שיתוף | רשמים מרגשים מליל שב"ק במחיצת המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א

  • הוסף לסימניות
  • #1
(ארוך, אבל שווה קריאה. אזהרה: עלול להכיל ווארטים חסידיים וסיפורי צדיקים...)

בשב"ק האחרונה, פרשת וירא, שהיתי בעיר פתח תקווה, בקריית הבעש"ט שבשכונת 'הדר גנים'.

'הולכת להיות שבת מעניינת', סחו לי, 'ר' מיילך שובת בשכונה. בלילה יתקיים ה'באטע' המפורסם שלו'.

את שמעו שמעתי ודאי, כמו כל כלל ישראל; את החוברות הנפוצות – קראתי יותר מפעם; יצא לי פעם להיכנס ל'חבורה' שלו בירושלים [המתקיימת מדי ליל שישי, בביתו של הצדיק הירושלמי, רבי שלומק'ה זוויעהלר זי"ע, שהוא גם זקינו של ר' מיילך]. אבל להיות ב'טיש' שלו – מעולם לא הייתי. כששמעתי על הטיש המתוכנן - לא חשבתי פעמיים: הפעם אזכה ואהיה, בע"ה!

מודעות לא נתלו בחוצות השכונה ושום כרוז לא בישר על בואו של המשפיע. המתפללים המקומיים, חסידי צאנז ברובם, כבר יודעים (המשפיע הוא מחותן עם רב הקריה), וזה מספיק כדי למלא את המקום.

היכל הכולל, המשמש בשבתות כ'עזרת נשים', סודר כבר מערב שבת לכבוד המעמד שאמור להתקיים בו בלילה. במרכז מוצבים השולחנות בצורת מלבן מאורך, שבאמצע חלל צר, לכל אורך בית המדרש, כשרק כסא פלסטיק פשוט מונח בו. בצדי ביהמ"ד עומדים 'פאראנצ'עס' מדורגים בני ארבע קומות שהוכנו והורכבו מבעוד יום.

תקצר היריעה לתאר את המעמד במלואו ואף מקצתו. לכן אגיש בפני הקוראים את תמצית הדברים, מנקודת מבטי, בניסיון להעביר את תחושת הרוממות מאותו מעמד.

*​

ליל שבת קודש, השעה 23:00. הס מושלך בבימ"ד בשעה שר' מיילך נכנס לביהמ"ד הקטן ומתחיל להלך הלוך ושוב בפשטות בחלל המאורך שבין שולחנות,.

הקהל פותח בניגון המרטיט של 'הייליגער שבת קודש', נוסח וויז'ניץ. בגמר הניגון משתרר שקט. הקהל עדיין בתחילתו של התחממות ליל-שבתית. לאחר כמה שניות פותח המשפיע את פיו ומתחיל לדבר.

בדיבורו הוא מרתק אליו את המבטים, מהפנט.

'אתם יודעים', הוא פותח, 'כשאברך צמא למים, מה הוא עושה? ניגש לברז, ממלא כוס מים ושותה.

אבל מה יקרה כשהכוס תישפך? האם הוא ייסוג לאחוריו ויישאר צמא? ברור שלא. הוא ימזוג את הכוס בשנית.

ואם שוב תישפך הכוס? האם יתייאש? גם לא! הוא ימלא את הכוס בשלישית.

ואם שוב תישפך לו הכוס? הוא שוב ימלא אותה. הוא הרי צמא, רוצה לשתות!

כך יקרה גם בפעם החמישית והששית, ואפילו בפעם המאה.

למה? כי הוא צמא. הוא רוצה לשתות.'

וכאן הוא עובר למסר העולה:

'נאמר: "שפכי כמים לבך נוכח פני ה'" - צריך לכסוף לה' יתברך כמו צימאון למים. אפילו אם נשפכו המים מאה פעם – לא נפסיק לכסוף ולהתפלל אליו יתברך.'

ומיד פותח המשפיע בשיר המוכר (של ר' שלמה קרליבך): "שפכי כמים לבך, נוכח פני ה'"...

האווירה מתחממת והציבור מחושמל. השירה סוחפת את כולם.

לאחר מכן עוברים לזמר את 'קה ריבון עלם' בניגון המיוחד והמרגש של בית 'שומרי אמונים' (דינוב-בלאז'וב).

בין השירים קולחים מפיו של המשפיע ווארטים מתוקים. אמרות מגדולי הדורות ומצדיקי החסידות שופעים ממנו. הכל נאמר 'בשם אומרו'. זיכרון מופלא ונדיר יש למשפיע, אין ספק בכך.

פעמִים, שבין בית לפזמון הוא שוזר פירושים ופרפראות לתוכן הזמר. לא שרים סתם. יש משמעות ועומק בכל מילה. ע"פ רוב ידבר באידיש, אך ישתדל לתרגם את הדברים גם למי שלא דובר את השפה.

'שבת, שבת'! שאגות של ערגה וכיסופין יוצאות מפיו תוך כדי השירה.

אין מי שנותר אדיש במעמד הזה.

'איך אפשר לישון בשבת?' הוא שואל-תמה. 'צדיקים אמרו 'שומר שבת' – יהודי הרי הוא כ'שומר' בשבת קודש ואסור להירדם בשמירה.

יש סיפור ידוע על רב זלמן גרוסמן, אביו של הגאון ר' ישראל, ר"י פינסק-קרלין, ומגדולי ירושלים בדור האחרון. אחד מצאצאיו של ר' זלמן נמצא אתנו, נשמע מפיו את המעשה.'

הנכד מתחיל את הסיפור כשמידי פעם המשפיע מדגיש וחוזר על משפט מסוים הטעון לדעתו הדגשה מיוחדת.

'לפני כשמונים שנה ארע המעשה. ר' זלמן שהה במאריקה למשך כמה חודשים. מנהג קדוש היה לר' זלמן, והוא: מרגע שנכנסה השבת ועד צאת – הוא לא נתן שנה לעיניו. לא ביום ולא בלילה. ובזכות עמידתו האיתנה במנהגו – הוא ניצל ממוות.

אחד מידידיו של ר' זמן שהה גם הוא בניו יורק באותה שבת. משום מה הו אלא הצליח להירדם באותו ליל שבת. כמה שניסה – לא הצליח. בסוף החליט: היות ור' זלמן נמצא באותה עיר, והוא לבטח ער כעת – אצעד לאכסניתו ואפגש אמו. וממחשבה – למעשה. קם ויצא לחושך הניו יורקי והחל לצעוד במשך דקות ארוכות לאכסניתו של ר' זלמן.

כשהגיע לפתח חדרו נקש על הדלת מתוך מחשבה שעוד רגע היא תפתח ור' זלמן יזמין אותו בחיוך חם להיכנס. אך הוא התפלא לשמוע שטק מעבר לדלת. שום צעדים ושום קול של לימוד לא נשמע. הוא ניסה שוב לדפוק, הפעם יותר חזק, אך השקט נשמר גם עתה.

מיודענו הסיק מיד כי קרה משהו, לא טוב, לר' זלמן. שהרי אין שום מצב בעולם שר' זלמן ישן כעת, ואם הוא לא עונה – הרי שארע משהו. הוא פרץ את הדלת וראה אץ ר' זלמן שוכב על הרצפה, בקושי נושם. מיד הוא ביצע בו החייאה וחייו נצלו.'

אתם מבינים? מתהלך ברגש ר' מיילך, בזכות זה שר' זלמן לא ישן מעולם בלילות שבת, עלתה במחשבתו של ידידו לבקרו. ועוד, להיות בטוח שאם הוא לא פותח את הדלת – זה סימן שהוא נמצא במצוקה.

אני בטוח שגם אתם, אומר המשפיע, עוד מעט תשבו בבית מדרש ללמוד עד הבוקר, עם כוסות קפה... השומר שבת!'

אחד הרגעים המרטיטים הוא בשיר 'מנוחה ושמחה' בניגון של וויז'ניץ. השיר מושר למשך זמן ארוך יחסית, כ-20 דקות. השיא הוא במילים 'קום קרא אליו'. ארבע פעמים חוזרים על הקטע הזה, עם הניגון הנלוה אליו.

בשלב מסוים הוא עובר לדבר על פרשת השבוע – פרשת וירא. הכל כמובן תוך כדי צעידה - הלוך ושוב, כשמידי פעם הוא מתיישב באפיסת כוחות על הכסא שהוכן לו מבעוד מועד.

למה אברהם אבינו נצטווה על המילה רק בגיל 99? שואל ר' מיילך, ועונה: כדי להראות ליהודי, שגם בגיל 99 אל לו להתייאש, והוא יכול להתחיל מחדש. הבעיה מתחילה, הוא מפטיר בצחות, שכאן יש אנשים שמרגישים את עצמם בגיל 100...

עוד ווארט: 'יש להבין, מה היה בכלל ניסיון העקידה? הקב"ה אמר – עושים. איפה הניסיון? ומתרץ בשם אחד מגדולי החסידות, שאת שמו איני זוכר: הניסיון לא היה בכלל בעצם מעשה העקידה, אלא בצורה בה היא תתבצע. האם היא תיעשה בשמחה או לא.

ואיך יודעים שאברהם אבינו עמד בניסיון? הרי אמרו חז"ל שא"א לזכות לגילוי שכינה אלא מתוך שמחה. ואם אברהם אבינו לא קים את שצווה מתוך שמחה, המלאך, שאמר לו "אל תשלח ידך אל הנער" לא היה מתגלה אליו. ואז... ואז כל עם ישראל לא היה קיים היום!

'ישתבח שמו'.... זורק אחד מהנוכחים. יהודי ספרדי תמים, שכה נהנה מהווארט, עד שלא עצר מלהתפעל בקול רם.

המשפיע פונה אליו: כן, ישתבח שמו... נו, תתחיל איזה ניגון, מה שאתה רוצה.

היהודי מהרהר מעט ומשיב: 'קה אכסוף, כבוד הרב'...

'אה זה טוב. מה היינו עושים בלעדיך, יהודי? איזה טעם היה בלי קה אכסוף'?! נו, הייבט אויף, תתחילו.

הקהל מתחיל לזמר, ומבית לבית האווירה מתרוממת לגבהים חדשים.

גם ניגוני ימים נוראים זומרו ברטט, כמו 'חמול' של וויזניץ, ועוד.

*​

הסיפורים לא נגמרים. בעיקר מסופר מזקנו הק' רבי משה-מרדכי מלעלוב זי"ע. אך גם מהמהרי"ד מבעלז, מר' שלום שבדרון, ועוד. הסיפורים הידועים מהחוברות, ההם מ'למטה', עומדים מול עיננו, ומועברים בצורה חיה ומרתקת. את כוסות התה המוחלפות בקצב מהיר הפסקתי לספור אחרי העשירית. האנרגיות שר' מיילך מוציא דורשות ממנו למלא את גופו בנוזלים.

לא אוכל לכתוב את כל הסיפורים, מה גם שאיני זוכר את כולם. אבל אכתוב כאן מעשה אחד מיוחד, שסופר פעמיים באותו 'טיש', וניכר שהוא חביב מאד על מספרו (ותכף תבינו מנין לי זאת). אשתדל להעביר את הספור כלשונו:

סיפר המחנך ר' משה בלוי: המעשה ארע בחודש טבת לפני כ-34 שנים, בשנת תשמ"ד. בכל ערב, בסדר ג', הייתה לי קביעות ללמוד עם בחור אחד. ערב אחד ראיתי שפניו אינם כתמול שלשום ומשהו ארע עמו. שאלתי אותו מה ארע לך? מדוע נפלו פניך? אך הוא סרב לשתפני: בין כה לא תוכל לעזור לי. אך ר' משה, מחנך ותיק, לא התייאש ולחץ עליו שיספר לו. לבסוף נכנע הבחור והחל מספר:

באלול האחרון, קבלתי על עצמי קבלה חזקה - לשמור את עיני מראות ברע. ב"ה עמדתי בכך בגבורה במשך כל החודשים האחרונים. היום, הוצרכתי לנסוע לתל אביב, וכשעליתי לאוטובוס נכשלתי. מאז אין לי מנוח. השתפך הבחור באזני.

הבטתי בשעוני, מספר ר' משה. השעה הייתה אחת-עשרה ורבע בלילה. 'תשמע, הסטייפלר מקבל עד אחת-עשרה וחצי, בוא נרוץ אליו, אולי נספיק להיכנס עוד הלילה. רצנו למקום ובס"ד נכנסנו לרשימת הממתינים. כשהגיע תורנו נכנסנו בחרדת קודש למעונו של הסטייפלר קדישא. רק נזכיר שהיה זה בחצי שנתו האחרונה, בעודו חלוש מאד.

מכיוון שכבדה שמיעתו של הסטייפלר הוצרכו הנכנסים לברכה והתייעצות לרשום את מבוקשם על דף. הבחור כתב את מה שארע עמו והגיש את הדף לסטייפלר. כשמר לקרוא הרים אליו את עיניו והביט בו בחדות מפחידה. (כאן מדגים ר' מיילך את המבט שהיה לסטייפלר...)

'תגיד לי', שאל הסטייפלר את הבחור, 'האם פעם אחת שהיית על האוטובוס כן הצלחת להתגבר ולשמור על העיניים?' הבחור כתב בקצה: 'המצב רע ומר'.

הסטייפלר מיישר אליו שוב את מבטו המאיים ושואל בשנית: 'האם פעם אחת שהיית על האוטובוס כן הצלחת להתגבר ולשמור על העיניים?'

הבחור, רועד כולו, מהנהן בראשו לאות הן.

וכה היתה תשובתו של הסטייפלר: 'אינני מגזים, אינני משקר. אלו היה לי כוח הייתי קם בפניך. את העונש על הנפילה - תקבל, יש גהינום... אבל אין לך מושג כמה שכר יהיה לך על כל התגברות שלך. בכל התגברות אתה זוכה להיות במדרגת יוסף הצדיק, ומה לך כי תלין על נפילה אחת?!'

את המילים של הסטייפלר בקטע האחרון מקריא ר' מיילך מתוך דף מקומט. כנראה כתב מילה במילה ממה שספר לו ר' משה בלוי. מכאן ואילך הוציא ר' מיילך את הפתק הזה כמה וכמה פעמים במשך הלילה, ואף בשל"ס למחרת.

*​

השעה מתאחרת, אבל הזמן שחולף - לא מורגש. עוד שיר, עוד סיפור, עוד ווארט... כמות האנשים הולכת ומצטמצמת, אבל קשה לעזוב. כמה עשרות בודדות נותרו, מתוך מאתיים בתחילת הלילה.

רק בשעה 3 וחצי לפנות בוקר (!) מסיים ר' מיילך את הבאטע, ופוסע לעבר האכסניה שלו, מלווה בכמה אברכים יקרים בני המקום שמתקשים להיפרד מהדמות המיוחדת הזו.

בשל"ס (סעודה שלישית) גם זכיתי להיות נוכח, אך קצרה היריעה. רק אציין שניכר היה עליו שקיים את דבריו מאתמול - לא לישון בשבת קודש...
לקראת הסוף קראו כולם שני מזמורי תהילים לרפואת אחד מבני השכונה, החולה זמן רב בכליותיו. לצער כולם באותו זמן כבר הוא לא היה עמנו.

ויהיו הדברים לעילוי נשמתו של איש החסד ר' מיכאל ליפסקי ז"ל, מוותיקי וממייסדי הקריה החרדית בפ"ת.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
נפלא, ייש"כ
מרוה לצמא - תרתי משמע (הייתי חייב לשתות באמצע..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מדהים, מפעים.
המשך לזכות אותנו, האובדים בישימון הסופרים ועיתונאים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
וכה היתה תשובתו של הסטייפלר: 'אינני מגזים, אינני משקר. אלו היה לי כוח הייתי קם בפניך. את העונש על הנפילה - תקבל, יש גהינום... אבל אין לך מושג כמה שכר יהיה לך על כל התגברות שלך. בכל התגברות אתה זוכה להיות במדרגת יוסף הצדיק, ומה לך כי תלין על נפילה אחת?!'
למען הדיוק אוסיף, שנשמטו לי שלוש תיבות, שהן אחת:
(בתיבות אלו סיים הסטייפלר זצ"ל את תשובתו לבחור: ) תלחם, תלחם, תלחם!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

מכירים את אלה שתופסים חיזוק באלול?

אז זהו שר' נוחעם הוא ממש לא אחד מהם!

כל החיזוק האלולי נתפס אצל ר' נוחעם כעדות על אותה חולשה כרונית ממנה סובלים ה'מתחזקים' האלוליים למיניהם במשך כל השנה, וזה עוד בלי לדבר על הנפילה הצפויה להם במוצאי יום כיפור ישר אל תוך סיר הלוקשן...

יש אנשים שמבחינתם מעגל השנה הוא דבר שהולך וחולף, יצא אב נכנס אלול יצא אלול נכנס תשרי.

אצל ר' נוחעם, כל השנה זה 'אלול'!

כל השנה זה אלול, בדיוק כמו שכל השנה זה 'פסח' ולכן ר' נוחעם הוא מאלה ששואלים את המוכר במאפייה גם בי"ג כסלו, 'האם זה 'נטחן'...'
כל השנה זה אלול! בדיוק כמו שכל השנה זה 'סוכות', ולכן לא משנה מתי, תוכלו תמיד למצוא בכיס של ר' נוחעם שלל זכוכיות מגדלת עם או בלי לד, וגם כשכל האתרוגים נכמשו והפכו לכמעט בלתי נראים... הוא ממשיך לעשות אימונים על בלעטלאך של תפוחים...

ככה זה אצל ר' נוחעם, כל השנה זה אלול, בדיוק כמו שכל השנה זה 'תשעה באב'...

אם תשאלו את ר' נוחעם איך ייתכן שחותם ה'אלול' לא ניכר על פניו, הוא יגיב מן הסתם בתנועת ביטול ויאמר שזו לא הבעיה שלו, הוא כמובן יוסיף וימנה תריסר מגדולי ישראל שכפי הידוע לו מעדות של איש מפי איש - לא ראו עליהם שינוי מיוחד בין אלול לשאר ימות השנה, מה שאומר שזו כנראה 'בעיה' בעיקר של צדיקים.

בטח אתם שואלים את עצמכם, אז למה ר' נוחעם רועד כל כך... למה הוא נתקף ברעד בלתי נשלט שלא עוצר?
מתברר... שר' נוחעם רועד במשך כל השנה, בלי קשר או עם קשר לאלול..
זה שאנשים שמים לב לזה רק באלול ממש עושה לו עוול!

ר' נוחעם תמיד אמר שלפי הבדיקות שערך, גם הדגים שבים רועדים במשך כל ימות השנה ולא רק באלול, ואל תתווכחו עם ר' נוחעם שקיבל היתר מרב לצאת מהארץ למצפה התת ימי באילת כדי לבדוק עם סיסמוגרף ימי את הרעידות של הדגים וזה היה בכלל באמצע החורף.
הוא גם בדק פיזית את הרעידות של הדגים כשהוא הוציא אותם מהמים וצפה בהם איך שהם רועדים ורועדים ורועדים עד למותם הטראגי, 'הם כנראה נחתמו בספרן של רשעים גמורים' הכריע ר' נוחעם ומייד לימד עליהם זכות – לפחות הם זכו לקחת חלק במחקרים של ר' נוחעם...


אז מה הבעיה של ר' נוחעם? אתם בטח שואלים

היה זה רגע של גילוי לב מצידו של ר' נוחעם, כשהוא השיח את כאבו והתוודה בפה מלא, שמכל התפילות הרבות של הימים הנוראים, הוא לא יודע ואין לו שום מושג איך הוא מוציא מהפה את הקטע הזה שנקרא 'וידוי'...

הוא כל פעם נעמד מול הסידור, ופיו נאלם, הוא לא מצליח להוציא הגה מהפה, איך אפשר לשקר במצח נחושה כשעומדים לפני ה'? הוא פשוט לא מסוגל!

כל השנה ר' נוחעם מצליח איך שהוא להתחמק מזה, בכל שני וחמישי שאז התחנון מכיל בתוכו וידוי, ר' נוחעם עם חוש הריח המפותח שלו ל'שמחות' מצליח למצוא מניין עם חתן או אבי הבן או סנדק, גם אם לא הוא פונה לשטיבלאך החסידי, שם לבטח יש יארצייט/הילולא של איזה 'צדיק', אז הוא גם מתפנק על ליקר בננה שהוא כל כך אוהב.
וב'בין המיצרים' שחל בתקופה שנולדים רק בנות ב'מעייני הישועה' וביום ששום צדיק לא נפטר בו, ר' נוחעם נאלץ למצוא סיבה ממש טובה לברוח מהתפילה לפני תחנון, הוא כמובן אומר לעצמו שהוא ישלים אחר כך, אבל הוא תמיד שוכח...

מה שנשאר לר' נוחעם זה רק הווידויים של הימים הנוראים

אם זה היה רק 'יום כיפור', ניחא!
עשרה ווידויים? נו, עוברים את זה... גם ככה הוא סובל מהצום ומהקור של המזגנים, אז הוא יסבול עוד קצת מלומר מילים שהוא לא מבין איך הן קשורות אליו.

אבל מהסליחות של בני אשכנז ר' נוחעם לא יכול להתחמק, ושם הוא הרי צריך להתוודות, אך גם לזה מצא ר' נוחעם פתרון יצירתי במיוחד, ל'סליחות' הוא בוחר ללכת לבית הכנסת הכי צפוף באזור, ולפני הקטע של הווידוי הוא תר בעיניו אחר האדם הכי מפוקפק שבקהל ובאלגנטיות הוא מוצא את דרכו אליו וכך ר' נוחעם נעמד בצמוד אליו ומשתדל במהלך הווידוי לדפוק מחצה עליו ומחצה על אותו מפוקפק לא לפני שהוא העריך בעיניו החודרות עד חדרי בטן ששום מילה מהרשימה הארוכה של הווידוי לא תיאמר לבטלה על אותו אדם.

הבעיה הגדולה של ר' נוחעם היא שהוא גילה ממש לאחרונה שיש לו שורשים ספרדיים מלפני גירוש ספרד, [וזה כנראה המקור לאות 'עי"ן' שנוספה לשמו]
מה שאומר שהוא התחיל להגיד סליחות בסתר מראש חודש אלול, ונכון שיש הרבה מוקדי אמירת 'סליחות' עם קהל צפוף של בני עדות המזרח שיכולות להיות לו הפתרון האולטימטיבי, אבל זה אומר שהוא מסתכן בכך שאם מישהו חלילה יראה אותו מסלסל בסילודין את 'קה שמע אביונך, המחלים פניך'... כל המוניטין שהוא בנה כר' נוחעם בסכנה, ולזה הוא לא מוכן!


לאחר שאלת רב, ועוד רב ועוד רב, מצא ר' נוחעם את הרב שהתיר לו באופן פרטי לחבר נוסח ווידוי אישי ל'סליחות' אותם הוא אומר ביחידות וזה נוסח הוידוי של ר' נוחעם:

אנא ה' או"א תבא לפניך וכו' שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל, מה לעשות, צדיקים אנחנו ולא חטאנו!
אהבנו, ברכנו, גמלנו חסד, דיברנו טוב, הרהרנו הרהורים טובים, ועדנו עצמנו לדבר מצווה, זכנו, זכינו וזיכנו אחרים, חמלנו, טהרנו, ישרנו, כיבדנו אב ואם, למדנו, מלמלנו דברי תורה ברחוב, ניחמנו, סעדנו, סיימנו מסכתות, עצרנו מכוניות בשבת, פיללנו, צמנו, צילמנו רבנים וגדולי ישראל, קמנו מפני שיבה, קינאנו קנאת סופרים, רשמנו דברי תורה, רתחנו מרתחא דאורייתא, שמענו שיעורי תורה בנסיעות, שמרנו שבתות, תנינו, תמכנו ונתמכנו...

מה נאמר וכו'...

ע"כ נוסח הווידוי של ר' נוחעם 'הספרדי'...


לעוד תכנים של ר' נוחעם כנסו ל -
ר' נוחעם בעל האתרוג 123 ר' נוחעם יודע לתקוע...
אם אתם עדיין לא מכירים את ר' נוחעם, 'התרעה' מפיקוד העורף זה בדיוק מה שאתם צריכים כדי לרדת ל'מקלט' ולגלות את ה'התמדה' של ר' נוחעם שאיננה יודעת מלחמה מהי...

ר' נוחעם יהיה תמיד זה שנכנס אחרון למקלט כשבידו ספר, בפעם הראשונה היה זה 'חומש שמות', בפעם השנייה 'משנה ברורה' חלק ו, וכך בכל פעם ר' נוחעם יורד עם ספר אחר כדי שמי שעוד לא הבין, יבין סוף סוף שכל מה שהרשעים הארורים באיראן רוצים זה להפסיק אותו מתלמודו.

אם האזעקה תפסה את ר' נוחעם אחרי 'חצות הלילה' הוא ייכנס למקלט עם ארשת פנים מסתורית כשהוא מסתיר עם האצבעות את שמו של ספר קבלה מוכר, את ה'שדרה' הוא משאיר גלויה כדי שמי שיתאמץ יותר יגלה שר' נוחעם התחיל ללמוד 'קבלה'.

אם תשאלו את ר' נוחעם ה'מקלט' זה בסך הכל 'בית המדרש השלישי' שלו, ולמי שלא הבין הבית זה 'הבית מדרש השני'.

אלא שמשום מה, כשמתקבל העדכון ש'האירוע הסתיים!' ר' נוחעם תמיד שוכח להעלות את הספרים בחזרה הביתה, מה שהפך את אזור הישיבה של ר' נוחעם במקלט ל- מיני 'אוצר הספרים' כשאט אט מתמלא האוצר בשלל ספרים בכל מקצועות התורה.

פעם כששאלתי את ר' נוחעם למה הוא יורד למקלט אם הוא תמיד באמצע ללמוד, הרי 'תורה מגנא ומצלא'? הוא הרצין את מבטו והצביע על ילדי המקלט ואמר 'כדי שחלילה הילדים הטהורים האלו לא יעלו על דעתם שה'מקלט' הוא זה שהציל אותם, כשהם יגדלו הם יספרו שה'תורה' של ר' נוחעם היא זו שהצילה אותם'...

מיותר לציין שר' נוחעם לא ממש מצליח ללמוד ב'מקלט'. 'שמעתתא בעיא צילותא' ובמקלט יש בעיקר 'צלצוליתא' שעולה ויורדת... כשבין לבין ותוך כדי יש צרחות של תינוקות ודיונים קדחתניים שונים שלא ממש מאפשרים לר' נוחעם לשקוע בתלמודו.

פעם ופעמיים ניסה ר' נוחעם לפתח דיון הלכתי בין יושבי המקלט ב'דיני קדימה בכניסה למקלט' ו'אם יש דין 'זריזין מקדימין' לפני האזעקה', אך עד מהרה התערבו בדיון כמה 'אברכיות' למדניות שהפכו את הדיון ההלכתי היבש והקר למסע מרגש של מידות והתחשבות בזולת, ומופע של חרדות ופחדים, ור' נוחעם ששונא שמערבים 'הלכה' עם 'רגש', מיהר להכריז ש'האירוע [הרגשי הזה] הסתיים! ולהלכה כל אחד ינהג לפי מנהג רבותיו', וחזר לדפדף בספר שבידו.

אחת האזעקות שכנראה תפסה את ר' נוחעם כשהוא לא עירני במיוחד, גרמה לו לקחת ספר מבלי להסתכל באיזה ספר מדובר, וכך למטה כשר' נוחעם התיישב במקומו הוא גילה להפתעתו ביחד עם כל ילדי המקלט שהוא הוריד את הספר עם התמונות של 'ארבעת המינים', לר' נוחעם יש קשר מיוחד ל'ארבעת המינים' אבל לא בערב פסח, וכך הוא מצא את עצמו עונה לשאלות של הילדים על איך מבדילים בין אתרוג תימני לאתרוג חזון איש.

אחד השכנים שהתקשה להאמין שבשעת האזעקה ר' נוחעם עסק בביתו בלימוד 'ארבעת המינים', סנט בר' נוחעם ושאל אותו 'תגיד, האתרוג הזה כשר לפסח?', ר' נוחעם התבלבל לרגע אבל אז פנה אל השכן בכאב 'כשמתחילים ללמוד הלכות ארבעת המינים שבועיים לפני סוכות לא פלא שהאתרוג נראה כמו שהוא נראה...',
'אני' - אמר לו ר' נוחעם - 'מייד אחרי התפילה על האתרוג בט"ו בשבט מתחיל ללמוד את ההלכות'...

בינתיים, האזעקות במרכז ממשיכות, וערימת הספרים במקלט שלנו הולכת וגדלה, 'וועד הבית' נדרש לעניין וביקש מר' נוחעם להעלות חלק מהספרים מאחר והמטראז' במקלט הצטמצם משמעותית בעקבות ה'אוצר' המתפתח.

ר' נוחעם הזדעק לשמע הבקשה והתחנן 'אני מוכן לפנות את מקומי ולהישאר מחוץ למקלט, את הספרים אני לא מוציא עד סיום המלחמה, אתה יודע כמה 'הערות' יש לי שם, אם חלילה יפגע רסיס בספרייה כל ה'חידושי תורה' שלי ילכו לאיבוד ח"ו...

מאז ר' נוחעם נשאר להגיד 'תהילים' מחוץ למקלט אך מקפיד בכל פעם לשלוח ספר נוסף לשמירה והגנה בתוך המקלט.


לעוד קטעים על ר' נוחעם
  1. ר' נוחעם והחלה של...
  2. ר' נוחעם במבחן הסבירות...
  3. ר' נוחעם יודע לתקוע...
  4. ר' נוחעם בעל 'האתרויג' #3#
  5. נראה אתכם מצחיקים את ר' נוחעם...
  6. הווידוי של ר' נוחעם!
    ויש עוד...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה