הידברות
הרב שחר בוצחק והרב עדי פלח
אא
הרב שחר בוצחק הוא רב הגרעין התורני 'מבטחים', תושב אופקים וחבר כיתת הכוננות בעיר שמתגורר קרוב מאוד לאזור שבו החלו האירועים בשמחת תורה. "כבר במהלך האזעקות קיבלתי החלטה קשה: לפתוח את הטלפון הנייד בעיצומו של החג", הוא משתף בריאיון ל'הידברות'. "מניסיוני הבנתי שהשיגורים לעבר העיר הם חריגים, ושיש צורך בהפעלת כיתת הכוננות. לצערי, אני מגלה שלא התבדיתי".
בעוד המחבלים מתקדמים פנימה לתוך העיר, הרב בוצחק, בוגר כיתות הכוננות של יישובי עוטף עזה ולמוד אירועים ביטחוניים, לא היסס, נטל את נשקו ויצא להילחם. "את הרמז הראשון על כך שמדובר באירוע משמעותי קיבלתי עוד בטרם יציאתי לקרב", הוא אומר. מי שעדכן אותו הוא הרבש"ץ של חבל אשכול, שיידע אותו על כך שיש חשש לפשיטה רוחבית של חמאס על האזור. למרבה הצער, הרבש"ץ ייהרג זמן קצר לאחר מכן בקרב מול מחבלים.
חמוש בנשק ובמידע המדאיג, הרב בוצחק צעד בלב פועם לעבר הזירה בה היו המחבלים – מרחק של כמה מטרים מביתו. "ההיתקלות מול המחבלים התרחשה ברחוב צר יחסית, רווי ב'בנייני רכבת'", הוא משחזר. "במקום כבר שהו שניים מחברי הקהילה שלי, חמושים גם כן. אני והם, עם אקדחים 'קלים', ומולנו חוליית מחבלים עם נשק כבד וציוד שלא מבייש יחידה שלמה... חבריי צעקו לי: 'יש שלושה מחבלים'. זה יתברר בהמשך כטעות: מספר המחבלים היה גבוה בהרבה".
לרב בוצחק ולחבריו לא היה זמן להיערך בשטח, שכן מיד עם הגעתם לזירה התחיל הקרב. עדותו המצמררת מספרת את סיפורם של כל יישובי העוטף. הוא מספר על ההפתעה הגדולה מכמות התחמושת שהייתה בידי המחבלים, וגם על מחבלים לבושים צבאית באופן שניתן היה לזהותם כחיילי צה"ל, דבר שהקשה על הפעילות בשטח.
הרב שחר בוצחק
"עוד לפני שאנו מספיקים להתמקם כיאות, המחבלים פתחו בירי כבד שהרעיד את כל הרחוב. תפסנו מיד מחסה ודרכנו את הנשק. לאחר מכן התחלתי להתקדם לכיוון המחבלים, בהתאם לתרגולת הצבאית המוכרת לפיה יש לנסות לנטרל אותם. אלא שכאן מדובר היה באירוע חריג לחלוטין, שבו המחבלים היו חמושים בכבדות וגם היו רבים מאוד. אלא שלנו לא היה כל מושג על כך. מהיכן יכולנו לדעת שמדובר בחוליה של 14 מחבלים? גם לא ידענו שניצבת כאן קבוצה של מחבלים חמושים מכף רגל ועד ראש – מלבנות חבלה ורימוני רסס, ועד טילי לאו וטילים נגד טנקים. מי היה יכול להאמין שמדובר בכזה אירוע משמעותי בתוך שטח הארץ?
"תוך כדי ההתקדמות לעבר המחבלים קראתי לשני חבריי שלא להתפצל. זה אפשר לנו להתקדם כחוליה: לרוץ, לתפוס מחסה, ולאבטח אחד את השני תוך כדי התקדמות".
פציעה באמצע הקרב
"ואז", ממשיך הרב בוצחק בתיאורו המסעיר, "תוך כדי התקדמות לעבר המחבלים, מחבל שיגר לעברנו צרור נוסף שממנו נפגעתי ברגל. נפלתי, אבל המשכתי להחזיק את האקדח בכל כוחי; הבנתי היטב שאם הוא יתקדם והאקדח לא יהיה אצלי, האירוע לא יסתיים רק בפציעה ברגל".
"במבט לאחור, יכולתי לחסל את המחבל שירה בי עוד קודם להיתקלות", הוא מציין. "מה שהיה בעוכריי הייתה העובדה שהוא היה לבוש באופן שלא ידעתי האם הוא מכוחותינו או לא. לאחר שהוא נחשף בירי שביצע לעברי, מי שעמד מאחוריי ירה בו והוא נוטרל. אחריו הגיע למקום מחבל נוסף, גם כן לבוש בדומה לחיילי צה"ל. למרבה המזל אותו חבר חשד בו: המחבל לא נשא רצועה מעל הנשק, דבר שלא מוכר בצה"ל. איש כיתת הכוננות החליט לירות גם לעברו, והמחבל הנוסף חוסל במקום".
בשלב זה הבינו הרב בוצחק וחבריו שהם בבעיה. מול כ-15 כדורים במחסנית שיש לכל היותר באקדח, המחבלים הגיעו חמושים ברובים ארוכים ובכדורים ללא הגבלה כמעט. הרב בוצחק הבין שעליו להתפנות מהאזור. גם הפציעה תורמת להבנה זו.
בעודו שוכב על הרצפה, מאבד דם, הרב בוצחק חייג למד"א. אבל בארגון ההצלה סירבו להגיע למקום. יש סיבה טובה לכך. זמן קצר קודם לכן נהרג ר' אהרון חיימוב, נהג אמבולנס מהקהילה החרדית המקומית, בהגיעו לטפל בפצועים. על כך אנו שומעים מאחד השכנים שמתגוררים בסביבה: "המחבלים ירו לעברו צרורות, שבעקבותיהם האמבולנס התהפך ונבלם על אי תנועה". בן 25 היה בהירצחו על
קידוש השם.
הרב בוצחק ממשיך בסיפור הקרב, ומציין כי במהלכו שיגרו המחבלים טיל RPG לעבר אזרחים שהתייצבו מולם חמושים באקדחים בלבד. בחסדי שמיים, האירוע הסתיים לבסוף בחיסול כל המחבלים. הרב בוצחק עצמו זכה לנס נוסף, כאשר ידידיו הצליחו להגיע אליו ולחלצו עצמאית לבית החולים. האקדח שלו נמסר למישהו אחר, שהמשיך להילחם מול המחבלים בשעות הבאות.
בצל האסון הנורא, יש גם נימה אופטימית בדבריו של הרב בוצחק: "במהלך הקרב שאלתי את עצמי במשך כמה זמן האקדחים יוכלו להחזיק מעמד מול הטרוריסטים, אבל התבדיתי לטובה. במהלך הלחימה ראינו אזרחים שיצאו להגן בגופם ובנפשם על עם ישראל.
"צריך להבין", הוא מציין, "שהמחבלים שהגיעו לכאן הם המיטב של המיטב של עזה, שגם החזיקו במיטב הציוד הצבאי הקיים. למרות זאת הם לא הצליחו במזימתם. ביום שאחרי אני יכול לומר: העילית של מחבלי כוח הנוח'בה של חמאס התבררה ככזו שניגפה מול האזרחים שניצבו מולם עם תחמושת קלה בלבד. בימים קשים אלו, הדברים הללו מעניקים יותר מקורטוב אופטימיות".
ההחלטה שהצילה ממוות
עדי פלח, תושב אופקים, חווה כמו רבים אחרים את האזעקות שהעירו אותו בשעת בוקר מוקדמת, אבל בניגוד למרבית אזרחי ישראל – הוא נדרך כאשר החל לשמוע במקביל גם יריות מהרחוב הסמוך לביתו. השילוב בין האזעקות ליריות הביא אותו למסקנה שלצד ביתו מתחולל אירוע ביטחוני.
עדי פלח
"הייתי מחוץ לבית כאשר שמעתי את היריות", הוא משחזר. "מיד נכנסתי חזרה לבית ויצאתי שוב כשאני חמוש באקדח. מהבניינים הסמוכים ראיתי עוד שלושה חברים יוצאים מבתיהם, אחד עם רובה והשאר עם אקדחים. אנו מתגוררים בשכונה המערבית של אופקים – כלומר זו שקרובה ביותר לרצועה. כבר אז הבנו שייתכן והאזור שלנו נמצא על הכוונת של המחבלים. עם זאת, הם הגיעו לשכונה הבאה אחרינו, בה לא קיימים ממ"דים, תוך שהם מנצלים את יציאת התושבים למיגוניות במטרה לטבוח בהם. הם ידעו היטב כיצד לפעול.
"לקח לנו דקה-שתיים כדי להבין מה קורה. בתחילה התלבטנו האם להגיע למקור הירי ברכב, אך החלטנו לעשות את המרחק רגלית. בדיעבד ההחלטה התבררה ככזו שהצילה את חיינו, בגלל שכל מי שהגיע עם רכב לאזור נורה. לא יכולנו להאמין שזה המצב. היינו בטוחים שמדובר באירוע קטן יחסית, שבמסגרתו חדר לשכונה מחבל אחד או שניים. אף אחד לא יכול היה להאמין שלאופקים הגיע כוח רכוב עם טילים ולבנות חבלה".
(צילום אילוסטרציה: חיים גולדברג / פלאש 90)
עדי מתאר את הקרב מול המחבלים: "בדרכנו אל הזירה פגשנו בחור נוסף שהצטרף אלינו כשהוא חמוש באקדח. כאשר הגענו למקום הבנו שאיננו האזרחים היחידים ששוהים בשטח. לקראת המחבלים יצאו קבוצות-קבוצות של אזרחים שנאבקו מולם. כל אחד ניסה לתת מענה בצד שלו.
"עמדנו בקצה הרחוב וניסינו לירות, אבל מהר מאוד הבנו שאי אפשר להיכנס לתוך הרחוב", הוא מספר. "במרכז הרחוב עמד מחבל וירה צרורות ללא הפסקה. בשלב מסוים הגיע רכב עם ארבעה שוטרי יס"מ. הזהרנו אותם שלא ייכנסו, והם אמרו לנו שזה בסדר ושהם יודעים מה הם עושים. אבל הם רק עברו את הרחוב, והמחבלים התחילו לירות, שלושה מהם נפצעו, אחד מהם בינוני. לגודל הנס, ארבעתם הצליחו לסגת לאחור. במקרה אחר היו שניים שנכנסו לשטח למרות שהזהרנו אותם, ואחד מהם למרבה הצער נהרג. הי"ד".
הקרב על אופקים נמשך שעות ארוכות. בשיאו ניסו גם עדי וחבריו להיכנס אל הרחוב שבו עמדו המחבלים, אלא שמיד כאשר נכנסו לרחוב מחבל פתח לעברם בירי כבד שלא אפשר להם להתקדם. האירוע הזה הסתיים בנס גדול מבחינתם. "נאלצנו לסגת", משחזר עדי. "זה התברר לנו זמן קצר לאחר מכן כנס גדול, בגלל שמחבל אחר, שראה אותנו נכנסים למקום, שיגר לעברנו טיל RPG. בגלל שהתחלנו כבר לסגת, הטיל פספס. זה היה נס גדול ממש, לולא זה כולנו היינו עלולים למות חלילה".
בהמשך עדי וחבריו רשמו הישג משמעותי. "זה קרה כאשר הצלחנו לחסל את המחבל שעמד במרכז הרחוב וירה ללא הפסקה", הוא אומר. "בשלב הבא הגיעו למקום כוחות צבא, מיומנים יותר, שלקחו פיקוד על האירוע. "ראיתי זאת וחזרתי לביתי, גם בהתאם להוראות הצבא. להבדיל, גם המחבלים ראו זאת ונסוגו לבית בשכונה, בו התבצרו ולקחו כבני ערובה את בני הזוג אדרי – עד לחיסולם של המחבלים בחסדי שמיים".
מה המסקנות שלך מהקרב?
"ראשית, היה כאן קרב של גבורה. נלחמו כאן אזרחים חמושים באקדחים מול מחבלים חמושים בכבדות. זה היה קרב לא מאורגן מבחינת הצד שלנו, בגלל אופי האירוע שהפתיע אותנו. עוד ועוד אזרחים חמושים, ובהם חיילים בחופשה וגם שוטרים, הגיעו כדי להילחם במחבלים. חלק מהם נהרגו, למרבה הצער. אחד מהם היה חייל ששירת בסיירת גבעתי, ונהרג במהלך הכניסה שלו לתוך השכונה.
"צריך גם לומר", הוא מדגיש, "שכמעט כל מי שהגיע מהחלק התחתון של הרחוב, משכונת התמר, נהרג בידי המחבלים ששלטו על השטח. שניים מההרוגים היו משה ואלעד אוחיון – חבר בקהילה שלנו ובנו, שהגיעו כדי להילחם במחבלים. הם נכנסו לתוך הרחוב בגבורה, והמחבלים קיבלו את פניהם ביריות. הם יצאו מהרכב שלהם וניסו להיכנס לאחד הבתים בכדי להמשיך להיאבק במחבלים, אבל אז נהרגו. הי"ד. היו גם שני אחים, חייל בסדיר וחייל במילואים בן 24, שיצאו ללא נשק. הם שמעו את היריות, ואמרו שייצאו לעזור במה שהם יכולים. שניהם נהרגו, לצערנו.
"המסקנה היא שהאנשים פשוט לא היו מוכנים לקרב הזה. המחבלים הפתיעו אותנו מאוד. ועם זאת, סיפורי הגבורה כאן הם רבים".
כאחד שנלחם מול המחבלים, עד כמה הם היו מיומנים לדעתך?
"אני חושב שהם היו מיומנים. הם אומנם היו בטוחים בעצמם בגלל שהם היו קבוצה גדולה, ולכן לא תמיד שמרו על כללי הזהירות, אבל הם הצליחו לפגוע בהרבה מאוד אנשים. הם פגעו גם בשוטרי יס"מ, שאחד מהם היה עם נשק ארוך. בשכונה מדברים על 15 אזרחים, לא כאלו שנלחמו מולם, שנהרגו במסע הטבח שערכו המחבלים".
נס כפול
אחד מהבתים שניצבים ממש בסמוך לזירת הקרב הוא ביתו של אהרון כהן. "המחבלים פרקו מרכביהם לאחר שהחנו את הרכבים מאחורי הבית שלי", הוא מספר.
"למרות שהתארגנתי לצאת מהבית בשעה שש וחצי בבוקר, לא הצלחתי לעשות זאת עד לשעה שהחלו האזעקות", הוא אומר ומוסיף לאחר מחשבה: "אם הייתי מספיק לצאת קודם – ככל הנראה הייתי נתקל במחבלים. לא רוצה לדמיין מה היה יכול לקרות במקרה כזה".
במקום לצאת החוצה, כהן נאלץ לרוץ אל הממ"ד, בעקבות שיגורים שביצעו ארגוני הטרור לעבר ישראל. "עד השעה שמונה בערך נכנסנו לסירוגין לממ"ד. אבל אז הכל החל להיות מפחיד בהרבה עם יריות שהחלו להישמע מחוץ לבית. מיד צלצלנו לכוחות הביטחון, ולא היה מענה. נדמה היה כאילו המדינה שותקה באחת.
(צילום אילוסטרציה: יוסי אלוני / פלאש 90)
"מעלינו ישב שכן במרפסת ביתו, וראה מחבלים רצים עם טילי RPG על הכתף. גם הוא, כמו רבים אחרים, חשב שהם חיילים שלנו, אבל כשהם התחילו לירות לכל עבר הוא הבין שהם מחבלים ונמלט למרחב מוגן. גם אנחנו הסתגרנו בבית כשמסביבנו מתנהלים קרבות דרמטיים".
למפרע יתברר לכהן ולמשפחתו שהשמירה על ההנחיות הצילה את חייהם. "באחת האזעקות, רגע לאחר שנכנסנו לממ"ד, נשמע בדירה פיצוץ אדיר. הדלת של הממ"ד נפתחה מההדף. הבית כולו רעד במשך דקות ארוכות. לאחר שיצאנו מהממ"ד גילינו את גודל הנס: הבית כולו נפגע בהפצצה. בחסדי שמיים ובזכות השמירה על ההנחיות ניצלנו".
הנושאים החמים
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //