תקראי ותזדהי

[תרצה]

אז בשביל מה צריך את כל ועדות הצדקה, מי שבמצוקה שיחזור ללמוד ?

אל נא נשכח שיש בחירה בעולם שלנו. משום כך אף אחד לא צודק במאה אחוז - כי אין מציאות של מאה אחוז לשום כיוון.
אפשר למצוא אברכים שמתמודדים נפלא, ואפשר למצוא אברכים שמתמוטטים.
אפשר למצוא כאלה שגם הם וגם נשותיהם עובדים וממסתדרים מצוין ואפשר למצוא כאלה שגם הם וגם נשותיהם עובדים והם זקוקים לתמיכה.
אפילו להתווכח על האחוזים של המסתדרים בכל דוגמא - אין טעם.
אם הכל היה כל כך ברור - לא היתה לנו בכלל בחירה חופשית!

ולסיום רק אצטט את דברי הספורנו על פרשת בהעלותך: (הדגשות שלי)

כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל. שיורו היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי שהוא עיקר המנורה. ושכן ראוי שכוונת המימינים העוסקים בחיי עולם והמשמאלים העוסקים בחיי שעה - העוזרים למימינים, כאמרם אלמלי עלייא, לא מתקיימי אתכלי (חולין צב,א) - תהיה להפיק רצון האל יתברך, באופן שיושג מכוונו בין כולם וירוממו את שמו יחדו כמו שקבלו עליהם, כאשר העיד באמרו ויענו כל העם יחדו ויאמרו: כל אשר דבר ה' נעשה כלומר בין כולנו נשלים כונתו:

 

[ROT]

אל נא נשכח שיש בחירה בעולם שלנו. משום כך אף אחד לא צודק במאה אחוז - כי אין מציאות של מאה אחוז לשום כיוון.
אפשר למצוא אברכים שמתמודדים נפלא, ואפשר למצוא אברכים שמתמוטטים.
אפשר למצוא כאלה שגם הם וגם נשותיהם עובדים וממסתדרים מצוין ואפשר למצוא כאלה שגם הם וגם נשותיהם עובדים והם זקוקים לתמיכה.
אפילו להתווכח על האחוזים של המסתדרים בכל דוגמא - אין טעם.
אם הכל היה כל כך ברור - לא היתה לנו בכלל בחירה חופשית!

ולסיום רק אצטט את דברי הספורנו על פרשת בהעלותך: (הדגשות שלי)

כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל. שיורו היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי שהוא עיקר המנורה. ושכן ראוי שכוונת המימינים העוסקים בחיי עולם והמשמאלים העוסקים בחיי שעה - העוזרים למימינים, כאמרם אלמלי עלייא, לא מתקיימי אתכלי (חולין צב,א) - תהיה להפיק רצון האל יתברך, באופן שיושג מכוונו בין כולם וירוממו את שמו יחדו כמו שקבלו עליהם, כאשר העיד באמרו ויענו כל העם יחדו ויאמרו: כל אשר דבר ה' נעשה כלומר בין כולנו נשלים כונתו:

יפה, זה נכון,
כל אחד עם מה שיש לו, ולא כאלו שחושבים שמי שלא הולך בדרכם פסול.
ולסיום רק אצטט את דברי תורתנו הק' : לאשה- בצער תלדי בנים, ולאדם- בזעת אפך תאכל לחם.

 

[gol]

ואנחנו לקחנו על עצמנו את 2 הקללות.....

 

[שירי כהן]

אחת לקחנו, השניה ניתנה לנו בכל מקרה... (:

 

[מי]

אני רק מחכה לראות מי יהיה הגאון הראשון שיזכיר פה את הבדיחה חסרת הטעם שכנגד זה המציאו את האפידורל.

 

[שירי כהן]

זה כבר עבר מן העולם, לא?

 

[אסתי הס]

התפלאתי להיווכח שיש מי שנעלבו מן השיר
אני ראיתי בו הרבה כאב על האילוץ שגורם למצב הזה בימינו
אילוץ שהוא כנראה גזירה של הדור וחלק מחבלי משיח
מדבריה של הסופרת ניכר כי היא בעצמה מתמודדת עם הקריעה הזו
ולכן ברור שאין כאן ביקורת, אלא יותר קריאת: "הצילו..."
כאשה עובדת הרגשתי הרבה הזדהות עם הקטע
ההקצנה לא הפריעה לי, להיפך, היא חידדה מחד את המודעות לתחושת התיסכול, ומאידך העלתה חיוך על השפתיים.
וכשם שנגאלו אבותינו ממצרים. כולי תקווה שניגאל אף אנו ממצרים של דורנו בקרוב בימנו אמן.

 

[רותי12]

הבעיה בדורנו:זה הקיצוניות לדעתי

מדגישה ל-ד-ע-ת-י :
מסלול ראשון: נשארים בכולל ובכלל לא עובדים והאשה לוקחת על עצמה את כל העול ומתמוטטת (או שלא בניסים) וההשלכה גם על הילדים שאין מי שיסתכל עליהם וידבר איתם (ושוב אני מקצינה אל תקחו אותי במילה , זו המציאות פחות או יותר -תסכימו איתי שתמיד אפשר להשקיע יותר בילדים זמן איכות איתם יציאה לגינה ,משחק וכו)
מסלולו שני:אם כבר יוצאים לעבוד אז עובדים כל היום והראש כבר רק בביזנס ורק איך אפשר להרוויח עוד כסף ושכחנו את מצוותינו העיקרית של לימוד תורה (נכון- תומכים בלומדי תורה זה לא לימוד תורה ממש)
ולכן אנשים כ"כ מפחדים לצאת לעבוד שמא יעבדו כל היום ...
למה לא לשלב תורה ועבודה (וגמילות חסדים..)?
אני מכירה הרבה אנשים חשובים לומדי תורה אמיתיים שמשקיעים חצי או 2/3 מהיום ללימוד תורה לשמה (אפילו בלי תשלום מהכולל)והחצי השני עובדים לפרנסתם ביושר .רק מה שצריכים בהסתפקות . לא "נגררים " אחרי העבודה . זוכרים תמיד שהעיקר זה לימוד התורה ולא הכסף...והאשה רק תומכת בבעלה מעט בפרנסה ובעיקר עם הילדים)
אני באה מחו"ל ושם מאד מקובל ככה וגם הרבה חוצניקים פה (ביניהם בעלי ועוד)כך עושים.
חבל שזה לא נהוג פה.

 

[mig]

מדגישה ל-ד-ע-ת-י :
מסלול ראשון: נשארים בכולל ובכלל לא עובדים והאשה לוקחת על עצמה את כל העול ומתמוטטת (או שלא בניסים) וההשלכה גם על הילדים שאין מי שיסתכל עליהם וידבר איתם (ושוב אני מקצינה אל תקחו אותי במילה , זו המציאות פחות או יותר -תסכימו איתי שתמיד אפשר להשקיע יותר בילדים זמן איכות איתם יציאה לגינה ,משחק וכו)
מסלולו שני:אם כבר יוצאים לעבוד אז עובדים כל היום והראש כבר רק בביזנס ורק איך אפשר להרוויח עוד כסף ושכחנו את מצוותינו העיקרית של לימוד תורה (נכון- תומכים בלומדי תורה זה לא לימוד תורה ממש)
ולכן אנשים כ"כ מפחדים לצאת לעבוד שמא יעבדו כל היום ...
למה לא לשלב תורה ועבודה (וגמילות חסדים..)?
אני מכירה הרבה אנשים חשובים לומדי תורה אמיתיים שמשקיעים חצי או 2/3 מהיום ללימוד תורה לשמה (אפילו בלי תשלום מהכולל)והחצי השני עובדים לפרנסתם ביושר .רק מה שצריכים בהסתפקות . לא "נגררים " אחרי העבודה . זוכרים תמיד שהעיקר זה לימוד התורה ולא הכסף...והאשה רק תומכת בבעלה מעט בפרנסה ובעיקר עם הילדים)
אני באה מחו"ל ושם מאד מקובל ככה וגם הרבה חוצניקים פה (ביניהם בעלי ועוד)כך עושים.
חבל שזה לא נהוג פה.

כנראה שאני חיה ב"דורינו" אחר...

תמיד היו ויהיו קיצוניים. כן, גם בדורינו, אבל אלו ממש אינם פני הדור!!

 

[bbr]

מדגישה ל-ד-ע-ת-י :
מסלול ראשון: נשארים בכולל ובכלל לא עובדים והאשה לוקחת על עצמה את כל העול ומתמוטטת (או שלא בניסים) וההשלכה גם על הילדים שאין מי שיסתכל עליהם וידבר איתם (ושוב אני מקצינה אל תקחו אותי במילה , זו המציאות פחות או יותר -תסכימו איתי שתמיד אפשר להשקיע יותר בילדים זמן איכות איתם יציאה לגינה ,משחק וכו)
מסלולו שני:אם כבר יוצאים לעבוד אז עובדים כל היום והראש כבר רק בביזנס ורק איך אפשר להרוויח עוד כסף ושכחנו את מצוותינו העיקרית של לימוד תורה (נכון- תומכים בלומדי תורה זה לא לימוד תורה ממש)
ולכן אנשים כ"כ מפחדים לצאת לעבוד שמא יעבדו כל היום ...
למה לא לשלב תורה ועבודה (וגמילות חסדים..)?
אני מכירה הרבה אנשים חשובים לומדי תורה אמיתיים שמשקיעים חצי או 2/3 מהיום ללימוד תורה לשמה (אפילו בלי תשלום מהכולל)והחצי השני עובדים לפרנסתם ביושר .רק מה שצריכים בהסתפקות . לא "נגררים " אחרי העבודה . זוכרים תמיד שהעיקר זה לימוד התורה ולא הכסף...והאשה רק תומכת בבעלה מעט בפרנסה ובעיקר עם הילדים)
אני באה מחו"ל ושם מאד מקובל ככה וגם הרבה חוצניקים פה (ביניהם בעלי ועוד)כך עושים.
חבל שזה לא נהוג פה.

איזה הקצנה
את באמת חושבת שיש 3 מסלולים כפי שכתבת???
אין דרך אמצע??????????????
אתם שמים לב שכל אחד מגן פה בדבקות על הדרך שלו, בלי לראות את המכלול אצל משהו אחר???

 

[אסתי הס]

נשות ישראל התעודדנה

אז נכון שיש היום אילוצים שבגדול גורמים למצב הזה (ובלי להאשים את לימוד התורה. הבעיה הנזכרת היא חלק מהמציאות של דורנו).
אבל מה?!
לא אנחנו בחרנו להיוולד למציאות הזאת
אז הגיע הזמן להפסיק להלקות את עצמנו ברגשות אשם (נשים מוכות כבר אמרנו?)
ואם המציאות הזאת כבר כאן, בואו ונראה איך אנחנו חיים עם זה ולא להסתפק באנחת השלמה.
ובסופו של יום, במקום להכות על חטא על כל הדברים שהיינו רוצות להיות בשביל ילדינו ולא היינו, נתחיל לשים את הפוקוס על מה שכן.
מילה טובה לילד, חיוך, טפיחה על השכם, פתק קטן מאמא (כן, גם אם זה רק פעם ביובל).
המחוות הקטנות האלו הן המון. ככל שנהיה ערים לדברים הקטנים והטובים, כן הם יפרו וירבו ויעצמו במאוד מאוד.

 

[GRN]

איזה הקצנה
את באמת חושבת שיש 3 מסלולים כפי שכתבת???
אין דרך אמצע??????????????
אתם שמים לב שכל אחד מגן פה בדבקות על הדרך שלו, בלי לראות את המכלול אצל משהו אחר???

דווקא אני, ובטוח יש כאן עוד כאלו רק שאינן מבזבזות את הזמן כמוני, חיה ב"מסלול א'" (לא מתמוטטת, אגב, וגם הילדים זוכים ליחס נאות +) אבל מבינה ומכבדת לחלוטין את 2 הדרכים האחרות. יש לי חברות ממגוון המסלולים והפעילות של הבעל במהלך היום לא מעלה ולא מורידה את חינן בעיניי.

ולרותי היקרה, תחשבי על זה שלכל אחת ואחד יש כוחות נפש שונים ונתונים אחרים, כך שאין דרך מומלצת לכולם, אלא לכל אחת ואחד מומלץ מה שמתאים לו באופן אישי.

 

[ארבע]

מילה טובה לילד, חיוך, טפיחה על השכם, פתק קטן מאמא (כן, גם אם זה רק פעם ביובל).
המחוות הקטנות האלו הן המון. ככל שנהיה ערים לדברים הקטנים והטובים, כן הם יפרו וירבו ויעצמו במאוד מאוד.

וגם חיוך קטן לעצמנו, וטפיחה על השכם של אמא! הללו מגיעים לכל אישה, בין אם רקחה עשר מנות לתפארת ורקמה וילונות מלמלה, ובין אם שלחה המכפלת לתופרת והפשירה סויה לארוחת הצהריים.

 

[שירי כהן]

התפלאתי להיווכח שיש מי שנעלבו מן השיר
אני ראיתי בו הרבה כאב על האילוץ שגורם למצב הזה בימינו
אילוץ שהוא כנראה גזירה של הדור וחלק מחבלי משיח
מדבריה של הסופרת ניכר כי היא בעצמה מתמודדת עם הקריעה הזו
ולכן ברור שאין כאן ביקורת, אלא יותר קריאת: "הצילו..."
כאשה עובדת הרגשתי הרבה הזדהות עם הקטע
ההקצנה לא הפריעה לי, להיפך, היא חידדה מחד את המודעות לתחושת התיסכול, ומאידך העלתה חיוך על השפתיים.
וכשם שנגאלו אבותינו ממצרים. כולי תקווה שניגאל אף אנו ממצרים של דורנו בקרוב בימנו אמן.

מסכימה עם כל מילה!
השיר אמנם שזור בהומור, אבל בסופו של דבר מעלה דמעות.
וזאת רק משום שהסופרת כתבה את הדברים מנהמת ליבה,
זה מורגש מאד.. אם זה נוגע בלב כנראה נכתב מהלב.

 

[רותי12]

כנראה שאני חיה ב"דורינו" אחר...

תמיד היו ויהיו קיצוניים. כן, גם בדורינו, אבל אלו ממש אינם פני הדור!!

הלואי! קטונתי מלדבר...

 

[רותי12]

דווקא אני, ובטוח יש כאן עוד כאלו רק שאינן מבזבזות את הזמן כמוני, חיה ב"מסלול א'" (לא מתמוטטת, אגב, וגם הילדים זוכים ליחס נאות +) אבל מבינה ומכבדת לחלוטין את 2 הדרכים האחרות. יש לי חברות ממגוון המסלולים והפעילות של הבעל במהלך היום לא מעלה ולא מורידה את חינן בעיניי.

ולרותי היקרה, תחשבי על זה שלכל אחת ואחד יש כוחות נפש שונים ונתונים אחרים, כך שאין דרך מומלצת לכולם, אלא לכל אחת ואחד מומלץ מה שמתאים לו באופן אישי.

וכי באתי להמליץ? מי אני שאמליץ? רק תארתי תמונת מצב וסיפרתי מה קורה בחו"ל בקהילות של היהודים .. יתכן שאיני צודקת במדויק אבל בגדול כך אני רואה את הדברים. ומי אני שאומר מה נכון לפעול.. אפשר לשמוע בלי לקבל. זה בסדר גמור.

 

[רותי12]

איזה הקצנה
את באמת חושבת שיש 3 מסלולים כפי שכתבת???
אין דרך אמצע??????????????
אתם שמים לב שכל אחד מגן פה בדבקות על הדרך שלו, בלי לראות את המכלול אצל משהו אחר???

אמרתי 2 מסלולים ודרך אמצע. יתכן שיש עוד "מסלולים " , אני פשוט מכירה הרבה אנשים מהמסלולים שהזכרתי, אם את מכירה עוד מסלולים - זה בסדר.
ואיני "מגינה" על דרכי רק סיפרתי עליה למי שמעניין לשמוע

 

[תקוה]

מסלולו שני:אם כבר יוצאים לעבוד אז עובדים כל היום והראש כבר רק בביזנס ורק איך אפשר להרוויח עוד כסף ושכחנו את מצוותינו העיקרית של לימוד תורה (נכון- תומכים בלומדי תורה זה לא לימוד תורה ממש)
ולכן אנשים כ"כ מפחדים לצאת לעבוד שמא יעבדו כל היום ...
למה לא לשלב תורה ועבודה (וגמילות חסדים..)?
אני מכירה הרבה אנשים חשובים לומדי תורה אמיתיים שמשקיעים חצי או 2/3 מהיום ללימוד תורה לשמה (אפילו בלי תשלום מהכולל)והחצי השני עובדים לפרנסתם ביושר .רק מה שצריכים בהסתפקות . לא "נגררים " אחרי העבודה . זוכרים תמיד שהעיקר זה לימוד התורה ולא הכסף...והאשה רק תומכת בבעלה מעט בפרנסה ובעיקר עם הילדים)
אני באה מחו"ל ושם מאד מקובל ככה וגם הרבה חוצניקים פה (ביניהם בעלי ועוד)כך עושים.
חבל שזה לא נהוג פה.

זה יצר הרע מאוד גדול לצאת לעבוד ולהשאר עם ראש בריא כדי לדעת היכן הגבול. ועד כמה לא לעשות זאת על חשבון הלימוד והתורה והילדים והאישה...

 

[נחל]

מדגישה ל-ד-ע-ת-י :
מסלול ראשון: נשארים בכולל ובכלל לא עובדים והאשה לוקחת על עצמה את כל העול ומתמוטטת (או שלא בניסים) וההשלכה גם על הילדים שאין מי שיסתכל עליהם וידבר איתם (ושוב אני מקצינה אל תקחו אותי במילה , זו המציאות פחות או יותר -תסכימו איתי שתמיד אפשר להשקיע יותר בילדים זמן איכות איתם יציאה לגינה ,משחק וכו)
.

עוד מסלול:
הבעל בכולל. לא 'נשאר' שם, אלא רוצה ללמוד שם.
האשה עובדת, אבל העול הכלכלי הוא על הבעל, לא עליה. הוא התכוון בהחלט למה שהוא התחייב בכתובה.
וההשקעה בילדים - היא בראש סולם העדיפויות. לא כי לימוד התורה חשוב פחות, אלא כי ברור שלומדים בשביל לקיים.
‎‎‎‎‎
ומה שאולי הכי חשוב - כשנוצר עומס שהוא מעבר לכוחות, או כל קושי אחר. השיקול הוא אישי, ולא מגזרי.
כמו שכתבה כאן מישהי מעלי - זו לגמרי לא עבודת השם, להחליט על צורת חיים מהותית לפי מגזר. גם אם זה יקרא 'בית של תורה'.

 

[יהושבע]

לכל אלו שחושבים שבעל עובד- מתכון לפרנסה ברווח- קבלו את הסיפור הבא שאולי אתם מכירים:
בא אברך לרב שך זצ"ל ושאל היות שיש לו קשיים בפרנסה הוא רוצה לצאת לעבוד. אמר הרב- אל תעשה זאת. בא לאחר זמן- אמר לו אל תצא, באיזה שהוא שלב עזב האברך את הכוילל ויצא לעבוד. לאחר תקופה הגיע שוב לרב שך ושאל- יצאתי לבסוף לעבוד, הרגשתי שאין לי ברירה, אבל מה שקרה שההכנסות לא גדלו בכלל, אנחנו לא מסתדרים יותר טוב!!
ענה לו הרב: קודם, כשלמדת היית ניזון ע"י הקב"ה בלבד, באופן ניסי, ברגע שניסית להתפרנס בצורה טבעית- כך זה נראה...

שאף אחת לא תחשוב שהיתה חיה טוב יותר אם בעלה היה עובד.

ניגש אברך לחזון איש וביקש ברכה לצאתו מן הכולל לעבודה המצב דחוק ואין כסף מספיק והצאן מבקש לחם, ואין. ענה לו החזון איש לתלמידי חכמים יש השגחה מיוחדת על פרנסתם.
האברך עזב את הכולל ויצא לעבוד. פרנסה? היה. ברווח? לא. שוב חובות ושוב... אין כסף. שב האברך לחזון איש וסיפר שגם בעבודה לא ראה ברכה בעמלו ושאל האם לשוב לכולל או לחפש עבודה אחרת ענה לו החזון איש "מחזקת תלמיד חכם בהשגחה מיוחדת יצאת."

כנשות האברכים שעובדות בכל כוחינו וזמנינו כדי שהבעל ישב וילמד ברוגע ובשקט עלינו לדעת ששורה בכל מעשי ידינו ברכה מיוחדת של בני תורה הממתים עצמם באהלה.
ויש לי דוגמאות אין ספור על ההשגחה המיוחדת לה זכינו בכל שנות נישואינו השגחה פרטית מוחשית ממש.

יש לי אחות שבעלה היה אברך ואח"כ בהמשך יצא לעבוד- ואני לא שוכחת איך היא אמרה לי פעם שהיא ראתה בבירור איך שלאברך יש סייעתא דשמיא מיוחדת בפרנסה! היא כבר לא ראתה את זה יותר כשבעלה יצא לעבוד....
ולגבי חיתון ילדים- סבתא שלי אמרה לי "תפסיקו ללדת עוד ועוד ילדים- אתם לא מבינים שבסוף תצטרכו גם לחתן אותם"... אז אבא שלי (שהוא לא אברך וגם לא היה אף פעם..) אמר- הוא מכיר אברכים שחיתנו כבר 9 ו-10 ילדים ולעומת זאת אחיו שהוא עובד ומרוויח הון וגם אישתו (לא חרדים...) לא מצליחים לחתן את ביתם השלישית.....
אותי זה הצחיק וחיזק!

לא הבנתי. לפי כל זה, אין שום הקרבה בהחזקת "בית של תורה"...
אם כבר להפך, מי שרוצה לחיות ברווח, שתפציר בבעלה ללמוד כל היום, כי כך יש ברכה מיוחדת בפרנסה, ואין הוצאות חריגות, ומצליחים לחתן ילדים בקלות... זה פשוט משתלם כלכלית!
אני משום מה תמיד הבנתי הפוך: שנשים מוכנות להסתפק במועט למען הלימוד של הבעל, ושעל פי רוב משפחות אברכים חיות בצמצום לעומת משפחות שבהן הבעל עובד.