שתשים דמעותיה בנאדך להיות...

[קופית]

ילדה בת שנתיים, מפונקת לפי הספר, צורחת זה שבועיים ימים(5 שעות רצופות!) בגן החדש.
הגננת על סף עילפון וגם אמא שלה...מה עושים?

 

[C H A N Y]

ותצילנו מכל גזרות אכזריות...



לשמוח שאלו הצרות
זה יעבור.
מנסיון

 

[מוריה ח]

אני חושבת שזה מוזר.
תבדקי מה קורה שם....
נשמע מוזר שילדה צורחת 5 שעות ביום שבועיים רצוף.
לדעתי זה הרבה הרבה הרבה יותר מידי....

 

[TK]

הגננת של הבן שלי אמרה לי שאם טוב לילד בגן אז שעד שבועיים זה נורמלי לבכות אבל מעבר לכך כנראה שלא טוב לו וכך היה כעבור שבועיים הילד הפסיק לבכות
בהצלוחה

 

[יונה כהן]

הבן שלי בכה שלושה שבועות ואח''כ נרגע והיה מבסוט...
הסף שונה אצל כל אחד.במיוחד שזה מפונקת שלא היתה רגילה לכך קודם.

 

[Bיוטי]

יש שיטה חינוכית קצת אחרת מכל הפסיכולוגיות האופנתיות. לפעמים זה עובד במקרים קיצוניים
האמא צריכה להגיע עם הילדה לגן ולהיות אתה.. כל היום! או לפחות שעתיים שלוש ואח"כ לקחת את הילדה איתה הביתה,
ביום השני להשאיר את הילדה רבע שעה לבד! לא יותר
ביום השלישי- חצי שעה וכן הלאה עד שמגיעים ליום שלם.
צריך המון סבלנות ואורך רוח
וצריך גם בוס נחמד במיוחד...
וכמובן כמובן שהאמא צריכה להיות חזקה וברורה עם עצמה, לא להרגיש רגשות אשמה שהיא משאירה ילדה ולא נקיפות מצפון כי לילדים יש ראדרים שמתחרים עם התעשיה הצבאית והם מרגישים את זה ומנצלים עד הסוף!
בהצלחה!!!

 

[קופית]

יש שיטה חינוכית קצת אחרת מכל הפסיכולוגיות האופנתיות. לפעמים זה עובד במקרים קיצוניים
האמא צריכה להגיע עם הילדה לגן ולהיות אתה.. כל היום! או לפחות שעתיים שלוש ואח"כ לקחת את הילדה איתה הביתה,
ביום השני להשאיר את הילדה רבע שעה לבד! לא יותר
ביום השלישי- חצי שעה וכן הלאה עד שמגיעים ליום שלם.
צריך המון סבלנות ואורך רוח
וצריך גם בוס נחמד במיוחד...
וכמובן כמובן שהאמא צריכה להיות חזקה וברורה עם עצמה, לא להרגיש רגשות אשמה שהיא משאירה ילדה ולא נקיפות מצפון כי לילדים יש ראדרים שמתחרים עם התעשיה הצבאית והם מרגישים את זה ומנצלים עד הסוף!
בהצלחה!!!

זה בדיוק מה שעשיתי בשבוע הראשון.
כל יום הוספתי עוד חצי שעה.
ולשבת בגן עם הבת שלי... לא בא לי להעלות את עצביה של הגננת.

 

[קופית]

אני חושבת שזה מוזר.
תבדקי מה קורה שם....
נשמע מוזר שילדה צורחת 5 שעות ביום שבועיים רצוף.
לדעתי זה הרבה הרבה הרבה יותר מידי....

לא בא לכן לפעמים להיות תמונה על הקיר בגן?
לראות מה קורה שם בדיוק..
הלואי והייתי יודעת.

 

[רות מיכל]

אולי תתחילי להרביץ לה בבית, ואז היא כל יום תחלום על להימלט לגן..
אם את בטוחה שהגננת היא לא הבעיה, הסיבה היא שאת כנראה אמא טובה ולילדה קשה להפרד ממך.
איך היא עם ביבי סיטר? בגינה היא גם צמודה אלייך או הולכת להתגלש בחופשיות?
יש ילדים שסתם קשה להם להפרד מאמא ויש כאלו שפשוט לא מתחברים לגננת.
אגב, יש אפשרות לשכוח את הפלאפון שלך ואת הארנק או ת"ז בתוך התיק של הילדה. לי זה קרה פעם לא במכוון וחבל שהפלאפון היה סגור...

 

[מילה בסלע]

יש שם אולי ילד או ילדה שמסבים לה התמודדות מסוימת, מידי יום?

 

[Malki.A]

אולי לתת לה ליום יומיים פלאפון בתיק ואם היא תיהיה בשקט תוכל להתקשר לאחד ההורים כך תרגיש שיש לה גישה ישירה להורים

 

[מילה בסלע]

אולי לתת לה ליום יומיים פלאפון בתיק ואם היא תיהיה בשקט תוכל להתקשר לאחד ההורים כך תרגיש שיש לה גישה ישירה להורים

אוי ואבוי, לאן הגענו....

 

[Malki.A]

אני גננת לגן חובה
היתה לי ילדה שזו הפעם הראשונה שלה בגן עירוני, היא בכתה כל הזמן לא היה עם מי לדבר, ניסינו הכל ממתקים, פרסים, דבורים האמא ישבה איתה בהתחלה וכשראינו שלא מועיל הפסקנו - בקצור לא רצתה להשלים עם המצב החדש.
עד שיום אחד היא הגיעה עם הפלפון בגן בהתחלה התנגדתי מאוד לרעיון אבל בסוף סיכמנו שאם לא תבכה תוכל להתקשר לקראת סוף היום וזה עבד פלאים

 

[דסי]

שימו לב, מדובר בילדה בת שנתיים

 

[קופית]

לא אכפת לי לשים לה גם אטלס עם דרכי הגעה מפורטים עד הבית
אבל היא רק בת שנתיים...

 

[דסי]

לא אכפת לי לשים לה גם אטלס עם דרכי הגעה מפורטים עד הבית
אבל היא רק בת שנתיים...

את בטח מתכוונת ל GPS...

 

[TK]

אני ניזכרת שמה שהרגיע גם את הבן שלי שאמרתי לו שהשארתי לגננת את מספר הטלפון שלי והוא יכול להתקשר אלי מתי שהוא רוצה (סיכמתי את זה עם הגננת) וזה גם עזר מאוד הוא לא התקשר אפילו פעם אחת
מי שהתקשר זאות היתה אני

 

[תור הזהב]

נזכרתי בשיר הזה...
לא פוחד מהיום הראשון בגן - אסתר אטלס

אני בכלל לא פוחד מהיום הראשון בגן.
זו אמא שלי שלא ישנה בלילה לפני-
מפני ש-
היא לא מכירה את הגננת ודואגת.
אני חושב שאמא קצת מקנאה,
ולא מבינה איך-
אני מסכים להשאר גם עם אחרים,
ולא רק איתה.
היא מחזיקה לי את היד חזק חזק.
מחייכת אל הגננת,ושואל רועדת:
"זה בסדר? אני יכולה ללכת?
תיכף אשוב," היא מבטיחה.
"אקנה לך שוקולד וסוכריה,רק אל תבכה."
וכשאני שומע את זה,אני קצת בוכה.
שיהיה.

"חמוד שלי",היא מלטפת.
"תראה,כולם נשארים בלי אמא.
אתה כבר גדול.
אני יכולה ללכת?"
מצדי-לכי אני חושב בליבי,
ונצמד אליה.
רק שמשהו ישאר,הרגל או היד.
ואז-הכי כיף-
אמא מבטיחה לי חנויות ממתקים,
וחנויות צעצועים.
שרק אשאר ושלא אבכה.
"עוד נשיקה",אני מבקש.
"ותקני לי גם אוטו מכבי אש."
"אקנה,ודאי.אז שלום."


היא נפרדת שוב.
יוצאת וחוזרת,
"הוא בוכה?"היא שואלת.
"הכל בסדר", מרגיעה הגננת.

מתי כבר ילכו הביתה?
אני מחכה לכל הדברים שאמא הבטיחה.
אם שכחה משהו, לא נורא.
מחר זה היום השני,
ומי אמר שהתרגלתי לגן?
גם מחר מותר לי לבכות,
כי אני עוד קטן.

 

[obyektiv]

היא בוכה בכל פרידה או רק בגן?

 

[נוי]

העובדה שהיא בוכה מידי בוקר- עדיין נורמלי.
אם היא בוכה באמת ברצף מהרגע שמגיעה ועד שמגיעים לקחת אותה, זה לא נורמלי.
מה האפשרויות?
הבעיה יכולה להיות או מצד הילדה (בעיות רגשיות לסוגיהן)
או מצד ההורים (בעיות רגשיות לסוגיהן)
או מצד הגננות (שוב, בעיות רגשיות לסוגיהן)
הייתי שמה סמיילי, אבל אני רצינית הפעם.
שבי ונתחי בנחת, בלי לחץ.