מידע שימושי תרומת כליה - זה נהנה וזה לא חסר

לא, זו לא היא.
 
הסיפור נקרא בשקיקה על ידי ועל ידי חברותי
אני לא מנויה לזרקור אך כשהזדמן לידי גיליון העמוד הראשון שפתחתי היה "קוביית קרח"...
וגם חברות ביקורתיות שלי נהנו ממנו מאד מאד
 
נכתב ע"י שרה'לה;2408220:
אוי לא... הלוואי.;)

אבל מגלה לכן בשקט שהיא מסתובבת מידי פעם בפורום.

תסתכלי בהודעה שלי מיד אחרי שכתבו על הסיפור הזה. כתבתי שם שהיא מבקרת בפרוג..:)
 
בקר, לאורך כל הזה רק דירבנת,
אבל אחרי השיתוף שלך, נראה שבאמת נסתתמו פה פיות כל המקטרגים!!!
כך שזה באמת יצא לתועלת שכיוונת...
 
נכתב ע"י yael1;2408234:
בקר, לאורך כל הזה רק דירבנת,
אבל אחרי השיתוף שלך, נראה שבאמת נסתתמו פה פיות כל המקטרגים!!!
כך שזה באמת יצא לתועלת שכיוונת...
בסה"כ רציתי שיבינו שאני מדברת מהשטח מהיכרות עמוקה ורבת שנים עם הנושא מכל צדדיו. גם מהצד התורם אני מכירה הרבה מאוד.

כי מחקרים יש. הרבה. רובם סותרים אחד את השני ומשתנים כל הזמן.
מציאות בשטח. זה הכי אמת שיש.
זו היתה המטרה שלי.
לאורך כל האשכול הבנתי וכתבתי גם שאני מבינה ושצריך להבין גם את אלו שמפחדים או קיבלו דעת תורה שלא לתרום.

החשיפה כאן לא היתה דבר שכל כך רציתי לעשות. אבל הרגשתי שיש צורך.
מה' יצא הדבר.
 
ניכר שכל כוונותיך רק לטובה
ה' יעזור לך בבריאות איתנה הלאה עד 120!
 
נכתב ע"י hbecker;2408209:
לא, זו לא היא.

ניחוש פרוע -
אולי זאת העני בעצמה?
יש לה כ"כ הרבה כובעים,
אני בכלל בכלל לא אתפלא לחשוף עוד אחד...
 
נכתב ע"י עוגת בוקר;2408371:
ניחוש פרוע -
אולי זאת העני בעצמה?
יש לה כ"כ הרבה כובעים,
אני בכלל בכלל לא אתפלא לחשוף עוד אחד...

גם לא.
:)
 
העני בקר יודעת לכתוב מעולה.
ומספיק להסתכל בהודעות בפרוג ולראות.
כך שכובע הכתיבה לא נלקח ממנה למרות שזו מישהי אחרת.

אין צורך לנחש כי שנים היא לא נכנסה לפרוג.
 
הצחקתן אותי.
פשוט לא.


למרות שהכתיבה היא גם כח שהעניק לי בורא עולם. ב"ה. [אוי, סוג של גאווה??!!:rolleyes:
 
נכתב ע"י hbecker;2408254:
בסה"כ רציתי שיבינו שאני מדברת מהשטח מהיכרות עמוקה ורבת שנים עם הנושא מכל צדדיו. גם מהצד התורם אני מכירה הרבה מאוד.

כי מחקרים יש. הרבה. רובם סותרים אחד את השני ומשתנים כל הזמן.
מציאות בשטח. זה הכי אמת שיש.
זו היתה המטרה שלי.
לאורך כל האשכול הבנתי וכתבתי גם שאני מבינה ושצריך להבין גם את אלו שמפחדים או קיבלו דעת תורה שלא לתרום.

החשיפה כאן לא היתה דבר שכל כך רציתי לעשות. אבל הרגשתי שיש צורך.
מה' יצא הדבר.

היה ברור לי לאורך כל האשכול שאת מדברת מהשטח, לא היה ספק בכך,
אלא שכעת גם הסברת מאיזה נקודה בשטח...
מעריכה את החשיפה!! זה לא מובן מאליו!!
אני אישית, במעקב רצוף אחרי האשכול הזה,
חידדתי והעמקתי מאוד את הרצון לממש את השאיפה של לתרום!!
תודה לך. (וליתר הניקים שכתבו כאן דברים שבאמת נגעו ללב)
 
רק לאחרונה נחשפתי לאדם קרוב שתרם כליה, כאשר אני מכירה את התורם, והנתרם קרוב משפחתתו.
ורציתי להבין, הרי לכל אדם יש קרובים מדוע יש צורך לחפש תרומות מאנשים זרים. אני מבינה שיתכן ויש אחוז קטן שאף אחד אינו מתאים מסיבה זו או אחרת, אבל הביקוש הוא גדול.

ולגבי צורת הפתיחה של האשכול הארוך הזה:
איך אפשר לומר שזה דבר פשוט וקל, זה לא תרומת דם, זה ניתוח עם כל הסיכונים שבו (תראו כמה אנשים שהילדים שלהם זקוקים לניתוח פשוט בהרבה כמו פוליפים/כפתורים/שקדים ויודעים שאיכות החיים תעלה להם ועושים הרבה כדי להמנע) עם ההחלמה, עם הבדיקות שלפני ואחרי.

זה מעשה גדול אבל לא קל.
 
נכתב ע"י טוליפ;2408671:
רק לאחרונה נחשפתי לאדם קרוב שתרם כליה, כאשר אני מכירה את התורם, והנתרם קרוב משפחתתו.
ורציתי להבין, הרי לכל אדם יש קרובים מדוע יש צורך לחפש תרומות מאנשים זרים. אני מבינה שיתכן ויש אחוז קטן שאף אחד אינו מתאים מסיבה זו או אחרת, אבל הביקוש הוא גדול.

ולגבי צורת הפתיחה של האשכול הארוך הזה:
איך אפשר לומר שזה דבר פשוט וקל, זה לא תרומת דם, זה ניתוח עם כל הסיכונים שבו (תראו כמה אנשים שהילדים שלהם זקוקים לניתוח פשוט בהרבה כמו פוליפים/כפתורים/שקדים ויודעים שאיכות החיים תעלה להם ועושים הרבה כדי להמנע) עם ההחלמה, עם הבדיקות שלפני ואחרי.

זה מעשה גדול אבל לא קל.

לא אמרתי שזה קל, ממש לא!
אבל אמרתי שזה לא מידי הזוי וקשה כמו שחושבים...ובטח כשמציבים את זה לעומת הסבל הרב של החולים.
אני מאחלת לכולנו - אם להיות בניתוחים זה רק מהסיבות האלה ולא חלילה חולי
 
אני יודעת ורואה מקרוב את כל הקושי והסבל העצום שיש למי שהכליות שלו פגועות
והוא צריך לעבור דיאליזה מתישה, מכאיבה, בלתי נסבלת שוב ושוב
זה קשה!
והסבל הזה לא נתפס!
סבתא של בעלי אישה חזקה מחכה כבר שנים לתרומת כליה
ואני רואה אותה עכשיו, שחוקה וכמעט מיואשת
אישה נדירה בת 73.
ועם כל זה שזה כ"כ קרוב אלי ואנחנו מחכים ממש בכליון עיניים לתרומה
אחרי כמה התאמות כושלות,
את עושה את זה כמו לתרום עשר אגורות בקופה בסופר...
הנה את אומרת שגם לך קשה להשאיר את הילדים תקופה בלעדייך,
זאת ממש הקרבה אישית
הראויה להערכה רבה וענקית!!!!!!!!
אשרי מי שזוכה לזה, זאת באמת זכות גדולה
ומי שיש לו את הרצון והאומץ לתרום אנחנו מחכים בכליון עיניים!!!!!
אשרי מי שזוכה לזה, זאת באמת זכות גדולה
 
יש לי דוד שהיה מטופל דיאליזה קרוב לשלוש שנים
ולא ידענו כלום.
השנה הוא עבר השתלה ורק אח"כ זה נודע למשפחה.

לפני חודשיים אחותי התחתנה ב"ה.
בשבת חתן, אחרי הסעודה בבוקר
הגיע התורם לפגוש את דוד שלי.
(השבת היתה בירושלים ליד הבית שלו ודוד שלי מהמרכז)

זה היה כ"כ מרגש.
אנחנו היינו עדיין סביב השולחנות.
רק האנשים הקרובים ביותר ידעו מי זה ולמה הוא כאן.
הוא הגיע עם אשתו ועם 2 ילדיו,
וישב עם דוד שלי ודודה שלי ליד שולחן צדדי.
הם שוחחו כמעט שעה. והתורם -
לא הייתן מאמינות, איזו פשטות!!!!
לא הייתי חולמת שהוא תרם כליה לאדם שישב מולו.
אשתו ודודה שלי ישבו ודברו, צחקו,
זה היה לבכות,
לראות אנשים רגילים משלנו,
זוג צעיר, שפשוט נתנו חיים לזוג שיושב מולם,
שבהחלט יכלו להיות על פי הגיל אבא ואמא שלהם.
 
נכתב ע"י טוליפ;2408671:
רציתי להבין, הרי לכל אדם יש קרובים מדוע יש צורך לחפש תרומות מאנשים זרים. אני מבינה שיתכן ויש אחוז קטן שאף אחד אינו מתאים מסיבה זו או אחרת, אבל הביקוש הוא גדול.

כבר ענו על זה
נכתב ע"י hbecker;2396358:
יש משפחות שלא יכולות לתרום מכל מיני סיבות [אפילו נטיה ללח"ד במשפחה, נטיה לסוכר גבוה, עודף משקל כרוני, ועוד כל מיני פרמטרים שמי שלא מבין בנין, לא מכיר].

המפעל היפה הזה של תרומה לזרים בודק דבר ראשון אם יש התאמה במשפחה. ואם אין מתנדב מהמשפחה בודקים גם למה. יש מצב שדוחים מישהו כי יש התאמה במשפחה הקרובה [אב, אם, בן וכו'] שלא רוצה לתרום. כי מבחינתם "יש לכם כליה, מה שיש לנו נשאיר למי שאין".

יש הרבה מאוד הצלבות או כאלו ממשפחת המקבל שנכנסים למאגר גם אם לא נתנו מידית בהצלבה [ואני מאמינה שיש כאן אנשים שבכלל לא מבינים מה זה הצלבה...] וכאשר יימצאו מתאימים לתרום- יתרמו.
 
נכתב ע"י בתיה בן דוד;2408837:
אני יודעת ורואה מקרוב את כל הקושי והסבל העצום שיש למי שהכליות שלו פגועות
והוא צריך לעבור דיאליזה מתישה, מכאיבה, בלתי נסבלת שוב ושוב
זה קשה!
והסבל הזה לא נתפס!
סבתא של בעלי אישה חזקה מחכה כבר שנים לתרומת כליה
ואני רואה אותה עכשיו, שחוקה וכמעט מיואשת
אישה נדירה בת 73.
ועם כל זה שזה כ"כ קרוב אלי ואנחנו מחכים ממש בכליון עיניים לתרומה
אחרי כמה התאמות כושלות,
את עושה את זה כמו לתרום עשר אגורות בקופה בסופר...
הנה את אומרת שגם לך קשה להשאיר את הילדים תקופה בלעדייך,
זאת ממש הקרבה אישית
הראויה להערכה רבה וענקית!!!!!!!!
אשרי מי שזוכה לזה, זאת באמת זכות גדולה
ומי שיש לו את הרצון והאומץ לתרום אנחנו מחכים בכליון עיניים!!!!!
אשרי מי שזוכה לזה, זאת באמת זכות גדולה

שוב אני יכתוב ויגיד שלא אמרתי שזה קל! ממש לא!
אבל ממתי ביהדות אנחנו מתחשבים ב"כוחות" שלנו ובקלות שלנו כשהמטרה כ"כ חשובה?
אני לא אומרת שכל אחד חייב, וודאי שלא! רק רציתי לעורר מודעות שזה לא בשמיים או מעבר לים...זה הצלת חיים שניתן לעשות אותה...ושהסבל הוא לא בל יתואר...
נתתי דוגמא להריון ולידה - גם הם לא קלים, גם הם יכולים להיות סיוט מתמשך וייסורים משך חודשים רבים....מי כמוני יודעת! אבל כשהמטרה היא להביא חיים לעולם אין אישה שתבחר לא לעשות זאת (שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב).
אני לא תרמתי (עדיין) את כלייתי ואני לא יודעת אם ההקבלה ללידה היא מדוייקת, למרות שגם לידה יכולה להסתיים בניתוח (בסיכויים מאוד גבוהים) וכל אישה שנכנסת למצב הזה יודעת...וגם אישה שיולדת רק בקיסרי לא תמנע מלהביא שוב ושוב ילדים לעולם..
אני מרחמת על סבתא שלך שאין לה אף נכד אחד שיכול (או בעיקר רוצה) לתרום לה...
ובקשר אלי - אני ב"ה צעירה (מאוד מאוד) בקושי בגיל שמותר לתרום בו כליה...עם שתי תינוקות פצפונים ובעיקר עם "בעל שכרגע לא תומך בזה" הוא חושב שבעוד כמה שנים זה יהיה זמן שיותר יתאים שנכנס למצב הזה...כמו שאמרו פה לפני, חייבים תמיכה מלאה מבני הזוג! חייבים שזה יקרה בזמן מתאים והכי ונכון בחיים...
 
דיגיטלי יקרה, חשוב חשוב, אך- רק אחרי כל ההריונות והלידות!
אין הבדל אם תצילי מישהו אז או היום. גם ככה זה יהיה רק אחד.
ועל הדרך תעשי טובה גדולה לעצמך.

שכוייח. דבר עצום.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

ושוב אני כאן, בתוך הסחרור הזה
הלוח הקהילתי – העדות החיה לדופק של כולנו – הופך לרשימת קניות אחת ענקית.
עייני רצות בין המודעות, והלב נחמץ.
אני קולט שמה שבאמת רלוונטי אליי אלו המודעות הקטנות יותר: המכירה של הבשר במחיר המוזל, החלוקה של הפירות, הסבסוד ההוא לביגוד.
ואז מגיע השיא, וזה הרגע שבו אני מרגיש את התסכול הכי חזק: למרות שאני בעצמי בקושי סוגר את החודש,
יש מודעה המבקשת ממני לתרום
אני אומר לעצמי: "רגע, מה הם רוצים ממני? אני עובד קשה, מביא משכורת, משלם חשבונות בזמן (חוץ מהארנונה... עוד לא פרסמו שיעורי הנחה..) אני לא יכול לבקש עזרה. באומרי לעצמי שתמיד יש מישהו שצריך יותר ממני, אך כשההוצאות קופצות פי שלושה, אני מוצא את עצמי חושב – אולי אני בעצמי צריך חלוקה? ובכל זאת---
---יש מודעה המבקשת ממני לתרום---
אבל, העובדה שמבקשים ממני היא התעודה הכי טובה שלי. זה אומר שבעיני העולם אני אדם חזק, יציב, כזה שיכול לתת. נכון, זה לא תמיד מרגיש ככה בחשבון הבנק, אבל המעמד הזה – להיות בצד שנותן ולא בצד שמקבל – הוא נכס ששווה יותר מהסכום שתרמתי.
אני לא "מסכן", אני שותף.
המודעות האלו הן לא נגדי, הן חלק מהמנגנון שלנו. אם יש לי אפשרות לתת משהו סמלי – אתן בשביל ההרגשה הטובה שלי. ואם אין לי? אמשיך הלאה בלי ייסורי מצפון. המשימה הכי חשובה שלי היא לשמח את משפחתי.
אני מזכיר לעצמי שהסחרור הזה הוא זמני.
המודעות יירדו, הבקשות יתחלפו, ואני אשאר עם המשפחה שלי והשלווה שלי, אסתכל על הבית שבניתי במו ידיי ובעבודה קשה.
-- ה"ביזנס" הכי הכי בשבילי!!!-
מנכ"לים וקומבינטורים יכולים למדוד הצלחה במספרים בבנק, אבל אני מודד אותה בערכים אחרים: כמה זמן איכות יש לי? כמה אני רגוע?
זה שאני לא "כריש" עכשיו, לא אומר שזה לא יקרה בעתיד. אבל לנסות להיות שם כשזה לא מתאים לי רגשית או כלכלית? זה מתכון לאסון. אני אהיה מבסוט מהמקום שלי עכשיו, בונה בסיס חזק ללא סיכונים הגומרים אותי. ובכל זאת, אני מסתכל למעלה כדי ללמוד, רק לא בשביל לקנאות.
"יופי לו, כל הכבוד", אני אגיד על מי שהצליח, ולא אתן לזה להוריד אותי.
אני בוחר להתמקד בחיים שלי, בצלחת שלי, ובשמחות הקטנות של היום-יום.

בשיתוף גימיני, ולא חש צורך להתנצל על כך!
אפשר לדבר רגע על פטור מתור? אחרי שבועיים של בין הזמנים וחוויות שליליות מאד מצד השימוש ש"פטור מתור", אשמח לשמוע את התרשמות ההמונים.

ההערות הבאות מתייחסים אך ורק למה שקורה במתקני שעשועים, ולא במקומות כמו בנק או בית מרקחת.

אז דבר ראשון צריך לאמר שברור שיש ילדים שצריכים פטור מתור בעליה למתקנים. יש ילדים שהנכות בולטת ויש גם כאילו שזה לא בולט.
אבל הפטור נועד למי שבאמת קשה לו לעמוד בתור. הוא לא מבין את המושג 'לעמוד בתור', וכשמכריחים אותו לעמוד בתור הוא מתנהג בצורה שמראה לכולם שזה מעבר ליכולות שלו. מי שיש לו אלרגיה לחלב לא אמור להתקשות בעמידה בתור, ואין שום סיבה לתת לו פטור. ובודאי שלא לכל האחים האהובים שלו.
ולכן ההערה כאן באה על ילדים אחרים שנראים שהם מנצלים את כל התור.

דוגמאות -

מחכים בתוא למתקן ואחרי מלא זמן, התור שלנו. מגיעה ילדה בת 10 וצועקת "יש לנו פטור מתור". למה? כי לאח שלה יש אלרגיה. אז האח ועוד שני אחים יכולים לעקוף את כל התור. ואז הם ירדו ורצו מיד לעלות שוב.

אחרי המתנה יחסית ארוכה בדוכן האוכל באיקאה, מדיעה אישה "יש לנו פטור מתור". אז בבקשה - אני צריכה להזמין 9 מנות פלאפל וכו'. 10 דקות לקח לה להזמין...

שוב במתקן, המתנה ממש ממש ארוכה, בערך 45 דקות. מגיעים 3 ילדים גדולים, נגיד 13-17. פטור מתור ו... עולים. אחד יש לו פטור והשניים האחרים? מלווים!

עמדתי ליד אישה שהילדים שלה חיכו הרבה זמן והיא התווכחה עם אישה שכל הילידים שלה היו עם פטור מתור. האישה עם הפטור אמרה לה - 'אנחנו פה כל שבוע וככה אנחנו עושים. את צריכה ללמוד להכיל את האחר...'

מה שמפריע לציבור הרחב זה שהם מרגישים מ-נ-ו-צ-ל-י-ם. אנשים כועסים מאד על האנשים שבאמת לא צריכים לעקוף את התור ובעצם רק גוזלים מהאחר.

היום היינו בלונה פארק דרך העירייה. הסתובבה שמועה שחילקו שם פטור מתור לילדים של אחמי"ם. אחיין, גיס של וכד'.

העניין הוא, שככל שעובר הזמן התופעה הזו מתרחבת יותר ויותר. ולדעתי זה פוגע קודם כל בציבור וברגישות שלו לכל הנושא הזה - ולא, זה לא מלמד אף אחד 'להכיל את השני' - אבל זה גם פוגע בכל הילדים שמקבלים פטור.

למה?
כי מי שבאמת אינו זקוק לפטור שכזה, מתחנך וקולט שהוא 'אני ואפסי עוד', ושהוא יכול לעשות 'מה שבא לו' ולעקוף את כולם. ככה אנחנו רוצים לחנך את ילדינו?
ומי שבאמת לא מסוגל לעמוד בתור, גם יפגע. למה? כי בסופו של דבר יעשו מה שעשו עם תווי החניה. יבטלו אותם. יפסיקו להנפיק אותם. כי יש יותר מידי זיופים ורמאויות, ובסוף מי יסבול מכל זה - מי שבאמת (באמת) צריך את זה.

מה אומרים? מוצדק בעיניכם?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה