שתשים דמעותיה בנאדך להיות...

  • הוסף לסימניות
  • #21
אני חושבת שהעצה הכי בעייתית זה לשמוע כל כך הרבה עצות וכמובן להתבלבל... ואמא מבולבלת זה בטח מתכון בדוק לניצול והתבכיינות.

פעם בצעירותי;) אחד הבנים שלי לא רצה להכנס לגן והיה כל בוקר בתחילת השנה נשכב על הריצפה ולא רוצה להכנס, עד שיום אחד הגננת אמרה לי 'פשוט תהיי שלמה ורגועה שטוב לו פה תכניסי ותלכי כאילו הכל בסדר הוא רק מנצל אותך' ברגע הראשון נפגעתי אבל לאחר מכן ראיתי שהיא צודקת,(ובאמת לא הייתי בטוחה שטוב לו שם ולא הייתי שלמה עם הגננת וכו' אבל החלטתי שאם הוא כאן וזה לא הולך להשתנות לפחות להיות שלמה עם זה) המו שכתבה משהי למעלה לילדים שלנו יש רדארים מעולים והם מרגישים בדיוק מה הולך אצלנו בלב, ואם יש סדק ולו הקל ביותר הם ישר נדחפים שם והניצול מתחיל, אז או שסותמים את הסדק על ידי לב שלם עם הגן שהילד הולך אליו, או שמחליפים גן.

אוי, גם אני כתבתי כאן את עצותי וגרמתי לך אולי להתבלבל יותר, סורי.:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
נכתב ע"י bbr;851323:
אני חושבת שהעצה הכי בעייתית זה לשמוע כל כך הרבה עצות וכמובן להתבלבל... ואמא מבולבלת זה בטח מתכון בדוק לניצול והתבכיינות.

פעם בצעירותי;) אחד הבנים שלי לא רצה להכנס לגן והיה כל בוקר בתחילת השנה נשכב על הריצפה ולא רוצה להכנס, עד שיום אחד הגננת אמרה לי 'פשוט תהיי שלמה ורגועה שטוב לו פה תכניסי ותלכי כאילו הכל בסדר הוא רק מנצל אותך' ברגע הראשון נפגעתי אבל לאחר מכן ראיתי שהיא צודקת,(ובאמת לא הייתי בטוחה שטוב לו שם ולא הייתי שלמה עם הגננת וכו' אבל החלטתי שאם הוא כאן וזה לא הולך להשתנות לפחות להיות שלמה עם זה) המו שכתבה משהי למעלה לילדים שלנו יש רדארים מעולים והם מרגישים בדיוק מה הולך אצלנו בלב, ואם יש סדק ולו הקל ביותר הם ישר נדחפים שם והניצול מתחיל, אז או שסותמים את הסדק על ידי לב שלם עם הגן שהילד הולך אליו, או שמחליפים גן.

אוי, גם אני כתבתי כאן את עצותי וגרמתי לך אולי להתבלבל יותר, סורי.:)
אני חושבת שילד לא סתם בוכה. אין לילד ענין מיוחד לבכות סתם. וילד אף פעם לא מחפש ל'נצל' את האמא וזה מרגיז אותי בכל פעם מחדש לשמוע שאומרים את זה. זה נכון שכשילד רוצה להשיג ממתק והוא יודע שרק דרך בכי הוא יקבל, הוא יבכה. אבל זה לא כי הוא רוצה לנצל את האמא אלא כי הוא רוצה להשיג את הממתק.
סיפרה לי אמא לילדה בת 3 שבכל פעם שהילדה נכנסה לגן היא בכתה. עד ש'מנחת הורים' הסבירה לאמא שהילדה מנצלת אותה. ומאז האמא שמה את הילדה בגן, נתנה לה לבכות והלכה. עד שכעבור שבוע, ראו איזה פלא! הילדה הפסיקה לבכות!!!
מעניין למה!! היא פשוט קלטה שגם אם היא סובלת ומפחדת זה פשוט לא מעניין את אמא שלה, כך שבאמת אין טעם לבכות.
אויה לילדה כזו ולאמא שלה ולמסר השלילי שמועבר!!
אגב, הילדה שלי היתה באותו גן וגם היססה בהתחלה אבל ניסיתי להבין לחשש שלה ולא לבטל אותו ב'היא מנצלת אותי'. בסוף שתיהן התאקלמו בגן והגננת מקסימה אבל הבת שלי לא קיבלה את המסר השלילי הזה גם אם השארתי אותה יומיים כשהיא בוכה, כי אני השארתי אותה בוכה כי הבנתי שהיא חוששת ולמרות זאת אני בטוחה שהיא תתרגל, לעומת האמא השניה שהשאירה אותה בוכה כי היא סתם בוכה ומנסה לנצל אותה.
קצת חזרתי על עצמי אבל חשוב היה לי לחזור על זה שוב ושוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
נכתב ע"י נוי;851298:
העובדה שהיא בוכה מידי בוקר- עדיין נורמלי.
אם היא בוכה באמת ברצף מהרגע שמגיעה ועד שמגיעים לקחת אותה, זה לא נורמלי.
מה האפשרויות?
הבעיה יכולה להיות או מצד הילדה (בעיות רגשיות לסוגיהן)
או מצד ההורים (בעיות רגשיות לסוגיהן)
או מצד הגננות (שוב, בעיות רגשיות לסוגיהן)
הייתי שמה סמיילי, אבל אני רצינית הפעם.
שבי ונתחי בנחת, בלי לחץ.

הגננת טוענת שהיא ב-א-מ-ת בוכה כל היום ברצף.
אני משדרת החלטיות ונראה לי שימי החסד של תחילת השנה חלפו להן ואין מקום לבכי ממושך שכזה.
אני שולחת כל בוקר עוד כמה מהסריה ואף פעם לא נתקלתי בכזו תופעה!
יש לציין שבתי בעלת אופי מקסים, רגועה וחברותית כך שזה ממש מדאיג אותי.
הגננת מספרת שהיא עומדת על כסא ליד הדלת ומנסה לפתוח אותה בזעקות "אין לי אמא"... בבית היא כל הזמן אומרת, הביתה, עצובה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אין גן אחר, אפילו רק בשביל לבודד את הבעיה, אולי היא נבהלה שם ממשהו וכו
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
ילדים מנצלים לא בגלל שהם 'נצלנים' - כן?!

הם מזהים את נקודות החולשה של ההורים ומנצלים - רותמים אותן ע"מ להשיג את חפצם.
היא פשוט קלטה שגם אם היא סובלת ומפחדת זה פשוט לא מעניין את אמא שלה
לא באמת התכוונת לזה, נכון?!
את באמת חושבת שזה לא מעניין את האמא? או כמו שהאמא סגורה עם עצמה שאת נקודת החולשה הזו היא לא נותנת לבת לנצל וממילא הבת מרגישה - אין מה לעשות אמא מתכוונת למה שהיא אומרת....
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
לפי התאור שלך, התופעה נשמעת בכלל לא רגילה, אני מנסה קצת להכנס לנעליים שלך ולומר לך מה הייתי עושה. דבר ראשון זה כבר מעבר לכל מצב נורמלי, משהו מפריע לה במיוחד ואי אפשר לדעת ולהבין ליבו של ילד שלא יודע להסביר את עצמו. אני חושבת שלא הייתי שולחת אותה לגן מחר ויוצאת איתה ליום של כיף וצומי רק שתשתחרר מהסיוט. למחרת להעיר אותה בבוקר ולומר לה ברגשי שמחה שהיום הולכים לגן ויהיה לה שם כיף, יש שם משחקים וחברות וכו' (למרות שהיא קטנה היא תבין אותך) ואולי לתת לה בובה או צעצוע שהוא שלה והיא קשורה אליו ולומר לה גם הבובה תבוא איתך לגן ותשחק איתך. להכניס אותה לגן ולומר לה שלום אמא הולכת ואמא תחזור לקחת אותך. דרך נוספת לדבר עם הגננת שזה כבר לא לעניין ומה דעתה שתשארי איתה שעה/ שעתיים כך גם תוכלי להתרשם , ולחזור איתה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
נכתב ע"י mig;851366:
ילדים מנצלים לא בגלל שהם 'נצלנים' - כן?!

הם מזהים את נקודות החולשה של ההורים ומנצלים - רותמים אותן ע"מ להשיג את חפצם.

לא באמת התכוונת לזה, נכון?!
את באמת חושבת שזה לא מעניין את האמא? או כמו שהאמא סגורה עם עצמה שאת נקודת החולשה הזו היא לא נותנת לבת לנצל וממילא הבת מרגישה - אין מה לעשות אמא מתכוונת למה שהיא אומרת....
אם כתבתי את זה משמע התכוונתי לזה. את האמא לא עניין כרגע הפחד של הילדה אלא המנחת הורים המדופלמת.
האמא לא הבינה את החשש שלה כי לא ניסתה להבין. מבחינתה היה כאן ניצול ולא חשש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אני זוכרת שציירתי באיזה גן של גיל שנתיים בתחילת שנה, והייתה שם ילדה שכמו שאת מתארת בכתה ובכתה וגם אם קצ תמהזמן היא שכחה לבכות היא הייתה מאוד עצובה.
אחרי חודש בערך שאלתי את אמא שלה כי לא עמדתי בזה והיא אמרה שיותר טוב, אחרי חדש וחצי(!) מתחילת השנה היא הפסיקה לגמרי והתחילה לשתף פעולה.
זה גם אומר שיש תקווה וגם שזה יכול לקחת זמן...

מקווה בשבילך שזה יעבור יותר מהר..
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
נכתב ע"י רות מיכל;851372:
אם כתבתי את זה משמע התכוונתי לזה. את האמא לא עניין כרגע הפחד של הילדה אלא המנחת הורים המדופלמת.
האמא לא הבינה את החשש שלה כי לא ניסתה להבין. מבחינתה היה כאן ניצול ולא חשש.

את זה את אומרת מתוך נקודת המבט שלך,
אולי עניין את האמא ההבנה שנתנה לה המנחת הורים שהבת אומנם חוששת מן הלא מוכר ומן הסתם רוצה להישאר עם אמא (טבעי לא?) וכשאת האמא מהססת הבת מרגישה ולכן פורטת על העצב הרגיש במיומנות?
ואם את תהי אמא חזקה תיצרי לבת גבולות ברורים ובטוחים שיעזרו לה לעצב לעצמה אשיות חזקה?

למרות החששות??

למה נראה לך שאת כזו אמא מתחשבת ומבינה ואכפת לך מהילדה שלך,
ואילו אותה אחת לא???
כי היא לא התמרחה עם הבת שלה בקצב בכיותיה?? אלא שמה לה גבול? את גם מכירה את אופי הבת שלה?? (שזהו פרמטר חשוב בהחלט)

לדעתי, זהו תחום שגרוע להיות בו שיפוטיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
נכתב ע"י obyektiv;851357:
אין גן אחר, אפילו רק בשביל לבודד את הבעיה, אולי היא נבהלה שם ממשהו וכו

אני מכירה ילדה שנכנסה לגן ובאחד הימים הראשונים היה שם טכנאי שבא לתקן משהו בגן, הילדה חטפה חרדה ממנו ולא הסכימה בשום אופן להשאר בגן לא היתה בררה והעבירו אותה לגיל הנמוך יותר (גם כך היתה גבולית)..
תבדקי אולי קרה איזה מקרה שלא נראה חריג אבל לילדה הוא טראומה
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
תהיי רגועה דבר ראשון!!

את צודקת אם את אומרת לעצמך עוד אחת שאומרת לי להרגע, אבל באמת את יכולה להיות רגועה, אני מנסיון עם ילדה שבכל שנה ושנה מחדש כך עושה והיום היא כבר בכתה א' ועשתה את אותה הצגה- מורות היו צריכות להרים אותה מהרצפה.. לא נעים בכלל, מה נעשה קשה עליה הפרידה מהבית... אבל ב"ה מנסיון סבלנות והמון אמון שלבת שלך באמת טוב שם!! וזה מה שחשוב לשדר להם, הם מחכים לזה זה רק יעזור לה בע"ה, וחבל סתם להתבלבל עם כל העיצות של כולנו כולל אותי. מקסימום תשמעי לעצת אשת חינוך אמיתית...

הרבה הצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
וואי אני לא הייתי עומדת בזה.
לשמוע כזה דבר?
בהחלט היה עושה לי רע.
ספרי מה עשית בסוף, לא פשוט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
מקריאת התגובות שלפני, אני חושבת שכדאי לחלק את הסיטואציה ל-2:
1) האם הילדה זקוקה להצבת גבולות וביטחון בגן?
2) האם הילדה אכן סובלת?
ל-1 הוצאו כאן פתרונות שונים, הבולטים: הדרגתיות, הפגת המתח ע"י יום חופשי, השארת יכולת לתקשר בפלאפון. ביטחון האם בכך שהילדה במקום הנכון.
לפני שמיישמים שיטות אלו, במקביל כדאי וחובה לוודא שהילדה איננה סובלת ממצוקה כלשהי בגן (זו יכולה להיות מצוקה אמתית או מצוקה בהתאם למבטה ומושגיה.)
במידה והבעיה היא אכן מצוקה כמו באופציה 2. יש לנסות לתקשר עם הילדה ולהגיע למוקד המתח. ברגע שהוא ידוע קל יותר להסית אותו ולהסביר בעזרת רציונל שהוא לא יחזור.
במקביל לתת חיזוק רגשי.
אתן לך דוגמה למקרה שנתקלתי בו: ילדה בת שנתיים ביישנית ועדינה עם אוצר מילים דל למדי.סרבה ללכת לגן בימים האחרונים של השנה החולפת. אימא שלה לא הבינה את הרקע עד שנתקלה בתעודה שלה מהגן: כבי (שם בדוי כמובן) ילדה וותרנית להפליא, כבי מוותרת לכולן, כבי מרשה לכולם להשתתף במשחקיה וכן הלאה. במשפחה כבי רכושנית למדי ולכן היה ברור לה שמשהו כאן לקוי.
המצב החמיר כשדברו עם כבי על כך שהיא עולה ל"גן גדולות" היא בכתה והשתוללה בזעם. לקראת סוף החופש אמא שלה עלתה על מוקד הבעיה: הילדות החזקות בגן נשכו את כבי ללא הרף. ולילדה העדינה לא היו דרכי תגובה להתמודד. כמובן שאמא שלה הסבירה לה שבגן גדולות לא נושכים.
אבל מה יקרה אם אחת הבנות מגן גדולות עדיין זוכרת איך משתמשים בשיניים? מה תעשה כבי אז?
הסברתי לכבי לפי 'מודל דוסו למניעת התעללות בילדים' מה היא תעשה אם מישהי תנסה לנשוך אותה.
1)כבי תגיד לא, לא , בקול חזק
2)כבי תברח משם מהר.
3)כבי תרוץ לגננת ותראה/תספר לה מה קרה.
הצגנו לה איך לומר והיא הפנימה את דרך הפעולה.
הסוף הטוב: כבי חשה בטוחה ושמחה ללכת לגן גדולות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
ברדיטשוב זה כאן!

אני די חדשה בפורום ואני ממש מעריכה אתכן.
העליתי כאן בעיה שמטרידה אותי ואני נדהמת לראות איך כל אחת טורחת ומנסה לסייע בעצה כזו או אחרת.
תבורכנה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
הבת שלי בת 3 התחילה בסוף שנה שעברה לבכות מעט בבוקר, וכל היום בגן היא הייתה כבויה ועצובה. ניסיתי כל מיני רעיונות. היא גדולה ובוגרת אבל התקשתי מאד להבין. לבסוף דרך סיפורים ושאלות: הילד בספר בוכה, למה הוא בוכה? -כי הוא רוצה אימא!
ועדיין לא עליתי על הבעיה, כל בוקר שוחחתי וניסיתי להבין ולשאול ולהבטיח, עד שיום אחד היא שאלה: אבל תבואי לקחת אותי? ואז עליתי על הבעיה, פעם אחת, בגלל אי הבנה היא נשארה אחרונה בגן (בבית של הגננת, רבע שעה) והיא פשוט פחדה להישכח שוב. באותו יום ולמחרת (היום האחרון של השנה) היא הלכה קצת חוששת, אבל בגן היא חזרה לעצמה
לקח לה חצי חופש להרגע (אם העזנו לדבר על גן, היא הייתה ממש חרדה ונצמדה אלי) לאט לאט, לקראת סוף החופש היא התחילה קצת יותר להתעניין ולהתרגש מהגן החדש, בתחילה הבטיחה שתבכה הרבה, והסכמתי איתה כי זה באמת לא נעים וקשה, ובטח שתבכה, אפילו כמה ימים, ולא רק היא, יהיו שם עוד ילדות שיהיה להם קשה. אח"כ, כשיום אחד שיחקה אימא היא אמרה שאימא לא בוכה, אז היא לא תבכה.
בסוף: כל יום בבוקר עדיין קשה לה, היא בוכה קצת, נצמדת קצת, עדיין לא פותחת את הפה בגן אבל משתפת פעולה וחוזרת עליזה ושמחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
נכתב ע"י mig;851381:
את גם מכירה את אופי הבת שלה?? (שזהו פרמטר חשוב בהחלט)

לדעתי, זהו תחום שגרוע להיות בו שיפוטיים.

אין נכון מזה.
ואין מי שמכיר את אופי הילד כמו אמא שלו.
לילדה אחת הגבולות הן פתרון ולילדה אחרת הבנה והכלה הן הדרך להסתגלות.

(ואם האמא יוצאת מתוך הנחה שמנצלים אותה, זו בעייתה ולא בעיית הילדה, המבט הזה תוקע בעוד הרבה מקומות בחיים.)

כללו של דבר:
אין מקום להכללות ול'מתכונים' בחינוך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
נכתב ע"י מילה בסלע;851151:
אוי ואבוי, לאן הגענו....

ברוך השם... פעם לא היה כזה פתרון מוצלח, היום יש, יש איזה בעיה בהלכה, בהשקפה, בהנהגות או במשהו אחר ?

צריך לומר לה' תודה על הפתרון המוצלח שהוא נתן לדור כזה חלש. וכמובן, לשמוח בזה.

אפשר להבין שבחור ישיבה עם פלאפון לא יכול להיות שקוע בלימוד, אבל ילדה בת שנתיים? אם זה עושה לה טוב ומרגיע אותה, שתיהנה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
פעם נסיתי עם ילד שבכה מאד (בגיל הזה) לתת לו בבוקר שקית עם ממתקים, משהו קטן, כמו ביגלה או עדשים וכדו' כדי שיחלק לכל הילדים בגן. הופתעתי ממש איך זה חבר את הילד אל הגן ואל החברים. אמנם זה לא עבר ביום אחד, אבל כמה ימים כך, ולאט לאט הבכי שכך.
בהצלחה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
גם בתינוקות יש מצב של 'חרדת נטישה'?
הילדה שלי בת שנה. מאז ששלחתי אותה למשפחתון (שנה היתה איתי) בכל פעם שאני נכנסת איתה לבית פחות מוכר ומניחה אותה על הרצפה היא נצמדת אלי ובוכה אם אני מעיזה לזוז.
אולי היא מפחדת שאברח לה? יש דבר כזה?

במשפחתון היא בתחילה בוכה אבל אח"כ נרגעת וכמובן אם פותחים שם את הדלת היא רצה....
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
נכתב ע"י gol;851665:
גם בתינוקות יש מצב של 'חרדת נטישה'?
הילדה שלי בת שנה. מאז ששלחתי אותה למשפחתון (שנה היתה איתי) בכל פעם שאני נכנסת איתה לבית פחות מוכר ומניחה אותה על הרצפה היא נצמדת אלי ובוכה אם אני מעיזה לזוז.
אולי היא מפחדת שאברח לה? יש דבר כזה?

במשפחתון היא בתחילה בוכה אבל אח"כ נרגעת וכמובן אם פותחים שם את הדלת היא רצה....
כן, גם בגיל הזה..
במיוחד אם היא הייתה איתך שנה בבית! היא לא רגילה למצב שאת עוזבת אותה והיא נשארת אם מישהי אחרת....

אני גם נשארתי עם הבן שנה בבית לפני ששלחתי אותו למסגרת, ובתקופה הראשונה של המשפחתון הוא היה נצמד אלי כל הזמן ולא רוצה לעזוב אותי..
הייתי מחבקת אותו הרבה ומנשקת ומראה לו שאני עדיין אוהבת וכו'..
ומהר מאוד זה עבר..
היום הוא הולך לגן של גיל 3, והוא נכנס לגן בהתלהבות כזו ב"ה, שהוא כבר בקושי אומר לי להתראות... :rolleyes:
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שלחתי היום תלונה למשרד הבריאות עבור ביתי בת ה-3.8 השוהה במסגרת גן עירייה שיקומי, טשטשתי פרטים אישיים אבל באופן כללי מובן המסר העיקרי..
מה הייתם עושים במקומי במצב כזה?
זה לשון התלונה:
ילדה מיוחדת המאובחנת כ"ספינה ביפידה", הילדה מטופלת בבי"ח שיקומי אלי"ן בירושלים, תל השומר, וסורוקה במגוון מקצועות הנמצאים תחת התחום הנ"ל.
ע"פ הידוע לנו אצל ילדי ספינה ביפידה אין שליטה על סוגרים והם מצונטרים ע"י קטטר לסירוגין, אביגיל מצונטרת בערך כל 3 שעות (תלוי לפי המצב- לפעמים פחות מ-3 שעות כשצריך),
אנחנו יודעים שיש חוקים של משרד הבריאות:
1. אין להביא ילד עם חום לגן עד שעוברים 24 שעות מסיום החום.
2. ילד שנעדר 5 ימים רצופים מתבקש להמציא אישור רפואי שיכול לחזור לגן.
ע"פ בידוע לנו בעניין ספינה ביפידה- תמיד, תמיד, תמיד יש חיידק בשתן בגלל הצינטורים, ולכן לא בכל מצב נותנים אנטיביוטיקה, אלא רק מתי שיש חום שאינו מלווה בתסמינים אחרים ואין לו הסבר אחר.
במצבים שהשתן עכור, הפרשות, צבע לא תקין, ריח וכו- ע"פ פרופסור יובל בר יוסף וצוות מרפאת ספינה ביפידה באלי"ן, הפתרון הוא- שתיה מרובה וצינטורים צפופים יותר שזה שוטף את שלפוחית השתן ומטפל בבעיה הנ"ל.
הדברים כתובים בצורה ברורה במסמכים שנמצאים אצל צוות הגן- דף מספר 4 בהמלצות בסיכום הרפואי של אלי"ן.
כרגע נמצאת בגן אחות מ"מ, וגננת מ"מ, שביום ראשון שעבר 15/2 שלחו את הילדה לבית בגלל שתן עכור והפרשות- ללא חום! אמרנו להם איך לטפל בילדה ובכל זאת שלחו אותה,
אנחנו טיפלנו בילדה בבית ושטפנו לה את השלפוחית ע"פ מה שלימדו אותנו הצוות הרפואי באלי"ן, השארנו אותה בבית יום נוסף כדי ש"בטוח" הכל בסדר- יש לציין שלא ראינו ממצא חריג בשתן בבית.
למחרת ביום שלישי 17/2 שלחנו את הילדה בריאה ושלימה לגן עם שתן צלול לגמרי, הגננת לא הייתה בגן והייתה גננת מחליפה לא מוכרת, הגננת ביקשה אישור רפואי שהילדה יכולה לבוא לגן- אין באישור כזה שום צורך, לא התווכחנו, התקשרתי לגננת שלא הייתה והגעתי איתה להסדר שנשיג את האישור למרות שאין בו שום צורך בעיקר שהדברים כבר כתובים במסמכים של אלי"ן וגם לא היה לילדה חום בכלל,
בינתיים הזמן בגן עובר והילדה צריכה לעבור צינטור, האחות לא מסכימה לצנטר אותה בלי אישור רפואי- זה הזיה בפני עצמו כי אין צורך באישור לצנטר, ולהיפך זה לבד יוצר יותר נזק אצל הילדה,
התקשרתי לגננת בגן והיא דחפה לי את הטלפון לאחות, האחות אמרה משפט הזוי "אני לא אזרוק את התעודה שלי לפח כדי לטפל בילדה", "אסור לי לטפל בה"- הטיפול בינתיים התאחר בשעה!
בעלי הלך למרפאה בזמן הזה ולא היו רופאים במרפאה כדי להוציא אישור, והאחות התעקשה שאסור לה,
ומה שהכי הזוי זה שבשבוע לפני הילדה הייתה עם דלקת גרון וסיימה אנטיביוטיקה בסוף השבוע- סמוך לזמן הנ"ל.. וזאת אותה אניטביוטיקה שהיא מקבלת עבור דלקת בשתן...
הסברתי את זה לאחות, ובתוספת זה שבכלל לא היה לילדה חום והחזרנו אותה לגן רגילה לגמרי היא התעקשה שלא לטפל בילדה.
בעלי בא לקחת את הילדה מהגן עמ"נ לטפל בה.
זה לא הסוף אבל אני מציגה פה שאלה: אני צריכה ללדת כל רגע, מה היה קורה אם הייתי למשל בחדר לידה עם בעלי ולא היה מי שיוציא את הילדה? או סתם היינו מחוץ לעיר..
ביום שלמחרת הגננת עדיין לא הייתה ולא היה גם עם מי לדבר ומשום מה בשבוע הזה אין לנו רופאים במרפאה.. הילדה נשארה יום נוסף בבית, אני פניתי לצוות הרפואי של אלי"ן- פרופסור יובל בר יוסף וקרן פוקס אחות סוגרים- כשסיפרתי להם את הסיפור הזה הם היו בהלם טוטאלי ואמרו שאם יש משהו שיכול לזרוק לאחות הזאת את התעודה לפח זה דווקא זה שהיא לא הסכימה לצנטר את הילדה! זה יוצר לה נזק! וגם במצב שיש חום אין שום מניעה מלצנטר, ולהיפך חייב לצנטר! זה לא שנשאיר את השתן בפנים אם יש הפרשות או חום וכו.. (השיחות הנ"ל מוקלטות)
זה לא יוצר נזק אם מצנטרים אלא אם לא מצנטרים.
אין כל קשר לאישור הרפואי לצורך הצינטור..
אגב ברור שיש להם בגן אישור מרופא למתן צינטורים בגן ע"י אחות מתחילת השנה.
ביום חמישי הגננת חזרה לגן אחרי יומיים של היעדרות והתקשרה לשאול למה הילדה לא באה.. אמרתי לה שהצוות הרפואי של אלי"ן ביקשו שייצרו איתם קשר מהגן (נתתי מספר טלפון אישי של הצוות- ודווקא של מי שלא ירים צעקות על ההתנהלות בגן כדי לא לפגוע..) בשביל להסביר להם אחת ולתמיד את ההתנהלות הנכונה במצבים הנ"ל כדי למנוע את מה שהיה, הצוות בגן לא הסכים בטענה שזה "העברת מידע רפואי", וצריך אישור בכתב ושההורים ידאגו לאישור וזהו... אמרתי להם שכתוב בצורה מפורשת את הדברים כמו שהזכרתי לעיל והם לא צריכים יותר מזה, אני והגננת היינו על הקו ביחד וקראנו את הדברים מתוך הכתב ביחד, היא אמרה "נכון זה מפורש אבל זה כללי מידי, צריך שזה יהיה ממש מפורט ושזה יהיה אישור מיוחד לגן"..
למרות שהם לא צודקים ואין פה על מה להביא את האישור, ביקשתי מהצוות הרפואי של אלי"ן להנפיק להם אישור מפורט, האישור מתעכב בגלל בעיה בתיאום בין הצוותים של המקום שצריכים לחתום על האישור, אין לי עדיין רופא שמכיר את הילדה במרפאה, השירות אונליין של כללית סיבך אותי לגמרי,
הילדה בבית בפועל ובא לי רק לבכות, אני לא במצב של תפקוד בכלל, עם פיברומיאלגיה, תת פעילות של בלוטת הטריס, אנמיה, ושבוע 33 של הריון, הקצת שאני מבקשת זה המנוחה שאני יכולה להרשות לעצמי בבוקר... (לא קראתי לזה שמירת הריון כי אני לא עובדת, אבל זה בדיוק זה)
אמרתי לגננת בגן שגם אם היה יוצא נזק מהטיפול בילדה בגן הייתי מחפה על האחות, אני רואה שהאטימות גוברת ואין עם מי לדבר בעיקר שהם כ"כ בטוחים בעצמם אז אני פונה למקום שאולי יתן לי מענה..
לציין: במצב שאין צינטורים סדירים הילדה סובלת מכאבים עזים בשעת הצינטור ולאחריה שרק משכך כאבים עוזר.. ובמקרה זה הילדה סבלה יומיים!
גם אנחנו וגם הרופאים הבכירים שחתומים במכתבים המצורפים, כולנו הרגשנו שהמלחמה פה היא על עמדת כוח שבאה על חשבון הגב שלנו ושל הילדה.
מצורף הסיכום של אלי"ן משנה שעברה שהיה ברשות הגן+ מכתב מפורט שכתבו עבור נושא זה במיוחד+ סיכום ביקור בהתפתחות הילד בסורוקה במרפאה משותפת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה