שיש בלנקו, מי ראה מי שמע? האם דומה באיכותו לאבן קיסר?

  • הוסף לסימניות
  • #22
ראשית לכל, אבן קיסר = מוצר מעולה.
עכשיו לפרטים הקטנים.
היבוא המתחרה של מוצרים שווי ערך גרם הפסדים קשים למפעל אבן קיסר, עד כדי כך שהמפעל בקיסריה נסגר והם ממשיכים לייצר רק במפעל השני שלהם בפארק התעשיה בר-לב שמזרחית לעכו.
מדוע ההפסדים? כי היבוא המתחרה נגס פלח שוק של כמעט 50% במכירות.
איך זה שהיבוא המתחרה כל כך מצליח? כי כמעט חצי מהקונים השתכנעו שהמוצר הזול-יותר טוב מספיק עבורם.
למה השתכנעו? כי אין הבדל משמעותי בין המוצרים המיובאים למוצר הישראלי.
למה אין הבדל? מכיןן שהמוצרים המיובאים (בלנקו וגם אנובה) מיוצרים בתהליך זהה (טכנולוגית BRETON) ליצור בארץ.
למה ההבדל במחיר? עלויות היצור בישראל גבוהות בגלל הצורך להימנע מזיהום סביבתי (בטורקיה ובאוקראינה אין אכיפה אפקטיבית של חוקים) ובגלל רדיפת בצע של גורמים מסויימים.
מה ההבדל באיכות המוצר? אין הבדל משמעותי.
מה ההבדל בביקורת איכות? ביקורת האיכות של המוצר הישראלי טובה יותר, יימצאו פחות פגמים.
איך להתמודד עם חשש לפגמים שיתגלו לאחר ההתקנה או בהמשך: בחוזה צריך להקפיד שהספק יהיה אחראי לתיקון פגמים לתקופה של לפחות שנה ורצוי הרבה יותר. המלצה זו תקפה גם למי שקונה אבן קיסר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
  • הוסף לסימניות
  • #27
@רבקה אנשין את מדברת על הדגם הזה [8250] ? אם כן ממש יעזור לי להבין אם הנקודות שלו הם יותר בז או יותר אפור , ואם שמים לב לזה בכלל ?
בלנקו 3.jpeg

בלנקו 2.jpeg
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
מקפיצה
איפה רואים דוגמאות של שיש בלנקו?
מחפשת ברשת ולא מוצאת כלום
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

מה שאדם עושה...

ג'ון:

אנחנו מרימים כוסית, הפרצוף שלי נראה המום כמו פרצוף של מישהו שכל אחד מהחברים שלו עדכן אותו בסוד שמכינים לו מסיבת הפתעה. והכי מבדר אותי, שכל אחד בטוח שהוא היחיד שהדליף לי. אני והחברה יושבים ביחד בבר ומלהגים על החיים, אני מבסוט מכל שניה במסיבת ההפתעה לרגל הגיעי לגיל בגרות. טדי טוען כעת שהוא לא מבין איך אפשר לקרוא לאדם כמוני בגיר. מי שצוחק מכיר אותי, ומי שלא צוחק פשוט לא שמע את טדי.

ויש עוד משהו שנחמד לי לא פחות מהשמפניה שאני שותה, וזה שאני כבר לא צריך לריב עם המוכר הקלוץ של הלוטו. זה מרגיז להסביר לו כל פעם שאפילו שמי שבתמונה של תעודת הזהות נראה אפרו-אמריקני, (באמריקה אסור להגיד כושי, זה גזעני) ואני לבן עם שער כתום, זה הת"ז שלי והצלם או אנ'לא יודע מי הוא זה שהתבלבל. והכי מבאס- שהוא לא משתכנע בסוף. ת'אמת, הייתי מעדיף תעודת זהות של אחד שיותר דומה לי, אבל אין מה לעשות, רק הכושים כאלה פראיירים. אף חבר לא הסכים להביא לי גם תעודת זהות וגם כסף לקנות כרטיס וגם את הזכיה, אם אגריל. יש לי חברים סתומים לפעמים, הם לא מאמינים לי שיש לי שיטה להגריל כסף בקלות. בעיה שלהם. הם מפסידים חבר עשיר.

"ג'וני," זה אייב, מנסה להתגבר על הרעש שמקימים האנשים בבר, "מתי אתה מתכנן לנסות ת'שיטה שלך?" נהיה רעש שקט יותר, התשובה שלי מעניינת לא רק אותו. "אחרי שתאמין שהיא קיימת". אני מחזיר לו בשיניים, נהנה לדפוק את שנינו גם יחד.

"או.קי." הוא קד אלי, כמה זוגות עיניים ננעצות בפרצופים שלנו. "אני מאמין בשיטה של ג'וני להרויח כסף בקלות!" הוא צעק בהתלהבות, וג'ימי שעמד קרוב שמע אותו מלחשש מיד אחר כך: "כשזה לא על חשבוני..."

"מי עוד מאמין?" אני מנסה לנצל את הטיימינג, מעביר את הכדור למגרש של כולם. עכשיו, כשהם חושבים שאני כבר לא צריך מהם שום דבר, אין להם בעיה להאמין בשיטה שלי אמון עיור. החברים הטובים שלי מאשרים כולם שהם מאמינים לי, ואז אני מגלה את הקלפים. "מי שמאמין בשיטה שלי- שיתרום לי כסף לממש אותה!" על זה הם לא חשבו, ואני כמו תמיד מצליח להפתיע אותם. אני תולש מפית מאחד השולחנות, מקער אותה בידי, ומודיע: "להוציא ארנקים, חבר'ה! גמרתם עם ההתחמקויות! מפה אני יוצא עם כסף!" ואני עובר בין כולם, מתפרצף מול מי ש"שכח" את הארנק בבית. ובסופו של תהליך, יש לי 132 דולר ביד. דבר ראשון אני מפלח 28 דולר, דמי טרחה, ומודיע לכולם שהגענו ל104 דולר.

ואז אני סוחב כמה משועממים, ואנחנו צועדים ביחד לקנות כרטיסי הגרלה.

נראה לי שהמוכר של הלוטו נמצא שם בערך מאז שסבא שלי נולד, וכנראה הוא כל כך מיושן שהוא אפילו לא שמע שהעולם שייך לצעירים. הפעם כבר לא אכפת לי. יש לי תעודת זהות, ומבחינתי שיתפוצץ. אני קונה כרטיסי הגרלה!

אנחנו נכנסים, והסבאל'ה הזועף מהלוטו לא מצליח להבליע את האנחה. "מה עכשיו, ג'ינג'י, איזה כושי התרמת לך הפעם?"

"אני אף פעם לא התרמתי כושי, סבאל'ה גזען." אני יורד עליו, וזה תענוג, "אני התרמתי אפרו-אמריקנים. לפי החוק, באמריקה אין כושים. אבל הפעם, אני באתי עם התעודת זהות שלי. זקנצ'יק," אני מתלהב, וגם הקול שלי מעיד על כך, "אני קונה כרטיסים!"

ובשביל האקשן, אני שולף את תעודת הזהות של המנקה שלנו ג'ורג' וזקאז. הזקן נובח עלי, ואני זורם עם זה. אני נורא אוהב כלבים! ואני גם אומר לו את זה. ואז כבר נמאס לי לריב איתו, הוא מעצבן! צועק כל הזמן אותו דבר! שיגוון! תכל'ס, אני שולף את הת"ז החדשה שלי. הסבאל'ה לא מאמין, הוא הופך אותה, מחפש איך אפשר לפסול אותנו. לא מצליח.

"ג'ינג'י," הקול הזקן שלו חורק, "קח כמה כרטיסים שאתה צריך, ועוף לי מהעיניים!" הוא מובס. "אין בעיה," אני נראה מאוד רגוע, "תן לי 104 כרטיסים של דולר." הוא מתחיל להביא, ואז הוא נעצר, העיניים הזקנות שלו מצטמצמות. "קטנצ'יק," הוא מחזיר לי, "למה כל כך הרבה?" אני לא מתבלבל. "סבאל'ה, בשביל שיהיה לך מה לשאול. לא עניין שלך, תביא כרטיסים וסתום ת'פה." הוא מביא, ואני מנסה את השיטה שלי, ממלא בכל הכרטיסים את אותם מספרים ומגיש לזקן. הוא מכניס אותי להגרלה, אני עומד שם לוודא את זה. ואז אני והחברה יכולים לעזוב אותו לנפשו. את אנחת הרווחה שלו שומעים בכל ווירג'יניה, כנראה.

-------
המשך יבוא.
את איקאה, דומה שכולנו מכירים. קונספט שוודי, עשרות או מאות סניפים בכל העולם. בכולם הטעם השוודי ניכר היטב. בשירות, בעיצוב, בפרטים הכי קטנים; מינימליזם, העדפה מוגזמת לטבע ולחסכון במקום ובחומרי אריזה, במלל, בהכל.

איך תיראה חנות הקונספט של חברה ישראלית לריהוט?

ג'וני בכר, עיתונאי ה'גרדיאן', חזר מביקור ראשוני בסניף החדש והמדובר של "ריהוטסבבה" בניו מקסיקו, והנה דבריו. (תורגם ע"י מכונה)

ריהוטסבבה, להלן ר"ס, פרצה לתודעה רק לפני חודשים ספורים, עם עשרות סניפים ברחבי הגלובוס. בכולן חוויה זהה, לטענת הרשת, איכות שווה ותמחור הוגן עד מפתיע. הרבה שבחים עצמיים על אמינות, שירות, אמינות, יצירתיות ישראלי קלאסית וכהנה וכהנה.

שווה בדיקה, לא?

שווה.

במוצאי שבת האחרונה הלכתי לבקר.

