תמונות מבית הנשיא

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני צריכה תמונות מטקסי הענקת 'אות הנשיא למתנדב'.
יש לכם רעיון איך אני מגיעה אליהם?

ליתר דיוק, אני צריכה תמונות מארוע מסוים שגם אני הייתי בו ואני יודעת שהיו בו סוללת צלמים ממשלתיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הקפצה.
אין לכם מידע?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
את יכולה לנסות לחפש באתרים של רויטרס, Flash90, ואז אם תראי את התמונות תוכלי ליצור קשר עם הצלם (בדר"כ באתרים אלו אין אפשרות קניה מהאתר, רק למערכות עיתונים, אתרי חדשות וכד').
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י Nיכל;1021340:
את יכולה לנסות לחפש באתרים של רויטרס, Flash90, ואז אם תראי את התמונות תוכלי ליצור קשר עם הצלם (בדר"כ באתרים אלו אין אפשרות קניה מהאתר, רק למערכות עיתונים, אתרי חדשות וכד').
אני צריכה את זה פרטי. מדובר בקרוב משפחה שלי שזכה ולצערו כל התמונות שצילמה המשפחה במצלמה הפרטית - נמחקו.
אין דרך 'אזרחית' להגיע לתמונות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אם היו רק צלמי תקשורת, אז רק ליצור קשר עם הצלם. ואם את לא יודעת מיהם הצלמים, אז הצעתי - חפשי את שמותיהם דרך האתרים בהם מפורסמות התמונות הללו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נחפש. תודה, בכל אופן!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

ככל הנראה כבר היה על זה דיון אבל אני לא מוצאת
אני מאוד מתוסכלת מכך שפתאום לא נפתח לי תמונות בצ'אט בכלל
אפילו לכתוב דברים שקשורים לדת אסור (בית מקדש. בית כנסת וכו')
בעבודה יש לי אינטרנט לא חסום ואני כותבת משם דברים וזה מייצר לי תמונות כמו שאני מבקשת
אבל יש לי מעט מאוד זמן וזה לא אפשרי להסתמך על מה שיש בעבודה כי תמיד צריך לתקן
ככה שמצד אחד אני רוצה להשתמש בו מצד שני לא בא לי להיות תלותית באינטרנט רגיל שיש בעבודה גם מבחינת זמן ונגישות וגם זה שזה לא חסום למרות שאני לא משתמשת בו לדברים אחרים.
מרגישה תסכול נורא כבר כמה ימים כאילו שחבל בכלל שהתחלתי עם זה וגיליתי את זה כי אחרי שטועמים קשה להיגמל
גם ככה קשה לי מול מחשב אז לפחות אני רוצה להוציא מזה את המיטב שאני יכולה כדי שזה יהיה שווה את זה ולהתפתח
אבל החסימה קשה מאוד ומאז שיש לי נטפרי במחשב כבר כמה שנים אני כמעט לא עוסקת בגרפיקה
(קרה לי שהייתי צריכה קובץ מסוים תלת מימד של פרח וזה חסם לי.. הייתי צריכה לנסוע במיוחד למקום אחר שעה נסיעה בשביל להוריד ממחשב אחר את הפרח ואז להעביר למחשב שלי. סיפור אמיתי)
איך אפשר לא להרגיש מוגבלת כשזה המצב?
מרגישה שאני כבר מחכה ליום הזה שה' יזמן לי פרנסה אחרת ולא להזדקק למחשב
מי שיש לו מה לחזק אני אשמח מאוד. ומי שרק רוצה להגיב בצורה ביקורתית בבקשה שיחסוך כי לא קל לי להתמודד עם זה
  • שכוייח!
Reactions: שרי שיצר1 //
0 תגובות
מכירים את זה שהתחיל סיפור בהמשכים מוצלח, אתם נרשמים למעקב ודקה אח"כ מתחילות להתקבל התראות: 🔔
פלוני הגיב לנושא X, יתכן וישנן עוד תגובות לאחר מכן. נכנסים, "וואווו! מהמם. אהבתי מאוד את הרעיון, והכתיבה- וואו. מחכה לעוד. "
כמה דקות אח"כ התראה נוספת: אלמוני הגיב לנושא X, יתכן וישנן עוד תגובות לאחר מכן. הפעם זה "מושלם! לקרוא שוב ושוב."
בקיצור, הבנתם את הרעיון ואם אתם מחובבי הסיפורים בהמשכים אתם גם מהנהנים בראשכם במרץ.
אמנם, יש אפשרות לעקוב אחרי הכותב- אבל מה אעשה אם, נניח, "גנן גדל דגן" פעיל מאוד באשכולות החדשות ואני ממש לא בענין לקבל אינספור עידכונים בנוגע לזה?
כאן נכנסת השאלה הפשוטה שלי:
האם אפשר יהיה להוסיף אפשרות מעקב אחרי אשכול מסוים- רק על פותח האשכול?
זה נשמע ממש פשוט לביצוע מבחינת קוד- סה"כ צירוף של שני התנאים הקיימים למעקב- אשכול ומשתמש. או שאני טועה?

אשמח לשמוע מה דעתכם בנוגע לצורך בזה, אולי יש לכם רעיון לדיוק? ונשמע מה הכלבויניק יאמר.
תודה!
גילוי נאות: אני עצמי לא מחובבי הסיפורים בהמשכים, ליתר דיוק לא מקוראי הסיפורים האלו בדר"כ,
חשבתי על הנושא הזה בעיקר כי מקווה להתחיל סיפור בהמשכים מיד אחרי החגים, בע"ה...
תמיד הייתי הבלאגניסטית של הבית. שוכחת להחזיר כל דבר למקום, מתעצלת לשים כביסה במתקן, ושונאת לשטוף כלים.

אך לא השאירו לי ברירה אחרת- תמיד אולצתי לשטוף את הררי כלים ולנקות בעצמי אחרי אירוח של כל הנשואים- כי הייתי הקטנה בבית.

תכלס, כעקרת בית- אני בלי הורים שיגערו בי להחזיר דברים למקום. אובחנתי כסובלת מהפרעת קשב וריכוז, ואני מטופלת כמובן.

זיווגים משמיים-
ולבעלי קריטי שהבית ינצוץ. תמיד. אחרת הוא פשוט סובל.

אבללללל אני כל כך מנסה כן לזכור לשים דברים במקום- - - עושה לעצמי כל כך הרבה מבצעים - - -
מנסה לגרום לכמה שפחות בלגן - - - מאלצת את עצמי להשתנות בדם. בכוח וביזע.

ועדיין.
הבית לא נקי. הררי כביסה על המיטות. איבוד שליטה.
ש- כ-ח-ת-י לשים את כוס הקפה הריקה לפח

ש-כ-ח-ת-י להעמיד מכונה :eek:
יש לי הכול !! דפים עם תזכורות, בפלפון, מדבקות זוהרות. . .
נאדה.
הבית בלאגן.

אני לא באה לבקש כאן עצות לשלום בית,
כי ב"ה סיימנו ליווי זוגי ארוך- שהמסקנה הייתה- שלמו את הכסף לעוזרת. אין לכם מה לבוא לייעוץ זוגי.

עוזרת? ? ? ? בעלי טוען שזה פלסטר, שזה דגים במקום חכה. והוא צודק. למה שאני לא אדע בעצמי לשמור על הסדר בבית?? אין לי שום סיכוי להשתנות?

אז תכל'ס אני מחפשת לווי אישי לבית מסודר אני יודעת שיש את נועה שרון ויעל זלץ,

אבל יש להם סרטים/ תוכניות.. זה לא בשבילי. אני לא אצליח להתמיד להסתכל בתוכניות אם אני יודעת שזה מוקלט- - אני פשוט אדחה ואדחה וזה לא ייקרה.

אני צריכה מישהי שתבוא אלי פעם אחת הביתה ותעזור לי לקבוע מקום לכל חפץ.
ואז זום בלייב כל שבוע עם אפשרות להתייעץ לשאול שאלות, אפשרי גם בקבוצה.

אני צריכה מישהי שתתחיל איתי מאפס. יש כזה דבר? אולי מישהי פחות מוכרת מיעל זלץ או נועה שרון שעושה דבר כזה?

זה ממש דחוף.
לא להיום, לאתמול, ללפני שנה. תגידו לי שיש סיכוי להשתנות.
אודה מאוד לכל תגובה/רעיון
הי לכולם, אני לא יודעת אם פה זה המקום המתאים.
אשמח באמת אם יש למישהו תשובה בשבילי, אשמח לקבל אותה.
אני כותבת את זה והידיים שלי קצת רועדות. אני באמצע ההכנות לשבת, הבית מסביב רוחש, סירים, לחץ של ערב שבת... אבל הלב שלי? הלב שלי נזרק אחורה, למקום חשוך שחשבתי שסגרתי בו את הדלת.
קראתי כאן על הנער הזה, בן 14, על המילים המדממות שהוא כתב כשהיה לבד. ואני פשוט עצרתי הכול. כי אני לא רואה מילים על מסך – אני רואה את הילדה שהייתי. אני מריחה את הפחד של המסדרונות בבית הספר, אני מרגישה את המחנק הזה בגרון, את התקופה שבה את מבינה שהפכת לאוויר. שכולם החליטו, בשתיקה אכזרית, שאת פשוט לא קיימת.
עברתי חרם. שנה שלמה. שנה שבה כל בוקר היה קרב הישרדות ביכתה. ביני לבין עצמי. שנה שבה הנשמה שלי נסדקה לאלפי רסיסים, וגם הגוף שלי נושא עד היום סימנים של הכאב הזה, עדות שקטה למה שעברתי. הייתי בת 13, וביקשתי רק שמישהו יסתכל לי בעיניים. במקום זה נתקלתי בקיר של קרח.
גם כשזה נגמר, כש"ניצחתי", זה לא באמת נגמר. לקח לי שנה פלוס ללמוד איך לנשום שוב בלי פחד. ועד היום, כשאני כבר רחוקה משם, בוגרת, חזקה – הצלקות האלו מתעוררות לפעמים. הן צורבות. הן מזכירות לי שמתחת לעור, הילדה שהייתי עדיין פצועה. לא משנה כמה גדלתי.

נכון, עליתי מהתהום. כי כשאת בקרקעית של הבור, כשאין לך יותר לאן ליפול, הדבר היחיד שנשאר זה לנסות לטפס למעלה עם ציפורניים מדממות.
והיום בבוקר כשקראתי את המאמר הזה. עלתה לי שאלה כואבת.
למה?! למה בכלל הייתי צריכה להיות שם?!

אני פונה אליכם, אנשי החינוך, בזעקה שבאה מהמקום הכי עמוק שבי: איך יכול להיות שהעולם התהפך, שהטכנולוגיה שינתה את חיינו, אבל הלב של הילדים נשאר מופקר באותה צורה? למה לפני עשרים שנה ילד בכה במיטה בגלל חרם, וגם היום, ב-2026, ילד בן 14 צריך להרגיש שאין לו מקום בעולם הזה? למה?! תאמרו לי! אני באמת רוצה לדעת! אני רוצה להתחיל את השבוע הזה עם תשובה!

למה ילדה קטנה צריכה להתכווץ מתחת לשמיכה ולתהות מה לא בסדר בה, למה כולם שונאים אותה, למה היא שקופה? למה אף אחד לא עוצר את הרכבת הזאת לפני שהיא דורסת עוד נשמה, ולתמיד! אני זוכרת, שגם שנה -שנתיים אחרי, כשהייתי בנויה, בוגרת, כביכול עברתי את זה, סבלתי מחרדות חברתיות. וזאת רק דוגמא קטנטונת לדברים שסבלתי מהם אחר כך.
למה?! מה מניע ילדי/נער/בחור לעשות דבר כזה? למה?!
רובכם מכירים אותי מכאן, אני כותבת כאן לא פעם. אני הסופרת א. פרי ואני רוצה לספר לכם משהו עוצמתי שעבר עלי.

לא פעם שיתפתי את ההתמודדויות מהן הגעתי ליציאה לאור: אילמות סלקטיבית, גמגום, סכיזופרניה פראנואידית, חרדות ועוד...

סיפרתי גם על המסע שלי בו למדתי פעם אחר פעם שכולנו שווים ויש עוד הרבה שעוברים מסעות כמוני, מחושך לאור...

כעת אני רוצה לשתף אתכם בהתמודדות חדשה שהופיעה, הפראנויה שלי חזרה בעוצמה מפחידה לפני שבוע.

לא אספר לכם מה הרקע לזה, וגם לא מה עברתי, אבל כן אשתף אתכם בתחושה החדשה שנולדה בי, בעקבות כל הסבל הזה:

התחושה היא: אני רוצה קשרי אנוש.

'עד אז לא רצית', תשאלו?

עד אז היה לי ריחוק מסוים מהעולם ומהאנשים.

אבל אז הפראנויה גרמה לי להיות מטורפת מרוב פחד, וחיפשתי עוגן ויציבות.
והבנתי שאין תחליף ליחסי אנוש חביבים, חמים נעימים, בגובה העיניים, בלי רגשות פרוד, זלזול או נחיתות.

זה היה מטורף כי מרוב פראנויה לא הייתי לגמרי צלולה כל הזמן, ולא היה אכפת לי להתנהג מוזר, או שיחשבו עלי משהו שלילי, פשוט רציתי לדעת שהכל בסדר, זה הכל.

פתאום מצאתי את עצמי צמאה ליחסי אנוש, מתעכבת ליד דמויות שיש לי היכרות מעטה מאוד, משוחחת, מנסה לשאוב אנושיות ושפיות בתוך תחושת הכאוס שהייתי. וראיתי שזה ממש נחמד לתקשר ככה, בלי רגשות כלשהם.

כל המסכות ירדו ממני, תחושות כמו ריחק, קינאה, כעס, פגיעות הכל נמחקו, רק רציתי לדעת שהרגע הבא יהיה תקין.

הרגשתי שאני בעצם לא קיימת כ'אני', שאני יכולה להכיל באופן מלא את הזולת ולא לחוש מאוימת.
ושאני ממש אוהבת את כולם.

פתאום הבנתי איזה פספוס יש לי שאני לא רוצה לשווק את הכתיבה שלי בגלל ענווה כוזבת...

הבנתי שהעולם חייב לקרוא את המסרים שלי... את הספר גיבור הסיפור... וזה לא הופך אותי ליותר מאף אחד, אלא כולנו שווים גם אם מישהו קורא מה שאני כותבת זה לא נותן לי ערך אלא זו חובה שלי, כי לכל אחד יש אמירה ותפקיד.
פתאום למדתי דברים חדשים...

המוח שלי וכל כולי עברנו טלטלה עצומה שעוד לא התאוששתי ממנה.

אני עדיין עם הרבה סימני שאלה בגלל הטריגר שהוביל אותי לשם.
אני מתחילה להחלים ופוחדת לאבד את התחושה הנפלאה של 'כלום לא חשוב לי, כולנו שווים, אין צורך לחוש זלזול או נחיתות, שווה לחיות ביחסי אנוש, כולם כל כך מתוקים ויש בהם משהו מרגיע הם חשובים לי כל כך'.

אני עדיין בתוך זעזוע נורא, מחפשת את הטוב.

עדיין מחפשת אמונה שלמה בה' ועדיין לא יציבה באופן מלא.
במהלך ההתמודדות שלי חשבתי על רעיון מעניין להקים מפלגה של אנשים מפורסמים, שיש להם קהל, אנשים שמדברים על חזון של גאולה. שיתאחדו וירוצו לכנסת.
תוך כדי סבל נורא מצאתי את עצמי שולחת הודעות לכל האישים שנראו לי מתאימים וסיפרתי להם על הרעיון הזה.
רבים ענו לי תשובה, שללו בכל תוקף כניסה לפוליטיקה או סייגו במידה ויהיו מספיק אנשים.
הרעיון לא הצליח לבסוף, אבל העשייה והחשיבה סביב זה נתנו לי כוחות להחזיק מעמד למרות הקושי.
*
אין לסיפור הזה מסר מסוים או אמירה מסוימת.
זה סך הכל רצון לספר לכם על ההתמודדות, ועל העובדה הפשוטה שאין כמו יחסי אנוש בריאים ותקינים ואפילו אדם כמוני יכול להגיע לשם איכשהו.
וכן , שאפשר להגיע לאהבת חינם גם בלי פראנויה וסבל מיותרים אלא מתוך הבנה פשוטה שכולנו צריכים אלו את אלו כדי לחיות.

שהתמיכה ההדדית, האכפתיות, החיוך, ההסכמה לעצמי לא להיות בריא ונוצץ תמיד, בתוכנו, וגם אם זה מתבטא בחוץ זה בסדר. אלא זה בסדר גם להיות חלש ולא תמיד מאה אחוז בסדר, שמותר לי לתת מעצמי ולהישאר אני, והכי חשוב: רק ה' הוא בעל הכוחות כולם, הוא אוהב את כולם, אין עוד מלבדו. ואנחנו עבדיו ובניו, כולנו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה