה וברגע שאת תסכימי לעמוד מול זה ולקבל את הכאב יבוא הריפוי
מקוה שאני לא דורכת על יבלת: מי יודע אם הקב"ה לא זימן לך את הקבוצה הזו כדי להציף את האירוע ולרפא אותו מבפנים?

אם הייתי יודעת שהיא כל כך רגישה ונפגעת אז כן הייתי קמה ומכבדת אותה, וחוזרת לשיחה עם האחיות אחרי כמה דקות. זה בדיוק הענין שחסד עושים לא רק כשכיף.

תארי לעצמך שיש לך עכשיו אירועים ברצף של שבוע (לדוג' שבוע של חתונה ושבע ברכות ששניכם משתתפות בכל האירועים) וכל ערב אותה התנהלות ואם פעם אחת פספסת יש עליך טענות כאילו אף פעם לא דאגת לה, תוכלי לעמוד בזה?

לא מצליחה לעשות ספוילר:
כתבתי בסערת רגשות גדולה, כי גם אני במקום הזה שצריך הכרה (בעצם כל האנושות צריכה הכרה רק יש כאלו -רובם- שלא מודים ומודעים לצורך) ואני בתהליך של גילוי על עצמי ועל הנפש. מקווה שלא הזקתי / פגעתי.
בעקבות הנ"ל (הסערה) יתכנו שגיאות כתיב ופיסוק. מתנצלת מראש.

 

[קיש קוש]

@קיש קוש יקרה,
מבהירה מראש שיתכן שתגובתי לא במקום,
אבל מצד שני כן חושבת שיביא תועלת , אם לא מתאים מתנצלת ותדפדפי הלאה.

אני מאוד הצטערתי על מה שכתבת, הזדהתי וכתבתי, ומהמקום של ההזדהות של חוויה דומה שעברתי בעבר,
וללא הגזמה, עברתי כמה וכמה דברים לא פשוטים בחיים, אבל זה הייתה תקופה מאוד קשה בשבילי אם לא ה...

אבל למדתי, וגם הלכתי לטיפול, שגרם לי לא לחיות בצפייה מהסביבה, באכזבה, להיות תלויה ביחס או בתגובה ממשהו.
לחזק את הערך העצמי שלי, להרגיש שווה בזכות מה שיש לי.
ואגב המבט הזה על עצמי זה מה שמביא את החברה אלייך, אנחנו רוצים להתחבר לאדם שיש לו, שמאמין בעצמו, שלא מחכה לחסדינו.

קל ללכת למקום הזה של המסכן, בריא זה לא, מגדל זה לא.

בלי קשר, טוב שהערת פה את תשומת הלב, זה חשוב מאוד!! ולקחתי לתשומת ליבי, ותודה שחזקת!

איזה ניק מעפן בחרתי..
לעניננו, התגובה במקום , אך אני לא מסכימה איתה..
מצטערת על מה שעברת וכל מישעבר סבל כזה או אחר..
האמת שהחוויה שלי למרות היותה קשה היא כלא נחשבת לעומת החיים שעברתי.. ובחסות הניק המעפן שלי אני מספרת שגם עברתי טיפול ושילמתי עליו טבין ןתקילין. ואכן גם בזכותו וכמובן בזכות השם והכוחות שנתן בי אני היום מנהלת חיים נורמלים, כי זה הכי לא מובן מאליו אחרי התופת האמיתית שעברתי בחיי.
ולמה חשוב לי להגיד את זה?
ככה. אל תישפטו!! אין לאף בן אדם שמץ מה בן אדם אחר עבר ועובר. וגם לו אם טיפל בעצמו או לא.
אין לי שום כוונה ללכת למקום של התמסכנות, מותר לבן אדם עם לב בשר ודם לחוות כאב ולא להתנצל על זה שהוא ניפגע!
לא לצפות מהסביבה זה מאוד קל להגיד, כשמתנהגים אליך כאל מוקצה מחמת מיאוס במשך תקופה ארוכה, אני חושבת שמי שזה לא מזיז לו, הוא היוצא דופן ולא אני.
אני מוחה על היחס הזה , אין לו מקום בחברה מתוקנת וערכית. זהו.

 

[תחשבי טוב]

מסכימה עם כל מילה של פותחת האשכול.
היחס המצופה שאני רואה שהיא העלתה זה יחס נורמלי- כשאת נכנסת לכיתה את מצפה להתיחסות של בוקר טוב /מה שלומך- כמובן הדדי.
ואם זה מקום חדש אז תמיד יש את ההתעניינות הראשונית של מאיפה, למה וכו'...
יחס צריך להיות!! לא מקבלת את התשובות של בדק בית פנימי.
לא יכול להיות שמתעלמים מתשובה----- שלא יוצרים קשר עין מכוון----------איזה בדק בית צריך לעשות כאן??????

אישית, כשהייתי בתחילת דרכי בהוראה נכנסתי לחדר מורות (קטן) שרובן המוחלט מבוגרות ממני בהרבה ואני הייתי עם קוקו.. נראית ילדה (בטבעי גם מעט ביישנית) זה לא מנע שום יחס ממני!! להפך יש לי חברה טובה כבר שנים משם- שהיא בגיל כפולה ממני.. וגם שעברתי בית ספר הקשר נשאר!
ולא רק חברה אחת היה לי שם היו יותר, והיה מאוד כיף! הייתה אווירה טובה ושיתוף פעולה- אפילו חוויות משותפות של יציאה לקניות/מסעדה אחרי העבודה עם קבוצת מורות.

כמובן אני לא מצפה שכל הנ"ל יתרחש במסגרת קורס אבל- יחס מכבד, התעניינות כנה, הקשבה- זה א' ב' של בין אדם לחברו.

 

[מדי מד]

ככה. אל תישפטו!! אין לאף בן אדם שמץ מה בן אדם אחר עבר ועובר. וגם לו אם טיפל בעצמו או לא.
אין לי שום כוונה ללכת למקום של התמסכנות, מותר לבן אדם עם לב בשר ודם לחוות כאב ולא להתנצל על זה שהוא ניפגע!
לא לצפות מהסביבה זה מאוד קל להגיד, כשמתנהגים אליך כאל מוקצה מחמת מיאוס במשך תקופה ארוכה, אני חושבת שמי שזה לא מזיז לו, הוא היוצא דופן ולא אני.
אני מוחה על היחס הזה , אין לו מקום בחברה מתוקנת וערכית. זהו.

כל מילה!!!
לא הבנתי את אלו שאומרות, קחו את האחריות על החיים והרגשות שלכם,
זה נכון לחיים בכללי, לפגיעות קטנות פה ושם, לחוסר פירגון וכדו',
אבל לא כשהופכים את הבנ"א לשקוף!!!
מה, תגידו לילד שעובר חרם ואף אחד לא סופר אותו - תטפל בעצמך אתה לא צריך אחרים? שטות!
איך קשור כאן המפשט: "קל ללכת למקום של המסכן", לא מצליחה להבין. הפכו בן אדם לשקוף, והוא אמור להגיד לעצמו שטויות אני יודע שאני בן אדם שווה?

קוביית קרח - את אולי לא מצפה ליחס. אבל להתעלמות את מצפה? זה עובר לך חלק בגרון?
נעים לך שתגידי משפט/שאלה/חוו"ד ואף אחת לא תכונן אותך במבט?

וכל אלו שאמרו שזה הגיוני שאין שיחה משותפת עם גדולים ממך וכדו', בסדר, יש כאלו שיזרמו ויש כאלו שלא,
אבל מכאן ועד להתעלם? משהי מבוגרת ממך אמרה משפט - לא תעני לה? תעני שטויות אבל לפחות תתייחסי!!
(אם כבר הפוך, בגלל שהיא מבוגרת הייתי הרבה יותר מכבדת אותה)

וזה אולי חופר להגיד את זה שוב, אבל באמת באמת שאני בטוחה שזה יכול להזיק להן, ממש מתחננת שתנסי לעדכן אותם איכשהו שוב, לנסות להגיע למצב שבסוף סלחת להן.

ו... סתם מחשבה שישר עלתה לי כשקראתי, שבטח כל הבחרות האלו היו מאותו מוצא ואת ממוצא שונה. סיבה עצובה מאוד לחוסר יחס בדורינו

 

[נאמנת]

כואב מאוד לקרוא אותך@קיש קוש
ממש מייסר
תודה על המינוף של כל זה לתועלת הציבור!

 

[עמ"י חי וקיים!]

לא לצפות מהסביבה זה מאוד קל להגיד, כשמתנהגים אליך כאל מוקצה מחמת מיאוס במשך תקופה ארוכה, אני חושבת שמי שזה לא מזיז לו, הוא היוצא דופן ולא אני.

חד משמעית, כשיש התעלמות קיצונית כזו מתמשכת, להגיד שזה קשור להתמסכנות או חוסר בטחון
זה האשמת הקורבן.

 

[קופיUX]

@קיש קוש יקרה,
מבהירה מראש שיתכן שתגובתי לא במקום,
אבל מצד שני כן חושבת שיביא תועלת , אם לא מתאים מתנצלת ותדפדפי הלאה.

אני מאוד הצטערתי על מה שכתבת, הזדהתי וכתבתי, ומהמקום של ההזדהות של חוויה דומה שעברתי בעבר,
וללא הגזמה, עברתי כמה וכמה דברים לא פשוטים בחיים, אבל זה הייתה תקופה מאוד קשה בשבילי אם לא ה...

אבל למדתי, וגם הלכתי לטיפול, שגרם לי לא לחיות בצפייה מהסביבה, באכזבה, להיות תלויה ביחס או בתגובה ממשהו.
לחזק את הערך העצמי שלי, להרגיש שווה בזכות מה שיש לי.
ואגב המבט הזה על עצמי זה מה שמביא את החברה אלייך, אנחנו רוצים להתחבר לאדם שיש לו, שמאמין בעצמו, שלא מחכה לחסדינו.

קל ללכת למקום הזה של המסכן, בריא זה לא, מגדל זה לא.

בלי קשר, טוב שהערת פה את תשומת הלב, זה חשוב מאוד!! ולקחתי לתשומת ליבי, ותודה שחזקת!

אלף לייקים.

 

[קשיבות]

להגיד בוקר טוב ולילה טוב זה מינימאלי, הכי בייסיק שיש
זה אפילו לא מוגדר כשיח, ואמור לכלול את כל המגזרים והגילאים

לכל אחת מהקבוצה, בכל פעם שנפגשים?

 

[יוסלה המחדש]

יש הפשרות להעלות את זה בMP3 כיון שאני חסום בנט פרי לצפיה

אין מה לעשות כדי לשנות צריך לעבוד ו"העבודה" שלקחתי על עצמי זה להפיץ את השיר הזה עם קליפ מילים מטורף ואולי יכנס למישהו ויהיה מעגל ששינוי כל חרם וכל כאב לב שצריך להיעלם והלואי שיהיה כמה שיותר מהר אמן https://youtu.be/zCx-tU9NI5g?si=_Yxz6RnkNq4CK-BH {פתוח בנטפרי} {גילוי נאות שיר של קרוב משפחה}

אז למי שאין גישה מעלה לכם את הקובץ לשמיעה {וחבל שאין לי דרך להראות לכם גם את הקליפ מילים המוחשי והמטורף}

 

[קשיבות]

מה, תגידו לילד שעובר חרם ואף אחד לא סופר אותו - תטפל בעצמך אתה לא צריך אחרים? שטות!

לא רואה מקום להשוואה בין ילד למבוגר בסיטואציה הזאת
וכן, חלילה אם ילד שלי יהיה בסיטואציה כזאת, אני אטפל בשתי הבחינות, לעצור את הפגיעה הסביתית ולבחון מה בילד שלי אפשר את הפגיעה הזאת, ולדאוג לחזק את זה בעז"ה.

 

[Yonatann]

ו... סתם מחשבה שישר עלתה לי כשקראתי, שבטח כל הבחרות האלו היו מאותו מוצא ואת ממוצא שונה. סיבה עצובה מאוד לחוסר יחס בדורינו

למה סתם לעורר? מה ההגיון שבקורס שלם כל הצעירות תהיינה X ודווקא המבוגרת Y

 

[מקצה הארץ-:)]

בלת"ק.

@קיש קוש עצוב ממש שכך הם פני החברה.
לאף אדם בעולם לא אמורה להיות התיחסות כזו.
בושה!!!
אך לדעתי, זה לא משקף את כלל הציבור.
מוזר שזה היה גורף מצד כולן.
נראה שמכל העולם הקב"ה גלגל וזימן לאותו מקום יצורים בלתי אנושיים, ונפלת על קבוצת בנות לא נכונה בעליל.
לא תקין לגמרי, גם אם תחום העניינים השיח והכל שונה.
כך לא אמורה להיראות חברה, אנושיות!!!!

 

[קופיUX]

אני אגיד את דעתי וזה בסדר אם תחלקו עלי

בכל חברה בעולם יש מוכשרים ביחסי חברה יותר ופחות.
כישורי חברה הם גם כישרון משמים, כמו עושר, חוכמה ועוד.
וכולנו זוכרות את הבת השפיצית והמבוקשת חברתית שקינאנו בה בילדותינו
ולא תמיד היה ה משהו מעבר לקסם חברתי.

אכן, חברה והערכה זה אחד הדברים הכי בסיסים שאדם צריך. אין על זה חולק.

אנשים לא רעים כשהם לא מתיחסים בתשומת לב מיוחדת לשוליים שקיימים בכל חברה.
אלא הם בעצמם כל הזמן מתמודדים על מיקומם בחברה, ובטח בחברה חדשה כמו קורס
(אני לא מדברת על זלזול בוטה או העלבה).

לפעמים יש בת שערכה לא נופל מאף אחת אחרת בעולם שהייתה בשנות הלימודים בצד
ונפרדה מחיי החברה כקבוצה בשנות ה20.
ובמרוצת החיים ההתמודדות בקניית מעמד בחברה 'רגילה', שהוא צורך נפשי משמעותי וחשוב
לא תפס אצלה חשיבות או עניין בחברות לא מחייבות התמודדות כמו משפחה ושכנות.

אבל כששוב נדרשים להתמודד על מקום חברתי
פתאום נפער הפצע המדמם והשותת הזה.
וזה כואב, וזה קשה!
בטח כשלא מבינים למה זה קורה
ולא מקבלים את ההתמודדות כמשהו טבעי שקורה בכל חברה.


@קיש קוש אני מעריכה את הפתיחות והרגישות שלך
והרצון לעשות טוב בעולם.
קבלי את עצמך כטובה וראויה בחברה שמכבדת ומעריכה אותך!
ואלא שלא - הפסידו! הניחי אותם בצד. הם הפסידו אותך.
התחברי לחברות שמעריכות אותך על מה שיש בך.

אם הנושא עדיין בוער בקרבך ופותח פצעים
אולי כדאי שתלכי לדבר על זה עם מישהו
כדי שתרגישי הקלה ושמחה עם עצמך.

את טובה וראויה לכל הערכה וחשיבות כי יש לך נשמה וערכים וחלק אלוק ממעל
ללא קשר למידת המרפקים החברתיים.

 

[לורנס]

איזו חויה מפחידה!!
אני לא הייתי נשארת שם.
זה נורא!!
ומה שבעיקר מפחיד אותי, האם זה תוצאות החינוך החרדי???
אני רואה לפעמים קבוצות של בנות, והן באמת רואות רק את עצמן!! זה מפחיד!

 

[קיש קוש]

תודה לכל מי שטרח לכתוב תגובה בדיון החשוב הזה.
תודה מיוחדת באופן אישי למי שחיזק ונתן מהלב שלו מילה טובה ומנחמת, כל תגובה כזאת חיממהאת הלב שלי ..
אמנם כוונתי היתה רק לעורר על התיחסות מכובדת לכל אדם, אבל טבעי שהדיון יתפתח ויהיו דעות לכאן ולכאן..
גם למי שהציע לטפל - אני לא פוסלת מעצם הרעיון, טיפול טוב ונכון יכול לעזור וזו לא בושה ללכת לטיפול!.
רק שזה מתפרש כהעברת האשמה (לגבי הפגיעה) לנפגע, ועל זה היתה מחאה מצידי ואחרים שחושבים כך.
מבחינתי העברתי את המסר ובזה תם תפקידי.
הדיון יתגלגל ואני עוקבת בענין.
מאחלת לכולנו שנהיה טובים יותר ונתיחס במאור פנים זה לזה .

 

[המיינסטרימית]

אנשים לא רעים כשהם לא מתיחסים בתשומת לב מיוחדת לשוליים שקיימים בכל חברה.
אלא הם בעצמם כל הזמן מתמודדים על מיקומם בחברה, ובטח בחברה חדשה כמו קורס
(אני לא מדברת על זלזול בוטה או העלבה).

100% !

גם לי היה כואב לקרוא על החויה הקשה של פ"א.
ומרגיש לי שמידי מהר שפטו את הצד השני כרעות וחסרות אנושיות...
רק שמידי רגיש באשכול כאן לנתח את הסיטואציה גם מהכיוון השני
משום שמיד מחשבים את זה להצדקה..

תודה לך ההארה הזו!