ובכן, ריהוטסבבה שבאזורי, נמצאת בתוך סבך סמטאות חסרות מוצא. לקח לי יותר משעה (!) לאתר את המקום. בכל פעם שחשבתי שאני מגיע למקום, ומצאתי את השלט הזוהר "ריהוטסבבה"! ראיתי כי הוא מרוסס בגרפטי אדום ועליו כתוב בכתב יד עילג: עברנו, הסניף החדש אחרי הסיבוב, עם חץ לצד ימין...

לאחר 3 נסיונות כושלים, ויתרתי. התקקשרתי לסעדיה חביבה, ידידי הישראלי שיודע הכל, והוא הדריך אותי איך להגיע לריהוטסבבה. לאחר ההסבר המסובך למדיי, הוא הוסיף הערה תמוהה: "תיזהר לא לחנות ליד הפח, יש שם דוחות".

פח? דוחות? מדובר בחנות הדגל של חברת הריהוט הישראלית המפורסמת בעולם, תהיתי. אין שם חניון מסודר?

ובכן, אין.

החנות האמיתית נמצאת צמוד לדוכן סלולרי רעוע עם מכשירים מזוייפים ("שלא תעז, וואלה רחת לוקום, לקנות שם אפילו כבל פשוט", הזהיר אותי סעדיה), ולצידה 15 חניות בסך הכל. מתוכן, 3 היו חסומים בשרשרת, אחת נוספת מסומנת כחניה פרטית (?), והיתר תפוסות.

המתנתי בצד. סקרן לחוות את חווית הקניה הישראלית. בפרסומות השונות שנתקלתי בהם, הובטחה לי חווית קניה חדשנית, מלאת אוריינטציה ישראלית. ריהוטסבבה! שלם וקח! בואו לטעום חווית קניה ישראלית אמיתית כפי שמעולם לא חוויתם! סייל החורף בעיצומו!

אז אם ציפיתים למצוא כאן חניון נוסח איקאה, עם 300 מקומות חניה לכל הפחות, תחשבו שוב. או שתבואו ברגל, או עם מונית (נגיע לסעיף הזה ביציאה, אל דאגה). או שלא תבואו, מי יודע.

כך או כך, לאחר המתנה מורטת עצבים של עשרים דקות תמימות, זיהיתי רכב יוצא מהחניה. בשמחה, החלתי לנסוע לעבר החניה, כאשר באותו הרגע זינק משום מקום רכב סקודה אוקטביה שחור, בוהק עד כדי סינוור, וחטף לי את החניה.

עודי המום, והנהג, איש גדל מידות, שעיר, לבוש חולצת שחורה שעליה כתוב "ביתר ירושלים, רק ביבי, עד אחרון החטופים!" דידה ממנה החוצה בכבדות. להפתעתי, במקום להתנצל, הוא כמעט הכה אותי! את ג'וני בכר, העיתונאי המנומס שומר החוק!

הישראלי צרח: "מה נראה לך? החניה פה של אבא שלך? אני נכה! יש לי תו! אתה לא רואה? מה אתה מנסה לגנוב לי אותה?" הוא נפנף מול עיניי בפיסת נייר קטנה שנראה כי הודפסה במדפסת ביתית.

לא, לא ראיתי. סליחה. בבקשה. תחנה אתה. אמתין.

המתנתי. המתנתי.

כעבר עשר דקות נוספות יצא רכב נוסף, אך לאכזבתי, הוא יצא מחניה כחולה, של נכים בלבד.

האמנתי כי החניה תישאר פנויה למשך זמן מה, כמה נכים יש בעולם? אך תוך שניות ספורות זינקו לעברה לא פחות מעשרה מכוניות. נהגיהן יצאו בבת אחת מהרכבים, צועקים. אני נכה אמיתי! אני נכה אמיתי! יש לי תו! שירתתי במלחמת שלום טבריה! תראה את החותמת! היא אמיתית! אני נכה, זוז!

כמה נכים יש בישראל?...

בסופו של דבר, ויתרתי. עם כל הרצון שלי לחוות "קניה ישראלית חדשנית ומקורית בטעם מזרח תיכוני אמיתי", אני צריך חניה מסודרת. לא מתאים לי לריב עליה. אין חניה – אין ג'וני בכר.

התחלתי לסגת אט אט.

אך להפתעתי, רגע לפני שעליתי על כביש מס' 678A, זיהיתי חניה פנויה! ללא שרשרת מוזרה (ממתי יש חניות פרטיות בכניסה לחנות מרכזית ומבוקשת?), ללא צורך בתו נכה, אותו הישראלים כנראה מקבלים ביחד עם קבלת תעודת הזהות שלהם, חניה ציבורית, שמורה, חוקית. חניתי.

לא שמתי לב שיש פח אשפה 100 מטר ממנה. טעות.

הלכתי רגלית לר"ס, נזהר לא ליפול במדרכה שבורה.

נכנסתי לר"ס. אכן, גדולה, יפה, מוארת, שפע של ריהוט. לא איקאה, כן? אבל יש בהחלט מה לראות.

- המשך יבוא בע"ה -

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה