בקשה תכנים לתישעה באב

  • הוסף לסימניות
  • #1
איך להעביר את הצום הרי אי אפשר לילמוד גמרא אי אפשר לראות דברים מבדרים או להעביר את הזמן בכיך כי זה צום אז מה כן אפשר לעשות בתשעה באב?
תיכתבו פה באשכול
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יש הרבה מה ללמוד...
סוג לימודמה מותר ללמודמקורות ודוגמאות ספציפיות
מגילות וכתוביםספרים המעוררים צער ואבלמגילת איכה עם פירוש; ספר איוב; תהילים ע"ד, ע"ט, קל"ז
נביאיםפרקים העוסקים בפורענות ובחורבןירמיהו: א', ב', ד', י"ג, י"ט, נ"ב; מלכים ב: כ"ד–כ"ה; זכריה ז'-ח'
גמראסוגיות על חורבן ואבלותגיטין נ"ה–נ"ח (סיפורי חורבן); סנהדרין ק"ד (סוף); מועד קטן פרק ג' (הלכות אבלות)
מדרשיםמדרשים על חורבן הבית וגלות ישראלאיכה רבה; פרקי דרבי אליעזר ל"ב–ל"ג; אבות דרבי נתן פרק ד'
הלכההלכות אבלות ותעניותשולחן ערוך אורח חיים סימנים תקנ"ד–תקנ"ט; משנה ברורה שם
קינותקריאת קינות עם פירוש והתעמקות במשמעותןכל קינות תשעה באב עם פירושי החורבן והגלות
ספרי מוסר ותשובהרק קטעים על חטא, עונש, תשובה ואבלותמסילת ישרים פרקים על יראת העונש; שערי תשובה לרבינו יונה – שער א'
היסטוריה יהודיתתיאורי חורבן הבית והגלויות המעוררים צערקטעים מיוספוס פלביוס (מלחמות היהודים) על החורבן
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
יש הרבה מה ללמוד...
סוג לימודמה מותר ללמודמקורות ודוגמאות ספציפיות
מגילות וכתוביםספרים המעוררים צער ואבלמגילת איכה עם פירוש; ספר איוב; תהילים ע"ד, ע"ט, קל"ז
נביאיםפרקים העוסקים בפורענות ובחורבןירמיהו: א', ב', ד', י"ג, י"ט, נ"ב; מלכים ב: כ"ד–כ"ה; זכריה ז'-ח'
גמראסוגיות על חורבן ואבלותגיטין נ"ה–נ"ח (סיפורי חורבן); סנהדרין ק"ד (סוף); מועד קטן פרק ג' (הלכות אבלות)
מדרשיםמדרשים על חורבן הבית וגלות ישראלאיכה רבה; פרקי דרבי אליעזר ל"ב–ל"ג; אבות דרבי נתן פרק ד'
הלכההלכות אבלות ותעניותשולחן ערוך אורח חיים סימנים תקנ"ד–תקנ"ט; משנה ברורה שם
קינותקריאת קינות עם פירוש והתעמקות במשמעותןכל קינות תשעה באב עם פירושי החורבן והגלות
ספרי מוסר ותשובהרק קטעים על חטא, עונש, תשובה ואבלותמסילת ישרים פרקים על יראת העונש; שערי תשובה לרבינו יונה – שער א'
היסטוריה יהודיתתיאורי חורבן הבית והגלויות המעוררים צערקטעים מיוספוס פלביוס (מלחמות היהודים) על החורבן
תודה רבה (לא ידעתי שאפשר לילמוד גמרא על אגדות החורבן)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
יש קו מתאים לילדים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
כל הסיפורי צדיקים וחיזוקים ומוסר שיש בקול הלשון ובכל הקווים התורניים
(אגב, גם למבוגרים זה מותר)
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
יש המון מדרשים עם סיפורים על גלויות ישראל לאורך ההיסטוריה הקדומה,
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
קו "יזכרם" עדיין קיים מישהו יודע?
יש גם איזה קו עם סיפרים משמחת תורה תשפ"ד [מתאים לציבור החרדי]
אשמח לקבל מידע, תודה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

מאמר מהרב גלינסקי לתשעה באב:

לפני שנה,

בערב תשעה באב אחר הצהריים -

כתבתי את רחשי לבי.



כשסיימתי לכתוב -

החלטתי לשתף את הדברים גם אתכם,

וקיבלתי תגובות מאד מרגשות.

אלא ש... זה היה קצת מאוחר,

ורוב החברים קראו את זה רק 'לאחר' תשעה באב.



ולכן, אני שולח שוב את אותם הדברים

(עם טיפונת שיפוץ והתאמה)

והפעם, קצת מוקדם יותר,

בתקווה שתספיקו לקרוא את זה לפני תשעה באב.

ובתקווה גדולה עוד יותר -

שעד תשעה באב זה לא יהיה רלוונטי.



המלצה אישית:

תדפיסו את הדברים,

שיהיה לכם לתשעה באב.

ואם אפשר, תדפיסו שני עותקים

ותנו גם לאחרים.



בבקשה:



---

את השורות הבאות -

לא תמיד אפשר לכתוב...

ולכן הן נכתבות כעת,

כמה שעות לפני תשעה באב!



[אינני יודע מתי תקרא את זה

לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

זה לגמרי רלוונטי]



אנחנו חיים בדור –

שבו לכל בעיה יש פתרון!

ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה...



- סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

- הילד נמוך מדי? יש פתרון!

- מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

- קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

- לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!



רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

רוצים להתגרש? נעזור לכם!

רוצים ילדים? נעזור לכם!

רוצה הפסקה? נעזור לכם!



- יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

גם לזה יש פתרון!

- כל הפתרונות לא עזרו לך?

ובכן, גם לזה יש פתרון!...



ואם עדיין היו דברים,

שלא נמצאו להם פתרונות -

כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.



---

כן!

גם המכון הזה,

שממנו נשלח המסר הנוכחי –

נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.



ולא, אין כל תלונה חלילה.

אדרבה, תודה לה'!

שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.



אבל יש רגעים, נדירים אמנם -

שבהם צריך לומר את האמת!!

ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.



ומה האמת? –

שכל הפתרונות הללו

אינם אלא פתרון מלאכותי

לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!



והכאב הוא –

שאין לנו בית!!

יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר...



יהודי,

- לא משנה מה יש לו וכמה,

- לא משנה כמה הוא מצליח,

- לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

הוא תמיד ירגיש בודד!



כי לפני אלפיים שנה,

הבית שלנו נהרס,

ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

פשוט אין.



זה לא באמת משנה -

אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

או בדור ה-2025 פלוס!...

זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!



בפנים – זה אותו יהודי בודד!

מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

והבדידות הזאת –

כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!



אז נכון –

יש לנו המון גלידות וארטיקים,

אטרקציות מכל הסוגים,

ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

אז מה?!

אבל אין לנו בית!



יש היום ב"ה ארגונים נפלאים -

שמסייעים ליתומים ואלמנות,

ולהבדיל, לחולים סופניים.



הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר -

עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

אבל בסוף... אחרי כל החוויות הנהדרות –

הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח"ל

ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!



גם את הכאב שלנו –

אף אחד לא יכול לקחת!

זה נהדר, שיש הרבה חוויות

זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

זה מרגש, שיש הרבה שפע

אבל - זה לא פותר את הכאב!!!



---

אז יש פעם אחת בשנה –

שבה אנחנו מקבלים רשות,

להניח את הכאב הזה על השולחן

ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

כפי שהוא באמת!!



הזמן הזה, הוא תשעה באב.



כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

אל תאכל ארטיק!

אל תלך לים!

אל תשמע מוזיקה!

למה? כדי להתעלל בנו?!

חלילה.



משום שכואב לך!!!

אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

ואל תברח מעצמך אל הים!

אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.



וכשמגיע תשעה באב –

אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

ומוותרים גם על הרוחניות!!

אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

לא!



תסתכל לעצמך בעיניים

ותאמר את האמת:

אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

אין לי טעם אמתי בחיים!

הכל רק ב'כאילו', ומלאכותי, והצגה

בפנים בפנים – פשוט מר לי!



זאת האמת!

לא תמיד נעים לראות אותה,

ולא תמיד אפילו 'מותר' לדבר עליה.

כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

אבל, פעם אחת בשנה –

מותר לנו!

מותר לנו לבכות! מותר!!



---

אז אם תשעה באב,

היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו...

כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

זהו שלא!



לא צריך להמציא שום כאב -

ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

הכאב קיים, ובענק.

ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

כפי שהוא, בגודל טבעי!

ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!



וזו המתנה הכי גדולה

שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

ולהגיע לרגע אמתי של נחמה!



כן.

כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

הוא מגלה פתאום לידו,

עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!...

זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

אנחנו כבר לא לבד!



אה, לא לבד?!

זה כבר סיפור אחר!!

מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.



כל המתאבל על ירושלים

זוכה ורואה בשמחתה!
  • תודה
Reactions: lh ו-CHAYA S2 //
1 תגובות
אזהרת טריגר - התמודדות

לפני מספר שנים גיסתי הלכה לעולמה באופן פתאומי - בתשעה באב שחל בשבת (צום תשעה באב נדחה למוצאי שבת).
היא נפטרה בליל שבת.
היתה אמא למשפחה ברוכת ילדים, שהיתה מעודדת אותם ללמוד מסכתות על ידי שהיתה מכינה להם "סיומי מסכת" בסדר גודל משמעותי. (הילד שלה בכה כששמע שהיא נפטרה, ועובדת סוציאלית שבאה לסייע שאלה אותו "מה זה אמא בשבילך?" והוא אמר לה בבכי: "היא הבטיחה לי סיום מסכת ביום חמישי".. זה היה הביטוי שלו לדמות של אמו).

מכיוון שהם גרו לידינו, הילדים באו אלינו גם במהלך השבת.
באותה תקופה הייתי אחרי משבר נפשי מאוד משמעותי, אולי לא 'אחרי' אלא במהלך משבר נפשי.

הגיע מוצאי שבת, הבנות שלה באו אלינו שוב ושתי נשים מהקהילה הגיעו עם רכב, שבשבילי היה מפואר, לקחת את הבנות לבית כנסת כדי לפגוש רבנית שתחזק אותן.

היה זה כאמור תשעה באב, התחושה היתה כבדה וסמיכה.
הן הציעו לי להצטרף, שכנעו אותי, והסכמתי.

אני אמנם לא טיפוס חברותי או דברן, אבל בתקופה ההיא ובסיטואציה הזו, הייתי שקטה שבעתיים.

נסענו ברכב, והנשים ההן התחילו לדבר על...
כן, הן שוחחו על דברים מפחידים, על מוות ומחלות.
הסיפורים היו כבדים, הבנות של גיסתי תיארו איך היא נפטרה מולן,
והנשים הוסיפו סיפורים ששמעו.
השיח הלך והדרדר,
ואני נזכרתי במקרים שאני ראיתי.
והרגשתי עד כמה העולם קשוח ומר, בלי תקווה כביכול.
הרגשתי שהעולם לא טוב.

הרגשתי את עצמי מתמלאת בחושך.
הרכב הפך להיות מקום אפוף סיפורים, חשתי שהכרתי מתנתקת ממני לאט לאט.
שאין אותי.
הרגשתי שאני מאבדת את שפיות דעתי.
צוללת לתוך מקום אפל.
ומתוך המצוקה הזו שאפפה אותי, מתוך הערפול הכבד, איזה קול לחש לי:
"הכל בסדר, הכל ממש בסדר".

ועם הלחישה הקטנה הזו, הערפל התפזר, הרגשתי יותר טוב.

פתאום הרגשתי שאני נטולת דאגות, נטולת פחדים, ולא רק זה.
פתאום הופיעו שחרור.
הקלה.
אושר.
אמונה.
הרגשתי שהעולם יפה, העולם ורוד, העולם מלא מלא באור. אולי היתה זו נשמתה של גיסתי שהגיעה לרגע, לעודד אותי?
היא היתה אשה מקסימה עם הרבה הומור, אמא אמיתית.
זו היתה תחושת אושר והקלה, כאילו באמת הכל טוב.

וזו תמצית האמונה בעיני - גם מתוך יסורי תודעה ונפש להגיע להבנה ולהרגשה שהכל בסדר, שיש השגחה מופלאה אמיתית.
בפשטות.
זה לא קל - אבל זו העבודה.

נכון, הסיפורים לא פשוטים לפעמים,
המחשבות קשוחות
דמיונות ודרמה.
לפעמים זו מצוקה קשה מאוד, רכבת הרים שעולה ויורדת ולא נותנת מנוח.
אבל מתוך כל החושך
מתוך כל הדמיון והמצוקה,
להזכיר לנו, באהבה: "הכל בסדר, הכי בסדר".
זה מבחן האמונה.

נכון המציאות לפעמים נראית עכורה, אבל אין עוד מלבדו.
העולם לא הפקר,
אין מקום לרע, יש מקום לטוב ולאור של ההשגחה.

והטוב הזה צריך לבקוע מהאור של האמונה שבליבנו, החוצה - לעולם כולו.
לא להאמין לרע. מבחינת האמת - אין רע! להחזיק באור, באמונה.
תקווה, ביטחון, כגמול עלי אמו.

אני לפעמים בתוך דמיונות, מחשבות, ולפעמים יוצאת מהם, שמעתי שכל אדם צריך להאמין באמת בטוב, ולסלק את הפחדים.
אני חושבת שתחושת הפחד נמצאת על אותה סקאלה של אהבה ואושר.
ככל שיותר מפחדים ומתעלים מעל הפחד - כך אפשר להגיע לתחושות של הכרת הטוב, אהבה, ואפילו אושר.
אני מכירה בעובדה הזו שרק ה' מנהל את הכל, והוא טוב ומיטיב לכל ועוד מעט יתבהר הכל, ואין צורך לתת מקום למשהו אחר!

אני לא רוצה את הדמיונות, לא רוצה את המחשבות הרעות ובטח שלא רוצה רע.

אני רוצה טוב , ביטחון, שמחה.
היה היתה כבשה אוגיאו אאוגה.
נקרא לה טובהלה.
טובלה היתה קצת בוגרת, אולי גם קצת שמנה אבל כשמה - טובה , ותמיד הקדימה מהה לכל המי ומו.
טובלה שמה לב כי בטנה מקרקרת זה ימים מספר, והחליטה לעשות מעשה ולנדוד קמעה ,למצוא מעט עשב טרי להחיות בו את נפשה הרעבה.
הלכה לה טובלה , מעט בכבדות עד אשר ראתה עדר קטן ונחמד הרועה לו בשדה מוריק ופורח.
בצעדים שמחים וקלילים התקרבה הגברת לקבוצה הלועסת.
מהההה מההה פעתה לעברן בשמחה.
הקבוצה הרימה ראש.
טובלה חייכה לעברן.
הקבוצה הורדה ראש.
טובלה הרגישה קצת לא בנח, מה קורה כאן?
אכלה והעשב קצת נתקע לה בגרון, למרות שהיתה ממש רעבה..
עברו חלפו הימים... הכבשות הצעירות רועות להן, מעבירות את הזמן בצוותא, ביחד, בכיף ובנעימים. מרחוק ניראו כגוש צמר לבן אחד ומאוחד... ולידן.. קצת במרחק, לועסת לה בדממה כבשה מבוגרת בשקט, היא כפופה, ופניה כבושות באדמה.
טובלה.
הכבשה השחורה.
מענין, חשבה לעצמה.
דווקא זכרה היא שתמיד היתה צחורה כשלג, כך גם ראתה בהשתקפות האגם הסמוך, די לאחרונה , לפני שהגיעה לגבעה.
אבל כנראה משהו בה השתנה. בעצם בטוח שמשהו השתנה.
אחרת איך ניתן להסביר את היחס הדוחה?
הרי כולן משתלבות נהדר , רק היא לא מצליחה להתחבר. להיות חלק מהעדר..למרות שניסתה והתאמצה..
בטוח שהבעיה בה .אין בכך ספק.
בעצם כנראה שתמיד היתה כזאת .. אחרת אי אפשר להסביר תופעה כזאת שבה מחרימים דווקא אותה.
‏אולי זה הגיל, אולי העגיל.. יש כאן סיבה קריטית.
‏הרי הכבשים כולן תמימות וטובות לב, חלילה לטעון שהבעיה בהן.. זהו עוול של ממש!
‏ממחשבה למעשה.
לקחה לה טובהלה את רגליה המזקינות והתרחקה לה , אל האופק הבלתי ידוע.
אין לי מה לחפש כאן, אמרה לעצמה טובלה בצער.
‏אין לי מה לחפש כאן! אמרה קצת יותר בקול והחישה את צעדיה.
‏אין לי מה לחפש כאן!!! צעקה מעומק נשמתה הדואבת ופתחה במנוסה, באמוק...
‏אין לי מה.. בוםםם!
‏טובלה נפלה. פצועה. מדממת.
‏שקט.. דממה.
‏טובלה מלקקת את פצעיה.
‏מעליה מרחף פתאום ינשוף, מאיפה הגיע?
‏ ראיתי הכל -הוא אומר - תקשיבי...הבעיה היא בך.
‏ למה ציפית בדיוק? ליחס שווה? לשיוויונות? ואולי לא היית מספיק נחמדה בעצמך. אל תאשימי אחרים.
‏תלמדי בעצמך ותפיקי לקחים.
‏את צריכה לטפל בעצמך ומהר!
‏אני אומר זאת רק לטובתך, שלא תיפגעי שוב!
‏אמר ועף לו משם.
וטובלה ממשיכה לדמם ולתהות.
ולחשוב לעצמה מה בעצם היה כאן...
‏ אולי היא צריכה לטפל בעצמה ואולי ממש לא..
‏אבל אם אם אפשר כרגע פשוט להניח לה עד שהפצעים קצת יתייבשו.
‏עד שהרגליים הפצועות מהמסע יתייצבו, הלב כואב יחלים, והמח הסוער יישקט קצת...
‏אם אפשר.. בבקשה.
‏ממני, טובלה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה