התייעצות שלש שפות,יותר מדי?

  • הוסף לסימניות
  • #21
לפעמים זה טיפה מעכב את הדיבור.
אבל מנסיון בבית שדוברים כמה שפות.
זאת מתנה! כשהילד/ה קטנים הם לומדים בלי בעיה משמיעה. מה שבגיל יותר מבוגר דורש הרבה יותר השקעה.
זה פותח את הראש וכמובן- שימושי בהמשך החיים.

מה שכן, אם לילדה יש עיכוב בדיבור. יכול להיות שיפריע לה להיות "מאחורי" כל החברות... בלי להצליח להיות ברמת הדיבור של כולם.
ואז- "יצא שכרו בהפסדו"....
אז כמובן שתלוי בילד.

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
לדעתי ומנסיון אישי - 3 שפות זה קצת טו מאצ'.
אם אין סיבה טובה לדבר גם ספרדית נראה לי שעדיף לוותר עליה ולדבר רק אנגלית ועברית.
נימוק לא פחות חשוב,
חשוב שתהיה איזו שפה שההורים יוכלו לדבר ביניהם בלי שהילדים יבינו;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
ולגבי העברית אז אם הולכים לבי"ס שמדברים בו בעבריתאז מה הבעיה
הקושי גדול יותר בשימוש בשפה הנכונה: בקריאה, בכתיבה וכמובן בדיבור.
? החברה מתקנת.
לא תמיד. ישנן מילים שנכנסו אלינו עד כדי כך שכאשר מתקנים אחרים, זוכים להרמת גבה. מילה לדוגמא: להוזיז במקום להזיז.
ותהיי בטוחה שגם להכי ישראים יש טעויות!!
אווווווו אין לי ספק!
למדתי מסלול הוראה לעברית. היו מילים שהצחקו אותי...גיליתי כמה השפה הנכונה רחוקה ממנו כחוק מזרח ממערב.
ו...כן, יש לי שגיאות לעיתים, מה לעשות שהשפה הדבורה והשפה הנכונה אינן חופפות?

משפט סיכום:
מכיוון שמדבריך מובן כי כוונת הכותב היא לשימוש בשפה הדבורה, ללא כללי דקדוק, שלעניות דעתי חשובים כמו: שם ומספר ;)):p), עליי לשנות את הודעתי ולכתוב כי רכישתה אכן תוכל להיעשות בסביבה המדברת בשפה זו.
ואל תטעי לחשוב שאני מסתובבת כל היום עם תרמיל תיקונים. ממש לא!
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אנחנו זוג שאנחו מדברים אנגלית ספרדית ועיברית,והינו רוצים שהבת שלנו גם תדבר אותם,אמנם אנחנו גם חוששים אולי יהיה יותר מדי.

ובכן אני מבקש מה דעתכם
צריך עקביותץ
אני גדלתי על 3 שפות והכל בסדר :)
ולפעמים ילד לא מדבר לא בגלל השפות
אלה בגלל נוזלים באוזניים... ואם לא שמים לב מהר
הקלינאית תשגע אתכם לוותר על השפות
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
ילד מוכשר יכול לדבר כמה שפות,
אבל, ילד שהוא פחות מוכשר....
לכו תראו בגני שפה כמה ילדים מתוכם הם דו שפתיים.
זה הימור שאם הוא מצליח אז למה לא.
אבל אם נפלתם, סתם הילד מאבד את השנים שלו, ואת הביטחון והמעמד שלו.
נקודה למחשבה
לרוב זה בגלל קשיי שפה של אחד או יותר מההורים
 
  • תודה
Reactions: mum
  • הוסף לסימניות
  • #27
לא משנה מה תחליטו - אל תערבבו,
כל הורה מדבר עם הילד כל הזמן באותה שפה - לא פעם בזה ופעם בזה.
אחרת יוצא תערובת של שפות לא מובנת לאף אחד.
הכרתי פעם אחת שדיברה אידיש מעורבת עם אנגלית ועברית וריחמתי עליה - אפילו שפה אחת היא לא ידעה..
אני באתי מארץ אחרת, בה מדברים בשפה שדומה לפרסית. בגלל שהיא היתה שייכת לברית המועצות דיברו גם רוסית, סבתא שלי היתה מורה לאנגלית, ואני למדתי בבית ספר יהודי בעברית.
אז עם השכנות באזרית, עם המשפחה, החוגים וכל המתורבטים ברוסית, עם סבתא העקשנית באנגלית, ובבית הזפר בע רית.
ת'אמת... היום אני שולטת רק ברוסית ועברית, מבינה אזרית מצויין, ו...לא ממש יודעת אנגלית, אבל מנסה... על הדרך באחד המעונות יש לנו חבורה שלמה מצרפת שמדברים איתם בשביל הכייף בצרפתית, המטפלות חלקן ערביות מדברות בערבית (אסור להן אבל...), במעון אחר הרוב ילדים חרדים דובריי יידיש, אני אוהבת זמרת ממולדובה ומתרגמת את השירים שלה כדי להבין, סבתא של בעלי ניסתה ללמד אותי אוקראינית וזרמתי. יוהו איזה יופי לי... אין על שפות:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אני באתי מארץ אחרת, בה מדברים בשפה שדומה לפרסית. בגלל שהיא היתה שייכת לברית המועצות דיברו גם רוסית, סבתא שלי היתה מורה לאנגלית, ואני למדתי בבית ספר יהודי בעברית.
אז עם השכנות באזרית, עם המשפחה, החוגים וכל המתורבטים ברוסית, עם סבתא העקשנית באנגלית, ובבית הזפר בע רית.
ת'אמת... היום אני שולטת רק ברוסית ועברית, מבינה אזרית מצויין, ו...לא ממש יודעת אנגלית, אבל מנסה... על הדרך באחד המעונות יש לנו חבורה שלמה מצרפת שמדברים איתם בשביל הכייף בצרפתית, המטפלות חלקן ערביות מדברות בערבית (אסור להן אבל...), במעון אחר הרוב ילדים חרדים דובריי יידיש, אני אוהבת זמרת ממולדובה ומתרגמת את השירים שלה כדי להבין, סבתא של בעלי ניסתה ללמד אותי אוקראינית וזרמתי. יוהו איזה יופי לי... אין על שפות:)
אמא שלי נולדה בגרמניה, במחנה מעבר אחרי השואה.
משם הם גלו לדרום אמריקה
ההורים שלה ממוצא הונגרי
בגיל 14 שלחו אותה לארה''ב ללמוד בתיכון
בגיל 16 הם עלו ארצה.

תכל'ס היא דוברת ברמת שפת אם כולל קריאה וכתיבה-
עברית, אנגלית, אידיש, ספרדית, הונגרית, גרמנית
ומבינה גם צרפתית ואיטלקית.

אני לא ירשתי ממנה את הכישרון, לצערי.
אני דוברת עברית ברמת שפת אם (כולל קריאה וכתיבה)
ואנגלית - ממה שלמדתי בביה''ס וקצת ממה שאמא שלי דיברה איתי בבית...
(היא לא רצתה ללמד אותנו שפה שאבא שלי לא מבין, רק אנגלית שלמדנו בביה''ס היא הסכימה לשפשף לנו. היום היא קצת מצטערת שלא לימדה אותנו לפחות ספרדית)


ויש לי חברה שאמא שלה מוינה, אבא שלה מצרפת. עד גיל 4 שהלכה לגן היא דברה רק דויטש וצרפתית. בלי מילה עברית (גרו בארץ) כשהלכה לגן למדה גם עברית.
היא מורה (ברמה גבוהה מאד) לאנגלית, כך שיש בידה שלל שפות.

יש אנשים כאלו
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
מסכים לגמרי שאין מעל שפות,ובאמת עיברית היא השפה הרביעית שלי.למדתי צרפתית והיה יחסית קל כי מאוד דומה לספרדית,והיתי באוניוורסיטה בגרמניה ולמדתי גרמנית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
לדעתי הכל בראש.
אם בבלגיה יודעים שבבי"ס מדברים פלמית, ועם החברות באידיש, ובבית בעברית/צרפתית/אנגלית,
והכל בסדר,
אז אפשר גם פה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
השאלה מה קורה במצב כזה:
בעלי ואני ישראלים בעלי יודע רק עברית ואני יודעת גם אנגלית ברמה גבוהה מאוד
בעלי מאוד רוצה שנדבר עם הילדים גם אנגלית וגם עברית, והוא לאט לאט ילמד אנגלית גם.
השאלה אם זה חכם כי אני חושבת שגם כשהאנגלית שלי מעולה השירי ילדות שלי הם בעברית,
האם זה חכם לשלב את האנגלית בבית?
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
לכו על זה, רק צריך לדעת איך לעשות את זה.
אני בדיוק השבוע קניתי לי ספר ללימוד ספרדית, שפה קצת מבלבלת, אבל אל תפספסו את זה, אנגלית הם ילמדו גם בבית הספר.
איזה דבר חמוד זה לשמוע ילדים קטנים מדברים ספרדית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
השאלה מה קורה במצב כזה:
בעלי ואני ישראלים בעלי יודע רק עברית ואני יודעת גם אנגלית ברמה גבוהה מאוד
בעלי מאוד רוצה שנדבר עם הילדים גם אנגלית וגם עברית, והוא לאט לאט ילמד אנגלית גם.
השאלה אם זה חכם כי אני חושבת שגם כשהאנגלית שלי מעולה השירי ילדות שלי הם בעברית,
האם זה חכם לשלב את האנגלית בבית?
כן, ילדים קולטים הכי מהר שפות, שאחותי היתה בת 5 אני הייתי ב12 בערך ולימדתי אותה אנגלית - צבעים, וכמה מילים בסיסיות בחצי שעה וזה נקלט לה לתמיד. הייתי בעצמי ילדה ולא ידעתי כ"כ אבל היום אם היתה לי אחות בגיל הזה הייתי לומדת איתה ביחד את השפה, כי תכלס אני לא זוכרת כלום מלימודים ואיך שהוא עברתי את הבגרות, אבל שלומדים לבד לא בצורה מחייבת של מסגרת בית ספר לומדים מהר יותר, למדתי את עצמי כבר למעלה 120 מילים בספרדית, ובבית ספר בקושי עשתי הכתבה של 10 מילים בשיעור אנגלית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
תלוי מאד באזור המגורים.
כי את שפת המקום הילד ירכוש ממילא, גם אם בבית לא מדברים את השפה.
בחו''ל יש ארצות שמלכתחילה מדברים שם שתי שפות למשל פלמית וצרפתית
+ עברית מבית הספר + אידיש שמתגלגלת בכל מקום + אנגלית מהבית או מהלימודים
+ שפת אם שהיא לא מהנ''ל.

כך יוצא שילד קטן מדבר חמש שפות ברמה של שפת אם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
אני גדלתי על שלוש שפות, כאן בארץ.
תכלס אנגלית ועברית אני דוברת, קוראת ומתקשרת ברמת שפת אם עשירה,
יידיש יודעת ברמה מספקת אבל לא שפת אם...
על האנגלית אמא שלי האמריקאית נאבקה בכל שנות העממי,
הקריאה לי ספרים, הכריחה אותי לקרוא בעצמי, והקשיבה לי (כמעט...) רק כשדיברתי בשפה שלה:)
זה היה לה לא קל בכלל, אבל בסמינר כבר כרעתי על ברכיי להודות לה... ומשם הדרך הייתה קצרה לחוסר העדפה שלי לשפה אחת על פני השניה, גם לא בקריאה.

עם הגדול שלי אני מדברת אנגלית מגיל אפס,
ומכיוון שבעלי ישראלי ויתרתי מראש על היידיש.
כיום (שנתיים וחצי) הוא רכש את העברית באופן שוטף מהסביבה,
ואני עדיין משתדלת מאד לא לעבור איתו לעברית בשיחות-
כי אני מדברת אליו באנגלית והוא עונה לי בעברית...
זה לא קל, אבל מהנסיון שלי זה משתלם, ועם הבנות שלי אני מתכוונת בעז"ה להתעקש יותר.

לכן, המלצות שלי:
בבית להקפיד על שפה אחת לכל הורה, ולהתמיד בעניין בעקביות, לא להתבלבל, ע"מ שלא לבלבל את הילד.
ממליצה שהשפה השלישית- תהיה עברית, ואותה הוא ילמד מביה"ס והסביבה, זה קורה בטבעי בדר"כ.
רק מציינת, שלילד בעל כשרון וורבלי יהיה קל בהרבה.
ילד שקשה לו, שמתגלות אצלו בעיות שליפה או שידוע ששני ההורים לא מאד חזקים בשפות-
אולי עדיף מראש להקפיד על שפה אחת בבית, ושפה אחת בחוץ, ולוותר על השלישית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
השאלה אם הגבול שלכל הורה שפה אחת לא הכי חד וכן האמא מדברת בשתי השפות זה מבלבל את הילד מאוד?
מציינת, שלילד בעל כשרון וורבלי יהיה קל בהרבה.
את זה אי אפשר לדעת מראש:rolleyes:
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
ממבט של מורה מתקנת-
יש ילדים שמסתדרים עם זה מצוין וזה הכי מתוק בעולם
ויש ילדים שזה תוקע אותם נורא!!
אם יש לילד קושי הכי קטן בשפה
אז בשפה אחת הוא יכול להסתדר מצוין ולא ירגישו
ועם יותר שפות זה תוקע אותו
רוב התלמידים שלי עם קשיי שפה הם דו לשוניים...
אז לדעתי אפשר להתחיל ולבדוק אם הילד מסתדר -
אז מצוין! לכו על זה (וכמובן כל אחד מדבר עם הילד בשפה קבועה)
ואם הילד נתקל בקושי -אז כדאי לבדוק טוב, ולעשות חושבים מחדש..
זה מתנה לחיים-ממש שווה,
אבל חושב עם מעקב. שהילד לא מפסיד יותר ממה שמרוויח...
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
תשאירו שפה אחת לסודות.... ;)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

מאמר מהרב גלינסקי לתשעה באב:

לפני שנה,

בערב תשעה באב אחר הצהריים -

כתבתי את רחשי לבי.



כשסיימתי לכתוב -

החלטתי לשתף את הדברים גם אתכם,

וקיבלתי תגובות מאד מרגשות.

אלא ש... זה היה קצת מאוחר,

ורוב החברים קראו את זה רק 'לאחר' תשעה באב.



ולכן, אני שולח שוב את אותם הדברים

(עם טיפונת שיפוץ והתאמה)

והפעם, קצת מוקדם יותר,

בתקווה שתספיקו לקרוא את זה לפני תשעה באב.

ובתקווה גדולה עוד יותר -

שעד תשעה באב זה לא יהיה רלוונטי.



המלצה אישית:

תדפיסו את הדברים,

שיהיה לכם לתשעה באב.

ואם אפשר, תדפיסו שני עותקים

ותנו גם לאחרים.



בבקשה:



---

את השורות הבאות -

לא תמיד אפשר לכתוב...

ולכן הן נכתבות כעת,

כמה שעות לפני תשעה באב!



[אינני יודע מתי תקרא את זה

לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

זה לגמרי רלוונטי]



אנחנו חיים בדור –

שבו לכל בעיה יש פתרון!

ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה...



- סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

- הילד נמוך מדי? יש פתרון!

- מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

- קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

- לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!



רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

רוצים להתגרש? נעזור לכם!

רוצים ילדים? נעזור לכם!

רוצה הפסקה? נעזור לכם!



- יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

גם לזה יש פתרון!

- כל הפתרונות לא עזרו לך?

ובכן, גם לזה יש פתרון!...



ואם עדיין היו דברים,

שלא נמצאו להם פתרונות -

כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.



---

כן!

גם המכון הזה,

שממנו נשלח המסר הנוכחי –

נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.



ולא, אין כל תלונה חלילה.

אדרבה, תודה לה'!

שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.



אבל יש רגעים, נדירים אמנם -

שבהם צריך לומר את האמת!!

ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.



ומה האמת? –

שכל הפתרונות הללו

אינם אלא פתרון מלאכותי

לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!



והכאב הוא –

שאין לנו בית!!

יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר...



יהודי,

- לא משנה מה יש לו וכמה,

- לא משנה כמה הוא מצליח,

- לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

הוא תמיד ירגיש בודד!



כי לפני אלפיים שנה,

הבית שלנו נהרס,

ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

פשוט אין.



זה לא באמת משנה -

אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

או בדור ה-2025 פלוס!...

זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!



בפנים – זה אותו יהודי בודד!

מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

והבדידות הזאת –

כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!



אז נכון –

יש לנו המון גלידות וארטיקים,

אטרקציות מכל הסוגים,

ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

אז מה?!

אבל אין לנו בית!



יש היום ב"ה ארגונים נפלאים -

שמסייעים ליתומים ואלמנות,

ולהבדיל, לחולים סופניים.



הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר -

עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

אבל בסוף... אחרי כל החוויות הנהדרות –

הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח"ל

ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!



גם את הכאב שלנו –

אף אחד לא יכול לקחת!

זה נהדר, שיש הרבה חוויות

זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

זה מרגש, שיש הרבה שפע

אבל - זה לא פותר את הכאב!!!



---

אז יש פעם אחת בשנה –

שבה אנחנו מקבלים רשות,

להניח את הכאב הזה על השולחן

ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

כפי שהוא באמת!!



הזמן הזה, הוא תשעה באב.



כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

אל תאכל ארטיק!

אל תלך לים!

אל תשמע מוזיקה!

למה? כדי להתעלל בנו?!

חלילה.



משום שכואב לך!!!

אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

ואל תברח מעצמך אל הים!

אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.



וכשמגיע תשעה באב –

אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

ומוותרים גם על הרוחניות!!

אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

לא!



תסתכל לעצמך בעיניים

ותאמר את האמת:

אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

אין לי טעם אמתי בחיים!

הכל רק ב'כאילו', ומלאכותי, והצגה

בפנים בפנים – פשוט מר לי!



זאת האמת!

לא תמיד נעים לראות אותה,

ולא תמיד אפילו 'מותר' לדבר עליה.

כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

אבל, פעם אחת בשנה –

מותר לנו!

מותר לנו לבכות! מותר!!



---

אז אם תשעה באב,

היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו...

כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

זהו שלא!



לא צריך להמציא שום כאב -

ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

הכאב קיים, ובענק.

ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

כפי שהוא, בגודל טבעי!

ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!



וזו המתנה הכי גדולה

שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

ולהגיע לרגע אמתי של נחמה!



כן.

כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

הוא מגלה פתאום לידו,

עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!...

זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

אנחנו כבר לא לבד!



אה, לא לבד?!

זה כבר סיפור אחר!!

מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.



כל המתאבל על ירושלים

זוכה ורואה בשמחתה!
  • תודה
Reactions: lh ו-CHAYA S2 //
1 תגובות
בס"ד

יוצא לנו לנפוש די הרבה במלון כינר, ומזמן כבר סגרנו חופשה משפחתית לבין הזמנים הקרוב בכינר, אך לפני זמן מה הוזמנתי כאורח וקבלתי חדר באגף הסמוך לבריכה, בו עד היום לא יצא לי להיות. אני ואשתי פשוט נדהמנו! הבריכה חשופה לגמרי לעין כל שוכני החדרים באגף.
כשאתה בבריכה, מחצלות הבמבוק המקיפות אותה ויריעות ההצללה נתנו תמיד תחושה שאת/אתה מוסתרים, אך זהו, שזה ממש ממש לא כך!

כדי שלא יהיה ויכוח על הנתון הזה, צלמנו מחלון החדר את הבריכה (כמובן לא בשעות הרחצה. תמונות מצורפות להלן), ופנינו בצורה מאוד מכבדת אל הנהלת המלון כדי שיפתרו את הבעיה. אנו לא משלמים אלפי ש"ח כל שנה רק כדי לשבת בחדר סגור עם חלונות מוגפים. הבריכה השמורה לאורחי המלון בלבד (בניגוד לחוף העמוס) היא אחד הבילויים החביבים עלינו. בפרט לאור העובדה שאנחנו לא אוכלים בחדר האוכל של המלון. מה נשאר לנו אם לא הבריכה והנוף מהחלונות אל הים?
נענינו בהרבה מילים סחור סחור אך עם פסיקה חד משמעית ע"י מנכ"לית המלון (מצ"ב): לא יעשה כל שינוי והבריכה (קרי, המתרחצים/צות) תישאר גלויה לעין כל!

תגובה ממש תמוהה, בפרט לאור העובדה שהמלון מפרסם את עצמו כמיועד למגזר החרדי (הם אפילו מחלקים כל בוקר עיתון יתד נאמן בשביל ליצור עבורנו אווירה של אנ"ש). בסך הכל מדובר על פתרון בעלות זניחה בצורה של יריעה אנכית לרום מטרים בודדים ותהיה צניעות מינימאלית המקובלת גם בקהלים יותר פשרניים. זו לא עזרת נשים בבית הכנסת, זו בריכה על כל המשתמע...

לדעתי יש כאן אמירה של זלזול. לא זלזול רק בנו אלא בכל הציבור שלנו.
הם כאילו אומרים: חרדיים תמימים, העיקר תביאו את הכסף שלכם, העקרונות שלכם פחות חשובים לנו, בלאו הכי אין לכם הרבה מקומות לנפוש, אז זה העובדה מבחינתנו! רוצים תקבלו, לא רוצים -לאן תלכו?

ולחשוב על זה שכבר עשרות שנים אנשים ונשים נכשלים ומכשילים בלי לדעת... (כך אמרו לנו רבים מידידנו הנופשים/ות בכינר, שמעולם לא חשבו שרואים אותם כך בגלוי. הם התחלחלו לראות את התמונות שצלמנו)

כל מי שאיכפת לו, מוזמן לפנות למיילים דלקמן של הנהלת מלון כינר גליל ולהביע את דעתו ברמה, וכן להזהיר את ידידיו. עוד כמה ביטולים ותהיה מחיצה בעזה"י.

בפרט בתקופה עגומה זו, בה כמעט כל יום נהרגים בחורי ישראל ואנחנו זקוקים יותר מכל לשמירת עליון עלינו, ולצערנו בבריכת כינר מתקיים גם ביום הזה: "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ " (דברים כג)
אנחנו נאמר את שלנו - לא נח לנו, והדבר הזה נעשה בניגוד לדעתנו ובוודאי לא במימוננו.

כדאי להקדיש דקה מזמנכם ולכתוב להם את דעתכם בנושא:



מיילים הנהלת כינר:



gabi#rgl.org.il יו"ר הדירקטוריון של כינר

‫‎gili#kinar.co.il מנכ"לית

shani#kinar.co.il

kinar#kinar.co.il ‫‎

shoam#kinar.co.il

res#kinar.co.il


בתקוה לשינוי לטובה
הרב @פנחס ע כתב כאן פוסט מטלטל עם רעיון מהפכני. וביקש לפרסם מעל כל במה. פרוג זו הבמה מספר 1 של הציבור החרדי. ולכן מתפרסם כאן. חשוב שתביעו דעתכם ושתפו ברעיונות לתופעה הכאובה. מה הפתרון, האם מה שהוא כתב בפוסט ישים, האם אתם מכירים ישיבות ייעודיות לגרושים וכו' וכו'.

"בדפים הבאים נדון על בעיה שמשום מה מושתקת, ושמא בכוונה... וכפי שנבאר אי"ה בהמשך. מה שבעיה זו מושתקת ודאי אין זה בגלל שבעיה זו אינה משמעותית. אדרבה, רבים חללים הפילה. אמנם לא נעים להיות זה שמציף את הנושא, ובכל אופן חייבים שמישהו ירים את הכפפה.
נשתדל ככל האפשר שלא ללכת סחור סחור ולתמצת במילים, יודגש מראש כי את הבעיה אנחנו נציג ככל יכולתנו, וגם נציע פתרון. אמנם הדברים, הבעיה וכל שכן הפתרון אינם "תורה מסיני" ונשמח לקבל הערות והארות.
ובכן, לא אחד ולא שנים נחשפו למצב דורנו בו פעמים רבות, רבות מדי, הנישואין עולים על שרטון.
אין כאן המקום ואין זה הנושא מדוע מתרחשת תופעה כאובה זו, וכבר ספדו מספיק ספדנים על דור העקבתא דמשיחא ועל שלל תחלואיו. ובכל אופן המצב הינו מדאיב ונוגע ללב. לראות בחורים שעודם גלוחי סנטר, במיטב מחלצות, בשנות הבחרות והשיא, שעדיים היה לגדול, שכל רבותיהם בישיבה צפו להם עתיד מזהיר, אך מסובב הסיבות בחר להם מסלול שונה. ייתכן אפילו שדבר זה אירע באשמתם, שלא השכילו להבין היטב את מהות הליך הנישואין אליו הם צועדים, ולא קלטו מה טומנת בחובם התחייבותם תחת החופה "ואנא.. איזון... ואפרנס יתייכי כהילכת גוברין יהודאין" ואת שאר חובותיהם כלפי האשה. ופעמים רבות הגם שידעו היטב והתכוננו בכל לב ונפש לקראת השלב המכריע בחייהם, קורית תקלה המכוונת משמים והשידוך מתפוצץ. וכאן זה רק מתחיל...
בשלב זה הינם נכנסים למערבולת אינסופית. תהליך הגט עצמו הינו מורכב עד מאוד, לא תמיד האשה מתרצה ללכת כפי שבאה, פעמים רבות דרישותיה הם מעל ומעבר לשורת הדין ואכמ"ל, ובמיוחד שלא זה הנושא, רק לצורך ציוריות המצב נציג אותו בפן הכי אומלל.
והנה לאחר שבס"ד סוף סוף הצליח החתן לסיים את ההליך ולהשתחרר מעגינותו לעיתים הוא נכנס לפרק האיש מקדש שלב ב', ולפעמים הוא נזקק להתאוששות ארוכה. לא אחת הוא חושש ליפול שנית למצב בו היה, וחששו מסחרחרה נוספת שכזו מעפיל על רצונו הכן להקים בית נאמן בישראל, ולבנות משכן לה' בתחתונים.
ולמעשה ישנם בינינו הרבה אברכים צעירים שלא מוצאים את מקומם.
לחזור לישיבה אינם יכולים, אם בגלל "מה יאמרו" ואי הנעימות, ובעיקר בגלל תקנת אביר הרועים מרנא הגר"ח (כך ע"פ השמועה) שתיקן בועד הישיבות לפני רבות בשנים שלא ילמדו בישיבות כאלו שנישאו בעבר. וגם אם אין זאת מתקנתו, המציאות היא שראשי הישיבות מסרבים, ובצדק, לקבל בחזרה את הבוגרים שכבר נישאו בעבר, בחורים אינם צריכים להיות שותפים לשיח על בעיות של גרושים, ולא של נשואים, הלב שלהם חלש בשביל זה.
ובמצב כזה הגרוש צריך ללכת ללמוד בכולל אברכים. אמנם, גם בכולל יש לו אי נעימות רבה, אבל יש פיצוי בדמות המלגה הזעומה, שהוא נזקק לה נואשות בכדי לכסות את שכירות החדרון הטחוב בו הוא מתגורר (במקרים רבים ההורים אינם מעוניינים להחזיר הביתה בן גרוש, מחמת שהדבר מהווה עליהם מעמסה נפשית ופיזית) ולשלם את חובות העבר, ובמקרה שהוא גם מחויב לשלם מזונות המצב מורכב עוד יותר... ובגלל כל האמור ישנה עדיפות לאברך היקר והמסכן ללכת לכולל למרות שגם מקום זה אינו מקום טבעי ונוח עבורו, ואינו מהווה לו חממה לגדול בתורה ויראת שמיים.
דא עקא, שמסגרת כולל אינה מכסה ג' סדרים, וק"ו שאינה מכסה את בין הסדרים והלילות. והלב נכמר על אותו בחור צעיר שמוטל כעת במצב נואש כזה, ללא חְברה וללא אשה. בדרך כלל אם יש ילד, הילד נשאר אצל אימו (מסיבות מובנות) וגם עם הצער הזה הגרוש נאלץ להתמודד. מסגרת כולל לא בונה אישיות, ומאידך אין לגרוש שום זירה בה הוא יגדל, אין לו מי שידחוף אותו לכיוון הנכון.
נכון, ההורים פעמים רבות מחזירים הביתה, ומארחים בחיבה, מספקים ארוחות חמות, ולפעמים גם מכסים לו את החובות, אבל זה לא זה. הורים אינם חְברה, ועוד יותר אינם אשה. הורים זה לא כותל מערבי שאפשר לשפוך אליו את הלב, והבן לא תמיד יכול למצוא בכך את כל נחמתו. ובכל אופן ברור שזהו מצב טוב יותר, אם כי לא אידיאלי. (כמובן שהאידיאלי הוא מצב של נשוי, אמנם הדברים אמורים גם כלפי מצב ארעי זה, של טרום נישואין פרק ב', שאינו מצב ראוי)
יש מקרים בהם מלגת הקיום של הכולל לא מספיקה בכדי לקיים את כל צרכיו הכספיים המינימאליים הכוללים לחם צר ומים לחץ, והאברך הצעיר, שעוד יכול היה לאזור מתנים ולהאיר את העולם יוצא לשוק העבודה הפרוץ... ורבים חללים נפלו ומקום קבורתם לא נודעו...
ופה מגיע האבסורד הגדול, שבעוד ולנשים חד הוריות הקהילה דואגת, וארגוני נשים חרדיים ושאינם (ואין זה המקום להאריך בדעות המסולפות של מנהלי הארגונים הללו בסגנון "מ. מיכאלי") טורחים למלאות כל מחסורם, לעיתים תוך כדי נגיסות בבעל לשעבר, (פעמים רבות שלא בצדק כלל!) דוקא לגברים, שע"פ המקובל בעולם התורה אינם יוצאים לעבוד, וממילא הכסף פחות מצוי אצלם, איש אינו דואג.
לסיכום: מדובר בבחור צעיר שההבדל בינו לחברו מעוכב השידוך שנותר בישיבה הוא בכך שבנוסף לגיל המתבגר השווה לשניהם, לידידינו המדובר נוספה גיבנת ה"גרוש" שמורידה את מניותיו בשוק השידוכים, כשהיא יוצרת ספקולציות לגבי עברו "המפוקפק" ולכלוכים והשמצות מ"בחירת ליבו" בעבר. מצבו הכספי בכי רע, בייחוד כשהוא נאלץ לשלם הון רב מעל ומעבר לצורך האמיתי לגרושתו, שלצידה עומדים ארגוני הנשים והפמניסטים, בכדי שיזכה לראות את ילדיו אחת ל... וגם זה בחסד רב. אין לו שום משענת פיזית נורמלית, שעות רבות עוברות עליו בשיעמום ובדכאון, ללא חברה הגונה ומסודרת. דירתו אולי אינה במרתף טחוב חסר חלונות מתחת האדמה שורץ עכברושים, אך ודאי לא בסביון... והיצר הרע מאיים עליו כדרכו בסכינים שלופות מכל הכיוונים כשאין לו מי שיסייע לו בהתמודדות הקשה.
מי יודע כמה "נתיבות המשפט" איבדנו בגלל המצב העגום הזה?
מה עוד, שהידיעה שכך הוא מצבו של גרוש, שהוא אומלל עשרת מונים מגרושה, מהווה מאזן אימה לנישואין תקינים. כי כשהאשה (הגרושה בפוטנציאל) יודעת שבמצב של גט המפסיד העיקרי יהיה הבעל היא מנצלת זאת. וד"ל.

ולכן לעניות דעתי הפתרון צריך להיות בהקמת מסגרת ישיבתית לבחורים פרק ב'. מסגרת שתהיה ממוצעת בין כולל לישיבה. מסגרת שתדאג לצרכים הכלכליים של הגרושים, במילגה ראויה לשמה (ניתן להשוות זאת להורים, שישלמו לכל בן כפי צורכו, כך המסגרת תדאג למימון לכל אחד כפי מחסורו). מסגרת שתעזור להם לחיות חיים בריאים בחברה תורנית. מסגרת שתתן להם טעם בלימוד למרות צערם הקשה. ניתן לשלב בתוך המסגרת איש המבין בנפש האדם שיטפל בחרדות ובפחדים, ויניע את הגרושים לבנות את חייהם מחדש. מקום שיכלול פנימיה ואוכל, משגיח וראש ישיבה, (כמובן שהחלק של שיעורים יומיים פחות מתאים) מקום בו יוכלו לפרוק את ליבם באוזני חברים לצרה. שירגישו שאינם שונים ורעים. שיתנו להם הדרכות המתאימות למצבם. (חיפשתי בקול הלשון הדרכות לבחורים מיש"ק ומיש"ג הכנה לחיי אברכות, טיפים לנישואין ולשלום בית ולחינוך ילדים, לכל מצב... אבל טיפים לגרושים לא מצאתי, ולא אף ספר עזר והדרכה- כלום!) שיספקו להם מקום שלא יצטרכו לבלות לילות חשוכים לבד עם מחשבות דמיוניות. שיתנו להם תחרותיות בלימוד ורצון להצליח. שיתנו להם תקווה לעתיד טוב יותר. ובעיקר- שידאגו שישמרו על היראת שמיים שלהם.
כמובן צריך לשאול את גדולי ישראל שליט"א איך וכיצד להקים מקום שכזה באופן שיהיה הראוי ביותר ועוד ועוד, והתוכנית להקמת מקום שכזה לא מסתיימת ואפילו אינה מתחילה במאמר על פני 2 דפי A4 אמנם את הנושא הזה צריך להציף, ולתור אחרי פתרון ראוי.

הערה חשובה: כותב הדברים ב"ה נשוי באושר ובאושר עם אשת נעוריו, בעז"ה ביחד עד 120 אמנם נזקקתי לנושא בעקבות כמה בני משפחה וידידים שהגיעו למצב החמור הנזכר, ואין מושיע!

אנא מי שימצא חן בעיניו, תעשו עם זה משהו, ואם אין בכחם לפחות תפרסמו בכל במה אפשרית.
שלישית, אינני לוקח אחריות על הפתרון שהצעתי אבל הבעיה היא בעיה קשה, וחייבים שמישהו ימצא לה פתרון כלשהו, צריך להציף אותה
מצרף מאמר מטלטל , אולי יהיה לתועלת ומישהו ירים את הכפפה. ענין זה לא מוצה בישיבות ויכול לספק משרות חשובות..."

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה