התייעצות שמלה צהובה

  • הוסף לסימניות
  • #1
הציעו לאחי בחורת סמינר, אך באחד מהבירורים, אמרה לנו הדוברת שמכירה אותנו: "מה, היא? היא בכלל לא מתאימה לכם, היא הולכת עם שמלה צהובה..."

זה הרגיש לי כ"כ דבילי שאנשים פוסלים התאמות לשידוכים עפ"י שמלה בצבע צהוב, אבל במחשבה שנייה- אולי הם צודקים?

זה מציק לי כי בדיוק קניתי שמלה צהובה, ורציתי לדעת מה העם חושב על כזה דבר, האם זה באמת מוריד מערך של בחורה? האם זה מקטלג אותה מייד כבחורה מודרנית שפחות מתאים לה בחור תלמיד חכם? ויותר חשוב, האם יש בזה בעיה של צניעות ו/או מכובדות?

אוקיי, אני יודעת ששמלה צהובה היא לא בדיוק שחורה או כחולה, אבל לא מדובר בצהוב זורח או ברמה שהוא לא צנוע. מדובר בצבע שהוא בסה"כ לא מאד קלאסי ואולי קצת פחות מקובל. כמו"כ, אני לא שואלת לגבי חצאית או חולצה, שבזה בוודאי אין בעיה, אלא לגבי שמלה שלמה.

חשוב לי להדגיש שהסגנון שלנו הוא חרדי לגמרי, הבנות אצלנו לומדות בסמינרים איכותיים, מהגדולים בירושלים, מחפשים שידוכים של בחורים טובים מישיבות טובות שילמדו כל החיים בעז"ה. אין כזה דבר חצאיות שאפשר לראות את הברכיים או גרביים פחות מ 40 דנייר (וגם לא יותר...), טלפונים כשרים, הכל לפי גדרי ההלכה והצניעות, או בקיצור- חרדי קלאסי, לא מודרני מידי אבל גם לא סגור בכלל, או איך שכולם אוהבים להגדיר ת'צמם ( :rolleyes: ) : ראש בריא...

זה הטייפ שלנו, וזה הטייפ שאנחנו מחפשים.

אשמח לשמוע את דעתכם.
תודה

נ.ב. יכול להיות שהשאלה הזו תתאים יותר לחכמת נשים, אבל אין לי היכולת להכנס לשם, כך שאני אשמח לקבל תשובות רלוונטיות בלבד, מבלי להתחיל לנתח את סגנון הלבוש יותר מידי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אין בזה כללים!
הכל עניין של רגישות,
מאד משנה הגוון של הצהוב,
לדעתי ללכת עם שמלה צהובה בצבע מאד חזק או זרחני,
זה באמת קצת חוסר רגישות....
אבל לפסול שידוך בגלל זה?
אפשר רק לברר לעומק יותר את רמת הרגישות בדברים האלה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מאד משנה הגוון של הצהוב,
אבל היא כתבה מפורשות-
לא מדובר בצהוב זורח או ברמה שהוא לא צנוע

בחורה יכולה ללכת גם עם שמלה שחורה והיא תהיה לא מספיק צנועה.
לפי מה שפותחת אשכול כתבה- סה"כ מדובר בצבע פחות מקובל. זו סיבה לא להמשיך לברר על הבחורה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
QUOTE="מימי פ, post: 7788065, member: 26944"]
וכן צהוב הוא צבע קצת יותר בולט
[/QUOTE]
יש כ''כ הרבה גוונים בצהוב..
הכל לפי העניין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אני לא הייתי הולכת עם זה,
גם אם היו משלמים לי....

מה שאני באה לומר,
שיש כאלה שזה מאוד מפריע להם,
ואם הם הסגנון שלך- הם עלולים להוריד אותך על זה,
גם אם לא יגידו כך במוצהר אפילו לעצמם- הם פשוט יאמרו למשהו במראה מפריע להם.
תלוי בך, ובסגנון שאת מחפשת,
ולמרות כל התאורים שלך א״א להבין כלום בפורום ציבורי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
הכל תלוי במראה הכללי שאת לבושה,
אם האיפור התסרוקת הנעליים ועוד דברים בולטים, אז הכל בולט.
תלוי אם יש חגורה באמצע ששובר, זה מאד משתנה בין כל אחת בייחוד כאשר הופעה שלמה היא הקובעת,
שמלה רחבה שבסיבוב היא בולטת , או שמלה ישרה, יש בזה המון פינות,
צריך לראות את עצמך במראה ולשאול:
האם ההופעה שלי מספיק הולמת? או צועקת? רגועה או מושכת?
זה הכיוון ממה שתמיד הכרתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אם יש לך ספק לגבי רמת הרגישות לצניעות של הבחורה תבררי את הנקודה הזו ספציפית יותר לעומק.
אבל את פוחדת שהיא "לא לעניין" ולא הולכת לפי המקובל,
אז המכרה שלכם ממש טועה כי גם את לא יודעת אם זה לעניין או לא. בקיצור היא כן מתאימה לכם.
ולא, אין לי דעה בנושא אם זה בסדר או לא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
לא פוסלים שידוך משמלה אחת...
פשוט צריך לברר את רמת הצניעות והרגישויות שלה בכללי.
אני אישית לבשתי בחתונה של קרובת משפחה שמלה צהובה.
למי שאמרתי את זה קודם היה בהלם.
אבל שהגיעו לחתונה ראו שמה? זה היה עדין לא נורמלי.
ואני גם חרדית חזקה ואדוקה מאד!
וחוץ מזה- שמה שאצלך בסדר, אצל אחרת יכול להיות לא בסדר...
פשוט לברר.
המון הצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אותי לימדו, שאם מה שאני לובשת גורם לי קצת ספק \ תהייה \ שאלה - כנראה שיש בזה משו..

אבל כמו שכתבו הרוב כאן: הכל עניין של רגישות.

וגם לדעתי, לא פוסלים שידוך על כזה דבר. (לא בר-סמכא)
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אם יש לך ספק לגבי רמת הרגישות לצניעות של הבחורה תבררי את הנקודה הזו ספציפית יותר לעומק.
אבל את פוחדת שהיא "לא לעניין" ולא הולכת לפי המקובל,
אז המכרה שלכם ממש טועה כי גם את לא יודעת אם זה לעניין או לא. בקיצור היא כן מתאימה לכם.
ולא, אין לי דעה בנושא אם זה בסדר או לא.

לא מדברת על הבחורה ההיא, מדברת עליי, האם להחליף את השמלה או לא?:(
רוב סגנון הלבוש שלי הוא ממש לפי המקובל, חוץ מזה שאין לי אפילו לא שמלה שחורה אחת...

המכרה הזו ספציפית היא מאד שמרנית, ולכן היה חשוב לי לשמוע דעות של אחרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
תשימו לב, לא פסלו את הבחורה כן אמרו שהיא לא מתאימה לכם, כנראה שהם מכירים את משפחת הבחור והיא יודעת שאצלם לא הולכים ככה
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
תשימו לב, לא פסלו את הבחורה כן אמרו שהיא לא מתאימה לכם, כנראה שהם מכירים את משפחת הבחור והיא יודעת שאצלם לא הולכים ככה
העניין הוא שאני בעצמי קניתי כזו, כך שכנראה כן הולכים אצלינו ככה...
וכבר ציינתי שמדובר באישה מאד שמרנית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
היה חשוב לי לתאר את סגנון המשפחה שלנו כדי לא לקבל תשובה של: "מה הבעיה בשמלה צהובה בכלל", ואז לשמוע שג'ינס אצלכם זה לגיטימי לגמרי, או לחילופין: "אסור מדאורייתא", כשלשיטתכם גם סנטימטר אחד פחות מהאמצע זה "שיקצע"
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אהלן לכולם, לא מכיר את האתר יותר מדי אבל חבר המליץ לי לפנות לכאן, בתקווה למצוא כיוון.
רקע קצר:
אני בחור ישיבה (25) כמעט שלוש שנים. הגעתי לעולם הישיבות אחרי צבא, מבית דתי-לאומי קלאסי. לא הייתי "בראש" של ישיבה לפני הצבא, אבל התחזקתי מאוד במהלכו ואחריו, ומאז אני רוצה ודבק בלימוד תורה.
המסלול שעברתי:
התחלתי בישיבה של חוזרים בתשובה ("אש התלמוד", בערך שנה), והיה לי שם קושי חברתי גדול מאוד. עזבתי, שילבתי עבודה וכולל (חצי שנה), ומשם עברתי לישיבה נוספת של חוזרים בתשובה, בה אני נמצא עד היום. היה לי מאוד קשה ובאמת שעברתי מסירות נפש (התחלתי ללמוד שם סדר אחד והיום אני ישן שם ועושה שבתות).
הלימוד מצוין, אבל הראש לא מתחבר:
* בצד החיובי: התקדמתי המון בלימוד, ואני מאוד מחובר ללימוד תורה רציני, לדקדוק בהלכה, וזו הדרך שאני רוצה להקים בה בית. אני רוצה ללמוד כמה שיותר – אם לא כל היום, אז את רובו.
* בצד הקשה: אני לא מצליח למצוא חברים בראש שלי. אני בחור מאוד חברותי, שאוהב אנשים וצוחק, אבל אני מרגיש שהאווירה הכללית בישיבות האלה היא קיצונית עבורי – אנשים מנותקים לגמרי מהעולם החיצוני וזה יוצר חוסר איזון שאני מתקשה איתו.
בזהות שלי אני לא מחובר לעולם החרדי, לא אוהב את הקודים החברתיים, הלבוש והסגנון. אני לא לחוץ להתחתן אלא מעוניין להתקדם ברוגע, ואני יודע שלהקים בית לא יפתור בעיות כאלה. להיפך, אני חושש שתוך כמה חודשים אחרי החתונה אני יכול למצוא את עצמי במקום שבו אחשוב: "וואלה, למה נכנסתי לזה?" – כי הנישואין יכניסו אותי עמוק יותר לבוץ שאני לא מרגיש שייך אליו. אני מחפש להתחתן עם מישהי שתתאים ל'ראש' המאוזן שלי, אבל אני מבין גם שבמסגרת הנוכחית שלי זה אולי גם בלתי אפשרי.
הבקשה לעזרה:
אני נמצא בצומת דרכים. אני רוצה להישאר בעולם התורה ובהתקדמות הרוחנית, אבל אני לא רוצה לעשות את זה במחיר של אובדן עצמי, וחברתי.
אני מחפש המלצות על:
* ישיבה אפילו לא חרדית אבל עם אווירה חברתית מאוזנת, פתוחה, שתואמת יותר את הרקע שלי כבוגר צבא וראש בריא,
האם מישהו מכיר מסגרת כזו? כל רעיון או כיוון אחר יתקבל בברכה!
חברים, שלא כדרכי אני כותב כאן בפורום כי המועקה הזו לא נותנת לי מנוח.

אני צופה בתיעודים של אירועי הדריסה האחרונים, ומה שמפחיד אותי באמת זה לא רק המעשה עצמו – אלא המבט של הנהג. התחושה הזו שהוא פשוט נוסע קדימה, כאילו אין שם בני אדם. כאילו הציבור שעומד מולו הוא אוויר.

הבנתי שזו המציאות שלנו: אנחנו שקופים מול הפגוש.

זה מתחיל בתקשורת שמפהקת מול תיעודים מצמררים, ובמקום לזעזע את אמות הסיפים היא בוחרת במילים מכובסות כמו "חיכוך" או "תאונה". זה ממשיך בפרקליטות ובמשטרה שמתעקשות במין עקשנות אטומה לא לראות את מה שכל עין רואה – שזו דריסה מכוונת לכל דבר. הם מחפשים כל תירוץ מתחת לאדמה כדי לא להגדיר את זה כפשע שנאה או כניסיון רצח. וזה נגמר בזה שנהג מרשה לעצמו ללחוץ על הגז כי הוא יודע שדמו של חרדי הוא כנראה המצרך הזול ביותר בשוק. כשמישהו הוא שקוף בעיני המערכת, קל מאוד להפוך אותו למטרה על הכביש.

אני מסתכל על המראות האלו ומרגיש שמשהו בסיסי מאוד בביטחון הקיומי שלנו פשוט נסדק. איך אפשר להמשיך בשגרה כשמבינים שחיי אדם אצלנו הפכו לשאלה של נרטיב פוליטי???

האם גם אתם מרגישים את השקיפות הזו ששורפת בבטן? איך אתם מסוגלים להסתכל על המציאות הזו בלי להרגיש שהדם של כולנו אדום פחות?

תכל'ס, מה עושים?

האם יש דרך ריאלית לגרום למערכת להתעורר ולהתייחס לחיים שלנו ברצינות? ואולי הגיע הזמן שנבנה בעצמנו מנגנון פנימי שידע לשמור על הזכויות שלנו ולדאוג ששום אירוע כזה לא יעבור בשקט?

נ. ב. אני מבקש בכל לשון של בקשה – בואו נשמור על הדיון ענייני. ללא פוליטיקה ולא ויכוחים בין מחנות.
העליתי בקהילת הכתיבה השבוע, אבל מעניין אותי מאוד לשמוע את דעתכם בנושא, נתקלתם במקרים כאלו/ לא, ואיך הגבתם (או שלא.)

נסעתי הבוקר באוטובוס פנימי, בירושלים.
אברך עדין הופתע כשהמבקר הודיע שלא תיקף, הוא טען שהצמיד את הכרטיס למכשיר התיקוף.
הפקח גער בו קולנית ובקש תעודת זהות.
הוא לא התווכח והגיש לו אותה.

בספסל לידי, ישובה גברת קשישה, לא דתיה. גברת אלגנטית כזו, שעצם ישיבתה באוטובוס העלה בי תהיה.
כעת, היא גונחת קלות ומודיעה: "כואב לי הלב."
מבטי הנוסעים כולם מופנים אליה, לרווחת האברך הנקנס.
היא נאנחת שוב דרמטית, ואומרת בקול גדול: "כואב לי הלב, לראות גנב עם פאות וזקן. בושה."
אה?
אני מביטה בה בהלם, באישה שליבה מאיים להשבר מחילול שמו יתברך.
סביב אנשים מהנהנים בראשם וטומנים אותו שוב בסמארטפוניהם, שם מתחוללות דרמות גדולות מאלו.
אני מרחמת על האיש הסמוק, על האישה כאובת הלב.

"סליחה, גברת", אני פונה אליה בדרך ארץ, "אפשר שאלה?"
היא מתרווחת על מושבה ובאדיבות שלא היתה מביישת נציג ארגוני זכויות אדם- עונה לי: "כן?!"
"פעם ראשונה שאת רואה נוסע נקנס על אי תשלום ברב קו?" אני סקרנית,
"כי אם ראית פעם צעיר ישראלי מקבל דו"ח, אני בטוחה שהאופן שבו הנוסע הזה התנהג בלט לך לטובה." אני מתגרה בה מעט. לא מרחיבה על קללות, צעקות ואפילו מכות שנוכחתי לראות במהלך בקרה.
הגברת מולי מהרהרת מעט, ומזדקפת בכעס: "אבל הוא חרדי, הוא צריך לכבד את התורה והדת! "
אני נהנית מתחושת המעורבות שלה, מהדאגה לכבוד ה'.
"הוא מראה לכולם שככה החרדים מתנהגים", מאלפת אותי הקשישה בינה.
אני לא מסוגלת לשתוק, ומאתגרת אותה בשאלת חשיבה: "אתיופי ששכח לתקף רב קו, ישנה את הסתכלותך על העדה האתיופית כולה?"
"מה הקשר?" היא מתעצבנת, ומגיעה למסקנה שטוב לא יצא לה מהדיון הזה.
"עזבי", היא מסכמת, "אני מכירה את החרדים מקרוב. אני נוסעת לפעמים באוטובוס שעובר בשכונת גאולה,
ורואה אותם עולים ונשארים כולם צמודים לדלת. כשמגיע פקח- הופ! הם כולם יורדים ובורחים. אני אומרת לך, נו. כל החרדים גנבים."
אני מצלצלת בפעמון, מתחבטת בשאלה האם להגיב, ומה.
"בכיתה חרדית" אני מונה את מילותיי בעודי מתרוממת, "יכולה חבילת טישיו להיות על השולחן במשך שבוע,
ואף ילדון מנוזל או אחר שנשפכה לו כוס מים- לא ישתמשו בה מבלי לבקש רשות. מנסיון.
לא כי זה לא הומני- טישיו עשוי להיות צורך אלמנטרי. ובמה מדובר? בחפץ בשווי אגורות.
ועדיין, גם בני שש יזהרו מלהשתמש בו.
זהירות מגזל, קוראים לזה. אחד הערכים הנעלים בציבור שומרי התורה והמצוות.
יום טוב, גברת. ועין טובה. "
שלום וברכה לכולם.
אשמח בבקשה לעזרתכם.
ברוך השם אנחנו הגענו לשלב שצריכים להכניס את הבת הבכורה שלנו לסמינר.

אנחנו ממש בבלבול ולא ממש יודעים מה לעשות.
מצד אחד אנחנו מאוד מרגישים שהבת שלנו יכולה להכנס לסמינרים הטובים בירושלים .
(היא התקבלה לישן )
היא ילדה מצוינת בצד הלימודי .
התעודה שלה הכל טוב מאוד בכל המקצועות.
האנגלית שלה ברמה גבוה יחסית לחברות שלה בחשבון כנל ממש מצוינת ברוך השם בכל ההקבצות היא א ברוך השם באמת מצוינת .

כמובן שיראת שמים ודעת תורה אצלינו בבית זה הבסיס להכל .

אז איפה ההתלבטות
אנחנו ספרדים
אנחנו אנשים עובדים.
ובעלי עשה צבא בגיל 20.
עשה ועושה מילואים כלוחם
הוא מפקד על מחלקה אוהב את החיילים שלו והם אוהבים אותו
ואנחנו בכללי בתפיסה שלנו לא קיצונים בכל הקשור לגיוס למי שלא לומד וכו. כמובן שאין שאלה ודעת תורה ומה שרבותנו פוסקים אנחנו עושים ונעשה ללא שאלות גם אם אנחנו לא מבינים בראש שלנו את דעת התורה
אומנם בעלי קובע עיתים לתורה בצורה הכי חזקה וברורה
כל יום משעה 5 בבוקר עד 8 .
ובערב משעה 18 וחצי עד כמעט 23:30
בשכונה שלנו ובכלל שהוא בבית ובעבודה לבוש שחור לבן חרדי כובע בשבת וכו
הוא עצמאי עם תואר
כנל אני בעלת תואר.

ובשיחה עם הרשמת שם שהיא מכירה אותנו באמת כחברה שלנו ושל המשפחה היא אמרה משהו שלא חשבנו עליו.
בגדול המסר הוא אתם הורסים את החיים של הילדה אם תכניסו אותה לסמינר הישן או בכלל לסגנון הסמינרים האלו.
אם כל הכבוד לכם הילדה שלכם לא גדלה בבית חרדי אברכי קלסי . והדבר הזה יבלוט .
בנוסף יגיעו שמועות למנהלת ולתלמידות מה שיעלה את הבת שלי לכוונת של המנהלת וזה בכלל עוד לפני שהבת שלי בטעות תגיד איזה משהו שקיבלה מהבית אבל זה לא הסגנון של הסמינר.
מה שיגרום ללא ספק ליותר מידי חיכוך מול המוסד והדבר הזה יעשה נזק לבת שלי.

היא המליצה לי בחום לחפש מקום אחר שהוא טוב אבל שאנחנו לא נבלוט שם בדברים כאלה ויוכלו להכיל את הבת שלכם.

בהתחלה התנגדתי ממש כי בהרגשה אנחנו מרגישים הכי שייכים לסמינר הישן .

אבל אחרי שנרגענו וחשבנו לעומק אולי זה נכון ולא כדאי להכניס את הילדה הטובה והמקסימה הזו למקום שיש מצב שלא יקבלו אותה כשווה בין שווים ?
א. אשמח מאוד לעצה / תובנה של מי שיכול. או בכלל מי שמבין אותי מניסיון
ב. שמענו על סמינר " יסודות" אשמח לדעת האם יש כאן הורים לתלמידות שם ?
ג. גם סמינר בית שרה בשכונת רמות בירושלים..אם אני מבינה נכון הוא שיך לסניף או משהו כזה.

ממש ממש ממש חשוב לי הסביבה וסגנון הבנות שיהיו טובות ומבתים של חינוך חזק ותורני

תודה רבה
סליחה מראש על האריכות.

לאחרונה התוודעתי לחדר מחשב בשכונתינו.
במשך היום יוצאים ובאים אברכים לרוב, כל אחד לעיסוקו ועניניו.

בתחילה לא ידעתי מה בדיוק קורה שם במקום רק שאברכים נכנסים, לא ענין אותי ולא חקרתי. (כלומר לא הייתי מודע בכלל שיש מציאות כזו של חדר מחשב עם אינטרנט, וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול..)

עם הזמן, (ואחרי שכבר התפקחתי בנידון ובמטרה לשמה הוקם המקום) ועם התפתחות השכונה וצביונה קלטתי שגם ילדים (אפי' טרום בר מצווה) נכנסים שמה..

ואז הורמה הגבה 🤨

מה יש לילדים לחפש שם?
איך הם יודעים את הקוד של הכניסה בכלל??
מי מאשר להם?

וכך התמיהה נשארה חתומה בלבי.

ערב אחד אני מקבל טלפון מגברת אחת ושאלה בפיה - מה אתה רוצה?
אני: סליחה מז'תומרת? מי את? מה את רוצה?
היא: נו, ברצינות.. אתה משגע אותי ואתה שואל מי אני??
בקיצור מתנהל ככה דיון ביננו עד שהיא קולטת שבאמת אין לי שיג ושיח בנושא.
ואז הוטלה הפצצה..

והבנתי שמאן דהו (ילד, כן?) משתמש בטלפון שלי כאות הזדהות ושולח להנהלה כנראה, בקשות והטרלות שונות וזה בעצם חתום על שמי..

בדקנו וגיששנו עד שנודעו עוד כמה ענינים לא נעימים שקרו.

היא הבטיחה שהמקום מסונן עם נטפרי ואין לילדים לאן לגלוש גם אם ירצו..
ויותר לא יאשרו לילדים ללא טלפון הסכמה מההורים.

אבל אני לכשעצמי לא הבנתי ותמהתי -
~ האם רבני השכונות וגדו"י מודעים לבעיה הזו?
~ האם לא מאוד חשוב, ויש צורך ממשי למנוע בדרכים שונות מילדים ונערים להכנס שמה?
~ אתם נתקלתם בתופעה כזו שילדים משוטטים שם וצופים במשחקי מרוץ מכוניות ומי יודע מה עוד?

יום אחד החלטתי להכנס לראות במו עיניי מה הולך שם, ואברך שהיה שם אמר לי שיש מקום בעיר סמוך מאוד לשכונות החרדיות עם חדרי מחשב פתוחים לציבור הרחב (לא החרדי כמובן..) ושם האינטרנט פתוח חופשי על הבר.. כמו שאומרים.

שומו שמים!!
מקווה מאוד שילדים ובחורים לא מכירים את המקום הזה.

ויתרה מכך, בשבוע האחרון נודע לי שאברכים לוקחים מאותם ילדים מזומן ומשלמים באשראי ופותחים להם..

הורים יקרים!!
אתם מודעים לזה?
זה מפריע לכם?
או שאני נסחף מידי...?!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה