דרוש מידע שן כואבת, חניכיים מנופחות, להתחיל אנטיביוטיקה?

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
אפשר להתחיל בלי שרופא רואה את השן?
יש תור רק מחר אחה"צ... חבל על כל רגע של סבל :cry:
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 18
    • ה
    שיתוף - לביקורת פקעת
  • הכל כבר תפוס //
    • לפעמים זה מרגיש לי
    כאילו אני מורכבת מקשרים קשרים
    מסובכת פה
    מסובכת שם
    מלא חבלים קשורים בפקעת אחת גדולה
    ואני לא מוצאת את עצמי
    לא מוצאת את ההתחלה
    לא מוצאת את הסוף
    לא רואה את קצה החוט שממנו אפשר להתחיל לשחרר את כל התסבוכת הזאת
    והפקעת הזו כואבת לי
    מכבידה עלי
    היא חונקת
    עוטפת את כל כולי
    לא נותנת לי לנשום
    וככל שאני נוברת בה
    היא רק מסתבכת יותר
    וזה לוחץ חזק חזק
    ומה שהכי בא לי
    זה בבת אחת
    פשוט לקרוע את כל הקשרים
    לפרוץ מבפנים
    בלי לחשוב ולהיזהר על מה שיפגע בדרך
    העיקר להשתחרר
    ולעזוב הכל מאחורה
    אבל זה מפחיד
    כי את מה שנקרע אין דרך לחבר מחדש
    בעצם,
    קשה מאד
    ואין לי כוח לזה
    בא לי לקרוע הכל ולרוץ רחוק
    להתחיל מהתחלה
    עם חוט חדש
    מגולגל יפה
    מסודר
    בינתיים אני עוד לא מעזה
    ואני נשארת ככה
    מסובכת
    ...

    אבל את התסבוכת הזאת יש מישהו שאוהב
    כשהוא מחזיק אותי
    הוא רואה בי את יצירת האומנות הכי יפה בעולם
    ונוח לי שם
    וטוב
    מרגיש לי כמו בתוך ענן
    שמקבל אותי כמו שאני
    גורם לי להרגיש שאני הכי טובה ככה
    רק בגלל שאני הבת שלו
    והוא
    תמיד
    אבא שלי!
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, TzipiR, וריטסרום ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 1K
    • א
    התייעצות נכתב בדם, בדמעות, בכאב...
  • איך באלי פיצוש:) //
    • הי לכולם, אני לא יודעת אם פה זה המקום המתאים.
    אשמח באמת אם יש למישהו תשובה בשבילי, אשמח לקבל אותה.
    אני כותבת את זה והידיים שלי קצת רועדות. אני באמצע ההכנות לשבת, הבית מסביב רוחש, סירים, לחץ של ערב שבת... אבל הלב שלי? הלב שלי נזרק אחורה, למקום חשוך שחשבתי שסגרתי בו את הדלת.
    קראתי כאן על הנער הזה, בן 14, על המילים המדממות שהוא כתב כשהיה לבד. ואני פשוט עצרתי הכול. כי אני לא רואה מילים על מסך – אני רואה את הילדה שהייתי. אני מריחה את הפחד של המסדרונות בבית הספר, אני מרגישה את המחנק הזה בגרון, את התקופה שבה את מבינה שהפכת לאוויר. שכולם החליטו, בשתיקה אכזרית, שאת פשוט לא קיימת.
    עברתי חרם. שנה שלמה. שנה שבה כל בוקר היה קרב הישרדות ביכתה. ביני לבין עצמי. שנה שבה הנשמה שלי נסדקה לאלפי רסיסים, וגם הגוף שלי נושא עד היום סימנים של הכאב הזה, עדות שקטה למה שעברתי. הייתי בת 13, וביקשתי רק שמישהו יסתכל לי בעיניים. במקום זה נתקלתי בקיר של קרח.
    גם כשזה נגמר, כש"ניצחתי", זה לא באמת נגמר. לקח לי שנה פלוס ללמוד איך לנשום שוב בלי פחד. ועד היום, כשאני כבר רחוקה משם, בוגרת, חזקה – הצלקות האלו מתעוררות לפעמים. הן צורבות. הן מזכירות לי שמתחת לעור, הילדה שהייתי עדיין פצועה. לא משנה כמה גדלתי.

    נכון, עליתי מהתהום. כי כשאת בקרקעית של הבור, כשאין לך יותר לאן ליפול, הדבר היחיד שנשאר זה לנסות לטפס למעלה עם ציפורניים מדממות.
    והיום בבוקר כשקראתי את המאמר הזה. עלתה לי שאלה כואבת.
    למה?! למה בכלל הייתי צריכה להיות שם?!

    אני פונה אליכם, אנשי החינוך, בזעקה שבאה מהמקום הכי עמוק שבי: איך יכול להיות שהעולם התהפך, שהטכנולוגיה שינתה את חיינו, אבל הלב של הילדים נשאר מופקר באותה צורה? למה לפני עשרים שנה ילד בכה במיטה בגלל חרם, וגם היום, ב-2026, ילד בן 14 צריך להרגיש שאין לו מקום בעולם הזה? למה?! תאמרו לי! אני באמת רוצה לדעת! אני רוצה להתחיל את השבוע הזה עם תשובה!

    למה ילדה קטנה צריכה להתכווץ מתחת לשמיכה ולתהות מה לא בסדר בה, למה כולם שונאים אותה, למה היא שקופה? למה אף אחד לא עוצר את הרכבת הזאת לפני שהיא דורסת עוד נשמה, ולתמיד! אני זוכרת, שגם שנה -שנתיים אחרי, כשהייתי בנויה, בוגרת, כביכול עברתי את זה, סבלתי מחרדות חברתיות. וזאת רק דוגמא קטנטונת לדברים שסבלתי מהם אחר כך.
    למה?! מה מניע ילדי/נער/בחור לעשות דבר כזה? למה?!
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: מאמין בטוב, oraniti3, CynicalExplorer ועוד 69 משתמשים72 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    Riki.
    בכיתי . אין לי מילים
    • מאמר
    123
    • ה
    מידע שימושי לא מדבר עם המקרר
  • הדר 310 //
    • הייתי משוכנע שהמקרר מדבר אלי. לא במילים, חלילה - יותר ברמזים. כל פעם שאני פותח אותו, אני ממש שומע אותו נאנח כאילו אומר: “שוב חביתה לבד, הא?”
    היו כמה פעמים שכמעט התפתתי לענות לו "אז מה אם לבד? לבד. זהו גורלם של הזקנים. לא כך ידידי?"
    אבל אני עדיין מספיק צלול בשביל לא לענות למקררים.
    נו, גם זו נחמה, הלא כן?

    אני מתיישב על עזרי, והוא חורק כהרגלו, קורע את הדממה.
    עזרי כוונתי לכיסא שהיה פעם של עזרי.
    עוד כשהיה ילד.
    אני נוהג לכנות את הכיסאות סביב השולחן הקטן במטבח בשמות בני המשפחה שבעבר היו יושבים עליהם. אולי זה תמוה, אפילו תימהוני, אבל זו דרך יצירתית להרגיש שעוד מישהו יושב כאן במטבח.
    אז חוץ מאנוכי יש פה את חפצי זכרונה לברכה, את צחי, ואת עזרי.
    מצחיק שצחי עדיין עם הכוויה הקטנה שלו על המושב. זו שצחי המקורי יצר ששיחק בערב ההוא בגפרורים.
    הו הו כמה שחפצי כעסה עליו אז.
    הכיסאות היו עוד חדשים והוא היה כל כך שובב!
    שונה לחלוטין מעזרי הרציני והחושב.
    לא פלא שהלך למחשבים.
    רק חבל שמעבר לים ולא קרוב יותר לאביו המזדקן לו בהתמדה.
    לפעמים אני חושב לעצמי, אם אני אמות כאן יום אחד, מישהו ידע בכלל?
    אני לא אוהב את המחשבה הזו, אבל היא מטרידה.

    אני קם מעזרי, טופח על המשענת של צחי בחיבה ומחייך לחפצי. נשמתה עדן.
    אישה טובה הייתה.

    נו מה עשות? כשאין הרבה מה לעשות - כל משימה הופכת לטקס.
    אני ממשיך לכיוון העציצים במרפסת. שלושה במספר.
    הו הו, המשפך התרוקן ממים וזה אומר שני דברים - האחד הוא שהיום הוא יום שני.
    השני הוא - שאני צריך למלא אותו שוב. כמו בשבוע שעבר בדיוק.

    אני ממלא אותו עד למעלה, שופך מעט יותר מידי חזרה לכיור, ממלא עוד כמה טיפות ושופך טיפה אחת בדיוק.
    עכשיו הוא מלא עד הקו ויספיק בדיוק עד ליום שני הבא.

    העציצים החביבים שלי במרפסת. שניים מימין ועוד אחד על המדף משמאל.
    השניים מחייכים אלי בחביבות, מקבלים בתודה את המים כמו בכל יום בשעה עשר ושלושים.
    רק רגע מחמדי! אני צועד להשקות גם אותך! מעט סבלנות חבר, זקנים לא הולכים מהר, הא?
    הנה, הא לך עציץ חביב.

    עכשיו אשב במרפסת עד למנוחת הצהריים.
    עוד רגע יצאו הילדים בגן ממול לחצר, אני אתבונן בהם.
    אני כל כך אוהב ילדים.
    חבל שהילדים של עזרי כל כך רחוקים מפה.

    עזרי.
    צחי.
    חפצי.


    אני מרגיש איך לאט לאט נופלת עלי כבדות מסוימת, איטיות.
    פתאום כל דקה ארוכה יותר מהשנים כולן.
    קולות הילדים מהגן נמסים לתוך השקט, ורק קול נשימותי הכבדות נשמע.
    כל נשימה שוקלת עולם.
    אני מנסה לקום,
    רק עוד פעם אחת - אבל דבר לא זז, רק העולם מתרחק.
    נשאב.

    ומשום מה בתוך הערפול המוזר הזה, מפריע לי רק דבר אחד - אף אחד לא דופק על הדלת.
    אף אחד.

    אולי מחר ידפוק מישהו. אולי שבוע הבא.
    אבל עד אז - אני כאן לבד, כמו שתמיד הייתי.


    - - - - - - - - - -


    אמבולנס מתרחק בדממה.
    אין צופר.
    אין לחץ.
    שכונה תוססת חוזרת לשגרת אחר הצהריים הומה.
    כאילו לא קרה דבר.
    רק העציצים במרפסת הקומה השלישית השילו עלה, בקול איוושה דקה.


    - - -

    הייתי חייבת לכתוב על זה, בעקבות מה שקראתי כאן:
    www.jdn.co.il

    בעקבות התופעה החמורה של מות קשישים: קריאה לאומית 'תפתחו עיניים, תרימו טלפון' - JDN

    על רקע התופעה הקשה של מקרי מוות קשים של זקנים שגופותיהם נמצאו ימים ואף שבועות לאחר מותם, העיתונאי מאיר אוליאל יוצא במיזם חברתי נרחב המעודד מעורבות אזרחית ושכנות טובה.
    www.jdn.co.il www.jdn.co.il
    על ה"מוות השקט".
    שאנחנו יכולים למנוע.
    אם רק נשים לב לזקן שגר בדלת ממול.
    או בבניין מאחור.
    אפשר למנוע את המקרה הבא.
    אני מדברת אל עצמי, אבל בואו נתחזק בזה ביחד!
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: מירית לוי, מחפשת שם, תפוח מלון ועוד 15 משתמשים18 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    השובב ממגנצא
    מטורףףף... העברת מסר בצורה יוצאת דופן כתיבה מעולה הנושא באמת חייב לעלות למודעות לשים לב לזקן...
  • 5 6 7
    • נעול
    6K
    • נ
    התייעצות שקופים מול הפגוש: כשדמנו הופך להפקרות שקטה
  • נחמיאל //
    • חברים, שלא כדרכי אני כותב כאן בפורום כי המועקה הזו לא נותנת לי מנוח.

    אני צופה בתיעודים של אירועי הדריסה האחרונים, ומה שמפחיד אותי באמת זה לא רק המעשה עצמו – אלא המבט של הנהג. התחושה הזו שהוא פשוט נוסע קדימה, כאילו אין שם בני אדם. כאילו הציבור שעומד מולו הוא אוויר.

    הבנתי שזו המציאות שלנו: אנחנו שקופים מול הפגוש.

    זה מתחיל בתקשורת שמפהקת מול תיעודים מצמררים, ובמקום לזעזע את אמות הסיפים היא בוחרת במילים מכובסות כמו "חיכוך" או "תאונה". זה ממשיך בפרקליטות ובמשטרה שמתעקשות במין עקשנות אטומה לא לראות את מה שכל עין רואה – שזו דריסה מכוונת לכל דבר. הם מחפשים כל תירוץ מתחת לאדמה כדי לא להגדיר את זה כפשע שנאה או כניסיון רצח. וזה נגמר בזה שנהג מרשה לעצמו ללחוץ על הגז כי הוא יודע שדמו של חרדי הוא כנראה המצרך הזול ביותר בשוק. כשמישהו הוא שקוף בעיני המערכת, קל מאוד להפוך אותו למטרה על הכביש.

    אני מסתכל על המראות האלו ומרגיש שמשהו בסיסי מאוד בביטחון הקיומי שלנו פשוט נסדק. איך אפשר להמשיך בשגרה כשמבינים שחיי אדם אצלנו הפכו לשאלה של נרטיב פוליטי???

    האם גם אתם מרגישים את השקיפות הזו ששורפת בבטן? איך אתם מסוגלים להסתכל על המציאות הזו בלי להרגיש שהדם של כולנו אדום פחות?

    תכל'ס, מה עושים?

    האם יש דרך ריאלית לגרום למערכת להתעורר ולהתייחס לחיים שלנו ברצינות? ואולי הגיע הזמן שנבנה בעצמנו מנגנון פנימי שידע לשמור על הזכויות שלנו ולדאוג ששום אירוע כזה לא יעבור בשקט?

    נ. ב. אני מבקש בכל לשון של בקשה – בואו נשמור על הדיון ענייני. ללא פוליטיקה ולא ויכוחים בין מחנות.
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: ניני חדרי, ליטאי פשוט, מאן דאמר ועוד 47 משתמשים50 //
    136 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ט
    טורונטיאני
    זה לא תירוץ. חייבים גם מלחמה ושתדלנות יחד עם התפילה. מה יש להציע?
    • מאמר
    288
    • Ruti Kepler
    מידע שימושי אינווזיליין - יישור שיניים בקשתיות שקופות, סקירה ומידע
  • Ruti Kepler //
    • לאורך כל הדרך אל היישור ובמהלכו, מצאנו את עצמנו מחפשים מידע מסודר - ולא רק זה השיווקי שנכתב בידי האורתודנטים.
    וכמו שאומר הכלל הידוע, אם אין מידע מסודר, כתוב בעצמך את המידע המסודר.

    להלן הסבר על תהליך יישור שיניים באמצעות קשתיות שקופות - אינווזיליין, מנסיוננו נכון לשנה זו:

    1. פגישת ייעוץ.
    הולכים לאורתודנט, שומעים ממנו מה דעתו והאם יש סיכוי ליישור מוצלח בשיטת הקשתיות.

    2. בחירה במרפאה. יובהר שאין מדובר בפוסט פרסומי, היות ושילמנו את מלוא המחיר המלא על היישור o_O, כל הכתוב לעיל נכתב רק כמידע לציבור מיוזמתי.
    בחרנו בד"ר מייק טורצקי. השיקול העיקרי היה - א' הוא הציע דרך ליישר בלי עקירות כלל. ב' כסוכן ישיר של אינווזיליין הוא הציע את המחיר הזול ביותר ליישור שתי לסתות - 11,900. (לא להתלהב, יש עוד עלויות לפני ואחרי, זה המחיר רק לקשתיות).

    3. צילומים וסריקות. הולכים למכון שעובד עם אינווזיליין, שם נסרקות השיניים בסורק תלת מימד, ומבוצעים צילומי רנטגן - סטטוס מקביליות, פנורמי ועוד כל מיני.
    התשלום למכון היה בסביבות 800 על כל הצילומים והסריקות, אל תתפסו אותי על המילה. אחרי שתשרדו צילומי סטטוס מקביליות, גם אתם לא בדיוק תשימו לב כמה גבו לכם באשראי.

    4. תשלום. 11,900 על הקשתיות (אפשר בתשלומים).
    עוד כ-2000 ש"ח על הקיבועים ושומרי המצב העתידיים.

    5. פגישת תיאום והדמיה. האורתודנט, במקרה שלנו ד"ר מייק, מציג למטופל הדמיית תלת מימד יפהפיה המציגה איך ייראו שיניו, שלב אחרי שלב, מהעוקם הראשוני ועד היישור המושלם. המטופל כה נלהב שהוא ממהר לחתום על טופס הסכמה.

    ואז:
    6. נשלחים לרופא חניכיים לאשר יישור. (ייתכן שלא כל אחד נדרש לאישור הזה). עוד קצת כסף.

    7. שיננית. עוד קצת כסף.

    זהו. בשלב הזה מפסיקים לשלם ומתחילים לקבל. :D
    מה מקבלים?

    8. פגישת הדבקת אטצ'מנטים וקבלת הסטים הראשונים של הקשתיות השקופות.
    1751507411609.png
    אטצ'מנטים הם הדברים הקטנים שמודבקים על השיניים, כדי שהקשתיות ייתפסו עליהן היטב, ויזיזו אותן למקומות הרצויים.
    כל התהליך מתנהל בצורה ממוחשבת, כאשר הרופא מקבל מאינווזיליין הדמיה של הפה של המטופל, עם הוראות מסודרות מה לעשות, באנימציה צבעונית. אל תשכחו לבקש מהאורתודנט להפעיל את המסך שמולכם, שגם אתם תהנו מההדרכה, ולא רק הוא. כך המטופל יכול לשכב רגוע, כשהוא מבין בדיוק מה עושים לו בכל שלב.
    ייתכן ויהיה צריך גם לשייף קלות חלק מהשיניים, כדי לייצר תזוזה נכונה שלהן.

    9. מתחילים להרכיב את הקשתיות. בכל שבוע או עשרה ימים, על פי ההוראות, מחליפים קשתית ומתחילים להרכיב את הבאה אחריה. הכל ארוז וממוספר יפה, למניעת טעויות ובלבול.
    ד"ר מייק מבקש לקבל כל פעם סט תמונות במייל, כדי לעקוב אחרי ההתקדמות: עם חיוך, בלי חיוך, עם קשתית, בלי קשתית. מי שלא שולח תמונה מקבל התראה :devilish: .

    10. החיים עם קשתיות שקופות: יש כאלו שמורידים את הקשתיות בזמן האוכל. ההנחיה שקיבלנו הייתה לא להוריד בכלל, להיות איתן כל היום והלילה. להסיר רק בשביל צחצוח שיניים.
    בפועל, חלק מהמאכלים נדבקים לקשתיות. תשכחו מטופי, מסטיקים, כל מה שדביק. אם אוכלים משהו שיכול להתקע בקשתיות, צריך אח"כ לקרצף אותן ואת השיניים היטב. די מהר הן נהיות עכורות, אבל מחליפים אותן אחרי כמה ימים בכל מקרה.
    יכול להיות שייקח לפה וללשון קצת זמן להתרגל לזה שתקעתם להם פלסטיק בפה. אחרי כמה ימים הם יירגעו. אם מרגישים לחץ וכאב כשמחליפים קשתית, ההמלצה היא לעשות את זה בלילה לפני השינה ולקחת כדור לשיכוך כאבים.

    11. מדי פעם באים לפגישת מעקב, לפי הצורך, ומקבלים את הקשתיות הבאות. יכול להיות שבפגישה יבצעו הדבקת אטצ'מנטים/שיוף וכו'.

    12. עברו כמה חודשים, השיניים ישרות!!! :D

    13. באים לפגישה להסרת האטצ'מנטים, וללקיחת סריקה לשומר מצב.

    14. באים לקחת את השומר מצב, ולקבל הדרכה על לבישתו, פלוס נזיפות מהשיננית על דא והא.

    15. מקבלים יציקה מפלסטיק בצורה של הפה, כדי שבעתיד אם נאבד את השומר מצב, יוכלו לייצר לנו אחד חדש ע"י היציקה. מקבלים שומר מצב - שנראה כמו הקשתיות השקופות, אבל הוא יותר עמיד וחזק. בשלב הזה ייתכן ויציעו לכם גם קיבוע שיודבק לשיניים. מקבלים שלל אזהרות על כך שאם חלילה וחס לא נלבש את השומר מצב לפי ההוראות, השיניים יתעקמו בחזרה.

    16. הולכים הביתה ששים ושמחים, כותבים פוסט.
    1751507411609.png
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: זוטא, נחמת שוטים, ש.ב.א ועוד 25 משתמשים28 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הדסה 1
    תודה על המענה אשמח למענה על השאלה אם זה מורגש או מטריד?
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה