הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
[הועלה בעבר ומעלה שוב בעקבות האקטואליה]
הבננית של שוכמכר - -
גם כן השכנים האלה. לא מתביישים. זה משלוח מנות זה? תראו איזה משלוח מושקע עשינו, ומה אני מקבלת?
זהו. שנה הבאה הם עוד יראו מה זה השכנים האלה. לא משקיעה כלום. הם יקבלו ממני את מה שהם מביאים. את הבננית של שוכמכר אתן למרנצקוועצ'ער יחד עם הגלילית של מרציאנו. אה, הם גם שמו בננית? טוב, נשים להם תותית במקום, יחד עם צ'יטוס ואיזה ביסלי מסכן וזהו. מילהשלי.
היחידים שבעיקרון הייתי נותנת להם משהו יפה זה אלו הצעירים מקומה שניה, שרואים שהשקיעו את הנשמה עם כל מיני סוגים של גבינות מלוחות ומתובלות ודגים מעושנים למיניהם בתוך איזה מן מגש קריסטלי משו, וכמה פטיפורים לקינוח. אבל תאמינו לי זו לא חכמה, אלה תמיד אוהבים להשוויץ. בכל דבר הם מוכרחים להיות הכי הכי. גם-כן הם. לא סובלת את הסגנון. על הפרנציפ אתן להם משהו פשוט, רק כדי ללמד אותם שאפשר לקיים את המצווה בהידור גם ככה. לא מוכרחים לנקר עיניים.
ומשפחת שוורצבוכובסקי, לא זוכרת מאיזה קומה, נכון הם השקיעו והביאו לכל שכן איזה קיגעל ירושלמי מעשה ידי הבת שעוד לא למדה מספיק את המלאכה, אבל למה הם חושבים שעם זה יקנו אותי? וחוץ מזה, מה עם ההכשרים? בסדר אנחנו לא המחמירים הכי גדולים, אבל מי שמביא מאפה בית או תבשיל כלשהו, ראוי שיציין את ההכשרים על כל דבר. כן, ויוודא גם שהניקיון וההיגיינה הכללית שלהם יספקו אותי. לא נאה להם - אז לא. כך שגם להם אני לא חייבת כלום.
במחשבה שניה, תאמינו לי, הייתי מכינה לכל השכנים משלוחים יפים רק כדי ללמד אותם מה ואיך צריך להביא; אבל כבר נמאס לי כל השנה ללמד אותם שוב ושוב עוד ועוד דברים, כמו למשל: לא לשלוח שקיות אשפה מטפטפות [לטובתם. פשוט אפשר לראות לפי הסימנים מאיזה דלת נשלחה האשפה, לא מאמינה שכיף להם עם זה]; לא לשלוח ילדים עם איגלויים וארטיקים לחדר מדרגות; לשמור על השקט בין שתיים לארבע וחצי [כן, אני רוצה לישון עוד חצי שעה]; לדאוג שהריח בבית יסגיר את סוג מרכך הכביסה שבשימוש אצלם, ולא את כמויות השתייה שהילדים שתו לפני שהלכו לישון...
בסדר. לא אכפת לי להיות הסנובית של הבניין. מכירה את אלו שמלגלגים ואומרים שבכל בנין חייב להיות שכן סנוב כזה, מושלם וטוב, שכל היום רק מנסה לחנך את השכנים, ולהסביר לעצמו כל הזמן בצורה שגם אחרים יבינו, למה הוא יותר מוצלח מהם, ולמה הם לא מתנהגים כמו שצריך. נכון, אבל העניין הוא שבדרך כלל השכן הזה קצת צודק; וחוץ מזה, ותאמינו לי, בכיף הייתי מוותרת על התפקיד, אבל אף אחד לא יעשה את זה יותר טוב ממני...
האמת, כל זה חשבתי אחרי פורים בשנה שעברה. השנה, בסופו של דבר, לפני פורים, ואולי בהשפעת השמחה של חודש אדר, שמעתי פתאום קול קטן בתוכי, קול מצפוני וטהור שלחש לי ברגע קטן של אמת שהמטרה במצווה זו היא להרבות אהבה ואחווה, והאהבה והאחווה לא אמורים לבוא רק מצד השכנים המקבלים, אלא גם מצד הנותנים. תתני משלך בלי לצפות לתמורה. תתעלמי מהסובב, מהטענות למיניהם, ונהפוך הוא. תתני לשם הנתינה, תתני כי את רוצה לאהוב אותם.
ות'אמת, התובנה הזו עזרה לי עוד לפני שהמשלוח הראשון יצא מביתי.
[זונדל רחמים]
הבננית של שוכמכר - -
גם כן השכנים האלה. לא מתביישים. זה משלוח מנות זה? תראו איזה משלוח מושקע עשינו, ומה אני מקבלת?
זהו. שנה הבאה הם עוד יראו מה זה השכנים האלה. לא משקיעה כלום. הם יקבלו ממני את מה שהם מביאים. את הבננית של שוכמכר אתן למרנצקוועצ'ער יחד עם הגלילית של מרציאנו. אה, הם גם שמו בננית? טוב, נשים להם תותית במקום, יחד עם צ'יטוס ואיזה ביסלי מסכן וזהו. מילהשלי.
היחידים שבעיקרון הייתי נותנת להם משהו יפה זה אלו הצעירים מקומה שניה, שרואים שהשקיעו את הנשמה עם כל מיני סוגים של גבינות מלוחות ומתובלות ודגים מעושנים למיניהם בתוך איזה מן מגש קריסטלי משו, וכמה פטיפורים לקינוח. אבל תאמינו לי זו לא חכמה, אלה תמיד אוהבים להשוויץ. בכל דבר הם מוכרחים להיות הכי הכי. גם-כן הם. לא סובלת את הסגנון. על הפרנציפ אתן להם משהו פשוט, רק כדי ללמד אותם שאפשר לקיים את המצווה בהידור גם ככה. לא מוכרחים לנקר עיניים.
ומשפחת שוורצבוכובסקי, לא זוכרת מאיזה קומה, נכון הם השקיעו והביאו לכל שכן איזה קיגעל ירושלמי מעשה ידי הבת שעוד לא למדה מספיק את המלאכה, אבל למה הם חושבים שעם זה יקנו אותי? וחוץ מזה, מה עם ההכשרים? בסדר אנחנו לא המחמירים הכי גדולים, אבל מי שמביא מאפה בית או תבשיל כלשהו, ראוי שיציין את ההכשרים על כל דבר. כן, ויוודא גם שהניקיון וההיגיינה הכללית שלהם יספקו אותי. לא נאה להם - אז לא. כך שגם להם אני לא חייבת כלום.
במחשבה שניה, תאמינו לי, הייתי מכינה לכל השכנים משלוחים יפים רק כדי ללמד אותם מה ואיך צריך להביא; אבל כבר נמאס לי כל השנה ללמד אותם שוב ושוב עוד ועוד דברים, כמו למשל: לא לשלוח שקיות אשפה מטפטפות [לטובתם. פשוט אפשר לראות לפי הסימנים מאיזה דלת נשלחה האשפה, לא מאמינה שכיף להם עם זה]; לא לשלוח ילדים עם איגלויים וארטיקים לחדר מדרגות; לשמור על השקט בין שתיים לארבע וחצי [כן, אני רוצה לישון עוד חצי שעה]; לדאוג שהריח בבית יסגיר את סוג מרכך הכביסה שבשימוש אצלם, ולא את כמויות השתייה שהילדים שתו לפני שהלכו לישון...
בסדר. לא אכפת לי להיות הסנובית של הבניין. מכירה את אלו שמלגלגים ואומרים שבכל בנין חייב להיות שכן סנוב כזה, מושלם וטוב, שכל היום רק מנסה לחנך את השכנים, ולהסביר לעצמו כל הזמן בצורה שגם אחרים יבינו, למה הוא יותר מוצלח מהם, ולמה הם לא מתנהגים כמו שצריך. נכון, אבל העניין הוא שבדרך כלל השכן הזה קצת צודק; וחוץ מזה, ותאמינו לי, בכיף הייתי מוותרת על התפקיד, אבל אף אחד לא יעשה את זה יותר טוב ממני...
*
האמת, כל זה חשבתי אחרי פורים בשנה שעברה. השנה, בסופו של דבר, לפני פורים, ואולי בהשפעת השמחה של חודש אדר, שמעתי פתאום קול קטן בתוכי, קול מצפוני וטהור שלחש לי ברגע קטן של אמת שהמטרה במצווה זו היא להרבות אהבה ואחווה, והאהבה והאחווה לא אמורים לבוא רק מצד השכנים המקבלים, אלא גם מצד הנותנים. תתני משלך בלי לצפות לתמורה. תתעלמי מהסובב, מהטענות למיניהם, ונהפוך הוא. תתני לשם הנתינה, תתני כי את רוצה לאהוב אותם.
ות'אמת, התובנה הזו עזרה לי עוד לפני שהמשלוח הראשון יצא מביתי.
[זונדל רחמים]
