כללי תוספת תשלום על תשלום דחוי

[חיטובים]

אפשר לתת מחיר גבוה עם הנחה על תשלום מיידי

 

[ניסים פנירי]

זהירות: ריבית!!!

לא בדיוק "איסור ריבית חמור", כיון שריבית זו אינה ריבית דאורייתא, וגם לא "אבק ריבית" דרבנן, כי אם איסור "הערמת ריבית", וגם זה רק לדעת חלק מהפוסקים.

באופן כללי נקרא נידון זה בשם "רבית דרך קנס" (למי שחיפש את ההגדרה...), ופירושו: רבית שהנותן מתחייב לתת אותה לא בגלל שהתנה כך מתחילה, אלא בגלל שפיגר בתשלום שהיה צריך לשלם למקבל הריבית.

בקשר לטענה שהועלתה, שהמלוה - בנידון זה - הוכרח לתת את ההלוואה בלא רצונו. אכן טענה זו צודקת, אך אין בכוחה כדי להתיר איסור ריבית, שהרי אף אם היו אונסים אדם לתת הלוואה לחבירו, כמובן שלא תהיה בכך הצדקה בשבילו לגבות על כך ריבית!

מצינו טענה הפוכה מזאת בקשר לאדם שפיגר בתשלום חשבון החשמל או הארנונה וכדו' וחוייב ע"י החברה בריבית פיגורים, שמעיקר הדין אסור לחברות הללו לגבות ריבית זו משום שגם ריבית דרך קנס אסורה, אך דעת כל הפוסקים שללוה מותר לשלם את הריבית שדורשים ממנו, כיון שזה הוי "גזל" ולא "ריבית" שהרי אין לו ברירה אלא לשלם.

במידה והיה נגרם נזק ממשי למלוה בעקבות איחור התשלום של הלוה, היה רשאי הלווה לדעת רוב הפוסקים לפצות את המלוה בשיעור הנזק, מדין "מזיק" ולא מדין "לווה" (ולכן לא ניתן לקבוע איזשהו סכום מסויים כפיצוי, אלא כל מקרה נידון לגופו לפי גובה הנזק שנגרם וכו')! כמובן שזה אינו עניין לנידוננו שמן הסתם החוב היה כמה מאות שקלים בלבד..., ומלבד זאת הרי לא סיכמו מראש על תשלום במועד כלשהו שיכול המלוה לטעון שהוא "בנה" על הסכום הזה לאותו תאריך, שהרי כלל לא סיכמו על תאריך מסויים.

ובכל מקרה, אין לתת קנס המתרבה, דהיינו קנס שתלוי באורך זמן הפיגור, אלא קנס חד פעמי, שאם לא ישלם עד התאריך מסוכם ביניהם, ישלם קנס של כך וכך, בין אם ישלם באיחור של יומיים ובין באיחור של שנתיים.

בקשר ל"היתר עיסקא" - אנשים נוטים לזרוק אמירה זו בכל הזדמנות בלי להבין כלל את מהות העניין. למרבה הצער ברוב הפעמים "הלכה העיסקא - ונשאר ההיתר" כלשונו של אחד מפוסקי זמנינו... (פירוש הדבר: סיבת ההיתר איננה, ואנחנו משום מה מתעקשים להישאר עם ההיתר)

לסיום נוסיף עוד, שמה ש"מקובל" בעולם העסקים שהמשלם במזומן מקבל הנחה ביחס למשלם ב 12 תשלומים, אינו מעוגן בחוקי תורתינו הקדושה, אולי רק אצל ה"מקובלים"...
לכן נציין כאן, למען ידעו הציבור: הקונה בחנות כזאת רשאי לקנות אך ורק במזומן!!! כי הרי ידוע הדבר שבעצם המחיר המקורי הוא ה"מחיר במזומן", והתוספת שמשלמים על תשלום באשראי היא בעצם - ריבית גמורה, ללא כחל ושרק.

לדוגמא: נכנסתם לחנות וראיתם מקרר יפה כשעל השלט לידו נכתב: מחיר: 5200 ש"ח. למשלמים במזומן: 5000 ש"ח.
בפניכם עומדות שלש ברירות: א. לקנות במזומן. ב. לחפש מקרר אחר. ג. לצאת מהחנות.

לכן גם ההצעה שהעלו פה, להעלות את המחיר ולהציע הנחה למשלם במזומן, אינה תקפה הלכתית, משום שכולם כולל המלוה יודעים שהמחיר האמיתי הוא המחיר במזומן ולכן התוספת שמוסיפים למשלם באשראי היא עבור המתנת המעות.

פתרון זה תקף רק כאשר המחיר קבוע וידוע והמוכר זקוק נואשות לכסף נזיל ולכן מוכן לעשות הנחה למי שישלם במזומן.


שיהיה לכולם שבת שלום, ושפע פרנסה כשרה!

נ.ב. סליחה על האריכות, פשוט:

א. כל המלוה בריבית - נכסיו מתמוטטים.
ב. כאילו כפר ביציאת מצרים ובאלוקי ישראל.
ג. אינו קם בתחיית המתים.
ד. ולקינוח - עובר על ששה לאוין...



ל"ישיבע בוחרים" שבינינו, כמה נקודות ציון:

ריבית דרך קנס חד פעמי –
דעות המתירים: שו"ת הריטב"א סימן לה, שו"ת הריב"ש סימן שלה, שו"ת הרא"ש סוף כלל עב.
האוסרים: שו"ת הרשב"א ח"א סימן תרנא, ב"י סימן קעז אות יד, וכן נפסק בשו"ע שם סעיף יד.
טעם האיסור: הערמת רבית.

ריבית דרך קנס המתרבה –
המתיר: הר"י מאורליינש (הובא במרדכי ב"מ סימן תנה).
האוסרים: הרשב"א הנ"ל, וכ"פ בשו"ע שם סעיף טז.
טעם האיסור: אבק רבית או רבית קצוצה.

איסור רכישה באשראי כאשר המחיר במזומן זול יותר –
שו"ת מהר"ם שיק סימן קסד, הגהות הגרצ"פ פראנק לטור יו"ד סימן קעג, קיצור דיני רבית המצויים המצויים פרק ז.

כמובן שיש עוד הרבה להרחיב בנושא זה, ולא באנו אלא לעורר, שלא יצא שכרנו בהפסדנו...