ביקורת ספרות שניה לפני האור / רותי קפלר

  • הוסף לסימניות
  • #1
אזהרה רותחת: אם אתם שייכים לאלה שכשהם מתחילים ספר אוי למי שמגלה להם את הסוף - מומלץ לדלג על הביקורת הזאת עד היום שבו הגעתם לכריכה השניה והכחולה של הספר הנ"ל, כי אני מספיילרת בכמויות, בלי ועם להתכוון.
הערת שוליים שאפשר לדלג עליה: זו לא ביקורת סיפרות בקטע ספרותי חד ושנון, אלא בטעם אישי יותר של 'מה אני חויתי עם הספר הזה'. לכן המקדם הוא שיתוף לביקורת, וכל אחת שכזאת - תתקבל בברכה.

סקירה בקצרה: הספר מתאר פיסת חיים של משפחה חסידית ירושלמית ולא מדי חשובה (בסולם העקום בו מודדים נכבדות, נקבל לא יותר מחמש)
בה שזורים כל הגוונים והאמירות שמאפיינות את הציבור החרדי של ימינו:
משפחתו של גדליה - הצול(ר)"ים שלא מכניסים מחשב ושומרים על ילדיהם ומשפחתם מכל משמר, בטוחים לעיתים (הספר כמובן משתייך לעיתים הללו כדי להקצין ולעניין) שכל מי שמרשה לעצמו יותר הוא חוטא גמור.
משפחתה של נחמי - צדיקים וטובים, אבל יש מחשב לצורכי פרנסה ומשתמשים בו כמובן לעוד כמה דברים... הם מגלמים במקביל גם תפקיד משפחת האברייכים בה האב (שוע) שוקד על תלמודו מעבר למצוי.
משפחתו של דודי - המודערנים הקלוקלים של המשפחה.
יש עוד כמה אחים אבל הם לא משחקים בתפקידים מרכזיים אלא ניצבי משנה, ובכדי לחדד אמיתות, שאלות, דיונים ומריבות יש לנו את חיה ומירי:
חיה - בת הזקונים של המשפחה המגיעה לפרק האיש המקדש ומגלה נטייה לכיוון המודרני של המשפחה, מציפה זכרונות כואבים ומרים אצל נחמי מימים בהם היא היתה לוחמת יחידה וקשוחה כדי לאפשר לבעלה ללמוד - והשאלה, עד כמה ואיפה עובר הגבול, מרחפת כל הזמן באוויר. במקביל ישנה השאלה האם החיים המתירניים אכן טובים יותר מאלה של הצול"ים.
מירי - הבת של גדליה שנולדה (כמעט) בלי אוזן, וצריכה ניתוח בח"ול, מעבר ליכולת המשפחה, דוחקת את גדליה להיעזר בדודי אחיו החוטא... מעמתת אותם אחד מול השני, לשאלות קשות ופתיחת נושאים מודחקים.
ודודי שמשחק כל הזמן את תפקיד הילד הרע, ועסוק בעיקר בויכוחים עם אמו (כך אפשר לעיתים להשתכנע...) מקבל את ההזדמנות להראות את הצד שלו, כבנאדם, על הבמה. הזדמנות שאגב ניתנת לו ביד נדיבה לאורך כל הפרקים - כי הוא אמנם ילד רע, אבל הוא גדל כ'אהוב בתנאי', ואף פעם לא מספיק קבלו את הרצונות הנוספים שלו וכו'...
עד כאן הסקירה.

אני הולכת לפתוח עכשיו נושא מסוכן:
לדעתי, הספר הזה הוא הספר הכי טוב של רותי.
למה?
שלוב הרסני של נושאים רותחים שהם חלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו, עם אפיונים חדים אמינים וצבעוניים שמדגישים ומחדדים את כל הדיונים והשאלות שהספר מעלה, בלי לוותר ובלי להוריד פרופיל. עם כתיבה שהולכת ומשתבחת מספר לספר (אם כי נראה שכבר הושגה נקודת שיא שקשה לעקוף אותה...), דיאלוגים כואבים ועמוקים לצד מצחיקים ושובבים, ששומרים על איזון. הרבה אוירה וחיים. הרבה שאלות פתוחות שלא מחפשות לקבל תשובה, אלא יותר להבין ויותר לקבל. עלילה שהולכת וצוברת קצב, ומחזיקה מתח לאורך כל הספר.
עוד משו שחשוב לומר: הרבה קוראים התרעמו על הזוגיות שהובאה בספרים הקודמים, בספר הנוכחי כל הזוגות חיים טוב אחד עם השני, גם אם הם יודעים קצת לריב מפעם לפעם... (מה שגורם להם להיות אותנטיים במיוחד)

ומה עוד?
-כריכה מדהימה (משהו שחייבים להקדיש לו כמה מילים...) ואפקט חדשני של דפים צבועים כחול.
-נושא שנוי במחלוקת- כל אחד מהספרים האחרונים של רותי הביא כמה ערכים מוספים מעבר לסיפור עצמו עם כל מה שהוא הכיל - והם היוו ידע עולם, מילים לא מוכרות, תחומי עיסוק מעניינים של הגיבורים שזורקים מושגים פה ושם.
בספר הזה כל הנושא הלך כמה צעדים קדימה (יהיה מי שיגיד כמה צעדים יותר מדי...) עם נושאים פיזיקליים שהם השמות של הפרקים וגם חלק מהרעיון שלהם בפני עצמם. תופעות רבות מתוארות בהרחבה ממש, תוך כדי מין 'משל ונמשל' לתהליכים שעוברים על הגיבורים.
מה יפה בזה: כל ההקבלות בין התופעות למציאות של הגיבורים, מדוייקות ועמוקות יותר ממה שאפשר לזהות במבט ראשון ושני (אני באמצע הקריאה השלישית ומגלה עדיין דברים חדשים:rolleyes:)
האינטלגנציה ותאוות הידע שזה מעורר.
ומה לא: מי שלא אוהב פיזיקה סובל במשך חלקים נרחבים של הספר... יש פרקים שהוא עלול לדלג בשלמותם.
מושגים שקשה להסביר בשתי מילים, מוציאים גם את המתעניינים קצת מבולבלים...

פחות:
- הרגשתי שמבחינת הסופרת גיבור העלילה המרכזי זה נחמי. אני אישית יותר אהבתי את דודי, והוא אכן משחק תפקיד-כמעט-ראשי, ובכל זאת יש סצנות ממושכות שקולו ודמותו לא מופיעים ולא נשמעים, בעיקר בתחילת-אמצע הספר. היה לי חסר, כאילו גדליה התערב פה ומחק כמעט את כל הקטעים שלו...
- קצת ערבוב של מציאות ספציפית עם מציאות כללית: הספר בא להתעמת עם השאלה על נשות אברכים מתמידים שמתמסרות בצורה יוצאת דופן, ואיפשהו בדרך נאבדה קצת הפרופורציה - רוב האברכים הם לא שוע בגרסא הצעירה שלו, יותר הוא בגרסא הבוגרת. קצת לא הוגן כלפיהם להציג אותו ככה. אז נכון שזה היה הסיפור הספציפי, אבל היות והספר בא לומר משהו, להציף נושא, אז האפיון הזה הוא לא פיר.
מצד שני, אי אפשר להאשים יותר מדי את הסופרת. חלק משמעותי בכך שהספרים שלה כל כך מרתקים זה ההקצנות שמתארות את כל מה שקורה במציאות, אבל מעניין יותר. אז מה לעשות, לכל דבר יש את הצדדים היפים והצדדים שפחות...
- היה קשה להחזיק ראש בכל פרק מה הרעיון של הפיזיקה הנוכחי ואיך בדיוק זה מתקשר למה שקורה בפרק הספציפי. אז נכון שבקריאה שנייה שמים לב הרבה יותר, ובקריאה שלישית זה נהיה ממש כיף, אבל עדיין - עבודה מאוד קשה לסופרת, לא בטוח שמספיק מתגמל מצד ההנאה של הקוראים...
- סוף הספר הגיע בבום והשאיר את כל הקצוות פתוחים בנוגע לחיים של יפה'לה ודודי. אאוץ', לא יפה! (יש לי איזה תוכנית מגירה סודית לכתוב איזה פאנפיק המשך. רותי, מרשה?...)

שורה תחתונה - ספר מומלץ ביותר, שווה קנייה ושווה יותר מקריאה אחת. @Ruty Kepler, מחכה בקוצרוח לספר הבא שלך! (ואם אפשר שזה יהיה יותר מהר. קשה לחכות כל כך הרבה זמן!!!)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
תודה על ביקורת מעניינת ומפרגנת!

רק כמה התיחסויות:
בטוחים לעיתים (הספר כמובן משתייך לעיתים הללו כדי להקצין ולעניין) שכל מי שמרשה לעצמו יותר הוא חוטא גמור.

חשוב להדגיש שגדליה ונוו"ב שבספר, דווקא מכבדים מאוד את שוע ונחמי, ולא אומרים מילה להורים (שגם בביתם יש מחשב). יש מצב שבנקודות האלה, קוראים השליכו על גדליה ושפרה את כל זעמם הצבור על 'צו"לים' שהם מכירים מהחיים.
גדליה ושפרה שבספר הם לא כאלה גרועים, הבית שלהם חם ומזמין, והם חברותיים ונחמדים ומשתדלים תמיד להיות טובים יותר. ונכון, הם גם מקפידים מאוד בכמה תחומים. לפעמים זה צובט ומעצבן את כל היתר - אבל בדרך כלל, לא כי גדליה אומר משהו. בטח לא שפרה.
(ואולי הסיפור נועד בעיקר ל'כל היתר' האלו. אלו שחשים צורך עמום להצטדק מול מישהו. תבדקו את עצמכם מול 'גדליה' שלכם. לא מול זה שבספר).

ומה לא: מי שלא אוהב פיזיקה סובל במשך חלקים נרחבים של הספר... יש פרקים שהוא עלול לדלג בשלמותם.

למה "עלול"?

הספר בא להתעמת

לא

השאלה על נשות אברכים מתמידים שמתמסרות בצורה יוצאת דופן,

הדיון של נחמי הוא בכלל לא מול שוע, אלא מול עצמה. הספר בא לספר על כאלו שדבקות בערך מסויים, ומקיימות כל-כל-כל מה שאומרים להן בקשר אליו, ומאמצות כל עיקרון אפשרי בתחום, בצייתנות ובאדיקות ומתוך רצון פרפקציוניסטי להיות הכי טובות. (בנקודה הזו, היו שזיהו, היא דמות תואמת לשרהל'ה אשת השאלים).
אם בעלה אברך, היא תהיה לוחמת קשוחה שמתמודדת עם הילדים לבד בלילות קרה. אם בעלה סויחר, היא עלולה להפוך לאשת שאלים צדקנית. (ואם היא בגירסה הגברית, מתמנה למבקר רוחני בעיתון... תשלימו לבד).

בעומק שלו, זה לא סיפור על אשת אברך, זה סיפור על:
השאלה, עד כמה ואיפה עובר הגבול.


ואיפשהו בדרך נאבדה קצת הפרופורציה - רוב האברכים הם לא שוע בגרסא הצעירה שלו, יותר הוא בגרסא הבוגרת.

קשה לקבוע מיעוט ורוב, אפשר רק לציין שהרבה נשות אברכים חסידיים הזדהו עם הסיפור. (וזה נושא למאמר שלם ומעניין, על ההבדלים בין אברכות חסידית לאברכות ליטאית).
השערה לא בדוקה - יכול להיות שבשביל להיות אברך חסידי שבגיל 30+ עדיין עוסק יום שלם בלימוד בלבד, אתה די חייב להיות מלכתחילה עם אופי שמתאים לזה, ועם אשה שמאפשרת את זה. ולכן אחוז גבוה מהאברכיות החסידיות בגילאים הבוגרים, ימצאו בעצמן קוי אופי דומים לנחמי, ובבעליהן - דמיון לשוע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
קניתי לאישתי.
ו...
אני באמצע לקרוא.
ספר מדהים!
איפיון מעט מוקצן, מרוב דיוק.
אבל חוויה מסחררת, אהבתי את השילובים של יסודות התרבות החרדית.
'לאה פריד ושרה קיסנר'
'חיה הרצברג'

לא יודע מה מתרחש בהמשך.
אבל ברור לי שהסופרת התענגה על כל רגע, אפילו צחקה לעצמה, כשכתבה את הסצנה, שבה גדליה מתקשר לדודי-נוו"ב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
חייבת לומר שמאז שסיימתי לקרוא את הספר הזה (אי שם לפני סוכות), אני רוצה לכתוב ביקורת אודותיו - ואת הקדמת אותי (ועשית את זה טוב יותר ממה שהייתי עושה אני).
אז קצת חוויות שלי:
קודם כול - גברים, לא להתבייש, גם בעלי קרא את הספר הזה. הוא קנה אותו כמתנה בשבילי, ובסופו של דבר קרא אותו עוד לפניי (כיוון שהייתי באמצע ספר אחר וכיוון שהוא קורא ממש מהר). הוא בקושי קורא ספרים, אבל פעם בכמה זמן מתגלגל לידיו ספר - ואם זה ספר משפיע כמו זה הוא אפילו הופך להיות משנה חיים...
מאז ששנינו סיימנו לקוראו, הדיונים בינינו מתגלגלים במילות קוד (שמעצבנות את הילדים הבוגרים במשפחה, שמשתוקקים גם לקרוא את הספר שהסעיר אותנו) - כמו "כמה אני מסוגל להיות כמו שוע?" ו"כמה אני מסוגלת להיות נחמי?" או - "היום היית נחמי, כל הכבוד לך!" ו"אני לא בטוחה שאני מסוגלת שתהיה שוע, באמת, עד הסוף..."
בקיצור, אף שאנחנו רחוקים מלהיות זוג אברכים חסידי, עדיין הזדהינו מאוד עם הדמויות ועם לבטיהן. וכן, אפילו הייתה לנו הזדהות עם דודי (כי בעלי עוסק גם בתחום שקרוב לפיזיקה).
סוף הספר הגיע בבום והשאיר את כל הקצוות פתוחים בנוגע לחיים של יפה'לה ודודי. אאוץ', לא יפה!
קצת מסכימה... כאילו היה צריך "להוכיח" שאנשים שמורדים לא יצליחו להסתדר גם בתחומים אחרים בחייהם... אף שבאמת דודי ויפהל'ה קיבלו במה מכובדת והוכיחו את עומקם הנפשי ואפילו הרוחני למרות רדידותם המובנית...
אשמח לקרוא פאנפיק שמשלים את העניין!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
@Ruty Kepler
למה התכוון המשורר בכותבה על 'נווה צנוברים'?

זה היה במקור נווה חמציצים. כינוי לפרוייקט גנרי כלשהו, במרחק נסיעה של שעה וחצי פלוס-מינוס מירושלים, ובו חיים בנחת זוגות חרדיים בני 20-35.
במהלך הפרסום בעיתון התברר למרבה הצער שיש מקום כזה, בתוכנית טלוויזיה קומית מוכרת לציבור הכללי.
אז שינינו בלחץ של רגע ל'נווה צנוברים'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
מכבדים מאוד את שוע ונחמי, ולא אומרים מילה להורים
הם אומנם לא אומרים מילה, אבל בלב הם חושבים הרבה מחשבות שמדי פעם גם משפריצות החוצה. נגיד הפריע לי כשגדליה רוצה לשלם לנחמי כדי שזה יהיה צורכי פרנסה, או כשהוא מתמרמר באוזניו של שוע על כך שהוא צריך להכניס מחשב. פתאום יוצא המרצע מן השק ומתברר שזה איום ונורא לחיות עם מחשב בבית. ממש תצלינה אוזניים.
וכן, זה מעצבן שמישו שיש לו כמה חומרות יפות בטוח שכל העולם לא בסדר שהם לא נוהגים כך. יש לך עקרון מקודש כלשהו? מקסים. שמור אותו לעצמך ואל תרגיש שאתה מעל כולם.
גברים, לא להתבייש
מה פתאום להתבייש? זה ספר שמיועד לגברים ונשים כאחד. כל בני הבית פה ללא הבדלי מין קראו אותו בשקיקה ודיונים סוערים התפתחו ...
"כמה אני מסוגל להיות כמו שוע?" ו"כמה אני מסוגלת להיות נחמי?" או - "היום היית נחמי, כל הכבוד לך!" ו"אני לא בטוחה שאני מסוגלת שתהיה שוע, באמת, עד הסוף..."
חחחח. אתם חמודים! אבל למה באמת לא לתת לילדים הבוגרים לקרוא? את רואה בזה טעם לפגם?
אפילו צחקה לעצמה
ללא ספק היו עוד הרבה סיטואציות שבהן היא צחקה לעצמה... אולי זה הסיבה שהקוראים צוחקים הרבה לאורך הספר?:confused:
קשה לקבוע מיעוט ורוב
נכון. כוונתי היתה לומר - רוב האברכים הליטאיים. באמת אין לי כל כך היכרות עם הציבור החסידי ובהחלט ייתכן שהמאזן שם אחר...
אשמח לקרוא פאנפיק שמשלים את העניין!
גם אני אשמח... מקווה שזה יקרה מתישהו בקרוב...
(ועשית את זה טוב יותר ממה שהייתי עושה אני).
ביקורת מעניינת ומפרגנת!
תודה לכם! כיף לשמוע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אבל למה באמת לא לתת לילדים הבוגרים לקרוא? את רואה בזה טעם לפגם?
לא חושבת שזה ספר מתאים לגילאי 14-12... גם כי השפה מורכבת מדי בשביל הגיל, אבל בעיקר כי הנושאים דורשים בשלות רגשית כלשהי בשביל להתמודד איתם.
זה ספר שמתאים לדעתי לבני 18 פלוס.
(אבל כמו שהבת שלי אומרת - "איזה כיף שבעתיד יהיו לי פתאום ערמות של ספרים לקרוא!" היא בולעת ספרים מושבעת, ובכל פעם לוטשת עיניים לספרים שאני לוגמת באיטיות יחסית אבל מבחינתי עוד לא מיועדים לגילה...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
גדליה המבקר כנראה עייף מאד

זה עצה קראתי בספר את המשפט הבא:
"טם בבבם טבטטטם בבבבם טם בבבבבם דינג לה סלחפלח"

גאונות.

אגב זה
לא חושבת שזה ספר מתאים לגילאי 14-12... גם כי השפה מורכבת מדי בשביל הגיל, אבל בעיקר כי הנושאים דורשים בשלות רגשית כלשהי בשביל להתמודד איתם.
זה ספר שמתאים לדעתי לבני 18 פלוס.
(אבל כמו שהבת שלי אומרת - "איזה כיף שבעתיד יהיו לי פתאום ערמות של ספרים לקרוא!" היא בולעת ספרים מושבעת, ובכל פעם לוטשת עיניים לספרים שאני לוגמת באיטיות יחסית אבל מבחינתי עוד לא מיועדים לגילה...)

לא מוזר שילדה שעוד לא בת מצווה היא כל-כך שנונה ופקחית?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
לא מוזר שילדה שעוד לא בת מצווה היא כל-כך שנונה ופקחית?
הבת שלי כבר מעל גיל בת מצווה...
או שהכוונה למירי מהספר? (למען האמת לבת שלי יד מה להזדהות איתה...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
@Ruty Kepler קראתי כל מילה בשקיקה (לא מתבייש, גברים!). הספר מדהים, שברת שיא של עצמך.
א: אין טובים ואין רעים, זו המטרה העיקרית של הספר. מה שמושלם אצל נחמי בעיני אחרים, אצלה זה הגיהינום בעצמו, ושוב בשידוך של אחותה חוזר להיות מושלם. הכל אינדבדואלי.
ב: כנגזר מכך, הסוויץ' בעלילה לעולם אינו הפתעה דרמטית במבנה העלילה אלא בתפיסות ותובנות הגיבורים. גדליה נאלץ להקשיב לגיבובי אחיו במשך טיסה שלמה מתוך השפלה וכניעה מתמשכת.
ג: האינטליגנציה. וואו, המילה הגסה הזאת חוזרת למחנינו אחרי עשרות שנות גלות. אפילו הרותי שלך גאונה. (אגב, מה למען ה' גורם לסופרת לקרוא על שמה את הדמות הכי לא מושלמת? חלק מהחינוך?).
אולי באמת הגיע הזמן שתכתבי גם ספרי ידע בשפה מדהימה כשלך לציבור צמא?
חזקי ואמצי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
מה למען ה' גורם לסופרת לקרוא על שמה את הדמות הכי לא מושלמת?

היא בכלל לא דמות. אין לה תפקיד בספר, רק שיקוף עמוק. כמו מבוך מראות שבו רואים אלף פעמים אחורה וקדימה, עד אינסוף.
ודווקא לכן קיבלה את השם.

גדליה נאלץ להקשיב לגיבובי אחיו במשך טיסה שלמה מתוך השפלה וכניעה מתמשכת.

מתוך הבנה שגם לאח המודרני יש רגשות וחוויות ואם אתה רוצה להיות בקשר איתו, אתה צריך להקשיב לו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

למען הסדר הטוב-
זאת לא סקירה ספרותית אנליטית וקרה.
המלאי שלי עדיין לא התברך בתכונות הנדרשות הללו, לצערי.

אילו הגיגים. הגיגים נרגשים שנשפכו ובאו בעקבות קריאת הסיפור.
אוהדי רותי קפלר, עולו והיתכנסו דכאן, על מנת לחגוג יחד את היצירה החדשה והיפה הזאת😊
________________________________________________________

הבית | רותי קפלר. התפרסם במוסף סיפורים של עיתון משפחה סוכות תשפ"ו.

בסיפור הקצר מידי הזה - דודי חוזר אלינו.
(למה היא לא פרגנה עוד כמה אלפי מילים? אני בטוחה שמשפחה היו מסכימים!)

הפעם הוא הגיבור. גיבור מריר ועצוב למדי.
וזאת גם התשובה לשאלת המילון דולר: מה נסגר עם דודי ויפהל'ה?
כש-שניה לפני האור הסתיים, הם התנדנדו בהרבה צמתים מסוכנים.

אז כרגע דודי רווק בודד, חי בחדרון קטן בדירת שותפים, מתנדנד בין חייו המודרניים לבין הגעגועים למשפחה ולקהילה.
מעבר להגשה הספרותית היפה, רותי מגישה לנו נושא יחסית חדש ולא מדובר:
חייו של הגרוש החרדי. לא חסרים ספרים על הגרושות, ב"ה, תופעה מבורכת של השנים האחרונות.
הגיע העת הזאת.

בנוסף לדודי, רותי זורקת לקוראים המעולפים מגעגוע פרורי מידע על שאר הדמויות:
אמא של דודי נשארה מרובעת, שמרנית ותקועה. מצער לקרוא את זה, אבל היה צפוי.
נחמי עדיין נחמי, בתוספת תינוקת חדשה וצווחנית, שיירת נשואים חתנים וכלות, ומלאי ילדים בוגרים ועצמאים.
נשמע שהמשפחה הזאת במקום טוב מאוד. מאושרת.
הזוג הצעיר והחמוד מתגורר בנווה צנוברים. כן, הם עברו בסוף (!)
ומה שלום מירי והאוזן המושתלת? מה שלום היחסים בינה לבין גדליה? טוב, אל תגזימו. נשארו כמה סודות לחלום עליהם בלילה.

ונחזור לגיבור סיפורינו.
דודי לא חוזר בתשובה, הוא עדיין דודי.
הוא גם לא מתכנן לחזור, לצערה הרב של אימו.

והוא עדיין בסדר. רותי מכילה את הדרך אותה הוא בחר לחיות. בלי ביקורת ובלי לעג.
אבל-
בגלל המסלול שהוא בחר, הוא נאלץ לספוג את ההשלכות הקלאסיות.
יפהל'ה עוזבת אותו. הוא פוגש את אביטל פעם בשבועיים.
המשפחה המורחבת לא מצליחה לבלוע אותו באמת, והתמיכה שלהם לא מספקת.

הוא בודד.

את גדליה, נחמי וחיה אנחנו פוגשים ברגעים משפחתיים קסומים,
וההשוואה הבלתי נמנעת מעצימה את הבדידות של דודי, על רקע הבחירות של חייו.

אבל תכלס, לוז העניין שלשמו פתחתי את הנושא הזה:

אני חושבת שאת הסיפור הזה גדליה שכח למרקר ולשכוח למערכת להגהה.
היו רגעים שפשוט סגרתי את המוסף והצצתי לכריכה- האם אני קוראת סיפור שנכתב ע"י סופרת חרדית, בהוצאה חרדית?

העניין הוא שלא צונזרו מחשבות. לא צונזרו רגשות. לא צונזרו התרחשויות.

דודי שותה קוקטיילים ובירות בבר במחנה יהודה. דודי מקלל. טוב, הקללות מצונזרות. אבל הבנו את העיקרון טוב מאוד😊
דודי חי בדירת שותפים במגדל בקומה שבע עשרה.
דודי חושב הרבה על יפהל'ה, למרות שהם התגרשו, ועפ"י חוקי הספר החרדי-
ברגע שנתת גט שכחת שהיית נשוי אי פעם, בטח לא לדמות נשית ממשית. ובטח אין לה שם ומטען זיכרונות.

ועל זה רציתי לכתוב.

הסיפור העניק לי רגעים של חוויה ספרותית מענגת. שילוב של כתיבה נדירה, וחיים אמיתיים ומקורקעים.
גיבור הסיפור חווה תהליך של צמיחה מתוך כאב,
אבל הכאב הוא לא התמודדות שטחית ומתוייגת שנוגעת כמו תמיד רק בכותרות ובסטיגמות,
אלא נקודות קטנות ומשמעותיות שפוגשות את חיי הגרוש החרדי, שמאלצות אותו לגדול.
אגב הוא גדל, תודה לקל ותודה לרותי שהשאירה אותנו בטעם טוב.
וזה גם מוסר ההשכל של הסיפור:
הבית. הבית האישי אותו אתה כן יכול להרים, למרות החסר.

יש פה גם קריאת משנה לשאר האנושות, הורים, אחים ואחיות:
שימו לב לסוגיית השהות בשבתות של הגרוש או הגרושה. בודד להם. אתם לגמרי יכולים לעזור בעניין הזה.

_______________________________________________________________

תודה ל

Ruti Kepler@ על סיפור חג מענג. על ההצצה לחיים של דמויות שאהבתי כל כך.

מוזמנים לסחוט את דמו של הסיפור עד תום, לסתור ולבקר. מחכה לקרוא אתכם -
קראתי היום את הספר קוגניטו, ומיד התיישבתי לעבד את החוויה.
אני מצטרפת לעדות הנחתום בעצמו – מדובר במותחן אינטלגנטי, מהודק ורב עוצמה.
הוא מתזז בין בית המשפט הבינלאומי בשטוקהולם, מרכז תת קרקעי במכון למדעי המחשב באוניברסיטת אוקספורד, ביתו של מדען סהרורי וכולל תמים בבני ברק.

מדובר בספר גאוני, המהלכים בו הם חכמים מאוד ונדרשת אחיזת ראש חזקה מאוד. אני לא משפטנית או מתכנתת, ולהבדיל גם לא תלמיד חכם, ואין לי מושג אם הנתונים המשפטיים, הממוחשבים והתורניים אכן תקפים, אך בספר זה החזיק מעולה.



הספר מתנהל בשתי זירות במקביל- הזירה המשפטית והזירה הרוחנית, הפילוסופית, כששתי הזירות מעלות את השאלה: האם טכנולוגיה, אינטרנט, בינה מלאכותית – יכולה להיות ישות חיצונית בפני עצמה? האם יש לה היכולת לעמוד כגוף בפני עצמו, ללא קשר לאדם?
התשובה שהספר נותן היא חד משמעית, חתוכה ובהירה.



מהבחינה הספרותית, הספר לוקה מעט בחסר. האמירה של הספר היא השאלה הנ"ל, וכולו נסוב סביבה כשהעלילה היא סביב המסר, כך שהעלילה לא מספיק מפותחת ועומדת בפני עצמה, למרות שהיא חזקה מאוד ותפורה מעולה בדיוק מאותה סיבה.
המסר לא נועד לשרת את הדמויות, אלא הדמויות את המסר, וכתוצאה מכך הדמויות לא מספיק טובות. יונתן, גיבור הספר כביכול, היא דמות לא מאופינת מספיק ולא אמינה לחלוטין. התהליך שבו הופך מדען מחונן מאוניברסיטת אוקספורד, שהמציא את הבינה מלאכותית הכי מתקדמת בעולם לאברך כולל עם דעות קיצוניות שלרוב מובילות לעמידה בכיכר השבת עם שלט ובוקסה, הוא לא אמין. במיוחד שיונתן מוצג כאדם שמובל ע"פ הראש, ע"פ השכל הישר וכך הגיע אל היהדות, מה שעומד בסתירה אל חיבוטי הנפש הרבים וצורת העבודה שלו ע"פ הלב.
ארבעת הקודקודים, הדיקן, הרב, הנשים המסורות ושלל הניצבים בעלילה הם דמויות חסרות איפיון בסיסי, כנראה הסופר חשב שהעובדה שכל האנושות מובלת ע"פ אינטרסים של כסף, כבוד או כח מספקת בשביל כלל הגיבורים.
הדמות היחידה שמקבלת מסע גיבור אמיתי, קשת יפיפה של דמות, היא ד"ר פינץ' – שלמרות ההתחלה הלא ברורה מתייצב ועובר פשוט תהליך מרתק.

הכתיבה של הספר בסיסית, פשטנית וללא תיאורים רבים או מחשבות עמוקות. רובו פשוט התרחשויות, יותר סיפור של המתרחש. באשכול של הספרים החדשים העלה מישהו השערה שמ. ספרא משתמש בבינה מלאכותית לעריכה של ספריו, טענה שאני יכולה להסכים לה לאחר הקריאה. (למרות שיש פה משהו שגוי בלהשתמש בבינה מלאכותית בספר שמדבר נגדה, אבל באמת בסוגריים)

הסיום של הספר קיטשי מדי לטעמי, היה אפשר לכתוב אותו הרבה יותר מעודן – הספר שד"ר פינץ' מוציא יכול היה להיות פשוט הגרסה המקורית של האורגניזם התאגידי, עם הקדמה קצרה ובה הסיפור. ועקיבא פשוט מתקשר ומזמין את יונתן לאירוסין של יוסהלה עם משפחת רוזנר... בלי החזרה שוב ושוב על אותם הטענות והמסקנות.

קטע שאהבתי – המוצא של קוגניטו לחמוק מפסק בית הדין, והפתרון הגאוני להעביר לה אותו למרות התנגדותה.

סתם שאלות של חפרנית – למה קראו ליונתן כך? זה לא שם קלאסי לצעיר אמריקאי חילוני. בן כמה ד"ר פינץ'? משהו קצת מוזר עם הכושר המשפטני והדיגיטלי יחד עם העובדה שאביו היה כבר לפחות בן 20 ב1938. מה תפקידו של עקיבא בעלילה, חוץ מלהיות הקונטרה של יונתן והבר פלוגתא הקבוע שלו?



לסיכום – ספר נהדר, מומלץ לחסידי הסייבר ולאנשים בעלי חשיבה אנליטית.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה