זהו קטע שכתבתי לפני שנים, כשהייתי מופרע למדי, אבל הוא מביע אמת קשה בקשר לחרדת הדין ועומק המשפט, וגם אם הוא מציג זאת בצורה הומוריסטית כדי לשכך את האימה, חשוב להפנים אותו, ולפעול בהתאם (תשובה תפלה צדקה מעבירין).
ואזהרה: בשיא הרצינות. מי שמאבד עשתונות ממחשבה על גהינום עדיף שלא יקרא!
.
....................................................................................................
♨סרגל כאב משוכלל למדידת טמפרטורת הגהנום ♨
מאת רבי ישראל סלנטר זצ"ל (הפקה ועיבוד לנוער, הווה פשוט)
....................................................................................................
השענו לאחור עם כוס לימונדה, זה הולך להיות כיף.
א.
איננו יודעים מתן שכרן של מצוות, ואיננו יודעים איזו מצוה שכרה מרובה.
[את הטעם לזה מתאר המדרש במשל נחמד על מלך ששכר פועלים לטעת לו גן ולא גילה להם איזה עץ הכי יפה בעיניו שעליו התשלום יהיה גבוה יותר, כי אילו היה מגלה היו הכל נוטעים רק אותו והגן היה יוצא משעמם וחדגוני]
אבל קריטריון אחד כן גילו חז"ל, לפום צערא אגרא.
ב.
אין אדם יודע גם מה עונש העברות (אכן בסוף המאמר כבר יהיה לנו קצת מושג).
וגם כאן קריטריון אחד הודלף לנו, "קשה עונשו של לבן מעונשו של תכלת".
בדיוק כמו בשכר המצוות אבל בקורלציה הפוכה. קשה יותר להשיג חוטי תכלת לציצית ולכן המוותר עליהן עונשו קטן מהמוותר על החוטים הלבנים.
ג.
לצורכי נוחות בהמשך הדיון עלינו למצוא עבירה לדוגמא, העבירה שקופצת ישר לראש היא - כמו תמיד - 'לשון הרע'. אבל לא אשתמש בה כמובן, איש לא אוהב להיות באנאלי. מבטי נופל על ספר קודש גדול הפתוח על השלחן, בשער מצוירים שני אריות רזים ונלעגים עם שיער דליל ועינים בולטות האוחזים בלי חשק בלוחות הברית (סליחה על ההתפרצות הספרותית שאינה במקום, זה לא יקרה שנית, מבטיח) אז בחרתי משהו מעשרת הדברות, את "כבד את".
נניח שאני לובש את הגרביים בצבע הבורדו, שאמא אסרה עלי ללבוש. (להלן ה"עבירה").
ד.
על האדם להמנע מעבירה גם במחיר סבל.
ואפילו סבל רב. למעשה פרט למוות, עליו לשאת את היסורים הקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת. כלומר נניח שאני קשור על שולחנו של מומחה עינויים יפני המבטיח להשתמש בכל הזוועות שיש לו ושהוא עוד ימציא בהמשך, בלי הפסקה מעכשיו ועד סוף חיי, אם לא אעשה את ה”עבירה” (גרביים בורדו). עלי לבחור באופציה הראשונה. [בלי פלפולים כרגע שאילו אמא היתה יודעת ש, וכאלה.. אני בטוח שתמצאו דרך ליישב את הפרטים הטכניים או למצוא עבירה אחרת, בלי תקלות].
ה.
רבי ישראל אומר דבר פשוט מאד, לא יתכן שהעונש על העבירה יהיה קטן מהסבל של ההתגברות עליה, או מהסבל שהיפני ההוא מציע. שהרי העונש אמור לשמש הרתעה ומי פתי להרתע מהעבירה ולסבול כאב הגדול יותר מעונשה. זה ברור.
נמצא אם כן, בשילוב סעיף ד - שהעונש על העבירה גדול יותר מהעינויים הקשים ביותר האפשריים והממושכים ביותר.
תמלאו שנית את הכוס שהתרוקנה בלימונדה קרה, אתם תזדקקו לה.
ו.
בואו ניצור לרגע סרגל כאב, שמצידו האחד מופיע אפס - אדם רובץ בג'אקוזי בסוויטה מדהימה הצופה לאוקינוס, בידו האחת כוס בירה ובשניה סיגר קובני (... תשפרו לפי הטעם האישי וכיד הדמיון). ובקצה השני של הסרגל 100 - שם ניצב היפני הזכור לטוב מחייך עם איזמל מלובן. בין הקצוות יש מאה דרגות של סבל. וכפי שאמרנו העונש על העבירה חייב להיות גדול מ100.
ז.
עכשיו ניקח את התחשיב מסעיף ב, ולפיו נקבע שעבירה בדרגת 100 (כלומר עבירה שהקושי להמנע ממנה הוא כל כך גדול עד שהוא יוצר סבל ברמה 100, כמו שהוסבר באות ה). היא העבירה הקלה ביותר, משום שקשה כל כך להתגבר ולהמנע ממנה, ו”קטן הוא עונשו של לבןּ”. ועבירה בדרגת 99, היא טיפה יותר קלה להתגבר ולכן עונשה חמור. אז אם על עבירת 100 העונש יהיה 101, אז העונש על 99 יהיה 102 לפחות. וככל שנרד בסולם העינויים והקושי של העבירה יפחת, כך נעלה בעוצמת העונש. וכשנגיע לעבירה באפס קושי העונש יהיה ממש ממש ממש... לא כיף.
אז תחשבו פעמיים לפני שאתם נוגעים בגרביים הבורדו.
הנושאים החמים
