כללי שער לחוברת

  • הוסף לסימניות
  • #1
כהמשך לאשכול הקודם-שער החוברת...
תוכן החוברת הוא סיפורי חיים לא קלים שאיתם מתמודדות בנות תיכון ומנסות לצמוח כנגד כל הסיכויים...
 

קבצים מצורפים

  • שערדמה.jpg
    KB 305.2 · צפיות: 12
  • הוסף לסימניות
  • #2
דעתי:
1. יש ניגוד מידי בוטה בין החלק הבהיר (רך ונעים לעין) שנמצא ברוב רובו של השער לחלק הכהה (השחור) שעליו כתוב שם הספר.
2. לשם של החוברת הייתי בוחר בפונט אלגנטי ונקי יותר. בתת כותרת הייתי מוותר על הגרדיאנט.
3. כל החלק של השם של הספר, אמור לדעתי להיות בצד שמאל והפרחים בצד ימין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לדעתי את צריכה לשנות את הפונט של הכותרת למשהו יותר עוצמתי וחדיש-זה נראה מיושן קצת
וכן את השם של התיכון להכניס בשורה אחת ולא לפצל ל-2
הצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
זה נראה כאילו פותחים את הספר כמו ספר אנגלית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אין כל כך קשר בין המון הצבעים השונים בכריכה - הגוונים של הרקע, הפרחים, הרקע של שם הספר, הטקסט שמתחת לשם הספר. צריך לבחור מספר מצומצם יותר של צבעים שיחזרו על עצמם פחות או יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ההערות שנאמרו לפני - נכונות. מסכימה עם כל מילה.

יש כאן עירוב של סגנונות שלא הולכים ביחד, ולא מתאימים למסר.

בנוסף, יש חוסר אחידות מבחינה טיפוגרפית (בכלל, ממתי כותבים בס"ד לפני שם של חוברת? לא שזה לא בסיעתא דשמיא, כמו כל דבר אחר. זה פשוט לא מקובל, ונראה מוזר)

הרקע הפסטלי הכולל אלמנטים ממוחשבים, בשילוב עם הפרחים הגאומטריים הפשטניים- ממש לא מתאים לשם החוברת - משהו עלום, מסתורי ומעורפל.
תנסי ללכת על קומפוזיציה פוטושופית רכה של תמונות, רצוי בגווני סגול - זהו צבע הסוד והחלום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
משגע!!!!
איזה סגנון ייחודי ומקסים
גם בעמוד הקודם שהעלית מאד אהבתי את הסגנון
נראה לי שהחלק המרכזי נראה כהה יותר באתר ממה שהוא במציאות
כי הוא לא שחור (יותר נוטה לכחול, נכון?)
המיקום של הבס"ד מצויין לדעתי, עדיף טיפוגרפיה מרוכזת מאשר מפוזרת על כל העמוד
רק אם כבר, להצמיד גם את הכיתוב למטה
המעברי צבע בפונט עושים אותו קצת מבלבל, אולי עדיף שיהיה בו צבע אחד יציב
נראה לי שאם תעשי את זה פחות ססגוני
זה יהיה מאד רוחני ונוגע ללב
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תודה רבה לכל התגובות...!!!
קודם כל-הבהרה (דו משמעי!!) החלק הכהה ממש לא שחור!:eek:! הוא כחול עמוק אבל בפירוש רואים שזה כחול ולא שחור,ויש על זה מברשות ומשחקים אבל זה ממש ממש לא נראה שחור...אני לא מבינה למה זה יצא ככה...מישהו יודע? דווקא כחול יפה...:rolleyes:
כל הקטע של שמאל ימין - החוברת בכלל נפתחת מלמעלה (ספירלה)-וזה מודפס על דף עם נצנצים עדינים..זה יוצא נורא יפה עם הצבעים.אז זה עדיין משנה איפה ממוקמת הכותרת? או שזה כבר לא קריטי??? אם כן,לאן להעביר?זה הרי נפתח כלפי מעלה...
שם החוברת השתנה ל:מכה ואומר לו גדל.
לגבי הפרחים- אני עובדת על זה...מנסה להחליף..וכן יתר ההערות אני מנסה לשפר...אעלה אח"כ מעודכן לקבל עוד ביקורת...
תודה!!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

בעז"ה

אז
אחרי שדיברנו על חשיבות ההשפעה של כל סצנה על העלילה (באופן אל חזור), על היופי של אקספוזיציה והשתהות בסצנה ועל החשיבות של סיכונים האמיתיים ברגעי מתח, בואו נמשיך לעוד תובנה, שקשורה למושג "מידה כנגד מידה".

רובנו מכירים את המושג "מידה כנגד מידה" באופן כללי, וכאן נרחיב על האופן בו הרעיון הזה יכול לשדרג ולתת איכויות נוספות לסיפור שלנו. אבל לפני שנדבר על איך ליישם אותו בעלילה, קודם כל נברר קצת יותר לעומק את משמעותו.

בגמרא מובא כי "מידותיו של הקב"ה מידה כנגד מידה." משמעות הדבר היא שכאשר אדם מקבל עונש או שכר משמיים, העונש והשכר באים בהלימה מדויקת למעשה: הם כעין המעשה עצמו. בפרשת השבוע שלנו ניתן לראות זאת בבירור: פרשנים רבים עוסקים בהלימה המדויקת בין העונש והמעשה בקשר לעונשים שהוטלו על אדם, חווה, הנחש והאדמה. המהר"ל למשל מסביר כיצד עונש הנחש היה מדויק לחטאו: הנחש, שהלך בקומה זקופה, מרד והמריד את האדם נגד הקב"ה- שלא לכרוע כביכול למול רצונו של השם, ומשום כך נלקחה ממנו קומתו הזקופה. כלומר, העונש לא היה רק בהתאם ל"גודל" החטא, אלא גם למהות החטא. זוהי המשמעות של מידה כנגד מידה: כשם שאדם נוהג, כך, באותו אופן, נוהגים איתו מלמעלה.

אבל מה השבח, בעצם, של מידה כנגד מידה? מהי המעלה בצורת התגמול הזו, עד כדי כך שזוהי צורת התגמול שבה נוהג כביכול הקב"ה בעצמו?
מידה כנגד מידה היא בעצם הביטוי לצדק המושלם. קודם כל, האדם עצמו הוא זה שגזר על עצמו את התוצאה. העונש אינו קנס על המעשה, אלא תוצאה ממנו. בנוסף, בהנהגת מידה כנגד מידה הצדק מדויק – הן בכמות והן במהות – למעשיו של האדם, ולכן אין כאן חשש לשמץ של דין לא מוצדק.

הנה דוגמא מחיי היום יום: אם כתבתי תשובה לא מדויקת במבחן והמורה הורידה לי חמש עשרה נקודות, אני אוכל להתווכח איתה על כמות הנקודות שכדאי להוריד, כיוון שאין קשר ישיר ומהותי בין הנקודות למעשה שעשיתי; אבל אם פטפטתי באמצע השיעור והפרעתי לכולן, והמורה ביקשה שבשיעור הבא אני אעביר סיכום של השיעור הקודם לכל הכיתה, אני אבין את ההלימה העומדת מאחורי העונש: עליי לתקן בדיוק את מה שקלקלתי- להשלים את השיעור, ולעזור לאחרות, להן הפרעתי בשיעור הקודם, להבין את החומר. זוהי מידה כנגד מידה: תוצאה הנובעת מהמעשה, וקשורה אליו מהותית.

אז מה הקשר בין מידה כנגד מידה לבין כתיבת סיפור?
בדיוק כפי שבבריאה הצדק מתממש במידה כנגד מידה, כך גם בעולם הסיפור – אנחנו נמשכים אל צדק מדויק ואל סגירת מעגל אפית. כאשר, למשל, הנבל הרצחני מת לבסוף ביריה, זה נחמד. אבל אם הוא מת מהנשק הקטלני שהוא עצמו פיתח- זה מספק. אם הדמות המשפילה מובסת, זה נחמד, אבל אם היא מובסת על ידי הדמות שהייתה הכי מושפלת- זה מספק. זה עובד כך גם לכיוון החיובי: אם הגיבור שלנו ניצל בעור שיניו זה מעולה, אבל אם הוא ניצל כתוצאה ישירה מהקורבן שהקריב במאמץ כל כך גדול- זה מספק.
זו הסיבה, למשל, שאנחנו אוהבים סיפורי "גלגל חוזר בעולם". אדם עושה מעשה מסוים, ולאחר כמה השתלשלויות- זה חוזר אליו באותו אופן. אנחנו אוהבים לראות את הצדק נעשה; ואנחנו אוהבים אותו מושלם.
מידה כנגד מידה בעצם מביאה את ההתרחשויות לאיזון, ובשקט בשקט, גם מביאה לידי ביטוי את האמונה הכמוסה והתת מודעת של כלל המין האנושי: העולם הוא לא ג'ונגל. מתרחש בו כל העת הומאוסטזיס אמיתי ועמוק, כיוון שהוא מנוהל על ידי הבורא.


לסיכום, מידה כנגד מידה זהו כלי איכותי, שגורם לתחושת סיפוק, חוסך תמיהות עלילתיות ויכול להעניק גוון כמעט אפי להתרחשויות. כדאי להשקיע ולבחון כיצד הרעיון הזה יכול לבוא לידי ביטוי בעלילה. בהצלחה רבה!
עוד מעט תיטרק מגירת תשפ"ה ומפתח יינעץ בתוכו וינעל אותו. תחתיו תיפתח מגירת תשפ"ו הבעל"ט.

רגע לפני פרידה ממגירת השנה החולפת, אני פותחת אותה. קולות שונים היא משמיעה, המגירה, והריחות שבה מתערבבים בריח של דם, אש ועשן.

נוברת קצת במגירה. מלחמה. שנה נוספת שחלפה ומהמגירה שלה עדיין זועקים קולות קרב, אזעקות עולות ויורדות, מרחבים מוגנים, חיילים שנופלים ומותירים אחריהם חור ענק בליבו של העם שלנו, חטופים שטרם שבו לאדמת ארץ ישראל וכל יום שם, בשבי, כנצח. משפחות קרועות שחלל גדול נפער בליבותיהם. קולות שריקה של טילים וקולות נפץ של המפגש שלהם עם מיירטים. נפילים, חלקי יירוט. מלחמת איראן. בניינים שקרסו, בתים שחרבו, ערימות של שברי מלט וחול. בתים שהיו לאבק פורח. קורבנות שעלו על מוקד הנפילות הללו ומשפחות שנותרו ללא קורת גג וללא מקור פרנסה. כאב אינסופי. דמעות.

מזיזה הצידה את המלחמה ומגלה תאונות דרכים, טביעות, טרף, מחלות, מיתות משונות.

ריח חריף של שכול עולה מן המגירה. שנה קשה היתה השנה החולפת. שנה בה אסון רדף אסון. שבר התרסק על שברים אחרים.

שנה קשה שבה נשאה האנטישמיות ראש, השנאה לעם היהודי התעצמה. בתי כנסת שנשרפו, נאצות שנכתבו על קירות מוסדות יהודיים ברחבי העולם, והגיעו עד מנות כשרות שהוזמנו לטיסה. אומות שקוראות להחרמת העם היהודי. תזכורות לימים אפלים שחשבנו שהיו ולא ישובו עוד.

יש במגירה תיקיה טריה, דמעותיה טרם יבשו, כתמי הדם שלה עדיין חמים וריח של אבל עמוק עולה ממנה. נשמות קדושות שנרצחו רק בגלל יהדותם. נשמות גדולות שהסיפורים אודות גדלותם מתפרצים מתוך התיקיה. רושמות צוואה לעם. ה' יקום דמם ויביא מרפא למשפחותיהם. אני שומעת עליהם סיפורי גדלות מפעימים, מרגישה כל כך קטנה מול הנשמות הגדולות כל כך האלו. משתדלת ללמוד מעט ממעשיהם הטובים, ולהקנות אותם לעצמי. כואבת במיוחד את כאבה של הקילה של חלק מבני משפחתי, קהילת רמות ב' על אובדן שלושה מאנשי הרוח שלהם. הקב"ה ירפא לכאבם ויעזור לאלמנות הנרצחים. הי"ד.

ויש בה במגירה הזו גם מאבק עיקש. מאבק של קודש. מלחמה על הזהות היהודית. על קיום התורה והמצוות. על שמירת השבת. על לימוד התורה. בעיקר על לימוד התורה. שנה שבה התקיים הנאמר בישעיהו: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". שולי העם שכל רצונם הוא להביא לחורבן היהדות, הרס הדת, וכיבוי הגחלת היהודית הבוערת בעוז בעמ"י. שוליים שנלחם בכל כוחו בנימי נפשו של העם היהודי.

שנה שבה נרדפו בני התורה, גיבורי החיל היושבים בישיבות וכל עסקם הוא בתורה. זו שארץ ישראל ניתנה לעם ישראל בזכות לימודה וקיומה. סנקציות. רדיפה. שלילת זכויות.

מאז ומתמיד, בכל מלחמותיהם של עם ישראל, עוד לפני כיבוש ארץ ישראל ע"י יהושע ובמלחמות הכיבוש ואלו שאחריהם, התחלק העם לשני מחנות. המחנה האחד יצא לחזית ללחום מלחמה פיזית באויב. המחנה השני נותר בעורף, ישב ולמד תורה. והתאחדו הכוחות אלו עם אלו. כוח התורה שבעורף הוא שנתן את כוח ההצלחה בחזית. וכוח הלחימה בגיבוי כוח התורה הביא לניצחונות גדולים והאדרת שמו של הקב"ה בעולם.

לא מעטים הם הסיפורים שסופרו מפי חיילים ואנשי צבא ששהו במלתעות עזה וחשו בחוש את כוח התפילה ולימוד התורה של עמ"י. כוח שנכנס בעוצמה, כוח של ערבות הדדית. הכוח הזה חייב להישמר. בלעדי כוח התורה אין לנו אחיזה בארץ ישראל כלל כנאמר בויקרא "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי...וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ..."

בזמן הזה שבו נרדפים לומדי התורה, אין פעולה מתבקשת יותר מלהתחזק בתורה ובמצוות. כל אחד במקומו הוא. כל אחד במצבו הוא, בדרגה שבו הוא נמצא. מעורר השתאות ורגש גדול הוא מראה אלפי תלמידי החינוך הממלכתי העומדים בתוקף על זכותם להניח תפילין, לא מוותרים, לא נכנעים לעוכרי הדת.

מעוררת התפעלות היא מגמת החיזוק בלימוד התורה בישיבות הקדושות. עוד דף גמרא, עוד סוגיא, עוד רש"י ותוספות, עוד פלוגתא, עוד שעה של לימוד, עוד ריתחא דאורייתא, עוד אביי ורבא. מרגש היה לעבור בבין הזמנים ליד בתי הכנסת ולשמוע את קול התורה מהדהד בעוז מבין כותליהם. "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".

מעוררת התפעלות היא התופעה של אלפי חיילים שלוחמים בחזית וקיבלו על עצמם לבישת ציצית כמגן, כשכפץ הגנה בקרב.

מעוררת השתאות היא העובדה שאלפי בני נוער, נשמות טובות של עמ"י, מתכנסים במדרשיות, בתי כנסיות ובתי מדרש כדי להעמיק את ידיעותיהם בתורה, כדי לחזק את זהותם היהודית דווקא בעת הזו.

כל אלו, ראויים להערכה גדולה.

סוגרת את המגירה. נפרדת משתפ"ה, מבקשת שהשנה הבאה לא תהיה קשה כל כך. קול טריקת המגירה מעיר אותי מהמחשבות. מביטה לרצפה, משהו שם מנצנץ. יהלום.

מרימה את היהלום. מנין בא? שוב פותחת את המגירה, מרוקנת אותה מכל הקושי והרע שאספה במהלך השנה החולפת, וכשאני מגיעה לתחתית המגירה אני מגלה בה יהלומים. והרבה.

מוציאה חופן. מביטה בהם. משהו משתקף דרכם. כל יהלום מספר סיפור אחר. סיפר של נס. סיפור של חסד. סיפור של משהו טוב שקרה השנה. חטופים שזכו לחזור הביתה, לצידם כאלו שזכו להגיע לקבר ישראל. מחבלים שהתגלו רגע לפני אסון. כוחות רשע שחוסלו.

יהלום נוסף מספר את סיפורי הניסים הגלויים שהיו מנת חלקינו יום יום בזמן המלחמה עם איראן. פצועים שהחלימו כנגד כל הסיכויים, תאונות שנמנעו ברגע האחרון, אינספור חסדים מאבא אוהב.

עוד יהלום, ועוד אחד, ועוד. המון. חסדים כלליים, ויהלומים פרטיים של כל אחת ואחת מאיתנו.

אז היו בה בשנה הזו גם המון יהלומים שהקב"ה פיזר לנו בינות לסלעים. עלינו מוטל התפקיד לחפש אותם. לראות אותם. להתבונן בקרני האור הגדול שיוצאים מהם, בהילת החסד העוטפת אותם ולהודות לבורא העולם. יום, יום. לבקש ולהתפלל שהשנה הבאה, תשפ"ו תמטיר עלינו גשם של יהלומים שיהיו עבורינו כטל תחייה בזמנים קשים.

ולוואי ובזכות התורה ובזכות המעשים הטובים של כל אחד ואחד מהעם הנפלא שלנו, כל אחד כאפשרותו, כל אחד בדרגתו, נזכה לשנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה. שנה של אחדות בעם, שנה שבה נראה כל אחד מעלת חברו ולא חלילה את חסרונו, שנה שבה נזכה לשובם של כל החטופים, שנה שבה יבוא קץ לסבל הגדול של המשפחות שמצפות כל כך לחזרתם של היקרים להם, שנה שלא ייפול עוד חייל, שנה שנדע בה רק טוב והצלחה.

שנה שקול התורה יהדהד בעוצמה בעולם כולו, וידעו כל עמי הארץ כי ה' הוא האלוקים.



שנה טובה ומתוקה



רק עוד כמה מילים,

יחד נתפלל לשלומם הרוחני [והגשמי] של לומדי התורה. נתפלל שיצלחו לעמוד מול כל הניסיונות לדכא אותם, לשבור את הגב האיתן שלהם.

נתפלל גם שהרודפים את בני התורה ישכילו להבין שדרכם אינה דרך. נתפלל שיזכו לראות את גדולת התורה ומעלתה. את ההגנה האדירה שהיא מביאה על העם שלנו, ועל העולם כולו.

כמו תמיד, מבקשת מאוד להתפלל עבור אנשי צבא שנוגעים לליבי אישית, שיחזרו הביתה ללא פגע

גדעון בן אירית

עמוס בן אירית

משה נחום בן פעסיל פנינה

וכל שאר הלוחמים.

-----------------------

ובשולי הדברים, כמה הערות:

-בחוברת הושקעו הרבה מאוד מאמצים וזמן, אך לא מן הנמנע שנפלו בה טעויות אנוש. קבלו בהבנה.

-אין להעביר את החוברת לקבוצות ללא אישור מפורש. העברה לקבוצות ללא אישור מפורש, הרי הוא גזל. אפשר להעביר לפרטיים.

- כל המתכונים נמדדים בכוסות מדידה של 180 מ"ל [חד פעמי פשוט]

וכמובן, תודות:

-תודה למשפחתי היקרה, שפני ניסיון בטעימות. תודה שטעמתם. תודה שהערתם. תודה גם שפירגנתם. זה בסדר גם שלא תמיד אהבתם...

-תודה גדולה שמורה לאמא שלי שאת הנתינה מכל הלב למדתי ממנה.

-תודה לביתי היקרה על האפשרות להשתמש במצלמה שלה, ותודה שצילמת בשבילי כשאני לא הצלחתי לצלם טוב מספיק.

-השנה הוספו מתכוני אורח- מתכונים מאת נשים אחרות. תודה לכל המתנדבות, הקב"ה ימלא שכרכן

-תודה ענקית לחברתי היקרה והמיוחדת, הגרפיקאית האלופה איידי וייס שעשתה את עבודתה בשקט, בחכמה ובכישרון רב. כבר לפני מספר חוברות ביקשה לערוך חוברת ואני, בשיכחתי הרבה, שכחתי שביקשה. הפעם ב"ה זכרתי וזכות גדולה היא עבורי העיצוב שלה. תבורכי. את שותפה מלאה לחוברת הזו.

-תודה לחברותיי מאחת הקבוצות שנאלצו לראות את התמונות בתקופה האחרונה גם כשהיו מאוד רעבות. תודה על ההערות. תודה שהייתן שם בשבילי בעצה טובה ובפרגונים. נתתן לי כוח להמשיך.

-תודה לאנשים טובים שמלווים אותי בחיי ונותנים לי כוח ודחיפה להמשיך הלאה במה שאני עושה. ימלא ה' שכרם

-ומעל הכל תודה לבורא העולם שנתן בי את הכוח, העניק לי את המתנה המופלאה של היכולות במטבח. אני מקווה שאני עושה נחת להקב"ה במקום הזה.

העני



אה,
מצאתם טעות הקלדה? אפשר לדלג הלאה. מן הסתם תצליחו להבין למה הכוונה. אין צורך לרשום כאם באשכול אודותיה.
בן אדם אני. בן אדם פשוט. טעויות הקלדה הם חלק ממני. כמעט סימן היכר. וגם אם אעבור על הכתוב עשר פעמים, העין שלי את רובם לא תקלוט
אז לא נורא, יחד עם המתנה הכל כך משתלמת הזו [כן אני יודעת שאין הנחתום מעיד וכו', אבל יש כאן גם מתכוני אורח וגם גרפיקאית אלופה על העיצוב], קיבלתם קצת טעויות הקלדה. נראה לי שווה בכל זאת.


כרגיל, אם יש שאלות, אני כאן. [כשאני כאן]

אני במהלך של כתיבת חוברת המיועדת לבחורים צעירים שלא מוצאים את עצמם כל כך בין כותלי הישיבה. המטרה: להעביר את הבחור תהליך שבו יגלה הבחור שגם לו יש כוחות וכשרונות, גם אם הוא לא אובחן רשמית כעילוי. ואני מזמין אותך בחור יקר לגלות את "העילוי שבך"

אני משתף כאן את סיפור הפתיח של הפרק הראשון, אשמח לקבל תגובות הערות והארות.


אני שמוליק בחור ישיבה כמוך, מאז שאני מכיר את עצמי הייתי אוהב לעשות הרבה דברים, אבל ללמוד זה לא אחד מהם עברתי את המסלול הלימודים הרגיל עד שהגעתי אל הישיבה

אז חלה תפנית בחיי, הורי רצו שאכנס לישיבה מצוינת כמו כל שאר אחי, ישיבה כזו שמתקבלים מתוך עשרות או אפילו מאות נבחנים רק בחורים בודדים והתחננו אלי שהעשה מאמצים לעבור את המבחנים וכן הם יעשו מאמצים רבים מצדם.

בגלל הקשרים הטובים של אבי עם הנהלת הישיבה, הוא הצליח לשלב אותי בישיבה יוקרתית ל"צעירים מצוינים", למרות שלא ידעתי מה מקומי שם. עם הזמן גיליתי שיש עוד בחורים כמוני, שלא מתחברים ללימוד, ונמצאים בישיבה מסיבות שונות ומשונות. וכך יצרנו חבורה של בחורים שנמצאים בישיבה מסיבות שונות אבל אין להם כל שייכות לעולם הלימוד.

באחד הימים, כשהגשתי את המבחן השבועי למגיד שיעור כרגיל, שהשאלה היחידה שעניתי עלה היא שם התלמיד. הוא הסתכל עליי בחיוך ואמר: "היום בארבע תיגש לחדרו של ראש הישיבה." הבנתי מיד - המחליף רוצה "לנקות" את הישיבה מבחורים כמוני. החיוך של המגיד שיעור רק חיזק את התחושה הזו.

בשעה ארבע הגעתי לחדרו של ראש הישיבה, מלא חששות לגבי העתיד ומה אספר להוריי. רגע האמת הגיע, והייתי בטוח שאמצא את עצמי מחוץ לישיבה ואצטרך לחפש ישיבה חדשה. כשנכנסתי, הופתעתי לראות את חבריי יושבים שם, מה שהקל עלי מעט.

המתח היה כבד, וכל אחד שקע במחשבותיו. לאחר עיכוב קל, ראש הישיבה נכנס, קמנו לכבודו, והוא התיישב. כולנו המתנו בדריכות לשמוע את דבריו.

"אספתי אתכם פה כדי לומר לכם משהוא חשוב מאוד", פתח ראש הישיבה את דבריו, הישיבה שלנו כמו שאתם יודעים, כשמה כן היא ישיבה לצעירים מצטיינים, והיא מיועדת רק לבחורים העונים על ההגדרה הזו. ולא סתם בחרתי אתכם מתוך מאות הבחורים בישיבה וכינסתי אתכם פה. אבקש מכם להיות קשובים היטב אלי מספר דקות.

ראש הישיבה חילק לכולנו דפים ועטים, חשבתי לעצמי כנראה זה מבחן חוזר הראש ישיבה רוצה בכל זאת לתת לנו עוד הזדמנות, אבל כשהפכתי את דף המבחן ראיתי דף חלק שהכותרת שלו הייתה, "אני לא יכול"

הראש ישיבה ביקש מאתנו שכל אחד יכתוב בצורה ברורה ומפורטת את כל הדברים שהוא לא יכול לעשות, כל הדברים שהוא לא יוצלח בהם, אל תחסכו במילים ובדיו, פשוט תכתבו הכל ביקש ראש הישיבה.

ראש הישיבה יצא מהחדר והבטיח שיחזור בעוד כמה דקות, ברגעים אלה הרגשתי שכאן פתאום נפתח לי הלב, וכתבתי את כל האני לא יכול שלי, "אני לא יכול לשבת בשיעור בשקט וללמוד" "אני לא יכול להבין את החומר היטב הוא קשה מידי עבורי" ועוד כהנה וכהנה עד שהדף התמלא. כך גם חברי כולם היו מרוכזים היטב במשימה ומלאו את הדף במרץ.

כעבור כעשרים דקות חזר הראש ישיבה ואמר לנו, "אני מאוד מצטער, אבל אני צריך ללכת להלוויה לא רחוק מכאן, ואני רוצה שתבואו איתי, תקפלו את הדפים שכתבתם ותשמרו אותם אצלכם בכיס, תתארגנו מהר אני מחכה לכם בשער היציאה"

רגע לפני שיצאנו להלוויה, ראש הישיבה ביקש משתי בחורים ללכת ולהביא עיטי חפירה ושתי שקי חול, באותו רגע נבהלתי, וכך החלו התלחשויות בין הבחורים, האם אנחנו הולכים לעבוד כאנשי חברה קדישא, האם אנחנו הולכים לקבור את המת?, הסקנו שכנראה מדובר במת מצוה יהודי ערירי שהראש ישיבה מכיר, ושאין מי שיקבור אותו חוץ מאתנו.

הגענו אל בית הקברות שהיה במרחק של כעשרים דקות הליכה מהישיבה, המשכנו ללכת בין המצבות עד שהגענו למקום שומם. ראש הישיבה אמר "הגענו למקום תניחו את שקי החול בצד ותתחילו לחפור את הקבר" לבנתיים הוא הוציא מכיסו גארטל וחגר אותו על מותניו, הרגשות שלי היו מעורבים באותה עת, מצד אחד הרגשתי תחושה של שליחות - לקבור מת מצוה, ומצד שני הייתי עצוב ומפוחד - בכל זאת לא התעסקתי אף פעם עם מתים...

"זהו מספיק, הבור מספיק עמוק" אמר ראש הישיבה, עמדנו כולנו נרגשים מסביב הקבר שזה עתה חפרנו, ואז החל ראש הישיבה בדברי הספד, "הוא ליוה אותנו שנים רבות, בימים ובלילות, הוא היה ממש חלק מאתנו בשר מבשרינו, והיום זה יומו האחרון" "אנחנו נפרדים ממך ברגעים אלו ומשאירים אותך כאן בקבר מעתה ועד עולם" כולנו התחלנו לבכות במקהלה, עין לא נותרה יבשה באותם רגעים, כולנו היינו נרגשים מדברי ההספד שהשמיע ראש הישיבה, עד שלא שמנו לב שבכלל אין שום מת בסביבה...

"זה רגע האמת" אמר ראש הישיבה, הוציאו את הדפים שכתבתם זה עתה מהכיס והשליכו אותם אל תוך הקבר, כולנו עשינו זאת כל אחד מאתנו השליך את דף האני לא יכול האישי שלו לקבר. ראש הישיבה המשיך את דברי ההספד שלו והבכיות שלנו התעצמו יותר ויותר, הרגשתי כאילו באמת אני נפרד מכל הקשיים שלי ומקבל חיים חדשים, אני פשוט אדם חדש. סגרנו את הגולל על "המת" תוך כדי שאנו ממשיכים ובוכים מעומק הלב ספק אם הבכי היה מהפרידה מהעבר, או מזה שאנו עומדים להתחיל חיים חדשים.

אמרו חז"ל גזירה על המת שמשתכח מן הלב, אמר ראש הישיבה, וכך גם "המת" הזה לא קיים אצלכם יותר, במקומו נכיר ונשתמש באחיו "האני יכול", מהיום כל אחד מכם יכול לעשות הכל, ואני מאמין אישית בכוח וביכולות של כל אחד ואחד מכם.

אנו עדיין עומדים ליד הקבר הטרי, ותוך כדי שראש הישיבה מוציא מתיקו כמה חוברות ומחלק לנו, הוא עומד ומכריז לנו, כל אחד מאתנו קיבל אוצר יקר, ארמון ענק המלא בכל טוב, בארמון הזה יש הכל, יש בו את כישרונות נדירים, יש בו הצלחות, כל מה שתצטרכו לעשות כדי להיכנס אל תוך הארמון, זה להשיג את המפתח, לפתוח את הדלת ופשוט להיכנס לתוך הארמון. אתם בטח שואלים את עצמכם אז איך משיגים את המפתח?



אחד המפתחות אל שערי הארמון הזה הוא בידכם, ברגעים אלו ממש אתם אוחזים בו, דעו לכם החוברת שבידכם, נכתבה בהשקעה רבה ומרכזת בתוכה חומר רב וכלים מעשיים, שאם תשתמשו בהם תוכלו לגלות את העילוי שנמצא בכל אחד מכם. סיכם ראש הישיבה את דבריו.



באותם רגעים הרגשתי הרגשה עילאית כאילו עולם חדש נפתח בפניי, קשה לתאר את ההרגשה הזו במילים, ומאותו הזמן באמת התחלתי לעמול ולהשקיע ביישום הכלים הנפלאים שלמדתי בחוברת הזו, וכעבור זמן לא רב באמת התגשמה נבואתו של ראש הישיבה, ונחשבתי לאחד מהעילויים הגדולים בישיבה.

הייתי מחלק את החיים שלי לשני חלקים, יש את החיים עד אותו היום שנחשפתי אל החוברת הזו, ויש את החיים שאחרי שנחשפתי לחוברת. החוברת הזו פשוט שינתה לי את החיים, כמובן הצלחתי נזקפת גם לזכותו של ראש הישיבה המסור והמיוחד, שלא אשכח אותו עוד שנים רבות.

וזהו. זה היה הצעד הראשון שלי - להשאיר מאחור את כל מה שמונע ממני להצליח






Q רגע של מחשבה R
עכשיו, רגע לפני שנתקדם, צריך להבין משהו חשוב: המחשבות שלנו, איך אנחנו תופסים את עצמנו, הם כל מה שחשוב. איך אנחנו רואים את הלימודים, את הסוגיות, את הכישלונות – זה מה שיקבע אם נצליח או לא. זה לא מספיק לעבוד קשה ולהתאמץ – אם בראש אתה לא מאמין שאתה יכול להצליח, כל העבודה המצוינת שלך לא תעזור.

השיעור הזה בא ללמד אותך משהו מאוד פשוט: היכולת לשנות את המחשבות שלך. כשאתה מאמין שאתה לא יכול ללמוד, כשאתה תמיד חושב שאתה לא מצליח - אתה עושה את עצמך כישלון, ואז זה באמת קורה. אבל אם תדע לשנות את הדפוסים האלה, תוכל להתמודד עם הכל. כל כישלון יהפוך להזדמנות.

הכל מתחיל בתהליך שיכול להיות שונה בשביל כל אחד, אבל בסופו של דבר – כולם יכולים להצליח אם הם רק יידעו איך לשנות את המחשבה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה