התייעצות תינוק מאתגר מאד ברמה שאני משתגעת..

[שומרת החומות]

דבר ראשון מדובר בילד בכור
הנושא הזה חדש לך ולו
את מנסה דרכים ,וגם הוא מנסה להכיר את הגבולות שלך כאמא שלו וזה בריא ומצויין
יש תינוקות מפונקים ומאתגרים
אבל דבר אחד בטוח,תינוקות צריכים שגרה וטקס השכבה ברור וחזרתי

נתחיל משכות הערות שלו ביום האם יש לו סדר יום?
מתי הפעם האחרונה שהוא הולך לישון ביום?אולי הוא בכלל לא עייף עדיין?
תינוק בגיל שנה הייתי ממליצה לך שהשינה האחרונה שלו לפני הערב תהיה עד 2 ולא יותר
נתחיל עם טקס ההשכבה:
ארוחת ערב בשעה קבועה
מקלחת נעימה עם משחק באמבטיה-מעייפת ומרגיעה
הלבשה בבגד נח ,משחק מרגיע
להחשיך את החדר ולהניח אותו במיטה -אפשר עם בקבוק
בהתחלה זה יהיה מאתגר,אבל ברגע שהילד רואה שזה טקס קבוע וחזרתי הוא יתחיל לזהות את הזמנים והתהליכים ויתרגל שלאחריהם מגיעה השינה

 

[איטי פטיטי]

בלת״ק

יש ספר שנקרא לוחשת לתינוקות - של טרייסי הוג
את חייבת לקרוא... זה שיטה שממש מלמדת איך לגרום לתינוק להיות עצמאי...
בגדול זה הרבה יותר קל להתחיל בגיל קטן - אבל גם עכשיו את יכולה להתחיל... לוקח כמה ימים, את מרוויחה תינוק רגוע וממושמע...
וממליצה לך לבדוק אולי הוא תחושתי... יכול להיות שתרפיה במים או משהו כזה יעזור לו מאוד

 

[(:1234]

גם לי יש תינוק בגיל הזה, שמאד מפונק.
הוא היה מתעורר המוןןן פעמים בלילה לאכול- ואני שמתי לו בקבוק- הוא שותה שתי לגימות- ונרדם, ואחרי חצי שעה, הוא עדיין רעב, אז שוב מתעורר... זה היה סיוט!! בסוף החלטתי לשים לזה סוף- כשהוא התעורר בלילה- פשוט לא הבאתי לו את הבקבוק (כמובן שדאגתי שילך לישון שבע) והייתי יושבת לידו, וכל הזמן מדברת אליו, ובלילה הראשון- הוא נרדם אחרי 3/4 שעה, והתעורר עוד כמה פעמים לדקות בודדות מתוך בכי, בלילה השני זה היה חצי מהזמן, ואחרי כמה לילות (פחות משבוע)- הוא פשוט התחיל לישון לילה שלם ברצף!
וגם בעניין של על הידיים כל הזמן- הוא יכול לשחק יפה בסלון כשאני בחדר, ובשניה שאני מציצה בסלון לראות מה קורה איתו- הוא מתחיל לצרוח שאני ירים אותו. פעם אחת נמאס לי, נתתי לו לבכות עשרים דקות (כשאני לידו כמובן, ואמרתי לו כל הזמן- אמא לידך, אתה יכול לשחק על הריצפה וכו'..) ואחרי עשרים דקות, הוא פשוט נרגע כאילו לא היה כלום, והמשיך לשחק בשמחה!! אבל בזה אני לא כ"כ תקיפה, והוא עדיין משגע אותי בקטע הזה...

 

[**Moko**]

בלת"ק חלקי
אני נפגשתי במציאות הזו כשנולד לי הבן השני , והיינו חייבים להעביר את "כתר התינוק" אליו וקצת להתחיל לפתח עצמאות אצל הבכור.
זה היה תקופה קשה, משהו כמו שבוע שבועיים שהתחלנו להשכיב אותו בשעה מסודרת, עם טקס מסודר, בחדר אחד ולא באמצע הסלון. כמו שהיה קשה לנו להתרגל-גם הוא חווה את זה והיה מגיב בדרך שלו: בכי והקאות, וכמובן אני כל הזמן הזה עם יד על הדופק ומחכה מחוץ לחדר לראות שהכל בשליטה ולא עובר את הגבול (זה מסוכן לתת לילד לבכות ברמה היסטרית, גם ילד שלא מקיא- עלול להיחנק מהחוסר נשימה וצריך לשים לב לזה)
בכל אופן התקופה הייתה ונגמרה, חזרה על עצמה אצל הילד השני (וב"ה היתה קצרה יותר.)
מה קרה אצל הילד השלישי? השלב הזה הגיע לו בשילוב של חולי, אז ביחד עם הבכי על ה'פרידה' והריחוק, הוא באמת היה צריך יותר שירימו אותו על הידיים. אבל הביטחון שהוא הרגיש , הידיעה שהייתה לי לקראת מה אני הולכת -עזרה לו להירגע ולעבור את התקופה הזאת בקלות ממש
תיהי חזקה ולא לוותר לך או לו - זה רק יאפס את ההתקדמות שלכם.
כתבו כאן בהתחלה שאפשר להיכנס-להרים-לחבק ולהחזיר למיטה. זה מעולה.
ועוד דבר נוסף ששייך לבכורים + יחידות דיור : הוא רגיל תמיד לראות אותך, תמיד לשחק לידך, ותמיד לקבל ממך פידבק על כל פעולה שעושה. ככה זה אמא ובכור זה קשר בל ינתק

 

[פרפקט מושלם]

גם לי יש תינוקת בגיל הזה מפונקת מאוד הייתה איתי חודשיים בבית וכשהתחלתי לעבוד חיפשתי מטפלת והמטפלת אחרי יום אמרה שלא מסוגלת ושאקח אותה בחייה לא נתקלה בכזו צרחנית...
בסוף ב"ה מצאתי מטפלת שמצליחה להסתדר איתה ומאז אני רואה שיפור גם בבית היא מסכימה להיות על הריצפה אפילו שאני באזור
וגם עם ההרדמות היה קשה, יש לי בנות גדולות שמפנקות, הרגילו אותה להירדם בידיים עד שלי זה הפריע ופשוט התחלתי להרגיל אותה להירדם בעגלה עם שירים בהתחלה צרחה ואמרתי לה אני כאן, עכשיו הולכים לישון אמא אוהבת אותך
(מדהים איך הם מבינים בגיל הזה...)
וב"ה היום נרדמת במהירות (מספיק שיר אחד...) כרגע לא מפריע לי שהיא נרדמת בעגלה מקווה שבהמשך תרדם לבד במיטה...

 

[rivkic]

בלת"ק חלקי
אני נמצאת לידם עד שהם נרדמים
(גם ליד בת ה 10)
אבל לא מנדנדת ומשתגעת
מדליקה מוזיקה שקטה (ממליצה ממש באתר של toker.fm על הקטוגריה של נעימות)
מתיישבת ליד הלול שלו, ועובדת במחשב
(כמובן אחרי שגרת שינה: שעת שינה קבועה וכו')
אם הוא נעמד אני מחייכת אליו וממשיכה לעבוד
ממש מתעצבן?
מחבקת אותו אלי חזק (כשהוא עדיין בלול, כן?)
ואחרי כמה שניות משכיבה אותו בעדינות וממשיכה לעבוד
ככה הוא לומד להרדם עצמאית

 

[מתוק עדין]

ממליצה מאוד להשתמש בנחשוש
זה עוזר לתינוק להרגיש שיש משהו שעוטף אותו ומזכיר את אמא

 

[מ.מ.א.א]

יכול להיות
תינוק נולד רגיל. הוא נהיה מפונק
כי בכל אופן יש לו 2 הורים שלא מפסיקים לככב סביבו והוא הנסיך היחיד
לכן החלטתי אכן לשנות גישה

שינוי גישה -נכון
אבל מניסיון שלי
רואים אופי של ילד מגיל 0 ......
כשמבינים את זה פועלים בהתאם

עוד משהו
ילד שרוצה כל הזמן שירימו אותו
אפשר לבוא אליו ולהרים אותו מעצמינו במשך היום בלי שביקש ואז רואה שלא צריך לדרוש את זה בצרחות
אצלי מאוד מאוד עבד
אבל אולי מתאים לילדים באזור גיל שנה ומעלה

 

[שין אלף]

בלת"ק
אין לי מושג אם רלוונטי לך ובטח לא במצב עכשיו... אבל אצלי מה שהציל אותנו ואותו ביחד היה המעון!!!
עד גיל שנה היה אצל מטפלת, לא היה נרדם אצלה יום שלם עד 4 ואח"כ בבית ילד משוגע וסיוט כל לילה...
רעדתי מהמעון הייתי בטוחה יעיפו אותו, שעת שינה קבועה וכו' זה היה רחוק ממנו ממש.
ואז פשוט פלא, זה שכל הילדים הלכו לישון ביחד ושעת שינה קבועה קבועה - זה איפס אותו! התרגל תוך יומיים ופתאום בלי שאני יעשה כלום הוא נרדם בקלות בלילה, ישן ברצף תודה לה'!
בהתחלה שבת היה עדיין קשה, עד שלמדתי שאני משכיבה אותו ב12 בצהריים בול ואז גם הלילה חלק...
בכל אופן גם אם לא רלוונטי לך תנסי להיצמד לשעון - אולי זה בעצמו יעזור...
בהצלחה!

 

[ברכי123456789]

ממליצה מאוד על חנה בתיה - סופר מאמי, המייל של הרשימה שלה הוא: hanabatia @ supermami.co.il
מצרפת תוכן של מייל בנושא שהיא שלחה ברשימת תפוצה שלה (אגב, רשימה מומלצת מאוד):

זה מה שהשכנה שלך אומרת ולא אני:

"תשכיבי אותו לישון ואל תיגשי אליו אפילו שהוא בוכה... זה עניין של כמה ימים וזהו!"

שיטה בשם "תבכי את זה" (cry it out) או שיטת ה-5 דק' מאוד נפוצה בקרב אימהות עייפות
הם מוכרים הבטחה גדולה שלשינה רצופה בלילה והורדת יקיצות ליליות בקלות ובכמה ימים.
איך?


"רק שימי אוזניות ואל תכנסי כשהוא בוכה כך הוא ילמד לווסת את עצמו, בהתחלה תכנסי רק אחרי 5 דק' למחרת אחרי 10 דק וכן תרחיבי עוד ועוד.
כשאת נכנסת? תלטפי אותו בגב ותגידי לו שהוא הולך לישון, בלי להרים"

זה עובד? בהחלט.
השאלה: על חשבון מה?

כדי שתוכלי להבין נדבר לרגע על מערכות עצבים ואיך הגוף שלנו עובד.

תחשבי על הגוף כמו מכונית שיש בה:

1. דוושת הגז (המערכת הסימפתטית):
כדי להמריץ את ההילוך.
המערכת הזו מגבירה את רמת האדרנלין ומכינה את הגוף לפעולה

2. משאבת הבלמים (המערכת הפארא-סימפתטית):
כדי להפחית את ההילוך.
המערכת הזו מאטה את קצב הלב, מרגיעה את הנשימה ועוזרת לגוף לנוח ולעכל.

שתי המערכות הללו מאזנות זו את זו. כאשר אחת פעילה, השניה לוקחת הפסקה. הכל כדי לשמור על איזון בריא.

מה קורה בזמן של סכנה מוגברת?
נחזור רגע למשאבת הבלמים ונחלק אותה לשניים:

- דוושת בלמים (מערכת פארא-סימפתטית וניטרלית)
פעילה באיזון על דוושת גז כשצריך להאט את ההילוך.
זה עוזר לגוף לתפקד בסביבה בטוחה

- בלמי החירום (מערכת פארה-סימפתטית דורסלית)
כשדוושת הבלמים לא יעילה
בלמי החירום מפסיקים את הפעילות ומונעים את המשכה,
מערכת זו מופעלת במצבי לחץ קיצוני בו חווים חוסר אונים, יש האטה קיצונית בקצב הלב וירידה חדה בחילוף החומרים ובתנועתיות.

שימוש בבלמי חירום מופעלת כאופציה אחרונה כשאין כבר לדוושת הבלמים שליטה. ובוודאי שיכולה להיות מסוכנת למרות שהיא נצרכת

עכשיו תביני איך הכל מסתדר עם התינוק שלך,
לאחר בכי ממושך והפרשה של קורטיזול ואדרנלין מערכת העצבים שלו נכנעת והוא נופל לתרדמה כתוצאה מהפחד ומהמצב המתסכל בו הוא מצוי בחוסר אונים ואינו יכול לקבל עזרה מהדמות היחידה שהוא סומך עליה המצב הזה גורם לו לעצירה מוכרחת.

הוא *לא* לומד לישון *ולא* לומד לווסת את עצמו הוא לומד לא להפריע לך ומבין שאינו יכול לסמוך עליך כשלבסוף מערכת העצבים קורסת והוא נכנע ונרדם

זה הלמה פתאום יש שקט...

הבעיה כאן אינה הבכי אלא הבכי במצב של עזיבה ללא דמות שעוזרת לו ותומכת בו, שתרים, תרגיע, תטרים, תתווך מה קורה כרגע, גם אם קשה לו...

את עוזרת כדי שיצליח לווסת את עצמו כשיוכל.

אז בואי נסכם,
כשהמוח כבר לא יכול לווסת את הרמות הגבוהות של הקורטיזול והאדרנלין הוא יפעיל את בלמי החירום (מערכת העצבים הדורסלית).
לאחר כמה ימים בשיטה הזו שגורמת טראומה התינוק שלך לא למד לישון הוא למד לא לקרוא לך כי הוא יודע שלא תבואי. וזו הסיבה שאת לא שומעת אותו בלילה.

כיף? לא משהו...
יש פתרונות אחרים.

 

[מחזירים אותם עכשיו]

וואו מאתגר!!!!
אולי תנסי להרדים אותו עיים בקבוק במיטה ולנדנד
אולי יעזור.

 

[P W]

מה אתן עושות עכשיו כשאין מעון/מטפלת?
אני עם תינוקת אחת שכל הסדר יום התהפך לה
אמורה לעבוד בבית ובפועל יושבת איתה לשחק על הרצפה רוב היממה
ובלילה סיוט, אתמול 3 שעות לקחה ההשכבה
ניסיתי הכל כולל טיול בחוץ והיא צרחה בלי הפסקה
בסוף התייאשתי, פשוט הוצאתי לה שוב את המשחקים ובילינו עד 12 שהתעייפה

 

[טולדנו]

הוא בן שנה וכל השכבה זה תוכנית של החיים,
צריך לנדנד חצי שעה. ולא,- בכלל לא תכננתי להרגיל אותו.
ואוי ואבוי אם אני רגע מפסיקה כי הוא פוצח בסדרת צרחות מטורפת..
אחרי חצי שעה שאני בטוחה שכבר נרדם הוא פותח עין אחת ואם הוא רואה שזזתי מהמיטה ה' ישמור..
נכון להיום החלטתי שאני משכיבה אותו בלי נדנוד . יש לו בעריסה הכל שמיכה, בקבוק, מוצץ
בינתיים הוא כבר בוכה 3 וחצי שעות רצוףף.
החלטתי שאני שמה אותו בחדר לבד. שיהיה שם עד שירדם. (עם דלת פתוחה)
האם זה נכון כך לעשות?
אני בלחץ כי היום זה דור שכל בעיה קטנה של ילד תולים בעבר של הילד ועושים נקיפות מצפון לאמהות..

פליז, מחכה לעידוד ועצות מכל המנוסות כי אני גמורה ואיך נכון לנהוג (הוא מאד מאד מפונק בלי קשר ואני מחכה הווו מחכה שכבר יגדל)
אגב. לא הולך לשום מטפלת. כי אף אחת לא מוכנה להחזיק כזה ילד מפונק. ואני עובדת איתו מהבית ומצמיחה קרניים אוטוטו..
(הייתי כבר בשלושת המימדים. היימליך, מוח אחד. הוצאת עין הרע. ברכה מרב.. ז המה שעלה לי עכשיו)

אני הייתי מציעה לך לבדוק אצל אוסטופט אם יש משהו שמפריע לו ......

 

[טולדנו]

הוא בן שנה וכל השכבה זה תוכנית של החיים,
צריך לנדנד חצי שעה. ולא,- בכלל לא תכננתי להרגיל אותו.
ואוי ואבוי אם אני רגע מפסיקה כי הוא פוצח בסדרת צרחות מטורפת..
אחרי חצי שעה שאני בטוחה שכבר נרדם הוא פותח עין אחת ואם הוא רואה שזזתי מהמיטה ה' ישמור..
נכון להיום החלטתי שאני משכיבה אותו בלי נדנוד . יש לו בעריסה הכל שמיכה, בקבוק, מוצץ
בינתיים הוא כבר בוכה 3 וחצי שעות רצוףף.
החלטתי שאני שמה אותו בחדר לבד. שיהיה שם עד שירדם. (עם דלת פתוחה)
האם זה נכון כך לעשות?
אני בלחץ כי היום זה דור שכל בעיה קטנה של ילד תולים בעבר של הילד ועושים נקיפות מצפון לאמהות..

פליז, מחכה לעידוד ועצות מכל המנוסות כי אני גמורה ואיך נכון לנהוג (הוא מאד מאד מפונק בלי קשר ואני מחכה הווו מחכה שכבר יגדל)
אגב. לא הולך לשום מטפלת. כי אף אחת לא מוכנה להחזיק כזה ילד מפונק. ואני עובדת איתו מהבית ומצמיחה קרניים אוטוטו..
(הייתי כבר בשלושת המימדים. היימליך, מוח אחד. הוצאת עין הרע. ברכה מרב.. ז המה שעלה לי עכשיו)

אני הייתי מציעה לך לבדוק אצל אוסטופט אם יש משהו שמפריע לו ......
ומנסה לשים מנגינות מרגיעות בסגנון הזה https://www.youtube.com/watch?v=_Dn1WnhbUMI זה ממש מרגיע ויש משהו בתדר של השששש שהוא מרדים...

 

[צור1]

היה לי סיפור כזה עם הילד בן שנה שלא היה מוכן להירדם רק אם האמא היתה צמודה אליו (אפילו בעריסה לא הסכים)
דיברנו עם יעצות שינה שרצו מחירים הזויים
בסוף עשינו את שיטת 5 דקות עברנו 3 לילות גיהנם בלילה הרביעי הילד נשבר והלך לישון יפה.

 

[נתנייתית]

-

 

[לוטוס]

איזה קשה! נראה לי הפינוק משבש הכל
תתחילי מהבוקר להרגיל לפחות 'דבק', לא להרים על הידיים הרבה, לשחק במשחקים באזור טיפה רחוק ממך, ללכת למטבח לבשל משהו, ללכת להפעיל מכונה ובכוונה תני לו 2,3 דק' להיות לבד וכו' עד שיתרגל. תשחררי אותו קצת ממך.
בהצלחות!

 

[צאלמער]

יש לי בשורה טובה.
כנראה הוא ילד מאוד חכם.
הוא רוצה לדבר ולהביע את עצמו, אבל הוא רק בן שנה...
אז בינתיים הוא צורח במקום לדבר ומשתמש בכישורים שלו כדי לפקח

קחי אותו בידיים ותדברי איתו.
תגידי לו שעוד מעט הולכים לישון, ואת נשארת לידו (דקלום עם מילים פשוטות נקלט הכי טוב. וחוזרים עליו 8-10 פעמים. אפשר לראות במבט של הילד שהוא קולט וזה מרגיע אותו).

אם הוא שוכב במיטה יפה כשאת לידו - זה כבר מעולה.
להמשיך עם הדקלום ולהגיב לגרגורים או הברות שהוא משמיע בתגובה.

הרעיון הוא ליצור הדרגתיות של מרחק בינך לבין המיטה שלו בזמן שאת נמצאת בחדר איתו. את תראי עם הזמן שהוא מתחיל להיות עסוק עם עצמו ועם ניסיונות הרגעות לפני שינה, וכבר לא שומר על קשר עין איתך.
(בימים הראשונים להיות לידו + דלקום. אחרי 4 ימים להתחיל לשבת טיפה יותר רחוק וכך הלאה)

אחרי שבועיים ככה (או לפני, לפי המצב) את אומרת לו "אני רגע הולכת ומיד אני חוזרת" יוצאת מהחדר ל2 שניות וחוזרת. הוא לא יבכה.
ככה הכל בהדרגה עד שלומד להרדים את עצמו.

להגיד לו בפה מלא: "אתה גדול ומסוגל להרדם לבד" "אמא פה, אמא לא הולכת" לאורך כל התהליך.

ענק
כל מילה

כשמישהו גילה לנו שילד קטן ככל שיהיה מבין ברמה מסוימת את מה שאנחנו אומרים לו - צחקנו
כהיום אחרי כמה שנים טובות - אין לנו מילים להודות לו

היה לי ילד בן 5 חודשים שממש לא רצה ללכת לבייביסיטר - בכה הפגין צרח וכו' וכו'
והתחלתי להגיד לו בדרך לבייביסיטר
אני אוהב אותך מאד ועכשיו אתה הולך לבייביסיטר ותשחק יפה ותאכל את האוכל יפה
ועוד כמה שעות אמא תבוא לאסוף אותך
ותוך כמה ימים ההתנגדות פחתה בהדרגתיות

כהיום אנחנו עושים את זה לכל אי ציות
פשוט אומרים בבטחה מלאה
"אתה ילד גדול ואתה יודע לציית ליצר טוב
ועכשיו אתה עושה את מה שאמא אמרה לך "
וככל ואנחנו אומרים את זה ביותר ביטחון כך הם מקבלים את זה

לפעמים צריך להוסיף קצת צבע וגיוון (אני מציע לו לתת בעיטה ליצר הרע - והוא נותן בעיטה באוויר תוך כדי חיוך מאוזן לאוזן ומיד אץ רץ לציית)

 

[SUPERWOMAN100]

הוא בן שנה וכל השכבה זה תוכנית של החיים,
צריך לנדנד חצי שעה. ולא,- בכלל לא תכננתי להרגיל אותו.
ואוי ואבוי אם אני רגע מפסיקה כי הוא פוצח בסדרת צרחות מטורפת..
אחרי חצי שעה שאני בטוחה שכבר נרדם הוא פותח עין אחת ואם הוא רואה שזזתי מהמיטה ה' ישמור..
נכון להיום החלטתי שאני משכיבה אותו בלי נדנוד . יש לו בעריסה הכל שמיכה, בקבוק, מוצץ
בינתיים הוא כבר בוכה 3 וחצי שעות רצוףף.
החלטתי שאני שמה אותו בחדר לבד. שיהיה שם עד שירדם. (עם דלת פתוחה)
האם זה נכון כך לעשות?
אני בלחץ כי היום זה דור שכל בעיה קטנה של ילד תולים בעבר של הילד ועושים נקיפות מצפון לאמהות..

פליז, מחכה לעידוד ועצות מכל המנוסות כי אני גמורה ואיך נכון לנהוג (הוא מאד מאד מפונק בלי קשר ואני מחכה הווו מחכה שכבר יגדל)
אגב. לא הולך לשום מטפלת. כי אף אחת לא מוכנה להחזיק כזה ילד מפונק. ואני עובדת איתו מהבית ומצמיחה קרניים אוטוטו..
(הייתי כבר בשלושת המימדים. היימליך, מוח אחד. הוצאת עין הרע. ברכה מרב.. ז המה שעלה לי עכשיו)

בלתק
היה לי כזה ילד שלא הצלחתי להרדים אותו היה נרדם רק בעגלה בוכה וכו שזה היה סיוט
יום אחד החלטתי שאני שמה אותו במיטה שלו עד שירדם לא עזבתי אותו אלא ישבתי לידו הבאתי לו משחקים למיטה
(צעצועים קטנים ) בתוכי הייתי רגועה שזה הכי חשוב ושידרתי לו שהכל טוב אבל הוא היום ישן במיטה
בלילה הראשון הייתי לידו שעה וחצי,בלילה השני חצי שעה ונגמר הסיפור!
סבל של שנה נגמר בשעות בודדות ובהחלטה נחושה שלי כאמא
היום כשהוא גדל יש לי התמודדיות איתו הוא מוכשר ועקשן והוא קולט מה מזיז לי ומה מניע אותי לקח לי זמן לקלוט שהוא סוחט אותי רגשית ומאז שקלטתי והתחלתי לשדר לו ביטחון שלי כאמא הוא יותר ממושמע והפסיק עם הבכיות כי הרגיש שאני חזקה
מספיק

 

[SUPERWOMAN100]

תמיד עניין אותי באמת מה נכון לעשות במעון
מצד אחד המטפלות אומרות לכי לכי
מצד שני התינוק צורח
מה צריך לעשות?

הילד שלי היה בכה כמעט כל יום במעון כשהבאנו אותו עד שאמא שלי אמרה לי פרידות קצרות ומאז נגמר הסיפר
אני בדרך מדברת איתו שעוד מעט הוא הולך למעון ואמא תלך . בגלל שהוא ילד שהכל אצלו רגשי פרידה ארוכה לא עשתה לו טוב