דיון שעועית וחומוס בחמין

  • הוסף לסימניות
  • #1
בס"ד
שלום
לפעמים כשאני מכינה חמין לשבת, ולמרות שזה נשאר על הפלאטה כל הלילה -
השעועית והחומוס עדיין נשארים קצת קשים.
מה לעשות כדי שיתרככו יותר?

תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
בס"ד
שלום
לפעמים כשאני מכינה חמין לשבת, ולמרות שזה נשאר על הפלאטה כל הלילה -
השעועית והחומוס עדיין נשארים קצת קשים.
מה לעשות כדי שיתרככו יותר?

תודה!
מתי אתם מכניסים את השעועית והחומוס לחמין? כמה זמן לפני שמעבירים לפלטה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מה זאת אומרת? אתם לא מבשלים קודם שבת את החמין? מניחים ככה ישירות על הפלטה?
אני מרתיחה אותו 3 שעות... אם לא זה לא יוצא מבושל וטשונטי מספיק
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לא מכינה חמין/צ'ונט אבל חומוס ושעועית אני משרה 3 ימים עם החלפת מים פעם ביום
ואני יודעת שזה גם משפיע על הרכות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
להשרות ולהחליף מים מדי פעם. לפחות ל12 שעות.
לבשל אותם בסיר עדיף סיר לחץ בנפרד ואחר כך להוסיף לסיר החמין או לחילופין לא לבשל בנפרד אך לטגן את זה יחד עם הבצל בסיר ולאדות תוך ערבוב משך כשעה ולהוסיף מים אחרי זה.ואז את שאר הרכיבים
לבשל את החמין לפחות שעתיים (את הבשר אני גם מבשלת לפני).
בהצלחה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
יכול להיות שאת מוסיפה מים קרים באמצע הבישול? זה מקשה את הקטניות ללא תקנה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אנחנו משרים לילה קודם. וגם בהכנת החמין עצמו יש הרתחה של איזה חצי שעה ואח"כ כמעט שעתיים בישול ושוב הרתחה לפני שבת. שום גרגיר לא מתחמק מהבישול הטוב הזה.
כמובן זה לא בשקית קוקי הוא משהו, אלא מעורבב עם הכל ועם המים והרוטב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אנחנו משרים לילה קודם. וגם בהכנת החמין עצמו יש הרתחה של איזה חצי שעה ואח"כ כמעט שעתיים בישול ושוב הרתחה לפני שבת. שום גרגיר לא מתחמק מהבישול הטוב הזה.
כמובן זה לא בשקית קוקי הוא משהו, אלא מעורבב עם הכל ועם המים והרוטב.
כך צריך לעשות, אם מרתיחים את השעועית לבד ושופכים את המים זה מקל על תהליך העיקול..
ולמי שכתבה להוסיף מלח למי ההשריה, מלח הוא האויב של השרית שעועית, רק מי ברז
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
סתם שאלה שצצה לי פה -
אתם מבשלים את הטשולנט רק שעתיים לפני ששמים על הפלטה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
לא יודעת אם כתבו.
יש כלל מאד חשוב בבישול קטניות.
הרתחה ללא מלח ותבלינים. את המלח והתבלינים מוסיפי לאחר הרתחה של כשעה כשהקטניות כבר רכות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
לא יודעת אם כתבו.
יש כלל מאד חשוב בבישול קטניות.
הרתחה ללא מלח ותבלינים. את המלח והתבלינים מוסיפי לאחר הרתחה של כשעה כשהקטניות כבר רכות.
גם זה כלל שמותר לעבור עליו.
אני מבשלת ארבעס עם מלח. מלכתחילה.
יוצאים רכים מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
גם זה כלל שמותר לעבור עליו.
אני מבשלת ארבעס עם מלח. מלכתחילה.
יוצאים רכים מאד.
הנסיון שלי אומר אחרת.
או שהדרישות שלנו מן הקטניות שונות.
לדעתי הארבעס יוצא רך, אבל בלי מלח רך יותר.
שנים שברתי את הראש איך יתכן שהצ'ולנט עומד כ"כ הרבה זמן על הגז ועדיין הקטניות לא אי אי...
עד שהחכימה אותי מחותנת שלנו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אני מטגנת את הקטניות אחרי הבצל והשום, כמה דקות
מוסיפה בשר, תבלינים וסילאן, מטגנת מעט ומבשלת שעה- שעתיים,
מוסיפה עופות- מבשלת עוד שעה- שעתיים ואז תפו"א ובטטה ומבשלת בין חצי שעה לשעה.
בסוף מוסיפה כף רסק- זה משדרג ממש- הרעיון והתיבול מכאן: https://www.10dakot.co.il/recipe/מתכון-לחמין/

שאר התובנות הגיעו עם הזמן...........
השלבים זה טיפ מאחותי- שהיא בשלנית מלידה :)

סתם טיפ: לנער מדי פעם שהקטניות לא יידבקו לתחתית הסיר ויישרפו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

בס"ד


זה קרה לפני המון זמן, כשהייתה ילדה קטנה.
לפעמים בלילה, כשהייתה שוכבת במיטה, עיניה עצומות, היו אוזניה עטויות מחממי אוזניים, מנסות נואשות לחסום את הרעש.

וזה היה נואל, ונואש, ומגוחך, אבל היא המשיכה לעשות זאת. קיוותה שאת שאר העבודה יעשו התריסים המוגפים והחלון הסגור.
זה עבד חלקית, עזר בקושי לחציו האחד של היום.

בחצי השני, הכוכבים היו נסוגים לאחור והירח היה מרכין ראשו בפני השמש. אור. לקום, ללכת, לצאת אל הרחוב.
גם החודש הזה היה אור, לכולם, ושמחה, ורק לה היה בפנים חשוך. אולי מרוב אורות שהתנפצו לה מול העיניים כל היום, סינוורו.

"את ערה", אבא שלה נכנס לחדרה באותו הלילה, הדליק את מנורת הלילה הקטנה, התיישב בקצה מיטתה. היא רק הנהנה. "שמעתי סיפור על אדם שלמרות שהוא היה גדול ובוגר הוא ממש פחד מעכבישים. כל פעם שהוא היה רואה עכבישים, גם אם זה ליד אנשים אחרים- הוא היה בורח". אביה אמר לפתע, כמו משום מקום, בלי שום סיבה או קשר.

"מסכן", היא היטיבה את מחממי האוזניים ולמרות שהייתה קטנה הבינה עד כמה זה טיפשי מצידה לחבוש את אלו כשגם שהם עליה- היא עדיין שומעת את אבא שלה. אז מה זה אמור לחסום בדיוק? "מה הוא עשה?"

"הוא התייעץ עם חבר שלו. חבר שלו אמר לו שהוא יכול לעזור אבל שזה יהיה קצת מפחיד. האיש כמובן הסכים, לא היה אכפת לו לפחד קצת בשביל לא לפחד יותר מעכבישים לעולם".

"אז מה החבר שלו עשה?"

"הוציא צנצנת והניח אותה על השולחן, בצנצנת היה עכביש".

היא כיווצה את פניה, תמהה, אורה הרך של מנורת הלילה ריצד עליהן, חושף את שחשבה. "זה מוזר".

"כך גם האיש שלנו חשב. אבל חבר שלו לא נתן לו לברוח. מאז, כל יום הוא הביא את הצנצנת עם העכביש ועם כל יום קירב אותה עוד יותר ועוד יותר אל חבר שלו. בהתחלה האיש רצה לברוח ולצעוק אבל לאט לאט הוא פחות פחד, עד שיום אחד הוא אפילו החזיק את הצנצנת בעצמו".

היא שתקה, משכה בכתפיה. אבא שלה התקרב לעברה, הוריד בעדינות את מחממי האוזניים. "קוראים לזה חשיפה הדרגתית. כל פעם מתקדמים עוד צעד לעבר הפחד שלנו ומראים לו שהוא לא מפחיד. מה את אומרת?"

"שאני בכלל לא פחדנית!" היא בלעה את רוקה, משכה באפה.

"מותר לפחד", אבא לא הכחיש, "וזה מוצדק לפחד מהרעשים האלו שבאים בפתאומיות ומבהילים מאוד- אני רק רוצה אולי לנסות לעזור לך, שהשנה כן תצליחי לצאת החוצה מהבית". הוא התרומם מהמיטה, יצא מן החדר וחזר לאחר כמה שניות. "תראי", הגיש לה אקדח מפלסטיק. "רוצה שננסה?"

"ממש לא!" היא קפצה, נסערת, המומה. יצאה מהחדר, התיישבה על הספה בסלון, בוכה.

אבא הגיע מהר, התיישב לצידה. "אני חושב שזה יוכל לעזור לך".

"אין לי עניין לירות ברובה פיקות המטופש הזה!" היא התייפחה, "ובכלל, הוא לא דומה לעכביש".

אבא ניגש על עבר השולחן בסלון, שלף שוקולד מאחד ממשלוחי המנות, הגיש לה. "אז מה תעשי מחר?"

"לא אלך, כמו כל שנה. אני לא יכולה ללכת לבית הכנסת עם ידיים על האוזניים ועיניים עצומות, ובכלל האקדח פיקות הזה בכלל לא דומה לדברים שהילדים האלה עושים, ה'בומים' שלהם הרבה יותר חזקים".

"אז מה תעשי?" אבא שאל בשנית, נאנח.

"אחכה שיגיע פסח", היא בלעה את רוקה, ניגבה את עיניה. "כמו כל שנה".

...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה